קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרשעה על סמך מכשיר הממל''ז: לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית המשפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 7.9.10 ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק פלילי 3843-12-09 . המדובר בערעור המדינה על זיכויו של המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין כך שביום 3.9.09, נהג המערער ברכב ברח' ההגנה לכיוון דגון בחיפה, בדרך עירונית המסומנת בתמרור ב-20 שבה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש כאשר המהירות בה נסע היתה 107 קמ"ש ובכך ביצע עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המהירות נמדדה באמצעות מכשיר מדידה לייזר - LTI2020 (להלן: "הממל"ז"). ביום 15.7.10 בשלב הקראת כתב האישום, הודה המשיב בעובדות כתב האישום, אך טען כי אין בכך כדי לבסס הרשעה הואיל ולטעמו לא נעשה כיול לממל"ז כמתחייב עפ"י הדין ולכן העובדות אינן מהוות עבירה. בית המשפט לתעבורה לאחר שקיבל את סיכומי הצדדים בכתב החליט לזכות את המשיב מהעבירה שיוחסה לו תוך קביעה כי: "דא עקא, כי אמינות מכשיר הממל"ז איננה במחלוקת בתיק זה כי אם אמינות המדידה. אמינות זו מושפעת מרמת דיוק המכשיר, דיוק הינו פונקציה של תנאי אחזקה נאותים וכיול המכשיר בהתאם להוראות היצרן במעבדה מוסמכת המבצעת כיול במובן המקצועי-מדעי, על פי קריטריונים מדעיים מקובלים בתורת המדידה".(עמ' 4 להכרעת הדין, שורות 11-7). בית המשפט לתעבורה המשיך וכתב, כי המערערת: "לא הציגה ראיה על ביצוע כיול המבוצע ע"פ (צ.ל. עפ"י) אמות המידה המקצועיות המקובלות בשטח זה. בהעדר כיול מקצועי, ע"פ (צ.ל. עפ"י) אמות מידה מדעיות מקצועיות, ממעבדה מוסמכת, כמתחייב ע"פ (צ.ל. עפ"י) תורת המדידות, קיים חשש כי המדידה אשר בוצעה לנאשם באמצעות מכשיר הממל"ז איננה תקינה. מכאן לשאלה בדבר מקור החובה או העדרה, לביצוע כיול, בהתאם לקריטריונים המקצועים במעבדה מוסמכת". (עמ' 7 להכרעת הדין, שורות 10-6). משכך, קבע בית המשפט לתעבורה, כי: "בהיעדר ראיה בדבר ביצוע כיול עפ"י אמות המידה המקובלות בתורת המדידה מאת מעבדה מוסמכת, לא יוכל בית המשפט לסמוך את ידיו על תוצאות המדידה שבוצעה לנאשם ולכן נוצר ספק ביחס לנכונות המדידה, ספק ממנו יש להנות את הנאשם, ועל כן אני מזכה אותו מחמת הספק". (עמ' 12 להכרעת הדין, שורות 22-19). על סמך הדברים הנ"ל סבר בית המשפט לתעבורה כי המערערת לא הוכיחה את כיולו של מכשיר הממל"ז בדרך אחרת והחליט לזכות את המשיב מהעבירה שיוחסה לו. המערערת ביקשה לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו. לטענתה, הממל"ז הוא מכשיר אמין ומדויק וזאת בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן ובהתאם להוראות היצרן. עוד נטען כי המשטרה פועלת בהתאם להנחיות שניתנו ע"י בימ"ש עליון בע"פ 4682/01 גבראיל לוי ומשה עטיה נגד מדינת ישראל. פ"ד נח(1) 304 (להלן: "הלכת לוי עטיה"), וכיול באמצעות מעבדה מוסמכת אינו נכלל בהוראות אלו . המערערת טענה בהודעת הערעור כי המשיב הודה בעובדות כתב האישום, לכן היה צריך להרשיעו בביצוע העבירה המיוחסת לו גם על סמך הודאתו ומבלי להידרש לשאלת אופן כיול הממל"ז. אך בטיעוניה בפני חזרה בה מטענה זו. עוד טענה המערערת, כי ההפרדה שערך בימ"ש לתעבורה בין אמינות המכשיר לבין אמינות הכיול היא מלאכותית ומוטעית. קביעת בימ"ש עליון בהלכת לוי ועטיה לא הופרכה. בנוסף נטען כי המשיב נמנע מהבאת עדים בכלל ומומחים בפרט, והסתמך רק על פסק דינו של בימ"ש מחוזי באר שבע ע"פ 5355/08 מדינת ישראל נגד עמיקם לוין (ניתן ביום 2.3.10) (להלן: "פס"ד עמיקם"). ב"כ המשיב סבור, כי הכרעת הדין בעניינו של המשיב בדין יסודה ואין להתערב בה. עוד טען כי המערערת לא הוכיחה את כיול המכשיר כדי לבסס את ממצאי הבדיקה ומכאן שמסקנתו של בית המשפט לתעבורה נכונה. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, הכרעת דינו של בי המשפט לתעבורה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור ולהרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. פעמים רבות שב בית המשפט העליון וחזר על ההלכה הידועה לפיה התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ועובדה שאותם קבעה הערכאה הדיונית תעשה במקרים חריגים בלבד ובין היתר, כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית - ראו ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09) וע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09). לעניין החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה - ראו ע"פ 6973/06 הייב נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.7.07), שם נאמר: "...התערבותו של בית משפט זה בממצאי עובדה ומהימנות מוגבלת למקרים חריגים, בהם מסקנותיו של בית המשפט קמא אינן מעוגנות בחומר הראיות או שהנן סוטות מן ההיגיון או השכל הישר (ראו, למשל, ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 25.1.07)...ע"פ 6236/97 מטמרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 12.5.98))...". בענייננו, מעיון בהכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה עולה, כי הוא לא שמע עדים ורק הסתמך על סיכומי הצדדים בכתב. משכך אין יתרון לערכאה הדיונית על ערכאת הערעור. לטעמי, טעה בית המשפט לתעבורה כאשר ביסס את הכרעת דינו לזיכוי המשיב על יסוד הטענה שהמערערת לא ביצעה כיול מאת מעבדה מוסמכת. המדובר בפגם טכני שלא משפיע על מהימנות המדידה. על פי הפסיקה, לצורך הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, על המאשימה להוכיח שלושה יסודות מרכזיים: האחד, המכשיר בו נמדדה המהירות היה תקין ומדויק; השני, המפעיל היה מיומן בהפעלת המכשיר; השלישי, כללי ההפעלה הבסיסיים נשמרו על ידי המפעיל. (ראו ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 40 (להלן: "באונשטיין"),שם בעמ' 46-47). באשר לבדיקה התקופתית, חצי שנתית, שנוהגת המשטרה לעשות, נקבע ע"י בית המשפט העליון כי: "בדיקה כזו אכן רצויה היא ואף דרושה, אך אין היא חייבת להיות חלק ממערכת הראיות של התביעה. כאמור, צריכה התביעה להראות, כי המכשיר היה תקין בעת ההפעלה הנדונה. שלוש הבדיקות הנ"ל די בהן לצורך זה" (ראו בראונשטיין, שם בעמ' 50). ההלכה המחייבת כיום היא ההלכה שנקבעה בעניין לוי עטייה, לפיה ניתן להסתמך על תוצאות מכשיר הממל"ז כתנאי להרשעה בפלילים, בכפוף לכך שהמאשימה תוכיח כי המכשיר הופעל על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן, ולאחר בדיקות תקופתיות כנדרש: "הפסיקה שאזכרתי, ובעיקר הניסויים הרבים שנערכו בממל"ז, מחייבים את המסקנה כי התוצאות שמפיק המכשיר עונות על מידת ההוכחה הנדרשת בפלילים, ומכאן הצעתי לחברותיי לקבוע כי הממל"ז הינו מכשיר מדידה אמין ומדויק בכפוף להפעלתו על-ידי מפעיל מיומן, על-פי הנחיות היצרן, ולאחר ביצוען של הבדיקות השיגרתיות בטרם ההפעלה. בהתקיים כל אלה הנתונים שמפיק הממל"ז על מהירותו של רכב מטרה כשרים להתקבל ולשמש כראיה בבית-המשפט, וניתן לבסס עליהם את הרשעתו של נאשם גם אם אותם נתונים הם ראיה יחידה נגדו, ובלבד שהמדידה בוצעה על-פי הנחיות אלו: (א) בטווחים שמעל 300 מטרים יופעל הממל"ז מעל חצובה בלבד. (ב) בטווחים שמעל 300 מטרים ישתמש המפעיל בעדשה מגדילה ומקרבת. (ג) כאמור בפיסקה 18 של פסק-הדין, מכל תוצאת מהירות הנמדדת על-ידי הממל"ז יופחתו 5 קמ"ש בגין סטיית הדיוק של המכשיר". (שם בעמ' 334). יצויין, כי עתירה לקיום דיון נוסף על פסק הדין בעניין לוי עטייה נדחתה (ראו דנ"פ 03/ 10415 לוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.2.2004)). זאת ועוד משהערעור על פסק הדין בעניין לוין נמחק בשל פטירתו של המערער (רע"פ 2891/10, החלטה מיום 27.10.10), הרי ההלכה בעניין לוי עטייה עומדת בעינה ועדיין תקיפה, שרירה וקיימת. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט מ' חשין בבש"פ 2343/00 אביבה כהנא נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2), 65 ,עמ' 67-68, שם נקבע כי: "דרך העולם היא - דרך העולם ודרך המשפט - שמקום בו מבקש בעל-דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי-המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל את ביצועיו כמהימנים וכאמינים עד שיוכח להם כי אכן מכשיר מהימן ונאמן הוא. כך הוא לאורך זמן מסויים עד היווצרה של מעין "מסה קריטית". לאחר היווצרה של "מסה קריטית" שוב אין מוטל עליו, על בעל-דין, להוכיח הכל מבראשית, ונוצרת חזקה שבעובדה כי המכשיר החדיש מכשיר אמין ומהימן הוא עד אם יוכח אחרת. מאותה עת ואילך רואים את כל הניסויים שנעשו בעבר כמו נבלעו ונטמעו בחזקה שבעובדה, והמבקש להפריך אותה חזקה עליו הנטל (הטקטי) להוכיח את טענתו". במקום אחר נקבע כי: "כפי שמציינת המדינה, הנחיות היצרן נעדרות הוראה בדבר עריכתו של כיול מדעי במעבדה חיצונית מורשית ... " (ראו בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום (ניתנה ביום 10.10.10). בענייננו, המשיב לא תקף את שיטת הפעולה של הממל"ז ולא הוכיח באופן פוזיטיבי כי מכשיר זה נפלו טעויות - רע"פ 2703/97 אנגל נגד מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 241. זאת ועוד אין חולק כי השוטר מפעיל הממל"ז הינו מוסמך ומיומן להפעלת הממל"ז ואף כך קבע בימ"ש לתעבורה כי: " המאשימה הגישה בהסכמת הסנגור את דו"ח המהירות, אליו נלווה תיאור נסיבות, דו"ח אשר נערך ע"י מפעיל הממל"ז (מוצג - ת/1). הסנגור לא חלק על כך שהשוטר מוסמך ומיומן להפעלת הממל"ז. גם ההגנה לא הגישה ראיות ולא העידה את הנאשם או עדים אחרים" אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. על יסוד התוצאה הנ"ל אני מחזיר את הדיון לבית המשפט לתעבורה כדי שישמע את טענות הצדדים לענין העונש ויגזור את דינו של המשיב. משפט פלילימשפט תעבורההרשעהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות