כבר נקבע לא אחת בפסיקה הרלוונטית כי העברת בורר מתפקידו הינה צעד דרסטי העומד בסתירה לעצם מגמתם של הליכי הבוררות, האמורים להתקיים ללא התערבותו של בית המשפט, תוך הסתמכות על יושרו של הבורר והתחייבותו לנהל את ההליכים שבפניו בצורה הוגנת וצודקת. סעיף 11 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 הקובע כדלקמן: "11. העברת בורר מתפקידו   בית-המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: (1)  נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2)  התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי-דין; (3)  נבצר מהבורר למלא את תפקידו." בבר"ע 21/82 אירג' כהן ציון נ' רפאל אראל, פ"ד לו(4) 70, נפסק: "המבחן, אם נתגלה דבר, שבעטיו אין הבורר ראוי לאמון, הוא, כידוע, אובייקטיבי, ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין." ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל ואח' נקבע כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 11(1) להעברת בורר מתפקידו רק "במקרים קיצוניים", ועל כן, כדברי בית המשפט בבש"א 3742/05 מרציאנו נ' ברונשטיין ואח' "לא על נקלה מעביר בית המשפט בורר מתפקידו. אמצעי כשיר זה ננקט רק על פי ראיות ממשיות ואובייקטיביות וכאשר אין מנוס מן המסקנה שהבורר אינו ראוי לאמון". וכן, ראה, רע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט ואח'. המבחן, אם נתגלה דבר, שבעטיו אין הבורר ראוי לאמון, הוא, כידוע, אובייקטיבי, ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין. זאת ועוד, נפסק כי לא בנקל יחליט בית המשפט להעביר ענין שנדון בידי בורר לבורר אחר, ונדרשות נסיבות קיצוניות כדי להצדיק זאת. השימוש בסמכות להעביר בורר מתפקידו על פי סעיף 11(1) לחוק הבוררות נועד בעיקרו למנוע מצבים של עיוות דין העלול להיגרם לצד לבוררות באם בורר ימשיך בתפקידו. לצורך כך, נדרש כי באופן אובייקטיבי יימצא כי אין הבורר הדן בעניין ראוי לאמון הצדדים, ונדרשות נסיבות קיצוניות בטיבן כדי להצדיק תוצאה זו (ראה רע"א 6188/05 סלטי משני (1997) בע"מ נ' רע גד בע"מ). ברע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט נ' רותם אמפרט נגב, תק-על 99(4), 145, אליו מפנה בית המשפט בפס"ד "ארט-בי" האמור, קבע בית המשפט את השיקולים הבאים אשר יש לשקול בשאלת העברת בורר מתפקידו: בית המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים מתפקידם, לשם כך ישקול בית המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר, את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, ואת השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם. כמו כן נקבע, כי המבחן לשאלת העברת בורר מתפקידו הינו מבחן אובייקטיבי, "ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של צד מן המתדיינים בבוררות" (ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז (5) 516. ברע"א 254/86 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרומכנית בע"מ פד"י מב(1) 298 (ולהלן:"עניין איליט") נקבע כי אחד המקרים בהם עשוי להתגלות שבורר אינו ראוי לאמון הצדדים או של אחד מהם, עובדה המהווה עילה להעברת בורר מתפקידו על פי סעיף 11 לחוק הבוררות, הוא המקרה בו מתגלה שקיים ניגוד בין האינטרס האישי של הבורר לבין מילוי תפקידו כבורר. אין צורך להוכיח כי היה פגם כלשהו באופן ניהול הבוררות או בהחלטות הבורר. עצם ההוכחה בדבר ניגוד האינטרסים אשר היה עלול להיווצר בשל מצבו או בשל מעמדו של השופט או הבורר או בדבר השפעה אפשרית על תוצאות הדיון כתוצאה מכך - מספיקים. מסגרת השיקולים לבחינת שאלת העברת הבורר מתפקידו נבחנה בספרה של פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית, כרך א' בעמוד 498. שם צויין כדלקמן: "בבואו להחליט אם להעביר את הבורר מתפקידו מביא ביהמ"ש בחשבון שיקולים שונים וביניהם: "את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק" וכד'." כן צויין בספרה של פרופ' אוטולנגי, בעמוד 509 כי : "צריך שיוכח כי נתגלתה לבעל הדין עובדה מסויימת, אשר לא זו בלבד שתתן לו תחושה סובייקטיבית של איבוד אמון הבורר, אלא גם ניתן יהיה לומר שאיבוד האמון ניתן לביסוס גם מבחינה אובייקטיבית. לא די בחשש סתמי שהבורר יהא חסר יכולת להיות אובייקטיבי בשל קרבתו לצד השני, אלא יש צורך בהוכחת משהו ממשי יותר, שביהמ"ש יסכים עם המבקש, הטוען שהבורר אינו ראוי עוד לאמונו, שאכן חששו סביר והגיוני." בע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ואח', דינים עליון, כרך סא, 21, נקבע כי יש להפעיל מבחן האדם הסביר, דהיינו :האם על סמך ידיעת העובדות יש סבירות רבה לכך, שהבורר אינו אובייקטיווי ולא יוכל לפסוק בהגינות על סמך הראיות והטיעונים שיובאו בפניו. יישוב סכסוכיםבוררבוררות