קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת נקודות לקבוצת כדורגל עקב קשיים כלכליים: זו בקשת המפרקים הזמניים של העמותה לניהול כדורגל בפתח תקווה - הפועל פתח תקווה (להלן: "הקבוצה") נגד ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההתאחדות"). המבקשים עותרים לביטול הפחתה של 9 נקודות ממאזן הנקודות של הקבוצה לעונת המשחקים הנוכחית, שהפחיתה ההתאחדות על פי הוראת תקנון היסוד שלה (להלן: "התקנון"). ההוראה קובעת הפחתה "אוטומטית" שכזו ממאזן הנקודות של קבוצה שניתן נגדה צו פירוק, או שמונה לה מפרק קבוע או זמני. המבקשים עותרים גם להצהרה שההוראה האמורה שבתקנון חסרת תוקף ובטלה. 1. רקע הוראת סעיף 4ב' בתקנון, שאושר ברוב מוחלט של כל הקבוצות החברות בהתאחדות, לרבות הקבוצה דנן (ולמעט קבוצה אחת מהליגה השלישית), קובעת: "4ב. (א) קבוצה החברה בהתאחדות, אשר ניתן כנגדה ו/או כנגד התאגיד המנהל אותה צו להקפאת הליכים או צו פירוק או שמונה לה מפרק, ו/או נאמן ו/או כונס נכסים, בין במינוי זמני ובין במינוי של קבע, תחולנה לגביה ההוראות הבאות: ... (3) ניתן צו במהלך עונת משחקים, יופחתו ממאזנה של הקבוצה באופן אוטומטי ומיידי 9 נקודות ליגה. על אף האמור לעיל, ניתן הצו כאשר נותרו לקבוצה 10 משחקי ליגה עד לתום העונה או במהלך הפגרה, יופחתו הנקודות ממאזן הקבוצה בעונת המשחקים שלאחר מכן". הקבוצה היא אחת הקבוצות הותיקות בישראל, המשחקת שנים רבות בליגה העליונה (כיום ליגת העל). הקבוצה הגיעה למצב של העדר יכולת פירעון, החליטה להתפרק, וביום 5.7.11 פנתה לבית משפט זה בבקשת פירוק. לבקשתה מונה תחילה מפרק זמני ולאחר מכן הוסף מפרק זמני נוסף - הם המפרקים שלפניי. בבקשת הפירוק ציינה הקבוצה כי חובותיה למס הכנסה בגין ניכויים עולים לסכום של כ 14,500,000 ₪, והוסיפה כי אמנם "חוב זה נמוך בהרבה אולם בכל מקרה עומד על מיליוני שקלים". 2. עיקר טענות המבקשים: המבקשים טוענים שההוראה נוגדת את דיני חדלות הפירעון ואף מטילה סנקציה עונשית, חריפה ואוטומטית, שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק הטבעי, שעל כן יש בהכללתה בתקנון משום חריגה מסמכות ההתאחדות. המבקשים מציינים את מעמדה של ההתאחדות כגוף דו מהותי, הכפוף לכללי המשפט הציבורי, והחייב לפעול בסבירות, לנמק את החלטותיו, ובמיוחד לאפשר זכות טיעון וזכות ערעור עליהן. לטענתם היא לא עמדה בדרישות אלו. עוד המבקשים מציינים כי התקנון הוא "חוזה לכל דבר ועניין" (ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל פ"ד מה(5) 89 בעמ' 106), ואין לו מעמד של תקנה בת פועל תחיקתי. הסנקציה שבתקנון היא שרירותית, עונשית וקיצונית, והפעלתה פוגעת קשות בקופת הפירוק ובנושים. הפחתת הנקודות עלולה לגרום לירידת הקבוצה מליגת העל, דבר שיפגע פגיעה דרסטית בערכו של הנכס המרכזי שבקופת הפירוק - הזכות לשחק בליגה זו. זכות זו, על מרכיביה השונים, מיועדת למכירה במסגרת הפירוק והפחתת ערכה גם תצמצם את מספר הרוכשים בכוח. עוד המבקשים טוענים נגד נימוקי ההתאחדות שהטלת הסנקציה באה לאזן יתרון תחרותי בלתי ספורטיבי, הקם לקבוצה מ"שמיטת חובותיה" כתוצאה מהפירוק. אמנם הליכי פירוק מביאים למחיקת חובות מן העבר, אך זה כלל יסודי של דיני חדלות הפירעון ואין הוא ייחודי לקבוצות כדורגל. מכל מקום אין ממש בחששה של ההתאחדות בדבר האטרקטיביות של הליך הפירוק לקבוצות אחרות, אם תימנע ההתאחדות מהסנקציה שבהוראה. לבסוף מנסים המבקשים לאבחן את החלטתה של השופטת (כתוארה אז) ו' אלשייך בתיק פש"ר (ת"א) 1753/05 (בש"א 22360) מרדכי שלו נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (לא פורסם) (להלן: "פרשת הפועל רמת גן"). באותה פרשה דחה בית המשפט טענות דומות שטען מפרק, אך לגישת המבקשים עובר לאותה החלטה לא נטענו הטענות כפי שנטענו בבקשה דנן, ומכל מקום אין ההחלטה בעלת תוקף מחייב. 3. עיקר טענות המשיבים ההתאחדות מתנגדת לבקשה. בפי ההתאחדות טענות סף באשר לאי מיצוי ההליכים במסגרת מוסדות ההתאחדות ושיהוי, וכן לחוסר תום לב בהגשת הבקשה. לגופו של עניין גורסת ההתאחדות שההחלטה בפרשת הפועל רמת גן מתאים לענייננו והנמקתה ראויה. ההתאחדות סבורה שאין ההוראה שבמחלוקת סותרת את דיני חדלות הפירעון, ואין בה לגרוע מזכויות הנושים. ההוראה נועדה לתקן את הפגיעה בתחרותיות וחוסר השוויון הנובעים מהליך הפירוק, והוראה דומה קיימת גם באנגליה. הפירוק נגרם עקב ניהול בלתי תקין של ענייני הקבוצה, כאשר למעשה הגדילה הקבוצה את סעיף ההוצאות בתקציבה (כגון לצורך רכישת שחקנים ותשלומים להם) מעבר ליכולתה הכלכלית. בכך יצרה הקבוצה לעצמה יתרון שהוא יתרון ספורטיבי על פני קבוצות אחרות. ב"כ רשם האגודות השיתופיות וב"כ כונס הנכסים הרשמי תומכות בדרך כלל בעמדת ההתאחדות. 4. דיון והכרעה בתום שמיעת טענות הפרקליטים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. א. ההחלטה בפרשת הפועל רמת גן, שבכול הכבוד מקובלת עליי ובה התשובה לטענות המהותיות של המבקשים. גם באותו עניין ביקש מפרק קבוצה להורות על בטלות הוראת סעיף 4ב בתקנון, ועל אי חלותה על הקבוצה שפירק. כך הוחלט: " ... הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, אין לראות בהליך של גריעת 9 נקודות ממאזנה של קבוצה המצויה בהליכי חדלות פירעון, משום סתירת 'אבני יסוד' בהוראות הקוגנטיות של דיני הפירוק. יגעתי ולא מצאתי בכתבי הטענות הארוכים, במה סותר הסעיף דיני פירוק קוגנטיים או הלכה פסוקה. סבורה אני, כי באיזון העדין שבין הצורך של ההתאחדות לשמור על שוויון הספורטיבי בין קבוצות הכדורגל, לבין חובתה להיות כפופה לדיני חדלות הפירעון הקוגנטיים, עמדה ההתאחדות ויצרה במסגרת 'חקיקתה הפנימית' סעיף מידתי שאינו חורג מאיזון עדין זה. מסכימה אני עם עמדת המבקש, כי דוגמאות מארצות הניכר אינן בבחינת כלל מחייב לבית משפט במדינת ריבון, אולם, יש בהן בכדי לחזק את הרושם, שעניין לנו בכלל מידתי וסביר, שמחשבה בתחילתו; הפחתת 9 נקודות ליגה במאזן, אינה גוזרת בהכרח את ירידתה של הקבוצה לליגה נמוכה יותר. ... אינני מוצאת הבדל משמעותי, בין אותה הסנקציה בהורדת 9 הנקודות, לבין סנקציות אחרות, כגון הרחקת שחקן ממשחק, וגריעת נקודות מקבוצה בגין התפרעות אוהדים, תגרות, עבירות תקציביות וכו', אשר גם הן עלולות לפגוע במורל השחקנים או בקהל האוהדים. מדובר אם כן בהוראה מידתית, השומרת על האיזון העדין שבין שמירה על שוויון בתחרות ספורטיבית, לבין כפיפותה לכללים קוגנטים. ... מסכימה אני עם דעת הכנ"ר, כי מחירה של הקבוצה אינו נחלת הכלל, ומולו ניצבים אינטרסים אחרים ציבוריים וחשובים, כמו שמירה למשל על עקרון השוויון הספורטיבי. יפה לעניין זה הדוגמא שהביא ב"כ הכנ"ר, עת מופקע רישיונו של עו"ד פושט רגל, סנקציה שללא ספק פוגעת במסת הנשייה, אשר כוח העבודה של החייב נכללת בה, אולם נעשתה מתוך התחשבות באינטרסים ציבוריים נוספים, כגון התנהגות מצופה מעו"ד. … למעלה מן הצורך אוסיף; אינני סבורה שהוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות הינה הוראה שרירותית, הסותרת את חובת ההגינות של ההתאחדות מתחום המשפט הציבורי, בהיותה גוף דו-מהותי, ומונופול בתחום פעילותה. כפי שציינתי לעיל, סבורה אני כי עסקינן בהוראה מידתית, אשר נוצרה ולתכלית ראויה. כמו כן, לא מצאתי מקום לדון בסוגיית הנכס המכביד שעלתה בתגובת הכנ"ר, שכן זו לא נטענה בכתבי הטענות של הצדדים. יחד עם זאת, ומבלי צורך לערוך דיון מעמיק בסוגיה כאמור, מסכימה אני עם הכנ"ר כי לא ניתן היה בנסיבות המקרה דנן לערוך ניפוי ספציפי של סעיף 4ב. מתוך אותו "מעין חוזה", שכן מסכימה אני כי מדובר באחד מתוך סעיפי סנקציה פנים-חוזיים במובהק, המרכיבים את מכלול תנאי השתתפותה של כל קבוצת כדורגל פעילה". (פיסקה 16) הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף עליהם באשר לטענות לגבי שרירותיות, פגיעה בקופת החברה או סתירה לדיני חדלות הפירעון. הסנקציה שבתקנון היא מידתית, שהרי אפשר היה לחשוב על סנקציה הפוסלת קבוצה בפירוק מלהמשיך ולשחק, אך ההתאחדות לא בחרה בסנקציה שכזו (הנוהגת במקומות אחרים כגון הולנד). הדוגמה של עורך דין המפסיד את מקור פרנסתו במקרה של פשיטת רגל היא דוגמה אחת של האפשרות לפגיעה בנכס של פושט הרגל עד כדי הפסד מקור הפרנסה, כתוצאה מפשיטת רגל או פירוק. אכן הפגם המוסרי הדבק בעורך דין שהגיע לפשיטת רגל חמור במיוחד עקב עיסוקו כקצין בית המשפט, אך פגם מוסרי דבק גם באדם או תאגיד המנהל את ענייניו באופן בלתי תקין ויוצר חובות של מיליוני ₪. ב. לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי יהיה עליהם לעבור דרך חתחתים ארוכה של הליכים בבתי המשפט, כדי לסתור את טענת ההתאחדות, ולהוכיח שהקבוצה התנהלה באופן תקין ואין היא אחראית למצב שאליו הגיעה. ההתאחדות מניחה חזקה שאם הגיעה הקבוצה להליכי פירוק משמע שהתנהלה באופן בלתי תקין, אך לא מצאתי פגם בחזקה לכאורה שכזו, הנכונה בדרך כלל ברוב רובם של הליכי פירוק. למרבה הצער לא מצאתי בכל טענות המבקשים הסבר מתקבל על הדעת, ולו לכאורה, להעדר אחריות של הקבוצה למצב שאליו הידרדרה במשך שנים אחדות, כאשר אי תשלום מס בגין ניכויים אף מהווה עבירה פלילית. הקבוצה הייתה אמורה להיות מאוזנת תקציבית גם על פי כללי ההתאחדות, שנועדו אף הם למנוע תחרות ספורטיבית לא הוגנת. בהעדר הסבר מקבלת החזקה לכאורה משנה תוקף, ויש לקבוע, ולו לצורך העניין שלפניי, שהקבוצה לא ניהלה ענייניה כראוי, ואף נהנתה משימוש בכספי החובות לצורך שיפור מעמדה הספורטיבי. ג. אין מקום לתמיהת המבקשים על התייחסות ההתאחדות להוראת סעיף 4ב בתקנון, הן כסנקציה עונשית, הן כהוראה שמטרתה איזון של היתרון הכלכלי ספורטיבי שהשיגה הקבוצה, כתוצאה מהתנהלותה הבלתי תקינה. איני רואה חשיבות לכינוי של הסנקציה שבהוראה, שהרי בסופו של דבר באה היא להעניש (ספורטיבית) ולאזן גם יחד. גם דין הטענות האחרות שבפי המבקשים לדחייה. ד. באשר להעדר זכות טיעון וזכות ערעור: ייתכן כי אי מתן זכות טיעון וזכות ערעור עולה לכאורה כדי פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, אשר ההתאחדות אמונה עליהם. אולם, אין מקום לטענות אלו בעניננו. אין אנו עוסקים בשאלות אקדמיות אם צריכות הוראות כאלו להיכלל בתקנון, והשאלה היא אם ניתנה למבקשים זכות טיעון. התברר, מפי ב"כ ההתאחדות, כי לא זו בלבד שניתנה להם זכות שכזו, אלא אף הוצע להם לערער לבית הדין של ההתאחדות. המבקשים בחרו שלא לנצל זכויות אלו. יתר על כן, כל טענות המבקשים נשמעו בפרוטרוט בבקשה זו, כך שאפילו נאמר כי נמנעו מהם הזכויות האמורות, עדיין בסופו של דבר הם נשמעו בבית המשפט. ה. ועוד. המבקשים טוענים, ובדין הם טוענים, כי התקנון הוא חוזה בין חברות ההתאחדות, והקבוצה בכללן. אכן התקנון התקבל בהסכמתה המלאה של הקבוצה. לפיכך ספק אם יש לשמוע לטענות המבקשים נגד הוראת תקנון שעליה הסכימו, ואשר ייתכן מאוד שנהנו ממנה במקרים קודמים, כאשר הנקודות הופחתו מקבוצות מתחרות. ו. ובאשר לפגיעה בנושים: אין ברצון להגן על הנושים ולהשיג את המירב מנכסי הקבוצה כדי לגבור על תקנון ההתאחדות, שאותו יצרה ואימצה הקבוצה, במיוחד כאשר תיקון הפגיעה הזו עלול לבוא על חשבון מתחרותיה של הקבוצה, וכאשר, כאמור לעיל, יכולה הייתה הקבוצה ליהנות ממנו בעבר. לא בכדי טענה ההתאחדות באשר לחוסר תום לב בהעלאת טענה זו. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד של ההתאחדות בסך 5,000 ש"ח. כדורגלדיני ספורט