ההלכה, בטרם חקיקת חוק מידע גנטי, תשס"א - 2000 קבעה כי בית משפט אינו מוסמך לצוות על עריכת בדיקה גנטית נגד רצונו של אדם (התנגדות לבדיקת רקמות) ולפיכך, הגם שהראיה הטובה ביותר להוכחת אבהות היא אכן בדיקה מדעית, לא מין הנמנע, כי אם נבצר לבצע את הבדיקה בשל סירוב לבצעה או בשל קושי אחר, תוכח האבהות בראיות אחרות על פי נסיבות כל עניין לגופו. עוד נקבע כי עצם הסירוב לבצע הבדיקה מהווה ראיה לחיזוק טענת האבהות [ע"א 548/78 אלמונית נ. פלוני, ל"ה (1) 736]. חוק מידע גנטי שינה את המצב המשפטי שהיה קיים באופן שנקבעו בו סייגים לביצוע הבדיקה בנסיבות ספציפיות כמו חשש ממזרות ומאידך, תיקון מס' 3, בסעיף 28 ו (א) לחוק, מאפשר לבית המשפט לצוות על בדיקה גנטית גם ללא הסכמת הנבדק אם שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות הטענות בדבר קשרי משפחה הנטענים וניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו. ככלל, בהעדר נסיבות מיוחדות וסייגים כאמור בחוק מידע גנטי, גילוי זהותו של האב הביולוגי עולה בקנה אחד עם טובתו של קטין. טובת הילד מחייבת את ביצוע הבדיקה משיקולים ואינטרסים כבדי משקל, כגון, הזכות לשמירת כבודו האישי האנושי לשם הבטחת זכויותיו על פי הדין האישי שלא להיחשב לבן בלי אב לרבות הזכות שלא יישאר "שתוקי"; זכות הילד לדעת "מי הוא" כזכות הנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ידיעתו של אדם מי אביו ומי אימו היא זכות מן הטבע כילוד אנוש לדעת מה מוצאו; הזכות לשמור זכויותיו הקנייניות הנובעות מקשר דם לרבות זכות למזונות וירושה; זכויותיו המשפחתיות האנושיות; אינטרס נפשי פסיכולוגי של הקטין לדעת מי האב; אינטרס ההמשכיות וחשיבות השלמת "מעגל החיים"; אינטרסים גנטיים, כמו הצורך בידיעת ההיסטוריה הגנטית-רפואית; הקטנת הסיכוי של גילוי עריות; אינטרסים שנוגעים לאחרים ולקטין כיצור חברתי, הזכות לשיווין והזכות לגילוי האמת [ראו בהרחבה תמ"ש (ת"א) 87471/00 פלוני (קטין) נ. פלוני, פ"מ, פסקי דין לענייני משפחה, תשס"א-2001 ]. זכות זו באה לידי ביטוי גם באמנת האום בדבר זכויות הילד (1989) הקובעת בס' 7 : "הילד יירשם תיכף לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לקבל אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם" אבהות / בדיקת רקמות