זיוף רישיון רכב - התיישנות עבירה מסוג "עוון"

בית המשפט ציין כי זיוף רישיון רכב הוא מעשה זיוף בנסיבות מחמירות. זאת, משום, שרישיון הרכב משקף מספר דברים. מעבר לעצם הרישום, משקף רישיון הרכב בדיקת תקינות שנתית במכון מורשה, דבר שלא התקיים. זיוף של רכיב כזה, יש עימו סכנה תעבורתית לציבור ודי בכך כדי להוות "נסיבה מחמירה". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיוף רישיון רכב: לפני טענות מקדמיות של הסנגורית הנטענות נגד כתב האישום. שתי טענות לסנגוריה, האחת היא, כי העבירות אשר נרשמו בכתב האישום כפשעים, הינם למעשה עוונות, ולפיכך חלפה לגביהם תקופת ההתיישנות. טענה שנייה וחלופית היא כי, נוכח הזמן שחלף מאז נחקר תיק זה, הגשת כתב האישום מהווה פגיעה קשה בזכויותיו של הנאשם, ומחייבת את מחיקת האישום מדין "הגנה מן הצדק". נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים. יאמר כבר עתה, כי המדינה הסכימה כי האישום השלישי התיישן ולפיכך החלטה זו מתייחסת אך לשני האישומים הראשונים. על פי האישום הראשון - בשנת 2002 היה הנאשם שכיר בחברה אשר שכרה מספר כלי רכב מחברת ליסינג, ואחת מהן הועמדה לתקופה של חודש לרשות הנאשם. בסוף התקופה, היה על הנאשם להשיב את הרכב לחברת הליסינג אך הוא לא עשה כן אלא המשיך להחזיק ברכב, לא רק לצורכי עבודה אלא אף עשה בו שימוש פרטי. זאת, תחילה על ידי שימוש בו מפעם לפעם והשבתו למקומו, ולאחר מכן על ידי העברתו למקום מגוריו, ומסירתו לשימושה של בת זוגו. עוד נטען באישום הראשון כי, בתום תקופת הביטוח של הרכב, שינה הנאשם את התאריך בתעודת הביטוח, ובתום תקופת הרישיון, שינה הנאשם את תאריך התפוגה של רישיון הרכב. זאת, על פי הטענה, תוך שימוש במחשב הביתי, בתחכום רב. נטען כי עבירות אלה מהוות גניבה של רכב וכן זיוף בנסיבות מחמירות, נוכח התחכום ובשים לב לכך, שמדובר במסמכים רשמיים של מדינת ישראל. על פי האישום השני, ביקש הנאשם להתקבל עם משפחתו לחברות במושב, דבר המותנה בהצגת מסמכים שונים בהם תעודה בדבר העדר רישום פלילי של שני בני הזוג. נטען כי הנאשם, נוכח קיומו של רישום פלילי לו ולבת זוגו, זייף טופס רישום פלילי המראה "עבר נקי". זאת, על ידי כך שדרש מעובד שלו באמתלות שונות להמציא לו טופס רישום פלילי, שהיה ללא רישומים. באמצעות אותה תעודה, זויפו טפסי רישום פלילי של הנאשם ושל בת הזוג, כך שייראה כאילו אין להם רישום פלילי. בהקשר זה, טוענת המדינה כי המדובר בזיוף בנסיבות מחמירות, המתבטאות בכך, שזויף מסמך רשמי של משטרת ישראל והדבר נעשה בתחכום רב במחשב הביתי. התיישנות - טענות הסנגוריה טוענת הסנגורית לעניין האישום הראשון, כי נסיבות העניין אינן מלמדות על עבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413 ב (ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"). לשיטתה, כל מעשה הנאשם ברכב אינם מלמדים אלא על שימוש ברכב ללא רשות (ללא כוונה לשלילת קבע), לפי סעיף 413 ג (רישא), המהווה עוון. מכאן טוענת הסנגורית, כי עבירה זו התיישנה מכוח הוראות סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ"), וזאת לאחר שחלפו למעלה מחמש שנים בין תום החקירה לבין הגשת כתב האישום. לעניין עבירות הזיוף, טוענת הסנגורית כי אין בנסיבות העניין נסיבות מחמירות. ראשית, לא כל המסמכים הם מסמכים רשמיים של המדינה. כן טוענת הסנגורית כי היות המסמכים נחזים כמסמכי המדינה, אינו יכול להוות תנאי בלעדי לקיומו של זיוף. עוד טוענת הסנגורית כי בפועל לא היה כל תחכום באופן ביצוע הזיוף, בניגוד לנטען. התיישנות - דיון לעניין עבירות הרכב, לטעמי, יש להפריד בין שני רכיבים באישום הראשון. האמור בסעיף 3 לעובדות האישום הראשון, היינו, שימוש ברכב מדי פעם למספר שעות והשבתו למקומו, אכן אינו מגלה אלא עבירת שבל"ר, כמיוחס לנאשם בהוראת החיקוק הראשונה. מעשה זה אכן התיישן, ולפיכך דינו של האישום, ביחס לסעיף 3 לעובדות, להתבטל. יחד עם זאת, אין למחוק את העובדות עצמן מכתב האישום, שכן הן מהוות רקע למעשים שנעשו בהמשך. לגבי התקופה השנייה, בה העביר הנאשם את הרכב לשימוש משפחתו כאמור בסעיף 4 לעובדות, הרי שהמעשה הזה מלמד, לכאורה, על כוונה לשלילת קבע כנטען במפורש בכתב האישום. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת הסנגורית, ביחס לרכיב זה של האישום. לעניין מעשיי הזיוף המיוחסים לנאשם. לטעמי, לא יכול להיות ספק, כי זיוף רישיון רכב הוא מעשה זיוף בנסיבות מחמירות. זאת, משום, שרישיון הרכב משקף מספר דברים. מעבר לעצם הרישום, משקף רישיון הרכב בדיקת תקינות שנתית במכון מורשה, דבר שלא התקיים. זיוף של רכיב כזה, יש עימו סכנה תעבורתית לציבור ודי בכך כדי להוות "נסיבה מחמירה". מעבר לכך, מטרת הזיוף הייתה לאפשר את השימוש בפועל ברכב שנגנב. היינו, מדובר בחלק מתוכנית עבריינית הכוללת עבירות נוספות. אף מטעם זה, יש לראות בזיוף כזיוף שנעשה בנסיבות מחמירות (לעניין היות הזיוף כרוכה בעבירה אחרת או מכשיר את הקרקע להצלחת העבירה האחרת כנסיבה מחמירה, ראו קדמי, על הדין בפלילים, מהדורת תשס"ו חלק שני, עמ' 861 ו- 913). שיקולים אלה לא צוינו בכתב האישום, אך הוא מצטרף לשיקולים שכן פורטו, אשר יאוזכרו להלן, ואשר די בהם. בשל אותו נימוק אחרון, יש לראות גם את הזיוף של תעודת הביטוח כזיוף בנסיבות מחמירות, באשר זיוף זה נועד לאפשר את השימוש ברכב הגנוב ובשים לב לכך שמדובר בחלק מפעולה עבריינית הכוללת גם זיוף של רישיון הרכב. כל זאת, מעבר לטענות אשר כן מופיעות בכתב האישום, ודי בהן להוות נסיבות מחמירות. היינו כי אחד מהמסמכים המזוייפים מהווה מסמך רשמי של המדינה. טענת המדינה כי הזיוף נעשה בתחכום. השימוש במחשב ביתי, לצורך יצירת מסמך הנחזה כמסמך אחר, אך בשינויים קלים, אכן מהווה תחכום, שכן אין מדובר בפעולה אשר אופן ביצועה פשוט ונהיר לכל אדם. יחד עם זאת, ניתן לחזור על טענה זו בתום ההוכחות, אם על פי הראיות לא תהיינה ראיות לתחכום. אף לעניין האישום השני, אין בידי לקבל את טענת הסנגורית. כאמור, נטען כי הנאשם זייף שני מסמכים של רישום פלילי, כך שיראו כרישום פלילי שלו ושל אשתו, ללא רישומים פלילים. זאת, בעוד בפועל היו לשניהם רישומים קודמים. אני מקבל את טענת התובע כי תיאור מעשה הזיוף, מלמד על תחכום כאמור. יחד עם זאת, לטעמי, עיקר הנסיבות המחמירות מתבטאות ברכיבים אחרים במעשה. הרכיב האחד, הוא החשיבות של המסמך שזויף בהיותו מסמך רשמי של רשות אוכפת. הרכיב השני הוא, עצם ביצוע המעשה פעמים עבור שני בני הזוג. הרכיב השלישי, הוא בכך, שמעבר לכוונה להטעות את המושב הוטעה גם העובד שבאמתלות שווא הביא רישום פלילי שלו כבסיס לזיוף. אכן, לא כל הרכיבים האלה מופיעים בכתב האישום כנסיבות מחמירות, אך די ברכיבים הרשומים, ויש לראות רכיבים נוספים אלה, בבחינת "חזי לאצטרופי". הגנה מן הצדק טענתה החלופית של הסנגורית היא, כי מתקיימת בנסיבות העניין הגנה מן הצדק, נוכח העובדה שחלפו שש שנים, מאז נחקרה העבירה ועד הגשת כתב האישום. טענה זו בעצם מקפלת לתוכה שתי טענות של הגנה מן הצדק. האחת, עצם הפגיעה בנאשם, בהגשת כתב אישום באיחור גדול, לכאורה, ללא הצדקה. זאת, כאשר בעצם אי הגשת כתב האישום, נוצר מצג מסויים, והנאשם המשיך בחייו ונפגע בשל האיחור הגדול בהעמדתו לדין. הטענה השניה הנובעת מחלוף הזמן, היא כי הנאשם יתקשה לאחר זמן ממושך לנהל את הגנתו. לעניין עצם חוסר ההגינות בהגשת כתב האישום לאחר זמן ממושך, התייחסתי בהחלטה בת.פ 10-05-21089 מיום 2.5.11 בעניין מ"י נ' פלוני, ולפיכך, לא אאריך כאן. רק אציין כי מפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 6922/08, פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם - מיום 1.2.10), עולה כי למרות ששיהוי מעבר לחמש שנים נחשב כשיהוי שאינו סביר, אין זה ראוי להפוך את ההגנה מן הצדק למכשיר שיש בו כדי לקצר את מנגנון ההתיישנות שנקבעה באופן מפורש ומסודר, בסעיף 149(8) לחסד"פ. הסנגורית כאן אף לא הצביעה על כל תקדים בו נמחק כתב אישום, מחמת הגנה מן הצדק, אך בשל חלוף הזמן כשלעצמו. הטענה השנייה, לפיה חלוף הזמן יכול לפגוע בהגנת הנאשם, אפשר שיש בו ממש. אולם, לא ניתן לבחון טענה זו בשלב זה של המשפט. זאת, משום שחומר הראיות טרם הוגש, ולא ניתן לדעת אם הייתה אכן בפועל פגיעה קונקרטית בהגנת הנאשם. פגיעה קונקרטית שכזו, מעבר לכך שעלולה היא להטיל ספק בראיות התביעה, יכולה לעלות כדי פגיעה דיונית חמורה בנאשם, המחייבת את זיכויו מחמת "הגנה מן הצדק". נוכח כל האמור, טענת ההתיישנות מתקבלת חלקית. היא מתקבלת, בהסכמת המדינה, ביחס לאישום השלישי. כמו כן מתקבלת טענת ההתיישנות ביחס לסעיף 3 לעובדות של האישום הראשון, כאמור לעיל. טענה זו נדחית ביחס ליתר רכיבי כתב האישום. יחד עם זאת, אין בכך קביעה סופית כי שיטת הביצוע אכן "מתוחכמת" וניתן להעלות עניין זה שוב במהלך המשפט. טענת ההגנה מן הצדק בגין עצם האיחור בהגשת כתב האישום, נדחית. יחד עם זאת, תהא ההגנה רשאית להעלות את הטענה, בשנית במסגרת סיכומיה, אם יהיה באפשרותה להצביע על קושי מוחשי בניהול ההגנה, שנגרם עקב חלוף הזמן. משפט פלילירכבמשפט תעבורהעווןרישיון רכבזיוףהתיישנות