להלן סקירה משפטית בנושא הסגת גבול במקרקעין: סעיף 30 לפקודת הנזיקין דן בחובת הראיה במקרה של הסגת גבול וקובע: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות(ראה 483/62, 486/62, ו-ע"א 246/66, 247/66, בע' 574-575) ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום" (א"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ואח', פ"ד לא(3)455 בעמ' 464). כך נקבע הכלל, כי התובע סילוק יד ממקרקעין מכוח בעלותו בהם, די לו להוכיח עובדה זו בלבד, ומכאן ואילך מוטל על הנתבע להוכיח זכותו להמשיך ולהחזיק במקרקעין (ע"א 483/62 קוך נ' דוכן ואח', פ"ד י"ז 1953, ות.א (מחוזי ת"א) 16482/92 עיריית תל אביב יפו נ' גרינשטיין, פס"מ נ"ג(4) 353, 358(1994) מכאן, שרק לאחר שהתובע סילוק יד ממקרקעין הוכיח את זכותו בהם, עובר הנטל לכתפי הנתבע להוכיח כי מעשיו במקרקעין אינם שלא כדין. דברים אלה עולים גם מהכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", ומההלכה המוזכרת ומצוטטת בפסיקה שוב ושוב, הקובע: "כלל נקוט בידי בתי-המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית-המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו...הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית-המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', מז(2)605, ור' י' קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 1889). משמע, שבעל מקרקעין התובע בשל הסגת גבול במקרקעין צריך להניח תשתית ראייתית מבוססת לבעלותו במקרקעין. לאחר שהוכח כי הוא בעל המקרקעין, יעבור נטל הראיה לנתבעים להוכיח כי הם אינם מסיגי גבולו. מקרקעיןהסגת גבול