קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הנמקת פסק בורר בניגוד להסכם בוררות: 1. בין המבקשים למשיבים 1- 4 התנהל הליך בוררות בפני הבורר, עו"ד ארז שניאורסון - המשיב הפורמאלי. ביום 11/07/10 ניתן פסק בוררות (להלן - "הפסק") וביום 15/08/10 ניתנה פסיקתא. זוהי בקשה לביטול הפסק הואיל וניתן בצירוף הנמקה, בניגוד להסכם הבוררות שניתן לו תוקף של החלטה בבית המשפט לפיו, הפסק יינתן ללא הנמקה. טיעוני הצדדים: 2. המבקשים טוענים כי במתן ההנמקה, חרג הבורר מסמכותו ופגע בזכותם הבסיסית לשמירה על שמם הטוב ולמניעת פגיעה אפשרית בעסקיהם עקב ההנמקה. הפגיעה של הפסק במתכונתו זו חמורה לדידם, לאור עיסוקו של המבקש מס' 1 כסוכן ביטוח ושל המבקש מס' 2, כמנהל שווק בחברת ביטוח. 3. בנוסף, טענו המבקשים כי הבורר התעלם מהתראות שנשלחו אליו בדרישה להימנע מהנמקה. בכך, היה משום "ניהול לא הוגן של הליך הבוררות" ונפגע האמון שלהם בבורר, מבלי שהועלה קיומו של חשש למשוא פנים או תרמית מצידו. הבורר אף לא הכריע בכל טענותיהם ולא היה גם מקום, לדון בנושאים שהוכרעו קודם לכן בפסק הדין חלוט. 4. המשיבים 1-4 דחו את טענת המבקשים לקיומה של עילת ביטול בגין הנמקה, דווקא, של הפסק. על פי הוראת סעיף 24 (6) לחוק הבוררות, הפסק צריך להיות מנומק. לפיכך, בהיעדר הוראה בהסכם השוללת ו/או האוסרת על הבורר לנמק את הפסק כי אם קיומו של פטור בלבד מחובת הנמקה, היה בידי הבורר, לפי שיקול דעתו, לצרף הנמקה. הבורר, נתן לצדדים הזדמנות ליתן את עמדתם לשאלת ההנמקה לאור פנייתו של ב"כ המבקשים אליו בנידון בטרם ניתן הפסק. משהוגשו תגובות הצדדים לבורר, היה בידי המבקשים להודיע לבורר כי ככל שתינתן הנמקה, הם יבקשו לבטל את הפסק. כך גם, היה בידיהם לבקש מהבורר למחוק מהפסק את ההנמקה, מיד לאחר שהוא הומצא לידיהם. זאת לא עשו המבקשים והגישו את הבקשה, למרות שבכך הם אלה שויתרו על פרטיותם, לכאורה. מכל אלה, למדים המשיבים כי המבקשים, ביכרו להמתין עד מתן הפסק. רק לאחר שלמדו על תוצאותיו, הגישו את הבקשה בניסיון להתחמק מקיומו. בכך, נגרמת סחבת נוספת בהבאת הסכסוך לסיומו, לאחר שהתובענות והבוררות התנהלו בפרק זמן כולל של כ- 4 שנים. 5. בנוסף טענו המשיבים, כי הבורר דן בכל הסוגיות שהובאו בפניו והכריע במלוא הטענות. לעניין קיומה של הנמקה, טענו המשיבים כי ניתן להסיר את חששם של המבקשים מפני גילוי ההנמקה לציבור, במתן הפסיקתא בלבד ומבלי שיהיה צורך להציג בדרך כלשהי את פסק הבורר עצמו. 6. המשיב 5 , טען כי הבורר לא הפר את הסכם הבוררות הואיל ואינו צד בו. עומדת לבורר הזכות לנמק את הפסק שכן, הדבר לא נאסר עליו. גם לשיטתו, לא קיימת עילת ביטול הואיל ולא היתה חריגה מסמכות במתן ההנמקה. אילו סברו המבקשים, עובר למתן הפסק, כי הבורר יחרוג מסמכותו במתן ההנמקה, היה עליהם לטעון זאת בטרם ניתן הפסק. ככל חריגה מהותית, יש להעלות את הטענה בגינה במסגרת הבוררות ולא לאחרי שניתן פסק הבוררות. דיון ומסקנות: 7. סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן - "החוק") כלל בין העילות לביטול פסק בוררות כאמור בס"ק (3) לבקשת בעל דין אם "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". בס"ק (6) נקבע כי עילה נוספת לביטול פסק בורר היא בהיעדר הנמקה לפסק הבורר למרות שהיה עליו ליתן הנמקה. יחד עם זאת, בסעיף 26 (א) לחוק נקבע: " בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". 8. בהסכם הבוררות הסכימו בעלי הדין כי הואיל ומתנהלים ביניהם מס' הליכים משפטיים במספר ערכאות, יועברו הסכסוכים לבורר מוסכם בפני המשיב הפורמאלי. בגוף הסכם הבוררות עליו חתומים בעלי הדין, נקבע כדלהלן: "הבורר יהיה פטור מהדין המהותי, מסדרי הדין ומדיני הראיות. הבורר, לא ינמק את פסק הבוררות. בעניינים שאינם מפורטים בהסכם זה, יפעל הבורר בהתאם לחוק הבוררות...". כמו כן נירשם בהסכם כי הצדדים פוטרים את הבורר מחובת סעיף ט"ו לתוספת הראשונה לחוק (מועד מתן הפסק - מ.ל.). מנוסח ההסכם אני למדה כי הוסכם על אי מתן הנמקה ואילו היכן שביקשו הצדדים לפטור את הבורר מחובה כלשהי, כדוגמת החלת הדין המהותי, סדרי הדין , דיני הראיות ומועד מתן הפסק, הם דאגו לרשום דבר מתן ה"פטור". מעיון בפרוטוקול הדיון בפני כב' השופט טננבאום בתביעה שהועברה לבורר עולה כי הצדדים הודיעו כי מוסכם עליהם כי "פסק הבורר לא יהיה מנומק" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 14/05/09, נספח א' להמרצה). 9. בנסיבות אלו, קיים בסיס איתן מלשון ההסכם לאומד דעתם של המבקשים ופרשנותם להסכם, כי לא ינומק הפסק. במכתבו של ב"כ המבקשים לבורר מיום 24/06/10 (נספח ה' להמרצה) הזכירו המבקשים לבורר כי לפי ההסכם שאושר ע"י בית המשפט "על פסק הבורר להיות לא מנומק" (הדגשה במקור - מ.ל.). המכתב, נשלח לבורר בטרם ניתן הפסק ובמסגרתו גם נידונה העברת התשלום לבורר. במכתב תשובה של הבורר לב"כ המבקשים מיום 24/06/10 נאמר כדלהלן: "אכן, מטעמים ברורים, אף בהסכם הבוררות, פטרתי עצמי, מטעמי זהירות, מהדין המהותי, מדיני הראיות ומהחובה לנמק את פסק הבורר. אולם, הפטור מהחובה לנמק, אינו איסור על נימוק. מדובר בתיק סבוך, עם טענות הדדיות ושלל מסמכים וראיות, אשר לא ניתן היה להוציא פסק בורר ראוי ללא בדיקת הראיות וללא נימוקים" (נספח ו' להמרצה ובדומה לכך בסעיפים 16.10- 16.9 לפסק ובסיכום בסעיף 16.12 ). ב"כ המבקשים השיב לבורר במכתבו מיום 24/06/10 בו הוא מבהיר כי אין לנמק את הפסק, הואיל ועשויה להתעורר טענת חריגה מסמכות (נספח ז' להמרצה). 10. בהתאם למכתבו של הבורר, היה אם כן בידי המבקשים להבין בנקל כי הבורר רואה לנכון להוציא את הפסק כשהוא מנומק וכי פרשנותו להסכם, אינה כפרשנותם הואיל ולדידו לא נאסר עליו הדבר. למרות זאת ואף שחלף פרק זמן ארוך ממועד משלוח מכתבו של הבורר ועד למתן הפסק רק ביום 18/07/10, לא נשלחה הודעה ע"י המבקשים לבורר לפיה הם עצמם יראו בהנמקה, משום חריגה מסמכות. במכתבם נאמר "יהווה הדבר עילה אפשרית של צד כשלהו לטענות כנגד פסק הבורר" ומבלי שיודיעו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי הדבר מהווה לדידם, חריגה מסמכות. 11. יתירה מכך, היה ידוע לב"כ המבקשים כי ב"כ הצדדים האחרים התבקשו אף הם ליתן תגובתם לשאלת מתן הנמקה (נספח ח' להמרצה) ועותק תגובותיהם הועברו למבקשים. עמדתם של המשיבים 1-4 היתה כי ניתן לנמק את הפסק ואילו המשיב 5 הודיע כי יש לנמק את הפסק. דווקא בשל כך, היה על המבקשים להטריח עצמם ולהודיע לבורר כי אם ינמק הפסק, הם יראו בכך משום חריגה מסמכות וכי הם יבקשו לבטל את הפסק אם לא תתקבל טענתם. על חריגה מסמכות, קיימת חובת הודעה לבורר כבר במהלך הבוררות ולא רק לאחרי שניתן הפסק. נכונים הדברים, בפרט כאשר לא נקבעה בהסכם הבוררות התכלית לאי מתן הנמקה וטענותיהם של המבקשים על כך שקיימת חשיבות לשמירת הפרטיות שלהם באי מתן נימוק כמובא ברישא לפסק הדין, הועלתה לראשונה במסגרת התובענה. בעלי הדין לא ידעו מטבע הדברים על תוכן הכרעותיו של הבורר עובר למתן הפסק ובסופו של יום נימצא כי התקבלו גם חלק מטענותיהם של המבקשים כנגד המשיבה 1 אף שהתקבלו גם טענות שונות לטובת המשיבה. בכך, יש כדי להצביע כי נימוקי הפסק, עשויים לפעול את פעולתם אם יפורסם הפסק, כנגד כלל בעלי הדין. 12. בנסיבות אלו, לא השתכנעתי כי היה במתן ההנמקה כדי להביא לאובדן אמון של המבקשים בבורר ולא הובאה כל ראייה לביסוס טענתם לניהול לא הוגן בגין זאת, שיש בו כדי להצביע על פגם בתוכנו של הפסק. אם אכן, היה חשש כבד מצד המבקשים לפגיעה בהם משניתן הפסק עם ההנמקה ובפרט כאשר הוגשה בקשה לסעד זמני, צפוי היה שיבקשו סעד זמני למניעת פרסום ההנמקה או מניעת פרסום של הפסק כולו. זאת לא עשו המבקשים וכן לא בקשו שההליך יהיה חסוי לציבור. כך גם, לא פנו המבקשים לבורר או לצדדים האחרים, על מנת למנוע את פרסום ההנמקה לאחר מתן הפסק, באופן שייתר את הצורך בתובענה זו. 13. בהתאם לכך, בשים לב להתנהגותם של המבקשים עובר למתן הפסק למרות שציפייתם היתה בדין שלא ינומק הפסק לפי לשון ההסכם, לא הוכח כי היה בהנמקה כדי ליצור עיוות דין שיש בו כדי להביא לבטול הפסק. לפיכך ומכוח סמכותי לפי סעיף 26 לחוק, איני מורה על ביטולו. ההלכה היא כי ההתערבות בפסקי בורר תהייה מצומצמת: "אכן גישתם העקבית של בתי המשפט היתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצומצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק.... אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות והעילות להתערבותו בהם מתאפיינת בבדיקת תקינות הליך בוררות ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו" (בר"ע 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ. המועצה המקומית תל-מונד, פד"י נ"ט (4) 542,543, דנ"א 821/05 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ. המועצה המקומית תל- מונד ניתן ביום 5.5.05). 14. הבורר, חשף את הפסק להשגות של בעלי הדין במתן הפסק עצמו (ע"א 1325/92 קולקר נ. דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פד"י מ"ז (3) 89, 93). היעדר ידיעה של צדדים בדבר נימוקי הפסק יש בה כדי להכביד עליהם באפשרות להבין אותו ולהשיג עליו. ההנמקה, יש בה כדי להכביד על מלאכת הבורר ולהגביר דווקא, את האמון של הצדדים בו. כפי שנאמר ע"י המלומדת ס' אוטולנגי בספרה "בוררות דין ונוהל" כרך ב' עמ' 781 על מתן פסק 'אילם' על מנת להביא לסיומם המהיר והיעיל של הליכי בוררות: "בקביעה זו נמצאו בתי המשפט מעודדים בוררים בלתי אחראיים לתת פסקים מתוך ידיעה, שאין כל אפשרות לבדוק אותם... כשם שיש ביסוס רב לחובת ההנמקה במערכת השיפוטית, כשתכליתה הבטחת מנגנון בקרה עצמית, עקביות, אחידות וסילוק חשד לשרירות ולמשוא פנים, כך מן הראוי שיהא גם לגבי הפסיקה בבוררות". לאור זאת נאמר: "ברור הדבר שאין להסיק מכך, שבורר שהופטר מחובת הנמקה, אינו יכול לנמק את פסקו מיוזמתו הוא. ברם אם החליט לעשות כן, אל לו לעשות איפה ואיפה בין הצדדים" ( עמ' 782 וכן ראו בעמ' 1055). 15. לאור מתן הפסק, הכולל התייחסות מפורטת לטיעוני הצדדים וכן למסכת העובדתית, לא מצאתי כי היה בהתנהלותו של הבורר כדי לפגוע בכללי המשפט ובצדק הטבעי ואין להיעתר לבקשה להורות על ביטולו. 16. לפיכך, דין התביעה להידחות. לאור עמדות המשיבים בתגובותיהם, על כך שניתן לדידם להורות על מחיקת הנימוקים מפסק הבוררות, הרשות בידי המבקשים תוך 7 ימים לבקש זאת מהבורר בהסתמך על כך ולהותיר את הפסיקתא גופה. 17. אני מחייבת את המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבים 1-4 ביחד ולחוד, בסך של 15,000 ₪ ובהוצאות של המשיב 5 בסך של 5,000 ₪, בהתחשב בהודעותיהם לבורר בנוגע למתן ההנמקה כמובא בגוף פסק הדין. חוזהיישוב סכסוכיםבוררחובת ההנמקהבוררותהסכם בוררות