קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת חבר ועד מכהונתו באיגוד הסיוף בישראל: זוהי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו הרוב הדרוש באסיפה הכללית של המשיב 3 (להלן:- "האיגוד") להעברת חבר ועד מכהונתו הוא רוב רגיל ולא רוב מיוחד, וכי החלטת בית הדין העליון של ההתאחדות לספורט מיום 20.1.11 (להלן:- "ההחלטה") -בטלה ומבוטלת. 1. רקע וטענות הצדדים (א) המבקשות והמשיבה 1 (להלן:-"המשיבה") הן אגודות החברות באיגוד, והמשיב 2 (להלן:-"המשיב") הוא יו"ר הנהלת האיגוד. האיגוד עצמו הוא עמותה שמטרתה פיתוח וקידום ענף ספורט הסיוף בישראל, הנתמכת בתקציבי ממשלה וכספי ציבור. (ב) ביום 14.12.10 קוימה אסיפה שלא מן המניין של האיגוד, ובהצבעה שהתקיימה, תמכו 61.36% בהעברת המשיב וחבר ועד נוסף בשם אפי דביר מכהונתם. בהמשך, התקיימה הצבעה שבה בחרו 71.79% בלידיה חטואל צוקרמן ליו"ר האיגוד (להלן:- "ההחלטות"). (ג) המשיבים 1-2 הגישו עתירה לבית הדין העליון של ההתאחדות לספורט (להלן:- "בית הדין") נגד האסיפה הכללית ועתרו להורות על ביטול ההחלטות שהתקבלו בה כמפורט לעיל. טענתם הייתה שהאסיפה כונסה שלא כדין. בדיון עצמו בבית הדין, העלו המשיבים 1-2 טענה נוספת שלפיה יש לבטל את ההחלטות שהתקבלו מאחר שלא התקבלו ברוב מיוחד על פי הוראת סעיף 9.ב.8 שבתקנון (להלן:- "הסעיף"). (ד) בית הדין, בהחלטה הנ"ל, קיבל את טענות המשיבים 1-2 וקבע כי הרוב הדרוש להעברת חבר ועד מכהונתו הוא רוב מיוחד על פי הסעיף הנ"ל. מכאן התובענה דנן. (ה) המבקשות טוענות שלסעיף הנ"ל אין תחולה מאחר שלא אושר מעולם על ידי רשם העמותות, ולכן כלל אינו מהווה חלק מתקנון האיגוד. כתוצאה מכך, חל סעיף 28 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן:-"חוק העמותות" או "החוק") שאינו מחייב רוב מיוחד. המבקשות טוענות שהאיגוד עצמו נהג במשך שנים על פי הגישה שדי ברוב רגיל ומביאות בתובענה אסמכתאות ודוגמאות לכך. (ו) המשיב והמשיבה הגישו תשובתם ובה טענו לחוסר ניקיון כפיים של המבקשות בכך שהעלימו ביודעין מידע ומסמכים רלבנטיים. לטענתם, מכתבה של עו"ד אילנה לוין, ב"כ רשם העמותות מהווה חלק בלתי נפרד מאישור התקנון, ודווקא מכתב זה לא צורף על ידי המבקשות לתובענה. על פי המכתב, אושר הסעיף על ידי רשם העמותות עוד בשנת 1996. לדעת המשיב והמשיבה, השינוי שנדרש על ידי רשם העמותות, נדרש לגבי סעיף קיים ותקף, ולא לגבי אישור סעיף חדש. הדרישה נולדה בעקבות שינוי עמדה של רשם העמותות. עוד נטען על ידי המשיב והמשיבה כי הרוב הדרוש להדחת חבר ועד הוא רוב מיוחד של 2/3 ועמדתו הנוכחית של רשם העמותות אינה מחייבת את האיגוד. לטענת המשיבה והמשיב לא הייתה כל הפרה של כללי הצדק הטבעי המצדיקה התערבות בית המשפט ובית הדין לא חרג מסמכותו במתן ההחלטה. 2. דיון והכרעה (א) השאלה שנדרשת אני להכריע בה במסגרת התובענה דנן היא: מהו הרוב החוקי הנדרש להעברת חבר ועד איגוד הסיוף בישראל - האם רוב רגיל (כטענת המבקשים) או רוב מיוחד (כטענת המשיבים 1-2)? לאחר עיון בתובענה, בתשובות ובנספחים שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה שנדרש רוב רגיל ודין התובענה להתקבל. טענתם העיקרית כאמור של המשיב והמשיבה היא שעיון במכתב של עו"ד לוין, יועצת משפטית של רשם העמותות, לא מותיר מקום לספק שהסעיף הקובע רוב מיוחד של שני שליש להדחת חבר ועד, אושר על ידי רשם העמותות בשנת 1996 ומהווה חלק מהתקנון. לצורך הכרעה בטענה זו, אביא תחילה את לשון הסעיף, כפי שמופיע בנוסח התקנון המודפס שהוגש לרישום: "אסיפה כללית שלא מן המנין רשאית לקצר תקופת כהונה של הנהלה ו/או ועדת בקורת, כמו גם של חברי מוסדות אלה, מכל סיבה שהיא, ולבחור אחרים תחתם עד סיום תקופת הכהונה בה מדובר. החלטה על קיצור תקופת כהונה, כאמור כאן, טעונה רוב כמפורט בס"ק 7 דלעיל לענין שינויי תקנון." סעיף 9.ב.7 דלעיל קובע לענייננו כי:- "... החלטה על שינוי תקנון טעונה רוב של שני שליש מסה"כ קולות ההצבעה המוחזקים ע"י החברות המצביעות באסיפה ובלבד שמספר זה לא יפחת מ 51% מסה"כ קולות ההצבעה שאושרו לאותה אסיפה, ובכפוף לפרק 13 שלהלן." (ב) ביום 1.9.96 שלחה עו"ד לוין את המכתב בו מפורטות השגות לגבי סעיפים מסויימים בתקנון הדורשות תיקון. בין יתר ההשגות, נכתב במכתב זה באשר לסעיף המסויים כי: "ועדת הביקורת נבחרת אך ורק באסיפה הכללית הרגילה מכאן שהיא גם מפוטרת ע"י אסיפה כללית רגילה. גם הנוסח של פיטורי חברי ועדת ביקורת אינו תואם את הוראות החוק מאחר והיכולת שלהם לכהן כחברי ועדת הביקורת תפקע רק בהתקיים הנסיבות המפורטות בס' 33א' לחוק נא לשנות את נוסח הסעיף." מכאן מסיקים המשיב והמשיבה, כי רשם העמותות אמנם לא אישר רוב מיוחד להדחת חבר ועדת ביקורת, אולם כן אישר רוב שכזה להדחת חבר ועד. (ג) ביום 21.12.96 נרשם תקנון האיגוד בכפוף למגבלות המפורטות באשר לסעיפים שלא אושרו. כך נכתב בצמוד לחתימת הרשם על רישום התקנון: "פרט לסעיפים: ...9(ב)(8)...". די בעצם העובדה, שהתקנון אושר ללא הסעיף האמור, כדי לקבל את טענת המבקשים שהסעיף אינו מהווה חלק מתקנון האיגוד. ואף יתרה מכך. במכתב מיום 1.6.08 ששלחה לאיגוד עו"ד ברטשניידר, יועצת משפטית של רשם העמותות, בתשובה לבקשת האיגוד לשינוי התקנון, נכתב באופן מפורש:- "2. תקנון העמותה אושר ביום 21.12.96 בכפוף להערותיה של עו"ד אילנה לוין מטעם רשם העמותות כפי שפורטו במכתבה אליכם מיום 1 בספטמבר 1996 והמצ"ב לנוחותכם. מעיון בתיק העמותה עולה כי ההבהרות והתיקונים שנתבקשו בנוסח התקנון לא בוצעו על ידכם עד למועד זה. 3. נוסח התקנון שהוגש על ידכם עתה לרישום הינו זהה לנוסח שהוגש עם רישום העמותה וללא השינויים וההבהרות כפי שנתבקשתם לבצע. 4. מבדיקה חוזרת של נוסח התקנון עולה כי מלבד הערותיה של עו"ד לוין, אשר עומדות בעינן, נדרשות הבהרות ותיקונים נוספים כדלקמן: ... ז. סעיף 9ב(8) - הסדר המחייב רוב מיוחד באסיפה הכללית להעברת חבר ועד או הועד מכהונתו מנוגד לסעיף 28 לחוק העמותות שלפיו די ברוב רגיל לקבלת החלטה כאמור." (הדגשות במקור - ה.ג.). מכתב זה מדבר בעד עצמו. כפי שכתוב בו בהדגשה, מלבד הערותיה של עו"ד לוין נדרשים תיקונים נוספים וביניהם תיקון סעיף 9.ב.8 הנוגע בדיוק לענייננו, לאמור - מהו הרוב הנדרש לקבלת החלטה באסיפה הכללית להעברת חבר ועד מכהונתו. ממקרא הכתוב במכתב זה באשר לסעיף זה, ברור שההסדר המופיע בתקנון המחייב רוב מיוחד אינו תקף, בהיותו מנוגד לסעיף 28 לחוק העמותות. (ד) כך גם נכתב במכתב ששלחה עו"ד צדקה, אף היא יועצת משפטית של רשם העמותות, למשיב, ביום 20.12.09 כי:- "ג....העמותה סבורה כי ניתן לקבוע בתקנון סעיף לפיו החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב קולות מיוחד, הסדר אשר אינו תואם את מדיניות רשם העמותות בעניין האמור. למען הסר ספק אבקש לציין, כי רשם העמותות לא יוכל לאשר את התקנון כמקשה אחת, כל עוד סעיף זה לא ישונה או יימחק מתקנון העמותה ו/או ישונה בהתאם לעמדת רשם העמותות ולהוראות חוק העמותות, התש"ם-1980." למכתב זה אף צורפה חוות דעת רשם העמותות לעניין הרוב הנדרש לצורך קבלת החלטות באסיפה הכללית. משכך, אף אם בהערותיה של עו"ד לוין במכתבה, אין התייחסות ספציפית לתיקונים לעניין העברת חבר ועד מכהונתו אלא רק באשר לחבר ועדת ביקורת, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה, שסעיף 9.ב.8 כמכלול, לא אושר על ידי רשם העמותות, ומכתבים אלה מבהירים שאף לא יאושר כל עוד ייוותר על כנו. (ה) משלא אושר הסעיף על ידי רשם העמותות, יש לבחון את המסגרת הנורמטיבית בה עסקינן, הלא היא חוק העמותות. סעיף 10 לחוק העמותות קובע כדלקמן:- "המייסדים רשאים להגיש לרשם תקנון לעמותה; לא הגישו המייסדים תקנון לרשם כאמור, יראו כתקנונה את התקנון המצוי שבתוספת הראשונה." סעיף 11(א) לחוק קובע כי:- "עמותה רשאית לשנות את תקנונה, שמה ומטרותיה בהחלטת האסיפה הכללית שנתקבלה ברוב קולות הזכאים להצביע בה; החלטה לפי סעיף זה טעונה רישום בידי הרשם ויחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 4 עד 7 ו-10; תוקפה של ההחלטה מיום רישומה בידי הרשם." סעיף 12 לחוק קובע:- "(א) כל תקנון או שינוי בתקנון שהוגש לרשם על פי סעיפים 10 ו-11 יירשם על ידיו אם מצא כי התקיימו הוראות סעיפים 1, 15 עד 20, 23, 27 עד 39 ו- 43 עד 47 וסעיפים 1(א), 1(ב), 7 ו-12 לתקנון המצוי שבתוספת הראשונה. (ב) הוגש לרשם או נרשם על ידיו תקנון, וענין המוסדר בתקנון המצוי אינו מוסדר בו, מוסדר בו באופן חלקי, או מוסדר בו באופן לקוי כך שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א), יחולו על החסר או על הליקוי הוראות התקנון המצוי." (הדגשות שלי - ה.ג.) סעיף 28 לחוק (שלנוכח סעיף 12 דלעיל, אף הוא צריך להתקיים כדי שהתקנון יירשם) קובע כדלקמן: "האסיפה הכללית רשאית להעביר, בכל עת, את הועד או חבר הועד מכהונתו; העבירה האסיפה הכללית את הועד מכהונתו, לא ייכנסו הפיטורין לתוקפם אלא אם כן בחרה האסיפה הכללית ועד חדש." מאחר שהרשם לא אישר את סעיף 9.ב.8 לתקנון, לאחר שמצא שהוא עומד בסתירה לסעיף 28 לחוק, אין תוקף לסעיף זה בנוסחו הנוכחי, ויש להחיל את סעיף 28 לחוק, שלפיו די ברוב רגיל לשם העברת חבר ועד מכהונתו. מעבר לכך, מאחר שסוגיית הרוב הנדרש של האסיפה הכללית באשר להחלטה על קיצור כהונה של חבר ועד מסודרת בתקנון באופן לקוי, הרי שלפי סעיף 12(ב) לחוק, יש להחיל על הליקוי את הוראות התקנון המצוי. לענין זה קובעת הוראת סעיף 10 בתקנון המצוי כי:- "החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב קולות של המצביעים, זולת אם החוק או תקנון זה דרשו רוב אחר לקבלתן..." משכך, ולנוכח העובדה כי הרשם לא אישר הסעיף האמור, הרי שהרוב הנדרש באסיפה הכללית להעברת חבר ועד מכהונתו הוא רוב רגיל ולא רוב מיוחד. (ו) איני מקבלת אף את טענת משיבים 1-2 שלפיה עמדתו של רשם העמותות היא חדשה ולכן אינה מחייבת את האיגוד. המשיבים 1-2 מפנים לשני מכתבים שצורפו על ידי המבקשים בתובענה לתמיכה בטענתם זו. איני מוצאת במכתבים דנן כל תמיכה לכך שמדובר במדיניות חדשה של רשם העמותות ואיני מבינה על סמך מה מצאו זאת הטוענים כאמור. לאחר הפנייה למכתבים אלה, חוזרים וטוענים המשיבים 1-2 שוב ושוב כי אין במדיניות החדשה של הרשם כדי לשנות תקנון שאושר כבר ב - 1996. בעניין זה אפנה לאמור בפתח הדיון דלעיל, ולעובדה שסעיף 9.ב.8 לא אושר מעולם על ידי הרשם. לטעמי, אף אם היה ממש בטענת המשיבים 1-2, שלפיה הרשם אישר בשנת 1996 רוב מיוחד להעברת חבר ועד מכהונתו, הרי שעצם העובדה שהתקנון אושר פרט לסעיפים מסויימים, וביניהם אף סעיף 9.ב.8, משמעו, כי הסעיף האמור בכללותו, לא אושר. (ז) בטרם אסיים, אדרש לטענת המשיבים שלפיה אין עילה המצדיקה התערבות בית המשפט בהחלטת בית הדין. איני מקבלת טענה זו. נקבע זה מכבר כי גם לאחר החלטת בית הדין אין הדרך לבית המשפט חסומה באותם מקרים שראויה התערבותו של בית המשפט. רק מילים מפורשות של המחוקק יש בהן כדי לשלול התערבות כזו של בית המשפט בהחלטות טריבונאלים של גופים וולנטריים (ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים, פ"ד מד(2) 806, 811 (1990)). סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 הקובע את סמכות המוסדות הפנימיים קובע כדלקמן:- "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט." (הדגשה שלי - ה.ג.) סיפת הסעיף דלעיל מלמדת, שבניגוד להחלטות בית הדין העליון בענייני משמעת, עליהן אין לערער בפני בית המשפט, הרי שבעניינים אחרים החלטות בין הדין העליון לא חסינות מפני התערבות בית המשפט. נשאלת השאלה, מתי יתערב בית המשפט בהחלטות שכאלו ומתי ימנע מהתערבות שכזו. לעניין זה נקבע כי:- "הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונאלים פנימיים של אגודות וולנטאריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום שבו חרג טריבונאל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום שבו פגע טריבונאל בעיקרי הצדק הטבעי." (ע"א 2211/96 חיים כהן נ' שמואל כהן, פ"ד נ(1) 629, 634 (1996); להלן:- "עניין כהן"). פסק דין זה כמו פסקי דין אחרים, עוסק בעילות התערבות בהחלטות בענייני משמעת ועל כן אינו מהווה הלכה מחייבת בענייננו, עת מתבקש סעד הצהרתי בדבר פרשנות משפטית של תקנון. יתרה מזאת. אם ניתן במקרים מסויימים להתערב בהחלטות משמעת, הרי שניתן להקיש ולומר שמקל וחומר ניתן להתערב בהחלטות אחרות, ובענייננו, החלטה בדבר הרוב החוקי הנדרש באסיפה הכללית להעברת חבר ועד מכהונתו. זאת מסיקה אני מכך, שתחום המשמעת נתפס מאז ומתמיד על ידי מערכת המשפט כתחום בו האוטונומיה של הטריבונל הפנימי מוחלטת, תפיסה שאף קיבלה ביטוי בחוק הספורט ולמרות זאת, מצאו בתי המשפט להתערב בהחלטות משמעת, ולמצער להעבירן תחת שבט הביקורת. אם בהחלטות אלו נערכה ביקורת שיפוטית על החלטת הטריבונל, על אחת כמה וכמה ניתן לבחון את ההחלטה המונחת לפני. ואכן, בתי המשפט הכירו בקטגוריה שלישית של עילות התערבות. לעניין זה מפנה אני להמשך הדיון בעניין כהן:- "ואולם בתי המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים שבהם יראה בית המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונאל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכול מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות... בית-משפט לא יתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי מקום שבו טעה אותו טריבונל בפירוש העובדות או בפירוש הדין, ובלבד שאותה טעות אינה חמורה וכבדה במיוחד כדי היותה שקולה לחריגה מסמכות או בנופלה אל הקטיגוריה השלישית האמורה לעיל." במקום אחר נאמר כי בידי בית המשפט המפקח על בתי הדין הפנימיים כלים בדמות נורמות מתחום המשפט האזרחי, כגון: עקרון תום הלב, העדר משוא פנים או הפליה וכי העדר יישומם של עקרונות אלה בהחלטת בית הדין הפנימי עשויה להוות עילה להתערבות בפסיקתו (ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793, 834 (1995)). ומכאן לענייננו - במקרה דנן מדובר באיגוד ספורט. ההחלטה שהמבקשים משיגים עליה לא נוגעת לסנקציה כזו או אחרת שהטיל בית הדין העליון על חבר באגודה בהליך משמעתי אלא בהחלטת האסיפה הכללית להעביר את יו"ר הנהלת העמותה מכהונתו. החלטה שכזו חייבת להעשות באמצעות הדרך שנקבעה לעניין זה בתקנון, ובהתאם לחוק העמותות. מדבריי בראשית הדיון דלעיל עולה, שהחלטת בית הדין מנוגדת להוראות התקנון, שאושר לרישום כאמור ללא הסעיף הרלוונטי. כמו כן, בתקנון נקבע כי על חברי ההנהלה לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון והחלטות מוסדותיה (9.ג.13) וכן כי תפקידיה העיקריים של הנהלת העמותה הם קידום והגשמת מטרותיה (9.ג.3). אם ביקשו רוב חברי האסיפה הכללית להעביר מכהונתו את יו"ר הנהלת העמותה ככל הנראה שהוא פעל בניגוד לדברים אלה. אם נקבל את החלטת בית הדין, נקשיח את דרישת הרוב הרגיל הקבועה בחוק העמותות ובתקנון המצוי, ונדרוש רוב מיוחד כפי שנכתב בסעיף בתקנון העמותה שלא אושר, נאפשר בכך למיעוט מחברי האסיפה הכללית לכפות את רצונו על הרוב ולמנוע פיטורי חבר ועד, ובענייננו, פיטורי יו"ר הוועד, גם אם הוא פועל בניגוד למטרותיה או טובתה של העמותה. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת. הדברים מתחדדים ומתחזקים לנוכח העובדה ששנה אחת בלבד לפני החלטת האסיפה הכללית להעביר את המשיב מכהונתו, החליטה האסיפה הכללית כאמור, להעביר מכהונתו חבר ועד אחר, ולדימיר שקלאר ברוב רגיל ואף על חודו של קול. בהתאם לכך, הודיע המשיב בעצמו, כפי שניתן לראות מנספח טז1 לתובענה, לרשימת "מכבי" באיגוד הסיוף, על החלטה זו של האסיפה הכללית ברוב קולות להפסיק את חברותו של החבר ולדימיר שקלאר שאושרה ברוב של 133 נגד 132. כך גם עולה, מפרוטוקול אסיפה כללית שלא מן המניין של האיגוד מיום 23.9.09 שיו"ר האסיפה, שרלי אופלגר אמר, לאחר שהציג את התקנון המקורי שהסעיף בו לא אושר, את המכתב של עו"ד לוין ואת המכתב מיום 1.6.08 כי "המסקנה בכל המקרים הנה כי די ברוב רגיל להעברת חבר ועד מכהן מתפקידו." (נספח יג לתובענה). אין זה ראוי ואף מנוגד לעקרון תום הלב שהמשיב יאחוז את החבל בשני קצותיו וינהג ו/או יטען בכל פעם לפי האפשרות העדיפה עבורו. סבורה אני, שנסיבות אלו אכן נכנסות לגדר הקטיגוריה השלישית דלעיל, ועל כן אין מניעה מלהתערב בהחלטה כאמור. 4. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה וקובעת כי הרוב הדרוש להעברת חבר ועד מכהונתו הוא רוב רגיל ולא רוב מיוחד וכי החלטת בית הדין העליון מבוטלת. איני עושה צו להוצאות באשר המחלוקת המשפטית נראית לי מחלוקת לגיטימית, גם אם הוכרעה שלא לפי עמדת המשיבים. איגודאיגודי ספורט