בע"א 536/89 פז חברת הנפט בע"מ ואח' נ' גד לויטין פ"ד מו(3) 617, ציין בית המשפט העליון, כי תפקידו של בית המשפט הוא לפסוק במחלוקת בין הצדדים כפי שאלו הגדירו אותה, וכך נקבע: " תפקידו של בית המשפט הינו לפסוק במחלוקת בין הצדדים, כפי שהללו רואים אותה, וככלל אין זה מתפקידו ליצור מחלוקת חדשה, ולהכריע בה. אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת.... אין ספק, שהשופט מצווה להפעיל ריסון מירבי בנושא זה. ומכל מקום, מחובתו של בית המשפט לבדוק, לפני שיפעיל את סמכותו בכיוון זה על-פי יוזמתו, האם העובדות המקימות את העילה המשפטית, אשר ניתן לדעתו להיזקק לה, אכן נטענו במפורש בכתב התביעה, ולא רק ניתן להסיקן במשתמע ממה שנאמר על-ידי הצדדים או העדים במהלך המשפט. שכן אם לא יוקפד על כך, הרי עלול להתממש החשש, שבית- משפט זה, מפי השופט זילברג, נתן לו ביטוי עוד בע"א 33/49 [3], בעמ' 195, באומרו: 'אם העובדה לא נטענה כלל על-ידי התובע, ולא שימשה מעולם עילה לתביעתו, אין בית המשפט רשאי לגלותה, ביזמת עצמו, מתוך חומר הדיון, ואין הוא יכול לסמוך עליה בפסק-הדין הניתן על-ידו. שאם לא תאמר כן - יצא הנתבע מקופח בסדרי ההגנה שלו, שכן אין לצפות ממנו כי יחזה מראש, או יכחיש מראש, את העובדות העתידות להתגלות במהלך הדיון, ואשר לא נטענו נגדו בכתב התביעה, ונמצא הוא מפסיד, כמודה שלא מדעת, על סמך עובדות שלא היתה לו כלל אפשרות או שהות להכחישן'." עוד נקבע בהקשר זה, ברע"א 5127/06 נעאגה עמרן נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי ההקדש גליציה כדלקמן: "הלכה היא כי משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט, שלא נכללו באותה רשימה, אלא אם כן, הביע בעל הדין שכנגד, במפורש או מכללא, את הסכמתו לנהל את המשפט בחריגה ממה שהוגדר ברשימה (ראו ע"א 1270/02 עיריית רמת-גן נ' מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נח(2) 7, 10-11 והאסמכתאות שם)." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחבת חזית אסורה בערעור: השופטת רות לבהר שרון בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת חדוה וינבאום וולצקי, בת.א. 128447/01 ביום 3.6.10. ע"א 1591-09-10 הוגש על ידי רוני קפלן (להלן "המערער" או "הסוכן"), וע"א 1257-09-10 שהוגש על ידי ניר הצפון 1991 בע"מ (להלן: "ניר הצפון" או "המשיבה") . העובדות 1. המשיבה 4 כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") ביטחה את תל בר תעשיות למוסדות בריאות בע"מ (להלן: "המכבסה") בפוליסה מסוג אש מורחב. 2. ראשיתה של התובענה בתביעת שיבוב שהגישה כלל בגין נזקים שנגרמו למבוטחת שלה - המכבסה, ואשר לטענתה נגרמו בשל שריפה שפרצה במכבסה בלילה שבין ה-11 ל-12 במרץ 1997, כאשר לימים התברר כי מקור השריפה היה בהצתה. כלל, שכאמור ביטחה את המכבסה, נשאה בתשלום הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו למכבסה, ובסופו של יום הגישה תביעת שיבוב נגד המשיבה (חברת השמירה - ניר הצפון), שלטענתה התרשלה במתן שירותי השמירה למכבסה. 3. ניר הצפון שהיתה מבוטחת במועד האירוע בעילית חברה לביטוח בע"מ (להלן: "עילית" או "חברת ביטוח עילית"), הגישה הודעת צד ג' נגד עילית בטענה שהיא זכאית לשיפוי על פי הפוליסה שכללה כיסוי ביטוחי לאחריות מקצועית. עילית טענה שהפוליסה אינה מכסה את האירוע שכן התביעה הוגשה לאחר תום תקופת הביטוח, והכיסוי הביטוחי היה על בסיס יום הגשת התביעה ולא על בסיס מועֵד הנזק, ולכן טענה עילית, כי הפוליסה אינה מכסה את הנזקים הנטענים. ואומנם, במועד הגשת התביעה (16.12.01), היתה ניר הצפון מבוטחת אצל המשיבה 2, איילון חברה לביטוח (להלן: "איילון"), כאשר הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה באיילון חל על כל אירוע החל ממועד תחילת הפוליסה, דהיינו בהתאם למועד האירוע. (שבמקרה זה היה לפני מועד תחולת הפוליסה). 4. בעקבות זאת שלחה ניר הצפון הודעת צד ג' נוספת נגד סוכן הביטוח, המערער, מר רוני קפלן (להלן: "הסוכן" או "קפלן"), בטענה כי נהג ברשלנות כאשר לא דאג להעביר את הודעתה של ניר הצפון בדבר קרות מקרה הביטוח לעילית מיד עם קבלתה, וכן לא נהג באופן שבו היה נוהג סוכן ביטוח סביר. על כן תבעה ניר הצפון מהמערער לשפותה בגין כל נזק שייפסק נגדה. 5. עילית שלחה אף היא הודעת צד ד' כנגד קפלן בטענה כי אם יימצא שעליה לשלם תגמולי ביטוח לניר הצפון, הרי שהיא זכאית לשיפוי ממנו בגין התרשלותו בהתנהלות מולה. 6. הסוכן שהיה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית גם הוא בחברת ביטוח איילון, הגיש מצִדו הודעת צד חמישי כנגד איילון בטענה שאם יחוייב, הרי שמדובר ברשלנות מקצועית המכוסה על-פי הפוליסה שלו באיילון. פסק-דינו של בית-משפט קמא 7. בית-משפט קמא קבע, כי עיון בפוליסה שהונפקה על-ידי עילית עבור ניר הצפון מלמד, כי אכן פוליסת הביטוח הייתה על בסיס יום הגשת התביעה, ולא על בסיס מועֵד התרחשוּת הנזק, ובהעדר רצף ביטוחי אצל חברת ביטוח עילית או אצל חברת ביטוח אחרת - ניר הצפון לא הייתה מבוטחת ועליה לשאת בנזק. בית המשפט קבע, בניגוד לעמדת המערער, כי לא נשלחה הודעה לעילית על ידי המערער, שקיבל הודעה מניר הצפון על האירוע (שזו היתה המחלוקת העיקרית בתיק ובה התמקדו הצדדים בטיעוניהם), ברם לא היתה משמעות לקביעה זו שכן בית המשפט קבע כי די בשליחת הודעה למערער כדי להוות הודעה גם לעילית, אך עדיין הפוליסה לא חלה, שכן מדובר בפוליסה על בסיס מועד הגשת התביעה. 8. עוד קבע בית-המשפט כי הסוכן התרשל בכך שלא דאג לשמור על רצף ביטוח. יחד עם זאת, משהחליטה ניר הצפון להחליף סוכן ביטוח בשנת 2001, הייתה מוטלת גם עליה האחריות למסור למבטחת החדשה כל פרט רלוונטי, ובכלל זאת את העובדה שאם הפוליסה החדשה שתוצא תהיה על בסיס מועֵד האירוע בלבד - לא יהיה רצף ביטוחי. משכך, העמיד בית-המשפט את אחריותו של הסוכן לשיפויה על 90%, והטיל עליה אשם תורם בשיעור 10%. עוד קבע בית-המשפט, כי צדק הסוכן בטענתו, כי לא ניתן לחייבו במלוא סכום הנזק אלא בגבול האחריות שבפוליסה, שעמד על 300,000 ₪ למקרה. 9. ביחסים שבין הסוכן לבין איילון שביטחה את הסוכן, קבע בית-המשפט, בין היתר, כי הסוכן לא דיווח לחברת הביטוח על האירוע, ולא דאג להפנות תשומת לִבהּ לכך שיש סיכוי סביר שהוא ייתבע בגין רשלנות מקצועית, ומשכך דחה בית-משפט קמא את הודעת צד חמישי שהגיש הוא נגד איילון. 10. בסיכומוֹ של יום, חייב בית-משפט קמא את הסוכן כאמור, בשיפוי הנתבעת בסך של 270,000 ש"ח נכון למועד קרות האירוע (בסה"כ כולל הצמדה סך של 355,293 ₪) וחייב את ניר הצפון בתשלום ההפרש שבין הסכום האמור לבין הסך של 600,000 ₪ - הוא סכום הנזק. טענות הצדדים בערעור 11. בערעורהּ, טוענת חברת ניר הצפון, כי טעה בית-משפט קמא שעה שקבע כי גבול אחריותוֹ של הסוכן הוא בגובה סכום הביטוח המקסימלי בפוליסה בחברת עילית, דהיינו סך של 300,000 ₪, מבלי שנימק החלטתוֹ, וטעה כאשר לא חייב אותו במלוא סכום הנזק על-פי הסדר הפשרה, דהיינו בסך של 600,000 ₪, בתוספת ריבית ושכר-טרחת עורך-דין. עוד לטענתה, טעה בית-משפט קמא שעה שקבע כי יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור 10%. 12. בערעור מטעמו טוען הסוכן, כי בשום שלב לא העלתה ניר הצפון את הטענה כי הוא התרשל שעה שלא דאג לרצף ביטוחי, לא בהודעה לצד שלישי נגדו, לא בתצהירי העֵדות הראשית מטעמהּ, ולא בסיכומיה. לפיכך, לטענתו, הוא לא צריך היה להתגונן בפני טענה זו, שלא עלתה בשום שלב, כאשר כל יתר הטענות שהועלו נגדו בהודעה לצד שלישי שנשלחה אליו, כולן נדחו על-ידי בית-משפט קמא, ועילת התביעה היחידה בעטיה הוא חויב, לא בא זכרהּ באף אחד מכתבי בית-דין. משכך, חיובוֹ על בסיס עילה שלא נטענה נגדו כלל, מהווה פגיעה חמורה בסדרי הדין ואל לו לבית-משפט של הערעור לתת ידו לכך. אין בתצהירים מטעם ניר הצפון טענה כלשהי שיכולה לבסס טענת רשלנות. משכך, לא יכול היה בית-המשפט לקבוע ממצא כלשהו בעניין זה. עוד לטענתו, לא היתה כל מחלוקת כי במועד הגשת התביעה, ניר הצפון היתה מבוטחת בחברת איילון, כאשר איילון הגיעה להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, עם ניר הצפון, בו פטרה איילון את עצמה מכל חבות בגין האירוע נשוא התביעה על פי כתב ויתור מטעם הנתבעת (ניר הצפון) (מוצג 14 ונ/13 בבית משפט קמא), כאשר על פי נוסח כתב הויתור הפטור היה לטענתו, הן לגבי איילון והן לגבי סוכניה, ומשכך ממילא גם כלפיו. לכן הסוכן מלין על כך שבימ"ש קמא אימץ את כתב הויתור רק כנגד חברת הביטוח, ולא כנגדו. עוד לטענתו, לא היתה מחלוקת כי בכל עת רלבנטית, בין אם בתקופת הביטוח בחברת עילית, ובין אם בתקופת הביטוח בחברת איילון, הוא היה מבוטח בביטוח חבות מקצועית באיילון. ואולם, בית המשפט, כמו שפטר את איילון מחיוב בגין השריפה, כך פטר אותה שלא בצדק מחיוב כלפיו על פי הפוליסה לביטוח מקצועי שלו. דיון 13. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא ובכל טענות הצדדים אני סבורה שדין הערעור של הסוכן להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן. 14. בימ"ש קמא קבע כי הסוכן התרשל בכך שלא היה רצף ביטוחי בפוליסה החדשה שהוצאה לניר הצפון, ובכך שלא הזהירה כי עליה לדאוג לכך ככל שהיא בוחרת לפנות למבטחת אחרת.,וכי בכך הוא התרשל, שכן סוכן ביטוח מנוסה, חייב היה לתת דעתו לכך ולהתריע על הצורך ברצף ביטוחי, ולבדוק מהו התאריך הקובע לתחולת הפוליסה הקודמת; האם מועד האירוע ((Ocurance Basis, או מועד הגשת התביעה (Claim Basis). ואולם, בצדק טוען הסוכן כי טענות אלה לא הועלו כלל בפני בית משפט קמא לא בהודעות צד ג' שהוגשו נגדו, לא בתצהירים שהוגשו ולא בסיכומים, ומשכך אין מקום להידרש עתה לטיעונים אלה. בהודעת צד ג המתוקנת שנשלחה ע"י ניר הצפון נגד סוכן הביטוח (מוצג 6), הרשלנות שיוחסה לו התייחסה לאי מסירת הודעה לעלית על קרות מקרה הביטוח בלבד. עילית טענה כי לא קיבלה הודעה אודות האירוע הביטוחי, ולחילופין הודעה על האירוע לא נמסרה לכתובת הסניף הראשי שלה, כנדרש עפ"י תנאי הפוליסה. וכך נטען בהודעה: "21. הצד השלישי מס' 2 הודיע למודיעה כי פעל על פי חובתו כסוכן הביטוח של המודיעה וכנציג ו/או שליח הצד השלישי מס' 1 (עלית) והעביר הודעה בדבר קרות מקרה הביטוח, לידיעת הצד השלישי מס' 1, הן בכתב והן בעל פה. 22. לאחר שהמודיעה פנתה לצד השלישי מס' 1 על מנת שזו תיטול את הטיפול בתביעה כנגד המודיעה, ותעניק למודיעה כיסוי ביטוחי על פי תנאי הפוליסה, טענה עילית כי לא קיבלה הודעה על קרות מקרה הביטוח, ו/או כי הודעה לא נמסרה בכתובתה בסניף הראשי של הצד השלישי מס' 1. 23. המודיעה מכחישה את טענות הצד השלישי מס'1... 24. המודיעה תטען כי במידה וטענות הצד השלישי מס' 1 תתקבלנה מסיבה כלשהי, הרי אז יש לחייב את הצד השלישי מס' 2 כלפי המודיעה וזאת בשל רשלנותו המתבטאת בין היתר במעשים ו/או מחדלים שלהלן: (ס"ק א - י"ז) ס"ק א-י"ז הם בעיקרם סעיפים כלליים שמתייחסים לאי שליחת הודעה בדבר קרות מקרה הביטוח לעילית, ואין בהם התייחסות מפורשת לטענה של רשלנות בגין העדר רצף ביטוחי. גם בסיכומים מטעם ניר הצפון (מוצג 12) הרשלנות שיוחסה לסוכן נוגעת לסוגית שליחת ההודעה לחברת עלית, וכך נטען: "הנתבעת תטען לחילופין ורק לחילופין, ותוכיח כי צד ג' מס' 2 (סוכן הביטוח מר רוני קפלן) התרשל במסירת הודעה למרות שהוא ידע ו/או קיבל הודעה על אירוע השריפה הן טלפונית והן בכתב כעולה מחקירתו בפני כב' ביהמ"ש והודאתו המפורשת...ועל כן בית המשפט הנכבד מתבקש לחייבו ביחד ולחוד עם צד ג' מס' 1 ו/או ביחד ולחוד עם הצד החמישי בשיפוי התובעת כלל ישירות במלוא החבות המוטלת על שכמה של המודיעה, וזאת בהתאם ליסודות עוולת הרשלנות ..." יודגש, כי אין די בטענת רשלנות כללית כסעיף סל, כמו שנטען, אלא יש לפרט את העובדות המקימות את עוולת הרשלנות כמו הטענות לגבי אי קיום רצף ביטוחי, לגבי תאריכים ספציפיים ופוליסות ספציפיות שקיימות /לא קיימות ולאפשר לסוכן להתגונן כנגד כך ולהביא ראיות או עדים כנגד טענות שכאלה. לאור האמור, אני סבורה שהמשיבות מנועות עתה מלהעלות את הטענות, שלו נטענו היה מקום להתייחס אליהן, בקשר לרשלנותו של הסוכן שלא דאג לרצף ביטוחי. משכך, דין ערעורו של הסוכן להתקבל, ויש לבטל כל חיוב נגדו. בע"א 536/89 פז חברת הנפט בע"מ ואח' נ' גד לויטין פ"ד מו(3) 617, ציין בית המשפט העליון, כי תפקידו של בית המשפט הוא לפסוק במחלוקת בין הצדדים כפי שאלו הגדירו אותה, וכך נקבע: " תפקידו של בית המשפט הינו לפסוק במחלוקת בין הצדדים, כפי שהללו רואים אותה, וככלל אין זה מתפקידו ליצור מחלוקת חדשה, ולהכריע בה. אפילו נאמר, כי אין בית המשפט מנוע מלהיזקק לקונסטרוקציה משפטית, שלא הועלתה בטיעוני הצדדים, הרי ברור שיש להתייחס לכך כאל צעד חריג, שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת.... אין ספק, שהשופט מצווה להפעיל ריסון מירבי בנושא זה. ומכל מקום, מחובתו של בית המשפט לבדוק, לפני שיפעיל את סמכותו בכיוון זה על-פי יוזמתו, האם העובדות המקימות את העילה המשפטית, אשר ניתן לדעתו להיזקק לה, אכן נטענו במפורש בכתב התביעה, ולא רק ניתן להסיקן במשתמע ממה שנאמר על-ידי הצדדים או העדים במהלך המשפט. שכן אם לא יוקפד על כך, הרי עלול להתממש החשש, שבית- משפט זה, מפי השופט זילברג, נתן לו ביטוי עוד בע"א 33/49 [3], בעמ' 195, באומרו: 'אם העובדה לא נטענה כלל על-ידי התובע, ולא שימשה מעולם עילה לתביעתו, אין בית המשפט ... רשאי לגלותה, ביזמת עצמו, מתוך חומר הדיון, ואין הוא יכול לסמוך עליה בפסק-הדין הניתן על-ידו. שאם לא תאמר כן - יצא הנתבע מקופח בסדרי ההגנה שלו, שכן אין לצפות ממנו כי יחזה מראש, או יכחיש מראש, את העובדות העתידות להתגלות במהלך הדיון, ואשר לא נטענו נגדו בכתב התביעה, ונמצא הוא מפסיד, כמודה שלא מדעת, על סמך עובדות שלא היתה לו כלל אפשרות או שהות להכחישן'." עוד נקבע בהקשר זה, ברע"א 5127/06 נעאגה עמרן נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי ההקדש גליציה , כדלקמן: " הלכה היא כי משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט, שלא נכללו באותה רשימה, אלא אם כן, הביע בעל הדין שכנגד, במפורש או מכללא, את הסכמתו לנהל את המשפט בחריגה ממה שהוגדר ברשימה (ראו ע"א 1270/02 עיריית רמת-גן נ' מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נח(2) 7, 10-11 והאסמכתאות שם)." [ראה גם 4712/08 מחמד עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף כפר קאסם ] 15. עוד יצוין, כי ספק אם גם לגופו של עניין היה מקום לקבל את טענת הסוכן ולדחות התביעה נגדו בעקבות ההסדר שהושג בין ניר הצפון ובין איילון. עיון בהסדר שהושג (מוצג 14 שכותרתו "התחייבות"), מלמד כי אילון פטרה את עצמה ואת סוכניה מכל חבות בגין האירוע נשוא התביעה. וזו לשון המסמך: " אנו חברת ש.ניר הצפון (1991) בע"מ ("להלן ניר הצפון") מתחייבים בפני איילון חב' לביטוח בע"מ ו/או עובדיה, ו/או שלוחיה ו/או סוכניה ו/או הפועלים מטעמה (להלן: "החברה") כי אין בכוונתנו לתבוע את החברה ו/או לצרפה כצד שלישי בתובענה הנדונה, וכי אנו מודעים ומסכימים לכך שאין כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התובענה בחברה, שכן האירוע נשוא התובענה ואפשרות הגשת התביעה נגד חברת ש.ניר הצפון (1991) בע"מ היו ידועים לנו בטרם תחילת הכיסוי הביטוחי יום מכאן שאומנם, בכתב הויתור שניתן על ידי הנתבעת (ניר הצפון), איילון פטרה את עצמה ואת סוכניה מכל חבות בגין האירוע נשוא התובענה, אך ספק אם הכוונה של איילון הייתה לפטור אותה לא רק בכובעה כמבטחת של ניר הצפון, אלא גם בכובעה כמבטחת של המערער בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית שלו כסוכן ביטוח. ואולם נראה שהכרעה בשאלה זו, הינה בנסיבות העניין, מעבר לדרוש. סוף דבר 16. ראשיתה של התובענה היה כאמור בתביעת שיבוב שהגישה כלל בגין נזקי שריפה שנגרמו למבוטחת שלה (המכבסה), כאשר התברר כי מקור השריפה היה בהצתה. כלל, שביטחה את המכבסה, נשאה בתשלום הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו למכבסה, והגישה תביעת שיבוב נגד ניר הצפון, שנתנה את שירותי השמירה למכבסה, ונקבע שהתרשלה בתפקידה. הודעת צד ג' שהגישה ניר הצפון נגד חברת הביטוח עילית, שלכאורה ביטחה אותה בין השאר בגין רשלנות מקצועית, נדחתה בצדק, בשל העובדה שהפוליסה של עילית לא כיסתה את האירוע, שכן הפוליסה היתה על בסיס מועד הגשת התביעה, ובעת הגשתה הביטוח בעילית הסתיים. טענתה של ניר הצפון בערעורה כנגד הסוכן, כי יש לחייב את הסוכן לשפותה בשל רשלנותו כאשר לא דאג לרצף ביטוחי, דינה להידחות שכן כאמור, היא לא נטענה כלל בבית משפט קמא, לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן, כך גם לא הוצבה ונדונה התשתית העובדתית הנדרשת לכך והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה. תשתית זאת כוללת את הנסיבות להפסקת הביטוח בעילית, אופן עריכת הביטוח באיילון והפועלים בנושא זה. לכן, לו נשמעה דעתי אמליץ לחברי להרכב לדחות את ערעור ניר צפון (ע"א 12517-09-10), ולקבל הערעור שהגיש הסוכן (ע"א 1591-09-10) כנגד ניר הצפון. משכך אין צורך להידרש לערעור הסוכן כנגד איילון. התוצאה היא כי הסוכן משוחרר מכל חיוב, וניר הצפון תשפה את התובעת - כלל חברה לביטוח, במלוא הנזק. כל תשלום ששולם על ידי המערער לניר הצפון יוחזר למערער בצירוף רבית והפרשי הצמדה מיום ביצוע התשלום ועד השבתו בפועל למערער. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. הפיקדון שהפקידו המערערים יושב להם על פירותיו באמצעות באי כוחם. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים, ומצטרף לאמור בחוות דעתה של חברתי כב' השופטת לבהר שרון. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי אני מסכים. ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. הרחבת חזית אסורהערעור