קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפיצוי על הקצבות לגן ילדים: 1. תביעה כספית ע"ס 61,200 ₪. התובעת הינה הבעלים והמפעילה של גני ילדים בעיר טמרה. עיריית טמרה הינה הנתבעת 1, ומשרד החינוך הינו הנתבע 3, אשר מסר לתובעת רשיון לקיים גני ילדים לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969. בנוסף מעביר משרד החינוך הקצבות חודשיות להפעלת וניהול גני הילדים, לפי מספר הילדים הרשומים בגן. לטענת התובעת, עבור כל תלמיד הלומד בגן, מעביר משרד החינוך סכום חודשי של 680 ₪, ובסה"כ 6,800 ₪ לשנה. טענות התובעת 2. בין התלמידים אשר החלו את לימודיהם בגני הילדים של התובעת בשנת תשס"ח (החל מיום 01.09.07) נמנים 9 תלמידים, אשר בגינם לא קיבלה התובעת את ההקצבה הנ"ל: מוחמד אבו אלהיג'א איה סואעד נדאא אבו רומי חליל מוחמד דיאב אמיר אדריס שדא ארסלאן סוזאן רמאד סמירה גוארנה איה התובעת טוענת כי משרד החינוך העביר את ההקצבות עבור 9 התלמידים לעיריה, למרות שהם נרשמו ולומדים בפועל בגני התובעת. לטענתה, העיריה העלימה מסמכים ופעלה בזדון וחוסר תום לב לצורך קבלת ההקצבות, לא כיבדה את רצונם של ההורים כי ילדיהם ילמדו בגני התובעת, ולא גרמה לכך שרישום התלמידים יהא בגני התובעת על אף שהתבקשה לעשות כן. 3. התובעת טוענת כי היא והורי הילדים פנו לעיריה במועד הקבוע בדין, ואף לאחר שהתגלה מעשה הרמיה ביום 23.10.07, והודיעו כי רישום הילדים (לפיו הם לומדים בגני העיריה) אינו נכון ואינו בהסכמתם. אולם לא קיבלו כל תגובה לפניה זו. ביום 14.11.07 פנתה התובעת פעם נוספת לעיריה וביקשה כי תעביר אליה את ההקצבות שנתקבלו אצלה עד לאותו מועד בעבור 9 התלמידים, וכן כי תתקן את הרישום על מנת שתוכל לקבל ממשרד החינוך את ההקצבות העתידיות, אולם גם פניה זו לא זכתה למענה. ביום 29.01.08 פנתה התובעת בשלישית לעיריה וביקשה כי תעביר אליה את הכספים שנגבו, אולם גם לפניה זו לא קיבלה תגובה. יוצא, כי העיריה ממשיכה לקבל ממשרד החינוך את ההקצבות עבור 9 התלמידים, תוך עשיית עושר שלא במשפט. 4. טוענת התובעת, כי העיריה חסכה לעצמה את עלויות הלימוד של 9 התלמידים, ולא השקיעה בהם דבר, אך את ההקצבות - קיבלה. התלמידים החלו את לימודיהם בגני התובעת בראשית שנה"ל, ועל כן יש להעביר לה את הסכומים שקיבלה העיריה ממשרד החינוך. בנוסף, מאחר ומדובר במספר קטן של תלמידים, אין להם השלכה על מספר הכיתות או ההוצאות הקבועות האחרות שנגרמו לעיריה בהיעדר הודעה במועד (ככל שתתקבל העמדה שאין הודעה במועד על רישום הילדים בגן התובעת); לכן אין הצדקה להותיר כספי התמיכה בידי העיריה. העיריה לא פירטה את מספר התקנים שהוקצו ולא פירטה את השינוי שחל או אמור לחול במספר התקנים בשל אותה כמות רישומית עודפת של 9 תלמידים. 5. התובעת טוענת כי הנתבעות הפרו את חובתן לדאוג לכך שהרישום יהא מדויק ונכון, וכן גרמו לכך שבמקרה תאונה או נזק לאחד התלמידים, התובעת היא זו שתישא לבדה באחריות לאירוע. לטענתה, פעל משרד החינוך ברשלנות כאשר המשיך להעביר לעיריה הקצבות בעבור 9 התלמידים הללו, וכך גרם שהעיריה תתעשר שלא כדין על חשבון התובעת. משרד החינוך למעשה עצם את עיניו ונמנע להתערב בנעשה משיקולים לא סבירים. כמו כן טענה התובעת כי העובדה שהעיריה מקבלת הקצבות עבור 9 תלמידים שלא לומדים אצלה, מחייבת משרד החינוך לתקן את הטעות, ולגרום להשבת הזכויות לבעליהן. למרות שמשרד החינוך יודע שהרישום אינו נכון, הוא אינו מתערב ואינו מורה לעיריה לתקן את הרישום. 6. על כן, דורשת התובעת הן מהעיריה והן ממשרד החינוך, השבת הסכומים שקיבלה העיריה שלא כדין, וכן את הסכומים שהיו אמורים להתקבל עד סוף שנת הלימודים תשס"ח. טענות העיריה 7. העיריה טענה כי התובעת מחזיקה את רשימת התלמידים האמורה, בניגוד להוראות חוק חינוך חובה, התש"ט-1949, חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 ותקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959. על פי תקנה 5 לתקנות הרישום, נערך הרישום לגני הילדים לשנה"ל תשס"ח החל מיום 22.01.07 ועד ליום 15.02.07, וזאת לאחר שהעיריה פרסמה ברבים את מועדי הרישום בפרסומים בכתב, במוסדות החינוך ועל לוחות המודעות. לטענתה, הרישום הראשוני של כלל התלמידים נשוא התביעה בגני העיריה נעשה כדין. הורי התלמידים נשוא התביעה לא הגיעו לעיריה בתקופה המנויה בחוק על מנת לרשום את ילדיהם לגני התובעת, ואף לא הגישו כל בקשה בעניין זה, בניגוד להורים אחרים אשר הגיעו למשרדי העיריה ורשמו את ילדים בגני התובעת. 8. מחלקת החינוך בעיריה פעלה על פי הסמכות שהוענקה לה בתקנה 24 לתקנות הרישום, ורשמה את התלמידים לגני העיריה. בכל שנה, לאחר תום תקופת הרישום, ממיינת מחלקת החינוך את רשימת התלמידים שלא הגיעו להרשם, ומעבירה אותה לטיפול היחידה לביקור סדיר שבמחלקת החינוך. יחידה זו פונה להורים בדרישה לשבץ את ילדיהם במסגרת החינוכית הראויה. כך, מציינת העיריה, ביום 06.05.07 פנה מנהל היחידה, מר תאופיק חג'אזי לכל הורי התלמידים, לרבות אלו נשוא כתב התביעה, ודרש מהם להגיע למחלקת החינוך בעיריה, ולרשום את ילדיהם כמתחייב בחוק, אחרת ינקטו כנגדם ההליכים המתבקשים לרבות שיבוץ הילדים בגן רחוק ממקום מגוריהם. אלא שעל אף הודעה זו, ההורים לא הגיעו, ובעקבות זאת נעשתה פניה נוספת ביום 30.05.07 בה נאמר כי עקב אי שיתוף הפעולה, הוא נאלץ לשבץ את הילדים בגני העיריה. במכתב זה צויין כי במידה וקיימת השגה כלשהי לשיבוץ, על ההורים לפנות למחלקת החינוך בתום 7 ימים. גם פניות אלו נותרו בלא מענה, ועל כן טרם השיבוץ הסופי, שלח מכתב נוסף ביום 20.06.07 בו הודיע על השיבוצים הנבחרים. 9. לאחר תקופת הרישום, עדכנה רשות החינוך בעיריה את הרישום הממוחשב ודיווחה עליו בהתאם להוראות משרד החינוך לחברה לאוטומציה. יש להעביר את הדיווחים בהקדם ומיידית עם תום הרישום וחל איסור על עיכוב טפסי הרישום, על מנת שניתן יהא לתכנן את מספר הכיתות ולהקצות את התקציב הדרוש לכל מוסד לימוד בהתאם לכמות הנרשמים. בתום תהליך הרישום, קובעת מחלקת החינוך גם את מספר הגנים הנחוצים ובהתאם את תקני הגננות ועוזרות הגננות. היינו, העיריה הוציאה כספים כאילו 9 הילדים למדו אצלה בפועל. אילו הילדים לא היו רשומים אצלה, היא היתה יכולה להקצות פחות תקנים, ובכך חוסכת לעצמה הוצאה מיותרת. העיריה מתחייבת בהוצאות קבועות על פי כמות תלמידים רשומים, בלי קשר לשאלה אם בסופו של יום למדו בפועל, ונסמכת על מועדי הרישום הקבועים בחוק: אם לא מבקשים ההורים לרשום הילדים במוסד חינוכי פלוני במועד, מבצעת העיריה רישום מכוח סמכותה לגנים העירוניים. 10. לאחר מועד הרישום הראשוני, לא התקבלו אצלה בקשות העברה מטעם הורי התלמידים בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי (העברה), התשי"ט-1959, כנדרש. המכתבים ששלחו הורי התלמידים והתובעת לעיריה אינם עולים בגדר בקשת העברה שכן הם מנוסחים בנוסח אחיד, אינם עומדים בהוראות התקנות, וחורגים משמעותית מלוח הזמנים הקבוע לרישום. 11. אין זה צודק לשלם כספים לתובעת שכן היא פתחה את הגנים עבור הילדים, שילמה משכורות לגננות ולעוזרות, שכרה כיתות ואף נערכה תקציבית בתחילת השנה לקליטת כמות ילדים בהתאם לרישומיה. התובעת עשתה דין לעצמה, קיבלה ילדים לגניה שלא כדין ומבלי שיהיו רשומים, למעשה תוך קביעת "עובדה בשטח". 12. בשנה"ל תשס"ח פעלה התובעת לפי רשיון זמני לניהול גני ילדים, אשר התיר לה להפעיל 3 גנים לכל היותר, המכילים 105 תלמידים בלבד. על פי מסמכים שצירפה העיריה לתצהיריה, עולה כי באותה שנה היו רשומים כדין בגני התובעת 101 תלמידים. מכאן שממילא לא יכלה לרשום את כל 9 התלמידים לגן, תוך חריגה מתנאי הרישיון ביחס לכמות התלמידים. על כן ככל שתתקבל התביעה, יש להחילה לגבי 4 תלמידים בלבד. טענות משרד החינוך 13. משרד החינוך טען כי הוא מעביר את התקציבים בהתאם לדיווחי הרשות המקומית באשר למוסד החינוכי בו לומד התלמיד, ואין זה מתפקידו או סמכותו להכריע במחלוקות העובדתיות והמשפטיות הנוגעות לרישום. כל זמן שהדיווח אינו משונה בפועל, המשרד ממשיך לתקצב בהתאם לדיווח: שכן הרשות המקומית היא זו שמוסמכת לרשום תלמיד באופן חד צדדי, על פי התקנות. כמו כן הוא מדגיש, כי על פי סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, על משרד החינוך לא מוטלת חובה חוקית לתקצב, אלא שר החינוך רשאי לתקצב מוסדות כבחירתו. מאחר שכך, ועל בסיס חזקת התקינות המנהלית השמורה לרשות המקומית, וכן לאור העובדה כי התובעת קיבלה תקציבים בעבור התלמידים האחרים שלמדו אצלה בשנה זו, נסמך משרד החינוך על הרישום הקיים ברשות המקומית כפי שהועבר לו. 14. מבדיקה שערך משרד החינוך עלה כי כל התקציבים בגין 8 תלמידים נשוא התובענה הועברו לעיריה, פרט לתלמיד אדריס שדא, אשר לגביו לא ניתן היה לערוך את הבירור שכן ככל הנראה מספר 15. באשר לסכומים הנתבעים, סכום התמיכה התקציבית החודשית "פר תלמיד" בגן השתנה מידי חודש. הוא עמד על 637.06 בספטמבר, 660.06 באוקטובר, 637.06 בנובמבר- דצמבר, 655.86 בינואר ו-649.43 בפברואר. התובעת ביססה את טענתה על סכומים מופרכים אשר אין להם כל אחיזה במציאות, וזאת שעה שיש בידיה נתונים אודות הסכומים ששולמו בפועל לתלמיד - שכן קיבלה הקצבות עבור תלמידים אחרים שלמדו אצלה. לעניין זה הושגה הסכמה: בדיון מיום 17.09.09 הסכימה התובעת לנתונים המספריים שהציג משרד החינוך. 16. משרד החינוך הגיש הודעת צד שלישי כנגד העיריה במסגרתה טען כי העביר לעיריה את מלוא הסכום נשוא התביעה, ולכן ככל שיחוייב בתשלום כלשהו לתובעת, הוא זכאי לשיפוי או השתתפות ממנה. השיבה העיריה כי בכל הנוגע לרישום או הדיווח על הרישום, היא פעלה על פי הנחיות משרד החינוך, עדכנה אותו על הליך הרישום באמצעות המפקחת על רישום הגנים, העבירה לו העתקים מהמכתבים שנשלחו להורים ולא קיבלה כל הערה בקשר להליך זה. דיון 17. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר עואד מוחמד, מנכ"ל התובעת (ת/2) וכן של הגב' אמנה אבו אלהיג'א, אחת הגננות בגני התובעת (ת/1). מטעם העיריה הוגש תצהירו של מר מוחמד שמא, מנהל מחלקת החינוך בעיריה, והרשם הראשי ברשות החינוך (נ/2). מטעם משרד החינוך הוגשה תעודת ציבור של מר אבי חן, מרכז בכיר תקן גני ילדים ותשלומים. הרישום הראשוני- האם נעשה כדין? 18. סעיף 3 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 קובע את חובת ההורים לרשום את הילדים ברשות החינוך המקומית בהתאם להוראות התקנות. תקנות 4(א) ו-5 לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959 קובעות את מועד הרישום מיום א' לשבט של השנה הקודמת לשנת הלימודים שלקראתה נערך הרישום, ועד תום עשרים יום מאותו יום. תקנה 6 קובעת כי הרשות תקבע את מספר ימי הרישום, אשר לא יפחת מ-6, וכי למרות זאת, יש להשאיר משרד רישום פתוח אחת לשבוע במשך כל ימות השנה לשם רישום תלמידים לגני ילדים. תקנה זו חלה רק לגבי ילדים שלא נרשמו במועד, ולכן טוענת התובעת כי אין אמת בטענת העיריה לפיה היה על ההורים לפנות בבקשות העברה בלבד, שכן אלו לא נרשמו מלכתחילה. בטענה זו עולה מעמדת התובעת ולו מבין השיטין, מעין הודאה שהורי התלמידים האמורים לא הגיעו למשרדי העיריה במועד על מנת לרשום את ילדיהם למוסדות החינוך. מכל מקום, לסוגיה זו חשיבות שכן אם נמצא כי התלמידים לא נרשמו כדין, יש להחיל עליהם את תקנה 6, ובדומה, באם נמצא כי הרישום הראשוני היה כדין, אזי על הורי הילדים לנקוט בבקשת העברה. תקנה 24 קובעת כי לגבי תלמיד שלא נרשם במועד, תשלח הרשות הודעה להוריו בה הם יתבקשו לרשום את הילד תוך שבעה ימים מיום מסירת ההודעה. במידה ולא יעשו כן, תקבע הרשות את הגן הקרוב ביותר למקום מגוריו של הילד, באופן חד צדדי. לאחר מכן על רשות החינוך לשלוח הודעה בכתב בדבר חובת לימודו הסדיר בגן שנקבע על ידה. בנוסף לאמור, קובעת תקנה 25 כי הורים שרוצים שילדם ילמד בגן שאינו רשמי (כדוגמת התובעת) ימציאו בשעת הרישום מכתב מהגן שמאשר שהילד התקבל אליו, והרשם יצרף מכתב זה לטופס הרישום. 19. התקנות אם כן, אינן מגלות מקור לרישום "אוטומטי" של הילדים שלא באו להרשם. תקנה 24 קובעת כאמור כי עם סיום מועד הרישום, חייבת המועצה לשלוח הודעה להורי התלמידים שלא הגיעו להרשם, היינו אלו הלומדים בגני התובעת, ורק לאחריה לרשום את הילדים בגני העיריה. זאת, כפי שאראה, אכן נעשה, בניגוד למקרים בהם נקבע כי הרישום לא היה כדין עקב אי שליחת הודעה כזו. אי משלוח ההודעה הוכר בפסיקה כפעולה מספיקה לשלילת סמכות המועצה לרשום את הילדים בגניה ועל כן רישום הילדים אינו כדין (עת"מ (חי') 1149/05 בדארנה נ' המועצה המקומית "עראבה" ). במקרה כזה אין גם כל תחולה להסדרי ההעברה, שכן אין מוסד חינוך ממנו יש להעביר (ראה גם ת"א (עכו) 2270/07 עמותת "אלמונה" נ' מועצה מקומית ג'דיידה מכר אשר דחה טענת המועצה המקומית להסתמכות והוצאת כספים בשל אי עמידה בהוראת תקנה 24). הליכי הרישום 20. עואד העיד בחקירתו הנגדית כי ההורים הם אלו שרושמים את ילדיהם בגנים, כאמור בתקנות, על פי המועדים שקובעת העיריה, וכך גם היה בשנת תשס"ח למעט 9 הילדים נשוא כתב התביעה. שוב לפנינו הודאה כי 9 התלמידים האמורים לא נרשמו במשרדי העיריה במועדי הרישום. לטענתו, נמסר לו ע"י ההורים כי רשמו את ילדיהם, אולם בתחילת השנה, עת שקיבל את המסמכים מהאוטומציה, גילה כי לא נרשמו (עמ' 13 לפר'). 21. כמו כן העיד עוואד כי אינו יודע כמה תלמידים נרשמו לגן טרם פתיחת שנת הלימודים, וכי את מספר התלמידים בגן הוא רואה לפי כמות הילדים המגיעים ב-1.9, שכן הוא "מנהל עבודה אני לא יכול לעקוב אחרי כל דבר קטן וגדול". לטענתו, יש ילדים שעדיין עוברים גם לאחר תחילת השנה ולכן המספר הראשוני אינו סופי. לגרסתו, העיריה מסרבת למסור לו את מספר הנרשמים לפני תחילת השנה והוא מצידו כלל לא טורח להתעניין. יתרה מכך, המשיך עוואד וטען כי הוא מגלה את מספר הילדים הרשומים רק לאחר שהוא מקבל כסף פר ילד ממשרד החינוך (עמ' 14-16 לפר'). אף מבלי להדרש ליתר הנתונים, אציין כי טענה זו אינה סבירה בעיניי. ברי כי טרם פתיחת שנה"ל, על כל מוסד חינוכי להערך לפתיחתה, הן באמצעות הקצאת כיתות לימוד והכשרתן, גיוס כוח אדם בכמות מספיקה, ואבזור הכיתות בצעצועים ופריטים אחרים הנחוצים להתנהלות היום יומית. באם ממתין עוואד עד ליום הלימודים הראשון כדי לגלות כמה תלמידים נרשמו לגניו, משמע כי הוא יכול לגלות רישומם של 200 תלמידים כמו גם 10, על כל ההשלכות הנובעות. 22. לכך מצטרפות הוראות התקנות: תקנה 16(ו) מציינת כי לאחר הרישום ימסר העתק מטופס הרישום תוך שבוע לרשות החינוך המקומית, והעתק שני יועבר עד ראשית שנת הלימודים לבית הספר או הגן אליו הופנה הילד. היינו, אף מבלי להדרש לאישור הרישום שהיה על הילדים למסור לגן ביום הלימודים הראשון, אישור שכזה היה אמור להיות בידי התובעת עוד קודם לכן, וככל שלא קיבלה אישור כזה מהעיריה עבור 9 התלמידים, אין ביכולתה לטעון כי לא ידעה שהם אינם רשומים ובהתאם - היא גם לא יכולה לקבל אותם לגנה. אף מבלי להדרש להוראות תקנה זו, קובעת תקנה 22 כי בתוך 5 ימים מתחילת הלימודים בגן, תודיע על כך האחראית לגן לרשות החינוך ברשות המקומית. את האחריות לביצוע תקנה זו ניתן להטיל על שני הצדדים - הן על התובעת שלא דיווחה כי התלמידים נמצאים בגן למרות שאינם מופיעים ברשימות, והן על גני העיריה אשר לא דיווחו כי התלמידים הרשומים לא התייצבו ללימודים. ברור כי לאור משמעותו התקציבית של הרישום, והאינטרס העצמי של התובעת בקבלת ההקצבות, מוטל עליה הנטל לבדוק את הסוגיה ולדווח, הן לעיריה והן להורים, במידה והרישומים המצויים בידה אינם תואמים. הכל, כל עוד נמצא כי פעולות הרישום ע"י העיריה נעשו כדין. קבלת טענתו של עוואד, אם כן, מעבר להיותה בלתי סבירה על פי משטר התקנות, הינה גם בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה מנהלתית, פדגוגית וכלכלית. 23. לטענת עוואד, בשנת 2007 קיבל רשיון לניהול 3 כיתות בנות 35 תלמידים. עבור 96 תלמידים קיבל הקצבה ועבור 9 לא. כתגובה לטענה זו הגישה העיריה תדפיס מטעם החברה לאוטומציה (נספח ג' לתצהירה), המעיד כי 9 התלמידים האמורים לא היו רשומים בגני התובעת בשנה"ל הרלבנטית, וכי בגני התובעת למדו 101 תלמידים. כשנשאל עוואד כיצד הוא מיישב את הסתירה, השיב בהתחמקות כי אינו יודע מה העיריה רושמת וכי היא עושה טריקים על מנת להשאיר את כל הילדים בבעלותה. לטענתו, מה שרשום אינו סוף פסוק שכן לפעמים עוברים תלמידים בתחילת שנת הלימודים ולכן הרשימה הנכונה היא זו שקיימת מקץ חודש - חודשיים (עמ' 11 לפר'). בעניין זה אציין כי הרשימה שצירפה העיריה לתצהיריה הינה רשימה הנכונה ליום 27.04.09 היינו מתום שנה"ל ובוודאי לאחר מעבר התלמידים בין הגנים, ומכאן שבכל אופן למדו בגני התובעת 101 תלמידים. בהמשך חקירתו העיד עוואד כי הוא לא זוכר מי מבין הילדים המופיעים ברשימת משרד החינוך למד או לא למד אצלו, וכי רק ב-09/07 גילה ש-9 התלמידים לא רשומים בעיריה ולכן הודיע להורים לפנות לעיריה (עמ' 16 לפר'). כמו כן טען עוואד כי הוא מוותר על התביעה אם ה-9 למדו בגן עיריה (עמ' 12 לפר'). 24. כאמור, עוואד הודה כי 9 התלמידים לא נרשמו בעיריה כדין. לטענתו, הוא מוסר את נספח ה' (נספח הקבלה האמור בתקנה 25) להורים ולא יודע באם ההורה יחליט לרשום או לא. עוואד המשיך ואמר כי לעיתים נותנת העיריה להורה פתק המופנה לגן ומאשר את הרישום ולפעמים לא (עמ 17 לפר'). כך, הגיעו 9 התלמידים לגן ללא אישור רישום מהעיריה ולטענתו הסכים לקבלם שכן הוא נוהג לקבל את כל מי שרוצה ללמוד אצלו. לאור העדר רישומם בגן, שלח את הוריהם לעיריה לבקש כי זו תתקן את הרישום בהתאם למצב בפועל (עמ' 17 לפר'). אין הודאה מפורשת יותר מזו- התובעת קיבלה לגניה את 9 התלמידים מבלי שהללו נרשמו כדין, ומבלי לוודא כי כלל ניתן לקבלם לגן (כאמור קיבלה התובעת רשיון לגן המכיל 105 תלמידים שעה שהיו רשומים 101), ובכך לקחה על עצמה את הסיכון לאי קבלת התקציבים. במצב זה, ספק בעיני באם ניתן להטיל את האחריות להעדר הרישום על העיריה. 25. מר שמא טען מטעם העיריה כי הוא שולח הודעות לכל העמותות המפעילות גנים פרטייים בדבר מועדי הרישום ובתום תקופת הרישום פונה להורים שלא נרשמו. לאחר תקופה מסוימת נשלחת תזכורת נוספת ובמידה והם עדיין לא באים להרשם, הוא נאלץ למצוא מקום לילדים (עמ' 21 לפר'). לדבריו, הרישום לכלל הגנים נערך בתאריכים מסוימים, אולם לאחר התקופה הזו מותר לרשות לרשום לגני העיריה בלבד (עמ' 22 לפר'). במועד הדיון הגישה העיריה מכתב שנשלח אליה מטעם משרד החינוך ביום 05.07.09 (תקופה שאינה רבלנטית לסכסוך) (נ/1) במסגרתו נמצא הנחיות לפעולה במצבים בהם לא הגיעו הורים לרשום את ילדיהם. על פי הכתוב, על מנהל אגף החינוך לשלוח להורים הודעת תזכורת על כך שלא מילאו חובתם להרשם, ובאם לאחר מכן לא הגיעו, ניתן לפעול באופן חד צדדי ולשלוח הודעה על מיקום לימודי הילד. בנוסף טוען המכתב כי אם ביום 01.09 לא יתייצב הילד בגן, יהא ניתן להפעיל את הביקור הסדיר ולהגיש תביעה נגד ההורים. שמא טען בחקירתו כי חרף העובדה שאינו רלבנטי, המכתב הינו דוגמא ליישום הוראות התקנות (עמ' 20 לפר'). 26. לתמיכה בטענות אלו צירפה העיריה את נספחים ד', ה' ו-ו' לתצהירה. נספח ד' הינם המכתבים מיום 06.05.07 ששלחה להורי התלמידים המתריעים בפניהם כי במידה ולא יבואו לרשום את ילדיהם, ירשמו אלו באופן אוטומטי לפי שיקולי העיריה. נוסח המכתבים הינו אחיד, כאשר רק הכותרת, היינו שם הילד, משתנה ממכתב למכתב. תרגום של אחד המכתבים, עליו לא היה חולק (נספח ד'1 לתצהיר העיריה) מציין כי הרישום הסתיים ולכן יש לפנות לעיריה בהקדם האפשרי על מנת להסדיר את הרישום לשנת הלימודים הבאה. כמו כן נכתב במכתב זה כי הרישום לחלק מהגנים הסתיים. בדיקת נמעני המכתבים מעלה כי הם נשלחו לכל התלמידים המנויים בכתב התביעה, למעט אדריס שדאא, אשר מספר בנוסף צירפה העיריה את טופסי הרישום בעבור 9 התלמידים (נספחים א'- א'7 לתצהירה) המעידים על כך שחלק מההורים לא הגיעו לרשום את ילדיהם והרישום בוצע על ידי העיריה. עיון מדוקדק במסמכים מעלה כי נספח א'1 (גוארנה איה) הינו טופס רישום שמולא ע"י הורי הילדה ומציין מפורשות כי הגן המבוקש הינו גן ממלכתי. נספח א'6 ו-א'7 לעומת זאת, אינם מראים אינדיקציה לחתימה, אך הטופס נראה מחוק בחלקו, כאילו מולא שם הגן המבוקש ונמחק לאחר מכן בטיפקס, וכן נמחקו שם הרושם ושם המבקש. על גבי יתר הנספחים לא נראית חתימת ההורים או בחירה בגן ספציפי (והדבר כאמור מסתבר לאור הודאת התובעת כי ההורים לא רשמו את ילדיהם). 27. השוואת טפסי הרישום למול רשומות משרד החינוך בדבר העברת התשלומים, אשר צורפו לתעודת עובד הציבור של מר חן, מעלה כי התלמיד אבו אל היג'א מוחמד (המופיע בטופס רישום א'6) נרשם בגני העיריה ביום 09.04.07 (היינו טרם משלוח מכתבי ההתראה), ולמרות זאת נשלחו מכתבי ההתראה. התלמידה סואעד איה (טופס רישום א'7) נרשמה ביום 15.04.07 וגם אליה נשלח מכתב התראה, ואילו התלמידה גוארנה איה (טופס רישום א'1) נרשמה גם כן באותו יום, אולם כזכור על גבי טופס הרישום מופיעה בחירה מפורשת ב"גן ממלכתי", ולכן אין כל סיבה למשלוח מכתבי ההתראה. בכל אופן המדובר במועד רישום המאוחר לתקופת הרישום שבחוק, היינו במסגרת תקנה 6(ג). לגבי שאר התלמידים מעלה הרשומה כי אלו נרשמו ביום 24.06.07, היינו לאחר משלוח ההתראה האחרונה המודיעה על שיבוצם בגן. 28. למול נתונים אלו, עומדת הודאתו המפורשת של עוואד, וכן מחדלה הבולט של התובעת באי הגשת תצהירים מטעם הורי הילדים או זימונם לעדות. לעניין זה אדגיש, כי במקרים בהם התקבלה טענת התובעת/ עותרת כי הרישום לא היה כדין, הובאו תצהיריהם של כל ההורים אשר העידו כי בקשותיהם לרישום נדחו או כי לא התקיימו כל ההליכים הנדרשים על פי חוק, אולם במקרה דנן, הדבר לא נעשה. מכאן, שטענות התובעת במכתביה (אליהם אדרש מיד) נטענו בעלמא ולא הוכחו. כמו כן לא הוכיחה לטעמי התובעת כי 9 התלמידים אכן למדו בגניה (חרף העדר הכחשתן של הנתבעות לדבר- ראה עמ' 22 לפר') שכן גם כאן יכלה התובעת להביא את תצהיריהם של 9 ההורים אשר יעידו כי ילדיהם לא למדו בגני העיריה. התובעת גם לא טרחה לתקן את מספר 29. ממכתב ששלחה התובעת למשרד החינוך (נספח ד'2 לתצהיר התובעת) עולה גרסה עובדתית שונה מזו המסתברת, ומזו בה הודה עוואד: לפי הנטען שם, חלק מההורים רשמו את ילדיהם ליותר מעמותה אחת, ועל כן כשהגיעו לעיריה, הודיעו להם כי הרישום החדש לא יוקלד עד לתחילת שנת הלימודים, עת ניתן יהא לברר היכן לומד הילד בפועל. אלא שלקראת פתיחת השנה, כך נטען, התעלמו בעיריה מהבקשות שהוגשו, הניחו כי ההורים לא רשמו את הילדים כלל, ופעלו על פי ההנחיות בכך ששלחו מכתב כי במידה ולא יתייצב ההורה בעיריה עד לתאריך מסוים, ישובץ הילד בגני העיריה, וזאת למרות שבידיהם כל המסמכים הדרושים. היינו למעשה טענה התובעת בשלב זה כי העיריה ביצעה פעולות פיקטיביות על מנת להכשיר את הרישום הראשוני שביצעה שלא כדין. לעניין זה אציין כי אף אם היה ממש בטענה זו של התובעת (וכפי שהראיתי, לא זה המצב), אזי מדוע לא פנו ההורים לעיריה מיד לאחר קבלת המכתבים הנ"ל, בטענה כי הגיעו במועד להרשמה וכי העיריה בחרה להמתין עם כל הטפסים? ברי כי עם קבלת מכתב כזה, על ההורה לבצע מעשה אקטיבי על מנת לוודא כי ילדו ירשם בגן שבחר, למעלה מכך, ניתן לצפות הראליה שיפעל כך. אולם כאן, הדבר לא נעשה על ידי ולו אחד מההורים האמורים (שאף לא זומנו לעדות). כמו כן טענה התובעת במכתב זה, כי 20 ילדים הלומדים אצלה לא הוקלדו, וכי העיריה מסרבת להעבירם. התשובה שהתקבלה ממשרד החינוך למכתב זה (נספח ה' לתצהיר התובעת) גורסת כי טענות התובעת אינן מתארות הליך רישום תקין, שכן העיריה אינה יכולה לקבל את טופס נספח ה' (כאמור, טופס הקבלה לגן הפרטי) ולהשתמש בו כטופס רישום. כמו כן נכתב שם כי לאחר החתימה על טופס הרישום, על ההורים לקבל העתק המאשר את הרישום אותו ימסרו לגן (כאמור בתקנות). במידה והאישור לא נמסר, הרי שאין רישום כדין ובהתאם אין חובת דיווח על העיריה. 30. למכתב זה השיבה התובעת, שוב, בגרסה עובדתית שונה מזו שהעלתה קודם לכן (נספח ד'1 לתצהיר התובעת). במכתב זה מצויין כי כאשר הגיעו ההורים לעיריה, נעדרה הפקידה המטפלת בענייני רישום, ולכן הם הופנו ליו"ר לשכת העיריה אשר ביקש כי ימסרו לידיו את כל הטפסים, עד אשר תשוב הפקידה לעבודתה, והוא בינתיים יאמת את הפרטים לפי תעודות הזהות. מכאן, שהילדים נרשמו כחוק ולכן אין לנקוט בבקשת העברה. בנוסף ציינה התובעת כי ההליך היה למעשה רישום מקוצר בהעדרה של הפקידה על מנת להקל על ההורים. כאן טוענת התובעת ל-9 תלמידים שלא הוקלדו בלבד. גם כאן ניתן לשאול מדוע לא פנו ההורים לוודא כי הרישום אכן בוצע כדין ומדוע לא פנו בטרוניה כלשהי לעיריה לאחר קבלת מכתבי ההתראה המעידים כי מבחינת העיריה, הללו לא הגיעו להרשם. יתרה מכך, טיעון זה אינו מסתדר עם הנתונים שהובאו לעיל- לפיהם חלק מהתלמידים נרשמו במועד מוקדם יותר וחלק במועד מאוחר יותר, ואחת מהם אף נרשמה לגן ממלכתי. טענות דומות העלה משרד החינוך בתשובתו (נספח ו' לתצהיר התובעת) וטען כי אם הרשות המקומית הבטיחה לבצע רישום על סמך נספח ה' עבור 9 תלמידים, יש לפנות לעובד ברשות שהבטיח זאת. כמו כן, במידה וההורים הגיעו לאחר מועד הרישום המנוי בחוק, היה עליהם לתאם הגעתם עם הפקידה קודם לכן. כמו כן נכתב שם, כי אם הגיעו ההורים במועד הרישום, אזי מדוע המתינה התובעת עד לחודש אוקטובר 2007 כדי להעלות טענה זו? יש צדק בטענות אלו של משרד החינוך- אף אם נלך לפי מועדי הרישום המוקדמים יותר של 3 התלמידים (בחודש אפריל 2007), המדובר בתקופה המאוחרת למועד הרישום המנוי בתקנות ומכאן שהיה על ההורים לוודא את יום הרישום ברשות המקומית. במידה והגיעו שלא ביום הרישום, היה עליהם לשוב ולעשות כן במועד מאוחר יותר ולא לסמוך על פקיד אלמוני בלשכת יו"ר העיריה שיטפל בבקשות הרישום. אלא שכאמור, כל הנ"ל כלל אינו רלבנטי לנו שעה שבדיון ההוכחות הודה עוואד במפורש כי הורים אלו לא הגיעו לרשום את ילדיהם בעיריה, ובהעדר תצהירי ההורים היכולים להעיד על שאירע. 31. למעשה, נותרה התובעת עם הטענה כי ברצונה לתקן את הרישום בהתאם למצב בפועל, שכן קיבלה לידיה תלמידים אשר לא נרשמו בגניה. 32. בהעדר תצהירים של ההורים היכולים להעיד על שאירע במשרדי העיריה, אין לתובעת יכולת להוכיח את תביעתה. הדבר נכון אף אם אתייחס לתמיהות שמעלים טפסי הרישום ומועדי הרישום, וחוסר היכולת להוכיח מדוע נמחק הגן המבוקש מהטופס ואם היה רישום במועד. בהעדר תצהיר של הורי הילדים המעיד כי הללו הגיעו ורשמו את ילדיהם לגן, ובמידת האפשר בצירוף אישור הרישום, אין בידי לקבל את הטענה כי אכן כך היה וכי העיריה היא זו שביצעה רישום שלא כדין. ונזכור כי תלמידה אחת לפחות (גוארנה איה) אכן נרשמה לגן עיריה, וכי לגבי תלמיד נוסף חלה טעות במספר התובעת לא טרחה לתקן או להבהיר נקודות אלו וכן לא להסביר מדוע בוצעו המחיקות וכיצד יכול להיות שכבר בחודש אפריל נרשמו חלק מהתלמידים לגני העיריה. ואזכיר: 101 תלמידים אכן למדו בגני התובעת, היינו נרשמו כדין בעיריה וקיבלו תקציבים, ולכן תיאוריות קונספירציה ומעשים לא כשרים אינן בלתי אפשריות אך טעונות הוכחה כדבעי, שכן הגיונית קשה להלום להכשלת רישום מצד העיריה ביחס לתמידים ספורים, כאשר לא התעוררה בעיה רישומית לגבי 101 תלמידים. בנוסף, מנספח ב' לתצהיר העיריה (הרשיון הזמני שניתן לתובעת לנהל את הגן) עולה כי מספר התלמידים בגן מוגבל ל-105 ב-3 כיתות גן. תוקף הרשיון הינו מ-01.09.07 ועד לסוף שנת הלימודים תשס"ט והוא ניתן רטרואקטיבית ביום 11.11.07. מכאן, שיש בנתון זה גם כדי להראות כי בלאו הכי היה ביכולת התובעת לקבל עוד 4 תלמידים לכל היותר, ולא 9 כנתבע כאן. גרסותיה הסותרות של התובעת לעניין זה, הן בכתבי טענותיה למול עדות מנהלה, והן בהעדר ראיות אובייקטיביות, אינן מאפשרות לקבוע שעמדה בנטל השכנוע. 33. בניסיון להוכיח כי 9 התלמידים למדו בפועל בגני התובעת, הגישה זו את תצהירה של הגב' אמנה אבו אלהיג'א אשר העידה כי 6 מהתלמידים המופיעים בכתב התביעה למדו אצלה בשנה הרלבנטית, כי התלמידה נדאא אבו רומי למדה בכיתה של המורה רחיבה ניירוז עד לחודש מרץ 2008 (ואז עברה לגן אחר), ושני תלמידים נוספים למדו בכיתה של המורה עיאשי רנה. בחקירתה הנגדית העידה כי בכיתתה היו 35 תלמידים וכי ידעה בערך מספר התלמידים בכל כיתה (עמ' 7 לפר'). כמו כן הודתה אמנה כי כשערכה את התצהיר הזכירו לה כי אחת התלמידות עזבה את הגן בחודש מרץ וציינה כי לא ידעה פרט זה בעצמה (עמ' 8 לפר'). לטענתה, ידעה כל הזמן מי מתלמידיה נמצא ומי נעדר על פי רישומי הנוכחות ביומן, אלא שיומן זה לא צורף מאחר ולא שמרה אותו. לטענתה, יש תמונות וציוד של 9 הילדים האמורים בכיתה המוכיחים כי הם למדו שם (עמ' 10 לפר'). עדותה של אמנה היתה סתורה (למשל בתחילה טענה כי לתובעת היו 4 גנים ולאחר מכן הבהירה כי התכוונה לשנת 2006). מעבר לכך, יש בעדות זו גם כדי להבהיר כי לפחות לגבי אחת מהתלמידות אין הצדקה לשלם את ההקצבות בעבור כל השנה, אף שליטת התובעת, שכן זו עזבה בפועל בחודש מרץ. כמו כן, התובעת לא הביאה לעדות את שתי המורות האחרות אליהן התייחסה אמנה, אשר יעידו כי התלמידים הנותרים למדו אצלן, וכן לא הוגש יומן הנוכחות או התמונות האמורות. אמת, אמנה הצהירה שלא שמרה את היומן בשל חלוף הזמן אולם חשוב לזכור כי הסכסוך נשוא התובענה התעורר עוד בתחילת השנה ולא כעת. כבר בחודש אוקטובר 2007 החלה התכתבות עניפה עם העיריה ומשרד החינוך באשר ל-9 התלמידים נשוא התובענה וכבר במועד זה היתה ברורה גרסתם העובדתית של השניים. מכאן שאי שמירת יומני הנוכחות אינה סבירה, משעה שהתובעת מבקשת להוכיח גרסתה העובדתית לפיה למדו התלמידים בפועל בגניה מבלי להציג מסמכים המצויים בידיה. 34. אלא שגם אם אניח שדי בעדות אמנה וכי כל תשעה התלמידים למדו בפועל של שנת הלימודים (לבד מן התלמידה שעזב במרץ), הרי לא משנה הדבר את התוצאה הסופית שאינה נגזרת רק מן המצב בפועל, אלא מן השאלה האם קוימו נהלי הרישום. ניתן לקבוע כי ככל שנגרמו לתובעת נזקים, הרי שהיא לא עשתה די כדי להקטינם והמשיכה להחזיק בילדים שבפועל לא היו רשומים אצלה כדין. לטענת הנתבעות, מנהל סביר היה נמנע מלקלוט תלמידים שלא נרשמו לגן כדין, ולכן עשתה התובעת דין לעצמה, תוך שהיא מתעלמת מההליכים המנויים בתקנות ומסכלת את מטרתם. פעולה כזו אינה מצדיקה את חיובה של העיריה להעביר תשלומים או הקצבות שקיבלה ממשרד החינוך עבור תלמידים הרשומים אצלה כדין. במקרה כזה חלה ההלכה שנקבעה ע"י כב' השופט סוקול בעת"מ (חי') 506/08 בדארנה נ' עיריית אלשאג'ור , כי משבחרה התובעת לקבל לגנה ילדים שאינם רשומים כדין, היה עליה לדעת כי כל עוד לא ישונה הרישום על פי בקשת העברה, לא תוכל לזכות במימון הציבורי (פס' 34). כך, גם העובדה כי בסופו של יום לא הגיעו ילדים לגן בו היו רשומים, אינה מבטלת את חובתה של העיריה להסדיר עבורם גנים ואינה מבטלת את ההוצאות הכספיות להן נדרשת העיריה לצורך הכנת הגנים (עת"מ (חי') 4146/07 חברת אלאפנאן בע"מ נ' עיריית אלשאגור ). והרי הבעיה אינה נוגעת רק לכמות הילדים המעטה יחסית נשוא תביעה זו - 9 במספר - אלא הנה בעיה עקרונית. כדי לא לסכל התכלית של חינוך חובה, יש לדאוג למסגרות לימודיות לכל ילד שלא נרשם ולהיערך לכך מבעוד מועד. ולשם כך בנוסף על הרשות המקומית לדעת מבעוד מועד גם כמה ילדים ילמדו במוסדות החינוך שלה והיכן. יש חשיבות אפוא ללו"ז הרישום וסדרו, שנקבע כדי לאפשר השגת תכליות אלה. אין אפוא למקד המבט רק במס' הילדים הלא רב במקרה הספיציפי שכן מבחינת ההשלכה התקציבית של הרשות המקומית יתכנו מקרים נוספים והדברים נבחנים ב"מבט רוחב". 35. "קביעת הזכות לחינוך חובה אינה מחייבת את המסקנה כי איש הישר בעיניו יעשה וכי כל הורה יבחר לילדו את מוסד החינוך כרצונו, אלא בחירת מוסדות החינוך כפופה להוראת הדין... עם זאת, בתי המשפט חזרו והדגישו את "זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם" וקבעו כי זכות זו היא "זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים וצאצאיהם"... כדי להבטיח את הענקת החינוך לכל הזכאים לחינוך חינם, נקבעה בדין חובת רישום... עם זאת, כאשר בוחר הורה לרשום את ילדו למוסד מוכר שאינו רשמי, דהיינו כאשר ההורים בחרו שלא לכלול את הילד במערכת החינוך הציבורי, אין לרשות שיקול דעת ועליה לרשמו למסגרת הפרטית, כפוף להוראות התקנות... חשוב לציין כי לרישומו של ילד במוסד חינוך כלשהו נפקויות רבות. רישומו של ילד נועד להבטיח הענקת חינוך לילד. הרישום מעיד על עמידת ההורים בחובת הרישום המוטלת עליהם. הרישום נועד לאפשר פיקוח על התיצבות הילד למוסד החינוך. רישום הילדים מאפשר לרשות לנהל את תקציבה ואת מערכת החינוך המקומית. בהתאם למספר הנרשמים נקבע מספר הכיתות הדרוש, נשכרים מורים, נרכש ציוד להפעלת הגנים, משולמים תשלומי הביטוח עבור הילדים, נקבעים סדרי הסעה ככל שנדרש, סדרי אבטחה וכל שאר העניינים הדרושים לשם הפעלה תקינה של מערך הלימודים. כמובן שבהתאם לרישום מועבר גם התקציב על ידי משרד החינוך... רישום ילד למקום שאינו רשמי כפוף גם הוא להוראות תקנות הרישום, אשר אף קובעות כי תנאי לרישומו של ילד בגן ילדים שאינו מוסד חינוך רשמי, הינו המצאת אישור מאותו גן המאשר כי הילד התקבל אליו.. חשוב להבהיר כי בית המשפט העליון קבע בעבר כי החופש המוענק להורים לבחור את מוסד החינוך בו ילמד ילדם, מוענקת להם רק בעת הרישום. עם סיום הרישום, יכולים ההורים להעביר את ילדם למוסד אחר, רק בהתאם להוראות תקנות ההעברה. והדבר ברור, להעברת ילד ממוסד חינוך אחד לאחר השפעה לא רק על הילד העובר אלא גם על שאר הילדים בתחום הרשות. להעברה שכזו משמעות חינוכית, שכן היא עשויה להותיר מספר קטן של ילדים במוסד הישן, מספר הפוגע באפשרויות החינוך. להעברה כזו משמעות תקציבית, שכן חלק נכבד מעלות ההחזקה של כל מוסד חינוכי וגן ילדים בכלל זה, אינו משתנה רק על פי מספר התלמידים. העברה ילד משפיעה על שיקולים חינוכיים וערכיים כמו מימוש רעיון האינטגרציה בין שכבות אוכלוסיה שונות ובין ילדים מרבדים חברתיים שונים. העברת ילד למוסד אחר עשויה להשפיע על נוהלי ההסעה למוסדות, על היקף הציוד הנדרש בכל מוסד ועוד כהנא וכהנא. לפיכך, העברת ילד ממוסד חינוך אחד למשנהו, מחייבת שיקול דעת, וזה כמובן אינו זהה לשיקול הדעת בעת הרישום והשיבוץ הראשוניים" (פס' 13-19 לפסה"ד בעת"מ 506/08 הנ"ל). 36. אמת, כי בפסיקת בתי המשפט לעניינים מנהליים הובעה לא אחת גם דעה לפיה יש להורות על תיקון הרישום בדיעבד. אולם במקרים הללו, המדובר היה ברישום שנעשה כדין לגני העותרת, שעה שהרשות המקומית נמנעה מרישום הילדים מסיבות שונות, לרבות העדר רשיון בר תוקף לגן הילדים, התעלמות מבקשות וכו'. חשוב להדגיש כי במקרים הללו גובו טענותיהן של העותרות בתצהירים מטעם ההורים ולעיתים אף בחקירותיהם הנגדיות (ראה למשל עת"מ (חי') 395/08 עמותת אלסונדוס נ' עיריית אל שאג'ור , שם נקבע כי יש לשנות את הרישום כך שיותאם למצב בפועל, היות והרשות המקומית סירבה לרשום את התלמידים בגני העותרת עקב העדר רשיון תקף במועד הרישום ובכך התעלמה מרצונם; וכן עת"מ (חי') 10-01-20791 עמותת מרכז אלת'ראא נ' המועצה המקומית בענה שם הוחלה קביעה זו במצבים בהם נפלה טעות רישומית במשרדי הרשות המקומית אך הוכח כי התלמידים נרשמו כדין בגני העותרת). 37. בהמשך פסק הדין בענין בדראנה נאמר כי: "התאמת הרישום בדיעבד למקום הלימודים של הילדים בפועל, משמעה הענקת גושפנקא ללקיחת החוק לידיים על ידי ההורים והעמותות והיא שתגרום לאי סדירות ולחוסר תקינות מינהלית. מתן אפשרות להורים לרשום את ילדיהם במועד הרישום בגן אחד ולאחר מכן, להעבירו לגן אחר, ואולי אפילו להמשיך ולהעביר את ילדיהם במהלך השנה, יגרום לא רק לחוסר תקינות מינהלית אלא יפגע בחינוך, יפגע ביכולת הרשות לתכנן את צעדיה ויביא לפגיעה בכלל הילדים בישוב.. תקנה 24 המורה על רישום ילדים לגנים, ללא בקשה של הורים, אף היא נועדה לקבוע את שיבוץ כלל הילדים הזכאים לחינוך חינם. הרשות המקומית אינה צריכה לרדוף אחרי ההורים ולברר את רצונותיהם. אם ההורים לא פנו במועד הרישום ולא נענו להודעה, קמה לרשות חובה לרשום את הילדים על פי שיקול דעתה ובהתאם למקום מגוריהם. הורים שלא פנו לרשות ולא עשו מאום לאחר קבלת ההודעה, אינם יכולים להלין על הרשות כי רשמה את ילדיהם לפי שיקול דעתה ואם רצונם בשינוי, עליהם לפעול על פי תקנות ההעברה" (פרשת בדארנה, פס' 28-30). 38. בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בסוגיה זו וקבע כי "בשאלה העקרונית האמורה בדבר חובות רישום ילדים למוסדות חינוך חלות תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959 וכן תקנות חינוך ממלכתי (העברה), התשי"ט-1959, ויש לפעול לענין רישום ילדים למוסדות חינוך ובכלל זה גני ילדים, על פי תקנות אלה, ועל פיהן בלבד. כן מוסכם על הצדדים, כי במקרה שרשות מקומית סוטה שלא כדין מהוראות תקנות אלה, ואינה רושמת ילדים למוסד חינוך פלוני במועד, או תוך סטייה מתנאים אחרים הנדרשים לצורך כך בתקנות, יידרש תיקון לסטייה כזו באופן שהזכאים לרישום שלא נרשמו כדין יירשמו בפועל במוסד החינוך הרלבנטי בו הם מבקרים, גם אם לא במועדים הנקובים לכך בתקנות, וזאת כדי לרפא את הפגם שנוצר. אנו מאמצים פרשנות זו להסדר החקיקתי הנדון" (עע"ם 4491/08 עיריית אלשאעור נ' עמותת אלסונדוס (ניתן ביום 01.04.09). 39. בענייננו, כאמור, נערך הרישום כדין לאחר משלוח 3 התראות שונות להורי התלמידים. לא הוכח שהנ"ל הגיעו לרישום ילדיהם בשום שלב, אלא בחרו פשוט לשלוח את ילדיהם לגני התובעת בתחילת שנה"ל, מבלי שהתובעת תעלה כל טרוניה לגביהם לעניין זה. לאור זאת, יש לקבל את טענותיה של העיריה בדבר ההוצאות שנאלצה להוציא, אף אם בסופו של יום לא למדו התלמידים אצלה. שכן ברי כי לא היה ביכולתה לדעת עד לתחילת שנה"ל כי 9 התלמידים אינם מתעתדים ללמוד אצלה. הפועל היוצא: דין התביעה להידחות הן בשל אי עמידת התובעת בהוראות התקנות, והן בשל אי עמידתה בנטל ההוכחה. העברת הילדים 40. כאמור, משנרשמו הילדים כדין בגני העיריה, נותר לפניהם המסלול של בקשת העברה בלבד לגני התובעת. לטענת העיריה, לא התקבלה אצלה כל בקשה להעברה מטעם הורי התלמידים בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי (העברה), התשי"ט-1959. הנספחים שצירפה התובעת לתצהירה המבקשים העברת התלמידים בהתאם למצב בפועל, מנוסחים בנוסח אחיד, ונתקבלו רק ביום 23.10.07 במשרדי העיריה. זאת, בעוד שבקשת העברה יש להגיש בהתאם להוראות התקנות, בתנאים ובמועדים הקבועים שם. 41. תקנות ההעברה מסדירות את הליך ההעברה: תקנה 2 קובעת כי הורים רשאים בכל עת להגיש בקשה להעביר את ילדיהם ממוסד אחד לאחר. זכות זו הינה מסוייגת וחלה רק על העברה ממוסד רשמי למוסד מיוחד, ממוסד פרטי למוסד רשמי, מעבר בין מוסדות רשמיים עקב העתקת מגורי התלמיד או מחלתו, או ממוסד פרטי אחד לאחר. כשעסקינן בהעברה ממוסד רשמי אחד לאחר או ממוסד רשמי לפרטי (כבענייננו) הדבר צריך להיות מטעמים חינוכיים: אי התאמת התלמיד לחברת הילדים; קשיים של הורים או תלמידים עם מנהל המוסד או מוריו, ובעיות הסתגלות. אפשרות אחרת של ההורים היא להגיש במועד ההעברה בקשה להעביר את התלמיד ממוסד רשמי אחד לאחר, ממוסד רשמי לפרטי או ממוסד רשמי למוסד פטור. "מועד ההעברה" הוגדר בתקנה 1 כפרק הזמן שמיום א' לחודש אדר של השנה הקודמת לשנה"ל, ועד תום 20 יום מאותו יום. כמו כן קובעות התקנות את נוסח בקשת ההעברה: על הבקשה להערך לפי נוסח המנוי בתוספת, ולהיות מוגשת בשני עותקים, תוך שהיא חתומה על ידי המבקש ונציג רשות החינוך המקומית. במידה והבקשה היא להעברה למוסד פרטי, על המבקש לצרף מכתב מאותו מוסד המעיד כי התלמיד יתקבל במידה שהבקשה תאושר (תקנה 3). 42. בקשות ההעברה הנטענות אותן הגישה התובעת לעיריה הינן מיום 22.10.07 המודיעות כי התלמידים לומדים בגני התובעת, אולם חרף זאת הם רשומים בגני העיריה, וזאת למרות שההורים פעלו בהתאם להנחיות הרישום. על כן ביקשו ההורים לתקן את הרישום לגן בו נמצא הילד בפועל (נספחים א'1- א'9). על גבי המכתבים מצויה חותמת העיריה המאשרת כי המכתבים נתקבלו ביום 23.10.07, וכן נשלחו העתקים למשרד החינוך ולחברה לאוטומציה. המדובר למעשה בנוסח מכתב סטדנרטי, שנוסח ככל הנראה ע"י התובעת, והועבר לחתימת ההורים. יוצא, כי התובעת פנתה לעיריה ולמשרד החינוך לראשונה רק בסוף חודש אוקטובר 2007, היינו לאחר תחילת שנה"ל (פניה מוקדמת יותר לא הוכחה בפניי ומכל מקום הודתה התובעת כי לא ידעה מיהם התלמידים הרשומים בגניה טרם פתיחת השנה), כאשר מהות הפניה הינה בקשה להתאים את הרישום במחלקת החינוך למצב בפועל על מנת שהתובעת תוכל לקבל את ההקצבות ממשרד החינוך (יודגש- ללא אישור כי אלו התקבלו למוסד הפרטי). 43. אין מחלוקת כי התובעת והורי התלמידים לא עמדו בתנאים המנויים בתקנות ההעברה. כך, בקשות ההעברה לא הוגשו במועדן, וככל שהוגשו במועד מאוחר יותר, היה עליהן לעמוד בדרישות הצורה והפרוצדורה הקבועים בתקנות. המכתבים ששלחו הורי התלמידים, אף אם נערכו ונכתבו על ידם, אינם עונים להגדרה זו. לטענת התובעת, על שמא, בתוקף תפקידו כמנהל מחלקת החינוך, היה להיות מעורה בפרטים, לבדוק את פניות התובעת וההורים ולא להתלות במזכירת הרישום. כמנהל מחלקת החינוך הוא היה צריך להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולפעול בהגינות, סבירות, תקינות ולבדוק את העניין לשורשו. אלא שכפי שכבר ציינתי, תפקיד הרישום אינו לדווח על מיקום לימודי התלמידים אלא לשקף את השיבוץ הצפוי, כך שעל הילדים ללמוד בפועל במקום בו הם משובצים כדין. במידה ולא שובצו כדין, יש תקומה לטענות התובעת, אולם כזכור זה זה לא המצב בענייננו לפחות על פי הראיות שבפני. שיבוץ הילדים בגנים היה כדין ובהתאם להוראות התקנות, בעוד שהתובעת לא עשתה דבר על מנת לעמוד בהוראות התקנות מבחינתה. במצב זה, אין מקום להורות על הפעלת שיקול דעת בבקשות ההעברה, שעה שגם אלו אינן מקיימות את הוראות התקנות. 44. על הורי התלמידים המעוניינים שילדיהם יעברו לגני התובעת, היה להגיש בקשת העברה כאמור. לאור המסלול הקבוע בתקנות, עליהם ראשית למצות את ההליכים בשלב זה טרם הפניה לבית המשפט, לרבות פניה למנהל המחוז ובמידת הצורך פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים ותקיפת החלטתו של מנהל המחוז (ראה עת"מ (חי') 4300/07 אלאפנאן נ' עיריית אלשאע'ור , פס' 16-17). לא נשמע שהליכים כאלה קוימו או מוצו (כפי שהעיד עוואד בחקירתו הנגדית (עמ' 19 לפר')). ומה שבפני הנה תביעה כספית המבקשת לתקוף את הרישום והתקצוב הנגזר מכוחו בתקיפה עקיפה. אלא שהנתונים הנצרכים לשם כך - לא הומחשו. לא ניתן לקבל התביעה מכוח דיני עשיית עושר (כביכול התעשרה העיריה רעיונית שכן תקצוב לתשעה תלמידים קבלה, בעוד שאלו לא לומדים אצלה אלא אצל התובעת). משלא הוכח פגם או פעולה לא תקינה של העיריה בהליך הרישום, הרי שראשית אין כלל התעשרות רעיונית שלה, שכן כאמור באין פגם היא נסמכת כדין על הרישום של כמות התלמידים בכל מוסד חינוך שלה לצורך השקעה שתאפשר קליטתם בשנה"ל הבאה לטובה. שנית ולמצער, ההשבה במקרה שכזה אינה צודקת. 45. התביעה נדחית. עם זאת, בנסיבות אמנע מעשיית צו להוצאות. קטיניםגן ילדים / פעוטון / משפחתון