קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות גרושה בפנסיה מצה''ל של בעלה: השופטת רות לבהר שרון בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן שניתן על ידי כב' השופט נפתלי שילה, בתמ"ש 51923-99, ביום 18.3.10, במסגרתו ניתן סעד הצהרתי באשר לפרשנותו הראויה של הסכם גירושין, ביחס לזכויות המשיבה בתשלומי הפנסיה ותשלומים נוספים, להם זכאי המערער עקב פרישתו משירות קבע בצה"ל. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המערער והמשיבה (להלן: "הצדדים" או "בני הזוג"), נישאו זל"ז ביום 90.#.#. במהלך נישואיהם נולדו לבני הזוג 2 ילדים. ביום 13.9.99 נפרדו בני הזוג (להלן: "מועד הפירוד" או "יום הפירוד"). 2. ביום 20.12.99 אושר הסכם הגירושין שנכרת בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין, כאשר ביום 31.12.99 , שעה שהמערער היה קצין בקבע, התגרשו בני הזוג זמ"ז בג"פ. 3. מעת שפרש המערער משירות הקבע בצה"ל התעוררה בינו לבין המשיבה מחלוקת לגבי פרשנותו של סעיף 11.1 להסכם הגירושין, הדן בזכאות המשיבה בזכויות המערער שנצברו במהלך שירותו הצבאי - תשלומי פנסיה, מענק פרישה, מענק היובל, ופדיון ימי חופשה (להלן: "הזכויות"). משלא יושב הסכסוך בין הצדדים, הגיש המערער תובענה לבית משפט קמא, בה עתר לפסק דין הצהרתי שיפרש את הסעיף הנ"ל להסכם. המערער טען בפני בית משפט קמא כי המשיבה זכאית למחצית הזכויות שנצברו במהלך נישואיהם, כאשר מועד השכר הקובע לצורך חישוב הזכויות הוא "יום הפירוד, קרי 13.9.99". עוד טען כי אחוז הקצבה המגיע לאשה צריך להיות מחושב כ - 2% לשנה לאורך 9 שנות הנישואין, וסה"כ 18%, ומאחוז זה מגיע למשיבה, מחצית, קרי 9%. המשיבה טענה כי השכר הקובע ממנו יש לחשב את חלקה בפנסיה צריך להיות השכר האחרון שקיבל המערער בעת פרישתו מצה"ל, להבדיל מהשכר שקיבל נכון ליום הפירוד, שכן הצדדים ציינו במפורש שהיא זכאית לכל הזכויות העתידיות. עוד טענה, כי אין לחשב את האחוז המגיע לה בצבירה של 2% לשנה, אלא יש לקבוע את שיעור זכאותה בתשלומי הפנסיה, לפי החלק היחסי של חודשי השירות שבמהלכם היו הצדדים נשואים מתוך סך כל חודשי השירות ששירת המערער בצה"ל, כאשר שיעור זכאותה לפי חישוב זה עומד על מחצית מ- 35.4%. 4. בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה, וקבע בפסק דינו כי המשיבה זכאית לחלק היחסי מתשלומי הפנסיה, מחושב לפי משכורתו של המערער במועד פרישתו מצה"ל, בניכוי תוספת המשכורת שקיבל המערער ואשר נובעת מקבלת התואר השני אותו קיבל לאחר הגירושין. עוד נקבע, כי שיעור הזכאות צריך להיות מחושב בהתאם לחישוב לו טענה המשיבה, כאשר האחוז המגיע לה מהגמלה הוא 17.7%, וכי המשיבה זכאית גם לחלק היחסי ממענק הפרישה, פדיון חופשה, מענק בגין ימי חופש שלא נוצלו, ומענק יובל לפי התעריף בגין כל יום, כשהוא מחושב בהתאם לחישוב גמלת הפנסיה בניכוי תוספת בגין תואר שני. טענות הצדדים בערעור 5. לטענת המערער בית משפט קמא שגה בעת שאימץ את גישת המשיבה לפיה השכר הקובע לצורך חישוב הזכויות הוא השכר במועד הפרישה מהשירות, ולא השכר ביום הפירוד. המערער טוען בהקשר זה כי הסכם הגירושין קובע מפורשות כי המשיבה זכאית למחצית מהזכויות אותן "רכש" במהלך שירותו בצה"ל, כאשר משמעות האמור היא שזכאות המשיבה מתייחסת לזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים, ואינה מתייחסת לזכויות עתידיות, שנרכשו לאחר מועד הפירוד. זאת ועוד, המערער מציין, כי עמדתו של צה"ל ביחס לסוגיה המתבררת בערעור, לפיה חלקה של גרושה יחושב על בסיס המשכורת בעת התגלות הקרע ביחסי בני הזוג, להבדיל מהשכר בעת מועד הפרישה משירות הקבע בצה"ל, אף היא תומכת בטיעוניו דלעיל. כך גם סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני הזוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), שכן העיקרון המנחה הוא כי בן הזוג זכאי למחצית שווי הנכס או הזכות, כאשר המועד הקובע לחישוב שוויו של הנכס או שוויה של הזכות הוא מועד התרת הנישואין או מועד מוקדם אחר שקבעו הצדדים בהסכם. 6. עוד טוען המערער, כי פרשנותו של בית משפט קמא, מביאה לתוצאה בלתי הוגנת, הנובעת מהתעשרות שלא כדין של צד אחד על חשבון משנהו, יוצרת עיוותים מהותיים, מבססת אפליה, ומעודדת העדר השקעה לצורך קידום בסולם הדרגות בצה"ל, באופן שעשוי לעודד פרישה מוקדמת . 7. המערער מוסיף וטוען כי גם לגופו של עניין קביעותיו המרכזיות של פסק הדין מוטעות. לטענתו, בניגוד לקבוע בפסק הדין, רוב קידומו המקצועי נעשה לפני נישואיו למשיבה או לאחר מועד הפירוד, כך גם רק לאחר גירושיו מהמשיבה הוא הועבר לתפקידים קשים יותר הדורשים השקעה משמעותית אשר מתוגמלים בהתאם. גם מטעמים אלו, לגרסתו, השכר הקובע צריך להיות השכר במועד הפרידה, להבדיל ממועד פרישתו מצה"ל. עוד טוען המערער כי שגה בית משפט קמא בהכלילו רכיבי שכר שונים, כגון תוספות והשבחות כחלק מהשכר הקובע, לחישוב זכאות המשיבה, שכן רכיבים אלו הם, לטענתו, פועל יוצא של ותק, קידום בדרגות, הסכמי שכר כללים, הנובעים מהמשך שירותו בצה"ל בתקופה שלאחר גירושיו, ואינם קשורים לחיים המשותפים שניהל עם המשיבה. המערער משיג גם על אופן חישוב אחוזי זכאותה של המשיבה לפנסיה ושב וטוען גם בפנינו, כי את אחוז זכאותה של המשיבה יש לחשב על בסיס 2% צבירה לשנה, לאורך שנות החיים המשותפים עד ליום הפירוד. 8. לאור טיעוניו אלה מבקש המערער לבטל את פסק דינה של הערכאה קמא ולקבוע כי בסיס השכר הקובע יהא על פי השכר ביום הפירוד, וכי אחוזי זכאותה של המשיבה בפנסיה, ובכל שאר הזכויות, קרי, תשלומי פנסיה מענקים, פדיון ימי חופשה ועוד יחושבו על בסיס של 2% לשנה. 9. לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בפסק דינה של הערכאה קמא. לטענתה הסכם הגירושין מגלם בתוכו עיקרון של חלוקה שוויונית, הן ביחס לנכסים וזכויות, והן ביחס להתחייבויות בני הזוג. עיקרון חלוקה זה נשמר לטענתה גם ביחס לזכויות המערער נשוא הערעור, ועל כן דינן של זכויות אלו להתחלק באופן שוויוני, כך שהשכר הקובע יהא יום פרישתו של המערער משירות צבאי. המשיבה מציינת בהקשר זה כי הפרשנות המוצעת על ידי המערער מביאה לתוצאה שמקפחת אותה ומנוגדת להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לפיה עבור תקופת החיים המשותפים, המערער זכאי לסכום גבוה יותר ביחס אליה, באופן שאינו מתיישב עם עקרון החלוקה השוויונית עליו הסכימו הצדדים. מוסיפה המשיבה ומציינת, כי בניגוד לנטען על ידי המערער, נוסחו המלא של סעיף 11.1 (שצוטט רק באופן חלקי על ידי המערער), תומך בטיעוניה, שכן יש בו התייחסות מפורשת לזכויות עתידיות שיקבל המערער. לבסוף טוענת המשיבה, כי חוק יחסי ממון אינו רלבנטי כלל למחלוקת שבין הצדדים, שכן הוא אינו חל מקום בו בני הזוג בחרו להתקשר בהסדר גירושין הכולל הסדר ממון ייחודי. לאור טיעונים אלה מבקשת המערערת לדחות את הערעור. דיון 10. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבורה שדין הערעור להדחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 11. סעיף 11.1 להסכם הגירושין קובע כדלקמן: "11.1 מוסכם בין הצדדים כי האישה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה ו/או כל זכות אחרת שרכש הבעל במהלך ועקב שירותו הצבאי, בתקופה שבין יום הנישואין 90.#.# ויום הפירוד 99.#.#. לרבות קרן השתלמות, קופות תמלוגים, מענק שחרור, פנסיה תקציבית, קרן חסכון בבנק ____ סניף ___וכן מחצית מכל זכות ו/או כל סכום כסף אחר מכל סוג שיקבל הבעל בעתיד בגין החיים המשותפים, וזאת, מיד עם קבלתו ע"י הבעל. האישה תהא זכאית לקבל את חלקה לאחר שיתקבל כל תקבול בידי הבעל, וזאת עד אחרית ימיה." עיון בסעיף מלמד כי הצדדים הסכימו שהמשיבה זכאית למחצית הזכויות שיגיעו למערער עם פרישתו מצה"ל ואשר המערער רכש במהלך ועקב שירותו הצבאי (כך למשל מענק שחרור), וכן זכויות שירכוש בעתיד. המחלוקת בין הצדדים נסבה בעיקרה על שתי סוגיות: האחת - אופן חישוב אחוזי הזכאות של המשיבה לפנסיה, בגין תקופת החיים המשותפים בתקופה שבין יום הנישואין ועד יום הפירוד מהם נגזר חלקה של המשיבה, העומד כאמור על 50%; וכן - השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה של המשיבה. אחוזי הזכאות 12. ביחס לאופן חישוב אחוזי הזכאות לפנסיה בגין תקופת החיים המשותפים, דעתי היא, כי אופן החישוב שהציע המערער בפני בית משפט קמא דינו להידחות. כפי שקבע בית משפט קמא, צבירה של 2% לשנה במשך שנות החיים המשותפים (9 שנים), כאשר למשיבה מגיעה מחצית מהאחוז הנצבר (9%), אינה משקפת באופן ראוי את החלק היחסי של הפנסיה עבור תקופת החיים המשותפים של בני הזוג, וגורעת מחלקה של המשיבה ללא הצדקה. לאור האמור, לטעמי, בצדק ביכר בית משפט קמא את שיטת החישוב שהוצעה על ידי המשיבה, לפיה, אחוז הזכאות מחושב לפי היחס שבין חודשי השירות שבמהלכם הצדדים היו נשואים זל"ז לבין סה"כ חודשי השירות. במילים אחרות, ראוי כי אחוזי הזכאות לפנסיה מהם נגזר חלקה של המשיבה יחושבו באופן שכך תהיה המשוואה: במונה יוצבו סה"כ חודשי השירות בהם ניהלו בני הזוג חיים משותפים, ובמכנה יוצבו סה"כ חודשי השירות. מאחר והמערער שירת 305 חודשים בצה"ל ומתוכם 108 חודשים הצדדים היו נשואים, שיעור הזכאות הוא 35.4% (108/305), ולמשיבה מגיע מחצית משיעור זה - דהיינו 17.7% מהפנסיה. גובה השכר לצורך החישוב 13. באשר לגובה השכר ממנו נגזר חלקה של המשיבה, גם כאן, לטעמי, בצדק מצא בית משפט קמא כי כוונת הצדדים לא היתה 'השכר הקובע במועד הפירוד של בני הזוג', אלא השכר העתידי במועד פרישתו של המערער מצה"ל (בניכוי תוספת השכר שלא נבעה מהחיים המשותפים דהיינו, בגין קבלת התואר השני לאחר הפירוד). 14. אין לקבל את טענת המערער כי טעה בית משפט קמא במסקנתו לגבי תרומתם של החיים המשותפים לקידומו המקצועי לאחר הפירוד, שכן במהלך חיי הנישואים עם המשיבה הוא קודם רק בדרגת כתף אחת, כאשר רוב קידומו המקצועי נעשה טרם מועד הנישואין, שכן בית משפט קמא קבע כי במשך החיים המשותפים המשיבה תרמה לקידומו המקצועי של המשיב באופן שנשא פירותיו גם לאחר מועד הפרידה. הצדדים אכן נישאו כאשר המערער היה כבר חייל בקבע בדרגת סרן, והצדדים היו מודעים לכך בעת חתימת ההסכם, ולא ביקשו לנכות תקופה זו לצורך בסיס השכר, אלא לצורך חישוב התקופה לה זכאית המשיבה כאמור. בשל האמור,בצדק קבע בית משפט קמא כי זכויותיו העתידיות של המערער (זולת אלו הנובעות מלימודי התואר השני), נובעות וקשורות למהלך החיים המשותפים של בני הזוג וכך נקבע: "...הצדדים היו נשואים רק תשע שנים מתוך עשרים וחמש השנים שבהן היה התובע בשירות קבע כאשר מתוכן, עשר שנים היו לאחר הפירוד. למרות זאת מאחר ומאז הפירוד ועד לפרישה עלה התובע רק בדרגה אחת ורוב קידומו בסולם הדרגות היה בתקופת החיים המשותפים, איני סבור כי יש לנתק בין התקופות ובהחלט יש לשייך את הגעתו של התובע לדרגת סגן אלוף, לתרומה של הנתבעת בתקופת החיים המשותפים. ייתכן כי במקרה בו אדם התגרש בדרגת רב סרן ופרש בדרגת אלוף, שנים רבות לאחר הפירוד, המצב יהיה שונה. ואולם בנסיבות מקרה דנן, היות וכאמור הקידום מאז היום הקובע היה בדרגה אחת בלבד, יש לשיך קידום זה למאמץ המשותף, ולנתבעת מגיע ליהנות מפירות השכר הקובע במועד הפרישה, שהתובע בדרגת סגן אלוף." 15. עיון בסעיף 11 להסכם מלמד כי בעת עריכתו לא הפרידו הצדדים בין הזכויות שנצברו לפני מועד הנישואין לבין זכויות שנצברו במהלך חיי הנישואין. בכך גילו הצדדים כוונתם כי תקופת החיים המשותפים, ככול שהדבר נוגע לסעיף 11 להסכם, תשתרע מיום תחילת השירות ועד מועד הפירוד. העובדה שהצדדים לא היו נשואים זה לזו מתחילת השירות הצבאי היתה ידועה להם בעת חתימת ההסכם ונלקחה כבר על ידם בחשבון, בעת שקבעו את הנוסחא לחישוב חלקה של האישה בפנסיה, כאשר חלקה של המשיבה בפנסיה נגזר בהתאם למספר החודשים בהם היו הצדדים נשואים מתוך כלל חודשי השירות. מכאן שבחינת אומד דעתם של הצדדים בעת עריכת ההסכם, מלמדת, כי הצדדים הסכימו שתקופת החיים המשותפים תכלול גם את התקופה שקדמה למועד הנישואין, שאם לא כן היו מציינים במפורש כי קידומו המקצועי של המערער טרם נישואיו לא יובא בחשבון. להבדיל, בצדק הפריד בית המשפט את תוספת השכר שנבעה מלימודי התואר השני מהשכר הקובע לצורך חישוב חלקה של המשיבה, שכן עסקינן בתוספת שאינה נובעת או קשורה לחיים המשותפים ונולדה לאחר הפירוד מעמלו של המערער בלבד. 16. עוד יש לציין כי קביעותיו של בית משפט קמא מעבר להיותם ראויות בנסיבות דנן, הן גם קביעות עובדתיות שלא בנקל יטה בית משפט של הערעור להתערב בה. הלכה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות והתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים - בוודאי כאשר התרשמותו של בית המשפט מנומקת ומפורטת באופן משכנע, כפי שנעשה במקרה זה. התערבות מסוג זה תעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה. לא כך הם פני הדברים במקרה זה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דנציגר ב-רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10): "... ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, זאת מכיוון שמלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית, אשר שומעת את העדים ובוחנת את התשתית הראייתית כולה. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. התערבות זו תעשה במשורה ובפרט במקרים חריגים בהם: 'קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות או אם מתגלים על פני הדברים פגם או שגיאה עקרונית, היורדים לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעות העובדות....'". [ראה גם: ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס ( 14.05.08); רע"א 1206/09 קרן תורה ועבודה נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל ( 18.01.10)]. 17. גם לגופו של עניין, לא קימת הצדקה להתערב במסקנתו זו של בית משפט קמא, שכן המערער שחייו המשותפים עם המשיבה התקיימו לאורך 9 שנים, פרק זמן שאינו מבוטל, לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין. אומנם סעיף 11.1 להסכם הגירושין קובע כי זכויות המשיבה תקבענה בהתייחס לתקופה שמיום הנישואין ועד ליום הפירוד, אך בסייפת הסעיף מצוין כי המשיבה תהא זכאית "לכל זכות ו/או כל סכום כסף מכל סוג שיקבל הבעל בעתיד בגין החיים המשותפים שניהלו בני הזוג". הכוונה לדעתי היא לסייג מקרה שהבעל, לאחר שחרורו מצה"ל יעבוד במקום חדש שיזכה אותו בפנסיה ובזכויות סוציאליות. במקרה זה הזכויות אינן נובעות מעבודתו בחיים המשותפים והמשיבה לא תהיה זכאית לזכות כלשהי. כפי שקבע בימ"ש קמא, זכויות המערער שהתקבלו לאחר יום הפירוד, אינן מנותקות מתקופת החיים המשותפים, אלא נובעות ממנה , ולכן לא יהא זה נכון ואף לא יהא זה צודק, בנסיבות דנן, לנתק את הקשר בין החיים המשותפים של בני הזוג לפני הפירוד, ובין קידומו המקצועי של המערער בצה"ל לאחר הפירוד, בעיקר כאשר בני הזוג ציינו במפורש בהסכם כי המשיבה תהיה זכאית עד סוף ימיה לכל זכות עתידית, ואין ספק שמדובר כאן בזכות עתידית שנובעת מהשירות בצה"ל שמקורה בחיים המשותפים. הואיל ומקורה של הזכות בעצם שירותו של המערער בצה"ל בשירות קבע - זה מקור הזכות, והוא צמח במסגרת החיים המשותפים של בני הזוג. יפים לענין זה הדברים שנאמרו בתמ"ש 010612/98 פלונית נ' פלוני (להלן: " "פרשת פלונית"), נקבע בהקשר זה כדלהלן: "במקרה של תקופת נישואין ארוכה, לא בנקל ניתן יהא לנתק את הקשר בין החיים המשותפים לפני הפירוד לקידומו של בן הזוג בעבודה לאחר הפירוד. בקידום זה כאמור מגולמת גם תרומתו של בן הזוג השני לאורך השנים, ואם כי ודאי יהיו מקרים שהקידום המאוחר כלל אינו קשור לתרומת השנים הקודמות, הנטל להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין מוטל על הטוען לכך." במקרה דנן, הגם שתקופת הנישואין לא היתה ארוכה, (אם כי לא ניתן לקבוע שעסקינן בתקופה מבוטלת שכן הנישואין נמשכן 9 שנים), לא הוכיח המערער ניתוק בין קידומו המקצועי לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין, וזאת עקב אומד דעת הצדדים הנלמדת מהאמור בהסכם, כפי שצוין לעיל. יתרה מכך, כבר במועד הפירוד הוקנתה למערער הזכות לקבלת פנסיה עתידית מצה"ל, ובמסגרת זכות זו הוקנתה לו גם ביום הפירוד הזכות להשתמש במשכורת העתידית לצורך קביעת הפנסיה. לאור האמור ובהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שעולה מההסכם, גם למשיבה הוקנתה זכות זו, לפי חלקה היחסי מהתקופה, כבר במועד הפירוד. ובמילים אחרות, כבר במועד הפירוד הוקנתה למשיבה הזכות לעשות שימוש בשכר העתידי לצורך חישוב זכויותיה, בהתאם לחלקה היחסי. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בפרשת פלונית נקבע באשר לסוגיה זו כך: "ברי לכל כי זכותה של בת הזוג לקבל את חלקה בנכסים או זכויות של בן זוגה תלויה בשאלה מתי נקבעה זכותו של בן הזוג לקבלו (עבור שירותים שכבר נתן) ולא מתי הוא מקבלו בפועל; שכן, אחרת לא היה ניתן לכלול זכויות פנסיוניות שטרם מומשו בעת הפירוד כנכסים ברי איזון. אי לכך, אין זה משנה אם מקבל בן הזוג את המשכורת הקובעת את גובה תשלומי הפנסיה לפני או אחרי הפירוד, ואין זה משנה אם בעת הפירוד ניתן היה לקבוע מה יהיה גובה הפנסיה בעת הפרישה. מה שקובע הוא כי במועד הפירוד כבר הוקנתה לנתבע הזכות לקבלת פנסיה עתידית, ובמסגרת זכויות אלו אף הוקנתה לו - כבר בעת הפירוד - הזכות בעת הפרישה להשתמש במשכורת העתידית שיקבל בסמוך לפני הפרישה לצורך קביעת הפנסיה. אי לכך, גם לתובעת הוקנתה זכות זו, לפי חלקה היחסי." 18. לאור הנימוקים דלעיל, אני סבורה שאין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא שהיו מנומקות וראויות באשר לזכויותיו הסוציאליות הנוספות של המערער- מענקים, פדיון ימי חופשה וכדומה, וברי כי גם אלו צריכים להיגזר ע"פ הרציונל המובא דלעיל, ועל בסיס גמלת הפנסיה שנקבעה על ידי בית משפט קמא. סוף דבר 19. לאור האמור, לו נשמעה דעתי, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 25,000 ₪. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד 1. הסוגיה המרכזית הנצרכת להכרעה, כיצד יחושב השכר ממנו זכאית המשיבה לחלקה בפנסיה. האם השכר כפי שהיה בעת הפירוד ואף תוך שיערוכו מאותו מועד ועד מועד הפרישה מצה"ל או השכר כפי שהיה במועד הפרישה מצה"ל. 2. שאלה נלווית אשר נדונה בפני בית משפט קמא, עניינה אופן חישוב החלק היחסי לו זכאית המשיבה. בנושא זה, מצטרף אני לאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון, ואין מקום להוסיף. 3. בהתייחס לשאלה שהצבנו, כמובן שאם ניתן להשיב על שאלה זו מתוך הוראות הסכם הגירושין, אין אנו נזקקים להיבטים הכלליים הקשורים לשאלה זו. כבר עתה אציין, כי לאור ניסוחו של הסכם הגירושין, יש מקום לפרשנות של בית משפט קמא, פרשנות שהתקבלה על דעתה של חברתי. 4. שונים הדברים בכל הקשור להיבט הכללי של השאלה האמורה. 5. אכן, יש לבחון כל מקרה ולנסיבותיו הספציפיות. השיקולים לגישה לפיה השכר יחושב לעת הגירושין, כוללים בין השאר, את הנימוק לפיו זכותה של הגרושה התגבשה במועד הפירוד, אך יישום ומימוש הזכות נדחה למועד עתידי. לכן שינויים בשכר הנובעים מקידום מקצועי לאחר הגירושין ותוספות שכר שניתנו לאחר הגירושין, אינם נובעים ממהלך החיים המשותפים. מנגד, השיקולים לגישה האחרת, כוללים בין השאר את הנימוק כי אלמלא בסיס השכר אליו הגיע הפורש בעת הגירושין לא היה מגיע הפורש לאותו שכר עתידי. בנוסף, כי אם אכן הייתה מקבלת הגרושה, בעת הפירוד, את הזכויות העתידיות ואף תוך כדי היוונן, ניחא. אולם, מעת שלא קיבלה אותן בעת הגירושין והוסכם כי הגרושה תקבלן במועד עתידי, הרי כנגד העיכוב תהא זכאית הגרושה לשכר כפי שיהיה במועד הפרישה. 6. אולם לדידי הפתרון הראוי למחלוקת זו, כך גם השיקול המרכזי אותו יש להביא בחשבון, עניינו בחינה מהותית של אותה "תרומה" משותפת של חיי הנישואין ולשכרו של הפורש. בלשון אחרת, יש לבחון את היחס בין שנות הנישואין לסך שנות השירות, כך גם בחינת ההתקדמות היחסית בתקופת הנישואין, לעומת ההתקדמות לאחריה. ככל שתקופת הנישואין מתוך כלל שנות השירות ארוכה יותר, אזי יש להעדיף את הגישה לפיה השכר הקובע יהיה השכר במועד הפרישה. הסיבה לכך, כי אם רוב שנות השירות היו במסגרת הנישואין, הרי ניתן לראות בעצם האפשרות לקידום, כעין "מוניטין" שנצבר במהלך הנישואין. מנגד, ככל שתקופת הנישואין קצרה יחסית, הנטיה תהא לקבל את הגישה האחרת. 7. למעשה, בית משפט קמא, לא התעלם ממימד הזמן, כך לא התעלם מהצורך לבחון את התרומה של חיי הנישואין לקידומו של המערער. לכן ולא בכדי נימק בית המשפט את מסקנתו, בכך שעיקר קידומו של המערער, היה דווקא בתקופת הנישואין, בחינת העליה במסלול הדרגות. אולם, עובדתית, דומה שנפלה שגגה בידיו. כפי שנטען על ידי המערער, ולא נסתר, עוד טרם הנישואין קיבל המערער דרגת סרן ובמהלך הנישואין עלה בדרגה אחת בלבד. יתר על כן בנסיבות דנן, הצדדים היו נשואים רק תשע שנים מתוך עשרים וחמש השנים שבהן היה המערער בשירות קבע. לא למותר להוסיף כי המערער פרש מצה"ל רק כעבור כעשר שנים לאחר הפירוד וכשלכך יש להוסיף, את שנות השירות הרבות טרם הנישואין. בנסיבות אלו, דומה כי התרומה של תקופת חיי הנישואין, הייתה בעלת השפעה קטנה יחסית, ועל כן לא נראה כי היה מקום מההיבט הכללי, להורות כי השכר הקובע יהיה השכר במועד הפרישה. 8. הנה כי כן, בסופו של יום מבחינת התוצאה, מצטרף אני לתוצאה אליה הגיעה השופטת לבהר שרון, אך זאת בגין אשר נומק על ידה, בהקשר להסכם הגירושין. מאידך, סבורני כי בנסיבות של המקרה דנן, אלמלא ההסכם, לא היה מקום לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא ומהנימוקים שפורטו לעיל. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעו שני חברי שבנסיבות העניין, מביאה לדחיית הערעור. ד"ר קובי ורדי, שופט אשר על כן הוחלט לדחות את הערעור, המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. הפיקדון שהפקיד המערער על פירותיו, יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה על חשבון ההוצאות הנ"ל. צבאפנסיהצה"ל