קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות נלוות למניות הנהלה: במסגרת התובענה שבפניי מתבקש בית המשפט להצהיר על טיבן של זכויות הצמודות ל"מניות הנהלה" שבהון המניות של חברה, ובתוך כך ליתן פרשנות להוראות התקנון של החברה ולערוך בהן שינויים במידת הצורך. רקע עובדתי וגרסאות הצדדים 1. המבקש מס' 1 יעקב ססבון (להלן: "ססבון האב"), ואביהם של המשיבים מס' 3-1 שלמה סולומון (להלן: "סולומון האב"), הקימו בשנת 1974 את חברת סולומון את ססבון בע"מ - שעיסוקה היה בייצור מוצרי זיווד (להלן: "החברה הראשונה"). החברה הראשונה התנהלה כעין שותפות והיתה נתונה בבעלות שווה ובניהול משותף של השניים (ראו סעיף 2 לתצהיר משה). בשנת 1989 ביקש סולומון האב להעביר את חלקו בחברה הראשונה לשלושת ילדיו - המשיבים מס' 3-1 עופר סולומון, אבני סולומון, ואורלי שקד (להלן: "עופר", "אבני" ו-"אורלי", ויחדיו - "המשיבים"); ססבון האב הסכים מצידו למכור לעופר ולאבני 20% ממניותיו בחברה - 10% לכל אחד, בתמורה לסכום של 20,000$ (ראו סעיף 4 לתצהיר עופר). שינוי מבנה הבעלות נעשה בדרך של ייסוד חברה חדשה שאליה הועברה פעילותה של החברה הראשונה - היא חברת סולומון את ססבון תעשיות זיווד (1989) בע"מ (להלן: "החברה החדשה" או "החברה"). שיעור האחזקות בהון המניות של החברה החדשה הוא כדלקמן: ססבון האב 30%, עופר 25%, אבני 25% ואורלי 20%. בשונה מהחברה הראשונה, בהון הרשום של החברה החדשה נרשמו בנוסף למניות הרגילות (ע.נ. 1₪) גם 100 "מניות הנהלה" (ע.נ. 1₪) - ושתיים מהן הוקצו לססבון האב ולסולומון האב (מניית הנהלה אחת לכל אחד). עם זאת, תקנון החברה החדשה אינו מורה מהן הזכויות הצמודות למניות ההנהלה (תזכיר ההתאגדות ותקנון החברה החדשה צורפו כנספח ב לתצהיר משה). עם היווסדה של החברה החדשה דווח לרשם החברות על מינויים של ססבון האב וסולומון האב כדירקטורים ראשונים (טופס הדיווח צורף כנספח ד לתצהיר משה). באשר לזכויות החתימה בחברה החדשה, נקבע כי חתימתו של ססבון האב בצירוף חתימתו של אחד מיתר בעלי זכויות החתימה - חתימה של סולומון האב, עופר, אבני או אורלי - ובצירוף חותמת החברה, מחייבת את החברה בכל ענייניה (ראו אישור בנוגע לזכויות החתימה מאת עורכת הדין שטיפלה בייסוד החברה החדשה, צורף כנספח ה לתצהיר משה). 2. בחודש מאי 1991 פרש סולומון האב באופן סופי מעסקי החברה החדשה, והעביר את מניית ההנהלה שהיתה ברשותו לידי עופר, אבני ואורלי יחדיו (שטר העברת מניות צורף כנספח ו לתצהיר משה). ססבון האב לעומת זאת המשיך בעבודתו בחברה החדשה, בה הוא עוסק עד היום, ובמסגרתה הוא אמון בעיקר על ניהול תהליכי הייצור בחברה (ראו עדותו של משה בעמ' 10 לפרוטוקול ש' 27 עד עמ' 11 ש' 5). את מניית ההנהלה קיבלו עופר, אבני ואורלי מאביהם רק בשנת 1991 כאמור, ואולם כבר קודם לכן הם החלו לעבוד בחברה הראשונה ולאחר מכן בחברה החדשה והם עושים כן עד היום - עופר עם שחרורו משירות צבאי בשנת 1976 (ראו עדותו בעמ' 25 לפרוטוקול 25/2/10 ש' 10-8), אורלי עם שחרורה משירות צבאי בשנת 1980 (ראו עדותה בעמ' 17 ש' 3-2), וגם אבני במשך עשרות שנים (ראו עדותו בעמ' 8 ש' 23-22). למן פרישתו של סולומון האב מעסקי החברה ובמרוצת השנים עד סמוך לפני הגשתה של התובענה דנן, שלושת ילדיו ניהלו לדבריהם את עסקי החברה החדשה במשותף עם ססבון האב - כאשר כל ההחלטות הניהוליות התקבלו תוך יחסי אמון וקירבה בין הארבעה (ראו סעיפים 12-11 לתצהיר עופר). בנו של ססבון האב - המבקש מס' 2, משה ססבון (לעיל ולהלן: "משה", וביחד עם אביו: "המבקשים") - הצטרף לחברה החדשה לראשונה רק בשנת 2004, בנסיבות שיפורטו בהמשך. יבואר כבר עתה, כי המחלוקת הניצבת ביסודה של התובענה דנן נוגעת לטיבן של הזכויות הנלוות, אם בכלל, למניות ההנהלה בחברה החדשה. על פי גרסתם של המבקשים, מניית ההנהלה מקנה למחזיק בה כוח ניהול של החברה - קרי: זכות להתמנות או למנות דירקטור אחד מתוך שניים לדירקטוריון החברה, וכן זכות חתימה בשם החברה הנחוצה כדי לחייבה. משכך, הגם שיחס ההחזקות בהון החברה החדשה הוא 70% למשפחת סולומון ורק 30% למשפחת ססבון, הרי שבכל הנוגע לניהול ענייניה של החברה וזכויות החתימה בשמה - לשתי המשפחות ניתנו זכויות שקולות (50% כל אחת) (ראו סעיף 9 לתצהיר משה). המשיבים לעומת זאת טוענים כי מניות ההנהלה הן חסרות משמעות ולא הוקצו אלא לשם כבוד - באשר הן מעולם לא הקנו לאוחז בהן זכויות כלשהן, לא על פי תקנון החברה החדשה ולא בפועל. גם מינויים של ססבון האב וסולומון האב לדירקטורים בחברה החדשה עם היווסדה נעשה לשם כבוד בלבד, ולמעשה במשך עשרות שנים מי שניהל את החברה הם בעלי המניות בה: ססבון האב בצוותא חדא עם שלושת המשיבים. 3. סולומון האב פרש כאמור סופית מעסקי החברה החדשה כבר בשנת 1991 - ואולם איש מילדיו לא מונה כדירקטור במקומו, כאשר לטענתם של המשיבים לא היתה כל משמעות למינוי כזה שכן בפועל החברה נוהלה על ידי שלושתם בשיתוף עם ססבון האב. אף על פי כן, בשנת 2004 הודיע עופר לרשם החברות על מינויו כדירקטור בחברה החדשה במקום אביו - ואולם לדבריו של עופר מינוי זה נעשה אך ורק כדי לשים קץ להטרדות של משה את סולומון האב, בהיות האחרון רשום כדירקטור בחברה החדשה: "ש: אתה מינית את עצמך מכוח מניית ההנהלה כדירקטור. ת: לא נכון. היתה חליפת מכתבים ארוכה בין משה ססבון לבין אבא שלי. אבא שלי היה רשום כדירקטור. אבא שלי שאל מה הוא כל הזמן מקבל מכתבים. הוא לא שייך לחברה ואין לו יותר מניות בחברה. הוא ביקש שארשום עצמי כדירקטור כדי שאני אקבל את המכתבים ולא אבא שלי. ... ש: לטעמך דירקטור זה כתובת למשלוח דואר. ת: לא נכון. אנחנו התייחסנו לדירקטור כדירקטור לשם כבוד. השארנו גם את יעקב (ססבון האב- ע.ב.) וגם את אבא שלי כדירקטורים לשם כבוד." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (ראו בעמ' 23 לפרוטוקול 25/2/10 ש' 24 עד עמ' 24 ש' 6). בסמוך לאחר מינויו של עופר לדירקטור, גם משה הודיע לרשם החברות על מינויו שלו כדירקטור בחברה החדשה - כאשר לטענתו המינוי נעשה מכוחה של מניית ההנהלה שבה החזיק ססבון האב (ראו סעיף 8.2 לתצהיר משה, ההודעה מיום 15/11/04 לרשם החברות צורפה כנספח ז לתצהיר). יצוין כי עד למועד זה משה לא שימש כבעל תפקיד כלשהו בחברה החדשה, ניהולי או אחר. 4. למען הסדר יצוין כי זמן מה לפני שהודיע משה על מינויו לדירקטור, ביום 4/2/04 נחתם הסכם מיזוג בין החברה החדשה לבין חברה בשם פקר-ידפז (להלן: "פקר-ידפז") - שלפיו הקימו השתיים חברה שלישית בשם קונטק זיווד אלקטרוני בע"מ (להלן: "קונטק"), שאליה הועברה כל פעילותה של החברה החדשה כהגדרתה לעיל (להלן: "הסכם המיזוג", צורף כנספח יא לתצהיר משה). כתוצאה מן המיזוג הפכה החברה החדשה לחברת אחזקות בעיקרה, המחזיקה ב- 50% מחברת קונטק - הן בבעלות והן בניהול, כאשר בבעלותה נותר מבנה באור עקיבא שאותו היא משכירה לקונטק ובו מייצרים את מוצריה של האחרונה. על פי הוראותיו של הסכם המיזוג, הן פקר-ידפז והן החברה החדשה רשאיות למנות כל אחת שני דירקטורים לדירקטוריון קונטק; ועוד נקבע בהסכם המיזוג כי כל עוד שהחברה החדשה זכאית למנות דירקטור לדירקטוריון קונטק - ימונה ססבון האב כדירקטור מטעמה (סעיף 12 להסכם). בפועל מי שמונו כדירקטורים ראשונים בקונטק מטעם החברה החדשה היו משה מטעם אביו ואורלי (ראו סעיף 14 לתצהיר משה). בשלב כלשהו לאחר מינויה התפטרה אורלי מן הדירקטוריון של קונטק, וביקשה למנות את עופר לתפקיד במקומה; אבני מצידו התנגד למינויו של עופר כאמור, ועל כן גם האחרון התפטר מן התפקיד בדירקטוריון של קונטק (ראו עדות אורלי בעמ' 11 לפרוטוקול 25/2/10 ש' 26-21, עדות עופר בעמ' 24 ש' 21 עד עמ' 25 ש' 4). מכל מקום, חילוקי הדעות שהתגלעו בין שלושת האחים בעניין המינוי לדירקטוריון של קונטק, לדבריהם יושבו ביניהם זה מכבר (ראו עדותו של אבני בעמ' 6 ש' 16-9). 5. בשנת 2006 התגלע שבר בין משה מצד אחד לבין המשיבים מצד שני בכל הנוגע לניהול החברה החדשה. משה עמד על כך שהחלטות ניהוליות צריכות להתקבל אך ורק בפורום של דירקטוריון שבו נציג אחד מטעם המשיבים ונציג אחד מטעם ססבון האב - וזאת בהתאם לשיעור ההחזקות במניות ההנהלה. המשמעות היא שלגישתו של משה, לססבון האב (או למשה מטעמו) זכות וטו בנוגע לכל החלטה ניהולית. המשיבים לעומת זאת היו בדעה כי החלטות ניהוליות צריכות להמשיך ולהתקבל ללא כל דירקטוריון פורמאלי - אלא בפורום של ארבעת בעלי המניות (עופר, אבני, אורלי, ומשה מטעם ססבון האב), כפי שנעשה במשך שנים רבות, וכאשר לכל בעל מניות זכות הצבעה שווה ללא זכות וטו לאף אחד מהם. בהעדר הסכמה בנושא זכויות ואופן הניהול של החברה החדשה, ביום 31/12/06 זימנו עופר ואבני את משה (וגם את אורלי) לאסיפת בעלי מניות שבמסגרתה ביקשו בין היתר לקבל החלטה על הגדלת הדירקטוריון לארבעה חברים - באופן שכל המחזיק ב- 21% ממניות החברה החדשה יהא זכאי למנות דירקטור (הזימון צורף כנספח יג לתצהיר משה). משה ראה בכינוס האסיפה משום מחטף חסר תום לב ושלא כדין - שמטרתו לשנות את שיטת הניהול של החברה החדשה שנקבעה עוד במועד היווסדה, ולהפר את מאזן הכוחות בדירקטוריון תוך פגיעה בזכויות הניהול שניתנו לאביו מכוח מניית ההנהלה שבידו - ועל כן התנגד לקיומה של האסיפה (ראו מכתבו מיום 21/1/07, צורף כנספח יד לתצהירו). בסופו של דבר, באסיפת בעלי המניות שנערכה ביום 25/1/07 הוסכם להימנע משינוי הוראות תקנון החברה החדשה בנוגע להרכב הדירקטוריון, ולהעביר את הסכסוך בין הצדדים לפסים של גישור (ראו סעיפים 18-16 לתצהיר משה). 6. משכשל ניסיון הגישור, חזרו עופר ואבני וזימנו את משה (וגם את אורלי) לאסיפת בעלי מניות - תוך שהודיעו לו כי בכוונתם בין היתר להעביר את סמכויות הדירקטוריון בחברה החדשה לאסיפת בעלי המניות (הזימון מיום 19/12/07 צורף כנספח טו לתצהיר משה). אסיפה כאמור נערכה ביום 9/1/08 והמשיכה גם ביום 10/1/08 - שאז אמנם הוחלט על העברת סמכויות הדירקטוריון של החברה החדשה לאסיפת בעלי המניות, חרף דעתו החולקת של משה. לגישתו של משה החלטה זאת עומדת בסתירה לעמדת המשיבים בתובענה, שלפיה החברה אינה מנוהלת על ידי דירקטוריון אלא על ידי כל בעלי המניות בה - באשר יש בה הכרה בעצם קיומו של דירקטוריון (ראו סעיף 36 לתצהירו). עוד הוחלט באותה אסיפה על מינויו של משה כאחד משני כדירקטורים בקונטק מטעם החברה החדשה (שתי הישיבות יחדיו יכונו להלן: "האסיפה הראשונה"; ראו סעיף 23 לתצהיר משה, תמליל ישיבת יום 9/1/08 צורף כנספח יז לתצהיר משה). ביום 1/5/08 כונסה אסיפת בעלי מניות נוספת, במטרה לדון בהצעה שהתקבלה מאת פקר-ידפז לרכוש מן החברה החדשה את חלקה בקונטק (להלן: "האסיפה השנייה", תמליל של הקלטת האסיפה צורף כנספח יח לתצהיר משה). לדבריו של משה, גם במהלך האסיפה השנייה הודו עופר ואבני כי החברה החדשה מנוהלת על ידי דירקטוריון וכי עופר הוא חבר בו (ראו סעיף 35 לתצהיר משה). התובענה והמחלוקת בין הצדדים 7. המבקשים סבורים כי ההחלטה בנוגע להעברת סמכויות הניהול של החברה החדשה לאסיפת בעלי המניות נתקבלה על ידי האסיפה הכללית שלא כדין, למטרות זרות ופסולות, ובכוונה לפגוע בזכויותיהם של ססבון האב ושל משה בקשר עם ניהול החברה החדשה. לשיטתם של המבקשים שתי מניות ההנהלה של החברה החדשה מקנות לכל אחד מהמחזיקים בהן זכות למנות דירקטור אחד; כאשר עם הקמתה של החברה הן הוקצו אך ורק לססבון האב וסולומון האב - מתוך כוונה להבטיח כוח ניהול שווה למשפחת ססבון מצד אחד ולמשפחת סולומון מצד שני. לפיכך, העברת סמכויות הניהול מן הדירקטוריון שבו יש כוח שווה לשתי המשפחות, אל אסיפת בעלי המניות שבה למשפחת סולומון יש רוב מוחלט - פוגעת לטענת המבקשים בזכויותיהם. עוד נטען על ידי המבקשים כי העברת סמכויות הניהול לאסיפת בעלי המניות מהווה שינוי הוראות התקנון המורות על הקצאת מניות הנהלה - שינוי שנעשה על ידי המשיבים בניגוד לאמור בסעיף 24(3) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), וגם מטעם זה ההחלטה בדבר העברת הסמכויות היא לא חוקית. במצב דברים זה עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יצהיר כי מניית ההנהלה מקנה למחזיק בה את הזכות למנות, לפטר או להחליף דירקטור, ויורה על עריכת שינויים בתקנון החברה החדשה בהתאם. בית המשפט מתבקש לקבוע כי למבקשים מצד אחד ולמשיבים מצד שני זכות שווה לעניין ניהול החברה החדשה וזכויות החתימה בה, וכן להורות על ביטולה של ההחלטה שהתקבלה באסיפה הראשונה בנוגע להעברת סמכויות הדירקטוריון של החברה החדשה לאסיפת בעלי המניות. 8. את תביעתם סומכים המבקשים בראש ובראשונה על תקנון החברה החדשה - שלפיו מלכתחילה הוקצו מניות ההנהלה. לשיטתם, התחקות אחר כוונתם של מנסחי התקנון מלמדת כי מניית ההנהלה נועדה להקנות למחזיק בה את הזכות למנות דירקטור לחברה החדשה וגם להחליפו; ועוד נטען כי כוונה זו מתיישבת הן עם לשון התקנון והן עם התנהלות הצדדים במרוצת השנים מעת היווסדה של החברה. המבקשים מוסיפים כי במספר הזדמנויות שונות הצהירו המשיבים על עצם קיומן של מניות הנהלה בחברה החדשה, על כך שקיים דירקטוריון בחברה החדשה, וכן כי זכויות החתימה נחלקות בין משפחת ססבון למשפחת סולומון באופן שווה - בין היתר במסגרת דיווחים לרשם החברות, בטפסים של הבנק, במסגרת הסכם המיזוג ואף בדיווח על ההתקשרות בהסכם לרשויות המס. עמדתם של המשיבים בתובענה ובעיקר בנושא הזכויות הנלוות למניות ההנהלה מנוגדת למצג זה - ועל כן יש לדחותה על הסף גם מחמת השתק ומניעות. המבקשים מפנים עוד להוראתו של סעיף 52(א) לחוק החברות, העוסק באורגן בחברה שנבצר ממנו למלא את תפקידו: "נבצר מן הדירקטוריון להפעיל את סמכויותיו והפעלת סמכות מסמכויותיו חיונית לניהולה התקין של החברה, רשאית האסיפה הכללית להפעילה במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון, כל עוד נבצר ממנו הדבר, ובלבד שהאסיפה הכללית קבעה, כי אכן נבצר מן הדירקטוריון לעשות כן וכי הפעלת הסמכות חיונית כאמור;" לעמדתם של המבקשים, חוק החברות מאפשר העברת סמכויות הדירקטוריון אל האסיפה הכללית רק במקרים נדירים - שבהם נבצרות הדירקטוריון נובעת מהתפלגותו לכוחות שווים המסוכסכים ביניהם, כאשר הפעלת הסמכות של בעלי המניות חיונית לניהולה של החברה, ובכל מקרה הסמכות היא זמנית בלבד. ואולם במקרה דנן, לא רק שהמשיבים ניסו ליטול לעצמם את סמכויות הדירקטוריון באופן גורף ובלתי מוגבל בזמן, אלא שהדירקטוריון כלל לא היה במצב של נבצרות. לגרסתם של המבקשים, בין המשיבים לבין עצמם (המחזיקים יחדיו במניית הנהלה) התגלע סכסוך בשאלה מי מהם יתמנה לדירקטור בחברה החדשה מכוח מניית ההנהלה של משפחת סולומון - והם ניסו לפתור אותו באופן שכל השלושה יקחו חלק בניהול. ואולם המשיבים אינם רשאים לפתור את מאבקי הכוחות הפנימיים שביניהם על חשבונם של המבקשים - תוך דחיקת רגלו של ססבון האב מן הדירקטוריון, ופגיעה בזכות הווטו שלו בכל הנוגע לניהול החברה החדשה. לבסוף, המבקשים טוענים כי הם זכאים לסעדים ההצהרתיים המבוקשים בתובענה גם מכוח סעיף 191 לחוק החברות - שעניינו בסמכות בית משפט להורות על הסרת קיפוח של בעל מניות מיעוט בחברה, קרי: קיפוחו של ססבון האב. 9. המשיבים מתנגדים לפרשנות התקנון המוצעת על ידי המבקשים. ראשית דבר, מייסדי החברה החדשה לא קבעו דבר במסמכי ההתאגדות בעניין זכויות כלשהן הצמודות למניות ההנהלה. לשיטתם של המשיבים לא ניתן לשנות את הקבוע במסמכים אלה ולהוסיף זכויות יש מאין, אלא באמצעות החלטה מיוחדת של האסיפה הכללית שאין חולק כי לא התקבלה במקרה דנן. עוד נטען על ידי המשיבים, וזה העיקר, כי פרשנות התקנון המוצעת על ידי המבקשים מנוגדת להתנהלות הצדדים בפועל במשך כעשרים שנים. מאז היווסדה של החברה החדשה ועד למועד שבו משה נטל לעצמו תפקיד של "דירקטור" בחברה החדשה, החברה מעולם לא נוהלה על ידי דירקטוריון - אלא שכל ההחלטות הניהוליות התקבלו על ידי כלל בעלי המניות ברוב קולות. בהקשר זה מלינים המשיבים על המבקשים, הסומכים את גרסתם שלהם בנושא אופן הניהול של החברה אך ורק על עדותו של משה - שהיא לא רק עדות יחידה מפיו של בעל עניין, אלא שהתבררה אף כעדות מפי השמועה בעיקרה באשר הלה כלל לא עבד בחברה החדשה במרבית התקופה הרלוונטית לתובענה. לעניין טענת הקיפוח - ראשית דבר נטען כי משה אינו יכול להישמע בטענה זו, באשר הוא אינו בעל מניות בחברה החדשה; והמשיבים מוסיפים כי יש לדחות את הטענה גם ככל שהיא מתייחסת לססבון האב - ולו רק משום שהלה ביכר שלא להשמיע את עדותו בנדון, והדבר שומט את היסוד תחת טענתו. דיון 10. מטעם המבקשים הוגש תצהירו של משה. מטעם המשיבים הוגשו תצהיריהם של עופר, אבני ואורלי. המצהירים נחקרו על התצהירים. פרשנות התקנון 11. חברה היא אישיות משפטית הפועלת באמצעות האורגנים שלה, שהעיקריים שבהם הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנכ"ל (ראו סעיף 46 לחוק החברות). חלוקת הסמכויות בין האסיפה הכללית לבין הדירקטוריון נעשית על פי הקבוע במסמכי היסוד של החברה - הם התזכיר והתקנון; בכל הנוגע למינוי דירקטוריון לחברה - בהעדר הסדר אחר במסמכי היסוד של החברה, סמכות המינוי נתונה לאסיפה הכללית של בעלי המניות הפועלת על פי רוב רגיל [ראו סעיף 59 לחוק החברות, וכן: ע"א 773/88 רדום נ' מחסני קירור בנמל תל-אביב בע"מ, פ"ד מד(1) 234, 236-237 (1990)]. במקרה דנן עותרים המבקשים להצהיר כי בעניינה של החברה החדשה, חרף העדר הוראה מפורשת בתזכיר או בתקנון - הסמכות למנות דיקטורים אינה נתונה לאסיפה הכללית, אלא רק לאותם בעלי מניות המחזיקים במניית ההנהלה. את הפרשנות המוצעת על ידם סומכים המבקשים על עצם העובדה שעם היווסדה של החברה החליטו מייסדיה להקצות רק לססבון האב ולסולומון האב מניות הנהלה וכן למנותם לדירקטורים בחברה החדשה - כאשר על פי הנטען כוונת המייסדים היתה להבטיח כי לכל אחת מהמשפחות יישמר כוח ניהול שקול. 12. תקנון החברה הוא מסמך פנימי, בעל אופי חוזי, המסדיר את אופן התנהלותה של החברה: "החוק קובע כי תקנון החברה הינו חוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. בכך מאמץ החוק את הדין הקיים, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט ולמעשה אף מרחיבו בקביעה כוללנית בדבר תחולת חוק החוזים. היחסים החוזיים הנובעים מהתקנון חלים הן על היחסים שבין בעל המניה לבין החברה והן על היחסים שבין בעלי המניות לבין עצמם, זאת גם בדין הקודם, ומקורו בלשון סעיף 23(א) לפקודת החברות. הוראה זו מתבקשת גם לאור הדין הכללי שמכוחו ניתן להכיר בהיבט החוזי של מסמכים אלה. זהו חוזה מיוחד (sui generis) להבדיל מחוזה רגיל וזאת משום: שהחוזה מחייב את החברה, אף כי לא היתה צד לכריתתו. המצטרפים הנוספים לחברה כפופים להוראות חוזה זה והוא ניתן לשינוי ברוב מיוחד, ללא צורך בהסכמת כל הצדדים לו." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [יוסף גרוס חוק החברות החדש 89 (2007)]. מאופיו החוזי של התקנון נגזר אפוא אופן הפרשנות של מסמך זה: "התזכיר ותקנון החברה הריהם כהסכם בין החברה ובין בעלי המניות ובינם לבין עצמם (וראו לעניין זה את סעיף 23(א) לפקודה (סעיף 19(1)) לנוסחה הקודם); ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל, פ"ד ל(3) 225, 228; ד"נ 39/80 הנ"ל בעמוד 205; יוסף כהן 'דיני חברות', חלק ראשון בעמוד 255; ציפורה כהן 'בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות', בעמודים 30-27). פרשנותם של אלה מן הראוי, על כן, שתעשה על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים. על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, יש לפרש את החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ורק אם החוזה ניתן למספר פירושים יש לפנות אל הנסיבות, לרבות כללי פרשנות, אשר יש בהם לסייע לפירושם (ע"א 1121/91 משולם נ' נימני (טרם פורסם) , בעמודים 8-9 של פסק הדין; ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 914 ,(3)93)." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 1630/94 צנה בע"מ נ' עיזבון נח מוזס ז"ל, תק-על 94(3) 975, 980 (1994); להלן: "עניין צנה"]. אחד מכלי הפרשנות שבהם יכול בית המשפט להסתייע בבואו להתחקות אחר כוונתם של מנסחי התקנון (או התזכיר) של חברה, הוא התנהלותם של בעלי המניות לאחר התקנתו: "הצדדים לחוזה הם אשר מעצבים את תנאיו. כשמבקשים לדעת מה כוונת תנאי מתנאי החוזה, ניתן ללמוד על כך, בין יתר הנסיבות, על פי התנהגותם שלהם עובר לחתימתו, בעת חתימתו ואף לאחר שזה נחתם. כששני הצדדים לחוזה מלמדים בהתנהגותם שכוונתם בסעיף שבחוזה ביניהם לפירוש אחד שלו ולא לאחר, יכול הדבר ללמד על כוונת הכתוב בחוזה שביניהם. ברוח זו נקבע לא אחת שהתנהגות צדדים לחוזה לאחר חתימתו יכולה ללמד על אומד דעתם בעת חתימתו… בענייננו, בפרשנות תזכיר עסקינן וניתן ללמוד על פרשנותו על פי התנהגות כל בעלי המניות בחברה במשך תקופה ארוכה." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [עניין צנה, שם, בעמ' 980; כן ראו: ע"א 546/91 אגד אגודה שיתופית לחברה בישראל בע"מ נ' צוף, פ"ד מט(2) 92, 98-99 (1995)]. בהקשר זה יצוין כי הכלל הוא ש"במקום בו לשון התקנון סובלת שתי משמעויות או יותר, תוענק המשמעות הנובעת מכוונתם של המנסחים, אך בשום מקרה לא תינתן לתקנון משמעות החורגת מלשונו הברורה" [ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדש תוכנה בע"מ, פ"ד נב(5) 673, 692-693 (1998)]. כך, משום שלא יתכן כי בעלי מניות עתידיים בחברה ימצאו עצמם כפופים לתניות שלא נזכרות באופן מפורש במסמכי היסוד. 13. ומן הכלל אל הפרט. דיני החברות מכירים באפשרות כי בתקנון של חברה ייקבע שמינוי דירקטורים ייעשה בידי בעלי מניות מסוג מסוים דווקא, כדוגמת בעלי מניות הנהלה, ולא על ידי כלל בעלי המניות (ראו: עניין צנה, שם, בעמ' 978). אלא מאי? במקרה דנן תקנון החברה החדשה אינו קובע כל הוראה בנוגע לסמכות מינוי דירקטורים בחברה, וגם לא לעניין אופן המינוי. לנוכח שתיקתו של התקנון, המבקשים מנסים להסיק מתוך עצם ההקצאה של מניות ההנהלה ומינויים של ססבון האב וסולומון האב כדירקטורים ראשונים כי כוונתם של מייסדי החברה החדשה בעת שניסחו את התקנון היתה שרק לבעלי מניות ההנהלה תהא הסמכות למנות דירקטורים. המשיבים לעומת זאת סבורים כי בהעדר קביעה מפורשת במסמכי ההתאגדות בנוגע לזכויות הנלוות למניות ההנהלה, אין יסוד לטענה כי מניות אלה מקנות דווקא זכות למינוי דירקטורים. לגישתם של המשיבים מה שעומד מאחורי הקצאת מניות ההנהלה הוא כוונתם של מייסדי החברה החדשה לחלוק כבוד לססבון האב ולסולומון האב שהקימו וניהלו את החברה הראשונה, עם הסבת עסקיה לחברה החדשה. שתיקתו של התקנון בנושא מינוי דירקטורים והזכויות הנלוות למניות ההנהלה סובלת לכאורה הן את הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים והן את זו המוצעת על ידי המשיבים. מחד גיסא לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מייסדי החברה לא הסתפקו במניות רגילות ובחרו להנפיק גם מניות הנושאות את השם "מניות הנהלה" ואף מינו את האוחזים בהן לדירקטורים, ומצד שני נמנעו המייסדים מלקבוע באופן מפורש כי מניות ההנהלה מקנות זכויות כלשהן לעניין מינוי דירקטורים או בכלל. ואולם, התנהלותם של בעלי המניות בחברה החדשה מעת היווסדה ועד היום (במשך כעשרים שנים) היא הנותנת כי יש להעדיף את גרסתם של המשיבים על פני גרסת המבקשים; ואפרט. 14. גרסתם של המשיבים בנוגע לאופן ניהולה של החברה החדשה נתמכה בעדויותיהם של כל השלושה, שהיו אמינות וקוהרנטיות בעניין זה ואף בכלל. מדבריהם של עופר, אבני ואורלי ניכר כי החברה החדשה היא בעלת אופי משפחתי, כאשר בעלי המניות בה הם גם אלה שמנהלים את החברה בפועל והניהול מושתת על יחסי אמון והדדיות בין כל הארבעה. עוד הובהר בעדותם של המשיבים כי מניות ההנהלה שהוקצו לססבון האב ולסולומון האב עם הקמתה של החברה, בפועל לא הקנו להם זכויות יתר כלשהן מבחינת ניהול החברה; וכן כי למינוי השניים כדירקטורים של החברה, לא היתה כל משמעות אופרטיבית - באשר החברה נוהלה כאמור על ידי כל בעלי המניות בה. וכך נאמר על ידי עופר בתצהירו: "איש מבעלי מניותיה של החברה אז, ועד היום, לא ייחס חשיבות כלשהי למניות ההנהלה שהוקצו לבעלי מניותיה עם היווסדה של החברה. זאת בעיקר, מכיוון שמניות אלה לא הקנו לאוחזים בהם זכויות מיוחדות, לא במסמכי היסוד של החברה ולא בפועל. החברה פעלה במשך 14 שנים רצופות כחברה פרטית קטנה, כאשר אנחנו (כל בעלי המניות- ע.ב.) מנהלים אותה בפועל, וכל ההחלטות מתקבלות במשותף תוך יחסי אמון וקירבה בין כולנו. ויודגש, כי החברה קיבלה במהלך שנים אלה החלטות משמעותיות ביותר כגון: רכישת 6 דונם באור עקיבא להקמת המפעל, ליווי פיננסי של בנק הפועלים לכל פרויקט ההקמה, רכישת מכונות CNC חדשות ומודרניות ועוד. כל ההחלטות התקבלו על-ידי כולנו ומעולם לא כונס הדירקטוריון בכדי להכריע בהן." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (סעיפים 12-10 לתצהיר עופר; כן ראו עדותו של אבני בעמ' 8 לפרוטוקול 25/2/10 ש' 23-22, ועדותה של אורלי בעמ' 12 ש' 12-11). 15. זאת ועוד, מעדויותיהם של המשיבים ניכר כי הניסיון להצמיד למניות ההנהלה זכויות כלשהן כדוגמת הסמכות למנות דירקטורים, וכך גם הניסיון להעביר את ניהול החברה לדירקטוריון שמונה לכאורה במועד הקמתה של החברה - אינם אלא יוזמה מאוחרת של משה. יוזמה זו נועדה לשנות סדרי עולם בחברה החדשה עם כניסתו של משה אליה בשנת 2004, ולאחר שמאז היווסדה ובמשך שנים רבות היא נוהלה על ידי כל בעלי המניות בה: "בשנת 2004, אחרי עבודה קשה של 30 שנה, קטפנו את הפירות ובנינו מבנה באור עקיבא. 20 שנה עבדנו קשה מאוד במקום של 1,000-800 מ"ר של מרתף טחוב, הפציע פתאום בשנת ב- 2004 משה ססבון. קיבל כנראה ייעוץ משפטי טוב והתחיל לספר לנו סיפורים על הדירקטוריון שלו, כתב מכתבים ועשה דברים רבים. אמרנו לו שגם אם יש לו דירקטוריון, הדירקטוריון שלו לא יכול לעשות שום דבר. כל מה שאמרנו לו הוא אמר הפוך." (עדותה של אורלי בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 18-14, ראו גם עדותו של אבני בעמ' 9 ש' 21-17). המשיבים אף התנגדו בעדותם לניסיונם של המבקשים להציג את אופן הניהול של החברה החדשה ככזה המושפע ממאבקי כוחות בין משפחת ססבון למשפחת סולומון: "ש: ...האם היו החלטות שקיבלתם בחברה החדשה שבה האופן שבו התקבלו ההחלטות היו משפחת סולומון ומשפחת ססבון? ת: בחברה החדשה לטוב ולרע זה שהייתי בת למשפ' סולומון זה לא העלה ולא הוריד בשום מקרה ושום מצב. שימשתי כבעלת מניות. בזכות המניות שלי עבדתי בחברה וקיבלתי שכר והשתתפתי בישיבות של כל ארבעת בעלי המניות, כי כך התקבלו ההחלטות בחברה הזאת. מעולם לא ישבנו פחות מ- 4 אנשים והחלטנו פה אחד." (עדותה של אורלי בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 24-22 ובעמ' 22 ש' 19-16). משה עצמו הודה בעדותו כי עד זמן לא רב לפני הגשת התובענה על ידו, החברה נוהלה על ידי בעלי המניות תוך אמון והסכמה הדדית; וכן כי טרם הצטרפותו לחברה החדשה מעולם לא היתה מחלוקת בין בעלי המניות לגבי הזכויות ואופן הניהול שלה (ראו עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול 11/11/09 ש' 11-4). 16. לעומת גרסת המשיבים, גרסתם של המבקשים בנוגע לאופן שבו נוהלה החברה החדשה במרוצת השנים נסמכת על עדותו היחידה של משה - שבניגוד למשיבים החל לעבוד בחברה רק בשנת 2004 (פרט לעבודה במכונות הייצור במהלך חופשות מן הלימודים, בהיותו תלמיד בית ספר) (ראו עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול 11/11/09 ש' 19 עד עמ' 9 ש' 7). משה אמנם טען בעדותו כי למן היווסדה נוהלה החברה החדשה אך ורק על ידי שני דירקטורים, אחד מטעם משפחת ססבון ואחד מטעם משפחת סולומון - ואולם הוא נאלץ להודות כי דברים אלה אינם ידועים לו מידיעה אישית שכן הוא לא עבד בחברה בעת הרלוונטית (ראו למשל: עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול יום 11/11/09 ש' 17 עד עמ' 6 ש' 4). עוד הודה משה כי אין בידיו ולו מסמך אחד המעיד על החלטה שהתקבלה בחברה החדשה על ידי דירקטוריון המונה שני דירקטורים כנטען (ראו בעמ' 11 ש' 19-13). ודוק: לעדותו היחידה של משה שהיא בעיקרה אף עדות מפי השמועה שאינה נתמכת במסמך כלשהו בכתב, נודע משקל ראייתי דל ביותר אם בכלל [ראו: רע"א 948/08 ויזל נ' מוסדות ויזניץ אמרי חיים, תק-על 2009(3) 2736, 2738 (2009); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64, 82 (2006)]. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהמבקשים ביכרו שלא להביא את עדותו של ססבון האב, שאין חולק כי היה פעיל בחברה החדשה מעת היווסדה ועד היום - וזאת חרף היותו אדם בריא שעדיין עובד בקו הייצור של המפעל (ראו עדותו של משה בעמ' 6 ש' 18-9): "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה … משקלה הראייתי של 'הימנעות' נבחן באמת המידה שבה בוחנים 'התנהגות מפלילה'. הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו 'מחזקת' את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003))." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, תק-על 2008(3) 1377, 1385 (2008); כן ראו: ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2) 2688, 2693 (2010)]. הנה כי כן, בהעדר תמיכה לעדותו של משה - לכל הפחות בעדותו של ססבון האב או במסמך כלשהו בכתב - לא ניתן לשעות לגרסתם של המבקשים בנוגע לאופן ניהולה של החברה במהלך השנים. 17. וזאת יש לבאר: על פניו ניתן למצוא טעם בעמדתם של המבקשים, שלפיה עצם הקצאתן של מניות ההנהלה ומינויים של האוחזים במניות אלה כדירקטורים בחברה עשויים ללמד על כוונה מצידם של מייסדי החברה החדשה לנהל אותה באמצעות דירקטוריון שיתמנה על ידי בעלי מניות ההנהלה. ואולם בין אם זאת אמנם היתה הכוונה בעת היווסדה של החברה, ובין אם מדובר במחווה של כבוד כלפי מייסדי החברה הראשונה כפי שנטען על ידי המשיבים - הוברר והוכח כי במרוצת השנים מניות ההנהלה לא הקנו לבעליהן זכויות כלשהן בקשר עם ניהול החברה החדשה, ועצם הקצאתן הפכה לאות מתה בתקנון. נמצא אפוא שגם אם היתה כוונה אחרת בעת הקצאת המניות כאמור, כוונה שיודגש כי לא הוכחה, הרי שהיא נזנחה. המבקשים מצידם מוצאים שלל רב בכך שמניות ההנהלה אוזכרו במהלך השנים בדיווחים שונים של החברה החדשה - לרשם החברות, הבנק, בהסכם המיזוג (סעיף 4.2 להסכם שצורף כנספח יא לתצהיר משה) ואף בדיווח על ההתקשרות בהסכם לרשויות המס (נספח יב לתצהיר). ואולם בניגוד לנטען על ידי המבקשים, מדובר בדיווחים המשקפים את הרישום בחברה החדשה בכל הנוגע להרכב ההון המונפק והנפרע שלה - שאין אמנם מחלוקת כי הוא כולל גם את מניות ההנהלה. מכל מקום אין בדיווחים אלה הצהרה על זכויות כלשהן הנלוות למניות הנהלה, ובוודאי שלא הסכמה לכך שהן מקנות לאוחזים בהן זכויות ניהול כנטען על ידי המבקשים. לשון אחר: אין בדיווחים שאליהם מפנים המבקשים כדי ליצוק תוכן למניות ההנהלה, שאין להן. גם אין בדיווחים הנזכרים על ידי המבקשים כדי ליצור מצג כנטען, המונע מהמשיבים לטעון היום כי אין למניות ההנהלה כל משמעות לעניין מינוי דירקטורים. בתמיכה לטענת המניעות שבפיהם מפנים המבקשים לפסק דין של בית המשפט העליון, המורה כי במקרים מסוימים הרישום במרשם החברות בנוגע להרכב הדירקטוריון עשוי ליצור השתק מפני טענה שלפיה הרכב זה אינו תואם את הוראות תקנון החברה [ע"א 647/88 דגן נ' מור אלקטרוניקה (מחשבים וציוד היקפי) בע"מ (לא פורסם) ; להלן: "עניין דגן"]. על דרך ההיקש ניתן לטעון, לגישתם, כי השתק כאמור נוצר גם על ידי דיווחים של החברה המבוססים על הרישום במרשם החברות. ואולם, לא רק שהאמור בפסק הדין אינו מסייע למבקשים בעמדתם בתובענה, אלא שהוא אף תומך במסקנה כי אין לקבלה. בעניין דגן נדונה בקשה למתן פסק דין הצהרתי שיכריז על בטלותן של החלטות שנתקבלו בישיבת דירקטוריון של חברה, בין היתר בטענה כי הרכב הדירקטוריון באותה ישיבה לא היה חוקי על פי מסמכי ההתאגדות של החברה. בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוק כדלקמן: "נימוק נוסף שהביא את השופט המלומד לדחות את הטענה לגבי חוקיות הרכב מועצת המנהלים הוא כי: 'מאחר ומעולם לא הובעה התנגדות להרכב הנוכחי של מועצת המנהלים יש לראות בכך משום הסכם המחייב את הצדדים מעבר למה שנקבע בתקנות. מכל מקום שתיקתה של המבקשת (המערערת בערעור שלפנינו) יוצרת כיום מנע, השולל ממנה את הזכות לעורר את שאלת הרכב מועצת המנהלים'. גם נימוק זה מקובל עלינו" (עניין דגן, בסעיף מס' 4). נמצאנו למדים, כי דווקא המבקשים ולא המשיבים, הם שמושתקים מלטעון כיום כי ניהול החברה החדשה על ידי כל בעלי המניות בה נעשה שלא כדין - באשר כך נעשה במשך שנים רבות, מבלי שאיש מהמבקשים הלין על כך. ודוק: השתק זה חל הן על ססבון האב אשר לקח חלק פעיל בניהול החברה במשך שנים רבות, והן על משה המשמש כיום כדירקטור בחברה החדשה מטעמו של ססבון האב. 18. חשוב להדגיש כי החברה החדשה מעולם לא נוהלה על ידי דירקטוריון, אלא על ידי כל בעלי המניות באופן שווה. בהקשר זה אין חולק שסולומון האב, שמונה לכאורה לדירקטור בחברה החדשה, פרש ממנה זמן קצר לאחר אותו מינוי - וחרף העברת מניית ההנהלה מן האב אל שלושת המשיבים, איש מהם לא מונה לדירקטור במקומו. אמנם בחלוף למעלה מעשור מעת פרישתו של סולומון האב, בשנת 2004 הודיע עופר כי מינה עצמו לדירקטור מכוח מניית ההנהלה של משפחת סולומון - ואולם כבר הוברר בפרק העובדתי כי מינוי זה נעשה גם הוא באופן פורמאלי בלבד. עופר הסביר בעדותו, ואני מאמינה לו כאשר זה גם הרושם שנוצר מכלל העדויות, כי מינויו כדירקטור נועד "להשתיק" את משה. זאת שעה שמשה חזר והטריד את סולומון האב בפניות שונות בענייני החברה החדשה, רק משום שבמועד היווסדה של החברה מונה האחרון כדירקטור לשם כבוד ובניסיון לבסס את עמדת המבקשים שלפיה החברה מנוהלת על ידי דירקטוריון. על רקע דברים אלה גם אין לייחס חשיבות מיוחדת למכתבו של עופר למשה מיום 10/11/04, שבו מציין עופר כי הוא מונה לדירקטור בחברה החדשה לכאורה מכוח מניית הניהול של משפחת סולומון (נספח ח לתצהיר משה) - באשר הוברר כי מדובר במכתב תגובה למכתב קודם של משה, שחזר וביקש להכיר בסולומון האב כדירקטור בחברה (ראו עדותו של עופר בעמ' 23 לפרוטקוול 25/2/10 ש' 24 עד עמ' 24 ש' 6). ודוק: עמדתו של עופר מאז ומתמיד היתה כי החברה לא נוהלה ואינה מנוהלת על ידי דירקטוריון, אלא על ידי בעלי המניות בה בשיתוף ובשוויון (ראו עדותו בעמ' 26 לפרוטוקול ש' 12-11). המבקשים טוענים עוד כי זכויות החתימה בחברה החדשה (חתימה של ססבון האב בצירוף חתימתו של סולומון האב או אחד משלושת המשיבים) נקבעו בהתאם להחזקה במניות ההנהלה, ומלמדות גם הן על כוונת מייסדי החברה להעניק כוח ניהול שווה למשפחת ססבון מצד אחד ולמשפחת סולומון מצד שני (ראו עדותו של משה בעמ' 12 לפרוטוקול 11/11/09 ש' 12-11). ואולם מטבע הדברים קיים מגוון של שיקולים המביאים לקביעת זכויות חתימה בחברה באופן כזה או אחר, וזכויות אלה לא בהכרח הולכות יד ביד עם זכויות ניהול. כך או אחרת, המשיבים שבניגוד למשה נמנים עם מייסדי החברה החדשה, הבהירו כי זכויות החתימה נקבעו באופן שיסיר חשש לניגוד עניינים מצידם של בני משפחת סולומון ולקיפוח של ססבון האב כבעל מניות מיעוט בחברה (ראו סעיף 14 לתצהיר עופר) - והגיונם של הדברים בצידם. לא מצאתי ממש בטענה נוספת של המבקשים, שלפיה ההוראה שבהסכם המיזוג הקובעת באופן מפורש את זכותו של ססבון האב להתמנות כדירקטור בקונטק מטעם החברה החדשה (סעיף 12 להסכם המיזוג), מלמדת אף היא כי מניית ההנהלה מקנה לבעליה כוח ניהול בחברה החדשה. ראשית דבר, עמדת המבקשים בתובענה היא כי מניית ההנהלה מקנה לבעליה זכות למנות או להתמנות לדירקטוריון החברה החדשה, ולא לדירקטוריון קונטק, כך שלא ברור הקשר הנטען בין טיבה של המניה לבין המינוי לדירקטוריון קונטק. מעבר לכך, אם מניית ההנהלה היתה מקנה לבעליה זכות להתמנות גם כדירקטור בקונטק - אזי מדוע צוינה רק זכותו של ססבון האב לכך, ולא צוינה זכות דומה של מי מבין המשיבים המחזיקים גם הם במניית הנהלה. הנה כי כן, נראה כי דווקא ההיפך הוא הנכון: מנית ההנהלה אינה מקנה כוח ניהול כלשהו, בוודאי שלא בקונטק, ולכן נדרשה הוראה מפורשת בהסכם המיזוג על מנת להבטיח את זכותו של ססבון האב להתמנות לדירקטור בקונטק. סיכומו של דבר - פרשנות התקנון, המסמכים שהוגשו בתיק ונסיבות המקרה, כולם מצביעים על כך שאין ממש בטענת המבקשים כי החברה החדשה מנוהלת על ידי דירקטוריון בן שני חברים וכי מניית ההנהלה מקנה למחזיק בה סמכות למנות דירקטור אחד מתוכם. ההחלטה להעביר את סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית 19. לטענתם של המבקשים, ההחלטה בדבר העברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית שהתקבלה באסיפה הראשונה אינה עומדת בתנאים המצטברים הקבועים בחוק החברות לביצוע העברה כאמור, ואף מקפחת את זכויותיו של ססבון האב כבעל מניות מיעוט בחברה. על פי סעיף 52(א) לחוק החברות, אחד התנאים להעברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית הוא נבצרות של הדירקטוריון להפעיל סמכות מסמכויותיו שהיא חיונית לניהול החברה. המבקשים טוענים כי במקרה דנן ההחלטה על העברת הסמכויות התקבלה ממניעים זרים ולא מנבצרות של הדירקטוריון. כך כל רקע העובדה שהמשיבים הסתכסכו ביניהם בנוגע לזכות להתמנות למשרת דירקטור בחברה החדשה מכוח מניית ההנהלה שהוקצתה לאביהם והועברה לידיהם במשותף, ומכיוון שלא הצליחו להגיע להחלטה בעניין זה הם בחרו "לבטל" את הדירקטוריון ולהעביר את סמכויותיו לאסיפה הכללית. בהקשר זה תולים המבקשים את יהבם בתמלילים של הקלטות שהקליט משה במהלך האסיפה הראשונה והאסיפה השנייה, כאשר לטענתם חילופי הדברים בין בעלי המניות בישיבות אלה מלמדים על מאבקי הכוחות בין שלושת המשיבים לבין עצמם בקשר עם ניהול החברה (התמלילים צורפו כנספחים יז-יח לתצהיר משה). אומר מיד כי המבקשים ביכרו שלא להפנות לעמודים מסוימים בתמלילים שהוגשו על ידם לתיק בית המשפט והמחזיקים עשרות עמודים - וכבר מטעם זה לא ניתן לקבל את עמדתם בנוגע למשמעות האמור במסמכים אלה. לגופם של דברים - הדיון שמבקשים משה וססבון האב לערוך בנושא חוקיותה של ההחלטה בדבר העברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית, אינו אלא דיון תיאורטי ועקר. לאחר שמיעת העדויות, וכפי שפורט באריכות לעיל, ברי כי במשך כל השנים שלמן הקמת החברה החדשה ועד היום - ההחלטות הניהוליות בחברה התקבלו על ידי כל בעלי המניות בה, על פי רוב קולות ביניהם, ולא על ידי דירקטוריון כגרסת המבקשים. משה, עם כניסתו לחברה בשנת 2004, ניסה ליצור הבחנה בין סמכויות הדירקטוריון לבין סמכויות אסיפת בעלי המניות שלה - באופן שהיה מלאכותי לנוכח התנהלותה של החברה עד לאותה עת ובמשך שנים רבות. בפועל להחלטה על העברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה כללית לא היתה משמעות מעשית כלשהי, כאשר החברה ממילא נוהלה על ידי בעלי המניות בה; וכל תכליתה של החלטת ההעברה היתה להביא אל קיצם את ניסיונותיו של משה לשנות את אופן ניהול החברה החדשה מימים ימימה: "ש: האם סמכויות הדירקטוריון היו גם לשם כבוד? ת: לא היה דירקטוריון. אתה מנסה לעשות מבחן תיאורטי ואני הייתי במבחן המעשי. ש: איזה סמכויות שהיו לדירקטוריון לקחת והעברת לאסיפה הכללית, שהרי אם לא היו סמכויות לא היה מה לקחת? ת: החברה התנהלה כל הזמן שההנהלה ניהלה את החברה. בשנת 2004 הופיע משה ססבון ואמר שיש דירקטוריון והוא דירקטור וכו'. אמרנו לו שאין דירקטוריון ואמרנו לו שאם הוא רוצה שיהיה דירקטוריון אז אנחנו נעביר את הסמכויות." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (עדותו של עופר בעמ' 26 לפרוטוקול 25/2/10 ש' 17-11). 20. זאת ועוד. אין ממש בטענת המבקשים כי העברת סמכויות הדירקטוריון אל האסיפה הכללית מקפחת את זכויותיו של ססבון האב - בהיותו כטענתם בעל מניות מיעוט מצד אחד, אך בעל מחצית מזכויות הניהול בדירקטוריון מצד שני. כך, משום שטענת הקיפוח נסמכת על עמדתם של המבקשים כי מניות ההנהלה הקנו לססבון האב את הסמכות למנות דירקטור אחד מתוך שניים לדירקטוריון המנהל את החברה החדשה - עמדה שנדחתה כאמור לנוכח פרשנותו של התקנון והתנהלותם של בעלי המניות ומייסדי החברה במרוצת השנים. העברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית היתה לכל היותר החלטה פורמאלית, שבכל מקרה לא שינתה את מאזן הכוחות בהנהלת החברה ועל כן אין בה משום קיפוח או פגיעה בזכויותיו של ססבון האב. מן המקובץ בפרק זה עולה כי מבחינה עניינית אין משמעות להחלטה שהתקבלה באסיפה הראשונה על העברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית, ועל כן גם אין מקום להצהיר על בטלותה באופן המבוקש בתובענה. החברה החדשה היא חברה פרטית המוחזקת ומנוהלת על ידי שתי משפחות, כאשר ארבעת בעלי המניות הם אלה שמאז ומתמיד גם מקבלים את כל ההחלטות הניהוליות בה. 21. באחרית הדברים יוער כי במהלך הדיון בתובענה, ביום 23/12/09 נערכה אסיפת בעלי מניות נוספת שבמסגרתה התקבלה החלטה המשנה את זכויות החתימה בחברה החדשה - באופן שאין עוד צורך בחתימתו של ססבון האב או מי מטעמו כחתימה הכרחית לצד חתימתו של אחד מהמשיבים על מנת לחייב את החברה. עוד באותה אסיפה הוחלט על מינויים של אבני ואורלי לדירקטורים מטעם החברה החדשה בדירקטוריון קונטק, וזאת חרף ההוראה שבהסכם המיזוג בנוגע למינויו של ססבון האב לתפקיד זה. ביום 20/1/10 הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים להוציא החלטות אלה לפועל, כאשר לגישתם של המבקשים הן פוגעות בזכויות הניהול שלהם ונועדו לסכל את מטרתה של התובענה בכללותה (פרוטוקול האסיפה צורף כנספח ה לתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה לצו מניעה זמני). המשיבים מצידם טענו בתגובה לבקשה לצו המניעה הזמני כי שינוי זכויות החתימה והחלפת הדירקטורים בקונטק היה דרוש לשם ניהול תקין של עסקי החברה החדשה וקונטק - וזאת מכיוון שמשה ניצל לרעה את מעמדו בחברות אלה על מנת לעכב ולמנוע קבלת החלטות תפעוליות, ובכך פגע בתפקודן של שתי החברות והסב להן נזקים. בדיון הוכחות שנערך ביום 25/2/10 הודיעו המבקשים כי אינם עומדים עוד על הבקשה, אך בסיכומי הטיעונים מטעמם הם ביקשו כי בית המשפט יורה גם על בטלותן של החלטות אלה. ואולם משהוברר כי אין יסוד לטענת המבקשים כי ניהול החברה צריך להתבצע על ידי דירקטוריון המתמנה על ידי בעלי מניות ההנהלה, וכי מאז ומתמיד נוהלה החברה על ידי בעלי המניות בה - הרי שנשמט היסוד גם מן הטענה שלפיה החלטות אחרונות אלה התקבלו שלא כדין. יובהר כי האמור מכוון לאופן קבלת ההחלטות בנוגע לשינוי זכויות החתימה ומינוי דירקטורים לקונטק, ברוב קולות של בעלי המניות בחברה החדשה, ולא לתוכנן של החלטות אלה - נושא שלא נדון ואינו מעניינה של התובענה דנן. סוף דבר 22. התוצאה היא שיש לדחות את טענת המבקשים כי מניית ההנהלה בחברה החדשה מקנה למחזיק בה את הזכות למנות, לפטר או להחליף דירקטור. על כן הם אינם זכאים לסעדים ההצהרתיים המבוקשים בתובענה, ואני מורה על דחייתה. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסכום של 40,000 ₪. דיני חברותמניות