קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיוף עסקת מכר: 1. הרקע העובדתי זוהי תביעה אשר לה צדדים שלישיים וצדדים רביעיים. התובעים - ישראלי יוסף וטובה - הינם בעלים של המקרקעין/דירה בגוש 61122 חלקה 178 תת חלקה 11 ברח' רבי עקיבא 85 בני ברק (להלן: "הדירה"). התובעים מתגוררים בארה"ב. במשך כל השנים הושכרה הדירה לשוכרים שונים. ביום י"ג תמוז תשנ"ה הושכרה הדירה למרדכי וייס , אשר התגורר בדירה יחד עם אשתו ריקל וייס, עד לשנת 2002 (ראה נספח ג' לתצהיר ישראלי). ביום 31/8/2001 זוייף "חוזה מכר" על-ידי ריקל וייס, על פיו לכאורה נמכרה הדירה על-ידי בעלי הדירה - ישראלי טובה ויוסף - לריקל וייס. חתימתם של טובה ויוסף ישראלי זוייפה (נספח ו' לתצהיר ישראלי). ביום 4/10/2001 נחתם הסכם משכנתא וחוזה הלוואה, בין בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), לבין ריקל וייס, לקבלת הלוואה על סך של 175,000 ש"ח (קרן) לשם רכישת הדירה. ההסכמים נחתמו, לאחר שריקל וייס הציגה בפני בנק לאומי את החוזה המזוייף, על פיו רכשה לכאורה את דירתם של ישראלי טובה ויוסף, ברח' רבי עקיבא 85 בבני ברק. לבקשת ההלוואה/המשכנתא צירפה ריקל וייס מסמכים מזוייפים כדלקמן: "חוזה מכר" מזוייף. אישורים מזוייפים על מקדמות תשלום למשפחת ישראלי. "כתב התחייבות" מזוייף, חתום לכאורה על-ידי טובה ויוסף ישראלי, על פיו הם מכרו את הדירה לריקל וייס; וכי הם מסכימים לרישום משכנתא על הדירה לטובת הבנק. "כתב התחייבות" מזוייף זה, הנושא את חתימותיהם המזוייפות של ישראלי טובה ויוסף, נמסר לבנק לאומי, כשהוא נושא אישור של עו"ד דוד מחבר המאמת את חתימותיהם של ישראלי טובה ויוסף, בפניו. "נספח להסכם משכנתא" המהווה טופס ויתור על זכויות בנכס, חתום על-ידי מרדכי וייס בעלה של ריקל וייס, מאומת על-ידי עו"ד דוד מחבר (נספחים ב' - ז' לתצהירו של יקיר וייס). כל המסמכים המפורטים לעיל, הנושאים את חתימת ישראלי יוסף וטובה הם מסמכים מזוייפים. במועדים המפורטים במסמכים אלו, ישראלי טובה ויוסף לא היו כלל בארץ. כפועל יוצא, הם גם לא הופיעו במשרדו של עו"ד דוד מחבר לחתום על המסמכים. כל זאת, לא היה ידוע לבנק לאומי, אשר האמין כי מדובר בעסקת מכר ובמסמכים אמיתיים. ביום 10/10/2001 נרשמת בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על המקרקעין/הדירה לטובת ריקל וייס. ביום 10/10/2001 נרשמת בלשכת מרשם האוכלוסין הערת אזהרה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ על סך 175,000 ₪ (נספח א' לתצהיר ישראלי). ביום 11/10/2001 ביצע פקיד הבנק -לירון- אימות טלפוני של המסמכים. אל "הבעלים" לכאורה, התקשר פקיד הבנק למספר טלפון אשר הופיע בבזק מוקד "144" על פי כתובת הדירה. לשיחת הטלפון, השיבו כנראה ריקל או מרדכי וייס, שהתגוררו אותה עת בדירה ואימתו את ביצוע העסקה ואת מחיר המכירה (153,000 $) כמופיע בחוזה המזויף אשר נמסר לבנק. גם עו"ד מחבר, אליו התקשר פקיד הבנק, אישר את קיום העסקה. ביום 15/10/2001 מסר הבנק לריקל וייס שיק בנקאי משורטט "לא עביר" לתשלום לישראלי טובה ויוסף על סך 175,000 ₪ (להלן: "השיק"). עוד באותו היום - 15/10/2001 - הגיע השיק, בדרך כלשהי, לידיו של שכטר חיים שמואל. ביום 15/10/2001, בשעה 13:25 התייצב חיים שכטר בסניף בנק פועלי אגודת ישראל (להלן: "בנק פאג"י") ברחוב ר' עקיבא בבני ברק, והפקיד את השיק לחשבון מספר 636169, השייך לתושב חוץ פויגל מאיר, אשר לחיים שכטר יש יפוי כח לפעול בחשבון זה. פקיד הבנק ביצע את ההפקדה, למרות שמדובר בשיק משורטט "לא עביר" לתשלום לישראלי טובה ויוסף בלבד, שלא ניתן היה להפקידו בחשבון של פויגל מאיר, אלא רק בחשבון השייך לישראלי יוסף וטובה במשותף. חיים שכטר אינו עוזב את סניף הבנק. בשעה 13:38, מס' דקות לאחר הפקדת השיק, פנה חיים שכטר לפקיד בנק אחר, ומשך מהחשבון של פויגל מאיר סכום של 180,000 ₪ (נספחים א', ב', ג' לתצהיר שפילמן). ביום 17/11/2002 נחתם הסכם שכירות עם דייר חלופי בשם גרוסמן. (נספח 3 לתצהיר ישראלי). ביום 20/9/2004 קיבל השוכר גרוסמן צו המופנה לוייס ריקל, על פיה עליה לפנות את הדירה. מועד הפינוי נקבע ליום 17/10/2004. מצו זה עלה, כי הודעת הפינוי היא בעקבות חוב של ריקל וייס לבנק לאומי. (נספח ה' לתצהיר ישראלי). רק אז התבררו מעשי המרמה של הנתבעת ריקל וייס. 2. התביעה ביום 17/5/2005 הגישו ישראלי יוסף וטובה תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר בעלותם בדירה. בדיון שהתקיים ביום 11/1/2010, הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: "הצדדים: אנו מסכימים כי הסכם המכר שנעשה לכאורה ביום 31/8/01 בין ישראלי יוסף וישראלי טובה לבין הגב' וייס ריקל, הינו מזוייף. כפועל יוצא אנו מסכימים כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם זה מבוטל והדירה שייכת לישראלי יוסף וטובה וכי העיקולים והערות האזהרה לרבות הליכי ההוצאה לפועל יימחקו גם הם ככל שהם שייכים ו/או הוטלו בגין הלוואת/ ו/או התחייבויות של הגב' וייס ריקל". ביום 16/6/2010 ניתנה פסיקתא על-ידי ביהמ"ש המבטאת הסכמה זו בין הצדדים. רישום הבעלות במקרקעין/בדירה חזר ליוסף וטובה ישראלי. 3. ההודעה לצד שלישי ביום 29/12/2005 שלחו בנק לאומי וכונסי הנכסים עו"ד ירון זהר ועו"ד אוריין גדיש גלבוע הודעה לצד שלישי כנגד בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ וכנגד עו"ד דוד מחבר על סכום של 240,792 ₪, המבטא את סכום החוב של ריקל וייס לבנק לאומי. לטענת בנק לאומי, התרשל בנק פאג"י עת איפשר הפקדת השיק בחשבון של מאיר פויגל וזיכוי החשבון בסכום השיק תוך הצגת מצג בפני בנק לאומי שהשיק הופקד כדין בחשבון משותף של טובה ויוסף ישראלי. לטענת בנק לאומי, התרשל עו"ד דוד מחבר עת יצר מצג מטעה בפני בנק לאומי כי התבצעה עיסקת מכר כדין בין יוסף וטובה ישראלי ובין ריקל וייס, בעוד שעיסקה כזו לא התקיימה כלל, וכל המסמכים אותם אישר בחתימת ידו, הם מסמכים מזוייפים. לטענת בנק פאג"יו ועו"ד דוד מחבר בנק לאומי הוא זה שהתרשל עת אישר מתן הלוואה לריקל וייס ועת מסר לה ישירות את השיק, במקום למסור אותו ישירות לישראלי טובה ויוסף לאחר זיהויים באמצעות בתעודת זהות. אחריות בנק פועלי אגודת ישראל (פאג"י): בפני בנק פאג"י הוצג שיק משורטט "לא עביר" בו נאמר: "שלמו לישראלי טובה ויוסף". מה משמעות הגבלות אלו? בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ מח(4) 498 , נאמר מפי כב' הנשיא שמגר: "7. כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה. הוא מבקש כי הנפרע - והנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק. השיק נושא הדיון נופל בגדרו של סעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". 6. שיק המשורטט "למוטב בלבד" - לשיטתי - אינו עביר. ממילא, הוא אינו טהיר. גביית השיק חייבת להיעשות באמצעות בנק בשל השרטוט, אולם הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר ולזכאות שטרית עצמאית. הבנק הוא שלוח. הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק. ...... שיק שאינו עביר - שתי טענות ההגנה נשמרות לו, למושך. הנפרע אינו יכול להעביר את זכאותו השטרית. אין אפשרות של העברת הבעלות בשטר. ...... חובת הבנק הגובה 11. בנק גובה חייב לנקוט את כל כל האמצעים הסבירים כדי לוודא כי אכן חשבונו של המוטב (הנפרע) הוא אשר יזוכה. הפרת חובה זו על ידי הבנק הגובה עלולה לחייב אותו בפיצויים. בפרשת עתיד [1], בעמ' 177, קבע המשנה לנשיא (כתוארו אז) זוסמן כי: "המילים 'לחשבון הנפרע' הן גופן מילות הגבה, לאמור, הן מגבילות את הבנק הפורע במה שיש לעשות בכסף שגבה. עליו לדאוג לכך שחשבונו של הנפרע, שלו בלבד, ולא של אחר, יזוכה בסכום השיק". דברים אלה מקובלים עליי. ...... הביטוי "למוטב בלבד" מגביל את עבירות השיק. הוא משרת את הבהירות והפשטות; הוא יוצר חפיפה בין הנוסח למשמעותו, בכך שהוא מהווה הוראה לבנק הגובה לזכות את חשבון המוטב בלבד. היסב השיק המצוין בביטוי "למוטב בלבד" יכול להיות אך ורק היסב לגוביינא כאשר הבנק הוא שלוח המוטב - הנפרע". (ההדגשות שלי - י.פ). בענייננו, פעל בנק פאג"י בניגוד לנאמר, וברשלנות. למרות שהשיק היה שיק משורטט "לא עביר" בו נאמר "שלמו לישראלי טובה ויוסף"; ולמרות שניתן היה להפקיד את השיק רק בחשבון בנק משותף של ישראלי טובה ויוסף, קיבל בנק פאג"י את השיק מידי חיים שמואל שכטר והפקיד אותו בחשבון של פויגל מאיר, חשבון שלישראלי טובה ויוסף, אין כל קשר אליו, כך גם לא לבעל החשבון. רשלנותו של בנק פאג"י הייתה כה גבוהה, עד כי מספר דקות לאחר הפקדה באיסור של שיק זה בחשבונו של פויגל מאיר, איפשר בנק פאג"י למשוך במזומן את סכום השיק. השיק בסך 175,000 ש"ח הופקד בשעה 13:25 בחשבונו של פויגל מאיר. בשעה 13:38 נמשך מהחשבון של פויגל מאיר סך של 180,000 ₪. בעת ביצוע המשיכה, היה החשבון ביתרת חובה של 3,388.56 ₪. ללמדך שאלמלא הפקדת השיק, לא הייתה יתרת זכות בחשבון המאפשרת משיכת סכום של 180,000 ₪. דא עקא, שלא רק שלא ניתן היה, ואסור היה, להפקיד את השיק בחשבונו של פויגל מאיר, בהיותו שיק לא עביר, למוטב בלבד, לתשלום לישראלי טובה ויוסף, אלא שבעת שהופקד השיק, הוא היה שיק לגוביינא, שיק על תנאי, שאין לאשר משיכה כספית בהסתמך על שיק זה, כל עוד לא נפרע השיק. בהתנהגותו, הפר בנק פאג"י את חובת הזהירות על פיה הוא חייב לנהוג. החובה לשמור על האינטרסים של מושך שיק משורטט "לא עביר" למוטב בלבד, ועל הבטחונות שנועד לתת שיק זה למושך השיק, בענייננו בנק לאומי. בנק פאג"י חייב היה לשמור על האינטרסים של בנק לאומי. בנק פאג"י היה מודע לחובותיו אלו, שהרי עסקינן בפעילות שוטפת ויומיומית אותה מבצע הבנק, כאשר כללי ההתנהגות המותר והאסור בנדון, "טבועים" בעבודה היומיומית, ידועים, ואמורים להיות ידועים, לכל פקידי הבנק. בעדותו העיד מר צבי שפילמן, מי שהיה מנהל סניף הבנק: ".... תסכים איתי שזה אסור, מבחינה בנקאית אסור היה לך להפקיד שיק בנקאי למוטב בלבד על חשבון שאינו חשבונו של המוטב? ת. אין על זה ויכוח. ..... ש. חידדתם נהלים לפקידים? ת. זה דבר שאנו עושים כל הזמן. אנחנו יושבים מדברים ומרעננים להם. ש. גם בעניין הזה של הפקדת שיק שלא לחשבון המוטב, אתם מחדדים נהלים? ת. כן ברור" היה על בנק פאג"י לצפות, כי הפרת חובת התנהגות וזהירות זו, הקבועה ב"פקודת השטרות" ובנוהלי הבנק, תגרום נזק לבנק לאומי. הנזק שנגרם הוא בדיוק הנזק הנובע מהתנהגות זו של בנק פאג"י אותו הוא אמור היה לצפות שייגרם. טענות בנק פאג"י, כי השיק הופקד באחד הימים העמוסים ביותר בחודש; וכי השיק הופקד כחלק מהפקדה כוללת של 294,000 ₪ בתוך ערימה של שיקים ולא כשיק בודד - אינן טענות הגנה המשחררות את הבנק מאחריות. היה על בנק פאג"י לבדוק כל שיק שהתקבל. אסור היה על בנק פאג"י לאפשר את הפקדת השיק נשוא הדיון לחשבונו של פויגל מאיר. הבהילות של הוצאת המזומנים תמורת שיק זה, מספר דקות לאחר הפקדתו, חייבה את הבנק לזהירות יתר, בוודאי כאשר מדובר בשיק לגוביינא; כאשר ההפקדה בוצעה בשעה 13:25 חמש דקות לפני סגירת סניף הבנק אצל פקיד א' והמשיכה בוצעה בשעה 13:38 שמונה דקות לאחר סגירת הבנק אצל פקיד ב'. אם בנק פאג"י, לטענתו, "נפל קורבן לתרגיל עוקץ ערוך ומתוכנן היטב", אין לו אלא להלין על עצמו ועליו לשאת בתוצאות. אם בנק פאג"י היה נוהג כפי שמתחייב היה שינהג, היה נמנע הנזק כפי סכום השיק. אני דוחה את טענות הרשלנות אותן מייחס בנק פאג"י לבנק לאומי. לא מצאתי רשלנות כלשהי של בנק לאומי. השיק ניתן לריקל וייס עבור הלוואת משכנתא אותה היא לקחה מן הבנק. הבטוחה להלוואה זו, אמורה הייתה לשמש הדירה ברחוב רבי עקיבא 85 בני ברק. בטרם נמסר השיק לריקל וייס עבור ישראלי טובה ויוסף, הוצגו בפני הבנק המסמכים הבאים: "חוזה מכר" מיום 31/8/2001 על פיו נמכרה הדירה לריקל וייס על ידי ישראלי טובה ויוסף, (שלימים התברר שהוא מזוייף). אישורים על קבלת תשלומים ע"ח רכישת הדירה חתומים לכאורה על-ידי ישראלי טובה ויוסף בעלי הדירה (שלימים התברר שהם מזוייפים). "כתב התחייבות" למכירת הדירה והסכמה על רישום משכנתא חתום על-ידי טובה ויוסף ישראלי מאומת על-ידי עו"ד דוד מחבר אשר אישר טלפונית לפקיד הבנק את נכונותו. (לימים התברר כי גם מסמך זה מזוייף וכי עו"ד דוד מחבר התרשל בתפקידו). "נספח להסכם משכנתא" חתום על-ידי וייס מרדכי בעלה של ריקל וייס, מאומת על-ידי עו"ד דוד מחבר על פיו, בהיותו בן הזוג של ריקל וייס, אין הוא מתנגד להטלת המשכנתא על הדירה להבטחת החוב. "תלושי שכר" של הלווה ריקל וייס של חודשים מאי יוני יולי 2001 שהונפקו על-ידי המעביד יוניק אביזרי תאורה, המעידים על שכר של 10,000 ₪ נטו לחודש. פרטים אלו כאמור, גם אומתו טלפונית עם עו"ד דוד מחבר, ועם מאן דהוא במספר הטלפון של ישראלי טובה ויוסף, כפי שהופיע ב"בזק", אשר גם ידע לומר את מחיר העסקה, כפי שהופיע בחוזה המכר. יש להניח שמספר הטלפון שהופיע ב"בזק" היה ממוקם בדירה ברח' רבי עקיבא 85, שהיתה מושכרת לריקל וייס, וכי אחד מבני הזוג וייס הוא זה אשר דיבר עם פקיד הבנק. זאת ועוד השיק לא נמסר לריקל וייס בטרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין שתי הערות אזהרה על הדירה: "הערת אזהרה" "על כל הבעלים" לטובת וייס ריקל. "הערת אזהרה" "על כל הבעלים" לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. הערות אזהרה אלו נרשמו ביום 10/10/2001. סעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969, קובע לאמור: "125. כח ההוכחה של רישום (א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט 1969. (ב) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין לא-מוסדרים יהווה ראיה לכאורה לתכנו". לא הייתה כל סיבה לחשוב כי משהו לא תקין בעסקת מכר הדירה כפי שהוצגה בפני בנק לאומי על-ידי ריקל וייס. השיק נמסר לריקל וייס רק ביום 15/10/2001, קרי לאחר הצגת כל המסמכים המתוארים לעיל ולאחר רישום הערות האזהרה בלשכת רישום המקרקעין. השיק שנמסר היה שיק משורט "לא עביר" ל"תשלום לישראלי טובה ויוסף" בלבד, שיק שיכול היה להיות מופקד בחשבונם בלבד. אמצעי זהירות אלו, בהם נקט בנק לאומי הם מספיקים ומספקים. אני דוחה את טענת בנק פאג"י להתרשלות בנק לאומי בכך שמסר את השיק לידיה של ריקל וייס במקום למסור אותו ישירות לישראלי טובה ויוסף. היות והשיק הוצא כמתואר לעיל, כאשר רק ישראלי טובה ויוסף יכולים להפקיד ולפדות את השיק ורק דרך חשבון משותף של שניהם; לא הייתה כל מניעה למסור את השיק לריקל וייס, על מנת שהיא תמסור את השיק לידיהם של ישראלי טובה ויוסף, כחלק מהתשלום עבור רכישת הדירה. לא הייתה כל סיבה לחשד כי מדובר במרמה. בנק לאומי, לא חרג מהנהוג ומהמקובל של הוצאת שיק בנקאי משורטט, לא סחיר, למוטב מסויים בלבד ולמסירתו לאחר על מנת שימסרו למוטב שבשיק, שהרי שיק כזה כאמור, יכול לפרוע רק המוטב ובחשבון בנק השייך לו. אם היה נוהג בנק פאג"י, כפי הוראות הדין וכפי דרך הטיפול/ההפקדה של שיק משורטט, לא עביר למוטב בלבד, לא היה נגרם הנזק כפי סכום השיק. כפועל יוצא, על בנק פאג"י לפצות את בנק לאומי, כפי שווי השיק אותו הוא פרע שלא כדין. אחריות עו"ד דוד מחבר: עו"ד דוד מחבר היה עוה"ד אשר חתם חתימת אימות/אישור כי "כתב ההתחייבות" החתום על ידי טובה ישראלי ויוסף ישראלי, המאשר את מכירת הדירה לריקל וייס, ואשר אף איפשר את רישום המשכנתא על הדירה, נחתם בפניו (נספח ד' לתצהיר יקיר וייס). בשיחת אימות טלפוני אותה קיים לירון, פקיד בנק לאומי עם עו"ד דוד מחבר - ביום 11/10/2001 - אישר עו"ד דוד מחבר את אמיתות המסמך. אומנם פקיד הבנק - לירון - לא העיד בבית המשפט, אולם בתיק הבנק מצוי המסמך האותנטי - נספח ו' - בו רשומים הדברים. פקיד הבנק אף מציין את מספר הטלפון של עו"ד דוד מחבר אליו התקשר ושוחח עמו. שוכנעתי כי שיחה כזו אכן התקיימה. מעדיף אני מסמך אותנטי זה, על פני הנטען בכתב ההגנה של עו"ד מחבר, כי מעולם לא פנו אליו טלפונית מהבנק בנושא אימות החתימה. "כתב ההתחייבות" הוא אחד מן המסמכים המהותיים על בסיסם ניתנה ההלוואה לריקל וייס ונמסר לה השיק נשוא הדיון. בכתב ההגנה אותו הגיש עו"ד דוד מחבר ביום 7/6/2006, בעצמו ובחתימת ידו נאמר: "2. פעלתי כדין שעה שאימתתי את החתימות אשר התבקשתי לאמתן וזאת לאחר זיהיתי את החותמים על פי תעודת זהות שהציגו בפני". ביום 25/9/2007 הוכרז עו"ד דוד מחבר כפסול דין על-ידי ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים. מר יעקב כהן מונה לו לאפוטרופוס על פי דין. בתצהיר אותו הגיש יעקב כהן לביהמ"ש במקום עו"ד דוד מחבר, הוא חזר על הדברים המופיעים בכתב ההגנה כפי שנאמרו לו על ידי עו"ד מחבר. הדברים שנכתבו ונאמרו על-ידי עו"ד דוד מחבר אינם תואמים את המציאות. ברי כי מדובר במסמך מזוייף וכי ישראלי יוסף וישראלי טובה לא חתמו עליו. ישראלי טובה ויוסף מתגוררים בארה"ב מזה 30 שנה. בתאריך 11/10/2001, הוא המועד בו אישר עו"ד מחבר כי הם חתמו בפניו על "כתב ההתחייבות", הם לא היו כלל בארץ (ראה נספחים ט', י', לתצהיר יוסף ישראלי). כפועל יוצא, לא יתכן שטובה ויוסף ישראלי התייצבו בתאריך 11/10/2001 במשרדו של עו"ד דוד מחבר, מכאן גם האישור החתום על ידי עו"ד מחבר על פיו הם חתמו על "כתב ההתחייבות", אינו משקף את המציאות. המסקנה המתבקשת הינה כי עו"ד דוד מחבר התרשל בתפקידו. ביום 5/10/2001 התייצב במשרדו וייס מרדכי בעלה של ריקל וייס וחתם בפניו על "הנספח להסכם המשכנתא". יתכן שבאותו יום, השאיר וייס מרדכי בידיו של עו"ד דוד מחבר, את "כתב ההתחייבות" לחתימתם של טובה ויוסף ישראלי. כנראה שבתאריך 7/10/2001 התייצבו בפני עו"ד דוד מחבר בני זוג - רמאים - אשר הזדהו בפניו בע"פ - כבני הזוג ישראלי. יתכן שעו"ד מחבר, אשר ציפה לבואם לאחר שנשלחו אליו על-ידי מרדכי וייס, כנראה החתים את בני הזוג על "כתב ההתחייבות" מבלי שאלו הזדהו בפניו בתעודה מזהה. על כן, אין גם בנמצא צילום תעודה כלשהי, על פיה זיהה עו"ד דוד מחבר את הנוכחים בפניו אשר חתמו על כתב ההתחייבות, דבר המתחייב שיעשה. בעדותו נשאל והשיב מר יעקב כהן: "ש. ... אתה ראית איזשהו מסמכים אצל מחבר? ת. לא. ש. אתה ראית תיק במשרד אצל עורך הדין? ת. לא. ש. ... אתה אומר שהוא אמר לך שהיו אצלו וחתמו, שאלת אותו האם לקח ת. אין לו צילומים של ללמדך, כי טענתו של עו"ד דוד מחבר כי זיהה את החותמים על פי תעודת זהות שהוצגה בפניו, אין לה כל בסיס עובדתי שניתן לסמוך עליה והיא כנראה גם אינה נכונה. כאמור, "כתב ההתחייבות" עליו חתמו טובה ישראלי ויוסף ישראלי, היו אחד מן המסמכים המהותיים על בסיסם, ניתנה ההלוואה וניתן השיק לריקל וייס. בהתנהגותו הפר עו"ד דוד מחבר את חובת הזהירות על פיה הוא חייב לנהוג כעורך דין, ביניהם החובה לשמור על האינטרסים של צד שלישי - ובענייננו בנק לאומי - אשר התבסס על האישורים ואימות החתימה על מסמכים אלו בפני עו"ד מחבר. בע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' שרמן ואח' פד"י מד(4) בעמ' 446. בהתייחסו לסוגיית אחריות עורך דין אמר בין השאר ביהמ"ש - כב' השופט דב לוין: "במסגרת החובות כלפי צד שלישי, אף שאינו לקוחו של עורך הדין, ניתן להכליל כלל נוסף שראוי שיחייב את ציבור עורכי הדין: כשמדובר בעיסקה מורכבת וסבוכה מבחינה משפטית ובה עורך דין מייצג צד אחד לעיסקה, בעוד הצד שכנגד איננו מיוצג, יפנה עורך הדין תשומת לבו של הצד השני באופן ברור לכך שייטיב לעשות אם יהיה גם הוא מיוצג על ידי עורך דין. הנה כי כן עורך דין בשל מעמדו המיוחד חב חבות מסויימת לא רק כלפי לקוחו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים, בגבולות מסויימים, בהתחשב בנסיבות העובדתיות של מקרה זה או אחר. החשוב הוא שצבור עורי הדין יהיה מודע כי חבות כזו אפשרית וגם קיימת". ביהמ"ש מביא גם את דבריו של כב' מ"מ הנשיא כב' השופט חשין לאמור: "חובותיו של עורך הדין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסויימים גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור". (עמ"מ 3,4/56 עו"ד פלוני נ' היועמ"ש, פ"ד כ"ג 395, 401). כפועל יוצא, משהתרשל עו"ד דוד מחבר בהחתמה ואימות החותמים על "כתב ההתחייבות", כדי כך שגרם לבנק לאומי להאמין ולבטוח כי ישראלי טובה וישראלי יוסף הם החותמים על "כתב התחייבות", עליו לשאת בתוצאות. עליו לפצות את בנק לאומי, כפי שווי השיק שנמסר לריקל וייס. הנזק שנגרם לבנק לאומי, הוא בדיוק הנזק אותו הוא אמור היה לצפות שייגרם, עקב התנהגותו הרשלנית. האחריות המשותפת של בנק פאג"י ועו"ד דוד מחבר כלפי בנק לאומי בנק פאג"י, ועו"ד דוד מחבר, ברשלנותם המשותפת גרמו לבנק לאומי את הנזק כפי סכום השיק. אחריותם כלפי הבנק היא אחריות שווה. כפועל יוצא, אני מחייב את בנק אגודת ישראל בע"מ ואת עו"ד דוד מחבר, ביחד ולחוד לשלם לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ את הסך של 175,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 15/10/2001 ועד התשלום בפועל. 4. ההודעה לצד רביעי ביום 12/2/2006 הגיש בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (פאג"י) הודעת צד רביעי כנגד פויגל מאיר, שכטר חיים שמואל ועו"ד דוד מחבר. לטענת בנק פאג"י הופקד השיק שלא כדין בחשבון מאיר פויגל על-ידי חיים שכטר. בכך, לטענת הבנק, התעשר חשבון מאיר פויגל שלא כדין על חשבונו של הבנק, עת ביום 15/10/2001 משך שכטר חיים מהחשבון סך של 180,000 ₪, משיכה אשר התאפשרה בעקבות קבלת השיק לפרעון. עוד טוען בנק פאג"י כי מאיר פויגל וחיים שכטר יצרו כלפיו מצג שווא לפיו הם רשאים להחזיק בשיק על פי כל דין וכי הם רשאים להפקיד את השיק כדין בחשבונו של מאיר פויגל, ו"כי במידה והתובעים והנתבעים 2-4 יוכיחו את טענותיהם... הרי שפויגל ו/או שכטר ו/או מי מטעמם זייפו את חתימותיהם של התובעים על השיק ו/או נטלו את השיק ללא רשותם של התובעים". לטענתם של מאיר פויגל וחיים שכטר, על גב השיק הופיעה חתימתם של ישראלי טובה וישראלי יוסף וכי על הבנק היה לוודא האם ההפקדה היא כדין , אם לאו. לטענת בנק פאג"י, עו"ד מחבר פעל ברשלנות והפר חובת הזהירות הנדרשת מעו"ד, עת אישר/אימת כי החתימות המזוייפות על "כתב ההתחייבות", נחזות להיות, לכאורה, חתימותיהם של ישראלי טובה ויוסף. לטענת הבנק, בהתרשלותו זו, הוא ניתק את הקשר הסיבתי בין מעשי בנק פאג"י לבין הנזק שנגרם. לטענת עו"ד דוד מחבר הצדדים הנכונים והראויים לתובענה הם אלו אשר התייצבו בפני הבנק לקבלת המשכנתא ואלו שפתחו את החשבון בבנק פועלי אגודת ישראל. אחריות שכטר חיים שמואל: חיים שכטר הוא זה אשר קיבל לידיו את השיק אשר נמסר לריקל וייס. השיק נמסר לריקל וייס ביום 15/10/2001. באותו היום בשעה 13:25 הפקיד חיים שכטר את השיק בבנק פאג"י בחשבון הרשום על שם פויגל מאיר, אשר כל הפעילות בחשבון זה בוצעה על-ידי שכטר חיים, אשר בהיותו מיופה כח ומורשה החתימה בחשבון. בעדותו העיד חיים שכטר: "ש. מיהו מר פויגל. ת. חבר טוב שהייתי מורשה חתימה שלו. .... ש. זאת אומרת שיכולת לעשות כל פעולה בחשבון. ת. בעקרון כן. ... ש. מי היה אמור לנהל את החשבון? ת. אני. ש. ומי ניהל אותו בפועל. ת. אני. ... ש. מר פויגל עשה איזושהי פעילות כספית בחשבון? ת. לא... ... ש. מי היה רשאי למשוך כספים מהחשבון? ת. אני והוא. ש. ומי בפועל משך את הכספים. ת. בעיקר אני". ללמדך, כי למרות שהחשבון היה רשום על שם מאיר פויגל, נהג בו חיים שכטר כבשלו. כדבריו: "אני לקחתי הלוואות מאנשים, ותרומות וכו' והעברתי אותם הלאה. נכנס ויצא מהחשבון קו אשראי גבוה היה לי ויכולתי לנצל אותו". אין באמור כדי לשחרר את מאיר פויגל מאחריותו לנעשה בחשבון זה כבעליו של החשבון וכמי שהתיר לחיים שכטר לפעול בחשבון זה כרצונו, תוך שהוא מעניק לו "יפוי כח" וזכות חתימה בחשבון לפעול כך. מכאן ל"גלגוליו" של השיק נשוא הדיון: השיק נמשך על-ידי בנק לאומי ונמסר לריקל וייס. ביום 15/10/2001, זמן לא רב לאחר משיכת ומסירת השיק לריקל וייס, הופקד השיק בחשבונו של מאיר פויגל. מי שהפקיד את השיק בבנק פאג"י, יחד עם שיקים אחרים, היה חיים שכטר בעצמו. בשעה 13:25 התייצב חיים שכטר בבנק פאג"י בפני פקיד הבנק (פקיד א') והפקיד אצלו שיקים בסך כולל של 294,844 ₪ ביניהם השיק נשוא הדיון בסך 175,000 ₪. חיים שכטר לא עזב את סניף הבנק לאחר ביצוע ההפקדה. הוא נשאר בתוך הבנק אשר דלתותיו נסגרו בשעה 13:30. בשעה 13:38 פנה חיים שכטר אל פקיד בנק אחר (פקיד ב') ומשך מתוך החשבון 180,000 ₪. משיכה זו התאפשרה היות והיתרה בחשבון כללה כבר את סכום השיקים שהופקדו מספר רגעים קודם לכן, (למרות שמדובר בשיקים לגוביינא) כולל סכום השיק נשוא הדיון בסך 175,000 ₪. לא בכדי לא משך חיים שכטר 180,000 ₪ מייד בעת הפקדת השיקים אצל פקיד א'. לחיים שכטר היה ברור, שפקיד הבנק לא יאפשר את המשיכה, שכן השיק נשוא הדיון, אשר היה המרכיב העיקרי של סכום ההפקדה, היה שיק לגוביינא, ובאותה העת, חשבון הבנק עמד ביתרת חובה של 3,388.56 ₪. הייתה סבירות גבוהה שהוא גם יעלה על הטעות בהפקדת השיק לחשבונו של מאיר פויגל. בעדותו הסביר העד צבי שפילמן מנהל סניף הבנק: "... הפעולה נעשתה ב-15 בחודש, יש כמה ימים שהם קשים שבו המסלקות אדירות. אנו מקבלים אלפי שקלים... הפקידים נאלצים לעבוד מאוד קשה וכשמגיע אדם שמנסה... לעשות דברים אני מעריך לא כשרים ולהכניס לנו בתוך חבילת שיקים שיק לא עביר ולא סחיר לקראת סוף היום, בימים של לחץ מטורף והפקידים מנסים לסיים את עבודתם, גם מקרים כאלה קורים. ש. אבל הפקיד צריך להקליד את השיק? ת. מה שהפקיד עושה, זה היה ב-01 ... לא חושב שהיו את המערכות האלו. הקלידו רק את הסך הכל. אתה מקבל חבילה של שיקים, מקליד את סך הכל של הלקוח, כל המערכת הממוחשבת נעשית במסלקה. .... אתה לא מקליד באופן ספציפי, אתה מקבל חבילה של שיקים ואתה מקבל טופס הפקדה ואתה מקליד את הסך הכל. אם היה שם למשל נגיד 290 אלף שקל, יכול להיות שמתוכם היו שיקים של שלוש מאות שקלים. אתה סופר בסה"כ". מעדותו של חיים שכטר למדתי כי הוא הכיר את עבודת הבנק וכי פעל לא מעט בחשבון של מאיר פויגל. על כן, היות והוא הבין כי פקיד א' לא יאפשר את משיכת הסכום של 180,000 ₪ וכי השיקים שהפקיד הם לגוביינא בלבד, הוא החליט להמתין מספר דקות בתוך סניף הבנק, על מנת שהמערכת המיחשובית תקלוט את סכום ההפקדה הכספית, כדי שיתרת החשבון בבנק תאפשר את משיכת הסכום. חיים שכטר ידע היטב, שבעת סגירת סניף הבנק, בוודאי בתאריך ה-15 לחודש, העומס על הפקידים הוא רב, וכי הם לחוצים לסיים את העבודה. על כן גם קיימת סבירות, כי תתאפשר המשיכה על בסיס היתרה בחשבון ללא בדיקה מעמיקה. על כן, ולא בכדי, פנה חיים שכטר לפקיד בנק אחר מהפקיד אצלו הוא הפקיד את השיקים - פקיד ב' - ולא חזר לאותו פקיד בו הפקיד את השיקים - פקיד א'. חיים שכטר העריך כי הפקיד האחר יבדוק את היתרה הכוללת המופיעה בחשבון, ולא יתחקה אחר מקור היתרה בחשבון. אכן כך היה. אומנם המשיכה קיבלה גם את אישורו של מנהל הסניף, אולם אין בכך לגרוע מהנאמר, יש להניח כי אישור זה נדרש לאור סכום המשיכה. בעדותו הסביר מר צבי שפילמן: "באופן עקרוני משיכות בסכומים מסויימים צריכים לעבור אישור הסניף ולפי מה שאני רואה מנהל הסניף אישר את זה. הלקוח היה לקוח שהפקיד הרבה מאוד פקדונות ולכן מנהל הסניף באישורו מאשר אך ורק כיסוי, גם אם השיק יחזור הוא לא מוטרד". יש להניח שמנהל הסניף לא היה מאשר את המשיכה הכספית, אם היה יודע כי היתרה בחשבון מקורה בשיק נשוא הדיון, אשר הופקד מספר דקות קודם לכן. בעדותו הסביר מר צבי שפילמן: "השיק למוטב בלבד. הוא לא זכאי לקחת את הכסף". אני דוחה את טענתו של חיים שכטר כי אינו מבין ואינו בקי בהלכות שיקים וכי לא ידע את מהותו ומשמעותו של שיק "לא עביר" למוטב בלבד. חיים שכטר העיד על עצמו שהוא "מבין בכלכלה" "יועץ פיננסי" "מבין בכספים ובהשקעות" אשר התעסק רבות ב"אלפים" של שיקים אותם קיבל והפקיד בחשבון הבנק ואף נתן לאחרים. ברי לי כי הוא ידע היטב את מהותו ומשמעותו של השיק אותו הוא קיבל. על כן גם התנהג כפי שהתנהג בעת הפקדת השיק בבנק. אני דוחה את הנטען בתצהירו של חיים שכטר כי ריקל וייס או מרדכי וייס הפקידו את השיק בחשבון, יחד עם שיקים נוספים שמסר להם להפקדה. אין ממש בטיעון זה. העובדות והנסיבות כפי שתוארו לעיל מסקנתם אחת וברורה. חיים שכטר הוא זה אשר ביצע את הפעולות בחשבון באותו היום כמתואר לעיל. בעדותו בביהמ"ש, עת הוצגו בפניו העובדות המתוארות לעיל, כבר חזר בו מאמירותיו הקודמות באומרו "אני לא יכול לדעת אם אני אישית הפקדתי זה או שהוא הפקיד". אין כל ספק, חיים שכטר הוא זה שהפקיד את השיק בבנק; וכי הוא זה אשר גם משך את סכום השיק. הכל כמתואר לעיל. אין אני יכול לשלול את האפשרות אותה מעלה בנק פאג"י, על פיה חיים שכטר מעורב - בדרך כלשהי - במעשי המרמה שבוצעו. התנהגותו, כמתואר לעיל, וגרסאותיו השונות המתחלפות, המתחמקות, התמוהות והסותרות תומכות במסקנה זו. על כן, ולא בכדי התקשה חיים שכטר להסביר כיצד ומדוע הגיע השיק לידיו זמן לא רב לאחר שהוא נמסר לריקל וייס; מה הייתה הדחיפות לגבות שיק זה עוד באותו יום בנסיבות ובמערכת העובדות שתוארה לעיל; ומה עלה בגורלו של סכום הכסף אותו משך מהבנק על בסיס השיק שהופקד. בכתב ההגנה טענו חיים שכטר ופויגל מאיר: "צדדים ד' 2 + 1 (שכטר ופויגל - י.פ) לא עשו כל עושר. השיקים שהופקדו שולמו במלואם למשפחת וייס שהביאו את השיקים הפקידו אותו בחשבון וקיבלו את מלוא התמורה בגין השיק הבנקאי". "צד ד' 2 (שכטר - י.פ) הבין שהופקד שיק בנקאי בסחירות מלאה וקיבל אישור מהבנק כי הוא יכול למשוך את הכסף, רק על סמך אישור זה משך את הכסף, שבעזרתו הוחזר למשפחת וייס הסכום, רק לאחר אישור הבנק על התשלום". אין בכתב ההגנה כל הסבר מדוע היה צורך להפקיד את השיק בחשבון מאיר פויגל ובאמצעותו לפרוע את השיק עבור ריקל וייס. ההסבר היחיד להפקדה זו, הוא שיתוף הפעולה שהיה בכל הקשור לשיק זה, בין חיים שכטר וריקל ומרדכי וייס. בישיבת קדם המשפט ביום 3/7/2007, השמיע עו"ד דהן - ב"כ חיים שכטר ומאיר פויגל -גרסה חדשה: "עו"ד דהן: החשבון של מרשי היה על חשבון גמ"ח והופעל על-ידי מר שכטר. הגיע השיק כאשר הם נתנו איזה שהיא הלוואה למר וייס וההלוואה בוצעה כך שהוחזר הכסף הוא לא זוכר בדיוק, השיק הופקד בחשבון של מרשי. מר שכטר ניהל באמצעות החשבון גמ"ח. וייס קיבל הלוואה מהגמ"ח והחזיר את הכסף בשיק הזה. הגמ"ח לא נוהל בצורה תקינה, הגמ"ח ניתן ושולם. הייתה קבלה של מר וייס אך איננה יותר, הדברים מתנהלים בטווח של כמה ימים". מדבריו אלו של עו"ד דהן עולה, כי מר מרדכי וייס קיבל הלוואה מחיים שכטר וכי השיק שהופקד בחשבון מאיר פויגל, הוא החזר ההלוואה שניתנה. והנה, בתצהיר שהוגש לביהמ"ש מופיעה גירסה חדשה, השונה לחלוטין ומהותית, מהגירסה הקודמת. על פי גרסה חדשה זו, מרדכי וייס הוא המלווה ולא הלווה כפי שטען עו"ד דהן בבית המשפט. על פי גרסה זו, עשה שימוש חיים שכטר בשיק שהתקבל ממרדכי וייס לצורך מתן הלוואות גמ"ח לאחרים. כאשר הם החזירו לו את הכסף, הוא החזיר אותו למרדכי וייס. בתצהירו אמר חיים שכטר: "12. ... אני הבנתי שהופקד שיק בנקאי, בסחירות מלאה והגעתי לבנק וקיבלתי אישור מהבנק כי אני יכול למשוך את הכסף, רק על סמך אישור זה, משכתי את הכסף, מסרתי אותו ללוויים שונים בגמ"ח ומהתקבולים מהחזרי הלוואות החזרתי לאט לאט את הסכום של 175,000 ₪ במהלך השבועות שלאחר מכן למשפחת וייס. שבעזרתו הוחזר למשפחת וייס הסכום, רק לאחר אישור הבנק על התשלום. לפיכך ללא אישור הבנק לא הייתי לוקח את הכסף ולא הייתי מחזיר לנתבעים את הסך של 175,000 ₪". בעדותו בביהמ"ש הסביר חיים שכטר את התהליך: "ש. ... בא אדם אומר לך יש לי עשרים אלף שקל אפשר להפקיד לך לחשבון אתה אומר כן, הוא מפקיד, באותו יום או למחרת אתה מושך ומחזיר? ת. אני מושך באותו היום, ומחזיר לו אחרי עשרה ימים, שבועיים. .... ש. מה יוצא לו מזה? ת. הוא עושה לי טובה. ש. למה שיעשה לך טובה? ת. כי אני גמ"ח. יהודים נהנים ממני, זה היה ידוע". בהתייחס לריקל וייס אומר חיים שכטר: "הקשר שלי לבעלה. אני מכיר אותו הוא גם תרם לי כספים מדי פעם". לא פלא שלחיים שכטר לא היה הסבר מדוע יתן לו מרדכי וייס הלוואה כספית, כשהוא עצמו (וייס) מסובך כלכלית. "שאלת ביהמ"ש: אם הוא מסובך כספית למה שיתן לך שיקים? ת. זאת שאלה לך". לא בכדי אין בנמצא אישור בכתב או הוכחה אחרת כי ניתנו הלוואות גמ"ח על בסיס השיק נשוא הדיון. "ש. אסמכתאות על זה שלקחת את הכסף וחילקת את זה להלוואות משנה יש לך? ת. לא". לא בכדי אין בנמצא אישור בכתב או הוכחה אחרת כי הכסף ניתן כהלוואה על-ידי מרדכי וייס לחיים שכטר. "שאלות בית המשפט: נתת לו אישור בכתב שהוא נתן לך כסף? ת. לא, אצלנו זה לא מקובל. ש. אז איך אתה זוכר שהוא נתן לך כסף? אתה מקבל הרבה כספים. ת. היה רשום אצלי בפנקס. ש. איפה הפנקס? ת. זכרונו לברכה. ש. מתי אתה משמיד את הפנקסים? ת. ברגע שהם לא רלוונטיים. ש. מה אורך חייו של פנקס? ת. לפי אורך ההלוואה". תשובות הרחוקות מלשכנע ומלשקף את האמת. לא בכדי, אין גם בנמצא אישור בכתב או הוכחה אחרת לנטען על-ידי חיים שכטר, כי הוא החזיר את הכסף למרדכי וייס וכי הכסף שהושג בדרכי זיוף ומרמה, נמצא בידיו של מרדכי וייס. "שאלות בית המשפט: הוא נתן לך את הכסף כדי שתחזיר לו? ת. כן. ש. יש לך הוכחה שאתה החזרת לו את הכסף? ת. לא. ש. איך? ולמה? איך אנחנו יודעים שהחזרת לו את הכסף? ת. אחרת הוא היה רץ אחרי ולא נותן לי מנוחה. ש. זה ההוכחה שהחזרת לו את הכסף? אתה לוקח מהרבה אנשים כסף, אמרת בסכומים לא מבוטלים, ואתה מחזיר להם, אין לך הוכחה להראות לנו כמה קיבלת וכמה החזרת ומתי? ת. לא. ש. איך נאמין לך שהחזרת? איך אני אאמין לך שהחזרת? ת. החזרתי, אני לא יכול להגיד יותר מזה". אף אחת מן הגרסאות והעובדות אותן הציג חיים שכטר - אם בנושא קבלת השיק; אם בנושא הפקדת השיק בבנק פאג"י ואם בנושא קבלת הכסף והשימוש בו - אינן אמת. בהודעה לצד רביעי נטען: "שכטר או פויגל במעשי התרמית ו/או מעשי הגניבה ו/או מעשי הזיוף ו/או עקב הטעיה ו/או תוך עשיית עושר ולא במשפט ו/או תוך קבלת כספי השיק שלא על פי זכות שבדין, גרמו למודיע (בנק פאג"י - י.פ), תוך הטעייתו במכוון לאפשר את הפקדת השיק הנ"ל לחשבונו של פויגל וגרמו למודיע לנזק כספי בסכום הנתבע בהודעה". אמנם לא ברור לי מה חלקו המדויק של חיים שכטר במעשי המרמה שבוצעו, אך ברי לי, כי חיים שכטר מעורב - בדרך זו או אחרת - בקבלת תמורת השיק שלא כדין ובידיעת מעשי המרמה או חלקם. לא הובאה בפני גם כל ראייה משכנעת שסכום השיק אותו פדה חיים שכטר נמסר או הוחזר למרדכי וייס וכי כולו או חלקו, לא נשאר אצל חיים שכטר. היות וחיים שכטר הוא זה אשר הפקיד בחשבון הבנק של מאיר פויגל את השיק, ועוד באותו יום פדה בעצמו את סכום השיק; נטל ההוכחה היה עליו להוכיח כי העביר את הכסף למרדכי וייס. חיים שכטר לא עמד בנטל זה. עדותו כי הוא החזיר את הכסף למרדכי וייס אינה מהימנה עלי בהיעדר ראיות תומכות עדות זו. כפועל יוצא יש לראות בחיים שכטר כמי שמחזיק את הכסף בידו, כסף שעליו להחזיר לבנק פאג"י. מערכת היחסים בינו ובין מרדכי וייס אינו מעניינו של בנק פאג"י. אחריות פויגל מאיר: פויגל מאיר היה בעל החשבון אשר בו הופקד השיק ואשר ממנו הוצא סכום השיק. אומנם הפעולות בחשבון, כמו גם בשיק זה, נעשו על-ידי חיים שמואל שכטר, אולם, לא הוכח, כי אלו נעשו שלא בידיעתו או הסכמתו של מאיר פויגל בעל החשבון. מאיר פויגל לא הגיש תצהיר לביהמ"ש ולא התייצב בביהמ"ש כדי למסור את גרסתו בנדון. מנגד, הוגשו לביהמ"ש מסמכי פתיחת החשבון החתומים על-ידי מאיר פויגל, ביניהם "יפוי הכח" שניתן על ידו לשכטר חיים שמואל, לפעול בחשבון זה. בסעיף 9ה' ל"יפוי הכח" - מתחייב מאיר פויגל, כלפי בנק פאג"י, כי כל פעולה שתעשה על-ידי "מיופה הכח" - שכטר חיים שמואל - תחייב את מאיר פויגל; וכי הוא פוטר את הבנק מאחריות לנזק או הוצאות שעלולים להיגרם כתוצאה מפעולה כלשהי של "מיופה הכח". כפועל יוצא, אחראי מאיר פויגל, על שנעשה בחשבונו, לרבות על הפעילות שנעשתה בכל הקשור לשיק נשוא הדיון, גם אם הפעולות בפועל נעשו על-ידי שכטר חיים שמואל, "המיופה כח" בחשבון. אחריותם של חיים שמואל שכטר ושל מאיר פויגל היא ביחד ולחוד להחזיר/לשלם/לפצות את בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, כפי סכום השיק שעל בנק זה לשלם לבנק לאומי, קרי את הסך של 175,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 15/10/2001 ועד התשלום בפועל. אחריות עו"ד חיים מחבר (בהודעה לצד רביעי): עו"ד דוד מחבר התרשל במילוי תפקידו, כמתואר בהודעה לצד שלישי ששלח בנק לאומי אליו. התרשלותו הייתה בהחתמה ואימות החותמים על "כתב ההתחייבות". "כתב ההתחייבות" המזויף שנשא את חתימותיהם המזויפות של ישראל טובה ויוסף היה אחד המסמכים המהותיים על בסיסו נתן בנק לאומי לריקל וייס את הלוואת המשכנתא ואת השיק נשוא הדיון. על כן חוייב עו"ד דוד מחבר יחד עם בנק פאג"י, לפצות את בנק לאומי כפי סכום השיק אשר נפדה שלא כדין. אחריותו של עו"ד דוד מחבר, כלפי בנק לאומי, אינה גוררת אחריה אחריות כלפי בנק פאג"י. רשלנותו אינה קשורה לרשלנות ולאחריות של בנק פאג"י שקיבל לידיו שיק משורטט "לא עביר" למוטב בלבד - ישראלי טובה ויוסף - אשר אותו הוא אפשר להפקיד בחשבון מאיר פויגל ואפשר לחיים שכטר למשוך מחשבון זה את סכום השיק. לעו"ד מחבר אין כל קשר לפעולה רשלנית זו של בנק פאג"י. אני דוחה את ההודעה לצד רביעי ששלח בנק פאג"י כנגד עו"ד דוד מחבר. 5. סוף דבר 1) אני מחייב את בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ ואת עו"ד דוד מחבר ביחד ולחוד לשלם לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ את הסך של 175,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 15/10/2001 ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף אני מחייבם ביחד ולחוד לשלם את הוצאותיו של בנק לאומי למשכנתאות בע"מ לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ וכן את אגרת ביהמ"ש. 2) אני מחייב את מאיר פויגל ואת חיים שמואל שכטר ביחד ולחוד להחזיר/לשלם לבנק פועלי אגודת ישראל בע"מ את סכום השיק שעל בנק זה לשלם לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, כמפורט בסעיף 1 דלעיל, קרי את הסך של 175,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 15/10/2001 ועד התשלום בפועל. במערכת היחסים שבין הצדדים להודעה לצד רביעי ועקב חלקו של כ"א מהם באירועים המתוארים בפסק הדין אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות בהודעה לצד רביעי. זיוףעסקת מכר