קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון במסמכי החברה: מבוא: ביום 24.11.10 הגישה התובעת תובענה, בדרך של המרצת פתיחה, במסגרתה ביקשה להורות למשיבים להציג מסמכים המתייחסים לניהולה של הנתבעת 1, וכן להורות על הצגת מסמכים המתייחסים לתפקידו של הנתבע 2, כמנהל ובעל שליטה בנתבעת 1 וכן כמנהל ונציג מטעמה אצל הנתבעת הפורמאלית 3. בתשובה לעתירה טענו הנתבעים 1 ו-2, בין היתר, כי אין לתובעת זכות לעיין במסמכים המבוקשים. עוד נטען כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. באשר למרבית המסמכים המבוקשים חלה התיישנות ולפיכך יש לדחות את התובענה על הסף. ביום 24.02.11 הגישה הנתבעת 1 בקשה לסילוק התובענה על הסף, מן הנימוקים המפורטים. הנתבע 2, וכן הנתבעים הפורמאליים הצטרפו לבקשת הנתבעת 1 לסילוק התובענה על הסף.   הצדדים: התובעת משמשת כדירקטורית בנתבעת 1 ומחזיקה ב- 5%, מהון המניות של החברה. הנתבעת 1 הינה חברה מאוגדת כדין בישראל אשר התאגדה בשנת 1993. הנתבעת 1 מחזיקה ב- 30% ממניות הנתבעת 3 (להלן לצורך הדיון תקרא: "חברת הבת"). הנתבע 2, מר סמיר עוואד, הינו בעל רוב מניות בנתבעת 1, דירקטור רשום ומנהל פעיל. הנתבע 4, רואה חשבון במקצועו, שימש כרואה החשבון של הנתבעת 1 משנת 1993 ועד לשנת 2010 הנתבעים 3 ו-4, צורפו לתובענה כמשיבים פורמאליים בלבד בלא שנתבקש כנגדם סעד אופרטיבי כלשהו.   דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה ובתשובות לה וכן לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק על הסף ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה, פרט לקבוע בסעיף ד' שלהלן, להידחות על הסף, כפי שאפרט להלן. אוסיף, כי בדיון שהתקיים בפני ביום 17.5.11, הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירות המצהירים כולם.   השאלות הדרושות הכרעה הן שניים: 1. האם לתובעת, כדירקטורית ובעלת מניות בנתבעת 1, זכות עיון במסמכים שונים של חברה-בת, בענייננו הנתבעת 3.   לטענת התובעת, המסמכים המצויים בידי הנתבעת 3 דרושים לה לשם הגשת תביעה נגזרת, בשל טענתה לקיפוחה כמיעוט בחברה - הנתבעת 1, וביצוע פעולות שאינן לטובת החברה, תוך ריקון החברה מתוכן. טענה זו דינה להידחות.   המסגרת הנורמטיבית: החוק הישראלי, אשר מכיר בזכות עיון רחבה של דירקטור בכל מסמכי החברה, אינו מכיר בזכות עיון גורפת במסמכים של חברה-בת. סעיף 265(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע זכות עיון מוגבלת במסמכים של חברה קשורה על ידי דירקטור חיצוני, ולפיו: "בית המשפט רשאי, לבקשת דירקטור חיצוני, לקבוע כי הזכות האמורה בסעיף קטן (א) תחול גם לגבי מסמכים ורישומים של כל חברה קשורה, אם השתכנע כי המידע המבוקש חשוב לביצוע תפקידו כדירקטור חיצוני".   פרופ' ציפורה כהן התייחסה לזכות העיון לפי סעיף זה בספרה בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות,כרך ב' התשס"ח-2008 ואלה דבריה: "זכות זו מוגבלת הן בהקנייתה רק לדירקטור חיצוני ולא לכלל הדירקטורים בחברה, בהבדל מזכות העיון במסמכי החברה המוקנית 'לכל דירקטור', והן בהתניית השימוש בה באישור בית המשפט. ניתן ללמוד מהוראה זו, שעוסקת בזכות העיון של הדירקטורים, על מדיניות של החוק שלא להכיר בזכות עיון במסמכים של חברות קשורות גם כאשר קיימת זכות עיון במסמכים של החברה שבה הם משרתים" (שם, בעמ' 89).   יפים לעניין זה גם דבריה של כב' השופטת ענת ברון בה"פ (ת"א) 1120/07 רוגוזינסקי נ' א.תק אלקטרוניקה ותקשורת לישראל בע"מ, : "...המבקש הוא בעל מניות מיעוט במשיבה 1. הוא אינו בעל מניות במשיבה 2 וגם לא במשיבה 3. הזכות למידע ולעיון, ככל שקימת לבעל מניות בתור שכזה, מעוגנת בהוראות חוק החברות כפי שצוטטו לעיל; והמבקש לא הצביע על מקור אחר לזכותו לעיין במסמכי אותן חברות שהוא אינו מחזיק במניותיהן. העובדה שמשיבה 1 היא בעלת שליטה במשיבות 2 ו- 3 היא כשלעצמה אינה מקנה למבקש כל זכות למידע ועיון במסמכיהן בתביעה כפי שהגיש, שכל עילתה בעצם זכות העיון" (ניתן ביום 31.12.09).   מכלל האמור לעיל למדנו, כי לתובעת אין זכות, עפ"י הדין הקיים, לעיין במסמכיה של הנתבעת 3, ולפיכך דין תביעתה לקבלת מסמכיה של הנתבעת 3 לעיונה, להידחות על הסף.   הדין הקיים בארה"ב באשר לזכות העיון של בעל מניות במסמכים של חברה-בת: פרופ' ציפורה כהן בספרה דנה גם בדין הקיים בארה"ב בנושא זה ומציינת כי החוק במדינת Delware, אשר מכיר בזכות עיון רחבה, תוקן בשנת 2003 באופן שהוא מחיל את זכות העיון גם לגבי מסמכים של חברה-בת בתנאים הקבועים שם. היקף תחולתו של סעיף החוק המתוקן נדונה בבית המשפט ב-Delware בעניין Orloff v. Weinstein Enterprises, Inc. באותו מקרה, בית המשפט לא קיבל את הטענה, כי הזכות לעיון מצומצמת רק ביחס לחברה-בת בשליטה מלאה של החברה- האם, והכיר בזכות העיון של התובע במסמכים של החברה-הבת המוחזקים על ידה. בערעור שינה בית המשפט העליון את ההחלטה וקבע כך: "under section 220(b), the inquiry in each specific case is not whether the parent has the power to control the affairs of the subsidiary, but whether by exercising actual control, the parent corporation alone can cause the subsidiary to produce its documents"(Weinstein Enters v. Orloff, 870 A. 2d 499 (2005), Ibid, at p. 510) מכאן שעפ"י החוק וההלכה אשר חלים במדינת Delware , רשאי בעל מניות לעיין במסמכים שלך חברה-בת בתנאים מסוימים, כאשר תנאי מהותי הוא שליטה בפועל של חברת האם בחברה-הבת. בישראל, כאמור, אין הוראת חוק סטטוטורית המאפשרת לבעל מניות לעיין במסמכים של חברה-בת, ומשכך התובעת אינה רשאית לעיין במסמכים של הנתבעת 3. יחד עם זאת, כאן נראה ראוי שהמחוקק ייתן דעתו בשאלה זו. בעניין זה אני מצטרפת לעמדתה של פרופ' ציפורה כהן לפיה ראוי לכלול בחוק החברות התייחסות לזכות עיון במסמכים של חברה קשורה, בדומה להסדר שנקבע בחוק ב-Delware , כאמצעי לחיזוק ההגנה על בעלי המניות בחברה (שם בעמ' 89- 90).    2. האם תביעת התובעת לגילוי מסמכים שונים של הנתבעים 1 ו-2 נתיישנה.   הסעדים העיקריים להם עותרת התובעת מפורטים בסעיף 121 לתובענה, כדלקמן: (א) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 להמציא לתובעת את כל המסמכים הקשורים בסכום של 216,562 שהוזכר בדו"ח רווח והפסד של החברה (הנתבעת 1) לשנה שהסתיימה ביום 31.12.1994, אשר שולמו כריבית לבעלי המניות על פי הדו"ח הנ"ל.   (ב) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 להמציא לתובעת את כל המסמכים הקשורים בסכום של 552,606 אשר נרשם כזכות לחברה בהתאם למאזן ליום 31.12.1994.   אין מקום להעתר לבקשת התובעת בסעיף א' ו-ב' לעיל. בקשתה מתייחסת לדו"ח ומאזן משנת 1994, ומשכך חלפה זה מכבר תקופת ההתיישנות הקבועה בדין. סעיף 173(ג) לחוק החברות קובע, כדלקמן: "הדוחות יוחזקו במשרדה הרשום של החברה שבע שנים לפחות ממועד עריכתם, לעיונם של הדירקטורים בחברה ובעלי המניות". מכאן ברור, כי עתירת התובעת לקבל לידה מסמכים הקשורים בדו"ח רווח והפסד וכן מאזן של הנתבעת 1 משנת 1994, נתיישנה לפני שנים, שכן חלפו כ- 17 שנים מהמועד אליו מתייחסים הדוחות, וכעשר שנים מתום תקופת ההתיישנות הקבועה בדין.   (ג) התובעת ביקשה עוד לחייב את הנתבעים 1 ו-2 (לרבות הנתבעת 3, באמצעות הנתבע 2), להמציא לידיה את כל האישורים הקשורים לתשלום או קבלת חלקה של הנתבעת 1 ובעלי מניותיה בסכום של 1,200,000$ שבהתאם להסכם ההקצאה מיום 6.2.1995 (להלן: "הסכם ההקצאה") שנערך בין הנתבעת 3, לבין אפריקה ישראל להשקעות בע"מ. כן ביקשה לקבל פירוט מדויק של הכספים ששולמו לידי הנתבע 2 (מר סמיר עואד) באופן אישי ובאמצעות מי מטעמו.   דין בקשה זו של התובעת להידחות. תחילה נדגיש, כי הסכם ההקצאה נחתם בשנת 1995, וכך גם העסקאות שנעשו בגינו. לפיכך, חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 שהינה בת 7 שנים. בנוסף, טענת התובעת, אשר לא נתמכה בראיות כלשהן, לפיה העובדות הרלוונטיות (הונאה ורמאות), נתגלו לה רק בחודשים האחרונים, אין בה ממש. סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע, כך: "7. היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה". התובעת טוענת, כי הנתבעים הונו ורימו אותה ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות מהיום בו גילתה, לכאורה, את התרמית וההונאה, היינו, לפני מספר חודשים, כטענתה. התובעת לא תמכה טענתה זו בראיות של ממש, וטענותיה בעניין זה נטענו בעלמא. בתגובתה לבקשה לסילוק התובענה על הסף, מפנה התובעת לסעיף ח' בעמ' 4 שבהמרצת הפתיחה, ולסעיפים 42-45 שם. כמו כן מפנה התובעת לסעיף 7 בתצהירה ולסעיף 14 בתצהירו של כאמל דאהר (שצורפו לכתב ההמרצה). לטענתה בסעיפים אלה פורטו הנסיבות בהן נתגלתה לה ההונאה והתרמית של הנתבעים כלפיה וכן אימתי נתגלתה. עיון בסעיפים אליהם מפנה התובעת אין כדי להועיל לה, שכן, טענת התובעת בדבר התרמית אינה נתמכת בראיות כלשהן, כפי שאפרט להלן. בסעיף ח' בעמ' 4 להמרצת הפתיחה נטען: "הנושאים המפורטים להלן נחשפו בפני המבקשת רק לפני מספר חודשים ובחלקם- נחשפו בפניה רק לאחר הגשת עתירה קודמת בתיק ה"פ 18977-06-10..." בתובענה לא מצאנו כל פירוט באשר לנסיבות ולזמנים המדויקים שבהן נתגלו לה מעשי התרמית הנטענים על ידה. אלא טוענת טענה זו בעלמא, ללא בסיס כלשהו לטענותיה, וללא כל פירוט ואף מינימלי ככל שיהיה. תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". התובעת לא פירטה את טענת התרמית כפי דרישת תקנה 78 לעיל, ובעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.   בסעיף 42 לכתב ההמרצה נטען: "עד לפני כשנה, נתנה התובעת את אמונה המלא בנתבע והאמינה כי הוא פועל בחברה, בחברת ארמון ההגמון ובכל יתר החברות הקשורות, בשירות החברה, לטובתה, ולטובת בעלי מניותיה ובכללם גם לטובת התובעת עצמה". כאן המקום להדגיש, כי עצם טענתה שנתנה אמון מלא בנתבע 2, אין בה כדי לפטור אותה מחובתה כדירקטורית לפקח ולעקוב אחר הנעשה בחברה. תפקידה כדירקטורית כולל קריאת מאזנים, דוח"ות רווח והפסד, התנהלות נושאי משרה בחברה וכדומה. העובדה כי התובעת מצהירה על עצמה כמי שלא מילאה אחר חובתה כדירקטורית כאמור, אין בה כדי להצדיק את חוסר הידיעה לה היא טוענת. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 298, לפיהם: "הכרת מצבה של החברה 46. דירקטור סביר צריך להתעניין בענייני החברה ולהכיר אותה. עליו להיות מודע למצבה הפיננסי. דירקטור אינו יכול לקיים את חובותיו בדירקטוריון אם אין לו מושג של ממש על הנעשה בחברה, או שההתעניינות שלו היא ספורדית ושטחית" (שם, בעמ' 321) (ההדגשה של נ.מ.).   בסעיף 43 לכתב ההמרצה טוענת התובעת: "רק לאחר שהתגלו סכסוכים בין מרכיבי חברת ארמון ההגמון בינם לבין עצמן, בין יחידי חברת ארמון ההגמון לבין באי כוחם, עורכי הדין שייצגו אותם בתביעות ובהליכים נוספים וכן עם חלק מבני העדה האורתודוכסית בנצרת, החלו להגיע לידיעת התובעת מסמכים שונים שבעקבותיהם נפקחו עיניה". גם כאן, התובעת איננה טורחת לפרט מתי נתגלו הסכסוכים הנטענים, שבעקבותיהם, הגיעו לידה, כטענתה, מסמכים אשר "פקחו את עיניה", מהם אותם מסמכים ומהיכן הגיעו ומתי. משכך, מסקנתי היא, כי מדובר בטענה סתמית, שאיננה מבוססת ודינה להידחות.   בסעיף 45 לכתב ההמרצה טוענת התובעת, כך: "מהמסמכים והמידע שהגיעו לידי התובעת במהלך החודשים האחרונים, מסמכים שהתקבלו בחלקם מהנתבע בעצמו... הצטיירה תמונה שונה לגמרי מזו שהנתבע מנסה להציג. ממסמכים אלה עולה חשש כבד מאד כי התנהלות הנתבע גובלת בפלילים וכי יש חשד מבוסס שנגזלו מהחברה ומארמון ההגמון כספים במליוני שקלים". גם בסעיף זה, עדים אנו למילים בעלמא ללא שהתובעת מתכבדת לפרט אילו מסמכים הגיעו לידה בחודשים האחרונים, המעלים "חשש כבד מאד כי התנהלות הנתבע גובלת בפלילים", כמו כן, טענתה כי יש "חשד מבוסס שנגזלו מהחברה ומארמון ההגמון כספים במליוני שקלים", טענה סתמית היא, שכן אין התובעת מפרטת על מה מבוסס החשד כאמור. התובעת מפנה לסעיף 7 בתצהירה שצורף לכתב ההמרצה וכן לסעיף 14 בתצהירו של כאמל דאהר, התומך גם הוא בהמרצת הפתיחה. עיון בסעיפים אלה מלמד על כי התובעת ומר כאמל דאהר נמנעו מלפרט את העובדות המבססות את עילת התביעה. אלא, כל שמפורט בתצהירים ובסעיפים הנזכרים, הינן הפניות לכתבי הטענות, קרי, התצהירים אינם מפורטים כלל. כך או כך, עיון בסעיפים אליהם מפנה התובעת, איננו מעלה ואינו יכול להוות בסיס לטענותיה בדבר תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות. מכלל האמור, ברור כי התובעת איננה יכולה לסמוך תביעתה על הקבוע בסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. עוד נדגיש, כי במשך כל השנים שימשה התובעת כדירקטורית בחברה הנתבעת 1. לא מצאנו בין טענותיה טענה, כי היא ביקשה לקבל לידיה מסמכים כלשהם, או כי לא ידעה או לא יכולה היתה לדעת אודות הסכם ההקצאה, או מאזן כלשהוא שנערך לחברה - נתבעת מס' 1, וזה לא נמסר לה לבקשתה. כל טענותיה הינן סתמיות ואינן מפורטות כלל, כך שאין בסיס לקביעה כי יש צורך בשמיעת ראיות לשאלת ההתיישנות כדי שיהיה בפני בית המשפט ראיות והוכחה לנטען בכתב הטענות.   טענת התובעת לפיה העובדות נשוא התביעה נתגלו לה רק בשנה האחרונה ולפיכך יש להחיל במקרה זה את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, דינה להידחות.   סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע, כך: "8.נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הכלל הוא, כי נטל השכנוע לקיומם של תנאי סעיף 8 לעיל, מוטל על הטוען לתחולתו. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט אברהם יעקב בת"א (מרכז) 13229-09-11 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-מח 2010(4), 14004, 14007 (2010) לפיהם: "הנטל להוכחת הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו. כך, על המבקש להסתמך על כלל הגילוי המאוחר, לטעון בכתב טענותיו את העובדות המבססות טענה זו ולהראות, ראשית, כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה, ושנית, כי עובדות אלה נעלמו ממנו "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן".   בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (טרם פורסם, , 19/09/10) נקבע כי המבחן אודות ידיעתו בפועל וידיעתו בכוח של התובע הוא מבחן אובייקטיבי, הנמדד על פי אמות המידה של האדם הסביר והאמצעים הסבירים, תוך התחשבות בנסיבות העניין, להבדיל מתכונותיו ונסיבותיו האישיות של התובע.   בסעיף 8 בחוק ההתיישנות, אין די בכך שהתובעת תראה כי לא ידעה אודות אופן חיוב הריבית השנוי במחלוקת בחשבונה, אלא שעליה להראות כי העדר הידיעה נבע מסיבות שלא היו תלויות בה וכי לא היה עליה לדעת אותן".   ובענייננו, המבקשת אף לא טענה לנסיבות שאינן תלויות בה וכן לא טענה כי ביקשה לבדוק מסמכים אלה, או כל זכות אחרת הנובעת מהם, ו/או כי לא ידעה אודות הסכם ההקצאה כדירקטורית בחברה, ו/או כל טענה אחרת שיש בה כדי לשכנע את בית המשפט כי ראוי שתישמע טענתה זו במסגרת הראיות שיבואו לפניו. טענה סתמית וכוללנית כפי שנטענה בתובענה ובתגובתה, איננה יכולה לעמוד אף לא במסגרת כתבי הטענות שעל פניו מלמד, כי טענות סתמיות הן.     (ד) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 לדווח על שני הסכומים בסך 120,000 ₪ ובסך של 144,000 ₪ אשר שולמו על ידי החברה לחברת ארמון ההגמון - הנתבעת 3, לרבות מטרת התשלומים, החלטות החברה (הנתבעת 1), וחברת ארמון ההגמון (הנתבעת 3), בעניין תשלומים אלה, וכן להמציא את העתק ההמחאות, החשבוניות והקבלות בגין התשלומים הנ"ל. דין טענה זו להתקבל. בישיבת הדירקטוריון של הנתבעת 1- סמיר עואד בע"מ מיום 24.8.10, נשאל הנתבע 2 אודות כספים ששילמה חברת סמיר עואד בע"מ לנתבעת 3, לרבות תאריכים בהם שולמו הכספים, לידי מי שולמו, באיזה אמצעי תשלום ובעבור מה שולמו. הנתבע 2 השיב כך: "הנה שתי העברות שבוצעו מחב' סמיר עואד בע"מ לחב' ארמון ההגמון. זאת על סך 120,000 ₪... והנה עוד אחת (העברה) ע"ס 144,000 ₪" (ראה פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון בחברה הנתבעת 1 מיום 24.8.10, נספח כד לכתב ההמרצה). בישיבת יום 17.5.11 שהתקיימה בפני, הודיע ב"כ הנתבע 2 כך: "אני מודיע שאני אתן לחברי את שני המסמכים שהוצגו בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של הנתבעת 1 מיום 24/8/10. אני אמציא הגם את הקבלות לבית המשפט עד ליום 19/5/2011" (עמ' 1 ש' 21- 22). הקבלות אכן הומצאו לבית המשפט. עיון בקבלות מלמד על כך כי כספים הועברו מאת הנתבעת 1 לידי הנתבעת 3- חב' ארמון ההגמון. אולם, לא נמצא כל פירוט בקבלות בעבור מה שולמו כספים אלה. מאחר ועסקינן בשתי קבלות, האחת מיום 20.11.09 והשנייה מיום 5.7.10, הרי שטרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בדין, היינו שבע שנים, ועל כן צריכים וראוי שיהיו בידי הנתבעת 1 המסמכים שיש בהם כדי להבהיר מהות התשלומים שבגינם ניתנו בקבלות האמורות. לשאלה, האם התובעת זכאית לקבל את המסמכים הללו לידיה כדירקטורית או כבעלת מניות בחברה, תוכרע לאחר שהצדדים יטענו טענותיהם בשאלה זו ולאחר שיתקיים דיון בפני, במידת הצורך. (ה) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 להמציא לתובעת העתק מכל הזימונים שנשלחו לכל אחת מישיבות הדירקטוריון שהתקיימו ביום 14.7.2008 וביום 27.4.2010, לרבות אישורי המשלוח והקבלה, ישיבות שהתקיימו בהעדרה של התובעת וללא ידיעתה. בישיבת יום 17.5.11 שהתקיימה בפני הודיע ב"כ התובעת, כי התובעת מוותרת על הסעד המבוקש על ידה בסעיף 121 ה', היינו, מוותרת על דרישתה להמצאת הזימונים לישיבות הדירקטוריון כאמור, בין היתר, לאור טענת ב"כ הנתבע 2 לפיה הזימונים לישיבות האמורות, נעשו טלפונית. לפיכך, מתייתר הצורך להכריע בטענה זו. (ו) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 (לרבות הנתבעת 3, באמצעות הנתבע 2) להמציא לתובעת את כל המסמכים המעידים על העברות כספים לפטריארכיה ואת כל המסמכים המעידים על קבלת הכספים בידי הפטריארכיה, בקשר עם הסכם הקומבינציה מיום 20.8.1993 (להלן: "הסכם הקומבינציה"), התוספת הראשונה מיום 30.3.2005 להסכם הקומבינציה, והתוספת השניה מיום 14.8.2008 להסכם הקומבינציה.   (ז) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 (לרבות הנתבעת 3, באמצעות הנתבע 2), להמציא לתובעת את כל המסמכים המעידים על העברות הכספים למשרד עורכי דין סוכובולסקי, הרטבי ושות' הקשורים בהכנת ועריכת הסכם הקומבינציה מיום 20.8.1993 עם הפטריארכיה, והאישורים על קבלתם בידי עורכי הדין.   דין דרישות התובעת בסעיפים ו' ו-ז' להידחות על הסף, הואיל וחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בדין, היינו 7 שנים, וכפי שפירטתי לעיל, התובעת אינה יכולה לסמוך על סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות לצורך תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות. יתרה מכך, מדובר בתשלומים של הנתבעת 3, לידי משרד עו"ד סוכובולסקי, ולפיכך, לתובעת אין זכות שבדין לקבל לידיה מסמכים הקשורים בנתבעת 3, כפי שפירטתי בהרחבה בסעיף 1 לדיון.   (ח) לחייב את הנתבע 2 להמציא את אגרת החוב שנוצרה ביום 4.1.2010 ונרשמה ברשם החברות ביום 18.1.2010 בחברת קבוצת ס.א.ב.ס נכסים בע"מ, יחד עם ההסכם מיום 28.9.2008 בין הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים והתוספת להסכם זה מיום 23.12.08 עם הנתבע. דין דרישה זו של התובעת להידחות. לא נמצא, והבקשה אף איננה מצביעה על מקור נורמטיבי כלשהו המקנה לה זכות לקבל לידה את אגרת החוב בחברת קבוצת ס.אב.ס נכסים בע"מ, שהרי אין מערכת יחסים כלשהי בין הצדדים. ההסכם מיום 28.9.08 והנספח לו מיום 23.12.08, אינם קשורים בדרך כלשהיא לחב' סמיר עואד בע"מ, הואיל ומדובר בהסכם שנחתם בין סמיר עואד-הנתבע 2 באופן אישי לבין חב' קבוצת ס.א.ב.ס נכסים בע"מ, כפי שעולה מתמצית מידע מרשם החברות (נספח כז לכתב ההמרצה), המהווה מסמך רשמי. גם התובעת עצמה בסעיף 9.4.4 להמרצה טוענת מפורשות כי עסקינן בהסכם שבין הנתבע 2 באופן אישי לבין חב' קבוצת ס.א.ב.ס נכסים בע"מ. אלא שהתובעת מוסיפה כי וטוענת, כי התנהלותו של הנתבע 2 - סמיר עוואד, איננה תקינה וכי יש בכך להעיד לכאורה כי בין הנתבע 2 לבין הפטריארכיה מתקיימת מערכת עסקית מקבילה, באופן המעלה חשש להפרת חובת האמונים כלפי החברה, על פי סעיף 254 לחוק החברות. מכל המפורט לעיל ובעיקר בשל ההתקשרות שבין הנתבע 2, באופן אישי, יש לדחות דרישתה זו של התובעת ולהורות, כי אין זו מסגרת ההליך המתאים לטענה שכזו אשר צריכה להתברר במסגרת תובענה נגזרת אם תנתן לה רשות לכך. (ט) לחייב את הנתבעים 1 ו-2 (לרבות הנתבעת 3, באמצעות הנתבע 2) להמציא לידי התובעת את כל המסמכים המעידים על דיווח ותשלום כדין בגין עסקאות מקרקעין בחלק מחלקות 1, 10, 12 בגוש 16557 בנצרת, ובחלקה 186 בגוש 16504(לרבות בגין ביטול העסקה או מכר חוזר) ובחברות המהוות "איגוד מקרקעין" כהגדרתו בסעיף 1 בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, לרבות מש"ח, שומות עצמיות, תצהירי ביטול, שומות מס, השגות, עררים, שומות סופיות ושוברי תשלום. דין דרישה זו של התובעת להידחות גם היא. תחילה נזכיר, כי עסקינן בהסכם שנכרת בין הפטריארכיה היוונית לבין חברת ארמון ההגמון, ולפיכך, אין לנתבעת זכות שבדין לקבל לידה מסמכים הקשורים בהסכם זה, הואיל ואינה זכאית למסמכים הקשורים בנתבעת 3, כפי שפירטתי בהרחבה בסעיף 1 לדיון. בנוסף נאמר, כי אף אם היה מדובר בהסכם בו קשורה הנתבעת 1, לא היה מקום להיעתר לדרישת התובעת כאמור, מחמת התיישנות, שכן ההסכם נחתם בשנת 1993.   התוצאה: התוצאה היא, כי פרט לאמור בסעיף ד' לעיל במסגרת פירוט הסעדים המבוקשים, דין התובענה כולה להידחות מן הנימוקים המפורטים מעלה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים כולם, בחלקים שווים ביניהם, בסך כולל של 20,000 ₪. עיון במסמכיםמסמכיםזכות העיון