קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר כספי בגין הפרת חוזה טיפול הסרת שיער: 1. בפני תביעה להשבת כספים ששילמה התובעת בגין התקשרות בחוזה להסרת שיער (שלא עם הנתבעת) במסגרת סדרת טיפולים להסרת שיער שכשלו. בנוסף מבקשת התובעת להתפצות על הוצאותיה ועוגמת הנפש נוכח כישלון העסקה ונזקי הטיפול. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מכח עילה בדבר הרמת המסך נוכח זיקתה לחברה איתה התקשרה התובעת בחוזה ,שהפסיקה את פעילותה העסקית. רקע 2. ביום 16.6.99 פנתה התובעת לחברת "נאטורפיל מדיק סנטר" (להלן: "נאטורפיל") לצורך קבלת טיפולים להסרת שיער. בין הצדדים הנ"ל נכרת חוזה שבו נקבע בין היתר, כי נאטורפיל תיתן טיפולים ללקוח באמצעות מכשיר הנאטורפיל עד להשגת התוצאה הרצויה ובתנאי שהלקוח יחדש בכל פעם את חבילת הטיפולים בהתאם לנדרש. עוד התחייבה נאטורפיל כי במידה ובתום 40 טיפולים לא תתקבל התוצאה יוכל הלקוח לקבל כספו בחזרה בקיזוז הוצאותיו או לחילופין להמשיך בקבלת הטיפול עד להסרת כל השיער ללא חיוב בתשלום נוסף. 3. לטענת התובעת, החוזה בין הצדדים הגדיר את התוצאה המיוחלת בדמות הסרת השיער עד השלב של שערה פלומתית. למרות זאת לא הביאו הטיפולים שקבלה לתוצאה הרצויה ואף לא לתוצאה משמעותית כלל על אף שהשלימה כמעט אל כל הסדרה. בנוסף טוענת כי כתוצאה מהטיפולים נגרמו לה פצעים ופריחה מטרידה שהופיעו באזור המטופל. בשל כישלון הביצוע על פי החוזה והפרתו ולאור הוראותיו זכאית התובעת להשבת הכספים ששילמה בניכוי שיעור הוצאות מוסכם של 25% כולל מע"מ מהעלות הכספית של כל טיפול. הואיל ושילמה סך כולל של 7,500 ₪ זכאית לטענתה להחזר של 5,625 ₪ ובנוסף פיצוי על עגמת הנפש בסך של 20,000 ₪ שנגרמה לה נוכח המצג על פיו תושג התוצאה הנ"ל ובדיעבד התברר כי נטוראפיל לא יכלה כלל לספק את שהתחייבה. 4. אין חולק כי נאטורפיל נסגרה בשנת 2001 ואילו הנתבעת הוקמה בסמוך לאחר מכן. לטענת התובעת מתברר כי האחרונה היא חברה זהה אשר קמה תחת הראשונה בכוונה לחמוק מחובות שמקורם בלקוחות לא מרוצים אשר הטיפול בהם נכשל. בין שתי החברות קיימת זהות בשליטה, ניהול ובתחום העיסוק, בבחינת "אותה הגברת בשינוי האדרת". לאור האמור עותרת התובעת להרמת המסך בין נאטורפיל לנתבעת וחיוב הנתבעת בחובותיה הנטענים של נאטורפיל כלפיה. במאמר מוסגר יצוין כי התובעת טענה לאחריותה של הגב' שרה אלדד, בעלת המניות ומנהלת הן של נאטורפיל והן של הנתבעת, אולם, בהעדר הגשת התביעה כנגדה ממילא אין מקום לדון בכך. 5. לטענת הנתבעת אין יריבות בינה ובין התובעת שכן ההסכם נחתם בין התובעת ונאטורפיל אשר הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת הימנה. בהתאמה, טוענת הנתבעת כי לא הוכחה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין השתיים וכי הסיבה להפסקת פעילותה של נאטורפיל בשנת 2001 הייתה שיקול כלכלי בלבד ולא תלונות לקוחותיה או רצון לחמוק מחובות כאלו או אחרים. לגופה של התביעה טענה הנתבעת כי התובעת אינה זכאית להשבה מכמה טעמים: ראשית, התובעת נמנעה מהשלמת 40 טיפולים על פי ההסכם כתנאי להשבה. למעשה הפסיקה התובעת את הטיפולים טרם השלמתם בטענה כי היא מעתיקה את מקום מגוריה. בכך, גרמה התובעת לכישלון הטיפול באשר הצלחת הטיפול טמונה בהתמדה בו ובהשלמתו. שנית, נאטורפיל הדגישה בפני התובעת, והדבר בא לידי ביטוי בהסכם, כי הטיפול עלול להיות ממושך ונדרשת תקופת מה להשגת תוצאות יעילות. שלישית, התובעת לא הוכיחה את סכום התביעה ואין בראיותיה תמיכה לביצוע התשלום הנטען. דיון העמידה בתנאי ההסכם 6. על פי הצהרת התובעת ביצעה 37 טיפולים ובכך השלימה כמעט את כל סדרת הטיפולים ונותר לה חלק קטן מהסדרה שבגינה שילמה לנאטורפיל עבור 42 טיפולים. לטענתה אין בידה את כל הקבלות המעידות על התשלום הואיל ואלה לא נמסרו לידיה. בהדגישה את התשלום המלא עבור 42 טיפולים טענה התובעת כי נותרה עוד יתרת זכות לטובתה וכי בתיקה האישי אצל נאטוראפיל ראתה בזמנו תרשומת מלאה של לפחות 15 טיפולים שקיבלה. לטענת הנתבעת מתוך הקבלות שצורפו על ידי התובעת עולה כי שולם סך של 5,873 ₪ בלבד. יתר סכומי הקבלות שולמו בגין רכישת ג'ל למריחה על האזורים המטופלים ואינו נכלל בסכום העסקה. מעבר לאמור, חישוב אריתמטי בהסתמך על מחיר הטיפולים שהיה נוהג אצל נאטורפיל העלה כי התובעת ביצעה 25 טיפולים בלבד. מסכת הראיות מקימה מסקנה ברורה כי התובעת לא השלימה את סדרת הטיפולים הנקובה בחוזה. אינני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי ביצעה גם את מכסת הטיפולים הנטענת וזאת בהעדר ראיה מלבד אמירתה הכללית שניתנה לאחר 10 שנים מאז ביצוע הטיפולים והמבוססת על הנחה משוערת יותר מעל ידיעה ברורה . התובעת אישרה כי נאטורפיל הייתה מבצעת רישום מלא של הטיפולים והיא הוחתמה לצד הרישום הנ"ל, אולם מסמך זה לא הוצג. לטענתה, בקשה להסתמך על רישומים אלו במחברת, שאותה ביקשה לקבל מהנתבעת אולם נענתה בשלילה. לטעמי, הגשת התביעה בחלוף זמן כה רב מאז הפסקת הטיפולים אינה יכולה להטיל את המחלד הראייתי הנ"ל לחובת הנתבעת דווקא. יתר על כן, האחרונה לא תמכה במסקנת ב"כ התובעת כי משך זמן הטיפולים של כשנתיים וחצי יכול ללמד על תקופת ביצוע של המכסה הנ"ל. על פי עדות נציגת הנתבעת הגב' אלדד, קיים קושי לתחום קו גבול לכמות הטיפולים הנדרשת להשגת התוצאה הרצויה אצל כל לקוחה ולקוח שהרי מדובר בנתון סובייקטיבי. התובעת לא הוכיחה בפני כי מכסת ארבעים הטיפולים איננה סבירה וכן לא הביאה ראיה בעלת ערך מקצועי אשר תוכל לתמוך בסברא כי ההסכם אינו סביר בהקשר זה. ודוק, אין נפקא מינה להכרעה במחלוקת הצדדים באשר למספר הטיפולים שעברה התובעת (25 לגרסת הנתבעת או 37 לגרסת התובעת) שכן אין חולק כי מספר זה נמוך ממכסת ארבעים הטיפולים המזכה בהשבה. הפרת ההסכם 7. למרות שהתובעת לא השלימה את מלא הטיפולים טענה כי היא זכאית גם לאורו להשבת הכספים. על פי סעיף 21 לחוזה נקבע כי : "אם לא תהיינה התוצאות המקוות בסוף 40 טיפולים ויתברר שהטיפול לא השיג את מטרתו באזור המטופל להסרת השערות מלבד הפלומתיות כאמור בסעיף 7 דלעיל אזי יוכל הלקוח לבחור באחת משתי החלופות כדלהלן: א. החברה תחזיר ללקוח את הכסף ששילם, למעט ההוצאות שהיו לחברה על סדרת הטיפולים. שיעור ההוצאות המוסכם יהיה 25% כולל מע"מ מהעלות הכספית של כל הטיפולים לכל איזור טיפולי אחד בגוף. - או - ב. ללקוח תהיה הזכות להמשיך ולקבל טיפולים עד להסרת כל השיער ללא כל תשלום נוסף". בנוסף, סעיף 23 לחוזה קבע כי: "עבר הלקוח טיפול או יותר אצל החברה שהוא פחות מכמות הטיפולים המפורטת בסעיף 21, וחזר בו מההסכם כי אז לא יוחזר ללקוח כל חלק מהתמורה ששולמה בגין הטיפול שעבר ו/או שהיה עתיד לעבור ועבורו שולמה, ולא יהיה זכאי להחזר כלשהוא בגין אי השגת התוצאות המקוות". מהסעיפים הנ"ל עולה כי הוסכם על "רף עליון" של 40 טיפולים אשר מעבר להם - במידה והטיפול לא השיג מטרתו - ניתנת ללקוח האפשרות לבחור בין השבת התמורה ששולמה על ידו ובין המשך קבלת הטיפולים ללא תמורה נוספת. השגת מטרת הטיפול הוגדרה כאמור כהסרת השיער עד לשלב השערה הפלומתית. לפיכך, יש לבחון בהתאם לראיות שהובאו בפני, האם הופר ההסכם על ידי מי מהצדדים. על מנת ליתן מענה לשאלה זו שומה עליי לבחון מהי הסיבה להפסקת רצף הטיפולים טרם השלמת הטיפול הארבעים, שהרי הזכאות להשבת כספי התמורה משתכללת אך בחלוף מכסת ארבעים הטיפולים. 8. במסגרת כתב תביעה מתוקן אשר הוגש על ידי התובעת נטען כי התובעת היא שביטלה את ההסכם עקב פצעים ופריחה שהופיעו באזור המטופל ולאור העובדה כי הטיפולים לא הניבו תוצאה משמעותית בגופ?. בהתאמה צירפה לכתב התביעה מכתב אשר נשלח מבאת כוחה ביום 15.9.02 ובו הודעה על ביטול ההסכם לאור כישלון הטיפול. מנגד, בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת אשר הוגש ביום 2.2.09 צוין כי: "אני מצהירה כי לא אני הפסקתי את הטיפול. הנתבעת אמרה לי שהיא סוגרת את העסקה". וכן בסעיף 18 לתצהיר: "אני מצהירה כי לא אני הפסקתי את הטיפולים שלי. הנתבעת היא שהפסיקה את הטיפולים כי החליטה לסגור את החברה ולהפסיק לעבוד והדבר מלמד לכאורה כי לא היו לה הישגים ו/או תוצאות טובות בעבודה". מנגד, בסעיף 19 לאותו תצהיר התובעת סותרת את דבריה לעיל ומציינת את מכתבה מיום 15.9.02 בו הודיעה על ביטול העסקה עקב כישלון הטיפול לטענתה. כמו כן, במהלך חקירתה הנגדית, כאשר נשאלה התובעת לפשר תביעתה המוקדמת - טרם השלמת הטיפול הארבעים - השיבה כי: "ת. היא לא מוקדמת. כי לא שאני הפסקתי לעשות טיפולים, זרקו אותי, לא החזירו כסף ששילמתי. ש. מי זרק אותך? ת. היה טלפון שאני צריכה לבוא למשרד. לא שרה דיברה איתי. היא אמרה שחברה מפסיקה לעבוד עם זה. ש. אבל זה לא בדיוק מה שכתבת בכתב התביעה שלך. אמרת שסיימת את הטיפולים בגלל שלא היית מרוצה ולא בגלל שזרקו אותך. ת. לא יכול להיות. שילמתי עבור 42 טיפולים". (ראה עמ' 9 לפר') בהמשך החקירה התבקשה שוב התובעת להבהיר את הסיבה להפסקת הטיפולים ושוב חזרה וציינה כי נציג הנתבעת יצר עמה קשר והודיע? כי נאטורפיל מפסיקה במתן הטיפולים. 9. במבחן עדויות הצדדים נראה כי גרסתה של התובעת לוקה בחוסר עקביות וחוסר מהימנות וקיים קושי אובייקטיבי לקבל את גרסתה. סופו של דבר, לאחר עיון במסמכים שהונחו לפניי אין לי אלא לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובעת היא שיזמה את הפסקת הטיפול טרם השלמת הטיפול הארבעים. אני מוצאת את גרסתה של הנתבעת עקבית לאורך כל הדרך ולפיה התובעת היא שהפסיקה את הטיפולים טרם השלמתם. מסקנתי זו מוצאת לה תימוכין הן בעובדה כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" והן בעובדה כי מסקנה זו נתמכת במסמך שצרפה התובעת עצמה ובו מודיעה - ביום 15.9.02 על ביטול ההסכם. משאמרתי זאת, הרי שלא מצאתי כי הנתבעת הפרה את ההסכם כלל ועיקר. נראה כי התובעת הסיקה מסקנות מוחלטות טרם זמנן אודות טיב הטיפול ואיכותו ולמעשה הרימה ידיים טרם הגעתה לקו הסיום. למעשה, בהעדר הוכחת הסיבה המכרעת בגינה החליטה להודיע על ביטול ההסכם, נותרה הפרת ההסכם שוב לפתחה של התובעת. לכן אין התובעת זכאית לסעד החוזי הנתבע. העילה הנזיקית 10. התובעת עיגנה את סעד הפיצוי הלא ממוני בין היתר בעילה נזיקית של כישלון הטיפול המובטח תוך גרימת פצעים או פריחה שלא נרפאה. הגם שלכתב התביעה המתוקן צורף אישור רפואי של הרופא המטפל לא הוגשה כל חוו"ד רפואית והוצהר כבר בישיבת קדם המשפט כי אין טענה לנכות. אני סבורה כי התובעת לא טרחה להוכיח את קיומן של רכיבי העוולה הנזיקית בדבר רשלנות ומטעם זה בלבד ראוי היה לדחות התיבעה בעילה זו. למעשה בסיכומי ב"כ התובעת נטענו הטענות הנ"ל בשפה רפה. לפיכך, אציין כי אף אם הייתה מוכחת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית אינני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי זו הופרה וקל וחומר שלא הוכח הנזק. בענין זה ולמעשה באשר לתוצאותיו של הטיפול נראה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה. התובעת הסתפקה בצירוף אישור רפואי בלבד לפיו אובחנה אצלה פריחה. לא הוכח מצבן של השערות לאחר הטיפולים ולא הוגשה חוות דעת רפואית בענין תוצאות כושלות של הטיפול. האישור הרפואי שהוצג וודאי אינו מלמד על קיומו של קשר סיבתי בין הטיפולים לבין הנזק הנטען. הרמת מסך 11. לאור המסקנה דלעיל אין צורך להדרש לטענת התובעת בדבר הרמת מסך ההתאגדות בין נאטורפיל ובין הנתבעת. לכן למעלה מהצורך אתייחס לענין בתמציתיות. מן המפורסמות הוא כי לחברה המתאגדת בעירבון מוגבל ישנה אישיות משפטית נפרדת המהווה מעין מסך וחיץ בינה ובין בעלי מניותיה. אולם, המחוקק הכיר באפשרות להרים מסך התאגדות זה בהתקיים תנאים מסוימים. התוצאה תהיה ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעלי מניותיה. בע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראווי התייחס ביהמ"ש העליון לדוקטרינת הרמת המסך ולשינויים שחולל תיקון מס' 3 בחוק החברות בהקשר זה. כך נקבע כי סעד הרמת המסך הינו סעד יוצא ודופן ועליו להוות החריג לכלל של האישיות המשפטית הנפרדת וכנאמר: "הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת שכן הוא יוצר "שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות בידי בית המשפט" ובכך הוא עלול ליצור מצב שיש בו כדי לסכל את הציפיות הלגיטימיות של הצדדים הישירים לסכסוך ואף לערער את "יציבות המוסד המשפטי של התאגיד באופן כללי" [ראו: עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב/3 65, 70 (2005)". עוד הובהר כי עובר לתיקון מס' 3 לחוק החברות אשר תוקן בשנת 2005 הוגדרו התנאים להרמת מסך באופן כללי ולבית המשפט ניתן שיקול דעת שיפוטי רחב כאשר "בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן". בהתאם לנוסחו הישן של הסעיף, ניתן היה במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים להרים את מסך ההתאגדות כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת כל דין, או להונות או לקפח אדם או לחלופין, במצב בו בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן ובשים לב לקיומו של יסוד סביר כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובתה וכי היה בו נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע חובותיה. מסכם ביהמ"ש וקובע כי : "עיון בעילות להרמת מסך שהיו קבועות בחוק החברות עובר לתיקון מס' 3 מלמד כי המחוקק ביקש להותיר בידי בית המשפט "גמישות שיפוטית מירבית בהחלת דוקטרינת הרמת המסך". 12. על נוסחו זה של סעיף הרמת המסך נמתחה ביקורת רבה בייחוד בשל העובדה כי הוא מנע יזמות וניהול חברות על ידי נושאי משרה בכירים לאור החשש המתמיד מהטלת אחריות אישית. כיום כפי שצוין בע"א 313/08 הנ"ל העילה להרמת מסך ההתאגדות איננה מצטמצמת להיות הדבר "צודק ונכון" כי אם יש להוכיח בנוסף את התקיימותו של אחד מהתנאים הנמנים בסעיף 6 ואשר עניינם שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להונות אדם, לקפח נושה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה. המחוקק מצא לנכון להוסיף כי השימוש בהרמת מסך יעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. בנוסף לאמור, אחד השינויים המשמעותיים ביותר בתיקון מס' 3 היה הוספת הדרישה ליסוד נפשי. בהתאם לאמור בסעיף 6(ב)(2) נדרשת מודעות של בעל המניות לרבות חשד בדבר טיב ההתנהגות . אכן, לעיתים הקמת חברות סדרתית ללא עילה כלכלית יזמית ביסודה מהווה אינדיקציה לכוונת בעלי המניות היזמים להונות את הנושים ופעילות כאמור מנוגדת ליסודות דיני החברות ככלל ולרציונל בהקמת החברה המסחרית בפרט אשר עניינה מקסום רווחיה. אחד הסממנים הבולטים של הקמת חברות סדרתית ללא תשתית יזמית כלכלית היא שובל של חובות שלא נפרעו לכל אחת מהחברות שהוקמו. (ראה א. חביב סגל , דיני חברות(2007) ע' 259 ) יחד עם זאת, ההחלטה על הקמת מספר חברות כשלעצמה אינה מספיקה להרמת מסך אלא יש להראות כי אין להקמת החברות רציונל לגיטימי כמו במקרה של ריקון החברה מנכסיה במטרה להתחמק מתשלום חובות. (ראה ע"א 4403/06, איזיק שפירא נ' עיריית תל אביב ואח', שניתן לאחרונה) . 13. מן הכלל אל הפרט. יודגש כי במקרה זה מדובר בהרמת המסך בין שתי חברות. אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי נאטורפיל או הגב' אלדד עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו כדי להונות או לקפח אדם או שהשימוש באישיות הנפרדת נועד לסכל כוונת כל דין. כמו כן, אין בנמצא הצדקה להיות הסעד של הרמת מסך צודק ונכון או כי נעשה באישיות המשפטית של הנתבעת או נאטורפיל שימוש המהווה סיכון בלתי סביר ליכולתה לפרוע חובותיה. כל שהוכח בפני הוא כי בהתאם לדבריה של הגב' אלדד במסגרת דיון בת"א 2437/06 (בש"א 106/08) אשר התנהל בבימ"ש בראשון לציון ביום 6.4.08 הרי שנאטורפיל והנתבעת הן בעלות ניהול ושליטה זהים אולם, שיטת הסרת השיער בשתיהן שונה וזו, לדברי הגב' אלדד אשר לא נסתרו, הייתה העילה להקמת הנתבעת על פני נאטורפיל. לטענת התובעת הקימה הגב' אלדד את הנתבעת על מנת לחמוק מתוצאות כישלונות הטיפולים שהעניקה נאטורפיל. ברם, התובעת לא הוכיחה טענתה זו ולו בראשית ראיה. בסופו של יום אני סבורה כי הנתבעת הוכיחה קיומה של יוזמה מסחרית ובודאי אפשרית בהקמת הנתבעת והיא שינוי שיטת הטיפול, קל וחומר שנאטורפיל הייתה זכינית אשר "ייצגה" שיטה מסוימת. לא הוכח בפני קיומם של חובות משמעותיים של נאטורפיל לנושים כאלו או אחרים אשר הידפקו על דלתותיה או של הגב' אלדד בדרישה לפירעונם. זאת ועוד,לא נטען ולא הוכח כי הנתבעת או אף הגב' אלדד הקימה חברות באופן סדרתי וברי, כי עצם הקמת הנתבעת לאחר סגירתה של נאטורפיל בצירוף זהות הניהול והשליטה אינם אינדיקציות מספיקות להוכחת השימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת. טרם סיום אציין כי מי מהצדדים לא נתן דעתו לשאלת תחולתו של תיקון מס' 3 אשר פורסם ברשומות ביום 17.3.2005 על נסיבות המקרה הנדון אשר עניינו בתקופה קודמת. אולם, כפי שציינתי לעיל, בין אם נתייחס לעילות בענין הרמת המסך עובר לתיקון ובין לאחריו לא הוכח כי מתקיימת מי מהעילות הנ"ל במקרה שבפני. לסיכום 14. לאור האמור, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4000 ש"ח וזאת בהתחשב בהחלטתי מיום 3.5.10 לפיה נפסקו לטובת הנתבעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ ואשר קבעתי כי מניינן יובא במסגרת פסק הדין הסופי. הפרת חוזהחוזהרשלנות רפואית (הסרת שיער)תביעות רשלנות רפואית