קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הבטחת נישואין מצד האישה: 1. לפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בסכום של 198,000 ₪, בגין הפרת הבטחת נישואין. התובע והנתבעת מס' 1 הכירו בשנת 2003 והתארסו בחודש 09/03. הנתבעת מס' 2 הינה אמה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "האם"). לקראת הנישואין, הסכימו התובע והנתבעות כי התובע יבנה ביתו לעתיד מעל ביתה של האם. 2. התובע החל בתכנון הבית ובנייתו, הספיק להקים שלד, והחל בהתקנת תשתיות כגון רשת חשמל וצנרת. אלא שסכסוך שפרץ בינו לבין ארוסתו קטע את התכניות; ובעקבות כך הפסיק התובע, מן הסתם, המשך עבודות הבניה. 3. במסגרת ההליך שלפניי, ניסו שני הצדדים להפיל את האשמה לסכסוך, כל אחד על הצד שכנגד. בעוד שהתובע טען, כי הנתבעת 1 היא שיזמה ניתוק האירוסין, עת החליטה לא לענוד יותר את טבעת האירוסין, טענו הנתבעות כי התובע הוא אשר הביע, בהתנהגותו, חוסר רצון להינשא לנתבעת מס' 1. כך או אחרת, כל הניסיונות להביא שלום בין השניים, לרבות התערבות כומר העדה עליה נמנים התובע והנתבעות, לא צלחו, והשניים נפרדו. 4. עתה עותר התובע לפיצוי בגין הוצאותיו שהוציא בתקופת האירוסין ולקראת הנישואין, כגון תכשיטים, מתנות, והוצאות שונות שהוצאו במסגרת טקס האירוסין. כן עותר התובע לפיצוי בגין הסכומים שהוציא לצורך הבניה במקרקעי הנתבעת 2, ועד לשלב אליו הגיעה הבניה, סכום של 148,000 ₪, לטענתו, ועוד, עותר התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. 5. אכן עפ"י ההלכה הפסוקה הבטחת נישואין כמוה כחוזה בין "זה לזו", והפרתה כהפרת חוזה, אותה יש לבחון במסגרת דיני החוזים (ר' לדוגמא: ע"א 5258/98 פלוני נ' פלונית, פסק-דינו של הנשיא ברק). יחד עם זאת, יש לציין, כי עילה זו שנויה במחלוקת, ולא פעם, הובעה בפסיקת בתי המשפט רתיעה מתביעות מעין אלה (ראה לעניין זה דעת המיעוט בפסק הדין פלוני לעיל של כבוד השופט רבלין וכן ע"א 461/64 טמסיט נ' פחימה, פ"ד יט (4) 129, 131 (1965); ע"א 609/68 נתן נ' עבדאללה, פ"ד כד(1) 455, 464 (1970); ע"א 4/66 פרץ נ' הלמוט, פ"ד כ(4) 337, 359 (1966). יתרה מזו, גם ההלכה הפסוקה הרואה בהבטחת נישואין חוזה מחייב, מציבה מספר סייגים: הבטחת הנישואין אינה ניתנת לאכיפה; הנפגע מהפרתה של הבטחת נישואין אינו זכאי לפיצויי קיום, כי אם לפיצויי הסתמכות בלבד; לפי סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין לא מוענקת להבטחה להינשא ההגנה הנתונה למרבית החוזים באמצעות העוולה של גרם הפרת חוזה (ראה, דניאל פרידמן, נילי כהן, דיני חוזים (חלק א'), עמ' 367-369). בענייננו, הצדדים היו מאורסים ותיכננו להינשא, ואף נקבע תאריך לכך. לכן במקרה זה מתייתר הצורך לדון בשאלה האם ניתנה הבטחת נישואין והאם השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים. 6. התובע טוען בתצהירו, כי הנתבעת 1 היא שביטלה את האירוסין. לגישתו הוא הבין מניתוק הקשר ומההיחפזות בפנייה לעורך דין, כי בכוונת הנתבעת 1 להציג מצג כאילו הוא זה שביטל את האירוסין (ראה ת/1). התובע נשאל בחקירה הנגדית בנוגע לביטול האירוסין מצד הנתבעת 1 והשיב: "ת. אני נפגשתי עם בן דוד שלה ששמו חביב חורי, והוא סיפר לי שהיא כבר לא מעוניינת בקשר ולפני שבאתי איתה בדברים הוא כבר התקשר לאבא שלי וסיפר לו את הכל. ש. מי זה חביב חורי? יש קרבת משפחה בינך לבינו? ת. בן דודה שלי." (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 26-29). בהמשך ציין: "ת. כשהסכסוך פרץ ההורים שלי הגיעו לבית ארוסתי לאחר שחביב כבר דיבר עם אבא שלי, ולא הצליחו להגיע לשום הבנות וזאת לאחר שחביב כבר סיפר לאבא שלי כל מה שקרה. ההורים שלי ניסו לפשר בינינו ולהביא אותנו ל- "סולחה" אך לא הצליחו. בנוסף אני שלחתי את הכומר קונסטנטין נסאר כדי לנסות לפשר בינינו, אבל הם סירבו". (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 4-7). 7. מנגד טוענת הנתבעת 1, כי ביטול האירוסין היה בהסכמת שני הצדדים. בסעיף 7 לתצהירה (נ/2): "בכל הנוגע לעניין הוצאות האירוסין אשר בוטלו על ידינו בהסכמה, היינו על ידי ועל ידי התובע.....", ובסעיף 8 לתצהירה ציינה: "הנני להצהיר כי, לא נגרמה לתובע כל עוגמת נפש כתוצאה ביטול האירוסין בינינו, הרי הדבר נעשה בהסכמתנו המפורשת לכך....". הנתבעת 2 העידה ציינה בסעיף 19 לתצהירה: "....בכך שהציג את עצמו כבעל אמצעים וכשר לצורך העמדת מדור למגוריהם לאחר הנישואין, ומשהפר את הבטחתו גרם לכך שבתי נאלצה בלית ברירה לבטל את האירוסין". (ההדגשות שלי - ס.י). בניגוד לדברים המפורשים הנ"ל, טענה הנתבעת 1 בחקירתה הנגדית, כי התובע הוא שיזם ביטול האירוסין (עמ' 18, ש' 7-10). 8. נטל ההוכחה מוטל על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח, כי הנתבעת 1 היא זו שהפרה את הסכם האירוסין והבטחת הנישואין. התובע גם לא הביא לעדות את מר חביב חורי, אשר מחקירת התובע התברר, כי הוא גם בן דודה משותף לתובע ולנתבעת 1, והוא זה שהודיע לתובע כי הנתבעת 1 אינה מעוניינת להינשא לו. התובע גם לא הביא לעדות את כומר העדה, מי שלטענתו נשלח על ידו אל הנתבעות בניסיון להשכין שלום בין הצדדים, אך נדחה על ידן. 9. לאור המקובץ, לא נותר לי אלא לקבל את טענת הנתבעות, לפיה הסכם האירוסין בוטל בהסכמה. הצדדים ניסו להגיע לעמק השווה ולצמצם הפערים ביניהם ומשלא עלה בידיהם הסכימו לבטל האירוסין. 10. עתה נשאלת השאלה לגבי נפקות ביטול ההסכם/האירוסין. סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), "השבה לאחר ביטול" קובע כדלקמן: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל". מי ביצע את הבניה: 11. לטענת התובע, בסעיף 17 לתצהירו, היקף הבנייה היה כדלקמן: "אני בניתי על חשבוני ועד אשר נתגלעו הבעיות ביני לבין הנתבעת בחודש 5/04, את כל שלד הדירה שהוקמה מעל בית הנתבעות אשר עובר לבניה, היה קיים רק מעקה בן 4 שורות בלוקים מסביב לגג, הבנייה שבוצעה על ידי כללה המעטפת החיצונית, העמודים, הגג, חלוקת הדירה בבלוקים מבפנים, צנרת החשמל, התקנת צנרת פלסטית ומרזבים, מדרגות לגג כולל הקמת הטפסנות לעמודי גג המדרגות והגג והנחת הברזל בהם. לאחר מס' חודשים הבחנתי כי הנתבעות יצקו את עמודי וגג בית המדרגות וסגרו אותו בבלוקים. זה הוא הדבר היחידי שנעשה על ידן...". בחקירתו נשאל התובע באשר לעבודות והשיב: "ת. לפני שהתחלתי בבניה על הגג היה בנוי 4 שורות של בלוקים מסביב לגג והיו גם מדרגות שהובילו עד לגג שעליו התכוונתי להתחיל לבנות. אני השלמתי בניית בלוקים מעל 4 השורות והוספתי עמודים והוספתי על הגג תוספת שתשמש תקרה למרפסת שמתחת. אח"כ בניתי עמודים חדשים לצורך הגג ויצקנו את הגג של הקומה שבניתי וביצעתי חלוקה פנימית והוספתי מדרגות עד לגג החדש ובניתי 5 שורות בלוקים סביב הגג החדש, ולאחר שנפרדנו הנתבעים הם שהשלימו את הגג של המדרגות......." (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 16-20). 12. טוענת הנתבעת 2 בתצהירה, כי כל עלויות הבנייה מומנו על ידה, וכי "...מעבר לעזרה ולתשלומים השוליים ביותר הוא (התובע - ס.י) לא השקיע כל כספים בבניית הדירה" (סעיף 17 נ/1). עוד טוענת הנתבעת 2, כי העובדה שהוגש נגדה הליך פלילי בגין בנייה בלתי חוקית וללא היתר ועצם הרשעתה וחיובה בקנס יש בהם כדי להעיד כי הדירה נבנתה על ידה ומכספה. טענה זו עומדת בסתירה לנטען בכתב ההגנה, כי התובע הוא שהחל בבנייה ובשלב מסוים הודיע כי אין באפשרותו להמשיך בבנייה בשל קשיים כספיים. יתרה מכך, טענה זו עומדת בסתירה לנטען על ידי הנתבעת 1 בבקשה שהוגשה על ידה למתן צו הגנה כנגד התובע. בדיון שהתקיים בבש"א 3692/04 בבית המשפט לענייני משפחה בפני כבוד השופטת ברכה סמסון, טענה: "הוא בנה קומה נוספת מעל הבית שלנו על מנת שנוכל לגור שם לאחר שנתחתן. הוא השאיר את הבנייה כשלד ולא השלים את הבנייה". (נספח ב2 לתצהיר התובע). ועוד, במכתב ב"כ הנתבעות מיום 6.11.04 לתובע (נספח לתצהיר התובע ת/1), צוין במפורש בסעיף א': "כפי הידוע לך יזמת והתחלת את הבניה על המגרש של מרשותי בכדי להקים בית מגורים לשם מגורך עם גב' פאדיה גו'בראן....." ובסוף המכתב, צוין: "יודגש כי כל יזמת הבניה ומעשה הבניה נעשה על ידך ולא ע"י מרשותי". 13. הנה אם כן הוכח בפניי, כי התובע הוא אשר ביצע את בניית השלד על גג ביתה של הנתבעת 2. גרסתו של התובע נתמכת לא רק בעדותו, ובמסמכים שצורפו לתצהירו (תעודות משלוח בטון ליציקות, ומסמכים שונים שהוכנו ע"י מהנדס הבניין עבור התובע), אלא גם בהודאתן המפורשת של הנתבעות, בהזדמנויות שונות, כמפורט לעיל, ושהן בבחינת הודאת בעל דין. אוסיף, כי לא הובאה ראיה כלשהי מטעם הנתבעות המעידה כי נשאו בעלויות כלשהן לשם הקמת המבנה. אמנם גם התובע לא הגיש חשבוניות המעידות על העלויות בהן נשא לשם הקמת המבנה, אך משהוכח בפניי כי אכן התובע הוא שהקים את המבנה, כל שנותר הוא לאמוד שווי השקעותיו. 14. באשר לעלות הבניה שבוצעה ע"י התובע, הגישו הנתבעות חו"ד נגדית של שמאי מקרקעין, אמיר חורי, אשר העריך אותן בסך 34,000 ₪. נוכח הפער בין הערכות המומחים מטעם הצדדים, מונה מהנדס שמאי מטעם בית-המשפט, מר מוחמד כאזם. המומחה אמד עלות בניית השלד על ידי התובע בסך 83,000 ₪ (לאחר הפחתת שווי השקעת הנתבעת מס' 2 בבנייה - סכום של 7,000 ₪), עליהם יש להוסיף סך 3,000 ₪ - תוספת עלות בגין בלוקים מסוג סינקל, כפי שעולה ממכתב תשובות לשאלות הבהרה שהופנו למומחה ע"י ב"כ התובע (מצורף לתצהיר התובע ת/1). 15. טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי מהסכום בסך 86,000 ₪, יש להפחית סכומים שהוצאו על ידי הנתבעת 2, בסך 13,500 ₪ על פי הסכם שנחתם בינה לבין הקבלן שהמשיך את העבודות (נספח א' לתצהיר הנתבעת 2 - נ/2), וכן סך 2,500 ₪ בגין רכישת בטון כמצוין בחשבונית המצורפת לתצהירה (נספח ג' ל- נ/2). הנתבעת 2 לא הציגה כל חשבונית בגין התשלומים ששילמה לטענתה לקבלן שביצע את המשך העבודות, ואף לא הביאה אותו להעיד על כך. יתרה מזו, אין כל עילה להפחית את הסכומים הנ"ל, שכן מדובר בהשקעה של הנתבעת 2 במקרקעין שבבעולתה, וכלל לא ברור מנין לה הזכות לקזז סכומים אלה מהערכת המומחה. 16. לאחר שבחנתי חו"ד המומחה מטעם בית-המשפט, הגעתי לכלל מסקנה שאין לסטות ממנה, ולא רק משום המשקל הרב שברגיל ניתן לחו"ד מומחה בית-המשפט, אלא גם משום היותה מבוססת ומנומקת, ומשום העובדה שהצדדים לא חקרו את המומחה. אם כן, ס"כ הפיצוי בגין הבנייה מעל בית הנתבעות לו זכאי התובע הינו 86,000 ₪ נכון ליום 06/07/08. 17. כאמור, התובע עתר גם להשבת הסכומים שהוצאו על ידו במסגרת מסיבת האירוסין, המסתכמים בסך 22,675 ₪. טוען התובע, בין היתר, כי הוא רכש לנתבעת תכשיטים מזהב שעלותם מסתכמת בסך 10,575 ₪. הנתבעת 2 נשאלה לעניין זה: "ש. מה קרה עם מתנות האירוסין? ת. הם לקחו אותן. הם באו ולקחו אותן. זה היה צמיד ועגילים וזהו והם לקחו אותם. גם אני נשאתי בהוצאות מסיבת האירוסין. זו הייתה מסיבה שנערכה באולם והכל היה על חשבוני, היו כ- 400 מוזמנים". (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 15-19). גם הנתבעת 1 נשאלה על כך: "ש. מאחר ואת טוענת שהוא זה שיזם את פירוק האירוסין, למעשה את שמרת את מתנות הזהב שהוא הביא לך. ת. לא שמרתי את המתנות אצלי. אמא שלי שלחה את המתנות אליהם. ש. איך שלחה אותם? ת. נדמה לי באמצעות אח שלו. ש. איך זה התבצע? ת. באותה תקופה אני הייתי במצב קשה ולא התעניינתי בפרטים האלה". (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 29-32; עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 1-3). 18. התובע לא הציג קבלות כלשהן להוכחת טענותיו בדבר הוצאותיו עבור מסיבת האירוסין לרבות המתנות שמסר לנתבעת. בנסיבות, ומשלא עמד בנטל ההוכחה, ומאחר וההסכם בוטל בהסכמה, אין התובע זכאי להשבת העלויות שהושקעו על ידו לטענתו במסיבת האירוסין ואשר לא הוכחו כלל ועיקר. יתרה מזו, גם אם סביר להניח שהתובע נשא בהוצאות כספיות שונות לצורך מתנות ותכשיטים שקנה עבור הנתבעת 1 בתקופת האירוסין, הנני מקבל עדות הנתבעות בענין זה כמהימנות, כי המתנות הוחזרו לתובע לאחר ביטול האירוסין. 19. באשר לתביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש, אציין, כי על פי הפסיקה עוגמת הנפש והצער הנגרמים לבן זוג בסיטואציה בה בן הזוג האחר מפר הבטחת נישואין, אינם צריכים ראיה והם דבר טבעי וצפוי. על פי ההלכה "הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר" (ראו: ע"א 58/73, שקד נ. זילברפרב, פד"י כ"ט(1), 151, ע"א 609/68, נתן נ. עבדאללה, פד"י כ"ד(1), 455, וכן ע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון, פ"ד מו(2) 169). בענייננו, כבר קבעתי, כי הסכם האירוסין בוטל בהסכמה, ומשום כך אין התובע זכאי לפיצויי עוגמת נפש. 20. נשאלת השאלה, את מי מן השתיים יש לחייב בפיצוי בגין עלות הבניה. אין חולק כי הנתבעת מס' 2 היא הבעלים של המקרקעין, ובעלותה במקרקעין משתערת גם לקומה השניה, שהתובע נשא בחלק מעלות הקמתה. מאידך הבניה שבוצעה ע"י התובע בוצעה בהסתמך על הבטחת הנישואין ההדדית שהייתה בינו לבין הנתבעת 1. הנתבעות לא התייחסו לשאלה זו וראו בעצמן חד, כנגד תביעת התובע. לדדי חובתה של הנתבעת מס' 1 קמה בהיותה צד לחוזה/הבטחת הנישואין; ואילו חובתה של הנתבעת מס' 2 קמה, בנוסף, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ובתור מי שבחר, דרך התנהגות, לקיים את המחובר, ואף להשלים את הבניה מהשלב אליה הגיעה, ולהנות מהשקעתו של התובע. בנסיבות, הנני רואה בנתבעות כמי שחבות כלפי התובע ביחד ולחוד. 21. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 86,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 06/07/08 ועד היום, סך - 13,776 ₪. לסכום הנ"ל (בסך כולל של 99,776 ₪), יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23%, והוצאות משפט בסך - 5,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. נישואין / חתונההפרת הבטחת נישואין