קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות חידוש תביעה של קטין שנמחקה: בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות לפי תקנה 101 [א] לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. רקע 1. ביום 18.8.88, נפגע התובע בתאונת דרכים [להלן - "התאונה"]. התובע, יליד 27.10.85, היה כבן שנתיים ועשרה חודשים בעת התאונה. 2. ביום 5.5.93 הגיש התובע באמצעות הוריו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, לבית משפט השלום בנתניה [ת.א. 3303/93] [להלן - "התביעה הראשונה"]. 3. ביום 20.6.94 , כעבור כ - 13.5 חודשים מהגשתה, נמחקה התביעה הראשונה ללא בירור לגופה. 4. התובע הגיש את תביעתו שלפני, שוב בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותה תאונה, ביום 15.3.11. טענות הצדדים 5. לטענת הנתבעות התיישנה התביעה כבר ביום 27.10.10, שאז הגיע התובע לגיל שמונה - עשרה ועל כן, הוגשה לאחר התיישנותה. 6. התובע מסכים כי תקופת ההתיישנות לתביעת נזיקין הינה בת שבע שנים ונמנית החל מהגיעו לגיל שמונה - עשרה, אלא לטענתו לא התיישנה תביעתו שכן אין למנות במניין אותן שבע שנים את התקופה בה הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת בבית המשפט. התובע נסמך על סעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 [להלן - "חוק ההתיישנות"]. 7. על כך משיבות הנתבעות כי סעיף 15 חל רק במצב בו הוגשה ונדחתה התביעה הראשונה לאחר שהחל כבר מרוץ ההתיישנות ואילו בעניינו של התובע, החל המרוץ רק לאחר מכן, עם הגיעו לגיל שמונה - עשרה. 8. טוען התובע כי סעיף 15 אינו מסייג את תחולתו בעניינו של קטין, רק למהלך התקופה לאחר תחילת מרוץ ההתיישנות ואף אינו מתייחס לקטינות בדרך כלשהי. לחילופין, קיימת אי בהירות בלשון הסעיף ועל פי פרשנות תכליתית, יש לבחור את האפשרות המקלה עימו. לחילופי חילופין, קיימת לקונה בסעיף 15 ועל בית המשפט להשלימה על ידי היקש. התובע מציע ללמוד מפרשנות בית המשפט העליון בהלכת חכם [ע"א 3622/96, חכם נ' קופ"ח מכבי, פד"י נב 638] אשר החילה את ההוראה המיטיבה עם תובע חולה נפש שבסעיף 11 לחוק ההתיישנות [בנוסחו אז], גם על הסובל מפיגור שכלי. 9. על כך משיבות הנתבעות כי לשון סעיף 15 ברורה, אינה מצריכה פרשנות או השלמה. דווקא יישום הטעמים ביסוד פרשת חכם תומך בטענותיהן, שכן עצם קטינותו של התובע לא פגעה בו ואף לא החלה את מרוץ ההתיישנות ומכל מקום, טעמי מדיניות משפטית צריכים להביא לדחיית התביעה, שהוגשה בחלוף 23 שנים מהתאונה. דיון 10. ואלו ההוראות הרלוונטיות בחוק ההתיישנות: 5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; ................. 10. בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה. 11. בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה. ................ 15. הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה. 16. נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב. 11. דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין לכלל הציבור, שמשמעותו להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להיערך לכך, ומנגד לקצוב מראש תקופת זמן סבירה להגשת תביעה, שמעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע. לזאת מתלווה מימד ההכרה בזכות הגישה של בעל דין לערכאות המשפט, המתבטא בנטיה להצר את תחום התפרשות ההתיישנות, כמנגנון דיוני לחסימת בירור תביעה לגופה [השופטת פרוקצ'יה בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הול"ל, מתוך]. אך לא רק האינטרסים של בעלי הדין נלקחים בחשבון. קיים גם האינטרס הציבורי הנכבד שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה ולא בעניינים שאבד עליהם הכלח [השופט ברק בע"א 165/83, בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י לח 554, 558 - 559]. 12. עם זאת, מצא חוק ההתיישנות לבצע איזון פנימי, המופעל על ציר זמן "אורכי" ולהאריך בכל זאת את תקופת ההתיישנות במקרים בהם קיימים קושי ולעיתים אף מניעה לתובע לממש את זכות התביעה שבידו בתוך תקופת ההתיישנות, בין מסיבות הנעוצות בו עצמו [הקטין, בסעיף 10 והלוקה בנפשו או בשכלו בסעיף 11] ובין מסיבות שאינן נעוצות בו עצמו, למשל במקרה בו הייתה תלויה ועומדת, עד שנדחתה בנסיבות מסוימות, תביעה קודמת של התובע באותה עילה [סעיף 15]. אין ספק כי הוראות אלו באות להיטיב עם התובעים ותוצאתן המעשית, בפרט אצל הקטין, היא הארכת תקופת ההתיישנות, לעיתים בשנים ארוכות. 14. תפיסתו הבסיסית של החוק, כעולה מלשונו של סעיף 16, הינה כי כל האירועים והנסיבות האלו, באים לעכב את מניין תקופת ההתיישנות, לא לחתור ולכרסם בהסדרי ההתיישנות ולא להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לנדרש כתוצאה מהגורם לעיכוב. חדל הגורם לעיכוב, מתחיל או שב וממשיך ממקום בו נפסק, מרוץ ההתיישנות [אכנה זאת - "עקרון העיכוב"]. 15. עקרון העיכוב הודגם היטב בע"א 139/96, בנבנישתי נ' קצין התגמולים, פ"מ כ 256, 258 - 259 . בית המשפט נדרש באותו עניין לפרשנות סעיף 11 לפי תכלית החוק. נפסק כי מחלת הכיפיון בה לקה התובע היא אמנם מחלת נפש, אלא שהלוקה בה מקיים תקופות ארוכות יחסית של שפיות ותקופות קצרות יחסית של אי - שפיות. על כן, הוחל עקרון העיכוב אך ורק על התקופות בהן לקה התובע באי - שפיות. 16. אף הלכת חכם אליה מפנה התובע אינה סוטה מעקרון העיכוב ומקיימת את האיזון הפנימי שבחוק. פועלה הוא על ציר "רוחבי" מבחינת הזכאים ליהנות מעקרון העיכוב ועל ידי השוואת מעמדו של הלוקה בשכלו למעמדו של הלוקה בנפשו, שאצל שניהם פועל גורם עיכוב זהה, נבצרות עקב מצבם מטיפול בענייניהם המשפטיים ובנסיבות המפורטות בסעיף 11. 17. על רקע אלה, אני סבורה כי עקרון העיכוב תוחם את עצמו היטב על ציר הזמן, הוא מבטא הסדר מפורש ושלם ואינו לוקה בחסר או ב"לקונה" הדורשים השלמה. אצל הקטין וכל עוד נמשכת קטינותו, פועל עקרון העיכוב באופן המשהה את תחילתו של מרוץ ההתיישנות עד הגיעו לגיל שמונה - עשרה. קיומה של תביעה שהוגשה והייתה תלויה ועומדת בערכאות עד שנדחתה, כל זאת בתקופת הקטינות אינה מעלה ואינה מורידה, שכן ממילא טרם החל מרוץ ההתיישנות וממילא לא היה בה כדי לעכב דבר. שונים היו פני הדברים לו לאחר הגיע הקטין לגיל שמונה עשרה ותחילתו של מרוץ ההתיישנות, היו מתקיימים גורם או גורמי עיכוב כמפורט בחוק [חלילה, ליקוי שכלי או נפשי או להבדיל, הגשת תביעה]. 18. למעלה מן הנדרש, אדגיש כי אין טעם ואין תכלית להוסיף ולהאריך לקטין שבגר את תקופת ההתיישנות, בהיעדר כל גורם עיכוב בתקופת בגרותו. קבלת פרשנותה של ב"כ התובע תביא להארכה לא מידתית של תקופת ההתיישנות, הארכה המנוגדת לעקרונות בבסיס הסדרי חוק ההתיישנות. 19. על אף שהזהרתי עצמי מפני התוצאות הקשות של דחיית התביעה על הסף טרם בירורה לגופה, איני רואה אפשרות אלא להיעתר לבקשה. בשולי הדברים אעיר כי כשמוגשת תביעת נזיקין בחלוף שנים כה רבות מאז התאונה, קיים קושי אמיתי בניהול התביעה וודאי ההגנה. קושי זה, אין התובע יכול לגלגל לפתחן של הנתבעות, לאחר שלא השכיל לנצל את תקופת ההתיישנות הארוכה שהעמיד לרשותו חוק ההתיישנות. סוף דבר התביעה נדחית על הסף. התובע יישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד בסכום של 3,480 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חידוש תביעהקטיניםהתיישנות