מהי זכותו של עורך דין נושה מובטח ? בית המשפט ציין כי לצורך הכרעה בסוגיה להלן יש להכריע בין זכויות ניזוק אשר הוכרעה זכאותו לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בפעילותו המקצועית של מבוטח והוכרה חובת חברת הביטוח ליתן כיסוי ביטוחי למבוטח בגין פעילות רשלנית זו מול זכאות נושה מבוטח שזכאותו לתשלום מהמבוטח קמה בשל מתן שירותים מקצועים (עריכת דין) לצורך התגוננות התביעה המשפטית שהוגשה נגד המבוטח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחת עורך דין במקרה של עיקול על כספי הביטוח של הלקוח: א. מבוא 1. עניינו של פסק דין זה הכרעה בזכויות נוגדות בנוגע לכספים שנדרשה חברת ביטוח, נתבעת מס' 3 (להלן: "כלל") לשלם למבוטחה, נתבע מס' 1 (להלן: "מר בוים") מכוח פוליסת אחריות מקצועית, שהוצאה במועדים הרלוונטיים על ידי כלל (להלן: "הפוליסה"). כלל נדרשה לשלם כספים למר בוים על פי הפוליסה משום שנגד מר בוים ניתן פסק דין הקובע אחריותו החלקית לנזקים שנגרמו לתובעת (להלן: "חברת תל אור") בגין שירותים מקצועיים שנתן לה. אין מחלוקת בין הצדדים כי כב' השופט רניאל נתן שני פסקי דין חלקי ומשלים בעניין דנן. ביום 15.6.08 פסק כב' השופט רניאל כי מר בוים אחראי (חלקית) לנזקים שנטען כי נגרמו אגב מתן שירות מקצועי לחברת תל אור על ידו וכי על כלל לשפות את מר בוים בגין כספים שיצטרך לשלם לחברת תל אור עד לסכום הפוליסה, בניכוי הוצאות שנפסקו בפסק הדין החלקי לטובת כלל. ביום 15.7.09 ניתן פסק דין משלים בו נקבע כי מר בוים חייב לשלם פיצוי לחברת תל אור בסכום העולה על סכום הפוליסה. בפסק דין זה נדחתה טענת חברת תל אור כי על כלל לשלם לה ישירות כספים על פי פוליסת הביטוח וזאת רק משום שכלל לא נתבעה בהליכים שבפניו ישירות על ידי חברת תל אור אלא רק כצד ג' על ידי מר בוים. 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי מר בוים לא שלם כספים כלשהם לחברת תל אור על פי פסקי הדין. עוד אין מחלוקת כי נתבע מס' 2 (להלן: "עו"ד חלפין") נתן למר בוים שירותים מקצועיים וייצגו בהליכים בפני כב' השופט רניאל ובגינם שילם מר בוים למר חלפין תשלומי שכר טרחה חלקיים והתחייב בנוסף לפרוע בעתיד יתרת תשלום שכר טרחתו. 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 3.7.08 חתם מר בוים על כתב המחאת זכויות, נספח 3 לכתב הגנת עו"ד חלפין (להלן: "ההמחאה"). בכתב ההמחאה, אשר נחתם ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין החלקי על ידי כב' השופט רניאל, הודה מר בוים כי קיימת לו יתרת חוב לעו"ד חלפין בסך 8,681 ₪ וכן כי סכום זה עתיד להגיע לעשרות אלפי שקלים בשל הצורך בהמשך הייצוג בהליכים לקראת מתן פסק דין סופי בתיק שנשמע בפני כב' השופט רניאל. בסעיף 3.5 להמחאה המחה מר בוים את מלוא זכויותיו כלפי כלל חברה לביטוח בע"מ. סעיף 3.5 להמחאה קבע כי: "אני ממחה לכם באופן בלתי חוזר ובתוקף מידי את מלוא זכויתי כלפי כלל חברה לביטוח בע"מ, בהתאם להחלטת בית המשפט בעניין החבות (סעיף 15 (ו))". 4. בין הצדדים קיימת מחלוקת האם הוכח סכום חובו של מר בוים לעו"ד חלפין בגין מתן שירותי עריכת דין, משום שלטענת חברת תל אור לא הוצג הסכם שכר טרחה בין הצדדים ולא הוכח כי חשבוניות שכר טרחה שהוגשו בצירוף לתצהיר עו"ד חלפין קשורים לשירותים משפטים שניתנו למר בוים על ידי עו"ד חלפין בנוגע להליכים בפני כב' השופט רניאל. 5. לאחר מתן פסק דין סופי על ידי כב' השופט רניאל פנו לחברת כלל עו"ד חלפין וב"כ חברת תל אור בבקשה להעביר לידיהם כספים המגיעים למר בוים מחברת כלל על פי הפוליסה. כלל הבהירה לצדדים שטענו בפניה לזכויות נוגדות כי אין לה עניין בסכסוך ביניהם. בהתאמה ולאחר שבחודש אוקטובר 2009 נפתח על ידי חברת תל אור תיק הוצאה לפועל בנוגע לפסקי הדין שנתן כב' השופט רניאל ושתוארו לעיל, הפקידה כלל בתיק ההוצאה לפועל המחאה על מלוא סכום חובה, לדעתה על פי פסקי דין הנ"ל ובקשה שראש ההוצאה לפועל ייתן הוראה למי להעביר את הכספים. הסכום שהופקד היה בהתאם להוראת ראש ההוצאה לפועל, כאמור בסעיף 11 לסיכום טענות ב"כ כלל. בדיקת מסמכי ההוצאה לפועל מגלה כי צודק ב"כ כלל ששאלת הסכום המגיע לתשלום מחברת כלל שוב אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים וסכום זה נקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל לאחר בדיקת טענות הצדדים. השאלה היחידה שהונחה לפתחו של בית משפט זה הינה הכרעה בטענות הצדדים באשר לשאלה להעברת הכספים על ידי כלל: האם גוברת המחאת הזכות שנתנה לעו"ד חלפין על זכאות תל אור לכספים בהתאם לפסק דינו של כב' השופט רניאל. 6. עוד יצוין כי אין ממש בטענות לפיהם קיימת הכרעה סופית של הרשם כי המחאת הזכות בענייננו גוברת על טענות או זכויות של חברת תל אור משום שמדובר בהמחאת זכות קודמת בזמן, שנחתמה בטרם הוטלו על ידי חברת תל אור עיקולים על כספים המגיעים למר בוים מחברת כלל. ראש ההוצאה לפועל, הרשם מר שי גור קבע מפורשות בהחלטתו מיום 31.1.2010 כי קביעתו לפיה לכאורה גוברת המחאת הזכות על זכויותיה של חברת תל אור בכספים המוחזקים על ידי חברת כלל כפופה לטענות כבדות משקל שיש לבררן ואולם אין בסמכותו לבררן. בשל כך עוכב ביצוע החלטתו ב- 60 יום כדי לאפשר לחברת תל אור לפתוח בהליכים לברור זכויות הצדדים בכספים בערכאה המוסמכת. במסגרת החלטה זו פתחה חברת תל אור בהליך דנן. אשר על כן, פסק דין זה יעסוק אך ורק בהכרעה בין הזכויות הנוגדות הנטענות. ב. ההליכים 1. לאחר שהוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים זומנו הצדדים לישיבת קדם משפט. בישיבת קדם המשפט הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט כי בתיק זה יינתן פסק דין מנומק ללא צורך בשמיעת ראיות על סמך כל החומר המצוי בתיק וסיכום טענות הצדדים. 2. הסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול ישיבת יום 5.7.2010 הייתה כפופה להסכמת הצדדים שהכספים ששלם מר בוים לעו"ד חלפין או התחייב לשלמם עולים על הסכום שחויב מר בוים לשלם לחברת תל אור על פי פסק דינו החלקי של כב' השופט רניאל, הכול כאמור בסעיף 2.6.2 לכתב הגנת עו"ד חלפין בתיק זה. עוד הסכימו הצדדים כי היה ותשכנע חברת תל אור את בית המשפט כי היא זכאית לכספים נוספים מחברת כלל לא תהיה לעו"ד חלפין טענה כלשהי לגבי כספים אלו. עוד הוסכם כי הסכמת הצדדים כפופה לכך שעו"ד חלפין ימציא חשבוניות ששולמו או חשבוניות שכר טרחה שטרם נפרעו לב"כ חברת תל אור, ולהמצאת הסכם שכר טרחה. 3. ביום 16.8.2010 הגיש עו"ד חלפין אסמכתאות בנוגע לחשבוניות שכר טרחה ששלם לו מר בוים וחשבוניות עסקה פתוחות שטרם שולמו לו על ידי מר בוים. אלו צורפו לתצהיר עו"ד חלפין ממנו ניתן להבין כי לא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה בכתב ואולם סוכם כי בסיס החיוב לתשלום שכר הטרחה הינו חיוב על פי שעות. 4. ביום 7.9.2010 ניתנה החלטה המחייבת הצדדים להגיש סיכומים בכתב על פי הסכמת הצדדים וביום 28.10.2010 הגיש ב"כ חברת תל אור בקשה להוצאת תצהיר עו"ד חלפין ממסמך האסמכתאות שהוגש על ידו ביחד עם סיכומיו. הבקשה הועברה לתגובת הצדדים אשר הגישו תגובתם ביחד עם סיכומיהם. ג. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בכל המסמכים הרלוונטיים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה באופן שבו יש להורות כי הסכום שהופקד על ידי חברת כלל בתיק ההוצאה לפועל יועבר לחברת תל אור. לטעמי אין בהמחאת הזכות שנחתמה על ידי מר בוים כדי למנוע זכאות חברת תל אור בכספים אלו. 2. אין ממש בטענות ב"כ חברת תל אור באשר להעדר זכויות חברת כלל לקזז מהסכומים המגיעים ממנה למר בוים ושהעברתם לידי חברת תל אור נדרשת בהליכים דנן סכומי הוצאות שחויב מר בוים לשלם לה או לאריה חברה לבטוח בע"מ. לעניין זה צודק ב"כ חברת כלל כי גובה הסכום בו חוייבה חברת כלל מכוח פסקי הדין של כב' השופט רניאל איננו שנוי במחלוקת ושאלה זו הוכרעה כדין על ידי ראש ההוצאה לפועל. בהתאמה וכאמור בסעיף 12 לסיכומי ב"כ כלל הסכום אשר יועבר על פי פסק דין זה לידי ב"כ חברת תל אור יהיה הסכום שהופקד בקופת לשכת ההוצאה לפועל כאמור בסעיף 12 לסיכומי ב"כ כלל. למעלה מן האמור אציין כי גם לגופם של דברים צודק ראש ההוצאה לפועל בקביעותיו ואין מקום לקבל טענת ב"כ חברת תל אור באשר להעדר זכות קיזוז לחברת כלל. אציין כי לחברת כלל עומדת כנגד חברת תל אור כל הטענות שהיו עומדות לה כנגד מבוטחה ומשזה חויב לשלם לה או לחברה אחרת הקשורה עמה הוצאות בגין התדיינות באותו עניין יש לקזז סכום ההוצאות מכספים המגיעים לחברת תל אור באותו עניין. 3. אין ממש בטענות ב"כ חברת תל אור באשר לזכאותה להפרשי הצמדה וריבית על הסכום שנקבע בהחלטת כב' השופט רניאל מיום 15.6.08. אין להתעלם מן העובדה כי מדובר בכספים שהופקדו בקופת ההוצאה לפועל וממועד הפקדתם אין מקום לתבוע תוספת הפרשי הצמדה וריבית על כספים אלו. כמו כן אכן מדובר בתשלום כספים שחויבה חברת כלל לשלם למר בוים כשיפוי בגין כספים אותם חויב הוא לשלם לחברת תל אור. משלא תבעה חברת תל אור מלכתחילה הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 34 לסיכומי ב"כ כלל לא קמה לה זכאות כי בית משפט זה יפסוק מעבר לסכומים שנתבעו הפרשי הצמדה וריבית. יתר על כן תשלום הכספים מחברת כלל נתבע כעת מכוח פסק דינו של כב' השופט רניאל בתביעה שהגיש מר בוים כנגד חברת כלל ובה עתר כי תוכר זכאותו לתשלום כספים על פי הפוליסה. לפיכך באם מלכתחילה לא תבע מר בוים מחברת כלל תשלום הפרשי הצמדה וריבית או באם מחלו עורכי דינו על הצורך בתשלום ריבית בפנייתם לחברת כלל נכנסת חברת תל אור בנעלי המבוטח, מר בוים, ומחויבת בהסכמים שהושגו בינו ובין חברת כלל. לעניין זה צודק ב"כ חברת כלל בסיכומיו בסעיפים 34-35. כמו כן בפסק דינו החלקי מיום 15.6.2008 חייב ב"כ השופט רניאל את חברת כלל לשלם למר בוים סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.6.2002 הוא מועד הגשת ההודעה לצד שלישי ומסכום זה נוכה סכום של 15,000 ₪, הם הוצאות שנפסקו לטובת חברת כלל. משכך סכום חובה של חברת כלל למר בוים בגינו הוגשה התביעה דנן העותרת לחייב חברת כלל לשלם סכום חוב זה ישירות לניזוק, אינו יכול לעלות על סכום זה. 4. אין ממש בטענות ב"כ חברת תל אור באשר לצורך בהוצאת המסמכים שצורפו להודעת עו"ד חלפין לרבות ובמיוחד תצהירו. הסכמת הצדדים בבית משפט זה הייתה כי יותר לעו"ד חלפין להציג חשבוניות שכר טרחה ששולמו או כי הוסכם לשלמם וכן הסכם שכר טרחה. הסכם שכר טרחה יכול שיהיה בעל פה ואין כל מניעה, הנובעת מהסכמת הצדדים, כי יותר לעו"ד חלפין לתאר הסכם שכר הטרחה בדרך של הצגת תצהיר. בודאי נכון הדבר כאשר תוכן הסכם שכר הטרחה כאמור בתצהיר עו"ד חלפין מתיישב היטב עם האמור בחשבוניות שצורפו לתצהיר ובאמור בכתב המחאת הזכות. 5. עוד לא מצאתי ממש בטענה לפיה לא הוכח כי שכר הטרחה אשר תשלומו נתבע ממר בוים הינו שכר טרחה ששולם רק בגין ייצוג מר בוים על ידי עו"ד חלפין בקשר להליכים שנוהלו בפני כב' השופט רניאל. בדקתי הנספחים שצורפו להודעת עו"ד חלפין ולא מצאתי כי אלו כוללים תשלומים או תביעה לתשלומים בגין הליכים אחרים. לפיכך לא מצאתי מקום או סיבה לקבוע כי יש לבטל הסכמת הצדדים כאמור בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 5.7.2010 לפיה סכום ההוצאות ששלם נתבע מס' 1 ו/או התחייב לשלם לנתבע מס' 2 בעבור קבלת שירותים משפטיים עולה על הסכום הנקוב בסעיף 2.6.2 לכתב ההגנה, מטעם עו"ד חלפין בתיק זה. 6. בנסיבות העניין יש מקום ליתן פסק דין גם כנגד נתבע מס' 1 באשר הוא צד נכון וראוי להליך ובחר שלא להתגונן בפני ההליך. אין ממש בטענת ב"כ עו"ד חלפין באשר להעדר נחיצותו בהליך. זאת בוודאי לאור טענת ב"כ חברת כלל באשר לצורך בהשגת הסכמת המבוטח על פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") לצורך תשלום ישירות לניזוק. אציין כי במקרה דנן בחר מר בוים שלא להתגונן בפני התביעה הגם שהיה מודע להליכים דנן. אשר לאמור בהודעה שבחר עו"ד חלפין להגיש בתגובה לבקשה למתן פסק דין נגד מר בוים אין באמור בהודעה הוכחה כלשהי כי לא בוצעה מסירה כדין למר בוים או כי זה לא היה מודע להליכים נשוא התביעה דנן. 7. אשר לתביעה גופא לטעמי פרשנות נכונה של הוראות סעיפים 68 ו - 69 לחוק כמו גם הגישה המרחיבה הרווחת בפסיקה כיום לפיה יש להרחיב ההגנה על ניזוק ולהפכו ל"כמעט מוטב" הנמצא בנעליו של מבוטח ומשריין את תגמולי הביטוח מפני ידם של נושי המבוטח מחייבת קבלת התביעה במקרה דנן. בוודאי נכון הדבר בנסיבות המקרה דנן כאשר המבוטח עצמו הוא זה שהמחה את זכויותיו על פי פוליסת הביטוח לאחר שאיננו הניזוק וזאת רק לאחר שהיה מודע לפסק דין חלקי שניתן בעניינו והקובע אחריותו לפצות הניזוק - חברת תל אור בשל נזקים שנגרמו לה עקב רשלנותו. 8. אכן בפסק דינו הסופי דחה כב' השופט רניאל טענות חברת תל אור לחייב חברת כלל ישירות לשלם לה הפיצוי המגיע מהמבוטח מר בוים ואולם לטעמי אין בקביעה זו כדי לפגוע ביכולתה של חברת תל אור לטעון טענותיה, בהליך דנן. קביעותיו של כב' השופט רניאל בפסק דינו הסופי הינם פרי הקביעה הטכנית כי אין מקום לקבל טענות חברת תל אור רק בשל העובדה כי זו לא הגישה בפניו כל תביעה כנגד כלל. קביעת כב' השופט רניאל כלל לא עסקה בפרשנות הוראות סעיפים 68 ו - 69 לתיק חוזי הביטוח במקרים בהם נוצרת תחרות זכויות בין זכויות הניזוק בתגמולי ביטוח וזכויות הצדדים שלישים שהם נושי המבוטח. עוד יובהר כי קביעת כב' השופט רניאל ניתנה בטרם נודע כי אין בכוונת מר בוים למלא אחר הנדרש ממנו בפסק הדין ולשלם לניזוק המגיע לו בגין פעולותיו הרשלניות, ומבלי שהובאה לידיעת ב"כ השופט רניאל המחאת הזכות אשר בוצעה על ידי המובטח מר בוים במהלך ההליכים בפני כב' השופט רניאל, לאחר מתן פסק הדין החלקי. 9. לטעמי בנסיבות אלו אין מקום להעדיף זכויות נושה המבוטח על פני זכויות הניזוק. בוודאי כאשר זכויות נושה המבוטח הינם פרי המחאת זכות יזומה של המבוטח לצורך הבטחת תשלום עבור ייצוג משפטי, במהלכה הוכרה זכות הנזק לתשלום מהמבוטח המזיק. אשר לטענה לפיה שינה הנושה עו"ד חלפין מצבו לרעה והסכים להמשיך לייצג את מר בוים רק בהסתמך על קיומה של המחאת החוב, יש לקבוע כי מדובר בטענה שאין לה ממש. מכיוון שמדובר בהמחאת חוב שנעשתה במהלך הליכים משפטיים ועוד בטרם אלו הסתיימו יכול היה עו"ד חלפין לוודא בטרם יסכים להמשיך לייצג מר בוים בהליכים, תקפות המחאת החוב בדרך של הצגת המידע הרלוונטי לכל המעורבים בהליך שטרם הסתיים, במועד המחאת החוב. בנסיבות העניין כאשר עסקינן בכספים אותם נדרשת חברת הביטוח לשלם בגין התנהגות רשלנית של בעל מקצוע אשר גרמה לנזק אין להעדיף דווקא אינטרס עורך דינו של בעל המקצוע המבוטח על פי אינטרס הניזוק שרק משום קיומו של נזק אצלו פרי התנהלות רשלנות של המבוטח קמה בכלל לחברת הביטוח חובה לשלם תגמולי ביטוח. 10. זאת ועוד בנסיבות המקרה דנן צודק ב"כ חברת תל אור כי זכאות המבוטח בתגמולי הביטוח קמה לאור פסק דינו של כב' השופט רניאל והוראת הפוליסה רק כאשר בו יש מקום לשפות המבוטח בגין כספים ששלם לניזוק. במקרה דנן במועד המחאת הזכות טרם שלם המבוטח דבר וכן בנסיבות העניין עסקינן במבוטח אשר גילה דעתו כי אין בכוונתו לשלם דבר לניזוק. בנסיבות אלו לא קמה למבוטח זכאות מכוח הוראת השיפוי בפוליסה לכספי הביטוח ומשכך לא יכול היה המבוטח להמחות דבר לעו"ד חלפין, במועד החתימה על המחאת הזכויות. 11. עוד לא מצאתי ממש בטענת ב"כ חברת כלל באשר להעדר הסכמת המבוטח לבצע תשלום על פי דרישות צד שלישי (הניזוק) כנדרש בסעיף 68 לחוק. במקרה דנן עסקינן במבוטח אשר גילה דעתו כי אין לו כל התנגדות שכספים על פי פוליסת הביטוח ישולמו לאחר וזאת בדרך של חתימה על המחאת החוב. מדובר במבוטח אשר אף גילה דעתו כבר בכתבי הטענות שהגיש בת.א. 18103/01 בבית המשפט השלום בחיפה כי על המבטח לשלם לניזוק כספים המגיעים לו על פי פוליסת הביטוח. קבלת טענת ב"כ חברת כלל לעניין זה תאפשר מתן חירות למבוטח להעדיף אינטרסיו או אינטרסי מייצגו על פני אינטרס הניזוק שרק בגין זכאותו לפיצוי בשל קרות נזק פרי התנהלות רשלנית של בעל מקצוע קמה חובה לחברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח. מצב זה אינו סביר לטעמי. 12. עוד יצוין כי העדפת אינטרס הניזוק על פני אינטרס צד ג' שהינו בא כוחו של המבוטח בהליכים המשפטים בהם נקבעה חבות המבוטח לתשלום פיצוי ובהתאמה חבות חברת הביטוח לשיפויו תואמת האמור בפוליסת הביטוח הרלוונטית מכוחה קמה חבות לחברת כלל לשלם תגמולי ביטוח. שהרי על פי הוראת פוליסת הביטוח הרלוונטית זכאי המבוטח לשיפוי בגין הוצאותיו עד גבול הכיסוי הביטוחי בתוספת 10% בגין הוצאות משפטיות אשר אושרו על ידי ב"כ המבטח במכתבו לעו"ד חלפין. לפיכך על פי הוראות הפוליסה קיימת הפרדה בין זכאות לתשלום שיפוי בגין הוצאות ששלם מבוטח כפיצוי על נזקים שגרם ובין זכאות מבוטח לשיפוי בגין הוצאות משפט שהוציא לצורך ניהול הגנתו. על פי הוראת הפוליסה לא ייתכן מצב בו חובת שיפוי בגין הוצאות משפטיות תעלה על 10% מסכום גבול האחריות הנקוב בפוליסה. במצב עניינים זה אין זה סביר לקבוע כי על פי הוראות הפוליסה ייתכן מצב בו זכאי מבוטח לשיפוי בגין הוצאות שהוציא לתשלום עבור שכ"ט עו"ד העולה כדי גובה התשלום המגיע על פי הפוליסה. לא יתכן גם מצב בו תנתן אפשרות למבוטח לאיין זכאות הניזוק לתגמולי ביטוח בדרך של שכירת ייצוג משפטי יקר בסכום העולה על סכום התגמולים על פי הפוליסה. לעניין זה צודק ב"כ חברת תל אור כי לו היה ממש בטענת עו"ד חלפין לעניין זכאותו למלוא תגמולי הביטוח על פי הפוליסה מכוח המחאת זכותו בשל גובה ההוצאות המשפטיות ששלם המבוטח לו, לא היה צורך בהמשך ניהול ההליכים המשפטיים לאחר מתן פסק הדין החלקי. (ראה לעניין זה סעיפים 15 ו- 26 לסיכומי תשובה מטעם ב"כ חברת תל אור). ד. דיון I פסק הדין של כב' השופט רניאל 1. טוענים הנתבעים בפני כי קביעותיו של כב' השופט רניאל בשני פסקי הדין שנתנו על ידו בת.א. 18103/01 סותמים את הגולל על טענות חברת תל אור כיום לפיהם קמה להם זכות עדיפה בכספים המגיעים מחברת כלל למר בוים והכול מכוח סעיפים 68, 98 לחוק. לא מצאתי ממש בטענה זו. 2. בפסק דינו החלקי לא דן כב' השופט רניאל כלל בטענות על פי סעיפים 68,69 לחוק ורק קבע כי ההודעה לצד שלישי כנגד חברת כלל אותה הגיש מר בוים התקבלה באופן שהוכרה חבות כלל על פי הפוליסה הרלוונטית עד סך 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום משלוח ההודעה ועד התשלום בפועל. על פי פסיקת כב' השופט רניאל מיום 15.6.2008 התקבלה אפוא טענת מר בוים שאם קמה לו אחריות כלשהי הרי שעל המבטחת לשאת בה. ראה סעיף 14 עמוד 32 לפסק הדין. בפסק דין זה כלל לא דן כב' השופט רניאל בסעיפים 68 ו - 69 לחוק וכלל לא נדונה תחרות בין זכויות ניזוק ונושה המבוטח. 3. גם בפסק הדין המשלים מיום 15.7.09 לא דן כב' השופט רניאל בסעיפים 68 ו - 69 לחוק ככל שאלו רלוונטיים לתחרות בין זכויות ניזוק ונושה מבוטח. בפסק דין זה נדונה רק טענת חברת תל אור אשר לטענת כב' השופט רניאל הועלתה רק בסיכומי חברת תל אור באשר לזכאותה לתשלום ישירות מחברת הביטוח על פי סעיף 68 לחוק. זכאות לתשלום מכוח סעיף 69 לחוק כלל לא נדונה, בפסק הדין הנ"ל. 4. עוד יצוין כי בפני כב' השופט רניאל כלל לא הוצגה המחאת הזכות שנתנה לעו"ד חלפין על ידי מר בוים מייד לאחר פסק הדין החלקי והוא כלל לא היה מודע לאפשרות כי מר בוים איננו עתיד לכבד פסק הדין שניתן נגדו ולשלם הנדרש ממנו על פי פסק הדין החלקי. יש לזכור כי בפסק הדין החלקי קיבל כב' השופט רניאל באופן חלקי טענת מר בוים כי אם תקבע אחריותו לפצות חברת תל אור אזי על החברה המבטחת לשאת בחובת תשלום הפיצוי בגין כך. 5. עיון בקביעת כב' השופט רניאל בפסק דינו הסופי מיום 15.7.09 מלמדת כי טענות חברת תל אור על פי סעיף 68 לחוק לא נתקבלו רק משום שחברת תל אור לא תבעה דבר מחברת הביטוח וחברת הביטוח לא הייתה צד לדיון שנוהל נגד הנתבע בשאלת הנזק. קביעת כב' השופט רניאל ניתנה על סמך ההנחה כי לא קיימת מניעה כלשהי לביצוע פסק דינו החלקי והסופי ולא דנה כלל בשאלה העומדת להכרעתי קרי האם יש מקום להעדיף זכויות ניזוק על פני זכויות נושה מבוטח מכוח סעיפים 68 ו - 69 לחוק, שעה שמתברר כי מבוטח איננו ממלא אחר פסק דין שניתן נגדו ומבקש לממש פסק דין שניתן לבקשתו כנגד מבטחתו באופן שבו יועדפו אינטרסי נושה שלו על פני זכויות הניזוק. 6. בשל האמור לעיל אין מקום לקבוע כי קביעת כב' השופט רניאל בפסק דינו הסופי לפיה אין מקום לקבל תביעת התובעים ולקבוע כי על חברת כלל לשלם לחברת תל אור (הניזוקה) ישירות תגמולים על פי הפוליסה, מאיינת האפשרויות לקבוע אחרת בתביעה שבפני. מדובר בתביעה שונה במהותה, בעילתה, עובדותיה שונות והצדדים לה אחרים. II המחאת הזכות 1. מצאתי ממש בטענות ב"כ חברת תל אור כי במועד ההמחאה לא היו למר בוים זכויות בכספים המגיעים לו על פי פסק דינו של כב' השופט רניאל מכלל ולפיכך לא יכול היה מר בוים להמחות דבר לעו"ד חלפין. 2. תוצאות פסק דינו החלקי של כב' השופט רניאל הינה על פי לשון פסק הדין כי טענת מר בוים לפיה אם קמה לו אחריות כלפי חברת תל אור על המבטחת לשאת בה וזאת עד לסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת ההודעה לצד ג'. במועד מתן פסק הדין החלקי טרם נקבע היקף האחריות. 3. בהתאם לאמור בפסק הדין החלקי על פי קביעת כב' השופט רניאל זכאי היה מר בוים במועד המחאת הזכות לאחת משתיים: I שחברת כלל תשלם ישירות (ובמקומו) לניזוק - חברת תל אור הפיצוי שנקבע בגין אחריותו להיווצרות נזק מיד לאחר שייקבע היקף הנזק בפסק דין הסופי. II שחברת כלל תשיב למר בוים סכומים שזה ישלם לחברת תל אור מיד לאחר תשלומם במסגרת חובת השיפוי על פי הוראת הפוליסה. 4. אף אחת מהזכויות הנ"ל לא ניתנת אפוא להמחאה לצד ג' כלשהו במועד ההמחאה משום שבמועד זה לא הייתה למר בוים זכות כלשהי שאינה מותנית בתשלום קודם של סכום הפיצוי שייפסק לניזוק - חברת תל אור, על ידי מר בוים. 5. זאת ועוד הוראות הפוליסה הרלוונטית קובעות זכאות שיפוי למבוטח. ללמדך ששומא על המבוטח לשאת בתשלום פיצוי בגין נזקים שגרם בטרם יהיה זכאי לשיפוי או לחילופין עליו להתיר (ולהסכים) לתשלום ישירות מהמבוטח לניזוק. הוראות הפוליסה אינן מאפשרות תשלום למבוטח בטרם זה ישלם לניזוק ואינן מעניקות אפשרות למבוטח להעדיף אינטרסי נושה שלו על פי אינטרסי מבוטחו. 6. בוודאי נכונה הקביעה הנ"ל כאשר בפני תחרות בין נושה המבוטח הזכאי לתשלום עבור הוצאות משפטיות ובין זכויות ניזוק. שהרי הפוליסה הרלוונטית קובעת תקרת כיסוי ביטוחי ובנוסף לה 10% נוספים לצורך כיסוי הוצאות משפטיות ואינה צופה אפשרות כי מבוטח יהיה זכאי להשתמש בכל תגמולי הביטוח לצורך כיסוי הוצאותיו המשפטיות ובכך ימנע תשלום לניזוק. 7. לו היה ממש בטענות הנתבעים לעניין זה צודק ב"כ חברת תל אור כי כלל לא היה צורך בהמשך ההליכים לצורך קביעת היקף חבותו של מר בוים שהרי במועד חתימת המחאת הזכות היה ברור היקף חבות חברת כלל על פי הפוליסה והיקף חובו של מר בוים לעו"ד חלפין. במועד זה עלה היקף החוב של מר בוים לעו"ד חלפין על תקרת הכיסוי על פי הפוליסה. עוד צודק ב"כ חברת תל אור כי קבלת טענות הנתבעים הייתה מאפשרת חיוב חברת כלל גם לו לא הייתה נקבעת חבות מר בוים לנזקי חברת תל אור. זאת משום שחבות חברת כלל על פי הפוליסה קמה לתשלום תקרת הכיסוי הביטוחי גם בהעדר הוכחת נזק לחברת תל אור רק בשל קיומו של נזק בשל הצורך לשלם הוצאות ייצוג משפטי. פרשנות זו אינה סבירה בעיני. 8. מכל האמור לעיל אני קובעת כי במועד החתימה על המחאת הזכות לא נעשה דבר משום שהומחו לעו"ד חלפין זכויות אשר כלל לא היו למר בוים. III הכרעה בתחרות בין זכויות סותרות 1. לצורך הכרעה בסוגיה זו עלי להכריע בין זכויות ניזוק אשר הוכרעה זכאותו לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בפעילותו המקצועית של מבוטח (מר בוים) והוכרה חובת חברת הביטוח ליתן כיסוי ביטוחי למבוטח בגין פעילות רשלנית זו מול זכאות נושה מבוטח שזכאותו לתשלום מהמבוטח קמה בשל מתן שירותים מקצועים (עריכת דין) לצורך התגוננות התביעה המשפטית שהוגשה נגד המבוטח. 2. לצורך הכרעה זו יש לדון במשטר המשפטי הקיים על פי סעיפים 68 ו - 69 לחוק. כבר נפסק כי תכליתו של הוראת סעיפים 68 ו - 69 לחוק היא: להגן על צד ג' על דרך הקניית יריבות ישירה בין ניזוק ומבטח. עוד נפסק כי הרשימה האמורה בסעיף 69 איננה רשימה סגורה. ראה: ע"א (מחוזי - תא) 2470/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלוש עופר פס"ד מיום 8.9.05 ת.א. (מרכז) 5870-08-07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלב הקואופרטיב המאוחד להובלות בע"מ החלטה מיום 15.4.08 3. פרשנים ראו בהוראות סעיפים 68 ו - 69 הוראות בהם ביקש המחוקק ליתן מעמד עדיף לניזוק מקום שבו ברורה העדר אפשרות לקבל תשלום מהניזוק - מבוטח וליתן מעמד של "כמעט מוטב" לניזוק ולשריין מעמדו בוודאי מפני זכויות צדדים שלישים. המלומד שחר ולר קובע בספרו למשל כי: "...סעיף 69 מעביר לנפגע את זכות המבוטח לתגמולים במקרה המיוחד שבו פשט הלה את הרגל או התפרק. עולה ממנו, שזכות השיפוי שיש למבוטח נגד המבטחת אינה מהווה חלק מהמאסה העומדת לחלוקה בין נושי המבוטח. ההוראה יוצרת המחאה סטטוטורית או חילופי נושים. משום שבהתקיים התנאים הקבועים בסעיף מחליף הניזוק את המבוטח כנושה של המבטחת... סעיף 69 מעביר לניזוק את הזכות לתגמולים...(ו) מהווה אפוא מקרה פרטי של המחאת זכות מכוח הדין..." (שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981- 2007, 409-405). 4. אם כך הדבר כאשר נקבע שהוראות סעיפים 68 ו - 69 יוצרת המחאה סטטוטורית בה מחליף הניזוק את המבוטח, בוודאי ניתן לקבוע כי המחאת זכויות יזומה של המבוטח שנועדה להעדיף נושה על פני ניזוק במהלך הליכים משפטים שנועדו לקבוע היקף חבות המבוטח כלפי הניזוק, איננה יכולה להביא לפגיעה בזכות הניזוק והעדפת זכות הנושה על פני המבוטח. 5. עניין זה נדון בפירוט על ידי כב' השופט אוקון אשר דן בתחרות בין זכויות נושי מבוטח וזכויות ניזוק בפסק דינו בבש"א (ת.א.) 11736/99 כלל חברת לביטוח בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל, פס"ד מיום 28.10.99 (להלן: "פסק דין השופט אוקון"). בפסק דין השופט אוקון נדונה תחרות בין זכויות כאשר זכויות הנושים נבעו מעיקולים שנרשמו לאחר שארע האירוע שגרם לנזקים לניזוק ובגינם נחתם במסגרת הליכים משפטים הסכם פשרה בין הניזוק והמבוטח כאשר לא היה כל ספק בנכונות זכויות הנושים ולא הועלתה כל טענה נגד חוב המבוטח להם. על פי פסק דין כב' השופט אוקון יש לקרוא את סעיפים 68 ו - 69 לחוק בכפיפה אחת ושניהם לטעמו יוצרים משטר שלם המקנה מעמד מהותי לצד ג' המצוי על סף מעמד של מוטב או כמעט מוטב, בעל מעמד מיוחד כבר מעת כריתת חוזה הביטוח. לדעת כב' השופט אוקון עם קרות מקרה הביטוח הופך הניזוק לבעל עניין כאשר סעיפים 68 ו - 69 מעניקים לו זכות מהותית לגבות כספים ישירות מהמבטח, כפוף לטענות שיכול היה המבטח להעלות כנגד המבוטח וזאת אף במקרים רחבים מאלו האמורים בסעיף 69 לחוק. לדעת כב' השופט אוקון סעיף 69 אינו יוצר רשימה סגורה של מקרים בהם קמה חבות ישירה למבטח כלפי הניזוק וזה האחרון גובר על נושים אחרים של המבוטח. לדידו סעיף 69 יוצר הסדר מינימאלי המהווה המחשה לעדיפות הכוללת של הצד השלישי, הכול במטרה להרחיב מטרות ההגנה על הניזוק וליתן לו כלי נוסף על זכות התביעה שיש לו כלפי המבטח כדי לאפשר לו להיפרע מהמבטח ולממש זכויותיו המהותיות כלפי המבוטח. עמדת כב' השופט אוקון שתוארה לעיל שבה ואומצה בפסק דין כב' השופט ד"ר ורדי בע.א. (ת"א) 2470/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלוש עופר פס"ד מיום 8.9.05. 6. האמור בפסק דין המקיף של כב' השופט אוקון ישים ונכון בענייננו. בודאי נכון הדבר כאשר מדובר בהמחאת זכויות לעו"ד חלפין שבאה אל העולם לאחר קרות מקרה הביטוח ולאחר שנקבעה חבות המבוטח ולצורך הבטחת תשלום הוצאות משפטיות בהליך שנועד לקבוע היקף חבות המבוטח. האמור לעיל בפסק דין כב' השופט אוקון תואם מטרת החוק, הגיונם של הדברים והגיון הצירוף המחייב העדפת אינטרס הניזוק במקרה דנן על פני המחאת הזכות המעניקה זכות בכספי ביטוח לבא כוח הניזוק. זאת למרות שתשלום שכר טרחתו (בסכום מוגבל) מוסדר בנפרד בהוראת הפוליסה הרלוונטית בסך של 10% נוספים לסכום הביטוח. 7. אין ממש בטענה כי במקרה דנן לא חל המשטר הנוצר בסעיפים 68 ו- 69 לחוק משום התנגדותו המפורשת של המבוטח לשלם לאחר. לטעמי ממועד בו הגיש המבוטח ההודעה לצדדים שלישים כנגד המבטח, עוד בטרם ניתן פסק הדין הראשון של כב' השופט רניאל, ובוצעה ההמחאה, נתן הוא דעתו כי הוא מסכים שהמבטח יישא במקומו בתשלום כספים המגיעים לניזוק. כל מטרתה של ההודעה לצד שלישי שהוגשה על ידי המובטח נגד המבטח הייתה לגרום לחיובו של המבטח לשלם במקום המבוטח כספים המגיעים לניזוק. זאת ועוד ממועד חתימה על המחאת הזכות בוודאי נתן המבוטח הסכמתו כי חברת הביטוח תשלם לאחר. אין לטעמי ליתן בידי המבוטח הזכות גם מכוח הוראת סעיף 68 לחוק לבחור מיהו האחר שרק אליו מסכים המבוטח כי כספי המבטח יועברו. מהרגע בו הסיר המבוטח התנגדותו לתשלום כספי ביטוח ישירות לצד שלישי אין לאפשר לו לבחור למי מותר לחברת הביטוח לשלם כספי הביטוח ובכך לאיין זכאותו של הניזוק שמעמדו על פי הוראת החוק עדיף ותגמולי הביטוח נועדו לפצותו על נזקיו. לפיכך אין ממש בטענות חברת הביטוח כי במקרה דנן לא התקיימה הוראת סעיף 68 לחוק משום התנגדות המבוטח לתשלום לניזוק. 8. עוד יש לזכור כי במקרה דנן לא הובעה התנגדות המבוטח לשלם לניזוק כספים במועד קרות אירוע הביטוח שהוא המועד הרלוונטי. התנגדות המבוטח קמה אם בכלל לאחר מתן שני פסקי הדין של כב' השופט רניאל אשר קבעו חבות המבוטח והקפה בעת בו ביקש המבטח לבצע תשלומים על פי הפוליסה ועל פי האמור בפסק הדין. גם התנגדות זו הובעה על ידי ב"כ המבוטח, עו"ד חלפין שהינו בעל אינטרס בכספי הביטוח ולא על ידי המבוטח עצמו שכלל לא נטל חלק בהליכים שבפניי לפיכך לא הוכחה כנדרש קיומה של התנגדות על פי סעיף 68 לחוק במועדים הרלוונטיים. III הוראות הפוליסה 1. אין ממש בטענות הנושה עו"ד חלפין לפיה עדיפה זכותו על פי המחאת הזכות בכספי תגמולי הביטוח משום ששינה מצבו לרעה ורק בהסתמך על המחאת הזכות המשיך לייצג המבוטח בהליכים שנועדו לקבוע הקיף חבות המבוטח כלפי הניזוק. 2. על פי הוראת הפוליסה הרלוונטית חבות המבטח לשפות המבוטח בגין תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד נפרדת ושונה מחבותו לשלם לניזוק כספים בגין חבות המבוטח לפצותו. 3. בפוליסה נקבע במפורש כי חבות המבטח לשאת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד לא תעלה על 10% מסכום הביטוח ותתווסף על סכום זה. ללמדך כי בפוליסה הסכימו הצדדים מפורשות לא לאפשר מצב בו תסוכל מטרת הפוליסה וכל כספי התגמולים ישמשו לפירעון חוב המבוטח בגין שכר טרחה. 4. על הוראות אלו שבה וחזרה נציגת חברת הביטוח במכתבה למבוטח עובר לפנייתו ליטול ייצוגו בהליכים שהוגשו נגדו על ידי הניזוק. ראה לעניין זה נספח 1 לכתב ההגנה, מכתב המבטח מיום 21.10.01. 5. עוד יש ממש בטענות ב"כ חברת תל אור במקרה דנן כי לו היה ממש בטענת עו"ד חלפון לעניין זכאותו בכספי הביטוח לצורך כיסוי חוב המבוטח לו בגין ייצוגו לא היה כל הגיון להמשיך ההליכים בפני כב' השופט רניאל אשר נועדו לקבוע היקף חבות המבוטח כלפי הניזוק וגובה שיעור הפיצוי המגיע. שהרי כבר ממועד מתן פסק הדין הראשון היה ברור כי חבות המבטח מוגבלת לסך של 50,000 ₪ על פי הפוליסה ובמועד זה לטענת עו"ד חלפין היה סכום זה מספיק רק לכיסוי חוב המבוטח אליו. 6. לעניין זה אציין עוד כי אין ממש בטענות ב"כ חברת תל אור כי לא הוכח במקרה דנן קיומו של הסכם שכר טרחה בין המבוטח ועו"ד חלפון. לטעמי הסכם שכר טרחה יכול שיהיה בעל פה וצדדים יכולים להסכים בעל פה על תשלום שכר טרחה על פי שעות עבודה. קיומם של חשבוניות ששולמו וחשבוניות שכר טרחה שטרם נפרעו כמו גם תצהיר המלמד על טיב ההסכמה בין הצדדים די בו לטעמי להוכחת זכאות עו"ד חלפין לתשלום שכר טרחות בגינה נחתמה המחאת הזכות. לאור קביעותיי הנ"ל אין גם מקום להמשיך ולדון בעניין זה שהרי גם בהנחה כי קיים הסכם שכר טרחה לא קמה זכאות לעו"ד חלפין בכספי תגמולי הביטוח, הדוחה זכויות הניזוק. IV סכום התגמולים המגיע (טענות לעניין ריבית וקיזוזים) 1. לא מצאתי ממש בטענות ב"כ חברת תל אור באשר לסכום המגיע למרשתו מחברת הביטוח בגין תגמולי הביטוח. צודקים ב"כ המשיבים - נתבעים כי עניין זה הוכרע על ידי כב' הרשם שי גור אשר קבע מהם הסכומים שיש להפקיד בתיק ההוצאה לפועל לרבות מהם הקיזוזים וההפחתות שיש לבצע מהסכומים שנפסקו על ידי כב' השופט רניאל. לפתחו של בית משפט זה הונחה רק ההכרעה במחלוקת לעניין מרוץ הזכויות בין הניזוק מחד ונושה המבוטח מנגד. משכך אין מקום לדון עוד בטענות ב"כ חברת תל אור באשר לסכום התגמולים המגיע. 2. גם לגוף העניין לא מצאתי ממש בטענת ב"כ תל אור. זכות קיזוז קמה למבטח בנסיבות המקרה דנן משום שמדובר בזכות שהוקנתה בפסק דינו של כב' השופט רניאל למבוטח כנגד המבוטח באותו עניין עצמו. ולפיכך טענה העומדת למבטח כנגד מבוטח עומדת גם כנגד הצד השלישי הבא בנעליו גם מכוח סעיפים 68 ו - 69 לחוק. ראה לעניין זה אמירתו של כב' השופט אוקון בסעיף 19 לפסק הדין שנידון לעיל בפרוטוקול. ויובהר, לא מדובר בזכות קיזוז אשר קמה מכוח עסקאות נוגדות אלא בזכות קיזוז מכוח אותו פסק דין ולעניין זה צודק ב"כ חברת כלל בטיעוניו בסיכומים מטעמו. מזכות הקיזוז הנטענת על ידי חברת הביטוח כלל יש להפחית סכום המע"מ שאין לקזזו. 3. אשר לטענת ב"כ חברת תל אור לזכאות לריבית יובהר כי בפסק דינו הראשון קבע כב' השופט רניאל בסעיף 15 ו' כי חבות חברת כלל תהיה בסך 50,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת ההודעה לצד ג' נגדה קרי מיום 13.6.2002. אין אפוא תימוכין לטענת ב"כ התובעת כי יש להצמיד סכום הביטוח ממועד הוצאת הפוליסה ועד יום 13.6.2002. 4. עוד יש ממש בטענת ב"כ חברת כלל כי אין לקבוע זכאות לתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפקדת הכספים בקופת תיק ההוצאה לפועל ביום 9.3.2010 שהרי סכום ההפקדה יועבר על פי האמור בפסק דין זה לזכאים לו בצירוף כל התוספות שנצברו על הסכום בקופת ההוצאה לפועל. 5. צודק ב"כ כלל כי חברת תל אור נכנסת לצורך עתירתה לקבלת תגמולי הביטוח בנעלי המבוטח וקמה לה זכאות לתבוע רק את שנפסק למבוטח. סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבלת התביעה בחלקה ומחייבת את כלל לשלם לתובעת הכספים שנפסקו לטובת מר בוים בפסק הדין של כב' השופט רניאל תוך עריכת הקיזוז הנדרש (למעט מע"מ) של הכספים אשר הורה כב' השופט רניאל שעל מר בוים (המבוטח) לשלם לכלל חברה לביטוח בע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסקי הדין של כב' השופט רניאל. כספים אשר הופקדו בקופת תיק ההוצאה לפועל יועברו לתובעת על חשבון פירעון פסק דין זה באמצעות בא כוחה. כן ישלמו הנתבעים 1-3 יחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ לתובעת. חבות התשלום לרבות חובת תשלום ההוצאות תהיה בחלקים שווים ותחול שווה בשווה על כל אחד מהנתבעים. כספים שהופקדו על ידי מי מהצדדים בקופת בית המשפט לרבות ערבות יושבו למפקידיהם באמצעות בא כוחם לאחר תשלום הוצאות אגרה, עדים ומומחים על פי החלטה קודמת של בית משפט זה. נושה מובטחנושהעורך דין