קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם שימוש במבנים יבילים: המבקשת (להלן - אגמנס) היא חברה המתמחה, בין היתר, בבניה של מבנים ניידים, והמשיבה (להלן - רפאל) היא חברה ממשלתית. בעקבות מכרז שבו זכתה אגמנס, סיפקה אגמנס לרפאל מבנים יבילים. לטענת אגמנס, סוכם מראש כי המבנים היבילים יסופקו לרפאל לשימוש זמני בלבד ולתקופה קצובה ולפיכך גם הסכימה אגמנס לספקם לרפאל במחיר מופחת, שבו לקחה בחשבון את העובדה שתוכל לשוב ולעשות שימוש במבנים לאחר התקופה הקצובה שבהסכם. לטענת אגמנס, סוכם מראש כי אספקת המבנים תהיה לתקופה של 15 חודשים ולאחריה תרכוש אגמנס בחזרה את המבנים, במחיר שסוכם מראש על פי תנאי המכרז. 3. לטענת אגמנס לאחר שחלפה תקופה של 15 חודשים, רפאל סרבה להשיב את המבנים לאגמנס. לפיכך פנתה אגמנס לבית המשפט בתובענה דנן ובה ביקשה סעדים הצהרתיים כמפורט: א. הצהרה לפיה בהתאם להסכם היא זכאית לקבל לחזקתה את המבנים תמורת התשלום הנקוב בהסכם, וזאת לאחר שחלפו כבר 15 חודשים ממועד אספקת המבנים לרפאל. ב. לחילופין, כי לאחר 27 חודשים ממועד הזכיה על המכרז הרי היא זכאית לרכוש בחזרה את המבנים ולהשיבם לידיה, וזאת מאחר שתוקפה של הערבות הבנקאית שהתחייבה להמציא לרפאל היה לתקופה של 27 חודשים בלבד. ג. לחילופי חילופין וככל שבית המשפט יקבע, כי בחוזה לא נקבע מועד לביצוע רכישת המבנים בחזרה על ידי אגמנס, ביקשה אגמנס כי בית המשפט יקצוב זמן סביר בהתאם לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, וכי בתום פרק הזמן הזה תחוייב רפאל להשיב את המבנים לאגמנס. 4. רפאל התנגדה לתובענה וטענה כי יש לדחותה על כל חלקיה. א. לטענת רפאל, לא היה מקום להגשת התובענה בדרך של המרצת פתיחה לסעד הצהרתי ואגמנס נקטה בדרך זו אך ורק על מנת להמנע מתשלום אגרה ובמטרה לפצל את ההליכים מבלי שיהיה בכך צורך ממשי. עוד טענה רפאל כי דין טענת אגמנס לפיה היא זכאית לרכוש את המבנים לאחר 15 חודשים להדחות, וזאת משום שזכות כזו, וממילא התחייבות כזו של רפאל, אינה כלולה בהסכם. ב. לטענת רפאל, ההסכם מתייחס מפורשות לאפשרות שבה תבקש רפאל להשיב את המבנים לאגמנס רק לאחר תקופה ארוכה יותר, בפרק זמן העולה על 15 חודשים ולפיכך אין שחר לטענות אגמנס כאילו נוקב ההסכם בתקופה של 15 חודשים לכל היותר שבסופה רשאית אגמנס לרכוש את המבנים ולהשיבם לידיה. ג. רפאל טענה גם כי טענת אגמנס אינה מתיישבת גם עם העובדה שהערבות הבנקאית שאותה נדרשה אגמנס להעמיד לרשות רפאל, בהתאם לתנאי המכרז, הינה לתקופה של 27 חודשים וגם עובדה זו מלמדת על כך שמלכתחילה לא היתה כל התחייבות מצד רפאל לכך שעם תום תקופה של 15 חודשים, תסכים למכור את המבנים בחזרה לאגמנס תמורת הסכום שסוכם עליו על פי המכרז. 5. המצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו בדיון שהיה בפני ביום 12/12/10 וכעת מונחים בפני טיעוני הצדדים בכתב. 6. השאלה שבמחלוקת, היא בעיקרה שאלה של פרשנות ההסכם שבין הצדדים. לטענת אגמנס יש לפרש את ההסכם בין היתר, אם לא בעיקר, לאור המו"מ שהיה בין הצדדים טרם המכרז ולאור דברים שנאמרו על ידי נציגי רפאל במהלך סיור הקבלנים שנערך לכל משתתפי המכרז, טרם שהגישו את הצעותיהם למכרז. 7. לטענת אגמנס מכל אלה יש ללמוד כי מלכתחילה דובר על כך שמשך הזמן שבו יוחזקו המבנים בידי רפאל לא יעלה על 15 חודשים ובהתאם לכך גם תימחרה אגמנס את הצעתה למכרז. 8. רפאל, לעומת זאת, טוענת כי את ההסכם יש לפרש לפי לשונו ולפי מכלול ההוראות הכלולות בו, ומכל אלה ברור כי אין ולא היתה התחייבות של רפאל להשיב את המבנים לאגמנס לאחר 15 חודשים. זאת, משום שההסכם מתייחס מפורשות לאפשרות לפיה יוחזרו המבנים לאגמנס במועד מאוחר יותר ואף נוקב באופן החישוב של התמורה במקרה כזה. 9. סעיף 25 א' לחוק החוזים, כפי שתוקן בימים אלה (תיקון מס' 2 שפורסם ברשומות ביום 26/1/11), קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". 10. הנה כי כן, קבע המחוקק כי המקור הראשון לברור אומד דעתם של הצדדים, חייב להיות לשון החוזה, וכי רק במקום שבו לשון החוזה אינה ברורה, רשאי בית המשפט לפנות לנסיבות חיצוניות. 11. קביעה זו של המחוקק מתיישבת היטב עם ההלכה הפסוקה. פסק דין עיקרי בסוגיית פרשנות חוזים הינו פסק הדין בעניין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265), ובית המשפט שב והבהיר את ההלכה שנפסקה בו, בדיון נוסף אזרחי 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006 (2) 1681 , וכך אמר בית המשפט: "לשון החוזה, על רקע ההקשר שבו נכתבו או נאמרו הדברים, מהווה ראיה חשובה בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים. לאותה "תחושת הבהירות" הקמה עם תחילת קריאתו של החוזה בראי הקשרו הכללי, המעידה על המשמעות האינטואיטיבית של הדברים, ישנה חשיבות...חזקה היא, כי משמעותם הרגילה של הלשון בה בחרו הצדדים בחוזה באה לשקף את המוסכם ביניהם וכן הגשמת המוסכם בין הצדדים היא גם תכליתו של החוזה". 12. גם בהמשך שב בית המשפט ונדרש לשאלת אופן פרשנותו של חוזה. כך, למשל, לדעתו של כב' השופט דנצינגר, כפי שהובאה בפס"ד בעניין בלמורל, יש לתת משקל מכריע ללשון החוזה: "מקום בו לשון החוזה ברורה חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו". ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן (ניתן ביום 23.02.10, ). 13. ואולם גם על פי דעות "מקלות" יותר, ברור כי על פי ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין אפרופים והובהרה בעניין מגדלי הירקות, יש חשיבות גדולה מאוד, ללשון החוזה. כך, למשל, תיאר זאת כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין: "ככל שחברי השופט דנצינגר סבר שגבולות הלשון תוחמים את גבולות הפרשנות של החוזה, וכי אין לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו, הרי שהדברים נכתבו כבר והודגשו בעניין מגדלי הירקות, ועוד קודם לכן בעניין אפרופים. ככל שחברי סבור כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, הרי שגם עניין זה כבר צויין והובהר בעניין מגדלי הירקות ובעניין אפרופים שקדם לו. ככל שחברי סבור כי אין להוסיף "תנאים שהצדדים לא הסכימו לגביהם בשעת התקשרותם ולא ראו לנכון לכלול אותם בחוזה" - הרי שגם בכך אין חידוש והדברים הוטעמו והוטמעו בין היתר בעניין מגדלי הירקות. לאור זאת אפשר שחברי השופט דנציגר אינו מבקש אלא להצטרף לעמדה העקרונית שבוטאה בעניין מגדלי הירקות תוך הדגשת מרכזיותה של הלשון בתהליך הפרשנות - בכך אין חידוש." 14. ברור אפוא כי אין, למעשה, מחלוקת אמיתית בשאלת מרכזיותה של לשון החוזה לעניין פרשנותו ולעניין הצורך להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. 15. ואכן, כב' השופט ריבלין מבהיר אמנם בהמשך כי: "חזקה על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון שבה נקטו, ככל שיש מובן כזה - אולם במקום שבו אין ולא יכול להיות כל ספק כי בביטוי "סוס", שהשתמשו בו הצדדים, דרך משל, במסגרת עסקה לממכר משאית המורכבת מ"סוס" ו"עגלה", התכוונו הם לרכב מורכב, אין בשום פנים לאלצם למכור סוס מרובע רגליים כאשר בפועל ביקשו למכור משאית רבת גלגלים". 16. אולם, אין, ולא יכולה להיות מחלוקת כי יש לפנות בראש ובראשונה ללשון החוזה. 17. לשונו של החוזה שבפני ברורה וחד משמעית ואין בה זכר להתחייבות שמבקשת אגמנס לקרוא לתוכה, כאילו התחייבה רפאל להשיב את המבנים לאחר 15 חודשים לכל היותר. 18. מההסכם ברור כי ההתחייבות להשבת המבנים היא דווקא של אגמנס שמחוייבת לרכשם בחזרה מרפאל - אם תדרוש זאת רפאל. בהסכם, שעליו חתמה אגמנס, נכתב מפורשות כדלקמן: "הקבלן מתחייב לרכוש ולפנות מחצרי רפאל את המבנים היבילים נשוא המכרז אשר סיפק לרפאל עם קבלת דרישתה הראשונה של רפאל. התמורה בגין רכישת המבנים מרפאל תפורט על ידי הקבלן בכתב הכמויות המצורף למסמכי המכרז בסעיף החזר/זיכוי לרפאל בגין החזרת המבנים לקבלן (להלן "סכום ההחזר"). סכום ההחזר יתייחס למועד החזרה שלא יעלה על 15 חודשים מיום מסירת המבנים לרפאל. באם דרישת רפאל להחזרת המבנים לקבלן תעשה בפרק זמן העולה על 15 חודשים ממועד מסירת המבנים לרפאל יופחת סכום ההחזר בשיעור של 2% עבור כל 3 חודשי שימוש נוספים." (סעיף 2.6 לנספח התנאים המיוחדים). 19. טענות אגמנס, לפיהן מחוייבת רפאל להחזיר את המבנים עם תום תקופה של 15 חודשים, אינן מתיישבות עם לשון ההסכם. ברור מלשונו של ההסכם כי הזכות לקבוע את מועד החזרת המבנים נתונה אך ורק לרפאל ואילו אגמנס הסכימה והתחייבה לכך כי מייד עם קבלת דרישה כזו של רפאל, תרכוש ותפנה את המבנים בהתאם לתמורה שנקבעה. 20. גם אין לקבל לכן את טענות אגמנס, כאילו התחייבה רפאל לכך שמועד החזרת המבנים לא יהיה מאוחר יותר מ- 15 חודשים. ההסכם מתייחס מפורשות לאפשרות שלפיה תבקש רפאל להחזיק במבנים פרק זמן ארוך יותר, ואף קובע מנגנון להפחתת סכום ההחזר, היינו הפחתת סכום התמורה, שתידרש אגמנס לשלם לרפאל עבור רכישת המבנים בחזרה לידיה. 21. מעצם קביעתו של מנגנון כזה, ברור כי רפאל אינה מחויבת להחזיר את המבנים בתוך 15 חודשים, והיא יכולה להמשיך ולהחזיק בהם גם מעבר לתקופה הזו, בכפוף, כמובן, להפחתה המתחייבת מסכום התמורה שתקבל כשתשיב אותם לאגמנס. 22. נראה כי די בדברים האלה כדי להביא לדחיית התובענה. זאת משום שכפי שכבר קבעתי: "ההליך הפרשני אינו בא אלא מתוך נסיון להתחקות אחר אומד דעת הצדדים ולשונו של החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים וככזו מהווה, לעיתים, הראיה המרכזית בדבר כוונתם המשותפת. אמנם, בית המשפט רשאי לבחון גם נסיבות חיצוניות אך לא ניתן להתעלם מן העובדה ש"כאשר הצדדים מגיעים לאולם בית המשפט, לאחר שכבר נפלה ביניהם מחלוקת, טוען כל אחד מהם, מטבע הדברים, שתכליתו המשותפת של החוזה היתה שונה. בסופו של המשפט על השופט להכריע בין הצדדים, ולקבוע מה היתה כוונתם המשותפת במועד כריתת החוזה ביניהם. במקרים בהם לא ניתן בשום אופן לברר את התכלית הסובייקטיבית, לא נותר לבית המשפט מנוס מלפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה.... (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות הנ"ל, בסעיף 12 לפסק הדין)" . ת.א. (חד') 3822/06 עמאש באשיר פיאד נ' עבד אלסאלם יונס . 23. כאמור, לשון החוזה ברורה ודי בה כדי לדחות את התובענה. עם זאת, גם נסיבות נוספות מחזקות את המסקנה, לפיה לא עלה בידי אגמנס להוכיח כי רפאל התחייבה בפניה כי תשיב לה את המבנים לא יאוחר מ- 15 חודשים מהמועד שבו יסופקו לרפאל. 24. כך, למשל, נקבע בהסכם כי על אגמנס להעמיד לרשות רפאל ערבות בנקאית בסכום ההחזר, היינו, בסכום שבו התחייבה אגמנס לרכוש בחזרה את המבנים מרפאל, וכי על ערבות זו להיות בתוקף לתקופה של 27 חודשים. 25. בכך יש גם כדי ללמד כי הצדדים, מראש, לקחו בחשבון את האפשרות כי המבנים ישארו ברשות רפאל לתקופה העולה על 15 חודשים שאם לא כן, היתה הערבות מוגבלת רק לתקופה כזו ולא היה צורך לקבוע בהסכם כי תעמוד בתוקף לתקופה ארוכה יותר, של 27 חודשים. 26. גם מסעיף 8.4 לתנאים המיוחדים, המחייב את אגמנס לתקופת בדק של שנתיים, ברור כי מראש צפו הצדדים אפשרות שלפיה ישארו המבנים בחזקתה של רפאל לתקופה העולה על 15 חודשים. 27. אל מול לשון החוזה, והתנאים שפורטו בו, מבקשת אגמנס להבנות מדברים שנאמרו, לטענתה, במסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים טרם פרסום המכרז ומדברים שנאמרו, לטענתה, על ידי נציגי רפאל במהלך סיור הקבלנים שהיה במקום. 28. דין טענות אלה של אגמנס להדחות. 29. ראשית, משום שלא עלה בידה להרים את הנטל הנדרש ולהוכיח כי הדברים, שלטענתה נאמרו לה ולנציגיה על ידי נציגי רפאל, אכן נאמרו. 30. בעניין הזה הביאה אגמנס אך ורק את עדותו של מר אלון וניני, סמנכ"ל של אגמנס ונמנעה מלהביא עדים נוספים שנכחו, ככל הנראה, בסיור הקבלנים שטענותיה נסמכות עליו. הימנעותה של אגמנס מלהביא עדים נוספים פועלת לחובתה וההלכות בעניין זה ידועות. 31. שנית - וזה העיקר - לו היו הדברים שנאמרו בסיור הקבלנים כה מהותיים, היה על אגמנס לעמוד על כך שיופיעו במפורש בחוזה. במיוחד כאשר מר אלון וניני, סמנכ"ל אגמנס, הנו עורך-דין בהכשרתו ובעל ניסיון במכרזים. מכאן שאין המדובר בהתנהלות של אדם חסר ניסיון מול גוף רב עוצמה. בענייננו, מסמכי המכרז גם התקבלו מראש אצל אגמנס, באופן שאיפשר לה לבודקם ולדרוש תיקונים ו/או תוספות כנדרש. יפים למקרה שבפני דברי כב' השופט ארנון: "חתימתו של התובע על חוזה רכישה הכולל בחובו את סעיף 13(n) ללא כל עוררין או השגה מצידו, משמעותה ויתור על השגות בקשר למצגים שהוצגו כלפיו בטרם החתימה על החוזה אשר מצאו ביטויים בחוזה הרכישה עצמו. לו חפץ התובע לכלול במסגרת החוזה מצג כלשהו שהוצג כלפיו במהלך המשא ומתן, אשר היווה נדבך משמעותי עבורו בדרך לחתימתו על החוזה - היה עליו להביא עניין זה במפורש לדיון ולדרוש להכלילו במסגרת נוסח החוזה". ראה: ת"א (מחוזי מרכז) 5768-08-07 מירון נ' LAKE MIRON GOLF ESTATES LTD ואח' (סעיף 69 לפסק הדין, ניתן ביום 02.03.10, ). 32. מהמכתב שצורף כנספח 4 לתובענה, מכתב המהווה סיכום בעקבות סיור הקבלנים, מבקשת אגמנס ללמוד כי אכן נעשתה התחייבות מצידה של רפאל לתקופה של 15 חודשים והיא מפנה לכן לסעיף 1.4 למכתב. ואולם, לא ניתן להסיק מתוך סעיף 1.4 למכתב את הדברים שמבקשת אגמנס ללמוד ממנו. הסעיף הרלוונטי לכתב הכמויות מדבר על ההחזר הכספי עבור פרוק והחזרת המבנים לספק לאחר 15 חודשים אך אין בו כדי לשנות את כתב התנאים המיוחדים שבו ניתנה לרפאל האפשרות המפורשת להוסיף ולהחזיק במבנים כנגד הפחתת סכום ההחזר בשיעור של 2% עבור כל 3 חודשים נוספים. 33. לא ניתן להתעלם מן העובדה שבסופו של דבר חתמה אגמנס על ההסכם כלשונו, לשון שאינה מתיישבת עם הדברים שלטענתה נאמרו לה בסיור הקבלנים ולא ביקשה, חרף היות נציגה משפטן ועורך דין, לשנות דבר בלשון ההסכם. 34. לעניין דברים שנאמרו בעל-פה, קודם לחתימת ההסכם: "ככלל אני סבור כי חופש החוזים, חשיבותו של שוק חופשי, יציבות חיי מסחר, והחשש מפיקוח יתר על מידת המוסריות שבהתנהלות העסקית - כל אלה מטים את הכף לטובת מתן תוקף להוראה חוזית המגלמת בחובה הסכמה של הצדדים לחוזה לייחד את כל ההבנות שהתגבשו ביניהם טרם כריתת החוזה - לחוזה עצמו. לעניין זה אין לי אלא לחזור על דבריו של כב' השופט א' א' לוי בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 23.7.2006), שם נקבע כי "אחד העקרונות היסודיים בדיני החוזים - אם לא היסודי שבהם - הוא עקרון חופש החוזים, המוצא את ביטויו בסעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, המעגנים את חופש ההתקשרות בחוזה ואת חופש עיצובו של החוזה בהתאם לרצון הצדדים (פסקה 23). כך למעשה מונעים הצדדים אפשרות כי צד כלשהו יסתמך על אמירות בעל פה או בכתב שהוצגו בשלב המשא ומתן ולא מצאו ביטוי בחוזה עצמו". [הדגשה שלי, ה.א.] ראה: ת"א (מחוזי מרכז) 5768-08-07 מירון נ' LAKE MIRON GOLF ESTATES LTD ואח' (סעיף 68 לפסק הדין, ניתן ביום 02.03.10, ). 35. לסיכום, אין בטענות אגמנס כדי לסתור את לשונו המפורשת של ההסכם. וראה גם דברים שנכתבו בעניין זה בספרם של המלומדים פרידמן וכהן, דיני חוזים, כרך א', תשנ"א 1991 בעמ' 599: "מבחנה של גמירת הדעת בחוק החוזים הוא אובייקטיבי. בהקשר למסמכים בכתב משתקף המבחן ראשית, בכך, שאם ערכו הצדדים חוזה בכתב הנחזה על פניו כשלם, הרי הכתב ממצה את העיסקה בין הצדדים. הכלל של שלמות המסמך מונע מן הצדדים להוסיף למסמך תניות שלא נזכרו בו, שכן מן המסמך נובעת חזקה לפיה מגלם המסמך את העיסקה. המסקנה השניה היא כי מסמך חתום מהווה חזקה לכך שהצדדים גמרו אומר בדעתם להתחייב על פיו. שילוב שני הכללים מביא לכך שהמסמך החתום על ידי הצדדים הנחזה כשלם, מונע מהם לטעון כי החוזה כולל תנאיות שלא הוסכם עליהן או כי אין הוא כלל תניות שהוסכם עליהן. כלל אובייקטיבי זה נועד לבצר את אמינותו של המסמך ואת המצב הנובע מהעובדה כי חתימות שני הצדדים מתנוססות עליו. הוא מטיל על מי שחתם על המסמך נטל לברר אל נכון את תוכנו של המסמך ואת התאמתו של הכתב למה שהוסכם בפעל בין הצדדים". (דגש שלי, ה.א.) 36. לכל הנימוקים שפורטו לעיל, יש להוסיף את העובדה שגם התנהגותה של אגמנס בחודשים שלאחר חתימת ההסכם ואספקת המבנים, אינה מתיישבת עם הפרשנות שהיא מבקשת לתת להסכם. 37. כך, חרף טענת אגמנס, כאילו התחייבה רפאל להשיב את המבנים לידיה בתום 15 חודשים לכל המאוחר, לא פנתה אגמנס לרפאל לאחר 15 חודשים בדרישה לקבל את המבנים, ופנייתה הראשונה בעניין זה נעשתה רק לאחר למעלה מ- 22 חודשים, ולאחר שקיבלה דרישה לתיקוני בדק במבנים. 38. מנהלה של אגמנס, מר וניני, טען, אמנם, כי פניות מוקדמות יותר נעשו מצידה של אגמנס טלפונית, אולם, מדובר בעדות יחידה של עד שהוא בבחינת "בעל דין" ו"בעל עניין" באופן מובהק, ולא ניתן לכן, על סמך עדות זו לבדה, לקבוע ממצא עובדתי ולהעדיף עדות זו על פני המסמכים הכתובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, ועל פיהם נעשתה הפניה הראשונה רק לאחר שהתקבלה אצל אגמנס דרישת רפאל לתיקוני בדק. 39. נימוק נוסף, שעל בסיסו טענה אגמנס כי יש לקבל את הפרשנות שביקשה היא לקרוא להסכם, נשען על מכרז נוסף שפירסמה רפאל לאספקת מבנים יבילים נוספים ואשר בו, לטענת אגמנס, שונה נוסח תניית המכר החוזר. לטענת אגמנס שינוי התניה מלמד כי גם רפאל הבינה כי נוסח התניה כפי שקיים בהסכם עם אגמנס מתיישב עם הפרשנות שאגמנס טוענת לה ולכן טרחה רפאל לשנות את נוסח התניה. 40. אני דוחה גם טענה זו של אגמנס. אמנם, נוסחה של התניה בהסכם הנוסף (ת/1), שונה מנוסח התניה הרלוונטית בהסכם נשוא התביעה, ואולם, לא מדובר בשינוי מהותי, וודאי שלא מדובר בשינוי שמחייב את המסקנה כי הפרשנות שטוענת לה אגמנס היא הפרשנות הנכונה של ההסכם נשוא התביעה. למעשה, בשני ההסכמים עמדה רפאל על כך, שפרק הזמן שבמהלכו תוכל להשיב את המבנים לספק, יהיה מסור לשיקול דעתה ולא יוגבל לתקופה של 15 חודשים. בשני ההסכמים קבעה לכן רפאל מנגנון, לפיו יתחייב הספק לרכוש את המבנים במחיר מוסכם, אם יוחזרו אלה לידיו בתוך 15 חודשים, ואילו אם יוחזרו לו לאחר המועד הזה, יופחת מסכום ההחזר סכום של 2% עבור כל 3 חודשי שימוש נוספים. 41. מכאן, שאין בהסכם הנוסף כדי להועיל לאגמנס או כדי לחייב את המסקנה שהיא מבקשת להסיק ממנו כאילו יש לקרוא לתוך ההסכם הראשון, נשוא התביעה, התחייבות של רפאל להשיב את המבנים בתוך 15 חודשים. 42. התוצאה היא שלא ניתן לקבל את עתירתה של אגמנס לסעדים המבוקשים על ידה בתובענה. ההסכם מתייחס מפורשות לאפשרות שלפיה תבקש רפאל להמשיך ולהחזיק במבנים גם תקופה ארוכה יותר מ- 15 חודשים ונקבע בהסכם מנגנון מפורש לאופן ההתחשבנות בין הצדדים במקרה כזה. גם לא ראיתי מקום לקבל את עתירת אגמנס לסעד שלפיו ייקבע כי רפאל חייבת להשיב את המבנים לידיה של אגמנס. התחייבות כזו של רפאל עומדת בסתירה מפורשת ללשון החוזה, שעל פיה אין כל התחייבות של רפאל להחזיר את המבנים, ועומדת לה רק הזכות לדרוש את השבתם לאגמנס באופן שאגמנס תידרש לפרקם ולפנותם, אם תחליט רפאל לדרוש זאת. 43. בשולי הדברים אעיר כי רפאל טענה כי הערבות, שהפקידה בידיה אגמנס בסכום ההחזר, נועדה גם להבטיח את התחייבויותיה של אגמנס לעניין תקופת הבדק של המבנים. 44. לא ראיתי לעניין זה בסיס בלשון ההסכם או בנספח התנאים המיוחדים שמהם נראה כי הערבות לא נועדה אלא להבטיח לרפאל את תשלום ההחזר שהתחייבה אגמנס לשלם לה, אם וכאשר תדרוש רפאל מאגמנס ליטול בחזרה את המבנים לידיה. 45. בעניין זה נקבע מפורשות בהסכם כי תוקף הערבות לא יעלה על 27 חודשים ולא מצאתי בסיס שמכוחו יכולה היתה רפאל לדרוש את הארכת תוקף הערבות. עם זאת, אגמנס לא טענה בתובענה טענות מפורשות בעניין הזה ואף לא כללה עניין זה בסעדים שביקשה ולפיכך לא ראיתי מקום להכריע בעניין זה, או ליתן בו סעד כלשהו. 46. התוצאה היא שהתובענה, כפי שהוגשה, נדחית. בנסיבות העניין, החלטתי להעמיד את סכום ההוצאות שאגמנס תחוייב בו על סך של 7,500 ₪ בלבד. חוזהמבנה