קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השמדת אופנועים מזויפים: משטרת ישראל (יחידת אתג"ר) תפסה שני אופנועים שנגנבו מהמשיבים. בבדיקה התברר כי מספרי המנוע והשלדה של שני האופנועים זויפו. השאלה העומדת לדיון היא האם יש להיעתר לבקשת המשטרה ולהורות על השמדת האופנועים, או שמא להיעתר לבקשת המבקשים ולהורות על החזרת האופנועים למבקשים. כללי: 1. ביום 21.4.10 בוצע חיפוש בעיר נתניה בעסק לממכר חלקי חילוף לכלי רכב. במהלך החיפוש נתפסו 3 אופנועים, אשר שניים מהם הם מושא ההליך שבפני. האופנועים תוארו בבקשת המבקשת כדלקמן: אופנוע מוטו קרוס השייך למשיב 1, אשר בבדיקת מז"פ הוברר כי: מספר השלדה המוטבע על השלדה אינו מקורי. לא ניתן לחשוף את ההטבעה המקורית; מספר המנוע המקורי היה 035806. הטבעת מספר המנוע הושחתה; על פי ממצאי מז"פ לא נמצא רישום בקובץ בעלויות רכב למספרי השלדה והמנוע. אופנוע מוטו קרוס השייך למשיב 2, אשר בבדיקת מז"פ הוברר כי: מספר השלדה המוטבע על השלדה אינו מקורי. לא ניתן לחשוף את ההטבעה המקורית; מספר המנוע המקורי היה 008005. הטבעת מס' המנוע הושחתה; על פי ממצאי מז"פ לא נמצא רישום בקובץ בעלויות רכב למספרי השלדה והמנוע. 2. המבקשת הגישה את בקשתה זו להשמדת האופנועים, וטענה כדלקמן: בהתאם לחוות דעת המומחה שצורפו לבקשה עולה כי שני האופנועים מזויפים, דהיינו טושטשו סימני הזיהוי בהם באמצעות חלקי רכב גנובים, ולא ניתן לקבוע את מקוריותם; יבוא אופנועים מסוג מוטו קרוס למדינת ישראל אסור, וממילא האופנועים אינם נמצאים בשום רישום של משרד התחבורה, ועל כן אינם נושאים לוחית זיהוי כלשהי. גם אם ניתן היה לייבא אופנועים מסוג זה ולרשמם בישראל כדין, עמדת משרד הרישוי הינה כי רכב שמספר השלדה שלו הושחת ולא ניתן להגיע למספר השלדה המקורי, לא יחודש לו רשיון הרכב. למשיבים אין כל זכות קניינית באופנועים, וגם אם יטענו שהאופנועים נקנו בהתאם לתקנת השוק, הפסיקה קבעה כי האינטרס הציבורי עדיף על זכות הקניין, וכלי רכב מזויפים לא ינועו בכבישים. משמעות הדבר כי בעל רכב מזויף שקנה רכב בהתאם לתקנת השוק, ולא ניתן להחשידו במעשה הזיוף או בקשר אליו, לא יוכל למזער את נזקיו ע"י מכירת הרכב או חלקים ממנו לפירוק. 3. ביום 24.2.11 לא התייצבו המשיבים, אלא אך ורק באת כוחם. ב"כ המשיבים לא כפרה בנכונות חוות הדעת של מז"פ שצורפו לכתב התביעה, ולא בקשה להזמין את המומחה לחקירה על חוות דעתו. ב"כ המשיבים טענה כדלקמן: הזכות הקניינית באופנועים היא של המשיבים, כפי שאכן עולה מחוות דעת מז"פ; היא מסכימה שהאופנועים הם אופנועי שטח האסורים לנסיעה בישראל, ועל כן לא ניתן לנסוע בהם בישראל; כיום לא ניתן לנסוע בכלי הרכב, ולכן אין חשש שהמבקשים יסעו בכלי הרכב. אם וכאשר תאשר המדינה את יבוא הסוג הזה של האופנועים, אז יתמודדו המשיבים עם בעיית אישור הנסיעה של כלי רכב מזויפים. 4. בתום הדיון הוריתי למשטרה לבדוק האם מנועי האופנועים הם במצב עבודה. תשובת המשטרה הייתה שעקב העלות הגבוהה של בדיקה זו, לא ניתן להם תקציב לבצע את הבדיקה, אך עמדת המשטרה היא שללא קשר למצבם המיכני של המנועים, עמדת המשטרה היא שאין להחזיר את האופנועים למשיבים. לאחר מכן התעשתה המשטרה והציעה לב"כ המשיבים שהמשיבים יוכלו לפרק מהאופנועים כל חלק שיחפצו, למעט השלדה והמנוע. לטענת המבקשת, ב"כ המשיבים סירבה להצעה זו. דיון ומסקנות: המישור הנורמטיבי: 5. סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 קובע כך: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". כאמור, האופנועים נתפסו על ידי המשטרה בחשד לזיופם, ולאחר קבלת חוות דעת של מז"פ הגישה לבית משפט השלום בקשה להשמדתם. פניה זו נעשתה על יסוד סעיף 34 לפקודה הקובע: "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסוים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו". 6. שאלת תפיסתו של רכב מזויף על ידי המשטרה נדונה ע"י ביהמ"ש העליון ב-בש"פ 321/02 אברהים אבו שארב נ. מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(1) 193. בעניין זה נדונה השאלה האם בנסיבות שבהן רכש אדם רכב מזויף בתום לב מאדם אחר, ראוי כי הרכב יהיה תפוס בידי המשטרה במהלך משפטו של הזייפן או שמא יש להחזירו לרוכש. במקרה זה קיימים שני שיקולים מנוגדים. השיקול הראשון, טענת זכות הקניין של הבעלים של הרכב אותה רכש בתום לב. השיקול השני, האינטרס הציבורי הכפול: שהוא, הצורך ברכב המזויף כראיה במשפט הפלילי נגד הנאשם, והמדיניות להילחם בנגע הגניבות והזיופים של כלי הרכב על ידי מניעת השימוש בהם. כב' השופט אנגלרד הגיע למסקנה כדלקמן (עמ' 202 סעיף 21 לפסה"ד): "בהיעדר הסדר חקיקתי יש למצוא את האיזון הנאות בין האינטרסים המנוגדים במסגרת ההוראה הכללית של סעיף 36 לפקודה ... הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי. מסקנתי זו מתבססת על שני שיקולים הנראים לי מכריעים: האחד, הצורך לשמור על הרכב כראיה בהליכים הפליליים המתנהלים נגד הנאשם; השיקול האחר הוא כי הרכב במצבו הנוכחי אינו ראוי לשימוש תחבורתי כל עוד לא אושר השימוש ברכב על-ידי רשות הרישוי. ספק רב אם אישור מעין זה יינתן על-ידי רשות הרישוי נוכח מדיניותה כפי שבאה לידי ביטוי בחוות-הדעת שצורפה לסיכומיה של המדינה. משכך הם פני הדברים, אינני חושב שהמשך החזקתו של הרכב המזויף בידי המשטרה פוגע בעקרון המידתיות..." אמנם השאלה מה ייעשה עם הרכב לאחר המשפט הפלילי לא נדונה בתיק זה, אך אם כב' השופט אנגלרד לקח בחשבון את השיקול שכלי רכב מזויפים לא ינועו בכבישי הארץ, יש לשיקול זה השלכה גם לשאלה מה ייעשה עם הרכב לאחר ההליך הפלילי. ב-ב"ש (מחוזי י-ם) 4260/05 מדינת ישראל נ. באד גאד נדונה במישרין השאלה האם יש להיענות לבקשת המשטרה להשמיד רכב מזויף שרכש אדם בתום לב. עמדת כב' השופט פרקש הייתה כדלקמן (סעיף 16 לפסה"ד): " ... בבחינת האינטרסים הנוגדים - האינטרס הציבורי, מחד, וזכות הקניין, מאידך - גובר האינטרס הציבורי לכך שרכב מזויף, אשר לא ניתן להכשירו ואף אם נמצא כשיר לנסיעה, כבמקרה דנן, לא ינוע בכבישי הארץ. בהעדפת האינטרס הציבורי של מניעת נסיעתם של כלי רכב מזויפים בכבישי הארץ, יש משום נדבך נוסף בהגבלת סחירותם של כלי רכב מזויפים ושמא יביא הדבר להפחתה בגניבות כלי רכב ובזיופם. אין בכך משום פגיעה בעקרון המידתיות. לעומת זאת, יש בכך משום הנחייה וקריאה לרוכשים רכב לבדוק היטב את זהות הרכב כמו גם את זהותו ומיהותו של מוכר הרכב בבחינת "ייזהר הקונה" ..." (ההדגשה שלי - י.ז.). כב' השופט פרקש ציין כי אם היה יכול לסמוך על בעל הרכב המזויף כי יפרק את הרכב על מנת למכור את חלקיו, היה מתיר לו לעשות כן. אלא שבנסיבות המקרה, בעל הרכב הוכיח שלא ניתן לסמוך עליו שיעשה כן, כי לאחר שהוחזר לו הרכב החל לנהוג בו למרות הזיוף. מקרה נוסף בו דן ביהמ"ש בבקשה להשבת מנוע מזויף שהותקן ברכב הוא ע"ח 1905-01-09 (מחוזי מרכז) משטרת אתג"ר לוד גניבות נ. לאון חביב (לא פורסם) . במסקנת פסק הדין קבעה כב' השופטת ליאורה ברודי כדלקמן: "בבש"פ 321/02 אבו שארב מתייחס בית המשפט העליון (מפי כב' השופט י' אנגלרד כתוארו אז) למטרת סעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי, הדן בהכרעת בית המשפט בתפוס, כאשר החפץ הוגש כראיה לבית המשפט, ועמד על האינטרסים המנוגדים במסגרת הוראה כללית זו: זכותו הקניינית של הבעלים, מחד גיסא, והאינטרס הציבורי, מאידך גיסא. סבורני כי על שיקולים אלה להדריך את בית המשפט גם בהכרעה על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי. גם מתוך הנחה כי המשיב הצליח להצביע על קיומה של זכות קניינית ברכב, סבורני כי האינטרס הציבורי מחייב כי המנוע התפוס לא יושב לידיו. כפי שצוין בערר עמדת משרד התחבורה - אגף הרישוי ומשטרת ישראל היא, ובצדק, כי רכב שמותקן בו מנוע מזויף לא יעבור טסט כל עוד הוא מותקן ברכב, כך שהזכות הקניינית של המשיב איננה ניתנת למימוש במלואה, מתוך הנחה כי ינהג כדין ולא ירכיב את המנוע לרכב. האינטרס הציבורי מחייב כי כלי רכב ובהם מנועים מזויפים לא ינועו על הכביש, וכי לא תעשינה דיספוזיציות ברכב, באופן שכלי רכב מזויפים יעבור מיד ליד ללא פיקוח. אם אמנם נפגע המשיב במישור האזרחי, יוכל לנקוט בהליכים מתאימים." (ההדגשה שלי - י.ז.). 7. מכל האמור לעיל עולה כי כאשר קיימים כלי רכב מזויפים, בין אם מנוע מזויף ובין את שלדה מזויפת, מפרקים את החלק המזויף מהרכב, ומוסרים לבעל הזכות ברכב את החלקים שאינם מזויפים. מן הכלל אל הפרט: 8. האינטרס הציבורי מחייב כי כלי רכב מזויפים לא ינועו בכבישים, ועל אחת כמה וכמה כלי רכב שאין להם אישור תנועה בארץ ואשר זייפו להן את מספר המנוע ומספר השלדה. לאור הלכות אלו הכף נוטה לקבל את בקשת המבקשת להשמיד את כלי הרכב. 9. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי האופנועים אכן שייכים למשיבים, אין כל מניעה לאפשר לכל אחד מהם לפרק מהאופנוע השייך לו את כל החלקים שאינם חלק מהשלדה ואת כל החלקים שאינם חלק המנוע עליו מוטבע מספר המנוע. ניתנת בזה לכל אחד מהמבקשים האפשרות לגשת למשטרה עד ליום 31.8.11, בתיאום מראש, ולפרק מהאופנוע השייך לו כל חלק שיחפוץ, ובלבד שישאיר בידי המשטרה את שלדת האופנוע וחלק המנוע של האופנוע עליו היה מוטבע מספר המנוע. החל מיום 1.9.11 רשאית המשטרה להשמיד את האופנועים בין אם הגיעו המבקשים לפרק את החלקים מהאופנועים בהתאם לאפשרות שניתנה להם ובין אם לאו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה המבקשת להשמדת האופנועים, בכפוף לאפשרות פירוק חלקים מהאופנועים, כאמור לעיל. זיוףאופנוע