קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה: בפני בקשת הנאשם לפי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לקבוע כי העובדות המתוארות בסעיפים 2-6 בכל אחד מהאישומים שבכתב האישום, אינן מגלות עבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). לחילופין, העובדות גם אינן מגלות עבירה של ניסיון שוד לפי סעיפים 402(ב) ו-25 לחוק, ולכל היותר מדובר במעשי הכנה בלבד. לאחר שעיינתי בבקשת הנאשם ובתגובת ב"כ המאשימה, באתי לכלל מסקנה, כי בכל הנוגע לאישום הראשון, דין הבקשה להתקבל במלואה. אשר לאישומים השני והשלישי, מצאתי כי העובדות המפורטות בכתב האישום מגלות עבירה של ניסיון לשוד לפי סעיפים 402(א) ו-25 לחוק, ולא לפי סעיף 403 לחוק. האישום הראשון על פי הנטען, קשר הנאשם קשר עם שניים אחרים (להלן: "אזר" ו"ארתור"), לשדוד חנות תכשיטים בנתיבות. במסגרת הקשר, ביום 6.7.10 הגיעו השלושה ברכבו של ארתור לרח' בעלי המלאכה בנתיבות, וישבו יחד בבית קפה. בהמשך, במסגרת הקשר, נכנס ארתור לרכב, נסע בו עד רח' שבטי ישראל, עצר, והנאשם ואזר פסעו לעבר הרכב, תוך תצפית לכיוון הפסאג' בו נמצאת החנות, ונכנסו לרכב. השלושה נסעו לתחנת דלק דור, מחוץ לנתיבות, שם נעצרו על ידי המשטרה. לטענת ב"כ הנאשם, לא נטען, וגם לא עולה מהעובדות, כי השוד אמור היה להתקיים במועד המפורט בכתב האישום. בנוסף, לא נטען כי החבורה הצטיידה באמצעים לביצוע שוד, כי נערכה חלוקת תפקידים, ולא נקבע איך יתבצע השוד. לא נטען גם כי החבורה המתינה שהחנות תתרוקן. בסופו של דבר, עזבו בני החבורה את המקום ונעצרו מחוץ לעיר. מכאן ניתן ללמוד, כי לא היתה להם כוונה לבצע את השוד באותו יום, אלא תצפיות בלבד. אשר על כן, אין במעשים אלה חריגה ממעשי הכנה. ב"כ המאשימה השיבה, כי כוונת כתב האישום לכך שהשוד תוכנן למועד הנקוב שם, ויציאה לדרך ותצפית על החנות חורגים ממעשי הכנה, ומהווים תחילת ביצוע העבירה. ב"כ המאשימה מפנה לתפ"ח 1063/08 (ב"ש) מ"י נ' פטמה ז'ק, . שם הורשעה הנאשמת בעבירה של ניסיון לבצע פיגוע, למרות שנעצרה במחסום ארז, עוד טרם קיבלה לידיה את חגורת הנפץ לביצוע הפיגוע. אני מקבלת את טענות הסניגור. ניסוחו של כתב האישום לוקה בחסר, ולא ניתן להסיק מהאמור בו, כי מעשי הנאשם וחבורתו ב-6.7.10 נועדו להוציא את הקשר מהכח לפועל, במובן זה שבמועד האירוע התכוונו לבצע את השוד ממש. הכשל בניסוח נעוץ בראש וראשונה בכך שהמאשימה לא תארה את פרטי הקשר, ובפרט, לא ציינה מתי אמור היה השוד להתבצע, היכן וכיצד. אבהיר, כי העדר המסויימות הזה אינו פוגע ביסודות עבירת הקשר עצמה, לגביה כבר נפסק כי לא נדרשת מסויימות לעניין פרטי הביצוע, כנדרש בחוזה אזרחי (ראה למשל ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' סנקר וגרלה עמ' 14). אולם, שעה שאנו באים לבחון, האם היה ניסיון להוציא את הקשר מהכח אל הפועל, ונוכח דרישות הפסיקה אשר יפורטו להלן, חוסר המסויימות, מונע מהקורא להגיע למסקנה כי שרשרת הפעולות המתוארת בכתב האישום, מגעת כדי ניסיון. לא זו בלבד שלא צויין בכתב האישום, כי במועד האמור התכוונה החבורה לבצע את השוד, כתב האישום גם אינו מציין כיצד כל הפעולות הנזכרות כמקדמות את הקשר, מקדמות אותו בפועל. כך בעניין הישיבה בבית הקפה, הנסיעה לרח' שבטי ישראל (כזכור, לא צויינה כתובת החנות נשוא השוד), הכניסה לרכב, תוך הצצה על החנות, כאשר ברכב עצמו נסעו על מנת להתרחק מהחנות, היציאה מנתיבות והנסיעה לתחנת דלק מחוץ לעיר. לא ברור כיצד כל אחת מאלה מהווה חלק משרשרת העשייה של השוד, ואין בהן כדי לעמוד במבחנים שאימצה הפסיקה לקבוע האם מדובר בניסיון. לפי מבחן הקרבה המספקת, שלב הניסיון מתחיל מרגע שנעשה מעשה המקרב את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת: "כביכול עומדים אנו במסדרון המוליך אל טרקלין העבירה המושלמת ובוחנים את המרחק שנותר עד לטרקלין. אם מעשיו של המבצע קירבו אותו לטרקלין ייחשב הדבר לניסיון, וככל שבוצעו חלקים רבים יותר מ"שרשרת העבירה" והמבצע היה קרוב יותר להשלמתה, כך נקל לראות במעשיו "ניסיון" .." לפי מבחן החד משמעיות, גם מעשה ראשוני של תחילת ביצוע לכיוון העבירה המושלמת, עוד לפני שהמבצע מתקרב להשלמת העבירה, יכול שייחשב כניסיון. "זאת, ובלבד שהמעשה מעיד באופן ברור וחד משמעי על המטרה העבריינית הקונקרטית ואינו מובין למספר התנהגויות אפשריות" ע"פ 11068/08 הנ"ל בעמ' 27. אילו היתה המאשימה מציינת למשל, כי הקושרים תכננו להיכנס לחנות ולשדוד אותה באותו היום, במידה ותהיה ריקה מאדם, ולצורך כך הגיעו למקום, תצפתו עליה, וכשראו שהיא עמוסה החליטו לדחות את הביצוע לשעה מאוחרת יותר, ניתן היה לראות בשרשרת הפעולות הללו, כולל הנסיעה למקום אחר, מעשים המקרבים את החבורה לכיוון ביצוע השוד. כפי שמתוארים הדברים בכתב האישום, גם לא מתקיים מבחן החד משמעיות. המעשים המתוארים אינם מעידים באופן חד משמעי על המטרה של יציאה לשוד, שכן באותה מידה הגנבת המבט לעבר החנות, יכולה ללמד על ביצוע פעולות הכנה של לימוד הרגלי עובדי החנות. בהקשר זה, דווקא תפ"ח 1063/07 אליו הפנתה המאשימה מחזק את עמדת הסניגור. שם עובדות כתב האישום תארו במדויק את הקשר ואת המעשים שבוצעו במסגרתו, כאשר היה ברור שהיציאה לכיוון מחסום ארז, באותו היום, היתה יציאה לצורך ביצוע הפיגוע, ולא למטרות הכנה אחרות. במקרה הנדון, הדברים אינם עולים מפורשות מכתב האישום. תצפית על החנות, יכולה להיות חלק ממעשי ההכנה, ויכולה להיות חלק מהביצוע עצמו, כאשר הוא חלק משרשרת פעולות המובילה לשוד. אשר על כן, אני קובעת כי העובדות המתוארות באישום הראשון, אינן מגלות עבירה של ניסיון שוד לפי סעיפים 402 (א) ו-25 או 403 לחוק. האישום השני על פי עובדות כתב האישום, הנאשם קשר עם אחרים לחטוף תיק מעובדת פזגז בעת יציאתה ממשרדי החברה לכיוון הבנק, לצורך הפקדת הכסף. הקושרים התמקמו בעמדת תצפית, ובשלב מסויים דיווח הנאשם מהתצפית ליתר הקושרים, כי במקום בלשי משטרה. לפיכך, החבורה לא המשיכה בביצוע השוד. הסניגור טוען כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות את יסוד התקיפה שבעבירה לפי סעיף 403. אני מקבלת טענה זו. על פי התכנון, אמור היה הנאשם לחטוף את התיק מהפקידה, דהיינו לקחת אותו בכח, ותו לא. הפסיקה קבעה כי עצם החטיפה של תיק מאדם בניגוד לרצונו, גם אם הפעלת הכח היא מינימאלית, מגבשת את יסודות עבירת השוד. ראה ע"פ 2013/99 מדינת ישראל נ' חוזה, פ"ד מח(2) עמ' 818. לכן, אילו היו הנאשם וחברותו מבצעים את העבירה על פי הקשר, לא היה מדובר בתקיפה לשם שוד, אלא בשוד, ומכאן שהניסיון לבצעו נכנס לגדר סעיף 402 ביחד עם סעיף 25. האישום השלישי על פי עובדות כתב האישום, קשר הנאשם עם רוסלן, אזר, ארתור ואדם נוסף, שהפך לימים לעד מדינה, לשדוד תכשיטן בכתובת המפורטת בכתב האישום. על פי מידע שמסר הנאשם לחבורה, אמור היה התכשיטן להגיע לכתובת זו ביום חמישי בשעה 16.45 עם תיק המכיל זהב. הנאשם גם מסר שיש לו קונה לזהב שישדדו. לפי התכנון, עד המדינה והנאשם היו אמורים להגיע למקום על גבי אופנוע של עד המדינה, והנאשם אמור היה לחטוף את התיק, למסרו לרוסלן, אזר וארתור שהמתינו ברכב של ארתור. במועד המתוכנן נפגשה החבורה בתל אביב לשם ביצוע השוד, אך עד המדינה עדכן אותם שאופנועו בתיקון במוסך ובגין כך החליטו שלא להמשיך בביצוע השוד כמתוכנן. הסניגור טוען כי לא ברור מכתב האישום מהו המועד המדויק לביצוע השוד, כי כתב האישום לא נקב בתאריך ושעה, ולא ברור היכן נפגשה החבורה ומה היה המרחק ממקום המפגש למקום ביצוע העבירה. גם האמצעי לביצוע השוד, האופנוע לא היה בידי הקושרים ובלעדיו, היו רחוקים מהשלמת העבירה. ב"כ המאשימה טוענת כי מדובר בנאשם שנקט בפעולות רבות להוציא את הקשר מהכח אל הפועל ורק גורם חיצוני מנע ממנו להמשיך בתוכניתו בשלב מתקדם שלה. איני מקבלת טענת הסנגור בהקשר זה. אין מדובר בקשר ערטילאי, אלא בתכנון מדוקדק, שנקב מועד ושעה. ביום האירוע יצאו הקושרים לדרך, ובכך התקיים מבחן הקרבה המספקת, לפחות לכאורה. העובדה שהאופנוע לא היה תקין, גרמה לשיבוש התוכנית ולהפסקתה, ולכן בסופו של דבר מדובר בעבירת ניסיון ולא בעבירה מושלמת. אולם שיבוש זה אינו שולל מהאירוע את יסוד התנועה קדימה ולא מחזיר אותו לשלב ההכנה. בכל הנוגע לסעיף העבירה המתאים, אני חוזרת על הדברים שנאמרו ביחס לאישום השני. משפט פליליטענת העובדות בכתב האישום אינן מהוות עבירה