קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפיכת מגרש פרטי למגרש חניה ציבורי: מבוא ביום 1.10.2009 הודיע ראש עירית עכו למערערים כי הוצא צו לפיו "המגרש בגוש 18003 חלקה 7 ברחוב בן עמי פינת גיבורי סיני הינו ריק ודרוש לציבור באופן ארעי לפיכך הריני מצווה על שימוש זמני במגרש למטרת מגרש חניה ציבורי", צו מכוח חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) התשמ"ז-1987, (להלן-החוק). המערערים, שהינם חלק מבעלי המגרש הגישו ערר על פי החוק לבית המשפט השלום בעכו, תיק ו"ע 25533-10-09 . לאחר דיונים לרבות ביקור במקום, נדחה הערר ביום 1.10.2011 (ש' שושנה פיינסוד-כהן) ובגין כך הוגש הערעור שנדון לפניי. אין מחלוקת כי שטח המגרש 4.042 דונם וכי בצידו המזרחי ניצב מבנה לא מאויש חלקו הרוס ששטחו כ-400 מ"'ר, חשוב להדגיש כבר עתה כי המבנה מיועד לשימור כך שלא ניתן להורסו. בית המשפט קמא קבע כי לצורך הוראות החוק מדובר במגרש ריק, יש להתיר את הצו על כנו לשם הקטנת מצוקת החנייה וכי הפגיעה בעוררים הינה מידתית ומצומצמת והפיכה ליום בו יבקשו לעשות שימוש במגרש. המערערים טוענים כי המגרש אינו "מגרש ריק" ובנוסף משלא נקבע כמימצא עובדתי כי קיימת מצוקת חנייה או מטרד, הרי שלא התקיימו מטרות החוק המצדיקות פגיעה בזכותם הקנינית של המערערים, ברקע הדברים העלו המערערים בערר. המשיבה ביקשה שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא משום שהחלטת המשיבה סבירה ונכונה וגם בית המשפט של ערכאת הערעור לא צריך להתערב בה. בנוסף הבהירה כי גם לטענתה לא מדובר במבנה המיועד להריסה אלא במבנה המיועד לשימור כשהיום בשל העדר תקרה וקירות בכל צידיו הוא מהווה מבנה מסוכן והמגרש במצבו מהווה מטרד ומפגע. המסגרת הנורמטיבית בראש ובראשונה אבהיר כי מדובר בהליך פלילי בנושא שאופיו מינהלי, אך על פי מצוות המחוקק לפי סעיף 9 לחוק, ערר על הצו מוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים והערעור הינו ערעור פלילי. בין אם מדובר בהליך פלילי ובין אם בהליך בעל אופי מינהלי היקף ההתערבות מצומצם ואפנה למשל לפסק דינו של הש' ס' ג'ובראן מיום 7.12.2011 כשמדובר בערעור פלילי: "כידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת ממצאי מהימנות ועובדה. הרציונל העומד בבסיס כלל אי ההתערבות הוא שלערכאה הדיונית עדיפות על פני ערכאת הערעור, כמי שמתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדים, מאופן מסירת עדותם, שפת גופם והתנהגותם, ועל כן בכוחה לתור אחר "אותות האמת" בעדותם", ע"פ 900/11 רכארדו עטאללה נגד מדינת ישראל, . ולפסק דינו של הש' ע' פוגלמן ככל שמדובר בהיבט המינהלי: "כידוע, בית המשפט אינו שם עצמו בנעליה של הרשות ואינו מחליף את עמדתו בעמדתה המקצועית. בית המשפט יתערב בהחלטת הרשות רק כאשר היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני וחורגת ממתחם הסבירות", בג"ץ 6980/10 אלבר ציי רכב בע"מ נגד רשות שדות התעופה בישראל, . דיון לאחר שמיעת טיעוני הצדדים איני סבור כי יש להתערב בקביעות עובדתיות שקבע בית משפט קמא שאף ביקר במקום, אך יש מקום לבחון את הניתוח המשפטי של החוק ויישומו במקרה זה, הן באשר לעובדות שנקבעות והן באשר לנושאים שעמדו להכרעה אך לא נקבע לגביהם מימצא פוזיטיבי. "מגרש ריק" מהו? בסעיף 1 לחוק מוגדר כך מגרש ריק ""מגרש ריק"- מגרש שאין עליו בניה למעט גדר...".             בית משפט קמא קבע כי "מדובר במגרש אחד וכי לא ניתן לחלקו לצורך הדיון בחוק זה לתתי מגרשים" וכי על המגרש "בנין לא מאוייש חלקו הרוס...ביחס לבניין קיימות הוראות לשימורו". בטרם נצא לדרך הפרשנית מן הראוי להפנות לפסק דינו של הש' מ' חשין: "צווי גינון וצווי מגרש חניה הינם, להלכה ולמעשה, הפקעת השימוש במגרשים ריקים; הפקעה-לשעה היא, אמנם - אם הכינוי "שעה" יפה לחמש שנים - ובכל-זאת הפקעה היא.... החוק ייעד עצמו לפגוע בקניינו של הפרט, ועל דרך זו יפורש: בצמצום, בקפידה ועל דרך שמירת קניינו של הפרט" בג"ץ 183/95 גלים כפר נוער חיפה נ' ראש-עיריית טירת הכרמל, . בית משפט קמא ניתח את הגדרת מגרש ריק על פי החוק ומסקנתו כי במקרה זה "אם קיים מבנה כלשהוא אשר ברי לכולם כי הוא לא מיועד לשימוש אלא להריסה, הרי שמדובר במבנה קיים מן הבחינה מילולית אך לא מבחינת תוכנם של הדברים", בהמשך מבהיר בית משפט קמא כי המבנה מיועד לשימור ולמעשה למרות קיומו, הוא רואה במגרש מגרש ריק. פרשנותו של בית משפט קמא אינה מקובלת עליי ולא אוכל לראותה כפרשנות מצמצמת התואמת את מטרתו ותכליתו של החוק. מעיון בתמונות שהוצגו בפני בית משפט קמא ובפניי לא ניתן לכנות המגרש כמגרש ריק והשאלה אינה שאלה של אחוזים. המחוקק ביקש להחיל החוק על מגרש "שאין עליו בניה" ובמקרה זה לא רק שיש בניה לא ניתן להתעלם מגודלו של המבנה- כ-400 מ"ר- הבנוי על המגרש וכי בניגוד לדגשים המושמים ע"י בית משפט קמא, המבנה אינו מיועד להריסה ולמעשה הוא מיועד לשימור או במילים אחרות הוא יישאר במקומו ללא אפשרות הריסתו. העיקר בעיניי היא העובדה כי מדובר במבנה מסוכן כפי שכינתה אותו ב"כ המשיבה בטיעון בפניי, כאשר על מגרש אותו רוצה המשיבה לייעד לחניה ציבורית, דהיינו להפכו פתוח לכל מבקר, עומד מבנה מסוכן במימדים כה גדולים יש בכך מכשול בפני הציבור הרחב ולא רק שלא ניתן לראות במגרש כמגרש ריק, החלטה כי הציבור הרחב יבוא במגע או יהיה נגיש למבנה מסוכן הינה החלטה בלתי סבירה בצורה קיצונית. אני סבור כי לאור נתוני המבנה כפי שהוצגו בפני בית משפט קמא, המגרש הינו מגרש שעליו בנייה ולכן אינו מגרש ריק. הבניה אינה שולית, אינה "גל אבנים" כפי שכינה בית משפט קמא לכאורה את המבנה והיא גם לא מיועדת להריסה כפי שהשתמע מקביעות בית המשפט בחלקים מפסק דינו. עמדת המשיבה לאורך כל הדרך וגם בעתירה המינהלית (עת"מ 19851-09-09) היתה כי יש לשמר את המבנה וכפי שנקבע ע"י הש' ר' שפירא באותה עתירה בין אותם צדדים: "...הנכס מוגדר כמבנה לשימור בדרגה א' - מבנה בעל ערך הסטורי ו/או ארכיטקטוני ייחודי וראשון במעלה, מעצם מהות המבנה - לשימור ושיקום ועל פי ההערה הנ"ל תהיינה הוראות שימור מיוחדות לגביו וזאת בתאום עם המועצה לשימור אתרים ורשות העתיקות". כאשר בחר המחוקק לסייע לציבור בדרך של שימוש במגרש ריק להקלה במקרים של מצוקת החנייה או מניעת מטרדים, הוא בוודאי לא התכוון להפוך מגרש שעליו מבנה מסוכן (שלא ניתן להורסו בשל היותו מיועד לשימור) למבנה אליו יגיעו ללא מחסום או גדר, ילדים, סקרנים או כל מי שהמשיבה עומדת לפתוח בפניו את גדרות המגרש המקיפים אותו כיום. [ברקע טיעוני ב"כ המערערים בפניי ובמסגרת הערר בפני בית משפט קמא, נושא שבית המשפט קמא התייחס אלי במרומז בסעיף 19 לפסק דינו, נטען כי לצו צורף "עמוד מחוזה העסקתו של מר בן עזרא" מי שמונה כיועץ בכיר לראש העיר בשכר מיוחד ומי שלטענת המערערים מפעיל עליהם לחץ להביא לבניה על המגרש", (סעיף 14לערר), משלא נקבעו מימצאים בנושא ע"י בית משפט קמא לא ניתן לתת משקל לטענה זו, אך משלא נסתרה טענה זו ע"י המשיבה, מתעוררת תהייה באשר למניע שהביא להוצאות הצו]. לו היה המגרש ריק ייתכן והיה מקום לשקול עשיית שימוש בו לצורכי חנייה, אך חשוב להדגיש כי אמנם כפי שקבע הש' א' רובינשטיין רק לאחרונה (ביום 13.12.2011) "בתועלת שיכולה לצמוח לציבור מן השימוש במגרש לצרכים ציבוריים - ומצוקת החניה מן המפורסמות היא, שאינן צריכות ראיה", רע"פ 4958/11 נסים סיאם נגד עירית ירושלים, . במקרה זה הוכח בפני בית משפט קמא-גם לפי קביעותיו והמימצאים בעת ביקור במקום כי אין מצוקת חנייה וכפי שגם תועד בתמונות באיזור מקומות חנייה פנויים רבים. בית משפט קמא בחר בפרשנות לפיה "דומני כי ניתן ללמוד מכך כי עוצמת מצוקת החניה לא חייבת להיות כה רבה, אלא כי חייבת להיות דרושה עוד חניה", (סעיף 15 לפסק הדין). כשעל הפרק זכות קנינו של הפרט איני סבור כי די בכך שדרושה עוד חנייה כשאין מצוקת חנייה במקום כדי לפגוע באותה זכות יסוד. בנושא מטרדים, בית משפט קמא לא קבע מימצאים ובצדק כי זה לא היה המניע להוצאת הצו, אך אבהיר כי ב"כ המשיבה העלתה נושא זה בפניי והתשובה לטענותיה מצויה באמצעים האחרים העומדים למשיבה גם מבלי לפגוע בזכות הקנין ואפנה למשל לחוק עזר לעכו (מפגעי תברואה) תשי"ז 1956, חוק עזר לעכו (הדברת מזיקים) תשל"ג-1973 וחוק עזר לעכו (פינוי חפצים מסוכנים) התשמ"ב-1982. סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור וקובע כי כל עוד עומד על המגרש הבנין המיועד לשימור במצבו הנוכחי, המגרש אינו מגרש ריק והצו מיום 1.10.2009 (נספח א' לערר) בטל מעיקרו. חיוב המערערת בהוצאות ע"י בית משפט קמא מבוטל ואני מחייב את המשיבה לשלם למערערים יחדיו הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. בהתאם לבקשת הצדדים לא נערך שימוע לפסק הדין, אשר יישלח אליהם בדואר ע"י המזכירות. קרקעותשטח פרטיחניה