קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעת בנק נגד לקוח / התיישנות תביעת בנק על החזר הלוואה: התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסכום של 280,062 ₪, בסדר דין מקוצר. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (להלן: "הבקשה"). לבקשה הוגשה תגובה מטעם הבנק ולתגובה זו הוגשה תשובה מטעם הנתבע. האם התיישנה התביעה? רקע עובדתי 1. בין הבנק לנתבע נחתם חוזה הלוואה ביום 22.8.01, לפיו העניק הבנק לנתבע הלוואה בסך 336,000 ₪ לצורך רכישת דירה (להלן: "ההלוואה", "חוזה ההלוואה"), אשר הנתבע התחייב להשיבה ב- 240 תשלומים חודשיים. 2. הנתבע לא עמד בתשלומים בהתאם לחוזה ההלוואה וביום 18.5.03 חובו עמד על סך של 375,686 ₪. ביום 18.6.2003 הבנק פתח כנגד הנתבע תיק הוצאה לפועל שמספרו: 02-1786503-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ונקט בהליך למימוש משכון שנרשם לטובת הבנק על נכס מקרקעין בטירת הכרמל (להלן: "הנכס"). 3. כשנה לאחר רישום המשכון, נרשם על הנכס משכון שני מאוחר יותר לטובת צד ג' וביום 5.7.04 מונה עו"ד יהודה שוורץ ככונס נכסים על הנכס במסגרת עיקול לטובתו. מכר הנכס אושר ביום 27.9.05 והנכס נמכר בהליכי כינוס תמורת 116,000$. ביום 2.6.08 הועבר לבנק סך של 385,132 ₪ מן התמורה שנתקבלה בגין מכירת הנכס. 4. לטענת הבנק נותרה יתרת חוב בגין ההלוואה, העומדת על סך של 268,988 ₪, נכון ליום 15.5.11, אותה תובע הבנק במסגרת התובענה דנן, בצירוף ריבית מירבית על סכום החוב, העומדת על 10% לשנה. טענות הנתבע 5. לטענת הנתבע, התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. הנתבע טוען כי עילת התביעה נולדה כאשר הוא לא עמד בתשלומי החזר ההלוואה בסמוך לאחר שניתנה, בחודש 8/01, וכי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד הפרת חוזה ההלוואה על ידו. 6. מוסיף הנתבע, כי גם לפי תאריכים רלבנטיים מאוחרים יותר, התביעה התיישנה. חובו של הנתבע לבנק התגבש ביום 18.5.03, והבנק העמיד את ההלוואה לפירעון מיידי באמצעות הליך למימוש משכון על הנכס חודש לאחר מכן, ביום 18.6.03. על כן, טוען הנתבע, כי עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 18.5.03, עת התגבש החוב, או ביום 18.6.03, במועד פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת ההליך למימוש משכון, כלומר, לכל הפחות, 8 שנים לפני הגשת התביעה דנן. 7. הנתבע נטל רשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד לאחר הכרעה בבקשה זו. עם זאת, לגופו של עניין מטעים הנתבע, כי הבנק התרשל שעה שלא פעל לביטול המשכון השני שהוטל על הנכס, שנה לאחר רישום המשכון לטובת הבנק ושעה שאפשר לבעל המשכון השני לבצע את מכירת הנכס, דבר שגרר תוספת שכ"ט והוצאות מיותרים. בהקשר זה טוען הנתבע כי אילו הבנק לא היה מתרשל ופועל למכירת הנכס בסמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ, הרי שהיה מכסה את יתרת ההלוואה. מכל מקום, הנתבע אף מכחיש שהחתימות על חוזה ההלוואה הן חתימותיו. טענות התובע 8. לטענת התובע, במועד פתיחת תיק ההוצל"פ לא הועמדה ההלוואה כולה לפירעון מיידי כטענת הנתבע, אלא רק הסכום שבפיגור, על סך 31,532 ₪, נכון ליום 3.6.03, כמפורט בבקשה למימוש משכון. על כן, טוען הבנק כי עילת התביעה שעמדה לרשותו, כל עוד לא הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי, הינה עילת תביעה מתמשכת, מאחר וזו מבוססת על הפרות חוזרות ונשנות של הנתבע לשלם את החזר ההלוואה החודשי, ועל כן התביעה לא התיישנה. 9. לחילופין, טוען הבנק כי הנתבע הודה בכתב בקיום חוב כלפי הבנק, כאמור במכתב ב"כ הנתבע מיום 11.12.2007, אשר תוכנו מהווה הודאה מפורשת בקיום חוב, ומכאן כי תקופת ההתיישנות מתחילה מיום הודאת הנתבע וזו טרם חלפה. 10. עוד טוען הבנק כי רק לאחר מימוש מכר הנכס והעברת הכספים לבנק בחודש יוני 2008, היה ביכולתו של הבנק לגבש את החוב הנתבע, ולפני מועד זה לא היו בפני הבנק מלוא העובדות אשר היוו את עילת התובענה. תשובת הנתבע לטיעוני התובע 11. במענה לתגובת הבנק, השיב הנתבע כי תיק ההוצל"פ נפתח לצורך מימוש משכון על הנכס ולא לגביית חוב פיגורים וכי אין לייחס משמעות לסכום המימוש של 31,352 ₪, אשר נרשם לצרכי אגרה בלבד. מכל מקום, טוען הנתבע, כי הבנק לא צירף לוח סילוקין בו יש פירוט תשלומים ופירוט סכום פיגורים, ככל שיש כזה, והבנק לא צירף מכתב התראה/הודעה על פיגור בתשלום. 12. הנתבע מוסיף, כי יש לדחות את הטענה בדבר עילת תביעה מתמשכת, שכן מיום פתיחת תיק ההוצל"פ ומימוש הנכס לא היה כל חיוב חודשי המקים עילת תביעה מתמשכת. 13. לעניין טענת ההודאה בזכות הבנק, משיב הנתבע כי במכתב ב"כ הנתבע אין הודאה בחוב עדכני וכל כוונתו הייתה אך לחוב נטען. בהקשר זה מוסיף הנתבע, כי ההודאה הינה רק ביחס למתן ההלוואה מיום 22.8.01 וביחס למועד פתיחת תיק ההוצל"פ וכי הסתמכות על מכתב ב"כ המבקש, הנושא כותרת "מבלי לפגוע בזכויות", אינה במקומה, מאחר ומדובר במסמך שנכתב במהלך משא ומתן לפשרה. דיון והכרעה 14. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי תחילתה של תקופת ההתיישנות הינה ביום בו נולדה עילת התובענה. בפסיקה נקבע כי היום בו קמה עילת התביעה הינו המועד בו מתגבש בידיו של התובע "כוח תביעה", דהיינו, ביום בו מתגבשות העובדות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו מצד הנתבע ואילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט ומוכיח את תביעתו, היה זוכה בפסק דין [ראו: ד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס נ' ISRAEL BRITISH BANK, פ"ד מד(2) 265, 271 (1990), והפסיקה הנזכרת שם; וכן רע"א 901/07 הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, תק- על 2010(3), 3696 (2010)]. 15. כאשר עסקינן בהפרת חוזה הלוואה בו נקבעו החזרים חודשיים, כמו בענייננו, הבנק רשאי לתבוע בגין אי פירעון כל אחד מן התשלומים החודשיים, כאשר כל אי תשלום חודשי מהווה עילה עצמאית לתביעה, ורשאי הוא להעמיד את כל יתרת ההלוואה לפירעון מיידי [השוו: בש"א (שלום ת"א) 153181/06 אליאייב נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ, תק -של 2006(2), 5362 (2006)]. הבנק כמלווה רשאי לבחור באחת משתי אפשרויות אלה. בענייננו, בחר הבנק לילך בדרך השנייה והעמיד את ההלוואה כולה לפירעון מיידי עת פעל למימוש המשכון על הנכס ביום 18.6.03. איני מקבל את טענת הבנק כי הליך מימוש המשכון נועד לצורך הסכום שבפיגור, בסך של 31,352 ₪ בלבד. אין נפקות לסכום בגינו שולמה אגרה בתיק ההוצל"פ, כאשר הבקשה הינה למימוש נכס המקרקעין (בשונה, למשל, מפתיחת תיק לגביית סכום כספי צנוע על פי פסק דין שנוטל הבנק בגין הסכום שבפיגור). מן הנסיבות עולה כי הבנק אכן פעל למימוש נכס מקרקעין בשווי מאות אלפי שקלים ולאחר מימוש הנכס - גם אם בסופו של דבר מומש בידי כונס נכסים שאיננו מטעם הבנק - הועבר לבנק סך של 385,132 ₪ לחשבון ההלוואה ובכך יש כדי להצביע על העמדת ההלוואה כולה לפירעון מיידי [השוו: ת"א (שלום ת"א) 58098/00 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' מלול, תק-של 2002(2), 14499 (2002) - להלן: "פס"ד מלול"]. על כן, לכל המאוחר ביום העמדת ההלוואה לפירעון מיידי, ביום 18.6.03, כבר התגבש בידי הבנק "כוח תביעה" כמשמעותו בפסיקה שהוזכרה לעיל ולכל המאוחר ביום זה קמה עילת התביעה, המהווה את תחילתו של מירוץ ההתיישנות [ראו פס"ד מלול הנ"ל וכן ת"א (שלום ת"א) 33686/00 בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ נ' אהרונשטם, תק-של 2002(2), 11613 (2002) - "להלן: "פס"ד אהרונשטם"]. יוער, כי בבחינת מועד היווצרות החוב והולדתה של עילת התביעה יכול ותהא חשיבות למועד בו הופר חוזה ההלוואה ולזמן אשר חלף בין מועד ההפרה ועד למועד העמדת ההלוואה לפירעון מיידי. שכן מחד הבנק אינו חייב להזדרז ולהעמיד את מלוא יתרת ההלוואה לפרעון בגין כל איחור או הפרה, ומדיניות המגלה סבלנות מה כלפי נוטלי הלוואות יש לזקוף לזכות הבנק ולא לחובתו [ראו: פס"ד אהרונשטם הנ"ל, בסעיף 9]. מאידך, אין לאפשר לבנק להמתין עד בוש עד להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי [ת"א (שלום חיפה) 4762/92 בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ נ' כהן, תק-של 99(4), 1 (1999)]. מן החומר שהונח בפניי לא ברור אימתי בדיוק הופר חוזה ההלוואה על ידי הנתבע ומתי פנה אליו הבנק והתריע בפניו בעניין ההפרה. העדר תשתית עובדתית בעניין זה יש לזקוף לחובת הנתבע בהיותו המבקש ועל כן יש לערוך את מניין תקופת ההתיישנות על פי חישוב המיטיב עם הבנק, החל מן המועד המאוחר יותר, הוא מועד העמדת ההלוואה לפירעון מיידי. אולם, כאמור, ההלוואה הועמדה לפירעון מיידי על ידי הבנק עם נקיטת הליך למימוש משכון על הנכס, ביום 18.6.03, וכתב התביעה הוגש ביום 5.6.11, דהיינו, כשנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. 16. גם טענת הבנק בדבר הודאה מצד הנתבע בזכותו של הבנק לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות - דינה להידחות. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כי: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות". בפסיקה נקבע כי הודאה לפי סעיף 9 הינה כזו המכירה בקיום הזכות אותה תובע התובע בבית המשפט. על מנת שיחול הסעיף ותקופת ההתיישנות תחל מיום ההודאה, צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות לבסס את הזכות, כך שניתן להסיק כי הנתבע מודה לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות [ראו: ע"א 1017/91 פסח משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ, תק-על 96(2), 243 (1996); עת"מ (מחוזי חיפה) 25161-04-11 מרסיאנו נ' עיריית נשר, תק-מח 2011(3), 6230 (2011)]. ההודאה צריכה להיות מצד הנתבע וצורת המסמך צריכה להעיד על היותו של המסמך "הודאה". כמו כן, תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט [ראו: רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל- משרד הביטחון, תק-על 2005(3), 2111 (2005) (להלן: "פס"ד בטחיש") וכן ת"א (שלום ת"א) 31686/01 כהן ערן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2001(4), 3657 (2001)]. 17. לענייננו, לא ניתן לראות במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 11.12.07 (להלן: "המכתב"), משום הודאת הנתבע בזכות הבנק הנטענת בתביעה דנן. מקריאת המכתב כמכלול, עולה כי ב"כ הנתבע מתייחס לייצוג הנתבע על ידו בעניין החוב הנטען, מבקש פרטים בדבר גובה החוב הנטען ומפנה את הבנק לכונס הנכסים לקבלת כספי מימוש הנכס. אין במכתב זה משום הודאה בזכותו של הבנק לקבל מידי הנתבע את סכום החוב הנטען על ידי הבנק כפי שנטען בכתב התביעה ולמעשה הנתבע טוען כי אינו חב דבר לבנק. הכתוב במכתב אינו מלמד על הודאת הנתבע בעובדות המבססות את זכות הבנק ועל הודאה בקיום הזכות כפי שנתבעת על ידי הבנק, ומשכך לא מתקיימים תנאיו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות. 18. למעלה מן האמור ועל אף שאיני נדרש לכך לצורך הכרעה זו, ייאמר כי כותרת המילים "מבלי לפגוע בזכויות" בגוף המכתב אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות כי האמור במכתב מהווה הודאה לפי סעיף 9, כאשר יש לבחון כל מסמך בהתאם לתוכנו ולנסיבות המקרה [ראו פס"ד בטחיש הנ"ל] ובערכאות הדיוניות ישנה פסיקה לכאן ולכאן [לעניין רישום המילים "מבלי לפגוע בזכויות" כשולל הודאה בזכות ראו: ת"א (שלום ת"א) 42449-11-10 הברי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(3), 11601 (2011) וכן ת"א (שלום ב"ש) 30293-08-10 שריקי נ' כהן, תק-של 2011(1), 15219 (2011); ולפסיקה שונה ראו ת"א (שלום ת"א) 71770/03 פאר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(1), 12068 (2005)]. 19. אשר על כן, דין התביעה להידחות על הסף מחמת חלוף תקופת ההתיישנות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בנקהחזר הלוואההלוואההתיישנות