זכאות אישה לכתובה: בבע"מ 9692/02 פלונית נ' פלונית, קבע בית משפט בדעת הרוב, את אופן בחינת זכאות אלמנה לכתובתה. בית המשפט שם דחה את הטענה, שנטענה גם במקרה דנן על ידי המשיבים, כאילו מדובר באקט חסר חשיבות וכאילו בני הזוג שם לא ייחסו משמעות לכתובה, לרבות דחיית הטענה כאילו עריכת הסכם ממון יש בה משום ויתור על הכתובה. בית המשפט שם, הפנה למספר מקורות לכך שמוסד הכתובה, שריר וקיים, תוך הפנייה הן לחוק הירושה והן לחוק יחסי ממון. יתר על כן, בית המשפט קבע כי את נושא הזכאות יש לבחון לפי הדין העברי. דהיינו, כעקרון זכאית אלמנה לכתובה, אלא אם קיימות נסיבות אשר לפי ההלכה שוללות זכאותה זאת. אכן, בעניין פלונית נזקקה כב' השופטת ארבל, להוראותיו של סימן ק"ו סעיף א' בשו"ע אבן העזר, לפיו אם ציווה הבעל את נכסיו לילדיו, אך ציווה נכס גם לאשה, אזי אם ידעה האשה ולא מחתה, ובאופן שיש לה אמצעי קיום לאור הדאגה לה בצוואה, תשלל זכותה של האלמנה לכתובתה. בעניין פלונית, כבר בהסכם הממון אשר מהותו הפרדה רכושית, התחייב הבעל שם להעביר ע"ש האלמנה מחצית מהזכויות בבית בקיסריה שרכש מכספו, כך גם נקבע כי האלמנה תהא זכאית לפיצויי פיטורין שהיה זכאי להם מחברה משפחתית ובמיוחד התייחס בית המשפט לכך, שבצוואתו ציווה הבעל לאלמנה את המחצית השנייה של הבית בקיסריה. כך גם נקבע כי שווי הזכויות שהוענקו לאלמנה עלה במעט על הסכום של 3 מליון ₪ סכום הכתובה. כתובה