מועטים המקרים ומועטות העילות לפיהן בתי המשפט מבטלים פסקי בוררות ומדיניות בתי המשפט דוגלת ככלל באי ההתערבות בפסקי בוררות, כפי שנפסק לאחרונה ע"י כבוד השופט דנציגר ברע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ: "המדיניות השיפוטית העומדת בבסיס הלכה זו נובעת מהשאיפה לחזק את מוסד הבוררות כחלופה אטרקטיבית על פני התדיינות בבית המשפט, כמו גם על השאיפה ליתן תוקף מרבי וממשי לאוטונומיית הרצון החופשי של הצדדים אשר בחרו להתדיין ביניהם דווקא בהליך בוררות משום היותו הליך מהיר ומזומנות אף יעיל יותר. יתרונותיו אלו של מוסד הבוררות יוגשמו רק אם הליך הבוררות יהיה הליך שאין בתי המשפט מתערבים בו אלא מקום שהוסמכו לעשות כן במפורש על ידי המחוקק ובמקרים חריגים בלבד. על מדיניות שיפוטית זו והרציונאלים המונחים בבסיסה עמדה השופטת א' חיות ברע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד נט(4) בהסכמת השופט מ' חשין. עתירה לדיון נוסף על פסק הדין שניתן בעניין שועלי נדחתה. [ראו: החלטתה של השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) בדנ"א 821/05 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד]. כן ראו בעניין זה: החלטתה של השופטת (בדימוס) ד' דורנר ברע"א 6187/93 לה"ב לשכת העצמאים בישראל נ' ורקר (, 24.3.1994); החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 8941/06 עירית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ. יישוב סכסוכיםבוררות