קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות פוליסת ביטוח נכות מתאונה: בפני תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מעם הנתבעת. רקע: התובע, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה למקרה של נכות מתאונה, החל לסבול במהלך שנת 2006 מכאבים בשורש כף יד ימין. ביום 2.3.2007, נפגע התובע בעבודתו. ביום 13.4.2007 עבר התובע צילום CT אשר הדגים שבר עם ניתוק פרגמנט בעצם הלונטום. התובע פנה בתביעה למוסד לביטוח לקביעת דרגת נכות מעבודה ותביעתו נדחתה. בגין דחייה זו, הגיש התובע תביעה אל בית הדין האזורי לעבודה בחיפה שם נקבע, בהתאם לחוות דעת מומחה שמינה בית המשפט, כי התובע לקה במחלת קינבוק בשורש כף יד ימין כתוצאה מעבודתו עם מכשירים רוטטים וכי המדובר על תאונת עבודה עפ"י עקרון המיקרו טראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. התובע פנה אל הנתבעת בתביעה על פי הפוליסה, ואולם, הנתבעת כפרה בחבותה לפצות את התובע, ומכאן התביעה שבפני. הצדדים הגיעו ביניהם להסדר דיוני לפיו הוסכם כדלקמן : שיעור הנכות הרפואית של התובע יעמוד ע"ס של 20%; סכום תגמולי הביטוח בגין נכות בשיעור 20% הינו 23,035 ₪ בתוספת הצמדה מיום 16/11/08; על בית המשפט להכריע בשתי שאלות שבמחלוקת : האחת, האם עילת התביעה התיישנה? השנייה, האם בנסיבות העניין זכאי התובע לתגמולי ביטוח על פי נספח נכות תאונתית? טענות הצדדים: התובע טוען כי כעולה מנוסח הפוליסה, המועד הקבוע לתחילת מרוץ ההתיישנות הנו המועד בו נקבעה נכותו הצמיתה, דהיינו ביום 1/6/07 ומשכך טרם חלף מועד ההתיישנות. התובע מציין כי עבר התערבות ניתוחית ראשונית ביום 2/6/07 כאשר עבר ניתוח ארטרוסקופיה ולאחר מכן התערבות ניתוחית נוספת ביום 16/2/08. עוד מציין התובע כי ביום 1/8/09 ניתנה חוות דעת פרופ' שטהל לעניין נכותו הצמיתה של התובע וכן כי בפרוטוקול הועדה הרפואית של המל"ל מיום 20/12/09 נקבעה נכותו הצמיתה של התובע החל מיום 1/6/07. לטענת התובע, יש לראות מועד זה כמועד תחילת מרוץ ההתיישנות ומשכך התביעה לא התיישנה. לחלופין, טוען התובע כי על המקרה דנן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות וזאת בשל גילוי מאוחר של העובדות המהוות את עילת התביעה, אשר לא יכולות היו להתגלות לתובע בטרם קביעת נכותו הצמיתה. כן טען התובע, כי יש לנקוט בפרשנות המתיישבת עם סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח. לטענתו התאונה שארעה לו ביום 3.3.2007, אשר אובחנה ב- CT מיום 13.4.2007 בו הודגם שבר, היא אשר גרמה למלוא נכותו על כן בגינה הוא זכאי לתגמולים. לטענתו גם בגין הפעלת תורת המיקרו טראומה הוא זכאי לתגמולים. לטענתו של התובע המיקרו טראומה נכנסת בגדרה של הגדרת התאונה, בייחוד לאור העובדה כי אין כל התערבות תחלואתית. הנתבעת מצידה טוענת כי דין התביעה להתיישן. לטענתה מקרה ביטוח הנטען ארע עוד בשנת 2006 וכי המחלה בגינה נטען לנכות אובחנה לכל המאוחר ב- 1.7.2007, למעלה משלוש שנים טרם הגשת התובענה לבית המשפט. הנתבעת מציינת כי אף מטופס סיכום בדיקה רפואית (נספח ב' לסיכומיה) עולה כי התובע עבר תאונת עבודה ביום 16.10.2006 כשנחבל בשורש כך ימין. כן מפנה הנתבעת לטופס הפנייה למכון פיזיותרפיה שם נרשם כי התובע סובל מכאבים בשורש כף היד כתוצאה מתאונת עבודה מיום 24.10.2006. עוד מציינת הנתבעת כי מפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי בעניינו של התובע ( בב"ל 3716/07 איימן דאוד נ' המל"ל), עולה כי כבר בחודש ספטמבר 2006 סבל התובע מכאבים ושורש כף יד ימין ואף פנה לטיפול רפואי. לטענת הנתבעת המדובר בהשתק פלוגתא המחייב את התובע. עוד מפנה הנתבעת לחוות דעת המומחה פרופ' שטהל ממנה עולה כי עוד ביום 7.1.2007 אובחן התובע כחולה במחלת קינבוק. כן טוענת הנתבעת כי יש למחוק את התביעה מחמת העדר עילה. לטענתה עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע אינו מתאר אירוע תאונתי כלשהוא אלא מסתפק בטענה כי כל אשר אירע לו הינו תאונת עבודה אשר הוכרה על ידי המל"ל כמחלת מקצוע ונקבעה לו נכות. לטענתה, משעה שהתובע אינו מפרט אירוע תאונתי כלשהוא לא כל שכן תאונה כהגדרתה בנספח הביטוח, תנאי הכרחי לזכאות לתגמולי ביטוח, דין התביעה להידחות. לטענתה, מאחר ואין המדובר בנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מאירוע פתאומי אלא בכאבים מהם סבל והחריפו בהדרגה, לא עלה בידו של התובע להוכיח כי פגיעתו הנה כתוצאה מהתאונה. כן טוענת הנתבעת כי בנסיבות בהן התנאי בדבר גורם חיצוני הנראה לעין הנדרש אינו מתקיים שכן המדובר בגורם לקרות המחלה שאינו נראה לעין, אין המדובר על תאונה ע"פ הנספח התאונתי. כן דוחה הנתבעת את טענת התובע כי יש להכיר במחלתו כתאונה באמצעות החלת תורת המיקרו טראומה. דיון והכרעה : האם עילת התביעה התיישנה ? סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 קובע כי תקופת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. ההלכה היא כי מרוץ ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק (רע"א 1806/05 הראל נ' אמיתי תק- על 2008(2), 2234 וכן, רע"א 7551/09 בן אבי נגד הראל חברה לביטוח, תק-על 2009(4), 9907 (2009)). בענייננו התביעה הוגשה ביום 3.2.2010, בעוד מועד גילויו של הנזק הוא חודש ספטמבר 2006, או לכל המאוחר חודש ינואר 2007 המועד בו אובחן התובע כחולה במחלת קינבוק ונשלח לניתוח בבית חולים כרמל ביום 21.1.2007. לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה שהתובע החל לסבול מכאבים בשורש כף יד ימין לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2006 ואף פנה לטיפול רפואי בשל כך. הדברים עולים באופן חד משמעי מהתיעוד הרפואי וחוות הדעת שצורפו. מטופס התביעה עולה כי התאונה ארעה בסמוך ליום 16.10.2006. בטופס סיכום בדיקה רפואית מיום 26.8.2008 נרשם כי תאונת העבודה ארעה לתובע ביום 16.6.2006. בטופס הפניה לפיזיותרפיה מיום 3.7.2008 צוין כי התובע סובל מכאבים בשורש כף יד ימין כתוצאה מתאונת עבודה מיום 24.10.2006. בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניינו של התובע (ב"ל 3716/07 איימן דאוד נ' המל"ל), עולה כי כבר בחודש ספטמבר 2006 סבל התובע מכאבים בשורש כף יש ימין ואף פנה לטיפול רפואי. בחוות דעתו של פרופ' שטהל מיום 18.1.09, עולה כי ביום 7.1.2007 אובחן התובע כסובל במחלת הקינבוק ונשלח לניתוח ביום 21.1.2207. התובע , אשר ככל הנראה היה ער להלכה הנוהגת בעניין אמיתי לעיל, הפנה להשעיות הקבועות בדין ובעיקר לסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענתו, בנסיבות בהן נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעו לתובע עובדות אלה. אין בידי לקבל את טענת התובע לעניין זה. הפסיקה קבעה כי משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו שיושלם במלואו לשם תחילת מרוץ ההתיישנות (ראה בע"א 165/83 בוכריס נ. דיור לעולה בע"מ ואח' פ"ד לח' (4) 554). וראה אף בעניין ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ. מפעלי תובלה בע"מ (פורסם ביום 12/7/10). הטענה כי יש להמתין לגיבוש הנכות הצמיתה, נדחתה בפרשת אמיתי. הפתרון אשר הוצע שם לתובע החושש מהתיישנות תביעתו, היה הסכמה עם המבטחת על דחיית תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 19 לחוק ההתיישנות או הגשת תובענה מתאימה לבית המשפט ובקשת השהיית הדיון בה עד אשר תהפוך הנכות לקבועה בחוות דעת רפואיות או בהתאם לקביעת המל"ל כפי שאכן נקבע בסופו של יום, במקרה אשר בפני. הנה כי כן, היה על התובע לפנות בדרכים הנקובות לעיל אל חברת הביטוח על מנת להבטיח כי תביעתו לא תתיישן ,מה שלא נעשה על ידו במקרה זה. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. משכך, מתייתר למעשה הצורך לדון באשר לזכאותו של התובע לתגמולי הביטוח ע"פ נספח נכות מתאונה. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אתייחס לכך בקצרה. לשונו של נספח הנכות התאונתית קובעת כי "אם התאונה אונתה בהשפעת מחלה או שינוי חולני, שאין להם קשר לתאונה עצמה, תהיה החברה (חברת הביטוח - מ.ק.נ.) אחראית רק אם השפעה זו לא היתה הגורם המכריע לנכותו של המבוטח". בהתאם להחלטת בית הדין לעבודה בעניינו של התובע, התאונה אשר ארעה לו ביום 2.3.2007, נגרמה בשל מחלת המקצוע בה לקה התובע עקב תנאי עבודתו. נספח הנכות התאונתית קובע כי חברת הביטוח תהיה אחראית לנזקיו של התובע במקרה כזה, רק אם השפעה זו של מחלת המקצוע, לא הייתה הגורם המכריע לנכותו של המבוטח. אלא שבמקרה שבפני, מחלת הקינבוק בה לקה התובע כתוצאה מעבודתו, כך על פי חוות דעת המומחה בית הדין לעבודה, היא הגורם המכריע לקביעת נכותו הצמיתה. משכך, אין חברת הביטוח אחראית לפיצוי בגין נזקיו של התובע על פי לשונו המפורשת של נספח הנכות התאונתית. לא היתה זו הפגיעה הבודדת מיום 2/3/07 בשורש כף ידו של התובע אשר בגינה נקבעה נכותו הצמיתה כי אם מחלת המקצוע בה לקה כתוצאה מתנאי עבודתו, ואף מטעם זה יש לדחות את תביעת התובע. כן, אין בידי לקבל את טענות התובע באשר להחלת המיקרו טראומה להגדרת תאונה גם בתחום הביטוח המסחרי. לעניין זה נקבע: "... העובדה, כי מדובר במיקרוטראומה, כשלעצמה, אינה הופכת את הפגיעה, אוטומטית, ל"תאונה", וכלשונו של ביה"ד הארצי לעבודה: "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (כב' הנשיא ס' אדלר, עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, תק -אר 575 (3)2000) . תורת המיקרוטראומה פותחה ע"י בתי הדין לעבודה, במטרה להקנות זכות לגמלאות, למי שפגיעתו אינה בגדר תאונה במובנה הרגיל, אך גם אינה מוכרת כמחלת מקצוע. בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1968, הוגדרה פגיעה בעבודה כ"תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע". מחלת מקצוע היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע ברשימת מחלות המקצוע, המופיעה בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, והמהווה רשימה סגורה של מחלות מקצוע. תורת המיקרוטראומה היא, למעשה, פיקציה משפטית, שמשמשת מפלט אחרון, למי שפגיעתו אינה בגדר אירוע תאונתי פתאומי ומוגדר, אך גם אינה נמנית בין מחלות המקצוע (עב"ל 338/96, שם, פס' 6 ). המיקרוטראומה היא, איפוא, מעין "יצור כלאיים", בין תאונה לבין מחלה, ויש המכנים אותה "מעין תאונה". ואולם, כאמור, אין בדוקטורינה זו כדי להפוך כל תהליך תחלואתי, שאינו מוכר כמחלת מקצוע, לאירוע תאונתי: "...תורה זו... באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה...יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע" תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה" (בג"צ4690/97, שם, פס' 12).". וכן, "ענין לנו בפוליסת ביטוח מסחרית, שנועדה להגשים תכלית עסקית-כלכלית ולא ליצור צדק סוציאלי. חוזה ביטוח הוא חוזה מסחרי שמהותו היא העברת סיכונים וחלוקת רווחים: המבוטח מעביר את הסיכונים מפני תאונות (במקרה של "ביטוח תאונות"), הנשקפים לו מטבע ברייתו, לחברת הביטוח, תמורת פרמיה, המגלמת את עלות הסיכון בתוספת רווח. ברי, כי גובה הפרמיה נקבע בהתאם לגבולות הכיסוי הביטוחי: לא הרי פרמיה בגין ביטוח " תאונה" כהרי פרמיה בגין ביטוח "מחלה". לאור תכלית זו, מובנת קביעת בית המשפט המחוזי, כי "בתחום הביטוח אין כל מקום וכל הצדקה לנסות ולהרחיב את פירוש המונח "מחלה" באופן שיחול גם על מקרה של "תאונה".." (ע"א (מחוזי - תל-אביב) 1888/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף ויטריאול, דינים- מחוזי כו(532 (7), ואין לי אלא לסמוך ידיי על דברים אלו". (ראה: ת"א (שלום יר') 4054/97 ציציאשווילי ליאון נ' הדר חברה לבטוח בע"מ, תק-של 2002(3), 80, 87 (2002)). והדברים יפים אף לענייננו. משכך ובנסיבותיו של עניין זה שבליבו פוליסת ביטוח מסחרית, אין התובע זכאי, אף מהטעמים אשר פירטתי לעיל, לתגמולי הביטוח על פי נספח נכות תאונתית. אני דוחה איפה את תביעת התובע. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1200 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התיישנות תביעות ביטוחנכותפוליסההתיישנות