קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחייבות בין סניפית: פסק הדין דן בשאלת הגדרתה של "התחייבות בין סניפית": התחייבות שנותן סניף אחד של בנק, לבקשת לקוחו, לסניף אחר של אותו בנק, לשלם לו את סכום הערבות שהלקוח ערב לו, בקשר לחובו של לקוח הסניף האחר. כן דן פסק הדין במשמעות הגבלת תוקף הערבות שנקבעה בכתב הערבות ובהתחייבות האמורים, ובשאלת הקשר המשפטי בין כל הצדדים המעורבים בהם. רקע עובדתי 1. המבקש הוא לקוח של המשיב וניהל בסניף "אינשטיין" שלו חשבונות פרטיים, שלו ושל אשתו, וכן תיק ניירות ערך. החברות "ניו הופ בניה ויזום פרויקטים בע"מ" ו"ניו הופ (2000) בע"מ" (להלן - ניו הופ) גם הן לקוחות של המשיב וניהלו את חשבונותיהן בסניף "השקד" (וכן בסניף "דרור", אך תובענה זו עוסקת בסניף השקד בלבד). הקשר בין המבקש ובין ניו הופ לא הוברר במסגרת תובענה זו. המבקש ביקש לערוב לחובותיהן של ניו הופ כלפי המשיב, עד לסכום של 1 מליון ₪ (להלן הערבות). כיון שהמבקש וניו הופ מנהלים את חשבונותיהם בסניפים נפרדים, נוצר הצורך במתן "התחייבות בין סניפית" (להלן - ההתחייבות) ובחתימת המבקש על "כתב ערבות ובקשה להוצאת כתב התחייבות לסניף אחר בארץ" (להלן - כתב הערבות), שעל מהותם נעמוד בהמשך. 2. כתבי הערבות וההתחייבות הראשונים נעשו בחודש פברואר 2004. תוקפם נקבע לשנה אחת, והם הוארכו מידי שנה לשנה אחת נוספת. האחרונים נעשו ביום 9.2.09 (נספחי ד'3 וד'4 לכתב התגובה) ותוקפם נקבע עד ליום 9.2.10. כבטחון להוצאת כתבי ההתחייבות, שעבד המבקש את תיק ניירות הערך שלו לטובת המשיב, סניף אינשטיין (נספח ג' לתגובה). 3. על פי האמור בתובענה, מצבו הרפואי של המבקש הורע בשנים האחרונות, והרעה זו הגיעה לשיאה בחודש אפריל 2009 עקב אירוע מוחי קשה. מצבו זה הקשה עליו לנהל את עסקיו, ולעזרתו נקרא שותפו לעסקים נבו דוקטורי. 4. כמידי שנה בשנה, פנה סניף השקד לסניף אינשטיין ביום 18.1.10 וביקש ממנו להעביר את סכום הערבות, כאשר לחילופין, הוא מוכן לקבל ארכה של כתב ההתחייבות לשנה אחת נוספת. כמידי שנה, פנה סניף אינשטיין למבקש וביקש ממנו להאריך את כתב הערבות לשנה נוספת. אלא שהפעם, הפנו המבקש ואשתו פניה זו לנבו. נבו עירב את ב"כ המבקש, עו"ד ורגון. נערכו מספר שיחות טלפון ומספר מפגשים בין עובדי הבנק ובין המעורבים מצידו של המבקש, אודותם נרחיב להלן. בסופו של דבר, המבקש לא הסכים להאריך את כתב הערבות לשנה נוספת. 5. סניף אינשטיין העביר לסניף השקד את סכום הערבות וחייב את חשבונו של המבקש באותו סכום. לטענת המשיב, הדבר נעשה ביום 1.3.10. לטענת המבקש, הדבר נעשה למחרת אותו יום. על נפקות מחלוקת זו נעמוד להלן. לאחר חיוב חשבונו של המבקש בסכום הערבות, עמד החשבון ביתרת חוב של 710,000 ₪. במכתב מיום 2.3.10 (נספח י"ב 2 לתגובה) דרש סניף אינשטיין מהמבקש שידאג לכיסוי יתרת החוב, בטרם ימומש השעבוד. 6. בעקבות כך פנה המבקש לבית המשפט בתובענה זו, במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן צווים הצהרתיים, לפיהם ערבותו פקעה ביום 9.2.10 ולכן מנוע היה המשיב לפעול למימוש הערבות לאחר מכן, ובכלל זה מנוע הוא מלממש את תיק ניירות הערך ששועבד. כן התבקש בית המשפט ליתן צו זמני, שימנע את מימוש השעבוד (תיק ני"ע) עד למתן פסק דין בתובענה. ניתן צו זמני כמבוקש, בכפוף לערובות שנתנו. 7. המשיב התנגד למתן הצו הזמני ולסעדים המבוקשים בתובענה. הדיון נערך בתובענה גופה. לבקשת המשיב, תגובתו לבקשה למתן צו זמני היוותה גם את תשובתו לתובענה. המחלוקת 8. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה, האם רשאי היה המשיב לממש את הערבות לאחר יום 9.2.10, היום האחרון למועד תוקף הערבות, כפי שנקבע בכתב הערבות (סעיף 2(ז)) ובכתב ההתחייבות (סעיף 3) (להלן - יום הפקיעה). לטענת המבקש מועד זה קובע גם את היום האחרון למימושה של הערבות, וממנו ואילך המשיב אינו רשאי לממשה. לטענת המשיב, מועד מימושה של הערבות נקבע בסעיף 2 לכתב ההתחייבות, לפיו התחייב סניף אינשטיין כלפי סניף השקד לפרוע את סכום ההתחייבות בתוך 35 ימי עסקים מיום קבלת הדרישה מסניף השקד. כיוון שהדרישה מיום 18.1.10 התקבלה בסניף אינשטיין ביום 19.1.10, כפי שמעידה על כך חותמת ה"התקבל" (נספח ה' לתגובה), הרי שהמועד האחרון למימוש הערבות חל ביום 1.3.10, ובאותו יום מומשה הערבות. אגב הדיון בשאלה זו התעוררו שאלות בהקשר לסיווגם של כתבי הערבות וההתחייבות הנדונים וכן התעוררו מחלוקות נוספות, ואלה תידונה בהמשך. כתבי הערבות וההתחייבות 9. כתב הערבות (נספח ד'3 לתגובה) מנוסח כפניה של המבקש לסניף אינשטיין. כותרתו "כתב ערבות ובקשה להוצאת כתב התחייבות לסניף אחר בארץ". תנאיו העיקריים קבועים בסעיפים 1 ו-2 שלו. סעיף 1, כותרתו "הערבות", וזה נוסחו: "אנו ערבים בזאת כלפי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") בערבות מוחלטת, בלתי מסויגת וללא כל תנאי, לפרעון המלא והמדויק של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו למוטב (כהגדרתו להלן) בקשר עם חבויות שקיבל ו/או יקבל על עצמו הלקוח (כהגדרתו להלן) כלפי המוטב על פי כתב ההתחייבות בסכום קרן של 1,000,000 ש"ח, שנחתם או שייחתם ע"י הלקוח כלפי המוטב (להלן: "ההתחייבות")". סעיף 2, כתורתו "בקשה להוצאת כתב התחייבות לסניף המוטב", וזו תחילתו: "בקשר עם ערבותנו כאמור לעיל, נבקשכם להוציא למוטב שלהלן כתב התחייבות בקשר עם ההתחייבות בנוסח המצ"ב (המאושר בחתימתנו) הכולל את ההוראות כדלקמן:...". המוטב מוגדר (ס"ק א): "בנק הפועלים בע"מ סניף השקד". הלקוח בסניף המוטב הן שתי חברות ניו הופ (ס"ק ג). תקופת הערבות/ ההתחייבות קבועה בס"ק ז כדלקמן: "תוקף התחייבותכם על פי כתב ההתחייבות שיוצא בהתאם לבקשתנו זו יהא מיום 9.2.09 ועד לתום יום העסקים בסניפכם 9.2.10". המשך המסמך (סעיפים 3 ואילך) הינו בעיקר ציטוט התנאים העיקריים הקבועים בכתב ההתחייבות. 10. כתב ההתחייבות (נספח ד'4 לתגובה) מנוסח כהתחייבות של סניף אינשטיין כלפי סניף השקד, כותרתו: "כתב התחייבות לסניף אחר בארץ", ממנו יצוטטו כאן הקטעים הנוגעים לעניננו: "לבקשת שלום עמר 11. המשיב הקדיש פרק שלם בסיכומיו (פרק ד), על מנת לשכנע את בית המשפט כי ההתחייבות הינה ערבות בנקאית אוטונומית, כאשר הגוף הערב הוא סניף אינשטיין, המוטב הוא סניף השקד והלקוח, שלבקשתו הוצאה ההתחייבות/הערבות הבנקאית, הוא המבקש. טיעונו של המשיב מתבסס על התנאי הפוטר את סניף השקד להוכיח את דרישתו והתנאי הפוטר אותו מלדרוש תחילה את סכום ההתחייבות מהמבקש (שניהם בסעיף 1) וכן בהתבסס על תנאי "המיידיות" לתשלום הסכום (סעיף 2), ואלה הם, כידוע, המאפיינים המובהקים לסיווג ההתחייבות/הערבות כערבות בנקאית אוטונומית (ראו: ד"ר אברהם וינרוט, ערבות בנקאית, מהדורה שניה מורחבת, להלן - וינרוט, עמ' 67-74). המבקש מתנגד לסיווגה של ההתחייבות/הערבות הנדונה כערבות בנקאית אוטונומית (פרק ב' לסיכומי תשובתו). לטענתו, כתב ההתחייבות הוא "התחייבות עצמאית של סניף אחד של הבנק כלפי סניף אחר ולא התחייבות של המבקש כלפי הסניף האחר". 12. אני מתקשה לקבל את עמדתו של המשיב: סיווג ההתחייבות הנדונה כערבות בנקאית בכלל וכערבות בנקאית אוטונומית בפרט. ההסדר, עליו מיוסדת הערבות הבנקאית, מבוסס על שלוש זירות חוזיות בין שלושה צדדים, כלשונה של כב' השופטת פרוקצ'יה בעניין שובל הנדסה (ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) בע"מ נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נח(3) 118, בעמ' 130): "הסדר זה מערב שלושה צדדים: הלקוח, הבנק-הערב והמוטב. צדדים אלה קשורים ביניהם בכמה קשרים חוזיים: חוזה היסוד בין הלקוח לבין המוטב; חוזה בין הבנק-הערב לבין הלקוח, שבו הלקוח מתחייב לשפות את הבנק במקרה שיידרש לשלם את סכום הערבות; אחרון - הערבות הבנקאית עצמה, שהיא חוזה בין הבנק-הערב לבין המוטב, שבו מתחייב הראשון לממש את הערבות בהתקיים תנאי ערבות מסוימים שהוסכם עליהם". וראו: וינרוט, עמ' 39 ואילך. הערבות הבנקאית האוטונומית מבוססת על ניתוק הקשר בינה ובין עסקת היסוד (וינרוט, עמ' 83 ואילך). 13. ואילו בעניננו, "הבנק הערב" ו"המוטב" הם אותו גוף ואותה אישות משפטית: המשיב, בנק הפועלים בע"מ. אמנם, כפי שקבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 143/78 בנק הפועלים בע"מ סניף כפר שמריהו נ' חיים רם, פ"ד לג(1) 288, לצרכים מוגדרים ומסוימים, בעיקר בהקשר השטרי שנדון באותו פסק דין, ניתן לראות בסניפים שונים של אותו בנק גופים נפרדים, אך הכלל הוא שסניף של בנק אינו אישיות משפטית נפרדת מאישיותו המשפטית של הבנק. כך עולה לדעתי גם מהגדרתו של "סניף" בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981 (בסעיף 1): "כל מקום שבו תאגיד בנקאי מקבל פקדונות כספיים או מנהל עסקים עם לקוחותיו...", הגדרה המלמדת על כך שסניף אינו אלא זרוע של הבנק ולא גוף נפרד ממנו. כיוון שהסניפים אינשטיין והשקד הם אותה אישיות משפטית, אין המדובר בשלושה צדדים, כנדרש בערבות בנקאית, וכן לא ניתן לנתק את הקשר בין הערבות הבנקאית (ההתחייבות) ובין עסקת היסוד (ערבות המבקש לחובן של ניו הופ למשיב), כנדרש בערבות בנקאית אוטונומית, כאשר המשיב הוא גם הערב בערבות הבנקאית וגם הנושה בעסקת היסוד. מטעם זה גם הצדדים להתדיינות משפטית הקשורה להתקשרות כזו, כמו התביעה שבפנינו הינה בין המבקש, מצד אחד, ובין המשיב: בנק הפועלים בע"מ, מצד שני, ולא בין המבקש ובין סניף זה או אחר של המשיב. 14. בין כה וכה אני מתקשה להבין את נפקות סיווגה של ההתחייבות להכרעה הנדרשת כאן. בתביעה זו לא עלתה שאלת הקשר בין "עסקת היסוד" ובין ההתחייבות, והאם יש לפעול על פי הכלל המחייב את ניתוק הקשר בין שני אלה או שמא מתקיים אחד מהחריגים לכלל זה. שכן, המבקש כלל לא חלק על חובן של ניו הופ למשיב, ולא העלה כל השגה בדבר עצם זכותו של המשיב לממש את הערבות שנתן בקשר לאותו חוב. כמו כן לא עלתה בהקשר זה כל שאלה הנוגעת ליחסים שבין שני הסניפים עצמם, כגון: תביעת סניף השקד מסעיף אינשטיין לפרוע את סכום ההתחייבות, ללא תלות ב"עסקת היסוד", כלומר ללא תלות בחובן של ניו הופ, או שאלות דומות המתעוררות בדרך כלל במשפטים הדנים בערבויות בנקאיות. בסופו של דבר, נדרש לפרש את כתבי הערבות וההתחייבות על פי הכללים החוזיים הרגילים, אפילו היה מדובר בערבות בנקאית, כדברי בית המשפט העליון בעניין שובל הנדסה: "ערבות כזו, על כל צורותיה, ובכללה ערבות בנקאית אוטונומית, הינה בגדר חוזה שיש לפרשו על פי אומד דעתם של הצדדים לו, על פי לשונו, רוחו, הגיונו ותכליתו". 15. בחינת לשונם של כל המסמכים המונחים בפנינו: כתב הערבות, כתב ההתחייבות וכתב שעבוד ניירות הערך, ובחינת רוחה, הגיונה ותכליתה של ההתקשרות החוזית הנדונה כאן, מובילות למסקנה פשוטה וברורה, כדלקמן: המבקש ערב לחובן של ניו הופ כלפי המשיב, בנק הפועלים בע"מ. ודוק: בנק הפועלים בע"מ, לא בנק הפועלים סניף אינשטיין ולא בנק הפועלים סניף השקד. כך גם נכתב במפורש במשפט הפותח שבסעיף 1 לכתב הערבות, המגדיר את הערבות. במונחי חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן - חוק הערבות) החל על ענייננו, ניו הופ הן החייב, המבקש הוא הערב והמשיב (בנק הפועלים בע"מ) הוא הנושה. הערבות נוצרה בחתימתו של המבקש על כתב הערבות (נספח ד' 3 לתגובה). תחומה של הערבות הוא: 1 מליון ₪. הערבות חלה מיום 9.2.09 והיא פוקעת ביום 9.2.10 (על כך עוד ידובר להלן). כמו כן הוגדר המבקש בכתב הערבות כ"ערב יחיד", כמשמעותו בפרק ב' לחוק הערבות (גם על כך ידובר להלן). תיק ניירות הערך של המבקש שועבד לטובת המשיב: בנק הפועלים בע"מ, להבטחת קיום הערבות. זוהי כל מהות ההתקשרות. משנוצר החוב של ניו הופ, ומשניו הופ לא פרעה את החוב, קמה חובתו של המבקש לפרוע את החוב וקמה זכותו של המשיב לממש את השעבוד. 16. ההתחייבות עצמה אינה נוגעת כלל למהות ההתקשרות שבין המבקש ובין המשיב ותחומה בקשר הפנימי בין סניפיו של המשיב בלבד. לכל היותר היא נוגעת למבקש בתחום הפרוצדורה: המבקש הוא לקוח של סניף אינשטיין. אילו החייב היה גם הוא לקוח של סניף אינשטיין, אותו סניף היה פונה למבקש, דורש ממנו לקיים את ערבותו, ומשהמבקש לא היה פורע את החוב - גם מחייב את חשבונו ומממש את השעבוד על תיק ניירות הערך. מאחר והחייב הוא לקוח של סניף אחר, סניף השקד, נקבעה פרוצדורה, לפיה סניף השקד מודיע לסניף אינשטיין על הצורך בקיום הערבות, סניף אינשטיין פונה למבקש לפרוע את החוב, ואם המבקש נמנע מכך - סניף אינשטיין מחייב את חשבונו, מממש את השעבוד ומעביר את כספי המימוש לסניף השקד. זוהי פרוצדורה בלבד שאינה נוגעת לפן המהותי של ההתקשרות החוזית שבין המבקש ובין המשיב. כמו כן, כולל כתב ההתחייבות תנאים שונים הנוגעים ליחסים שבין שני הסניפים, לתנאים אלה אין כל נפקות כלפי המבקש. (השוו לפסק דינה של כב' השופטת שושנה אלמגור בת.א. (שלום ת"א) 35253/03 ד' אוזן החזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, , 2006). התוצאה הישירה הנובעת ממסקנה זו היא, שכל הסתמכות של מי מהצדדים כאן על האמור בכתב ההתחייבות לצורך ההתדיינות המשפטית שביניהם היא הסתמכות שווא. מועד פקיעת הערבות, מועד מימוש הערבות ומועד הצגת הדרישה 17. כאמור לעיל, עמדת המבקש היא, שהמשיב רשאי היה לממש את הערבות עד למועד פקיעת הערבות, כלומר עד ליום 9.2.10, ומאחר והערבות מומשה, כאמור, ביום 1.3.10, היא מומשה שלא כדין. עמדת המשיב היא, שסניף אינשטיין רשאי היה לממש את השעבוד עד לתום 35 "ימי עסקים" מיום קבלת דרישתו של סניף השקד, והמימוש נעשה ביום ה-35 מיום קבלת דרישה זו. עמדת המשיב צריכה להידחות כבר מהטעם, שכאמור לעיל, מועד מימוש הערבות הקבוע בכתב ההתחייבות אינו נוגע כלל להתדיינות המשפטית שבינו ובין המבקש. אולם גם המבקש שוגה בהצגת עמדתו, ולמעשה שני הצדדים עירבו כאן מין בשאינו מינו, כמפורט לקמן. 18. חובתו של הערב לפרוע את החוב של החייב תלויה כמובן ביצירת החוב של החייב (על היות הערבות דוגמא בולטת של חיוב משני, ראו: ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, עמ' 79 ואילך). משמעות קביעת מועד פקיעת ערבות בהסכם שבין הנושה והערב היא זו: אם החוב של החייב נוצר עד למועד הפקיעה - ניתן לדרוש מהערב לפרוע את החוב, אם החוב של החייב נוצר לאחר מועד הפקיעה - לא ניתן לדרוש מהערב לפרוע את החוב. מועד הפקיעה הוא, אפוא, המועד המהותי לחלות תוקפה של הערבות. 19. מועד אפשרי נוסף הוא מועד מימוש הערבות. מועד זה הינו, בדרך כלל, התחייבות של הערב כלפי הנושה. הערב מתחייב כלפי הנושה לפרוע את החוב בתוך מועד מוסכם מיום קבלת דרישתו של הנושה. נפקותה של התחייבות זו היא בדרך כלל בתחום הפרוצדוראלי: הנושה מנוע מלנקוט פעולות עצמאיות (מימוש שעבוד וכד') או משפטיות (הגשת תביעה וכד') נגד הערב בתוך תקופה זו, ולאחריה הוא רשאי לעשות כן. כמובן שחובתו של הערב לפרוע את החוב הנערב ממשיכה להתקיים גם לאחר המועד האחרון שנקבע למימוש הערבות. לעיתים, הגוף שהתחייב לפעול למימוש הערבות הוא גוף שלישי, אזי מועד מימוש הערבות נקבע בין הנושה ובין הגוף השלישי בלבד, והוא אינו נוגע לערב. 20. מועד רלבנטי נוסף הוא מועד הצגת הדרישה לתשלום החוב הנערב. המחלוקת המשפטית בפסיקת בית המשפט המחוזי, שנזכרה בכתבי הצדדים, התעוררה באותם מקרים, שבהם נקבע מועד לפקיעת הערבות אך לא נקבע מועד להצגת הדרישה, החוב הנערב נוצר לפני מועד פקיעת הערבות אך הצגת הדרישה נעשתה לאחר מועד זה. היו שסברו (כב' השופטת קרת-מאיר בת.א. (מחוזי ת"א) 78666/00 בנק המזרחי המאוחד נ' יעל רום מערכות מחשבים ותקשורת בע"מ, , 2002), שניתן לפעול נגד הערב גם אם הדרישה לקיום הערבות באה לאחר מועד פקיעת הערבות, ובלבד שהחוב נוצר בתוך תקופת הערבות, והיו שסברו (כב' השופט שנלר בע"א (מחוזי ת"א) 1111/08 חברת גולמט בע"מ נ' מנו, , 2009) שעל הדרישה להגיע אף היא עד מועד פקיעת הערבות, ואם זו הגיעה לאחר מכן לא ניתן לפעול נגד הערב. אולם, אין מחלוקת, שאם נקבע מועד דרישה, אזי על הדרישה להגיע עד אותו מועד, ואם היא הגיעה לאחריו לא ניתן לפעול נגד הערב, גם אם החוב הנערב נוצר קודם לאותו מועד. 21. נבחן את הדברים דלעיל על ענייננו. המועד הנקוב בסעיף 2(ז) לכתב הערבות הוא מועד פקיעת הערבות. משמעות הדבר היא, שקיום ערבותו של המבקש תלוי בכך שהחוב הנערב נוצר קודם למועד זה. אין חולק שחובן של ניו הופ נוצר והיה קיים קודם למועד פקיעת הערבות. בכך התקיים היסוד המהותי לחובתו של המבקש לקיים את ערבותו. 22. מועד מימוש הערבות קבוע בכתב ההתחייבות. נפקותו מצויה ביחסים שבין שני סניפי המשיב בלבד, ואין לכך כל נפקות - לחיוב או לשלילה - על היחסים שבין המבקש ובין המשיב. משום כך, גם אם המסקנה העובדתית היתה שהמשיב מימש את הערבות לאחר תום מועד מימוש הערבות, לא היה בכך כדי לפטור את המבקש מקיום ערבותו. 23. מלבד זאת הוכח, שהמשיב מימש את הערבות ביום האחרון שנקבע כמועד מימוש הערבות, כלומר ביום 1.3.10. המחלוקת בין הצדדים ניטשה בשאלה, האם מימוש הערבות נעשה לאחר "יום העסקים", כלומר לאחר השעה 18:00 - כך גרסת המבקש, או שהוא נעשה קודם לכן - גרסת המשיב. בהמרצת הפתיחה נטען (סעיף 37), כי מנהלת סניף אינשטיין ומנהל האזור של המשיב שוחחו עם ב"כ המבקש, עו"ד ורגון, באותו יום בשעה 20:00, על מנת לשכנעו לפעול לכך שהמבקש יסכים להאריך את תוקף הערבות, ולפיכך לא ייתכן שהמימוש נעשה קודם לשעה זו. עו"ד ורגון לא מצא לנכון להגיש תצהיר בענין זה והוא התבקש להיחקר על ידי המשיב דווקא. בעדותו (עמ' 4), שב עו"ד ורגון על גרסתו, לפיה השיחה נערכה בשעה 20:00, וכשנשאל כיצד בכוונתו להוכיח זאת השיב (עמ' 3), שיוכיח זאת בחקירה הנגדית של עדי המשיב. 24. לעומתו הגישה מנהלת סניף אינשטיין, סביון בן ישי, תצהיר מפורט, ובו העידה (סעיף 7) כי שיחתה הטלפונית עם עו"ד ורגון, בהשתתפות מפקח מדור האשראי של המשיב (שיחת ועידה) התקיימה בשעות אחר הצהריים. לתמיכה בגרסתו צירף המשיב תדפיס של חברת "בזק" על ריכוז שיחות הטלפון היוצאות מהשלוחה של בן ישי בסניף באותו יום, 1.3.10 (נספח י' לתגובה). התדפיס מוכיח כי בשעה 16:30 נערכה שיחה מאותה שלוחה למספר טלפון, שבן ישי העידה (עמ' 7) שהוא מספר הטלפון של מפקח מדור האשראי, ושתי דקות לאחר מכן נערכה שיחה מאותה שלוחה למספר מכשיר הנייד, שהוא על פי עדותה מספר הנייד של עו"ד ורגון. משך השיחה עם המספר הראשון הוא כ-10 דקות ומשך השיחה עם המספר השני כ-8 דקות. כיוון שהקשר עם המספר השני נוצר לאחר שתי דקות מההתקשרות עם המספר הראשון, הרי ששמונה הדקות הן אורך שיחת הועידה המשולשת. 25. עו"ד ורגון נאלץ להודות (עמ' 4), כי כך עולה ממסמך זה. כמו כן, לא הציג עו"ד ורגון תדפיס של ריכוז השיחות של המכשיר הנייד שלו כדי להוכיח את גרסתו לפיה השיחה נערכה בשעה 20:00. כן הציג המשיב אסמכתא (נספח יא לתגובה), לפיה מימוש השעבוד נעשה ביום 1.3.10 שעה 17:22. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שגם מבחינה עובדתית ניתן לקבוע שמימוש הערבות נעשה בתוך 35 הימים הנקובים בכתב ההתחייבות. 26. באשר למועד הצגת הדרישה. כתב הערבות עצמו אינו נוקב במועד מוגדר להצגת הדרישה. מועד כזה מופיע בכתב ההתחייבות בלבד, סעיף 3 סיפא, לפיו על דרישת סניף השקד למימוש הערבות להגיע לסניף אינשטיין עד יום הפקיעה, כלומר עד יום 9.2.10. פשט הדברים הוא שתנאי זה נקבע ביחסים שבין שני הסניפים בלבד ואינו נוגע למבקש. מנגד ניתן לומר, שמאחר וכתב הערבות מפנה לנוסח כתב ההתחייבות, הרי שמועד הצגת הדרישה תקף גם ביחסים שבין המבקש ובין המשיב. שאלה זו, כמו גם המחלוקת שהתגלעה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, כאמור לעיל, כלל אינן עולות בענייננו, משום שהוכח ללא ספק שדרישת סניף השקד למימוש הערבות הגיעה קודם למועד פקיעת הערבות. 27. המשיב הציג (נספח ה' לתגובה) את מכתבו של סניף השקד אל סניף אינשטיין, מיום 18.1.10, כאשר על פי חותמת "ההתקבל" שלו, וכן על פי עדותה של גב' מלי משה, סגנית מנהלת סניף אינשטיין ומנהלת המחלקה העסקית (סעיף 14 לתצהירה), הגיע המכתב למחרת היום, 19.1.10. באותו מכתב נדרש סניף אינשטיין להעביר לסניף השקד את הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות, ולחילופין לדאוג לקבל מהמבקש הסכמה להארכת תוקף הערבות בשנה נוספת. גב' מרים שגיר, נציגת המחלקה העסקית, העידה (סעיף 3 לתצהירה), כי עם קבלת הדרישה היא פנתה למבקש, הודיעה לו עליה וביקשה ממנו להסדיר את הארכת תוקף הערבות, כפי שנעשה בשנים קודמות. מוסיפה גב' שגיר ומעידה (בסעיף 4 לתצהירה), כי ביום 7.2.10 התייצב המבקש בסניף, והיא חזרה ושוחחה עמו בנדון. שיחה נוספת נערכה על ידה עם המבקש ביום 9.2.10. העולה מכל האמור לעיל הוא, שהדרישה למימוש הערבות הגיעה קודם למועד פקיעת הערבות והובאה לידיעת המבקש קודם למועד זה. 28. סיכום כל האמור לעיל: החוב הנערב נוצר קודם למועד פקיעת הערבות, 9.2.10. גם הדרישה למימוש הערבות הגיעה קודם למועד הפקיעה. מועד מימוש הערבות אינו רלבנטי ביחסים שבין המבקש ובין המשיב, ומכל מקום הוכח שהערבות מומשה בתוך המועד שנקבע בכתב ההתחייבות. משכך, תקפה ועומדת חובתו של המבקש לפרוע את סכום הערבות, ותקפה ועומדת זכותו של המשיב לממש את השעבוד בתיק ניירות הערך של המבקש. עוללות 29. המבקש טען לכך, שהמשיב לא חתם על כתב ההתחייבות. טענתו זאת אינה מובנית לי, שהרי לגרסתו כתב ההתחייבות אינו רלבנטי כלל ליחסים שבינו ובין המשיב. ואכן, כתב ההתחייבות כולל אך ורק התחייבויות של סניף אינשטיין כלפי סניף השקד (אם נתעלם מהיות שניהם זרועות של גוף משפטי אחד), ולפיכך חתימתו של המבקש עליו אינה נדרשת כלל. 30. בהקשר זה הפנה המבקש לאמור ברישת סעיף 2 לכתב הערבות: "בקשר עם ערבותנו כאמור לעיל, נבקשכם להוציא למוטב שלהלן כתב התחייבות בקשר עם ההתחייבות בנוסח המצ"ב (המאושר בחתימתנו), הכולל את ההוראות כדלקמן...". טוען המבקש, כי הדבר מלמד על כך שהמבקש היה צריך לחתום על כתב ההתחייבות. המשיב טוען, שכוונת הדברים היתה לכך שהמבקש יאשר בחתימתו על כתב הערבות את נוסח כתב ההתחייבות, ולא שהמבקש יחתום על כתב ההתחייבות עצמו. מלבד זאת, שחוסר חתימתו של המבקש על כתב ההתחייבות איננה רלבנטית, כאמור, לתוקף ערבותו, אני סבור שפרשנותו של המשיב היא הנכונה, שהרי בהמשך מובאים בכתב הערבות עצמו התנאים העיקריים של כתב ההתחייבות, כך שהכוונה היתה לכך, שהמבקש מאשר בחתימתו על כתב הערבות תנאים אלה, המהווים את נוסח כתב ההתחייבות. 31. עוד מפנה המבקש לכותרת מכתב הדרישה (נספח ה'): "הנדון: כתב התחייבות לסניף אחר מיום 10.2.2008 ע"ס 1,000,000 ₪ בתוקף עד ל-9.2.2010, שהוצאה על ידכם לטובתנו (להלן: כתב ההתחייבות)". טוען המבקש כי ההתחייבות הנדונה כאן היא משנת 2009 ולא משנת 2008. גב' מלי משה שנשאלה על כך לא השיבה תשובה ברורה לשאלה זו (עמ' 6), אולם אין ספק, כדברי המשיב בסיכומיו (עמ' 24) שמדובר בטעות סופר, שהרי צוין באותה כותרת שתוקף כתב ההתחייבות הינו עד ליום 9.2.10, ואין חולק שכתב ההתחייבות הוארך כל פעם לשנה אחת בלבד, כך שבודאי ההתייחסות היא לכתב ההתחייבות שתחילתו ביום 10.2.2009. 32. המבקש הציג מכתב מיום 11.2.10 של ההנהלה הראשית של המשיב אל מנהל סניף אינשטיין, המתייחס לכתב ההתחייבות הנדון, ובו נכתב: " בהמשך למכתבנו שבסימוכין טרם התקבלה הארכת כתב ההתחייבות ע"ס 1,000,000 מ' ש"ח. נבקשכם להעביר את התמורה לסניף הדרור...". מלי משה (עמ' 6) ובן ישי (עמ' 7) העידו שלא ראו מסמך זה קודם לכן. שגיר העידה (עמ' 8) שהיא מכירה את המסמך הזה. לא ברור מה ביקש המבקש להסיק ממכתב זה, אולם ברור מאליו שמכתב זה הינו המשך של התכתבות קודמת, שכן הוא מפנה למכתב נוסף של הנהלת המשיב (שלא הוצג) מיום 25.1.10, וגם מועד זה קודם למועד פקיעת הערבות (9.2.10). מכל מקום, הוכח בצורה ברורה, כאמור, שמכתב הדרישה של סניף השקד הגיע ביום 19.1.10, קודם למועד פקיעת הערבות. 33. המבקש העלה בכתב התובענה טענות הקשורות להגדרתו בכתה הערבות כ"ערב יחיד". טענות אלה נזנחו בסיכומים, ואתייחס אליהן בקצרה בלבד. הטענה הראשונה (סעיף 54 לתובענה) מפנה לסעיף 26(א) לחוק הערבות: " לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב היחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את חיובו; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך." מלבד זאת שהמבקש, עפ"י סעיף 4 לכתב הערבות, ויתר על הצורך בקבלת הודעה זו, והתנייה על סעיף 26 האמור היא אפשרית עפ"י סעיף 32 לחוק הערבות, הרי גם שבפועל, כפי שפורט לעיל, עובדי המשיב הודיעו למבקש על הצורך בפרעון החוב, ונערכו מספר שיחות ופגישות בעניין זה עם המבקש, רעייתו, נבו ועו"ד ורגנון (סעיפים 17-20 לתצהיר מלי משה, סעיף 3 לתצהיר בן ישי, סעיפים 2-9 לתצהיר שגיר). הטענה השנייה (סעיף 55) מפנה לסעיף 27 לחוק הערבות, הקובע כי יש לפעול לגביית החוב מהחייב תחילה. סעיף זה חל על ערב מוגן בלבד, והמבקש אינו כזה. 34. המשיב טען לכך שהמרצת הפתיחה לא נתמכה למעשה בכל תצהיר, שכן נבו, שתצהירו בלבד תמך בה, כלל אינו צד להתדיינות שבין המבקש ובין המשיב. בשל כך, ביקש כי התובענה תידחה כבר מטעם זה. כיוון שהמשיב עצמו ניהל, לגרסתו, שיחות בעניין הארכת תוקף הערבות עם נבו (סעיף 17 לתצהיר מלי משה), ונבו אף השתתף בפגישה רבת המשתתפים שנערכה בסניף באותו עניין (סעיף 3 לתצהיר בן ישי), הרי שהמשיב מנוע מלטעון שתצהירו של נבו אינו יכול לתמוך במאומה בנטען בתובענה. בין כה וכה, העובדות הרלבנטיות להכרעה כאן אינן שנויות כמעט במחלוקת. תוצאה 35. התובענה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. הצו הזמני שניתן במסגרת התובענה - מבוטל. בנק