קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר יכולת כלכלית לשאת באגרת בית משפט: מונחת בפניי בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות "). העובדות הצריכות לעניין על פי הנטען, התקשר התובע עם הנתבעת, בסוף שנת 2008, בהסכם להפצת משקפי מגן מסוג קטרפילר, בישראל. לטענתו ההסכם הופר ולפיכך, הוגשה התובענה לפיצויים, בשיעור שהוערך , בסך של 7000000 ₪. לצד הגשת התובענה, הוגשה הבקשה לפטור מאגרה. על פי הנטען,  אין למבקש יכולת כלכלית לממן את האגרה. המדינה, שהתבקשה למסור עמדתה, טענה, להעדר עילת תביעה ולחילופין, כי סכום התביעה מופרז וחסר כל יסוד. בנסיבות אלו, ביקשה לדחות את הבקשה.   דיון והכרעה   כללי אכן, ביסוד תקנות האגרות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (בג"צ 6490/04 צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל, פד נט 3, 742 (2005)). מחד, התקנות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט. (בשג"צ 5353/03 אהוד קריב נ' שירות התעסוקה , טרם פורסם, , ע"א 9348/00 נחום קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע, טרם פורסם ). מנגד, מנגנון זה איננו עקרון פיסקאלי בלבד, אלא הוא בא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר, ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. זאת ועוד, מושכלות יסוד של מערכת המשפט הינם, כי הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח בהליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי: הקופה הציבורית והצד שכנגד. אגרת המשפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם למדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כשהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפט וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית , פד נט (4) 722,721 (2005), בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, 7.10.2008). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך לתשלום האגרה, ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מנהל שיפוטי ראוי ועוד (בשג"צ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט , 11.5.2011). ברי, כי את התכליות החשובות העומדות בבסיס האגרה יש לאזן באופן מידתי אל מול זכותו של הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בסיסית בשיטת המשפט הישראלית (ע"א 7333/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות , פד נא 3, 629,577 (1997), רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן , 21.9.2010). אם כן, בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות האגרות מגלמת איזון בין האינטרסים הנוגדים בסוגיה זו. אכן נכון, "... נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד, שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך, מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין לעבר בית המשפט - יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה". (עניין מונדז לעיל, פסקה 9 לפסק הדין). לפיכך, פטור מתשלום האגרה יינתן מקום בו שוכנע בית המשפט כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וסיכוייו של ההליך אותו יזם המבקש, להתקבל. התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך - מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.1.2007). בעניין זה ראוי להדגיש, כי משמעות הנטל המוטל על המבקש להוכחת קיומן של התנאים הקבועים בתקנות האגרות למתן הפטור, הינו כי על המבקש " ...לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות". (שם). ודוק, על המבקש פטור מאגרה לתמוך את בקשתו בתיעוד בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ואין די באמירות בעלמא. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי, והתקנות מחייבות אותו ליתן פרטים מלאים ומפורטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים שקדמו לבקשה (תקנה 14(א) לתקנות האגרות). יתר על כן, יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור אינה נבחנת רק על פי הנכסים הנזילים אשר ברשותו, אלא גם על פי יכולתו לגייס כספים, בין היתר באמצעות "קרוביו". ההלכה היא כי על המבקש פטור מתשלום אגרה לנסות ולהיעזר לשם עמידה בתשלומים הכרוכים בהגשת התביעה על ידו, במעגל הקרוב אליו, היינו, בני משפחה וידידים ובמקרה של חברה בבעלי מניותיה ומנהליה (רע"א 10657/05 פריטלי בע"מ נ' מדינת ישראל , 05.02.2006 ; בג"ץ 6703/06 ראובן לביאב נ' רשות שדות התעופה , 05.09.2006). רק אם ניסיונות אלה כשלו, יש הצדקה לבקש פטור, שמשמעותו הטלת ההוצאות המשפטיות על הצד שכנגד ועל החברה כולה (ת"א 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונת דרכים נ' מדינת ישראל , 02.05.2010). נוסף על יסוד העדר יכולת כלכלית, על ההליך לגלות עילה. תכליתה של דרישה זו, מלמדת כי התקנות ביקשו למנוע, ככל שניתן, מצב בו אי תשלום האגרה, בשל חוסר יכולת כלכלית, יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים שלא לצורך. מכאן, הפרשנות הראויה של המונח " מגלה עילה " שבתקנה 14 (ג) לתקנות האגרות, עניינה, שעל בית המשפט לבחון אם אין מדובר בהליך שאין לו תכלית, בהיותו נעדר יסוד עובדתי ומשפטי (רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא , 21.8.2007, בש"א 162/88 עדה ברגר נ' דוד אלדור , טרם פורסם, , בש"א 332/89 אשר גרוגר נ' נחמיה גוטמן , טרם פורסם ), הגם שאין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת ומדוקדקת באשר לסיכויי המבקש לזכות בתביעה. אכן נכון, מדובר בנטל שהינו קל מהנטל המוטל על המבקש פטור מערבון (עניין וורנר לעיל). אם כן, יש לבחון את עילת התביעה על פני כתב התביעה, בלבד ומקום בו נמצא, כי אין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, ניתן יהיה לקבוע כי ההליך מגלה עילה. נדמה כי פירוש מצמצם של התיבה " מגלה עילה " מחייב כי די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית, לצד חוסר היכולת הכלכלית, כדי ליתן פטור מאגרה. יחד עם זאת, יש לזכור, כי בשורה של החלטות נקבע, כי מקום בו נמצא כי סיכויי ההליך "קלושים", לא יינתן פטור מאגרה (רע"א 6023/99 דרור רות נ' אביבה רישפון , טרם פורסם ). כך גם במקום בו ההליך מנוסח בלשון בלתי בהירה וברורה, כך שלא ניתן להבין את הסעדים המבוקשים (בשג"צ 4388/94 שאול בר נוי נ' משטרת ישראל , טרם פורסם ) וכך גם במקרים אחרים (לסקירת המקרים השונים, שבעניינם נקבע כי אלה אינם מגלים עילה, ראה ע"א 8974/04, לעיל).   מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה , עיינתי ב תגובה וב כתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה , כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי. לאחר עיון בבקשה ובמסמכים המצורפים לה הנני מוכן להניח, לטובת המבקש, כי אף שלא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי אין לו יכולת כלכלית לשלם את האגרה, מצבו הכלכלי אינו בין המשופרים. אכן נכון, המבקש לא פרס תשתית עובדתית עדכנית בדבר העדר יכולתו הכלכלית ולא פירט את הכנסותיו בששת החודשים האחרונים, כנדרש בתקנות ולא צירף אסמכתאות, לכך, כגון דפי חשבון בנק . יוער, כי המבקש לא נמצא זכאי לסיוע משפטי, בשל העדר יכולת כלכלית. נוכח כל האמור, לא שוכנעתי במידה הדרושה, כי למבקש אין את היכולת ה כלכלית הנדרשת לתשלום האגרה . זאת ועוד, לא שוכנעתי, במידה מספקת, כי יש הצדקה ליתן פטור למבקש מתשלום האגרה, נוכח סיכויי התביעה, הקלושים, לרבות סכום התביעה המופרז. אכן נכון, על פי ההלכה הנוהגת, לא נדרשת המבקש להוכיח את תביעתו בשלב זה, וכל שיש להראות הוא, כי ההליך "מגלה עילה". בחינת כתב התביעה, על נספחיו, מעלה, כי לא ניתן לשלול , לחלוטין, את סיכויי המבקש לזכות בהליך, זאת נוכח מהותו ובשים לב ליחסים החוזיים, הנטענים, בין הצדדים וטענותיו, להפרה יסודית של הסכם ההפצה. יחד עם זאת, נוכח סכום התביעה, נדמה, כי סיכוייו לזכות במלוא תביעתו , אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר ואף קלושים ביותר. על פי הנטען, עיקר הנזק שנגרם, לכאורה, למבקשת, הינו בשל אובדן רווחים בסך כולל של למעלה מ-7 מיליון ש"ח. לביסוס טענתו, לא צורפה ראיה רלוונטית, לרבות חוות דעת מומחה. בנסיבות אלו, משקל נספחי התביעה נמוך ביותר ולא ניתן ללמוד מהם על ביסוס סביר להוכחת סכום הנזק , הנטען. בעניין זה נקבע כי " ... סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית המשפט מהווה מחסום בפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, ינתן הפטור רק עד הסכום הריאלי של התביעה: האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שהתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי הסעד הנדרש..." (בש"א (חי) 5107/00 חאנטולי יונס נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , 12.6.2001 ). לשון אחר, הדרישה לתשלום האגרה , נ ועדה למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי , בדרך של הגשת תביעה מוג זמת או מנופחת ו על בית המשפט לנקוט בזהירות רבה במתן פטור מאגרה , במסגרת בחינת סיכויי ההליך ו לנוכח סכום התביעה (רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, 26.08.2007) , שהרי תכלית נוספת העומדת ביסוד העניין, היא מניעת הגשתם של תביעות בסכומים מופרזים (רע"א 10498/06 מגדלי שי חברה לבניין בע"מ - בפירוק נ' עיריית ת"א-יפו, 30.1.2007). בענייננו, סומך התובע על התכתבויות בין הצדדים ועל הערכתו, בדבר שוק מכירות משקפי השמש ועל פיהם, ביקש לאמוד את שיעור הרווחים למשך כל תקופת ההסכם, הנטען. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי , כי יש הצדקה לפטור מאגרה, בגין הנזק הנטען לאובדן רווחים. סוף דבר   לפיכך, משלא שוכנעתי כי יש הצדקה ליתן פטור מאגרה, כמפורט לעיל, על המבקש לשלם את האגרה בתוך 15 יום , שאם לא כן תימחק התביעה ללא הודעה נוספת. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות. אגרת בית משפטאגרה