קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסתרת רישיון לא בתוקף בחברת ביטוח: התביעה שבפני היא תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח, מחמת הפרת חוזה ביטוח ע"י הנתבעת בסירובה שלא כדין, לשלם את נזקי התובעים עקב אירוע ביטוחי של תאונת דרכים שארע בעת שהתובעת 2 נהגה בו. לבקשת התובעת 2 , היא נמחקה מהתביעה. הצדדים התקשרו באמצעות פנייה טלפונית בחוזה ביטוח לרכב שבבעלות של התובעת 3 לתקופה שמיום 14/1/2009 ועד ליום 31/12/2009 (להלן- "החוזה"). הנתבעת, סרבה לפצות את התובעים בגין התאונה, מחמת מסירת מידע מהותי כוזב בכריתת החוזה. לטענתה, מסירת מידע בדבר היות התובע 1 (להלן-"התובע")נהג עיקרי, נעשתה על ידו כדי שהנתבעת תיאות לכרותת עימו את החוזה , בשעה שהיא לא הייתה מסכימה לכך אילו ידעה כי שהנהגת העיקרית היא התובעת 2 . התובעת 2 בעלת חוב כלפיה, שהוכר כחוב אבוד מאחר והיא הוכרזה לטענת הנתבעת כפושטת רגל, דבר המוכחש ע"י התובעים. מידע כוזב נוסף נמסר לנתבעת לטענתה, בהצהרה כי רישיונו של התובע לא נשלל, אף שהוא נשלל ממנו לתקופה של שישה חודשים, בתוך תקופת הביטוח ובטרם נכרת החוזה. בנסיבות אלו טוענת הנתבעת, כי אי מסירת מידע אמיתי לשאלה מהותית, פוטר אותה לחלוטין מחבות כלפי התובעים, בין אם היתה כוונת מרמה ובין אם מחמת אי מסירת מידע אמיתי. התובעים טוענים למרות קיומו של החוזה מסרבת הנתבעת שלא כדין לשלם לה תגמולי ביטוח בגין נזקי הרכב בתאונה מיום 5.2.09 בסך 19,952 ₪. ביום 17.3.09 התקבל מכתב מהנתבעת בדבר העדר זכאות לפיצוי מחמת אי שכנוע באמיתות נסיבות הארוע (נספח ד1 לכתב התביעה). ביום 22.4.09 התקבל מכתב נוסף הדוחה את התביעה לתשלום תגמולי ביטוח הואיל ובעת כריתת החוזה, נמסרה תשובה לא נכונה לשאלה מהותית בדבר זהות הנהג העיקרי ברכב ומבלי שצויין שהתובע מצוי בשלילת רישיון. התובעים טוענים כי המענה לשאלה בדבר זהות הנהג העיקרי, ניתן אינסטינקטיבית וללא הקדשת מחשבה מיוחדת לאחר שנציגת הנתבעת, לא הסתפקה במענה כי התובעים 1 ו-2 הם הנהגים היחידים המורשים לנהוג ברכב ודרשה כי יוחלט מיהו הנהג העיקרי. לפיכך, נאמר לה כי התובע 1 הוא הנהג העיקרי. זאת ועוד, התובע טוען כי הוא אמר במפורש כי הוא מצוי בשלילה מיום 24/11/2008 ועד 24/5/2009. לפיכך, אין בסיס לטענת הנתבעת כי הפוליסה נרשמה בכוונת מרמה על שמו בידיעה שהנתבעת לא היתה מבטחת את התובעת 2. להיפך הוא הנכון, בידי הנתבעת היה מצוי טופס העדר תביעות בשלוש שנים האחרונות (נספח ה' לכתב התביעה) והנתבעת, בטחה בפוליסה קודמת את התובעת 2 ואף סייעה לה לקבל תקבולי ביטוח בגין תאונה אחרת. לפיכך, טוענים התובעים כי משהוכחה התאונה ונזקיה, קמה לנתבעת חבות לפי החוזה והפוליסה, לתשלום נזקיהם. דיון ומסקנות : על המו"מ לכריתת החוזה וכריתתו יחולו הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (ראה ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811, 819 ובספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א', עמ' 125.) לפי הוראות סעיפים 1 ו-2 לחוק החוזים, גמירות הדעת היא יסוד מרכזי לכריתת חוזה. טענתה של הנתבעת היא כי בשלב הטרום חוזי, עובר לכריתת החוזה, נמסר לה מידע שגוי. לפיכך, כריתת החוזה היתה בהסתמך על מידע שגוי ואילו ידעה מיהו הנהג העיקרי, לא היה נכרת החוזה. בנסיבות אלו סוכל החוזה ועומדת לה הזכות לבטלו. כך גם, לפי הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן "החוק") היא פטורה מתשלום לתובעים, עקב כוונת המירמה שלהם, בשלב הטרום חוזי ומסירת מידע כוזב. סעיף 6 לחוק דן בחובת הגילוי המוטלת על מבוטח: (א)  הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - "ענין מהותי"), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב)  שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג)  הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה." על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את כוונת המרמה של המבוטח ועל פי סעיף 6(א) לחוק יש להוכיח שלושה רכיבים: הצגת שאלה בכתב או בשיחה מוקלטת למבוטח לפני כריתת החוזה ; בעניין מהותי והמבוטח, לא השיב תשובה מלאה וכנה לשאלה (ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , ניתן ביום 30.3.93 ). הוכח שהתובע, השיב תשובה לא נכונה בשאלת זהותו של הנהג העיקרי באומרו כי הוא הנהג העיקרי. על פי תמליל שיחה עובר לכריתת החוזה מסר התובע כי הוא הנהג העיקרי ובהסתמך על כך ועל מסירת מס' זיהוי שלו דווקא ומבלי שמסר כי אשתו היא הנהגת העיקרית, גם לא בנסיבות של שלילת רישיונו, הונפקו פרטי המבוטח ברישומו כנהג עיקרי (עמ' 5 לפרוטוקול , נספח ה' לתצהירו, תמליל שיחה מיום 14.1.09 , עמ' 6 ). בדומה לכך, רשם התובע את עצמו כנהג עיקרי בפנייתו לנתבעת באינטרנט לקבלת הצעת מחיר. אין ליישב את גרסתו של התובע, למסירת פרטים שגויים אלו סתם כך, רק לצורך יצירת קשר עם הנתבעת (עמ' 7 ועמ' 11 לפרוטוקול). אין בידי לקבל את גרסתו של התובע כי בהיותו מי שמטפל בפוליסה ובתיקון הרכב וכיוצ"ב, הוא סבר שעליו להשיב כי הוא הנהג העיקרי למרות שאינו מורשה לנהוג ברכב בהיותו בשלילת רישיון. חשוב מכך, לא סבירה גרסתו של התובע לפיה הוא אמר לנציג השירות שרישיונו נשלל בשיחה שלטענתו העלימה הנתבעת את הקלטת שלה במירמה. אם אכן היה התובע מודיע לנתבעת על כך בשיחה כלשהי עם הנתבעת, אין להניח שהיה נמסר לו לחתימתו טופס פרטי מבוטח בהתעלם מכך. עיון באישור פרטים לביטוח רכב שנחתם ע"י התובע ביום 2.2.09 עולה כי הוא אישר בחתימתו, תחת סעיף ההצהרה על נכונות הפרטים, כי לא נשלל רישיונו ב-5 שנים אחרונות (נספח ו' לתצהיר מטעם הנתבעת). בחתימה על טופס הצהרה זה, אישר התובע את נכונות הפרטים הרשומים בטופס זה, בין אם על היותו הנהג העיקרי ובין אם על היעדר שלילה של רישיונו ולאחר שלשיטתו, שלא הוכחה, התקיימה שיחה בה הוא הודיע כי רישונו נשלל. אם כך היה, הרי שהיה מודע לשאלת קיומה של שלילה ולמרות זאת, לא הצהיר נכונה בטופס. הלכה היא כי חתימה על ההצהרה, מהווה אימוץ של פרטי הטופס ולכך, יש ליתן משקל בבחינת גרסת המבוטח ( ראו: ע"א 512/63 משה אולק נ' לה פונסייר חב' לביטוח בע"מ , פד"י י"ח (2) 271, 278 ). בנסיבות אלו, מחמת ריבוי ההזדנויות בהן מסר התובע כי הוא הנהג העיקרי ומבלי שטרח להעמיד את הנתבעת על טעותה לכאורה בהודעתו כי התובעת 2 היא הנהגת העיקרית, יש משום הרמת הנטל מצד הנתבעת בדבר מסירת מידע כוזב עובר לכריתת החוזה. אין לקבל את גרסתו של התובע לפיה הוא לא הקדיש מחשבה לשאלת זהותו של הנהג העיקרי בנסיבות בהן הוא רישיונו נשלל כאמור ולאחר שנישאל על זהותו של הנהג העיקרי (עמ' 8 לפרוטוקול). בחנתי את שאלת המידע הכוזב, אם הוא בעניין מהותי לחוזה הביטוח כפי שנקבע בסעיף 6 (א) לחוק : "בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו". המבחן, אינו דווקא לפי סיווגו של כל עניין ע"י המבטחת ויש לבחון את מהות העניין אשר לגביו נמסרה התשובה עובר לכריתת החוזה, אם הוא מהותי לעצם התקשרות בחוזה או לתנאיו. הנתבעת טוענת לכוונת המרמה של התובע שידע כי היא לא תבטח את אשתו ולכן השיב כי הוא הנהג העיקרי. כן טוענת כי הוא הסתיר ממנה בכוונה את דבר היותו בשלילה למשך 6 חודשים ובהצהירו בד בבד, כי הוא הנהג העיקרי. כוונת המירמה נבחנת כאמור בסעיף 6(ג) לחוק לפי: סוג המידע, אם הוא בעניין מהותי להתקשרות, ידיעתו של המבוטח שהעניין אותו הסתיר הוא עניין מהותי והסתרת העניין על-ידי המבוטח בכוונה (ע"א 1231/05 חליווה רונית נ' אי. די.אי חב' לביטוח, ניתן ביום 24.1.08 ). קביעת המהותיות של המידע תיקבע לפי אופיו וטיבו והרלוונטיות של אותו מידע לסיכונים אותם נוטלת עליהנ המבטחת והשפעת המידע, על נכונותה לכרות את החוזה עם המבוטח (ראו: ע"א 1809/95 הלמן ז"ל נ' לה נסיונל בע"מ, פד"י נ(3) 82,83). המבחן, הוא מבחן אובייקטיבי לפי מבחנו של מבטח סביר. כפי שמצינו בע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חב' לביטוח בע"מ , פד"י מ"ו (2) 339,357 : "מנקודת מבטה של חברת הביטוח, עניינים מהותיים הם אותם נתונים שיש בהם כדי להשפיע על תוחלת הנזק, ובהתאם על גובה הפרמיה או על נכונותה הבסיסית של החברה לבטח... כאשר הלכה למעשה, מה שמשפיע על היות העניין מהותי או לא הם נתוניו הספציפיים של כל מבוטח. לפיכך, בבואנו להכריע אם שאלה מסוימת היא שאלה מהותית, יש לבוחנה על רקע נתונים מיוחדים אלה ובהתאם לתשובות שנתן המבוטח, תוך העברתם, מבחינת מהותיותם, במבחן האובייקטיבי כפי שרואה אותם בית המשפט". בשונה מכך, הדרישות בדבר ידיעותיו וכוונתו של המבוטח, מבחנן הוא סובייקטיבי, לפי מצבו הנפשי של המבוטח הספציפי. האם הוא ידע שמדובר בעניין מהותי והאם היתה לו כוונת מירמה בהסתרת העניין המהותי (ע"א 282/89 הנ"ל, שם, 357 וע"א 1064/03 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל , ניתן ביום 8.2.06 בסעיף 20 לפסק הדין של כב' השופטת ע' ארבל וכן בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, עמ' 389). לא השתכנעתי כי קיומו של חוב כספי של התובעת 2 , גם אם הוא חוב אבוד בהיותה באיחוד תיקים ובשעה שלא הוכח כי התובעת 2 לא הוכרזה פושטת רגל, הוא עניין מהותי לנתבעת מבחינה אובייקטיבית לכריתת חוזה עם התובע. די בכך, שיובטח ביצוע התשלום של הפרמיה שכן, גם אילו מסר התובע לנתבעת כי התובעת 2 היא הנהגת העיקרית ברכב, לא היה בסיס לחששה של הנתבעת מפני התקשרות בחוזה ביטוח איתו רק מחמת היותה הנהגת העיקרית בשעה, שלא הוכח כי קיים בסיס לחשש מפני אי תשלום הפרמייה מפאת מצב כלכלי של התובע עצמו. אין במעמדה של התובעת 2 כדי להגדירה כ"פסולת ביטוח" כל עוד מובטח התשלום לפי החוזה באמצעות מי שנירשם כבעל הפוליסה. בידי הנתבעת, נתונה האפשרות לבטל את הפוליסה אם לא ישולם תשלום כלשהו ע"י התובע , כפי שאכן נעשה בביטולה עקב אי כיבוד הוראת קבע שלו. במקרה זה הוכח, על פי התמליל של השיחה מיום 14.1.09 (נספח ד' לתצהירו של התובע, עמ' 2 שורות 19-23) כי בוטלה הפוליסה והוסכם שתונפק פוליסה מחדש עם ביצוע התשלום בכרטיס אשראי וכך, אכן נעשה. בנוסף לכך, נמסר לנתבעת כי בת זוגתו של התובע גם היא מורשית לנהוג ברכב ואילו בררה את פרטיה לצורך ההרשאה, היה בידי הנתבעת ללמוד מנתוניה היא, כי עסקינן בבעלת חוב כלפיה ולסרב להנפקת הפוליסה שתשמש גם אותה בהיותה בעלת חוב , שהגיע לכדי חוב של אלפי שקלים אף שהקרן עמדה על סך של כ- 200 ₪. לא השתכנעתי כי היתה לתובע מודעות על החוב של אשתו- התובעת 2 לנתבעת אף שלא הוכח שלא היה ידוע לו על היותה באיחוד תיקים ( עמ' 4 שורות 26-32). התובע העיד כי הוא לא היה מודע לכך שהפוליסה של אשתו בוטלה עקב חוב (עמ' 9 שורות 29-31) ונודע לו לראשונה על כך, עם סירובה של הנתבעת לאשר את תביעתו לתגמולי ביטוח עקב התאונה (עמ' 10 שורות 1-4). התובע טען כי אילו היה מודע לחוב של אשתו בסך של 284 ₪ (הקרן- מ.ל.) והייתה לו כוונת מרמה כפי שניטען כנגדו ע"י הנתבעת, הוא היה פונה למבטחת אחרת וודאי שלא היה מסתכן בהיעדר כיסוי ביטוחי אם יקרה אירוע ביטוחי מחמת אותו חוב (עמ' 10 שורות 5-11). התובעת 2 העידה כי בעלה, לא ידע על קיומו של החוב לנתבעת וכי הם לא קיבלו כל מכתב בנדון כפי הניראה מחמת איחוד התיקים כנגדה, בלשכת הוצאה לפועל (עמ' 13 שורה 19). בנוסף לכך, התובעת 2 התקשרה ביום 18.1.09 לנתבעת והודיעה בצורה מפורשת כי היא נוהגת ברכב ואף מסרה את פרטיה האישיים (עמ' 2 שורה 14, 18 לנספח ז' בתצהיר עדות ראשית של הנתבעת). בנסיבות אלו, לא הוכחה כוונת מרמה ברישום התובע כנהג עיקרי מחמת החוב של אשתו לנתבעת. שונים הדברים, ביחס להצהרה של התובע על היותו נהג עיקרי בשעה שאין בידו לנהוג עקב שלילת רישיונו עליה הוא לא דיווח דיווח אמיתי לנתבעת. המידע על קיומו של רשיון נהיגה תקף הוא מידע מהותי מטבעו והרשות בידי הנתבעת כפי שעלה מעדותו של העד מטעמה, לסרב לבטח נהג שאינו מורשה לנהוג כעניין של מדיניות. היה על התובע לצפות כי המידע בשאלת שלילת רישיונו הוא מהותי להתקשרות בחוזה. נכונים הדברים, בשים לב לטופס ההצהרה, המתייחס לשאלת שלילת רישיון לתקופה של עד 5 שנים, באופן המלמד על חשיבותו של אותו מידע לנתבעת לצורך התקשרות בחוזה איתו. נקל להבין, כי צריכה להיות התאמה בין סעיפי ההצהרה לעניין זהות הנהג העיקרי ושאלת קיומו של רישיון נהיגה תקף בידיו. אין המבוטח רשאי, להחליט במקום המבטחת אם קיומו של רישיון מהותי לה גם אם התאונה ארעה בפועל בעת שהתובעת 2 נהגה ברכב. עסקינן, בתנאי יסודי לחוזה לפי טיבו ומהותו של החוזה לביטוח רכב בשאלת קיומו של רישיון בתוקף למבוטח (ראו: תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח(תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו- 1986 , נספח ו' לתצהירו של התובע (מכתבה של הנתבעת לאימות פרטי הפוליסה, סומן א') טופס ההצהרה גופו ותנאי הפוליסה). אילו הודיע התובע לנתבעת ולו גם עם קבלת טופס ההצהרה על שלילת רישיונו, היה בידי הנתבעת להחליט אם היא מעוניינת בכריתת החוזה עימו או בשינוי תנאיו לאור מצג זה ובד בבד, לבחינתה את נכונותה לבטח את התובעת 2 כנהגת עיקרית, לפי שיקוליה השונים לרבות שיקולי מדיניות ושיקולים כלכליים. מעדותה של התובעת 2 כמו גם מדו"ח החוקר שהתובעים, לא בקשו לחקור אותו ומתמליל שיחה של התובעת 2 עם הנתבעת לאחר כריתת החוזה (נספח ז' לתצהירו של התובע) הוכח כי התובעת 2 היתה הנהגת העיקרית. אין בגילוי לבה של התובעת 2 על היותה נהגת עיקרית, בשיחה שהתקיימה עם הנתבעת לאחר כריתת החוזה, כדי לשנות ממסירת מידע כוזב ע"י התובע בהודעתו כי הוא נהג העיקרי ובהימנעו ממסירת מידע אמיתי על כך שהיא הנהגת העקרית ולו גם מחמת שלילת רשיונו, בהיותו מידע מהותי מטיבו ואופיו, לצורך כריתת החוזה וקביעת תנאיו. סוף דבר, בהתאם למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית בהוראות חוק החוזים כאמור ברישא לפסק הדין ועל פי הוראת סעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה ביטוח, אין לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח לתובע לאור התנהלותו בכריתת החוזה והפרת חובתו למסירת מידע נכון ואמיתי הרלוונטי להתקשרות החוזית. משלא גילה התובע את הפרטים הנכונים ולמרות נזקיו למרבה הצער, אין לו להלין כנגד הנתבעת על סירובה לפצות אותו על פי זכותה לכך לפי הוראות הדין. בנסיבות אלה, אף שהוכח כי התאונה התרחשה והוכחו נזקי הרכב עקב התאונה, שהתרחשה בשעה שהתובעת 2 נהגה ברכב, דין התביעה להידחות. אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות לנתבעת לשכר טירחת עו"ד שיועמדו בנסיבות העניין בסך 3,000 ₪ בלבד. אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)פוליסהחברת ביטוח