קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת זכויות יוצרים בצילומים: פתח דבר 1. לפניי תביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים של חברת קורל תל בע"מ (להלן: "התובעת") בצילומים המתעדים פרוייקטים בתחום הנדל"ן, אשר בוצעה, לטענתה, על ידי חברת בנגל נט בע"מ (להלן: "הנתבעת"), על דרך העברתם לצדדים שלישיים, שלא כדין ובניגוד למוסכם. במסגרת התביעה המקורית עתרה התובעת למתן צו מניעה וצו עשה, וכן לפיצוי כספי בסך 324,435 ₪, המורכב מארבעה רכיבים - פיצוי סטטוטורי, פיצוי מוסכם, השבת רווחים והשבת סכום, שעל פי הנטען שולם לנתבעת מראש על חשבון עבודה שטרם בוצעה. בסיכומיה מציינת התובעת, כי בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד הגשת התביעה, הרי שהסעדים למתן צו מניעה וצו עשה, אינם רלוונטיים, אך ישנה הצדקה לפסיקת הסעד הכספי האמור. 2. הנתבעת מכחישה את ההפרה הנטענת, וטוענת, בין היתר, כי זכויות היוצרים בחומרי הגלם שייכות לה, וממילא היא לא הפרה זכויות כביכול של התובעת. בנוסף, קיים חוב כספי של התובעת כלפיה, ולפיכך, טוענת הנתבעת, היא הודיעה כדין על ביטול ההסכם (הודעת ביטול ההסכם מיום 28/8/07 צורפה כנספח ט"ז לתצהיר התובעת). 3. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רועי שגב, סמנכ"ל תפעול ופיתוח עסקי של התובעת, וכן תצהיר עדות ראשית של מר גרי קרן, מנהל תחום נדל"ן בתובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יניב טמיר, מנכ"ל החברה. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שלפיו יינתן פסק דין על בסיס החומר שהוגש לתיק, ללא קיום ישיבת הוכחות. טענות התביעה 4. על פי כתב התביעה והתצהירים, התובעת היא חברת פרסום והיא, בין היתר, בעלת הזכויות והמפעילה של אתרי האינטרנט yad2.co.il ו- yad1.co.il , אשר במסגרתם מתפרסמים, בין היתר, לוחות מכירה והשכרה של נדל"ן בישראל; הנתבעת היא חברה המספקת שירותי צילום, וידיאו וסטילס. בשלב מסויים, החליטה התובעת להפיק ולהוסיף, על חשבונה, המחשה חזותית למודעות המלל על גבי לוחות המכירה המקוונים המופיעים באתרי האינטרנט שבניהולה, וזאת באמצעות תמונות סטילס וסרטוני וידאו קצרים, המתעדים פרוייקטים שונים בתחום הנדל"ן ברחבי הארץ, וכן כלי רכב שונים שהוצעו למכירה. לטענתה, בבסיס החלטה זו ניצבו שלוש מטרות עסקיות - לאפשר התרשמות ויזואלית ישירה ממושא הפרסום בלוח המכירה, להגדיל את סל השירותים המוענק לחלק מלקוחותיה הקבועים בתחום הנדל"ן ולגייס לקוחות חדשים לשירותי הפרסום המקיפים במסגרת אתרי האינטרנט שבניהולה. לצורך כך, נערך ביום 18/7/06 הסכם בין התובעת לנתבעת, שבמסגרתו התחייבה הנתבעת, בין היתר, לצלם ולערוך תמונות סטילס וסרטוני וידאו עבור לקוחות התובעת, בתחומי הנדל"ן ובתחום הרכב, וזאת על פי הזמנת התובעת ועל חשבונה, ובהתאם למחירון עליו הוסכם בין הצדדים (נספח א' לתצהיר העדות הראשית של מר שגב; להלן: "ההסכם"). לטענת התובעת, המטרה שביסוד ההסכם, היתה לקדם את עסקיה ולהקנות לה יתרון יחסי על פני מתחריה בשוק הפרסום המקוון, והיא מקבלת ביטוי בנוסח סעיפים מסויימים בהסכם, בהם הוסכם על כך שהיא בלבד בעלת זכויות היוצרים בחומרים הצילומיים, והנתבעת או מי מטעמה מחוייבים לשמור על סודיות לגבי מידע מקצועי הנוגע להסכם. לטענתה, לצד ההסכם, וכחלק בלתי נפרד ממנו, נערך נספח סודיות (נספח ו' לתצהיר התובעת), במסגרתו נקבעו הוראות מקיפות בדבר שמירת הסודיות לגבי כל היבטיו של שיתוף הפעולה המקצועי בין הצדדים, וכן נקבע פיצוי מוסכם בסך 40,000 ₪. כשנה לאחר תחילת ההתקשרות, נערך לבקשת הנתבעת נספח להסכם ההתקשרות, שבמסגרתו הובהרו או נקבעו מחדש נהלי עבודה בין הצדדים (נספח י"א לתצהיר התובעת). 5. התובעת טוענת, כי ביום 14/8/07 או במועד סמוך לכך, התברר לה כי סרטוני וידאו שצילמה עבורה הנתבעת, של פרויקטים שונים של נדל"ן ברחבי הארץ, מתפרסמים באתרים המתחרים באופן ישיר באתר nadlan.com, המצוי בבעלות חברת נדלן. קום ישראל בע"מ ו- winwin.co.il, המצוי בבעלות לוח ידיעות אחרונות בע"מ. לטענת התובעת, הסרטונים שהועלו על גבי האתרים המתחרים היו זהים לחלוטין לסרטונים שצולמו עבורה והופיעו באתר האינטרנט שלה, ובכלל זאת אלמנטים של זוויות הצילום, המעברים בין התמונות השונות, האפקטים השונים הנוגעים לעריכת הסרט וכתוביות ההסבר המלוות את הסרטונים, ולמעט פס הקול (שהוחלף לפס קול אחר) והשמטת הקרדיט שניתן לתובעת. לטענת התובעת, במסגרת התכתבויות שונות, אישר מר יניב טמיר, מנהלה של הנתבעת, כי הוא מכר לאתרים מתחרים סרטונים שהתבססו על חומר הגלם שצולם עבור התובעת, על פי הזמנתה ועל חשבונה. בעקבות כך, דרשה התובעת מהנתבעת את הסרתם המיידית של כל הצילומים מהאתרים המתחרים וכן את השבתם המיידית של כל קבצי הצילום הרלוונטיים המצויים ברשותה. בתגובה לכך, הודיעה הנתבעת לתובעת על ביטול ההסכם, בגין חוב כספי בסך 38,000 ₪ אשר, לטענתה, התובעת חבה לה (נספח ט"ז לתצהיר התובעת). במקביל, פנתה התובעת למפעילי האתרים winwin.co.il ו- nadlan.com, אך רק הראשונה הסירה את מרבית הסרטונים מאתר האינטרנט, בעוד שהשנייה סירבה לעשות כן. התובעת טוענת, כי לאור הודעת הביטול מטעם הנתבעת, הופסקה ההתקשרות העסקית ביניהן, ושיתוף הפעולה העסקי לא חודש מאז. לטענתה, פרסום הסרטונים באתרים מתחרים הוא בגדר הפרת זכויות היוצרים המוקנות לה בהם, וכן הפרת חובת הסודיות, המוטלת על הנתבעת (בסיכומיה, מפרטת התובעת בהרחבה את הוראות החוק הרלוונטיות לכך). בנוסף, טוענת התובעת, כי בשלב מסויים, היא העבירה לנתבעת מראש, סכום של 58,000 ₪, על חשבון צילום 120 סרטוני תדמית, אשר הוסכם, כי הוא יעמוד לזכותה של התובעת אצל הנתבעת, ועל הנתבעת לנכות ממנו את שכרה המוסכם תמורת הספקת שירותי הצילום עבור התובעת, בהתאם לחשבונות שיאושרו על ידי נציגי התובעת. התובעת טוענת, כי עד למועד הפרת ההסכם, נותר בידי הנתבעת סכום של 44,435 ₪ אשר לא ניתנה בגינו תמורה כלשהי עבורה. טענות ההגנה 6. בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמה טוענת הנתבעת, כי התקשרותה עם התובעת נועדה לקידום מטרותיה העסקיות והשאת רווחיה של הנתבעת בלבד, ואין יסוד לטענת התובעת, שלפיה ההתקשרות נועדה לקדם את מטרותיה שלה. הנתבעת טוענת, כי בין הצדדים הוסכם (כפי הנראה, במסגרת הסכמות בעל פה), שהיא תהיה בעלת הזכויות בקבצי ה- master, בסרטונים ובתמונות הסטילס. בנוסף, הוסכם כי חומר גלם צילומי, שאינו ערוך, אינו שייך ל- Yad 2 , אלא הנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים גם בו, ולכן כל שימוש בו מצריך את אישורו של מר טמיר. הנתבעת טוענת, כי התובעת מטעה שעה שהיא מפנה לחוזי ההתקשרות עם לקוחותיה, בניסיון להסיק על בלעדיות בבעלות על החומרים הנדונים. מכל מקום, טוענת הנתבעת, כי התובעת החתימה את לקוחותיה העסקיים על חוזה התקשרות עמה, מבלי שתהיה לה כל ידיעה לגבי העניין. הנתבעת טוענת, כי היא זו שהעבירה את נספח הסודיות לתובעת, שכן מטרתו להגן על סודות מקצועיים של הנתבעת עצמה, ומכל מקום, כל חומר שהועבר על ידי התובעת לצדדים שלישיים או פורסם מטעמה באתרי האינטרנט נשוא התביעה, הוא בגדר נחלת הכלל. הנתבעת טוענת, כי למרות הסכמת הצדדים, שלפיה זכויות היוצרים בחומרי הגלם מוקנות לה, התברר כי התובעת מעבירה את חומרי הגלם, ללא רשות, לצדדי ג', העושים בהם שימוש, באתרי האינטרנט שברשותם. לטענתה, מר טמיר הבהיר לנציגי התובעת באופן מפורש, כי הנתבעת היא בעלת הזכויות בחומרי הגלם, ולתובעת לא תהיה בלעדיות בהם. בנוסף, לטענתה, המחיר שנגבה מהתובעת הוא נגזרת של הזכויות האמורות, ולכן הוא מוזל באופן משמעותי מהמחירים המוצעים בשוק. הנתבעת טוענת, כי משהבחינה בכך שהתובעת עושה שימוש בסרטונים כבשלה, תוך גרימת נזקים לנתבעת, החלה בעצמה להתקשר עם צדדי ג' כדוגמת nadlan.com ו- winwin.co.il. הנתבעת טוענת, כי בין הצדדים הוסכם, שהיא תעביר לידי התובעת את כל הצילומים המסחריים שהוזמנו מטעמה עבור לוח ידיעות אחרונות, כלומר 220 צילומים בעלות כוללת של כ- 22,000$. התובעת העבירה תשלום של 58,073 ₪ עבור 120 צילומים, והתחייבה להעביר את יתרת התשלום עד לחודש אפריל שנת 2007, אלא שבשלב מסויים, ביקשה התובעת את השבת הכספים בשל קשיים בתזרים המזומנים. לטענתה, מר טמיר השיב כי אין אפשרות להשבת הכספים, בשל התחייבויות הנובעות מקיומם, אך הסכים לקזז את הסכום כנגד תמורה בגין צילומים אחרים. בפועל, טוען מר טמיר, כי הנתבעת הפיקה סרטונים כנגד התמורה ששולמה לה, ואף למעלה מכך. כפי הנראה, כאמור, הנתבעת טענה כי התובעת לא שילמה את מלוא התמורה, ונותר חוב בסך 38,000 ₪, ובשל כך הודיעה על ביטול החוזה. תשתית נורמטיבית 7. סעיף 77 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007 (להלן: "החוק החדש") קובע: "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו (להלן- יום התחילה)". סעיף 78(א) לחוק החדש, קובע: "הוראות חוק זה יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) עד (י)". וסעיף 78(ב): "זכות יוצרים לפי הוראות פרק ב' לחוק זה לא תהא ביצירה שערב יום התחילה לא היתה בה זכות יוצרים לפי הוראות הדין שחלו לגביה ערב היום האמור (בסעיף זה-הדין הקודם), ואולם אין בהוראות סעיף קטן זה כדי למנוע את קיומה של זכות יוצרים לפי הוראות חוק זה ביצירה כאמור, בשל כך שביום התחילה ואילך יתקיימו לגביה התנאים הקבועים בסעיף 8, או מכוח צו לפי סעיף 9". ועל פי סעיף 78(ג): "על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם; ואולם, פעולה כאמור שאינה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראות חוק זה, לא תהיה לגביה זכות תביעה לפי הוראות הדין הקודם". הוראות אלה רלוונטיות לענייננו, בהתחשב בכך, שההפרה הנטענת מצד הנתבעת, התגלתה לתובעת במהלך חודש אוגוסט שנת 2007 (בכך שהתברר לה כי הסרטונים שהועלו במסגרת האתרים המתחרים היו זהים לסרטונים שצולמו עבור החברה והופיעו באתרה). אין אינדיקציה לעיתוי המדוייק שבו הועברו הסרטונים לצדדים שלישיים באופן, שלטענת התובעת, מהווה הפרה של זכויותיה, אם כי יש להניח, כי פעולות הפרה נטענות אלה בוצעו במהלך 2007. מכל מקום, כאמור, תחולתו הכללית של החוק החדש היא החל משישה חודשים ממועד פרסומו, כלומר שישה חודשים מיום 25/11/07, ומכאן כי מועדיהם של מעשי ההפרה הנטענים קודמים למועד תחולתו. 8. בפסק דינו של כב' השופט דר' עמירם בנימיני בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 04- 2051 ש. אנגל מהנדסים בע"מ נ' קרני (2010), נדונו הוראות המעבר יחד עם הקריטריונים הרלוונטיים לדיני זכויות יוצרים: "הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הן אלו הקבועות בחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק הקודם") ובפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "הפקודה"), וזאת משום שהאירועים נשוא התביעה התרחשו מספר שנים בטרם נכנס לתקפו חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק החדש"). אולם מעשה שאיננו מהווה הפרה לפי החוק החדש, לא תהיה לגביו זכות תביעה לפי החוק הקודם (ראה סעיף 78(ג) לחוק החדש). לכן יש לבחון את שאלת ההפרה גם לפי החוק החדש. הגנת זכות יוצרים על תכניות קבועה בסעיף 35(1) לחוק הקודם, המגדיר "יצירה ספרותית" ככוללת "מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים". לפי סעיף 1 לחוק החדש, תכניות מוגנות כ"יצירה אמנותית" הכוללת "...רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית" (ראה גם סעיף 28(2) לחוק, המתייחס ל"שרטוטים ותוכניות" ששימשו להקמת מבנה כאל יצירות מוגנות). בדין הישן נפסק כי תכניות אדריכליות למבנה יכולות להיות מוגנות או בתור "מעשה אמן אדריכלי" (ראה הגדרת "יצירה אומנותית" בסעיף 35(1) לחוק הישן), או בתור "יצירה ספרותית" (ראה: ע"א 606/76 סי. בי. אל. הנדסת פיברגלס בע"מ נ' לישר, פ"ד לא(3) 333, 335; ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, פסקה 6 (להלן: "עניין סטרוסקי"). בענייננו מדובר בתוכניות הנדסיות למבנה, ולא בתוכנית אדריכלית. אך גם תוכניות שכאלו, ואפילו תוכניות ייצור, מוגנות בזכות יוצרים. בע"א 3422/03 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין, פ"ד נט(4) 365 , פסקה 5 (להלן: "עניין Krone"), פסק כב' השופט א' רובינשטיין לפי הדין הקודם (תוך התייחסות גם להצעת החוק החדש), כי שרטוטי ייצור מוגנים בזכויות יוצרים כ"יצירה אמנותית", בכפוף להוכחת דרישת המקוריות (ראה גם ש. פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שני (הוצאת פרלשטיין-גינוסר, מהדורה שלישית, 2008, 728, 758-759). מכאן שגם תוכניות הנדסיות להקמת בנין או לשיפוצו מוגנות בזכות יוצרים (כ"יצירה ספרותית" או כ"יצירה אמנותית"), הן לפי הדין הקודם והן לפי הדין החדש". 9. בפסק דינה של כב' השופטת אסתר שטמר בת"א (מחוזי מרכז) 385-12-07 אלוני נ' דלק מוטורס בע"מ ואח' (2010) יושמו הוראות המעבר בדרך דומה לזו שהוסברה קודם לכן, וכן נקבע: "מוסד 'היצירה' המוגן בזכות יוצרים זכה לפרשנות מרחיבה בפסיקה, והוא כולל בין היתר שלטי פרסומת, לוח ניכויי מס הכנסה, דמויות מצוירות ואמצעי המחשה להוראת חשבון (לסקירה ראה בהרחבה: ע"א 3422/03 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין פ"ד נט(4) 365, 377 (2005)). דרישת ה"מקוריות" היא תנאי מרכזי להכרה בזכות יוצרים, והיא נבחנת באמצעות שני מבחנים מצטברים: מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (25.1.2010). אין הגנה לרעיון, כי אם לדרך הביטוי שלו על ידי היוצר (ע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט פ"ד לו(2) 813, 820 (1982); טוני גרינמן זכויות יוצרים 71 ואילך (כרך א, מהדורה שניה)... "אכן, טקסט שבפרסומת יכול להיחשב כיצירה ספרותית, אם הוא יצירה הראויה להגנה, בעוד שהחלק הציורי או הגראפי של אותה פרסומת יכול להיחשב כיצירה אמנותית" (ע"א 360/83 חברת סטרוסקי נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 349 (1985)). ובאשר לטקסט הכתוב נקבע שם כי- "כדי שהיצירה תהיה ראויה להגנה כ"יצירה ספרותית", צריכה היא לתת ביטוי בכתב לרעיון כלשהו, דל ככל שיהיה, וצריכה היא למקוריות ולמידת מה של מאמץ וכישרון". באותו עניין הוכר שלט פרסום כיצירה אמנותית למרות שהכיל אלמנטים שנעשה בהם שימוש פרסומי קודם לכן, ונקבע כי המקוריות היא בגין חיבורם של האלמנטים. ואולם, בהעדר מלל למעט שמה של החברה שעבורה נעשה הפרסום, לא הוכרה הפרסומת כיצירה ספרותית". 10. למעשה, ניתן להיווכח, כי הגדרת "זכות יוצרים" בחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק הקודם") חופפת, ולמעשה אף זהה, להגדרתה בחוק החדש. במסגרת החוק הקודם נקבע כי זכות יוצרים קיימת לגבי כל יצירה מקורית ספרותית, דרמטית, מוזיקלית ואמנותית, בכפוף לתנאים מסויימים שהיו רלבנטיים באותה העת לשלטון הבריטי. בסעיף 1(2) לחוק הקודם נקבע, בין היתר: "לצרכי חוק זה, "זכות יוצרים" פירושה הזכות הבלעדית ליצור או ליצור שנית את היצירה או כל חלק עיקרי הימנה בכל צורה של ממש, או להציג, או- במקרה של הרצאה- למסור בציבור את היצירה או כל חלק עיקרי הימנה; אם זו יצירה שלא נתפרסמה- לפרסם את היצירה או כל חלק עיקרי הימנה...". מנגד, סעיף 4 לחוק החדש, קובע: "(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי; תקליט; ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9. לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו". ועל פי סעיף 5 לחוק החדש: "זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים: רעיון; תהליך ושיטת ביצוע; מושג מתמטי; עובדה או נתון; חדשות היום". סעיף 11 לחוק החדש, קובע כי זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה כלשהי בהתאם לסוג היצירה, ובין היתר- העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, העמדת היצירה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה. פרק ד' לחוק החדש דן בשימושים המותרים ביצירות, ובמסגרת סעיף 23 לו, הותרו "שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, מותרים אם היצירה ממוקמת בקביעות במקום ציבורי". הסעיף המקביל לסעיף האמור הוא סעיף 2(III) לחוק הקודם, המפרט פעולות שונות שביצוען אינו בגדר הפרת זכויות יוצרים: "עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים, או צילומים של יצירת פיסול או מלאכת-אמנות, אם דברים אלה נמצאים באופן קבוע במקום או בבנין ציבורי, או עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים או צילומים (שאינם מסוג שרטוטים או תרשימים אדריכליים) של כל יצירה אדריכלית אמנותית". יישום והכרעה 11. בענייננו, כאמור, היצירות המדוברות הם תמונות סטילס וסרטוני וידאו עבור לקוחות התובעת, המתעתדים פרוייקטים נדל"ניים. לטעמי, תמונות וסרטוני וידאו אלה הם בגדר "יצירה אמנותית", המוגנת בזכות יוצרים, על פי החוק הישן והחדש גם יחד, והמתבטאת, בעיקר, באופן הצגתם של הפרוייקטים המצולמים. כלומר, צילום הבניינים (שהם בפני עצמם, יצירה אדריכלית), מציג את הבניינים בפרוייקט באופן מסויים, הדורש יצירתיות והשקעה, ולכן הוא בגדר יצירה מוגנת (וזאת להבדיל מבניינים הממוקמים במקום ציבורי, שצילומם הראשוני אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים). לפיכך, איני שותף לטענת הנתבעת בסיכומיה, שלפיה חומרי הגלם מהם הופקו החומרים המוגמרים, שנמסרו לצדדים שלישיים, אינם ראויים להגנת זכויות יוצרים. אין מחלוקת, כי הנתבעת הפיצה את התצלומים והסרטונים נשוא התביעה לאתרים מתחרים, וכי הם היו דומים לתצלומים והסרטונים שצולמו עבור התובעת והופיעו באתר האינטרנט שלה. מעיון בתקליטורים שצורפו לתצהיר התובעת, ניתן להתרשם, כי הסרטונים שפורסמו באתר האינטרנט המנוהל על ידי התובעת דומים עד כדי זהות לאלו שפורסמו באתר המתחרה. על גבי התקליטור הועלו סרטונים ספורים, אך התובעת טוענת בסיכומיה, כי מספר ההפרות שביצעה הנתבעת עולה על מספר הסרטונים שעלה בידה להציג בפני בית המשפט לצרכי המחשה. התובעת מתבססת על כך שהנתבעת נשכרה לצורך עריכת מאות סרטונים וצילומים, ולכן לשיטתה, המסקנה המתבקשת היא שמרבית הסרטונים או הצילומים הועתקו או נערכו מחדש, ונמכרו למתחריה של התובעת. 12. יש לציין, כי במסגרת ההליך, הנתבעת התנגדה לגילוי הסכמים וחשבוניות הקשורים לצדדים שלישיים, בטענה שאין המדובר בנתונים רלוונטיים. התובעת עתרה לחייב את הנתבעת במתן אפשרות לעיין בהסכמים, הזמנות בכתב, חשבוניות וקבלות הנוגעים לתמורה שקיבלה הנתבעת מצדדים שלישיים (ובמיוחד winwin ו- nadlan.com), אשר באתרי האינטרנט שלהם הופיעו הסרטונים נשוא התביעה או סרטונים המתבססים על חומרי הגלם והתמונות הרלבנטיים. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 8/9/09 (בש"א 21266/08), מאחר שלא התרשמתי שהגילוי הכרחי עד כדי כך, באופן המצדיק פגיעה באינטרסים העסקיים של צדדי ג' , כבעלי סודות מסחריים. בניגוד לעמדת התובעת, איני סבור כי דחיית בקשתה לגילוי נתונים מסויימים במסגרת ההליכים המקדמיים מנעה את האפשרות להתחקות אחר פרסומים מפרים נוספים, שעה שהם הועלו על גבי אתרי האינטרנט, ולטענת התובעת עצמה, לא הוסרו מחלק מהם. כלומר, האינדיקציה העיקרית להפרת זכויותיה הנטענות של התובעת היא בחינת הפרסומים המפרים עצמם, ובפועל, לא נעשתה בחינה רחבת היקף של פרסומים מפרים אלה על ידי התובעת, וממילא לא ניתן לבחון באופן מקיף ומדוייק את הפרסומים השונים - המקוריים והנטענים כמפרים (הימנעות שאינה נובעת מדחיית הבקשה הקשורה לניהול ההליכים המקדמיים). איני סבור שהעובדה שהנתבעת נשכרה להכין מאות סרטונים ותצלומים, מעידה על מספר ההפרות שבוצעו בפועל. לפיכך, גם אם הופרו זכויותיה של התובעת (וזהו אינו בהכרח המצב), הרי שלא ברור מה היקף ההפרה, ולא הובאו נתונים מספיקים לכך מצד התובעת, ולפיכך, לא נותר אלא להניח, שהמדובר בארבע הפרות (ולא חמש הפרות, בניגוד לטענת התובעת), בהתאם למספר הסרטונים המפר, שעל גבי התקליטור (נספח י"ד לתצהיר התובעת). 13. השאלה היא, האם מלכתחילה, זכויות היוצרים בתמונות ובתצלומים היו בבעלות התובעת. ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, הרי שממילא בוצעה הפרה, ולהיפך. כלומר, ככל שהנתבעת, כנגדה מופנית טענת ההפרה, היא למעשה בעלת זכות היוצרים, הרי שטענת ההפרה כנגדה נשללת מאליה וממילא לא מתגבשת כנגדה כל עילת תביעה. סעיף 33 לחוק החדש קובע: "בכפוף להוראות פרק זה- היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה; המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט". ובסעיף 35(א) לחוק החדש נקבע: "ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע". אציין, כי סעיף זה נדון במאמרו של א' יעקב, בעלות בזכות היוצרים, יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים (נבו הוצאה לאור), עמ' 273, בו נאמר כי תבנית החוק הישראלי דומה לדין האנגלי, אלא שבעוד שהחוק הישראלי מאפשר התניה על הבעלות הראשונית, מדבר הדין האנגלי על זכויות שביושר. בנוסף, הובעה במאמר זה העמדה, לפיה סעיף 35(א) האמור מוביל למידה רבה של חוסר וודאות. כך, לדוגמה, עשוי מפר פוטנציאלי לטעון כי הוא אינו המפר, שכן הוא בעל הזכויות ביצירה, וכי על כך הוסכם במפורש, ולפיכך: "אכן, סעיף זה מציב לבית-המשפט אתגר לא-פשוט לקבוע כלים ומבחנים מתי תישמר הבעלות בידי היוצר ומתי היא תעבור לידי המזמין. בהעדר מבחנים ברורים, נראה שטוב יעשו בתי-המשפט אם יקדמו באמצעות פרשנות הסעיף את המטרות העומדות בבסיסן של זכויות היוצרים. במילים אחרות, בקביעת המבחנים ניתן לשלב, נוסף על רצון הצדדים, גם שיקולים הקשורים לתעשייה שבה נעשה ההסכם, לקידום היצירות בחברה מבחינה יומית, למתן גישה ליצירות לאחר שנוצרו וכן הלאה. כמו-כן יהיה נכון מצד בתי-המשפט לספק כלים מנחים לבדיקת מהותו של ההסכם". (ראו גם: ע' טור-סיני, דיני קניין רוחני-צעידה אל מילניום חדש, קרית המשפט, כרך ה', עמ' 177, 234). 14. סעיפים אלה, הגם שמשקפים איזון מסויים בין זכויות המזמין לזכויות היוצר, אינם חלים בענייננו, וזאת לאור הוראת סעיף 78(ה) לחוק החדש, לפיה: "הוראות סעיפים 33 עד 36 לא יחולו על יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, וימשיכו לחול לגביה לעניין זה הוראות הדין הקודם". על פי הוראת סעיף 5(1) לחוק הקודם: "בכפוף להוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה: בתנאי- שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והגלופות או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי, אם אין כל הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הגלופה או ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים; ... " סעיף זה נדון בפסק דינה של כב' השופטת אסתר שטמר בת"א (מחוזי מרכז) 6004-08-07 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ (2009), בו צויין כי הסעיף חל מכח סעיף 78(ה) האמור לחוק החדש, בו נקבעו הוראת מעבר המיישמת את הדין הקודם על יצירה מוזמנת שנוצרה לפני כניסתו לתוקף של החוק החדש. בנוסף, דנה כב' השופטת שטמר במטרותיו של סעיף 5(1) האמור: "המלומדת ש' פרזנטי מתייחסת לרציונאל העומד מאחורי הסעיף הנ"ל: "כוונת המחוקק היא להגן על מי שיצר יצירה מקורית מפני מעתיקים מתחרים וההגיון שבהוראת סעיף 5(1) לחוק כפי שבא לידי ביטוי בפסק דין זה (הכוונה לע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340 (1985)- א"ש) ובפסק דין James Arnold & Co. Ltd. הוא, מתן תוכן עסקי להזמנה. עניינו של מזמין גלופה כנגד תמורה, שמיועדת מעצם טיבה להפקה המונית של עותקים הוא בעותקים. הגלופה עצמה נשארת בדרך כלל בידי היוצר. אם תישאר גם זכות היוצרים בידו מה פעל המזמין? מטרת העסקה תסוכל וההזמנה שעבורה שילם כסף תתרוקן מתוכן. הוראה זו דומה להוראה בעניין תשליל של תמונה. אין המזמין מעוניין להשאיר את התשליל בידי הצלם, אם שילם עבורו והנימוק הוא פרטיות אישית של המזמין. המזמין אינו מעוניין לאפשר ליוצר ליצור עותקים נוספים מהגלופה אלא רק עבורו". (שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שני 741 (מהדורה שלישית, 2008)". כלומר, על פי נוסח סעיף 5(1) לחוק הקודם, מוקנות זכויות היוצרים לתובעת, בהיותה מזמינת הצילומים והסרטונים, אלא אם כן יתברר, כי כוונת הצדדים במועד עריכת ההסכם היתה אחרת (ראו בהקשר זה גם: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2068-07 בילסקי נ' עיריית ראש העין (2010)). 15. אין מחלוקת, שהצילומים והסרטונים צולמו על ידי הנתבעת, אך קיימת מחלוקת לגבי אופן פרשנותם הראוי של ההסכמות השונות. התובעת טוענת כי ההסכמות השונות מעגנות ומחזקות את זכויותיה הקנייניות בצילומים, ואילו הנתבעת טוענת היפוכו של דבר. המקור הראשוני לבחינת סוגייה זו הוא ההסכם הראשוני שנערך בין הצדדים ביום 18/7/06. בכותרת ההסכם, הוגדרה התובעת כ"מזמין השירות" והנתבעת הוגדרה כ"נותן השירות". בפתח ההסכם נאמר כי הנתבעת מציעה שירות צילום וידאו וסטילס, עבור לקוחות המפרסמים מודעות בלוחות החברה, לצורך הצגתם בלוחות המידע. בהמשך, נאמר כי הנתבעת הסכימה לקבוע מחירים מיוחדים ונמוכים משאר הלוחות המתחרים, לצורך מתן יתרון לשיתוף הפעולה, מאחר שמדובר בלוח הגדול בישראל בתחום זה, והמטרה המשותפת היא גיוס גדול של לקוחות. בנוסף, במסגרת ההסכם, פורטו שירותי הצילום הרלוונטיים להתקשרות בין הצדדים, וביניהם- צילום מדיה מסוג סטילס, צילום מדיה מסוג וידאו, עריכת מדיה מסוג וידאו וצירוף המדיה למודעה הרלוונטית. במסגרת סעיף 3 להסכם הוסדרה תקופת ההתקשרות, ובסעיף 4 להסכם עוגן מנגנון תשלום התמורה. בסעיף 4(ה) להסכם נקבע: "במעמד צילום הנכס או הרכב מתחייב נותן השרות להחתים את הלקוח (צד שלישי של השירות) על טופס המוסכם על שני הצדדים כאישור על מתן השרות ללקוח". בסעיף 4(ו) להסכם נקבע: "לנותן השרות לא תהיה זכות להציג כל אלמנט פרסומי או שווקי על-גבי המדיה אותה יספק, אלא אם כן קיבל אישור בכתב ממזמין השירות". סעיף 5 להסכם הוא סעיף שמירת הסודיות, ולפיו: "א. נותן השירות, עובדיו והמועסקים על ידו מתחייבים לשמור סוד ולא להעביר, לא להודיע, לא למסור ולא להביא לידיעת כל אדם כל ידיעה ו/או כל מסמך שיגיע אליהם במהלך או עקב ביצוע חוזה זה. ב. נותן השירות מתחייב להביא לידיעת עובדיו וכל מי שיועסק על ידיו ו/או מטעמו בקשר עם חוזה זה, את דבר ההתחייבות לסודיות כאמור בס"ק (א). ג. הצדדים מתחייבים הדדית לשמור בסוד כל מידע מקצועי אשר יגיע לידיעתם במהלך ו/או בקשר עם ביצוע חוזה זה- פרט למידע שהוא בגדר נחלת הכלל. התחייבות זו תקפה גם לאחר סיום תקופת ההתקשרות. ד. הצדדים הרלוונטיים יחתמו, במעמד חתימת חוזה זה, על כתב התחייבות לשמירת סודיות המצורף לחוזה זה כנספח ב' לו והמהווה חלק בלתי נפרד הימנו". כנספח ב' להסכם ההתקשרות, צורפה התחייבות לשמירה על סודיות, החתומה על ידי שני הצדדים, ומנוסחת כהתחייבות הדדית של שני הצדדים גם יחד לשמירה על סודיות מידע מסויים, המוגדר בסעיף 1 להתחייבות באופן הבא: "המונח "מידע סודי", לצורך התחייבות זו משמעו מידע חלקי או מלא, מכל סוג שהוא, טכנולוגי ושאינו טכנולוגי, בעל פה או בכתב, המתייחס בכל דרך שהיא, בין במישרין ובין בעקיפין לשיתוף הפעולה ו/או השייך ל(כ)ך, לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור, מידע ו/או נתון(ים) ו/או תוכניות ו/או פרט(ים) המתייחסים לשיתוף הפעולה ו/או לשיטות עבודה ו/או למחקרים לפיתוחים ו/או להמצאות מכל מין וסוג שהוא ו/או למידע טכני, נוסחאות ואלוגריתמים, המתייחסים למוצרים קיימים ומתוכננים, פטנטים, תהליכים ושיטות ייצור ופיתוח, כל מידע המצוי במסמכים ו/או קבצי מחשב ו/או מדיה אוצרת מידע אחרת ו/או העתק מהם, מכל מין וסוג שהוא, הקשור לשיתוף הפעולה". ועל פי סעיף 2 להתחייבות: "אנו מצהירים, כי ידוע לנו, כי המידע הסודי, הינו רכושו הבלעדי של הצד השני וכי הרשות שניתנת, לעשות בהם שימוש, הינה אך ורק לצורך ההתקשרות ביחס לביצוע השת"פ או לשיווק יישומיו (להלן- השימוש המותר")". במסגרת סעיף 3 לנספח האמור, התחייבו הצדדים לשמור על סודיות המידע הסודי, לא לעשות בו שימוש שאינו במסגרת השימוש המותר ולא להתיר שימוש או עיון לצד ג'. בסעיף 3(b) התחייבו הצדדים "לא לעשות, בין במישרין ובין בעקיפין, כל שימוש שהוא במידע הסודי ו/או בכל חלק הימנו, אלא לצורך השימוש המותר בלבד, לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור, לא לעשות כל שימוש שהוא שיהא בו כדי להוות תחרות בכל אופן שהוא לרעיון ויישומו". סעיף 4 לנספח מסייג את ההתחייבות האמורה וקובע: "על אף האמור לעיל, התחייבותינו לא תחול ביחס: מידע סודי, שהינו פומבי טרם חתימה על הסכם סודיות זה. למידע סודי שהפך לפומבי לאחר חתימה על התחייבות זו, ובלבד שהפך לפומבי שלא עקב הפרת איזו מהתחייבויותינו על פיה". בסעיף 5 להתחייבות הצהירו הצדדים כי הם מודעים לנזק שעלול להיגרם לצד השני כתוצאה מגילוי המידע הסודי, וכלשון הסעיף: "אנו מודעים לכך שהפרת כתב התחייבות זה ובתוך כך, גילוי המידע הסודי, עלול לגרום לצד השני לנזק בלתי הפיך, אשר לא ניתן יהא לפצות בגינו פיצוי הולם. הרינו מאשרים ומתחייבים בזאת, כי נפצה ונשפה את הצד השני, בגין כל נזק שייגרם, כתוצאה מהפרת התחייבותינו זו, בין שנעשתה על ידינו ובין על ידי מי מטעמינו". ועל פי סעיף 6 להתחייבות: "מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, הננו מתחייבים לשלם, כפיצוי מוסכם ומוערך מראש, סך של 40,000 ₪ בכל מקרה של הפרת התחייבותינו אלה, מבלי שיהיה צורך להוכיח כל נזק שהוא. הננו מאשרים ומצהירים, כי סכום זה הנו הערכה זהירה ביותר של הנזק העלול להיגרם וידוע לנו כי בו, כשלעצמו, אין כדי לפצות על נזק זה. לפיכך נהיה מנועים מהעלאת כל טענה ביחס לסכום זה". ניתן להבחין בכך שכל אחד מהצדדים טוען לבעלותו הבלעדית על זכויות היוצרים בתצלומים ובסרטונים, בעוד שההתחייבות לשמירה על סודיות היא הדדית באופייה ועל פי נוסחה. כלומר, אילו ההתחייבות לשמירה על סודיות נועדה לשקף את מצב הזכויות בתצלומים, הרי שתחולתה לא היתה מתפרשת על שני הצדדים באופן הדדי ושווה, אלא היא היתה מוטלת רק על הצד שאינו בעל הזכות, ולכל הפחות, היה הצד השני פועל להבטחת ניסוח זה של הדברים. בפועל, כאמור, ההסכמות שגובשו במסגרת ההתחייבות לשמירה על סודיות חלות, על פי נוסחן, על שני הצדדים גם יחד, וממילא, הן אינן מעידות באופן כזה או אחר על כוונת הצדדים באשר לזהות בעל זכויות היוצרים בתצלומים ובסירטונים. באופן דומה, איני סבור כי התחייבותה של הנתבעת להחתים את לקוחות התובעת על גבי טפסי ההזמנה (נספחים ב'1-ב'4 לתצהיר התובעת) ותוכנם של טפסי הזמנה אלה מעידים באופן מובהק על מצב זכויות היוצרים בתצלומים. ככלות הכל, הנתבעת אינה צד לטפסי ההזמנה האמורים, וממילא התנאים המעוגנים בה אינם חלים ישירות כלפיה, אם כי הם עשויים לשקף את מצב הזכויות הנכון, לשיטתה. אציין, כי בניגוד לטענת הנתבעת, המחיר הנמוך (לטענתה) ששולם לה כתמורה עבור עבודתה, אינו מעיד גם הוא על אומד דעת הצדדים לגבי מצב הזכויות בתצלומים, ומנגד אינו שולל את התחייבויותיה החוזיות של הנתבעת או את מהות ההסכמות בין הצדדים, וזאת בהתחשב בכך שבפתח חוזה ההתקשרות הוצהר כי הנתבעת הסכימה לקבוע מחירים מיוחדים ונמוכים משאר הלוחות המתחרים, על מנת להקנות יתרון לשיתוף הפעולה בין הצדדים. 16. לפיכך, מסקנתי היא, כי לא התקיים החריג המעוגן בסעיף 5(1)(א) בדבר קיומה של הסכמה בין הצדדים, המעידה על כך שהנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים בתצלומים, למרות שאינה מזמינת הצילום. אם כן, מתקיים בענייננו הכלל האמור, שלפיו מאחר שמדובר בתצלומים מוזמנים, הרי שהתובעת-המזמינה היא בעלת זכויות היוצרים בהם. מעבר לכך, ניתן להתרשם, שהוראות ההתחייבות, כמו גם הוראות חוזה ההתקשרות, מטילות על הנתבעת חובות חוזיות מסויימות, אשר משמעותן היא צמצום טווח השימושים המותרים של הנתבעת בתצלומים ובסרטונים (וכן בחומרי הגלם). כבר נפסק, כי תכליתו של חוזה מגלמת את המטרות, היעדים, האינטרסים והתוכנית שהצדדים ביקשו להגשים ביחד, ובהעדר נתונים מספיקים על אומד דעתם הסובייקטיבי, או בהתקיימותו של קושי ממשי לחלצו, ניתן לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את המטרות והאינטרסים שחוזה מאותו סוג או מאותו טיפוס נועד להגשים (ראו, למשל, ע"א 9803/01 תחנת שירות רמת גן בע"מ נ' סונות ישראל בע"מ (2004), פסקה 7). ראו גם את דברי כב' השופט ריבלין בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל (2005), שלפיהם יש לאתר את אותה פרשנות שמגשימה את תכלית החוזה, שאף יוצקת לתוכו הגיון כלכלי (פסקאות 11, 14). כב' הנשיא ברק הוסיף, כי כאשר טקסט חוזי "סובל" מספר פירושים אפשריים, יש להתחקות אחר תכלית החוזה; אם לא ניתן לחלץ תכלית סובייקטיבית משותפת, יש לעבור לבחינה אובייקטיבית, שתהא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית (פסקאות 10, 14 לחוות דעתו) (ראו, באותה פרשה, דנ"א 2045/05 (2006)). ראו גם: ע"א 2173/07 חזן נ' נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ (2010), בפסקה 15: "... נקודת המוצא לפרשנותו של ההסכם... היא לשונו, אשר תוחמת את גבולות פרשנות החוזה... יחד עם זאת, תהליך פרשנותו של חוזה אינו מתמצא בלשונו בלבד, שכן כידוע, על בית המשפט הנדרש לפרש הוראה מסוימת בחוזה, לעשות כל שביכולתו כדי להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים לאותו חוזה. על מנת לעשות כן עליו לנסות ולעמוד על התכלית הסובייקטיבית של ההתקשרות ביניהם, עליה ניתן ללמוד הן מלשון החוזה והן מהנסיבות האופפות את כריתתו". כאמור, סעיף 4(ו) לחוזה ההתקשרות שולל מהנתבעת את הזכות להציג כל אלמנט פרסומי או שווקי על גבי המדיה הרלוונטית, אלא אם כן קיבלה אישור מהתובעת לכך. בפועל, צפייה בסרטונים שהועלו על גבי התקליטורים (נספח י"ד לתצהיר התובעת) מגלה כי הסכמה זו לא קויימה בפועל, שכן מופיע כיתוב אתר האינטרנט המפרסם - winwin, אם כי ייתכן שלנתבעת לא היתה מעורבות בפרסום הכיתוב האמור. בנוסף, כאמור, במסגרת סעיף 3(b) להתחייבות לשמירה על סודיות, התחייבו הצדדים שלא לעשות כל שימוש במידע הסודי שיהא בו כדי להוות תחרות, באופן כלשהו, לרעיון וליישומו. לטעמי, ככל שהכוונה היתה למנוע תחרות בעקבות שימוש במידע הקשור לתצלומים עצמם, הרי שמכח קל וחומר, היא מתפרשת גם על תחרות הנובעת מהעברת התצלומים עצמם לגורם מתחרה בתובעת. מעבר לכך, ההסכמות בכללותן נועדו להגדיר את תפקידה של הנתבעת כצלמת תצלומי וידאו וסטילס, ובמסגרתן הובהר, כי תפקידה של הנתבעת הוא לצלם תמונות סטילס ותצלומי וידאו עבור התובעת, לצורך פרסומם באתר האינטרנט שלה. לפיכך, לא מתקבל על הדעת שאומד דעת הצדדים איפשר מצב שבו התובעת תזמין ותממן תצלומים וסרטונים, ומייד לאחר פרסומם הנתבעת, כנותנת השירות, תעביר למתחרי התובעת עותקים מהם, על מנת להעלותם על גבי אתרי האינטרנט מתחרים, תוך פגיעה באינטרסים העסקיים שלה. אני סבור, כי כל פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את המטרה העסקית שביסוד חוזה ההתקשרות, ואת אותן הוראות המעוגנות בו, שנועדו להבטיח את סודיות המידע, אשר מטרתן המשתמעת היא ליצור בלעדיות מסויימת של התובעת על השימוש בתצלומים, או לכל הפחות, להבטיח שהנתבעת לא תעביר את התצלומים לצדדים שלישיים מתחרים. במילים אחרות, חוזה ההתקשרות וההתחייבות לשמירה על סודיות מדגישים את חשיבות האינטרסים העסקיים של הצדדים, ובייחוד של התובעת, ולפיכך, לא ניתן לאפשר פירוש המתיר את העברת התצלומים על ידי הנתבעת לצדדי ג', המתחרים בעסקה של התובעת. פרשנות זו מתיישבת גם עם תכתובות שונות שהוחלפו בין הצדדים, אשר מנוסחן עולה כי הנתבעת דיווחה לתובעת על התקדמות עבודות הצילום וביקשה את אישורה לגבי מהלכים שונים, באופן המעיד על כך שגם מבחינתה, לתובעת ניתנה הסמכות להכריע בגורלם של התצלומים. אעיר, כי מתקבל הרושם שהנתבעת, מבחינתה, לא סברה שהתנהלותה מהווה הפרה של ההסכמות האמורות (כך עולה מתצהירו של מר גרי קרן ומתמליל השיחה עם מר יניב טמיר, שצורף לתצהירו), אלא שבכך אין בכדי להצדיק את העברת התצלומים וחומרי הגלם, בניגוד למהות ההסכמות בין הצדדים. מעבר לכך, מר יניב טמיר טוען בתצהירו, כי התברר לו שהתובעת מעבירה את חומרי הגלם של התצלומים לצדדים שלישיים, ללא מתן רשות מהנתבעת. טענה זו נטענה בכלליות וללא תמיכה ראייתית, ומכל מקום, הכרעה בסוגייה עובדתית זו אינה נדרשת לצורך הכרעה בהליך הנוכחי, שנסב על הפרות נטענות מצד הנתבעת. מסקנתי היא, כי במסגרת חוזה ההתקשרות וההתחייבות לשמירה על סודיות, הודגשו, בפועל, הנפקויות המעשיות הנובעות מכח זכויות היוצרים של התובעת בתצלומים. לפיכך, בעלותה של התובעת על זכויות היוצרים בתצלומים וכן ההסכמות השונות, מקנות בלעדיות עסקית לתובעת כמפרסמת התצלומים, ומונעת את העברת התצלומים לאתרי אינטרנט שהם מתחרים פוטנציאליים שלה. 17. התוצאה האופרטיבית, לאור מסקנה זו, היא שאני מחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם, בסך 40,000 ₪ , המעוגן בנספח ההתחייבות לשמירה על סודיות. בנוסף, לאור הפרת זכות התובעת בתצלומים, ולאור העדר הוכחת נזק, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי סטטוטורי מכח הוראת סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, שלפיו: "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים". (ראו והשוו, גם כאן: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2068-07 בילסקי נ' עיריית ראש העין (2010)). בהתאם לכך, ומאחר שהוכחו ארבע הפרות, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כולל של 60,000 ₪, מכח סעיף 3א האמור. בקביעת סכום זה התחשבתי, בין היתר, בטענותיה הנגדיות של הנתבעת כלפי התובעת, שהגם שלא התקבלו על ידי, לא ניתן לומר שהיו מופרכות מיסודן. 18. איני רואה לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 40,000 ₪ (כפי שהוערך על ידי התובעת), מכח עילת עשיית עושר ולא במשפט, וזאת בהעדר ביסוס מתאים של עילה זו ובהעדר הוכחה של היקף הרווחים שהפיקה הנתבעת, ככל שקיימים. בנוסף לכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בהשבת סכום של 44,435 ₪, ששולם לה מראש על חשבון עבודה שטרם בוצעה. התובעת טוענת כי בשלב מסויים, היא העבירה לנתבעת מראש סכום של 58,000 ₪, על חשבון צילום 120 סרטוני תדמית, וללא קשר לתשלום עבור פרוייקטים אחרים שצולמו עד אותו מועד, בגינם שולם לנתבעת תשלום מוסכם. התובעת טוענת, כי סכום של 44,435 ₪ נותר בידי הנתבעת, מבלי שניתנה בגינו כל תמורה לתובעת. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי במסגרת הסכם בעל פה שנערך בין הצדדים בחודש מרץ שנת 2007, הוסכם כי היא תעביר לידי התובעת את כל הצילומים המסחריים שהוזמנו ממנה עבור לוח ידיעות אחרונות, כלומר 220 צילומים בעלות כוללת של כ- 22,000$. בתחילה העבירה התובעת סכום של 58,073 ₪ עבור 120 צילומים, וזאת כתשלום ראשון על חשבון העלות הכוללת של כל הצילומים שהוזמנו, וכן התחייבה להעביר לנתבעת את יתרת התשלום עבור הצילומים עד לחודש אפריל שנת 2007. הנתבעת טוענת, כי חלף תשלום יתרת התמורה, פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה להשיב לה כספים בשל קשיים בתזרים המזומנים של התובעת. הנתבעת השיבה, כי אין אפשרות לעשות כן, לאור התחייבויות שננקטו על בסיס תשלומים אלה, אך לפנים משורת הדין, הסכימה לקזז את הסכום מתמורה בגין תצלומים אחרים. בהקשר זה, מפנה הנתבעת לנספח י"א לתצהיר התובעת, שעניינו נספח להסכם ההתקשרות, העוסק בקיזוזי תמורה ותיאומים, ואינו חתום על ידי הנתבעת. מר רועי שגב, מצידו, טען כי הנספח האמור נערך לבקשת הנתבעת, ולצורך הבהרה והסדרה של מספר נושאים שהתעוררו במהלך ביצוע ההסכם. טענותיהם ההדדיות של הצדדים בעניינים הכספיים האמורים אינן ברורות ואינן מגובות בראיות מספיקות, ואין אפשרות להכריע בהן. הרושם שמתקבל הוא שבמהלך ביצוע ההסכם, הצדדים התחייבו הדדית בעניינים כספיים שונים הקשורים לתמורה בגין התצלומים, אך לא ברור מהו היקפן המדוייק של ההתחייבויות ולא ברור מהו סכומן המדוייק, לאחר קיזוזים נגדיים, שכפי הנראה, בוצעו. במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את טענת מי מהצדדים ולא ניתן להיעתר לסעד הכספי שעניינו השבת הסכום של 44,435 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית, בהתאם לאמור בסעיף 17 לעיל. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. כן אני מחייב את הנתבעת בהחזר אגרה (צמודה), ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום). זכויות יוצרים (הפרת)