קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעת מפרק כנגד בעלי מניות: 1. זוהי בקשת מפרק חברת ברק תיעול והנדפה בע"מ (להלן, בהתאמה- המפרק ו- החברה שבפירוק או החברה) לחייב את המשיבים 1 ו- 2, כמנהלי החברה ובעלי המניות בה, לשאת, ביחד ולחוד, באחריות אישית לפי סעיף 373 ו/או סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן-הפקודה). ההליך העיקרי- פר"ק 25586-01-11- יכונה להלן: בקשת המפרק. 2. החברה שבפירוק הנה חברה פרטית שהוקמה בשנת 1988 ועיקר עיסוקה היה בייצור, מכירה והרכבה של תעלות למיזוג אוויר. המשיב 1 בבקשת המפרק - מר אהרון סולומון- (להלן-סולומון) והמשיב 2 בבקשת המפרק- מר אריה ברק ז"ל- (להלן- ברק ז"ל) היו בעלי המניות של החברה שבפירוק אשר החזיקו כל אחד 50% מהון מניותיה ושימשו כמנהליה. בעקבות פטירתו של המשיב 2 תוקנה בקשת המפרק ועזבונו בא במקומו. 3. לטענת המפרק, ניהלו המשיבים 1 ו-2 את החברה בכוונה לרמות את נושיה והשתמשו שלא כהוגן בכספים ובנכסים של החברה לטובתם האישית. המפרק מייחס להם מעשי תרמית והעדפות נושים תוך רישום כוזב במסמכי תאגיד, עריכת מסמכים פיקטיביים, יצירת מצגי שווא ומתן הצהרות שווא. המפרק מבסס את הבקשה על ממצאי דו"ח הביקורת שנערך בידי רואה החשבון שמונה עוד ב-18.2.04 לביצוע ביקורת על ניהול החברה ולבדיקת חשדות להברחת נכסים ולאי סדרים בניהולה (משרד בר לב ושות'-רואי חשבון) (להלן-דו"ח הביקורת) - בש"א 2808/04 בפש"ר 418/03. הדו"ח אינו נושא תאריך. בנוסף, עותר המפרק לחיוב כל אחד מהמשיבים לשלם בגין יתרת חובותיהם לחברה, בין על פי הכרטסת שנוהלה בחברה ובין על פי ממצאי דו"ח החקירה בגין שימוש פרטי בכספי החברה של כל אחד מהמנהלים ושל בני משפחתו. 4. המשיבים מבקשים לדחות את בקשת המפרק. לטענתם פעלו בתום לב, לטובת החברה ובכוונה להפחית חיוביה כלפי ספקים ונושים אחרים. במקביל הם עותרים לדחות הבקשה על הסף, מחמת התיישנות או שיהוי, חוסר התאמה של בקשת המפרק להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות, חוסר תום לב והשתק פלוגתא באשר לחלק מהסעדים בבקשה. סולומון בתגובתו מיום 22.3.11 ועזבון המנוח ברק ז"ל בבקשתו מיום 28.3.11- מבקשים לסלק את בקשת המפרק על הסף מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי ניכר. לטענתם, כל העילות המועלות בבקשת המפרק מבוססות על עובדות שנטען כי התרחשו והתגבשו זמן ניכר לפני מועד תחילת הפירוק. 5. פסק דין זה יעסוק בטענות המקדמיות. 6. הגעתי למסקנה שיש לדחות את בקשת המפרק על הסף מחמת התיישנות ומחמת שיהוי ניכר. 7. לאור דעתי כי החלק המהותי של עילות הבקשה התיישן, אני מוצאת לתאר את מעשי התרמית שמייחס המפרק למשיבים כמקימים עילה לחיובם באחריות אישית לפי סעיפים 373 ו/או 374 לפקודה: (א) העדפת נושים - לטענת המפרק, בעקבות הודעת בנק דיסקונט, מיום 13.5.03, על הגבלת חשבון החברה שניהלה אצלו, בו היו המשיבים ערבים אישית לכלל חובות החברה, דאגו המשיבים לפירעון חובות החברה לבנק דיסקונט. בנק דיסקונט היה נושה רגיל, מימש לטובתו בטחונות שהיו רשומים על שם המשיבים ו/או בני משפחתם, ולא נותר חוב של החברה כלפיו. לטענת המפרק, המשיבים, שהחלו לתכנן את קריסת החברה במחצית שנת 2002, דאגו מאז להימנע מתשלום חובות העבר לספקים שסיפקו להם את חומרי היסוד העיקריים של החברה, ומאידך הקטינו את חובם הפרטי -על פי ערבותם אישית- כלפי הבנקים בהם נוהלו חשבונות החברה. (ב) הסכם "הלוואת הבעלים" ורישום שעבוד צף לטובת סולומון: לדעת המפרק מדובר בקנוניה שרקמו המשיבים שמטרתה לנשל את החברה מנכסיה. המפרק טוען כי הסכם הלוואת הבעלים הינו הסכם פיקטיבי שמהווה "עסקה סיבובית" בין החברה לבין בעל השליטה העיקרי שלה. לטענת המפרק, מדובר בהלוואה שנטלה החברה, בערבותו של סולומון, ולא בהלוואה שנטל סולומון עבור החברה. המפרק נשען על ממצאי דו"ח הביקורת בעניין הלוואת הבעלים על סמך תדפיסי הבנק של חשבון החברה מחד ושל חשבון פרטי נוסף של סולומון מאידך; פרוטוקול הדירקטוריון מיום 15.5.02 המתעד החלטת מועצת המנהלים של החברה שהחברה תיטול הלוואה באמצעות סולומון ושההלוואה תתנהל בחשבון פרטי שלו בנאמנות עבורה, זאת לסילוק חובותיה בחשבונה בבנק לאומי; רישום ההלוואה בספרי החברה רק כתשעה חודשים לאחר העמדתה; רישום השעבוד הצף לטובת סולומון ביולי 2003 לאחר הטלת צו עיקול כנגד החברה וכשנה לאחר מתן ההלוואה על ידי סולומון לחברה. (ג) הנפקת חשבוניות דמי ניהול כוזבות בסמוך לתחילת הפירוק - המפרק מייחס לסולומון ביצוע פעולות המטיבות עם מפעלי נ.סולומון ובנו בע"מ- חברה בבעלותו שניהלה את עסקיה ממשרדי החברה שבפירוק - ולאחר מכן התחמקות מתשלום החוב לחברה, בסך 424,800 ₪, בגין שירותי ניהול בשנים 2001-2003, תוך ביטול 3 חשבוניות מס פיקטיביות שהנפיק סולומון לחברת מפעלי נ.סולומון ובנו בע"מ כדי לצמצם את חבויות המס שלה. (ד) העמסת הוצאות פרטיות על החברה - לטענת המפרק, החברה שילמה במשך שנים הוצאות פרטיות, המסתכמות בעשרות אלפי שקלים מידי שנה, עבור המשיבים ובני משפחתם וזאת למרות שהיתה בקשיים כלכליים לפחות משנת 2002. המדובר בהוצאות פרטיות שלא נרשמו בכרטיסים האישיים של המשיבים וכך נוצר מצב שבעת פירוק החברה נותרו חובות של המשיבים לחברה, חובות בכרטיס האישי שלהם שלא שולמו וחובות שכלל לא הוכנסו לכרטיסם האישי (בשנים 2002-2003). (ה) תלושי שכר כפולים - לטענת המפרק, החל מיוני 2002 הנפיקה החברה לעובדיה ומסרה להם בפועל תלושי שכר המשקפים אך מחצית מן השכר שהגיע לכל עובד ויתרת השכר ששולמה לעובדים לא השתקפה בתלושים שנמסרו להם. נטען עוד כי התלושים המשקפים את השכר האמיתי, שנתפסו במשרדי החברה, לא נמסרו לעובדים. יתרה מכך, המשיבים ניכו משכרם של העובדים, כביכול, תשלומים סוציאליים שלא הועברו לגופים הרלוונטיים. 8. ההליכים ומועדיהם בעלי חשיבות לדחייה על הסף. ביום 9.7.03 הגישה החברה בקשה לפירוקה על ידי בית המשפט לפי החלטה מיוחדת שקיבלה שהחברה הגיעה לחדלות פירעון (פש"ר 418/03). ביחד עם בקשת הפירוק, הוגשה בקשה לעיכוב הליכים, לרבות עיכוב הליכי תביעה שהוגשה נגד החברה על ידי חברת זויתן הבידוד בע"מ (להלן-חברת זויתן הבידוד). הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה. הדיון בבקשת הפירוק נקבע ליום 26.10.03. 9. בין לבין, ביום 26.8.03, הוגשה על ידי סולומון בקשה לאכיפת איגרת חוב ולמינוי כונס נכסים קבוע (בפש"ר 521/03); במסגרתה ביקש להורות על אכיפת איגרת חוב שנרשמה ברשם החברות, ביולי 2003, על כלל נכסי החברה וזכויותיה-שעבוד צף- לטובתו (להלן-הבקשה למימוש השעבוד הצף) ולמנות את בא כוח החברה, עו"ד נפתלי נשר, ככונס נכסים קבוע לצורך מימוש השעבוד. בבסיס הבקשה למימוש השעבוד הצף עמד הסכם שכותרתו "הסכם הלוואת בעלים" שנחתם בין החברה לסולומון בשנת 2002 (להלן- הסכם הלוואת הבעלים). לפי מה שנרשם בהסכם, סולומון התחייב להלוות לחברה סך 1,750,000 ₪ לסילוק חובותיה בחשבון שניהלה בבנק לאומי (להלן-חשבון החברה). את סכום הלוואה, כפי שנרשם בפרק הצהרות הצדדים בהסכם, התכוון סולומון ליטול באופן אישי כהלוואה מבנק והחברה התחייבה להחזיר לו את הלוואה בתשלומים חודשיים ובתנאים בהם התחייב סולומון להחזיר את הסכום לבנק. כנגד ההלוואה נרשם ביולי 2003 שעבוד צף לטובת סולומון על כלל נכסי החברה. בתצהיר התומך בבקשה למימוש השעבוד הצף הצהיר סולומון כי לצורך העמדת ההלוואה פתח חשבון בנק מיוחד בבנק הלאומי (להלן-החשבון המיוחד) וביום 9.8.02 נטל באופן אישי שתי הלוואות בסך כולל של 1,750,000 ₪. נטען כי עם החלטת החברה על פירוקה והגשת הבקשה לפירוק, עמדה יתרת ההלוואה לפירעון מיידי לפי הוראות ההסכם ועל כן סולומון זכאי לנקוט בצעדים למימוש השעבוד הצף. הבקשה למימוש השעבוד הצף, שהוגשה במהלך פגרת בית המשפט, הועברה לשופט תורן. בהחלטה מיום 27.8.03, נדרש סולומון להמציא את הבקשה לתגובת הכנ"ר ולנושים האחרים וכן על צירופה לתיק פש"ר 418/03 בו התבררה בקשת הפירוק. 10. ביום 22.9.03, הוגשה על ידי חברת זויתן הבידוד, נושה של החברה בסך 345,000 ₪ (בש"א 11535/03 בפש"ר 418/03) בקשה דחופה למנות את עו"ד אבוקרט ו/או עו"ד אהוד הרצוג, ששימשו אז כבאי כוחה, כמפרקים זמניים של החברה, בטרם פירוק כדי לשמור ולכנס את נכסיה למניעת הברחת רכושה. נימוקי הבקשה היו פעולות של נישול החברה מנכסיה, קשירת עסקאות פיקטיביות, ובמיוחד הבקשה למימוש השעבוד הצף שהוגשה על ידי סולומון במסגרת פש"ר 521/03 ומבלי שהובאה לידיעת חברת זויתן הבידוד. בהחלטה שניתנה באותו יום, מונה עו"ד אבוקרט כמפרקה הזמני של החברה, בטרם פירוק. המפרק הזמני הוסמך, באותו שלב, לשמור ולכנס את נכסי החברה, לתפוס את כלי הרכב שתוארו בבקשה למינוי מפרק זמני, לפתוח חשבון בנק לשם קבלת כספים ותשלומים שיתקבלו בקופת הפירוק הזמני, לבצע רישום של כל הנכסים המצויים בעסק של החברה ולבדוק ולאתר כל רכוש השייך לחברה. המפרק הזמני התבקש גם למסור דו"ח על פעולותיו לקראת הדיון בבקשת הפירוק שנקבע כאמור ליום 26.10.03. 11. צו לפירוק החברה ניתן ביום 26.10.03. הכנ"ר מונה כמפרק זמני ומינויו של עו"ד אבוקרט הפך ממפרק זמני בטרם פירוק למנהל מיוחד, על מנת לשמור על רציפות ולהעברה מתאימה של החומר שנאסף ע"י עו"ד אבוקרט לכנ"ר. הבקשה למימוש השעבוד הצף ומינוי כונס נכסים נדחתה. 12. אף שטענת ההתיישנות היא טענת סף ואיננה עוסקת במהות, נראה שפעולות המנהלים ובעלי המניות נבחנו בעבר, חלק גם ע"י ביהמ"ש העליון, לפי בקשות שונות שהוגשו ע"י המפרק ו/או ע"י המשיבים. העובדות המשמשות ליבת מעשי התרמית קשורות לעסקה הסיבובית המתוארת בבקשה ובחוות הדעת של רו"ח בילו, הלוואה שלקחה החברה בחשבון המיוחד בסך 1,750,000 ₪ והועברה באותו יום לחשבונו הפרטי של סולומון ומשם הועברה בחזרה לחשבון הבנק של החברה. עובדות אלו היו ידועות למפרק סמוך למועד מינויו כמפרק זמני בטרם פירוק, ביום 22/9/03, ולפחות במועד מתן צו הפירוק ביום 26/10/03. 13. ביום 15.1.04 מונה עו"ד אבוקרט כמפרק קבוע לחברה. 14. במסגרת הליכי הפירוק דרש המפרק מברק ז"ל תשלום חוב לחברה בסך 280,952 ₪ על פי הרשום בכרטיסו האישי בהנה"ח של החברה. כן נדרש לשלם סך של 70,518 ₪ בגין כספי החברה ששולמו לילדיו שלא כדין. בסך הכל נדרש המערער לשלם לקופת המפרק סך של 351,470 ₪ (בש"א 6517/05 בפש"ר 418/03). כנגד חובו טען ברק ז"ל, בין היתר, כי עומדת לו זכות קיזוז של סכומים אותם חבה החברה כלפיו, חלקם חובות בגין שכר עבודה וחלקם בגין פירעון ערבות אישית לבנק. עיקר הסכום שברק ז"ל ביקש לקזז הוא חוב של כ-650,000 ₪ ששילם לבנק דיסקונט לכיסוי חובות החברה לבנק במסגרת ערבות אישית להבטחת אשראי שנתן הבנק לחברה. מדובר ב-6 תשלומים ששולמו על ידו לאחר שהוגשה בקשת הפירוק וקודם למתן צו הפירוק. טענת הקיזוז נדחתה. ברק ז"ל חוייב לשלם את הכספים לקופת הפירוק. 15. בע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט - מפרק ואח' (טרם פורסם, , ניתן ביום 18.11.10), נבחנה על ידי ביהמ"ש העליון טענת הקיזוז. נקבע כי לא הוכח שמדובר בחובות הדדיים או בעסקים הדדיים שהיו תלויים בין ברק ז"ל לחברה וכן לא הוכחה קורלציה בין שכר העבודה הנדרש לבין חובו העיקרי של ברק ז"ל בכרטיסו האישי. עוד נאמר שם כי לבעל המניות בחברה עשוי להיות מעמד כפול - כחבר בחברה וכנושה שלה. כבעל מניות הוא נהנה מעקרון האישיות הנפרדת והאחריות המוגבלת של החברה ומהסיכוי לרווחים, בעוד שהסיכון להפסדים קיים רק בגובה השקעתו בחברה. לעניין מעמדו כנושה נאמר כי בעקבות הלוואת בעלים, שהוא נותן לחברה, או ערבות אישית לאשראי הניתן לה על ידי צד שלישי, יש קושי במישור המשפטי והעסקי כי עולה חשש ממשי מובנה לניצול היתרון התאגידי בידי בעל המניות לצורך הסבת הסיכון העיקרי להפסדי החברה לשכם הנושים החיצוניים. בדנ"א 885/10 עז' המנוח ברק ז"ל נ' עו"ד ברוך אבוקרט-מפרק ואח' (טרם פורסם, , ניתן ביום 18.5.11) נדחתה בקשת עזבון ברק ז"ל לקיום דיון נוסף לאפשר לעזבון לקזז בין חובותיו לחברה שבבעלותו, לבין חובותיה של החברה כלפיו. 16. בפסק-הדין שניתן בת.א. 11637/03 ביום 22/3/06 בבימ"ש השלום בחיפה, בתביעת זויתן הבידוד בע"מ נגד החברה וברק ז"ל, חויבה החברה לשלם לתובעת בגין סחורה שסיפקה לתובעת סך 345,000 ₪. התביעה נגד ברק ז"ל נדחתה כי בית המשפט השלום לא שוכנע שברק ז"ל נתן ערבות אישית להתחייבויות החברה כלפי חברת זויתן הבידוד. 17. העובדות העיקריות המתוארות בבקשת המפרק דנן, שמבססות, לטענתו, את חיובם האישי של המשיבים לפי סעיפים 373 ו/או 374 לפקודה, ושלטעמי, מהוות את הבסיס העיקרי של הבקשה, היו ידועות למפרק עם מינויו למפרק זמני בטרם פירוק ביום 22.9.03 ולכל המאוחר במועד מתן צו הפירוק, ביום 26.10.03. מאותם מועדים התחיל מירוץ ההתיישנות לצורך הגשת בקשת המפרק לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה על בסיס עובדות אלו או דומות להן. 18. לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן-חוק ההתיישנות) מירוץ ההתיישנות של תביעה לפי סעיף 373 לפקודה, שעילתה במעשה תרמית של נושא משרה, מתחיל ביום שנודעו לתובע העובדות המהוות את עילת תביעת התרמית. לעניין תביעה לפי סעיף 374 לפקודה, שמבוססת על שימוש לא כהוגן בכסף או בנכס של החברה מתחיל מירוץ ההתיישנות מהיום שבו העובדות המקימות את עילת התביעה יכולות היו להתגלות בשקידה ראויה למפרק (או לגורם הרלוונטי -כגון נושא משרה אחר בחברה), אשר ידו לא הייתה במעל (סעיף 8 לחוק ההתיישנות). אם לא ניתן היה לגלות את העובדות המקימות את עילת התביעה בשקידה ראויה לפני הפירוק, מועד הפירוק ייחשב כמועד המוקדם ביותר בו יכול המפרק לגלות אותן עובדות ותקופת ההתיישנות תימנה ממועד זה בכפוף להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר פ"ד נא (2) 200). 19. בבקשה למינוי מפרק זמני שהוגשה עוד ביום 22.9.03 על ידי זויתן הבידוד בע"מ, שכאמור יוצגה אז על ידי עו"ד אבוקרט, צויין כי לחברת זויתן הבידוד נודע על הסכם הלוואת הבעלים והשעבוד הצף שנרשם לטובת סולומון על כלל נכסי החברה ביום 18.9.03, עת קיבלה חברת זויתן הבידוד עותק מהבקשה למימוש השעבוד הצף ומינוי כונס נכסים שהוגשו כאמור בפש"ר 521/03. אחד הנימוקים העיקריים של הבקשה למינוי מפרק זמני היה הסכם הלוואת הבעלים שהעלה חשד סביר, לדעת המפרק, שבין החברה שבפירוק לבין מנהליה נרקמה קנוניה אשר מטרתה לנשל את החברה מנכסיה. כבר בבקשה למינוי מפרק זמני נטען כי המדובר בעסקה פיקטיבית של העברת החוב שהיה עד אז על שם החברה, על שם סולומון וכי בפועל לא הוזרם על ידו כסף חדש לחברה. באותה בקשה צויין גם כי המשיבים הודיעו לבנק דיסקונט שהם עושים מאמץ להעביר כספים שמגיעים לחברה על חשבון חוב החברה. 20. בדו"ח המפרק הזמני מיום 26.10.03 חזר המפרק על תיאור החשד כי המשיבים ביצעו פעולות בעיסקה סיבובית וכי ניסו בהליך נפרד (פש"ר 521/03) למנות את בא כוחם- שהוא בא כוחה של החברה- ככונס נכסים של החברה ובכך אפשר שפעולותיהם בחברה לא היו נבדקות. המפרק חזר באותו דו"ח על טענתו להסכם פיקטיבי בין החברה לסולומון ולקנוניה שרקמו המשיבים לנישול החברה מנכסיה. המפרק הסתמך באותו שלב, בין היתר, על ספרי החברה שנתפסו על ידו מהם נלמד, לדעתי, שהחשבון המיוחד שנפתח כחשבון אישי של סולומון, הינו למעשה חשבון של החברה. 21. בדיון בבקשת הפירוק (בפש"ר 418/03) מיום 26.10.03 עמד המפרק על נושא הלוואת הבעלים וציין: "אני מניח שהמנהל היה ערב בחשבון בבל"ל ואז יישב את דעתו של בל"ל ורשם לעצמו הלוואת בעלים כאשר החשבון רשום בספרי החברה כחשבון של החברה. נפסק הפעילות בחשבון הקודם והועברה הפעילות לחשבון חדש" (עמ' 5 לפרוט'). 22. בדו"ח המפרק מיום 26.10.03 נרשם כי כעולה מספרי החברה, חברת מפעלי נ.סולומון ובנו בע"מ חייבת לחברה סך של 424,800 ₪ בהתאם לשלושה חשבונות שטרם נפרעו. המפרק הוסיף כי חברה זו הינה חברה שככל הנראה נשלטת על ידי סולומון ובני משפחתו. המפרק פנה ביום 9.10.03 לחברת מפעלי נ. סולומון ובנו בע"מ לתשלום הסך הנ"ל אך דרישתו סורבה בתשובת אותה חברה מיום 23.10.03 מהנימוק שמדובר בחשבוניות שהונפקו כ"תכנון מס" בלבד על מנת להקטין את חבות המס. 23. המפרק עתר ביום 29.12.04 לחייב את סולומון בתשלום הסך הנ"ל (במסגרת ש"א 19245/04 בפש"ר 418/03). בדיון שהתקיים ביום 22.6.05 תיאר המפרק את מהות החשבוניות הנ"ל וציין את העובדה כי מדובר בהוצאות ניהול בהן נשאה החברה שבפירוק עבור חברת מפעלי נ.סולומון ובנו בע"מ. בהחלטה מיום 22.6.05 ניתן תוקף להסכמת הצדדים לחייב את סולומון והחברה שבבעלותו בתשלום סך של 70,000 ₪ בגין החשבוניות האמורות. 24. בדו"ח שהגיש אז, עמד המפרק על ההבדל בין המשכורות ששולמו לעובדי החברה בפועל לבין הסכומים שננקבו בתלושי השכר וכך נרשם :"...על פי ספרי החברה, עולה כי העובדים קיבלו כספים העולים על המגיע להם ע"פ תלושי המשכורת". לדו"ח צורף, בין היתר, דו"ח ראשוני של רואה חשבון מטעם המפרק בו נרשם, כי כל העובדים חייבים לחברה על פי ספריה וזאת מכיוון שקיבלו שכר יותר גבוה מתלושי השכר שהונפקו. כמן כן, נרשם כי על פי ספרי החברה לא שולמו לזכות העובדים כספים למבטחים ולביטוח מנהלים. תוארו גם חשבונות הבנקים שניהלה החברה בשלושת הבנקים: דיסקונט, המזרחי והבנק הלאומי, לרבות החשבון המיוחד ונטילת ההלוואה על ידי סולומון. 25. רו"ח יום טוב בילו, שערך את דו"ח הביקורת מטעם המפרק, מונה ביום 18.2.04 (בש"א 2808/04 בפש"ר 418/03). כאמור, אין תאריך על דו"ח הביקורת. ההחלטה לחייב את רו"ה שיפר, שהיה רו"ח של החברה שבפירוק, למסור למפרק את כל המסמכים הנדרשים ללא תנאי, לרבות מסמכי הנהלת החשבונות, כרטסות ודו"חות שנתיים של החברה, ניתנה באוגוסט 2004. 26. הרבה פעולות ננקטו על ידי המפרק כנגד בעלי המניות בחברה בנסיונו לחייבם להחזיר לחברה לפחות חלק מנכסיה. דחיית בקשתו לחייבם לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות על הסף מטעמי התיישנות או שיהוי ניכר, איננה מבטלת את הקושי העולה, לכאורה, מפעולות בעלי המניות, כאשר החברה נקלעה לקשיי פרעון, פעולות שאפשר ונועדו בעיקר להסב את הסיכון העיקרי להפסדי החברה על שכם הנושים החיצוניים. נושא הלוואת הבעלים (של כל אחד מהמשיבים) וההשלכות הנובעות ממנו נדון בהקשר לטענת הקיזוז שהעלה ברק ז"ל בע"א 2146/06 הנדון. ועל כך נאמר על ידי השופטת פרוקצ'יה: "מימון דק בתאגיד שהוא חברת מעטים, בשילוב עם מתן הלוואות בעלים בתאגיד כזה, עשוי, בנסיבות מתאימות, להקים הנחה לכאורה בדבר שימוש לא ראוי באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובעקרון הגבלת האחריות התאגידית, בעת שהחברה נכנסת למצב של חדלות פרעון. כאשר מבנה ההון של החברה מתאפיין במימון דק, ובעלי המניות מזרימים אליה הלוואות בעלים במקום לתגבר במישרין את הונה העצמי, עשוי נטל ההוכחה לעבור אליהם לשכנע מדוע אין לראות בהתנהלות כזו משום ניהול בלתי ראוי של עיסקי התאגיד, ומדוע, באיזון שבין עניינם לבין עניינם של הנושים החיצוניים, אין להרים את מסך ההתאגדות, או למצער, להשעות את זכותם של בעלי המניות לפרעון הלוואות הבעלים עד לאחר תשלום חובות הנושים החיצוניים. לצורך עמידה בנטל ההוכחה, עליהם להראות כי דרך ניהול עסקיה של החברה היה תקין, וכי במתן הלוואת בעלים לא נעשה שימוש פסול בעקרון האישיות התאגידית הנפרדת." (שם, בפסקה 41). 27. חשדות אלו, על המימון הדק או על העסקה הסיבובית, עלו מהיום בו התחיל ההליך הקולקטיבי של הפירוק, אף שהבקשה הוגשה בראשיתה על ידי החברה. בחלוף השנים, אין מנוס מקביעה שמחסום ההתיישנות חל גם על הליך המוגש על ידי בעל תפקיד כנגד בעלי המניות של החברה במקרה של פירוק, ואין לו יתרון על פני תובעים רגילים משהעובדות היו ידועות לו בעיקרן. 28. הבקשה בתיק פר"ק 25586-01-11 נדחית על הסף. אין צו להוצאות. דיני חברותמפרק (חברה)בעלי מניותמניותהתיישנות