קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות אסיר בטחוני לעשות שיחות טלפון: עניינה של העתירה בשני נושאים להתיר לעותר לקיים שיחות טלפון לקרובי משפחתו (לשני מספרי טלפון שפורטו בעתירה) וכן להתיר לו לקיים באופן קבוע שיחות טלפון עם עורכי דינו בכל עת שיחפוץ. העותר אסיר בטחוני, מרצה מאסר של 15 שנים בעבירות של ניסיון לרצח, הנחת מטען חבלה וחברות בארגון עוין. מרצה מאסר מ - 14.3.2003 תום מאסרו מרץ 2018. שיחות טלפון לקרובי משפחה במהלך הדיון הובהר לי כי כבר ב- 16.9.08 אישרו גורמי הביטחון של שב"ס לעותר שיחת טלפון לקרוב משפחה מכח סעיף 19יא. לפקנ"צ 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: "הפקודה"). ב- 16.11.10 נתקבלה תגובת שב"כ לעתירה וכעולה ממנה אושרה לעותר שיחת טלפון חד פעמית לבני משפחתו. בתגובה טענה ב"כ העותר כי העותר לא קיבל שיחה אחת לחודשיים, כפי שקובע סעיף 19יא. לפקודה ולפיכך עניינה של העתירה היא לאפשר לעותר באופן קבוע לפחות שיחה אחת לחודשיים לקרובי משפחתו. בהמשך טען ב"כ המשיב כי שיחות הטלפון לקרובי המשפחה הופסקו לאור חוות דעת עדכנית של שב"כ ממנה עולה כי לעת הזאת אין לאפשר לעותר לקיים שיחות טלפון עם קרובי משפחתו. נוכח עמדה זו של המשיב, הודיעה ב"כ העותר כי תגיש עתירה מתאימה לגבי הפסקת שיחות הטלפון והיא חוזרת בה מנושא זה של העתירה והיא מיקדה טיעוניה בנושא השני - שיחות טלפון לעורכי דינו של העותר. שיחות טלפון לעורכי הדין לטענת ב"כ העותר הקשר הטלפוני בין האסיר לעורך דינו הוא חלק בלתי נפרד מזכות ההיוועצות של האסיר עם עורך דינו, זכות שהוכרה כזכות יסוד והיא נפגעת בשל האיסור של המשיב שאינו מאפשר לעותר להתקשר עם עורך דינו ובתור שכזה הוא אינו חוקתי, לא מידתי ונוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודינו להתבטל (סעיף 30 לעתירה). לגישתה של ב"כ העותר בהעדר הוראה מפורשת בפקודה המסדירה את הקשר שבין אסיר לעורך דינו יש ללמוד שהמחוקק לא העלה על דעתו את האפשרות להגביל הקשר שבין אסיר לעורך דין ומשכך עמדת המשיב, לפיה העותר מנוע מלהתקשר לעורך דינו, בכל עת שיחפוץ (בפרט כשמדובר בסניגור מהסנגוריה הציבורית) היא החלטה בלתי סבירה ומחייבת התערבותו של ביהמ"ש. לטענתה, האיסור הגורף על אסיר בטחוני ליצור קשר טלפוני חל, אם בכלל, על יצירת קשר טלפוני עם בני משפחה וחברים אך אינו חל על יצירת קשר עם עורכי דינו (סעיף 28 לעתירה). עוד נטען כי האסיר הביטחוני מופלה לרעה מהאסיר הפלילי הרשאי לשוחח בכל עת בטלפון עם עורך דינו ולהסתייע בעורך דינו ומכאן נפגעת זכותו של האסיר הביטחוני לייצוג משפטי הולם. לטענתה, משאושרה לעותר שיחת טלפון לקרוב משפחה, יש לאשר לו גם שיחות טלפון לעוה"ד (סעיף 43 לעתירה). המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על הוראות סעיף 19א. לפקודה (המסדיר את הקשר הטלפוני של אסירים ביטחוניים) שקובע כי ככלל לא יתאפשר קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים למעט אסירים העומדים בתנאי סעיף 4ב 1) ו-4ב 2) לפקודה, תנאים שהעותר לא נכנס בגדרם. לגישת הרשות, ביקורי עו"ד אצל אסירים מוסדרים בפקנ"צ 04.34.00 "מתן שירות מקצועי לאסירים ועצורים על ידי עורכי דין" וזכויותיו של העותר לייצוג והיוועצות עם עורך דינו אינן נפגעות מהאיסור לקיים קשר טלפוני עם עורך הדין שכן על פי הוראות הפקודה עורכי הדין זכאים לבקר אסירים ביטחוניים מידי יום בשעות העבודה הרגילות למעט שבתות וחגים (בין השעות 8:00-16:45) וניתן לשלוח מכתבים לעורך הדין וכאשר נדרש צורך מיידי ליצור קשר עם עו"ד ניתן לפנות בבקשה לרשות ויועבר פקס לעו"ד כאשר העניין איננו סובל דיחוי. אם מדובר בעניין דחוף פתוחה בפני האסיר הדרך לפנות לביהמ"ש במסגרת עתירה תוך 48 שעות. דיון יודגש בפתח הדברים כי העותר איננו עצור הוא אסיר שנגזר דינו בעבירות נגד ביטחון המדינה. זכותו של עצור/אסיר להיוועץ בעו"ד הוכרה בשיטתנו כזכות יסוד. חשיבותה נעוצה בהיותה מרכיב חשוב בקיומו של הליך פלילי הוגן והזכות לקיומו של הליך פלילי הוגן הוכרה כשהיא לעצמה, כזכות יסוד (ע"פ 9956/05 שי נ' מדינת ישראל, ) פגיעה בזכות זו כמוה כפגיעה בכבודו של אדם (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נגד כנסת ישראל ואח', ). פקודת הנציבות מבחינה בין אסירים פליליים ואסירים ביטחוניים. השיקול המרכזי להצדקת ההבחנה בין אסיר פלילי לביטחוני נעוץ בסכנה הרבה יותר הנשקפת מן האסיר הביטחוני לביטחון הציבור, לשלומו ולניהולו התקין של בית הכלא. הפקודה קובעת כי הסיכון הביטחוני הצפוי מהם מחייב כליאתם בנפרד מאסירים פליליים והטלת מגבלות מיוחדות עליהם בכל הנוגע לקשר עם החוץ ובכלל זה בנושאים של חופשות, ביקורים, שיחות טלפון והתייחדות. עמד על כך כב' השופט זמיר בעע"א 1076/95 מדינת ישראל נגד קונטאר, פד"י נ(4)492 (פסקה 8): "הסיווג של אסירים ביטחוניים כסיווג בפני עצמו נובע מן הסכנה המיוחדת הטמונה באסירים אלה. ברוב המקרים הם משתייכים לארגונים בלתי -חוקיים, ששמו להם למטרה לפגוע במדינה, וקיים חשש שהקשר בין האסיר לבין הארגון קיים ועומד גם בתקופת המאסר. קשר זה, וכן הקשר בין האסירים הביטחוניים לבין עצמם, טומן סכנות מיוחדות, הן מן הבחינה של הסדר בבית הסוהר והן מן הבחינה של בטחון המדינה. סכנות אלה עשויות להצדיק כליאתם של אסירים ביטחוניים בנפרד והטלת מגבלות מיוחדות עליהם, בעיקר בכל הנוגע לקשר עם החוץ." (הדגשה שלי ק.ר.) ובמקום אחר, על ההצדקה להשית על האסירים הביטחוניים מגבלות נוספות על אלה המוטלות על כלל האסירים בכלא עמד כב' השופט יצחק כהן בבג"צ 221/80 דרוויש נגד שירות בתי הסוהר, פד"י לה(1)536, 544. "האופי המיוחד הזה של התארגנות אסירים ביטחוניים, התארגנות המביאה לידי ביטוי עוינות לשלטון, מצדיק, לדעתי, את מסקנת המשיב, שהאמצעים הביטחוניים שיש לנקוט כלפי האסירים הביטחוניים חייבים להיות חמורים יותר מאשר האמצעים הביטחוניים הנקוטים כלפי אסירים פליליים. ההפליה, שעליה קובל העותר, איננה על-כן הפליה פסולה. היא אינה נובעת משיקולים פסולים, אלא משיקולים ענייניים של שמירה על הביטחון בבתי הסוהר". אחת ההגבלות והיא נוגעת לעניינינו מתייחסת לשיחות טלפון. סעיף 19א. לפקודה קובע כי ככלל, לא יתאפשר קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים למעט אסירים העומדים בתנאי סעיף 4ב(1) ו-4ב(2)לפקודה. סעיף 4ב. קובע: ב. "על אף האמור בסעיף קטן א' ניתן לאשר כליאתו של אסיר/ עצור בטחוני שלא בנפרד מאסירים פליליים וכן ניתן להימנע מלהטיל עליו מגבלות כמפורט בסעיף 1.ב' באופן מלא או חלקי, אם נתקיימו לגביו שני התנאים הבאים: מדובר באסיר שלא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה או באסיר שהיה חבר בארגון עוין או סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה, ריצה שליש מתקופת מאסרו או עשר שנים לפי המוקדם שבניהם, ושב"כ קבע לגביו, כי ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ועם חברי ארגון כאמור. ניתנה חוות דעת שב"כ כי לא נשקפת כתוצאה מכליאותו שלא בנפרד ומאי הטלת מגבלות מיוחדות עליו, סכנה לפגיעה בביטחון המדינה. חוות הדעת כאמור לא תינתן אלא לגבי מי שנתקיים לגביו כל האמור בסעיף קטן (1) לעיל. 4. העותר איננו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 4ב. 1) הנ"ל משכך ההגבלה חלה עליו. לא די בכך (כפי שטוענת ב"כ העותר) כי העותר סיים לרצות שליש מתקופת מאסרו. משקבעתי שהעותר איננו עומד בתנאי סעיף 4ב. 1) מתייתר הצורך לקבל חוות דעת שב"כ לגביו (על פי סעיף 4ב. 2) הנ"ל). מסיבות שאינן ברורות לי ב"כ המדינה הודיע שיגיש חוות דעת שב"כ לגביו ואף עתר לדחייה לשם כך. חוות הדעת הוצגה לעיוני ומטעמים ברורים לא ניתן לגלות את תוכנה, בכל מקרה אין האמור בה יכול לסייע לעותר גם אם היה עומד בתנאי סעיף 4ב. 1) והוא כאמור לא עומד בתנאים אלה. עינינו הרואות כי המגבלה על העותר לקיים שיחות טלפון, כמו כל אסיר בטחוני אחר, איננה מוחלטת ובהתקיים תנאים מסוימים ניתן להימנע מלהטיל על אסיר בטחוני את המגבלות המיוחדות בכל הנוגע לקשר עם החוץ, לרבות שיחות טלפון. זכות ההיוועצות של העותר, שהוכרה כזכות חוקתית, היא זכות יחסית וניתן "לפגוע" בה כאשר הדבר נחוץ לשם שמירה על אינטרס חשוב יותר לעניינינו, ביטחון הציבור והמדינה. שיחות בין עו"ד ולקוח הן שיחות חסויות. מתן רשות בנסיבות של אסיר (כמו העותר) שאיננו עומד בתנאים של סעיף 4ב. 1) להתקשר לאחר (שלדבריו הוא עו"ד) כאשר אין ביכולתה של הרשות לדעת עם מי מתבצעת השיחה, לא ידועה זהותו של הדובר מעבר לקו והוא לא עבר את "המסננת" של שב"כ - כל אלה מהווים סיכון של ממש ומכאן ההצדקה להשית את המגבלות בכל הנוגע לקשר עם החוץ. בכל מקרה לגישתי, הגבלה זו פגיעתה מזערית, אם בכלל. זאת ועוד, אסירים ביטחוניים אינם מוגבלים במספר המפגשים עם עורכי דינם אבל אלה נערכים רק לאחר שעורך הדין עבר את הבדיקות הנדרשות והוכשרה כניסתו לבית הכליאה. לא כך הדבר בשיחות טלפוניות. סוף דבר, המגבלה המוטלת על העותר כאסיר ביטחוני ומונעת ממנו (משלא נתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 4.ב. 1) לפקודה) את האפשרות לקיים קשר עם עורך דינו איננה פסולה ואיננה נובעת משיקולים פסולים אלא משיקולים ענייניים של שמירה על ביטחון הציבור וביטחון המדינה. לא מצאתי להתייחס לבקשה של ב"כ העותר לאפשר לו קשר טלפוני רצוף לעוה"ד בכל עת שהעותר יחפוץ בכך. משהגעתי למסקנה שמניעת הקשר היא בדין, ממילא אין מקום לדון בעתירה לקיים קשר טלפוני רצוף עם עורך הדין. סיכומו של דבר, העתירה נדחית. בית סוהר / כלאטלפוןאסיריםאסירים בטחוניים