בבש״פ 8706/07 מדינת ישראל נ׳ פלוני סקר בית המשפט העליון (מפי כבי השופט ע׳ פוגלמן) את הסוגיה, ובין היתר עמד על ההבדל בין זכות העיון בחומר חקירה לזכות ההעתקה. נקבע כי זכויות אלה אינן מוחלטות. גם כאשר החוק אוסר במפורש את זכות ההעתקה (כגון העתקת קלטות המתעדות חקירה של קטין בידי חוקר ילדים), כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, בהן הגבלת אפשרות ההעתקה תפגע באופן מהותי בהגנתו של הנאשם, החוק מותיר פתח להעתקת הקלטות. נקבע גם כי ההסדרים בדברי החקיקה האוסרים או מגבילים את זכות ההעתקה אינם ״הסדר שלילי״ ביחס להגבלתה של זכות ההעתקה גם בהקשרים אחרים, בהם נזקק בית המשפט לעריכת האיזון בין אינטרסים מתמודדים דומים. ביהמ״ש העליון פסק כדלקמן: ״עניין לנו - בצד האינטרס הציבורי - בהתנגשות בין שתי זכויות בעלות מעמד חוקתי: זכותו של הנאשם להליך הוגן מחד וזכותה של המתלוננת לפרטיות ולכבוד מאידך, ועלינו לתור אחר האיזון הראוי בין אלה בנסיבות המקרה שבפנינו.״ באותה פרשה של בש״פ 8706/07 הנ״ל, לא ניתן כל הסבר ברור של המומחה מטעם ההגנה לאופן עריכתה של חוות הדעת ותהליך הכנתה, ולא ניתנו הסברים למידת הנחיצות של הוצאת העתקי הצילומים מחוץ לכותלי המכון. לכן הורה שם בית המשפט העליון על השבת העניין להכרעתו של בית המשפט המחוזי בשים לב לנתונים שיוצגו בפניו. עוד יש לציין, כי באותו עניין - ההחלטה הראשונית של בית המשפט המחוזי הייתה על העברת החומר לידי הסנגור, ולא לידי המומחה הרפואי בתנאי סודיות קפדניים, דבר שהתפרש כהעדר איזון הולם. משפט פלילינאשםהזכות להליך הוגן / עיוות דין