קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת ערובה להוצאות תביעה שכנגד: 1. המשיבים הגישו כנגד המבקשים תביעה שכנגד על סך 25,000 ₪. המבקשים עותרים לחייב את המשיבה 3 להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק"). לטענתם, שמה של המשיבה 3 שונה, והיא לא טרחה לפרט את עיסוקיה, ולא בכדי. זאת בין היתר בשים לב לכך כי אחת מטענות המבקשים כלפי המשיבים הינה העובדה שהמשיבה 3 מפרה את הסכם המכר, שנחתם בין הצדדים בדבר מכירת פעילותה למבקשים. בנוסף, נטען כי המשיבה מעידה על עצמה שהיא מצויה בגרעון מתמשך. המבקשים מציינים עוד, כי המשיב 1 מתקיים מקצבת מל"ל, בעוד שאין כל פירוט באשר למצבו הכלכלי של המשיב 2. משכך, יש מקום לחייבם בהפקדת ערובה. 2. בתגובתם, מדייקים המשיבים וטוענים כי הבקשה מושתתת על סעיף 353א ומתייחסת למשיבה 3 בלבד, ואינה נוגעת למשיבים 1 ו-2. לשיטתם, יש להדגיש כי מדובר בתביעה שכנגד, ולא בהליך עיקרי אשר יזמו המשיבים. זוהי תביעה שכנגד שהוגשה יחד עם כתב הגנה מטעם המשיבים, במסגרת התגוננות בפני ההליך העיקרי, אותו יזמו המבקשים, עת הגישו כנגד המשיבים תביעה על סך 327,203 ₪. משעסקנין בתביעה שכנגד, אין מקום לחיוב בהפקדת ערובה מכוח סעיף 353א, בהתאם להלכה הפסוקה. מאחר ונסיבות התביעה שכנגד נובעות מאותה מערכת עובדתית של נסיבות התביעה העיקרית, הרי שממילא היו הדברים נדונים, בפני הערכאה השיפוטית אף אם לא היתה מוגשת התביעה שכנגד. בנוסף, עסקינן בתביעה המתבססת על המחאות, ומשכך סיכוייה טובים. יתר על כן, העובדה שעל אף סכום התביעה שכנגד, העומד על סך של 25,000 ₪, עתרו המבקשים לחייב את המשיבה 3 בהפקדת ערובה בגובה של 30,000 ₪, מדברת בעד עצמה, ומלמדת על חוסר תום ליבם של המבקשים. עוד מציינים המבקשים, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אין בסיס לטענה כי המשיבה 3 מודה שהיא מצויה בהפסד ובגרעון מתמשך, ומכל אלה, דין הבקשה להדחות. 3. בתשובה, ציינו המבקשים כי לא עלה בידי המשיבה 3 להניח את הדעת בכל הנוגע למצבה הכלכלי. משכך, ולאור הכלל לפיו מקום שהתובעת הינה חברה מוגבלת באחריות בעלי המניות, יש לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, דין הבקשה להתקבל. 4. דיון והכרעה מיד ייאמר כי הבקשה שהוגשה מושתתת על סעיף 353א לחוק ואינה מתבססת על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ועל כן, עניינה במשיבה 3 בלבד ולא במשיבים 1 ו-2. 5. בתיק זה הוגשה בקשה לחיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע על פי סעיף 353א לחוק, גם במסגרת התביעה העיקרית. בהחלטה שם, עמדתי על הרציונל העומד בבסיס הסעיף הנ"ל, וכפי שאף בא לידי ביטוי ברע"א 10376/07, הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים (פורסם במאגרים) . הדברים האמורים שם יפים אף לענייננו, אולם להשלמת התמונה ולשם הכרעה בבקשה זו, יש לעמוד על ההלכה בכל הנוגע לבקשה לפי סעיף 353א לחוק במסגרת תביעה שכנגד. נראה שסוגיה זו טרם הובאה לפתחו של בית המשפט העליון . כב' השופט סובול נדרש לה במסגרת בש"א (י-ם) 3927/04, קליר מוסא רינאווי נ' חב' אל עתאבי בע"מ (פורסם במאגרים) , שם קבע כי מעמדו המיוחד של תובע שכנגד מביא למסקנה, שאין מקום לחייבו בהפקדת ערובה. בפסה"ד הנ"ל מפנה כב' השופט סובול לדברי ד"ר י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 899: "לפי תקנה 519 רשאים בית המשפט והרשם לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. 'תובע' פירושו - בעל דין התובע דבר מבעל דין אחר, ולא רק מי שפתח בהליך משפטי על פי כתב תביעה. לפיכך, נתבע שהגיש תביעה - שכנגד הוא בכלל תובע, ובלבד שתביעתו עומדת בפני עצמה ואינה נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה המקורית" (ההדגשה שלי, ע.א). 6. במקרה שבפני עוסקות התביעה העיקרית והתביעה שכנגד באותן נסיבות: יחסי הצדדים הנובעים מחתימת הסכם המכר לרכישת המוניטין של המשיבה 3. משכך, למעשה, התביעה שכנגד איננה נכללת בגדרו של סעיף 353א, אשר פותח במילים: "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה...". שכן, ההליך הובא לפתחו של בית המשפט כתוצאה מהגשת התביעה המקורית. רק כחלק מפרשת הגנתה, וכנדבך נוסף ממכלול ההתגוננות, הגישה המשיבה 3 כתב תביעה שכנגד יחד עם כתב ההגנה. למעשה, כתב התביעה שכנגד עוסק באותה מערכת נסיבות הנוגעת להתקשרות הצדדים בהסכם למכירת המוניטין. לכן, מערכת יחסים זו היתה נדונה בפני בית המשפט במסגרת התביעה העיקרית, גם ללא הגשת התביעה שכנגד. דהיינו, המבקשים, בהגישם את התביעה המקורית, הם שבחרו להביא את ההתדיינות בין הצדדים להכרעת בית המשפט. התביעה שכנגד נכנסה לגדר התדיינות קיימת זו, אשר כאמור הובאה כבר בפני בית המשפט, והיא איננה פרי יוזמתם של המשיבים. 7. אם נבחן את הדברים לאור הרציונל המונח בבסיס סעיף 353א, הרי שאין מקום להגן על קניינו של מי שיוזם הליכים משפטיים ומביא אותם לפתחו של בית המשפט, באותו ההיקף שבו יש להגן על מי שנגרר לניהול הליכים אלה. משמע, הרציונל העומד בבסיס סעיף 353א לחוק, הבא להגן על זכות קניינו של נתבע, שנגרר להליכים משפטיים, מקום שבו התובעת הינה חברה בע"מ מוגבלת באחריות, איננו עומד באותה נחרצות שעה שהקניין המוגן הינו קניינו של מי שיזם מלכתחילה את ההליכים המשפטיים, ורק במסגרת התגוננות מפני הליכים אלה, הוגשה התביעה שכנגד, במסגרתה מבוקש לחייב בערובה להבטחת הוצאות. לכן, במסגרת תביעה שכנגד נראה כי אין מקום לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה. 8. התמונה לא תושלם אם לא אציין, כי אומנם לא עלה בידי המשיבה 3 להניח את הדעת באשר לאיתנותה הכלכלית, במסגרת התגובה שהגישה. המשיבה 3 לא טרחה לצרף כל אסמכתא המעידה על כך כי באפשרותה לפרוע את הוצאות המשפט, ככל ויושתו עליה כאלה, וטענה מעין זו לא נשמעה באופן מפורש. יחד עם זאת, סבורני כי "נסיבות העניין", אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה, נוכח כל האמור לעיל לעניין מעמדו של תובע שכנגד, וההגנה על קניינו של נתבע שכנגד, אשר יזם בעצמו הליכים משפטיים. המבקשים הם אלה אשר הביאו את מערכת היחסים שבין הצדדים לפתחו של בית המשפט, ומשעשו כן, אין זה ראוי להציב בפני המשיבים מכשולים בדרך לפריסת הגנתם המלאה מפני ההליך המשפטי, הן במסגרת כתב הגנה והן במסגרת תביעה שכנגד. 9. לבסוף, אף אין מקום להתעלם מן העובדה שלמרות שסכום התביעה שכנגד עומד על סך של 25,000 ₪, עתרו המבקשים לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בגובה של 30,000 ₪, והדברים מדברים בעד עצמם. 10. צרוף כל אלה מביא למסקנה כי נסיבות העניין שבפני אינן מצדיקות חיובה של המשיבה 3 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. אשר על כן, הבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, במסגרת התביעה שכנגד, נדחית. ערובה להבטחת הוצאותערובהתביעה שכנגד