קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאה מחוץ לתחום בתביעה שכנגד: חב' AGROSUD S.A.R.L, חברה זרה הרשומה בצרפת, הגישה לבית משפט השלום בכפר סבא תובענה על סך 835,000 ₪ (150,000 יורו), נגד הנתבעים, חברה הרשומה בישראל, העוסקת בייצוא תפוחי אדמה, ושני מנהליה. הנתבעים (להלן - המבקשים) הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד על סך 8,493,573 ₪. הנתבעים בתביעה שכנגד הם החברה הזרה/התובעת בתביעה העיקרית, והבעלים של החברה ומנהלה, מר סיר סנסון (להלן - המשיב). המשיב הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד, תוך שהוא טוען להיעדר סמכות בינלאומית לבית משפט ישראלי לדון בתובענה נגדו. לאחר שהצדדים נהלו דין ודברים בבית משפט השלום בכפר סבא, המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 08 - 06 - 1641), שהסתיימה בהסדר פשרה בו נקבע, שינתן למבקשים, "במעמד צד אחד בלבד", היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של התביעה שכנגד למשיב, תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה. ההסדר קיבל תוקף של החלטה. זו הבקשה שבפני, בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. ככלל, החלטה בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ניתנת במעמד צד אחד, הוא התובע. כאשר בית המשפט נעתר לבקשה והנתבע מבקש את ביטולו של ההיתר, אזי מתקיים דיון במעמד שני הצדדים ונטל ההוכחה מוטל על מגיש הבקשה המקורית, כאילו לא ניתן צו כלל (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכניות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd., להלן - הלכת אשבורן) . בעניינינו נכון הדבר על אחת כמה וכמה, שהרי לא הוגשה כלל בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. דיון סמכות השיפוט של בית המשפט בישראל קמה מכוחה של המצאת כתב בי-דין בתחומה של ישראל לידי הנתבע. בעל הדין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ תחום השיפוט, נדרש לבקש היתר להמצאת כתבי בי-הדין לידי הנתבע (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נ"ח(2) 465, 471, להלן - הלכת ראדא). בעל דין המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט נדרש להראות, כי עניינו נכנס לאחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר האזרחי) וכי יש לו עילת תובענה לכאורה (להלן - עילת ההמצאה ו- עילת התובענה, בהתאמה). זאת ועוד, גם אם יוכיח את קיומן של עילת תובענה ושל עילת המצאה, עדיין מסור שיקול דעת לבית המשפט לבחון, האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה. הנטל להוכחת כל התנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט מוטל על מבקש ההיתר (הלכת ראדא, עמ' 472; הלכת אשבורן, פסקה 6). עילת התובענה המבחן לבדיקת עילת התובענה הוא, שכתב התביעה מעורר "שאלה רצינית שיש לדון בה" כאשר המטרה היא לוודא, שהתובענה אינה טרדנית ואינה תובענת סרק (הלכת אשבורן, פסקה 7). בעניינינו, כתב התביעה והתצהיר התומך בתגובה לבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט, מעלים שאלה רצינית שיש לדון בה ובוודאי שאין מדובר בתביעת סרק או בתביעה טרדנית שיש לסלק על הסף. לטענת המבקשים, המשיב התחייב בפניהם באופן אישי שהתמורה בגין תפוחי האדמה תשולם במלואה ונקט בפעולות שכנוע על מנת להבטיח את אספקת תפוחי האדמה לנתבעת שכנגד, למרות שידע שלא תוכל לעמוד בהתחייבויות אלה ולא הייתה לו כוונה לעמוד בהן (סעיפים 33 ו-41 לכתב התביעה שכנגד). המשיב ניהל משא ומתן בחוסר תום לב כאשר הוא והחברה שבבעלות מקבלים את תפוחי האדמה, לא משלמים בגינם את התמורה אותה התחייבו לשלם, מוכרים אותם, מקבלים תמורה מלאה ומשלשלים את הכספים לכיסם הפרטי (סעיף 39 לכתב התביעה שכנגד). המבקשים הסתמכו על מצגי המשיב וסיפקו את תפוחי האדמה לחברה בצרפת (סעיף 41 לכתב התביעה שכנגד). נדמה, שאם יוכח האמור בכתב התביעה שכנגד, הרי שהתובעים שכנגד יהיו זכאים לסעד המבוקש בו, מכאן שמתקיימת בעניינינו עילת תובענה לכאורה. יצויין, כי טענות ההגנה של המשיב, הנטענות בהרחבה בסיכומיו, הן טענות ראויות לבירור בתובענה גופה, אך אין הן מובילות לסילוק התביעה שכנגד על הסף. עילת ההמצאה על בעל דין המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט להראות, כי עניינו נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. המבחן לבדיקת עילת ההמצאה הוא, "תביעה הראויה לטיעון". זו רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, מאזן ההסתברויות, וגבוהה מהסטנדרט של המבחן של עילת תובענה, שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה" (הלכת אשבורן, שם). לטענת התובעים שכנגד, עניינם נכנס לגדר עילות ההמצאה המנויות בתקנה 500(5) ו- 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, שבית המשפט רשאי להתיר המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, אם: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". "תובענה" לרבות תביעה שכנגד. תביעה שכנגד היא תובענה לכל דבר ועניין (ראו הגדרת תובענה בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי). כתב התביעה שכנגד הומצא כדין לעורכי הדין, דאז, של חברת AGROSUD ויש לראות בכך משום המצאה כדין בתחום המדינה. בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה שכנגד המצויה בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי כאשר התביעה והתביעה שכנגד הן בנושא אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות (סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). לפיכך, בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה שכנגד שהסעד המבוקש בה הוא סך 8,493,573 ₪. בעניינינו, מדובר באותה מסכת עובדתית העוסקת בחברה ובמנהל החברה ובאותן טענות. כמו כן, הסעד המתבקש מהחברה הוא אותו סעד המתבקש ממנהל החברה. בנסיבות אלה, אין ספק שהמשיב הוא בעל דין דרוש בתובענה שהוגשה נגד החברה. דהיינו, המבקשים רשאים לצרף אותם בתובענה אחת בהתאם לכללים הנוגעים לצירוף נתבעים (תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5150/02 ויינברג נ' בייליס, פ"ד נח(2) 205, 210 מול האות ג') ובית משפט זה מוסמך לדון בתביעה המאוחדת. לאור המסקנה שעומדת למבקשים עילת ההמצאה על פי תקנה 500(10), אין צורך לדון בעילת ההמצאה על פי תקנה 500(5), העוסקת בהפרת חוזה בתחום המדינה. שיקול דעת בית המשפט משוכה נוספת שעל התובעים שכנגד לעבור היא לשכנע, שבית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה שכנגד וזאת בהשוואה לפורום החלופי. במקרה דנן, הפורום החלופי המוצע הוא בית המשפט בצרפת. בעניין זה נקבע, ש"קיימת נטייה לצמצם בהיענות לטענת פורום לא נאות, וזאת לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים..." (הלכת אשבורן, פסקה 18). זאת ועוד, "בית המשפט הקשה על נתבעים אשר העלו טענות פורום בלתי נאות, כאשר בפניו ניצבו תובעים ישראלים, מתוך רצון להגן על התובע הישראלי ולהקל עליו, בייחוד כשמדובר בצרכן" (רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos Saude S/C Ltda., פ"ד נז(5) 414, 412). שאלת הפורום הנאות או הפורום הטבעי מוכרעת בדרך כלל על פי מבחן "מירב הזיקות". במסגרת זו, בית המשפט בוחן גם שיקולי יעילות ואת ציפייתם הסבירה של הצדדים ביחס למקום הדיון בתובענה. בנוסף לכך, בית המשפט שוקל את האינטרס של ישראל ושל שיטת המשפט הישראלית לדון בתובענה (רע"א 10250/08 קציב נ' ZAO RAIFFEISENBANK (תאגיד זר), פסקאות 4 ו-7) . לטעמי, השיקולים הרלבנטיים מצביעים על בית המשפט בישראל כעל הפורום הנאות לדון בתובענה. התובעים שכנגד הם ישראלים והנתבעים שכנגד הם אזרחי ותושבי צרפת. בעלי הדין, העדים והמסמכים אמורים להגיע מצרפת לישראל או מישראל לצרפת וכפי הנראה, יש צורך במתורגמן, גם בצרפת וגם בישראל. כך, שמבחינה זו אין הבדל בין הפורומים. מאידך, מבחינת האפשרות לצרף את כל הצדדים הקשורים בסכסוך בפורום אחד וליישב את המחלוקת בכללותה בהתדיינות אחת, באופן יעיל, ממצה ושלם, יש להעדיף את הפורום הישראלי. חב' AGROSUD, באמצעות מנהלה - המשיב, הגישה את התובענה העיקרית בבית משפט בישראל ובכך גילו את דעתם, שהפורום בישראל הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך בין הצדדים. החברה לא הסתפקה בהגשת תביעה נגד החברה הישראלית, בר מור יזמים בע"מ, אלא הגישה את התביעה באופן אישי גם נגד מנהליה. ניתן לומר, שבנסיבות אלה, היה יכול המשיב, מנהל התובעת, לצפות, שככל שיש עילת תביעה אישית נגדו או חשש לתביעה אישית נגדו, הרי שזו תוגש, מטבע הדברים, כתביעה שכנגד בישראל, בהתאם לפרוצדורה הנהוגה בישראל. לאור כל האמור סבורני, שהפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה שכנגד ואני דוחה את הבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט. היתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומיתביעה שכנגד