קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתתפות עצמית בפוליסת חבות מעבידים: רקע כללי: 1. התובעת הינה חברת ביטוח אשר הנפיקה פוליסת חבות מעבידים לנתבעת, (להלן:"הפוליסה"), שהינה חברה למתן שרותי ניקיון ואבטחה. עובד של הנתבעת, (להלן:"העובד") הגיש תביעה כנגד הנתבעת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפה שהותקף במהלך עבודתו כמאבטח מטעם הנתבעת. התובעת חתמה על הסדר פשרה עם העובד ושלמה לו סך של 15,000 ₪ פיצוי. הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית בטענה שהתשלום לעובד במסגרת הסכם הפשרה עימו נעשה מבלי שהתקבל אישור לכך מהנתבעת, כפי שנדרש בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). בתביעה שבפניי דורשת התובעת את תשלום דמי ההשתתפות העצמית מהנתבעת. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת: 2. לטענת התובעת הנתבעת מסרה לה לטיפול את תביעת העובד כנגדה שהוגשה על ידו לבית המשפט. התובעת ערכה בדיקה ומצאה כי נכון יהיה לסיים את ההליכים בתביעה שהוגשה בפשרה (להלן:"הפשרה"). התובעת הודיעה לנתבעת על המו"מ במכתב מיום 30.8.07. הנתבעת מצידה שלח ה מכתב תשובה ביום 18.9.07 וביקשה פירוט על הסדר הפשרה. התובעת השיבה למכתב זה במכתב שנשלח באמצעות הפקס ביום 24/02/08 בו פירטה את פרטי הסכם הפשרה. רק לאחר שעברו 30 יום ולא התקבלה כל הודעה מהנתבעת על התנגדותה להסכם הפשרה , חתמה התובעת על ההסכם עם העובד ושלמה לו את סכום הפשרה. לאור האמור לעיל עמדה התובעת בדרישות חוק חוזה הביטוח ועל הנתבעת לשפותה עד לגובה סכום ההשתתפות העצמית. הסכם הפשרה היטיב עם הנתבעת שכן הוא איננו מגיע לגבול סכום ההשתתפות העצמית (כ- 7,500 $) אלא עמד על סך של 15,000 ₪ בלבד בתוספת הוצאות בסך 1,509 ₪. התובעת דוחה את טענת הנתבעת כי לאירוע בו הותקף העובד אין כיסוי ביטוחי, שכן לטענתה מדובר בתקיפה שנבעה ממילוי תפקידו של העובד כמאבטח. 3. תמצית טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בדרישות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח ומטעם זה יש לדחות את תביעתה. התובעת ידעה שהנתבעת בקשה לקבל פרטים על ההליכים שבין התובעת לעובד והדבר בא לידי ביטוי בהתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים. למרות האמור לעיל בחרה התובעת לחתום על הסכם הפשרה עם העובד מבלי שקבלה את אישורה של הנתבעת לכך. הנתבעת מציינת שכבר במכתבה הראשון מיום 18/09/07 דרשה מהתובעת פרטים על פרטי המו"מ המתנהל שבינה לבין העובד. הנתבעת טוענת שהגיבה לכל מכתביה של התובעת. למכתב התובעת מיום 30.8.07שלחה הנתבעת את תשובתה ביום18/09/07. למכתב התובעת מיום24/02/07 כתבה הנתבעת מכתב תשובה ביום 4.3.08 , אשר נשלח על ידה ביום 13/03/08 בדואר רשום. במכתב תשובה זה הביעה הנתבעת את התנגדותה להסכם הפשרה המסתמן. לגופו של עניין טענה הנתבעת שמדובר באירוע שאינו בשליטת הנתבעת ואחריותה ועל העובד היה לתבוע את התוקף. המסקנה המתבקשת היא שלא היה על הנתבעת לשאת בתשלום הפיצוי, ומכאן שגם על חברת הביטוח המבטחת אותה בביטוח מעבידים אל להתנדב לשלם פיצויים בגין אירוע שאין לנתבעת כל אחריות עליו כלפי העובד. בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה. 4. עיקר המחלוקת שבין הצדדים: האם עמדה התובעת בתנאי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. מבחינה עובדתית חלוקים הצדדים במועדי השליחה והקבלה של מכתבה של הנתבעת מיום 04/03/08, בו הודיעה על התנגדותה להסכם הפשרה שבין התובעת לעובד . הנפקות המשפטית לפעולות שנעשו שלא בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח. דיון: 5. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו ; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי" במקרה הנדון אין מחלוקת כי הוגשה תביעה על ידי הצד השלישי (העובד) והיא טופלה על ידי המבטחת לבקשת המבוטחת. לפי סעיף 68 לחוק חוזה הבטוח, באופן עקרוני על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג', במקרה הנדון, העובד, אלא שחובה זו מותנית בהודעה למבוטח הרשאי להודיע על התנגדותו תוך 30 יום. בסיפא לסעיף ניתן ההסבר לזכותו של המבוטח להתנגד, שכן נקבע בסיפא שכל טענה שיש למבוטח כלפי הצד השלישי קיימת גם למבטח. הסדר זה נובע מכך שקיימות השלכות על המבוטח הנובעות מהתשלום שמבצע המבטח, כמו תשלום השתתפות עצמית, נשוא הדיון בתיק בנדון. 6. במקרה הנדון אין מחלוקת על כי התובעת יידעה את הנתבעת ביום 30.8.07 על כי מסתמנת אפשרות לסיום את התביעה בפשרה. באותו מכתב שצורף כנספח ג' לסכומי התובעת צוין במפורש כי אם לא תתקבל כל הסתייגות תוך 30 יום תהיה התובעת רשאית לסלק את התביעה. אין מחלוקת על כי הנתבעת שלחה מכתב ביום 18.9.07 (אשר לטענת התובעת התקבל אצלה ב- 23.9.07) ובו ביקשה לקבל פירוט בדבר גובה הפשרה ומרכיביה. (צורף כנספח ד' לסיכומי התובעת). אין מחלוקת כי ביום 24.2.08 השיבה התובעת למכתבה של הנתבעת מיום 18.9.07 ופירטה את סכום הפשרה המתגבשת והוצאות החקירה. 7. משלב זה חלוקים הצדדים לגבי המשך מועדי ההתכתבות שביניהם. בעוד התובעת טענה כי ביום 24.2.08 שלחה את המכתב המפרט את פרטי הפשרה המתגבשת בפקס, כך ש - 30 הימים עברו ביום 24.3.08, ולמעשה ממועד זה הייתה רשאית התובעת לסלק את תביעת העובד , הרי שהנתבעת טענה כי ביום 4.3.08 שלחה לתובעת מכתב (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית) בו התנגדה להסכם הפשרה. לטענתה המכתב נשלח בדואר רשום ביום 13.3.08 ואישור על המשלוח הוצג בדיון שהתקיים ביום 6.6.10. לטענת התובעת היא קבלה את מכתב הנתבעת נושא תאריך 4.3.08 רק ביום 7.4.08 בפקס, וזאת לאחר שהעובד חתם על כתב הסילוקין ב- 6.4.08. המחלוקת העובדתית שעל השלכותיה המשפטיות אעמוד בהמשך מתמקדת בשאלה מתי קבלה התובעת את מכתב הנתבעת מיום 4.3.08, שכן אם אקבל את טענת הנתבעת שהתאריך הקובע הוא התאריך של ה- 13.3.08 מועד שליחת המכתב, לטענתה, בהתאם לאישור משלוח הדואר הרשום, הרי שהנתבעת הודיעה על התנגדותה בתוך תקופת 30 הימים הקבועה בסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, ואילו התובעת פעלה בניגוד להוראות החוק כאשר ביצעה את התשלום למרות התנגדות הנתבעת. היה ואקבל את טענת התובעת על כי המכתב נשלח אליה בפקס ביום 7.4.08 , הרי שהנתבעת היא זו שלא עמדה בדרישות סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, ואילו התובעת פעלה בהתאם להוראות החוק. בשולי הדברים יוער שלו היו הצדדים מתקשרים באמצעות הטלפון ניתן היה למנוע את ההתדיינות הנדונה. 8. ממכלול העדויות והראיות עולה כי מדובר במקרה של טעות שנבעה מ"קצר בתקשורת" שבין הצדדים, שכן לא התרשמתי שמי מהצדדים היה מעוניין להטעות את הצד שכנגד או לפעול בניגוד לרצונו. התובעת הקפידה ליידע את הנתבעת בהליכים שהתקיימו בהתייחס לתביעת העובד והנתבעת הקפידה להגיב למכתבי התובעת. אני מאמינה לתובעת שמכתבה של הנתבעת מיום 4.3.08 לא היה בפניה עת חתמה על הסכם הפשרה עם העובד. השאלה היא האם נשלח הוא במועד הקבוע בסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח. הנתבעת הציגה אישור על משלוח דואר רשום לתובעת מיום 13.3.08 אך אין כל אינדיקציה על כי מדובר דווקא במכתב הרלוונטי מיום 4.3.08 שכן לדברי התובעת אין זו התביעה היחידה המטופלת אצל התובעת עבור הנתבעת. מכתב סירוב כדוגמת המכתב מיום 4.3.08 ראוי היה שמועד שליחתו יפורט בצורה ספציפית. כפי שכבר ציינתי בדיקה טלפונית של כל אחד מהצדדים הייתה חוסכת את ההתדיינות הנדונה. תיאורטית ניתן היה להגיע להכרעה בתיק זה על בסיס בדיקה טכנית של משלוח וקבלת הודעת הסירוב, אך מאחר וההוראות הטכניות - פרוצידורליות באות לשרת את העניין המהותי אתייחס להיבט המשפטי מהותי, דהיינו, בדיקת הנפקות המשפטית של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח ויישומה על המקרה הנדון. השאלה המתבקשת היא מה הנפקות המשפטית, לחתימת התובעת על הסכם הפשרה מבלי שעמדה בתנאי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח. בענין זה אינני מקבלת את טענת התובעת כי מדובר בסעיף דקלרטיבי בלבד, אלא מקבלת אני את טענת הנתבעת כי מדובר בסעיף קוגנטי אשר הרציונל שבו מצוין בסיפא הקובעת כי למבטח עומדות טענות המבוטח כנגד צד ג'. דהיינו חשיבות קבלת עמדת המבוטח נובעת מההשלכות שיש לביצוע התשלומים על ידי המבטח עבורו, ולכן יש חשיבות לבדוק אם קיימות לו טענות כנגד צד ג' הפוטרות אותו מתשלום לאותו צד ג', שכן פטור זה חל גם על המבטח. ומכאן המסקנה המתבקשת הינה שבמקרה בו לא פעלה המבטחת בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, יהיה המבוטח פטור מתשלומים החלים עליו, אם התברר כי קיימות לו טענות כנגד צד ג' אשר היו גורמות לדחיית תביעת צד ג'. במקרה כזה יש לראות את המבטחת כמתנדבת שלא זכאית לשיפוי מהמבוטח באותם סכומים כמו דמי השתתפות עצמית המגיעים לה במהלך הרגיל של העניינים. 9. במקרה הנדון שבפניי, טענתה העיקרית של הנתבעת, לגופו של עניין, הייתה שהתקיפה בגינה הוגשה התביעה על ידי העובד לא כלולה באחריות הנתבעת כלפיו. במקרה הנדון מדובר בעובד שעבד כמאבטח וננגח בפניו, לאחר שסרב לאפשר כניסה למשרדי החברה לאחר שעות העבודה (תמצית אירוע התאונה מתוך כתב התביעה שהגיש העובד כנגד הנתבעת ואשר צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית של התובעת). תפקידו של העובד כמאבטח, מטבע הדברים, מביא מידי פעם לעימותים אלימים מילולית ולעיתים אף פיסית . בנסיבות תפקיד זה , תקיפה היא אחד הסיכונים שמן הראוי שהעובד יהיה מבוטח בגינם. כך, שגם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת שמכתב הסירוב נשלח כדת וכדין, והיה עלי לבדוק לגופו של עניין את התנהלותה של התובעת מול העובד, הייתי מגיעה למסקנה כי התנהלותה הייתה כדין וסבירה בנסיבות המקרה. אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה לא הייתה לה אחריות כלפי העובד לאירוע התקיפה. יחד עם זאת מסכימה אני עם הנתבעת שיש לעשות כל מאמץ למצות את הדין עם התוקף. לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה, לאחר שדחיתי את טענת הנתבעת לגופו של עניין ,ולא קבלתי את טענתה שמדובר באירוע שאין לו כיסוי ביטוחי וכי על העובד היה לתבוע את התוקף ולא את מעבידו. על פניו מדובר באירוע קלסי הנובע מאופי עבודתו של המאבטח המקימה אחריות למעבידו, המצדיקה הפעלת פוליסת ביטוח "חבות מעבידים" אני מקבלת את טענת הנתבעת שהגשת דו"ח החוקר בצרוף לסכומי התשובה ע"י התובעת נעשתה שלא כדין. לא ניתן לצרף ראיות לסיכומים, אלא אם הוגשה בקשה וניתנה החלטה המתירה זאת, מה שלא נעשה במקרה הנדון, גם אם הדבר נבע מהאמור בסיכומי הנתבעת. לאור האמור לעיל לא התייחסתי לדו"ח החוקר שצורף והוא איננו חלק מחומר הראיות בתיק. סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 17,677 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. אינני עושה צו להוצאות במקרה הנדון, שכן גם לתובעת יש חלק ב"קצר" שנוצר בין הצדדים סמוך לחתימה על הסכם הפשרה ויש לה רשלנות תורמת בנסיבות שהביאו להגשת התביעה. כמו כן התובעת קבלה כבר הוצאות בהליך זה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה שהוגשה בפועל באחור קצר. ביטוח חבות מעבידיםהשתתפות עצמיתפוליסה