קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיכבון של עורך דין כלפי צד שלישי: פתח דבר הבקשה המונחת בפני, הינה להשבת כספים אשר מעוכבים בידי המשיב בהתאם להוראות סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1968 (להלן- החוק), לשם הבטחת שכר טרחה, המגיע לו - לטענתו - בגין שירות משפטי שנתן למבקשים.   השתלשלות ההליכים אשר קדמו להחלטה דנן המשיב הינו עורך דין בעיסוקו. אין מחלוקת, כי המבקש 1, יזם פרויקטים לבנייה, היה לקוח של המשיב, ובמסגרת זו העניק המשיב למבקש 1 שירותים משפטיים שונים בנוגע לכמה פרוייקטים לבנייה וכן טיפול משפטי שוטף.   ביום 31.12.08, הגיש המשיב נגד המבקשים ואחרים תביעה על סך 2,355,840 ₪ בגין חוב שכר טרחה. כבר בכתב הגנתם, בין שאר טענותיהם, טענו המבקשים, כי המשיב מחזיק כספים המגיעים למבקשים ולנתבעים האחרים ומעכב את הכספים שלא כדין.   ביום 15.2.09, הגישו כל הנתבעים, לרבות המבקשים, נגד המשיב תביעה שכנגד בגין נזקים כספיים, אשר נגרמו להם - לטענתם - כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי המשיב.   עוד באותו יום, הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני, אשר כללה בקשה למינוי בא כוחם ככונס נכסים, לשם השלמת רישום העברת הזכויות במקרקעין בפרויקט הבניה "סמין" על שמם (להלן - פרויקט סמין), וכן בקשה להורות למשיב להשיב כספים, אשר התקבלו אצלו במסגרת פרויקט בניה הידוע בשם "ספיר" (להלן - פרויקט ספיר) ואשר על פי הנטען, עוכבו על ידו שלא כדין. ביום 27.5.09, דחיתי את בקשת המבקשים, ככל שהיא נוגעת לסעד מינוי כונס נכסים, וזאת מן הטעם, כי יש בכך כדי להוות למעשה נסיון לעקוף את זכות העיכבון העומדת למשיב, עוד בטרם התבררו טענות הצדדים בעניין זה. על החלטה זו, הגיש המבקשים ביום 10.6.09, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז), שנדונה ברע"א 7331-06-09. ביום 18.6.09, ניתן על ידי כב' השופט אברהם יעקב פסק דין, המאשר את הסכמת הצדדים לפיה, ב"כ המבקשים ימונה ככונס נכסים זמני בפרויקט סמין לצורך השלמת רישום הזכויות והדיון בענין השבת הכספים בפרויקט ספיר יוחזר לבית משפט דנן. בהחלטה נוספת מיום 17.3.10 דחיתי את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לסעד השבת הכספים, בין השאר, מהנימוק שהשבת הכספים לידי המבקשים עלולה להותיר את המשיב בפני שוקת שבורה, אם אכן תתקבל תביעתו. על החלטה זו, הגישו המבקשים ביום 14.4.10, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז), שנדונה ברע"א 15957-04-10. ביום 6.7.10 ניתנה על ידי כב' השופט אברהם יעקב החלטה בה נקבע, כי ההחלטתי מיום 17.3.10 תבוטל וכי על בית משפט זה במסגרת בחינת זכות העיכבון על פי סעיף 88 לחוק להידרש לבחינת השאלה "באשר לחלוף הזמן בין ההתראה לבין הגשת התביעה". מכאן, איפוא, הצורך בהחלטה דנן.    טענות הצדדים  טענות המבקשים  ביום 1.9.10, חזרו והגישו המבקשים את תמצית טענותיהם בסוגית השבת הכספים. המבקשים טוענים, כי המשיב לא עמד בתנאי סעיף 88 לחוק. זאת הואיל ובעוד שעל פי לשון החוק, זכות העיכבון מותנית בהגשת תביעה בגין שכר טרחה, תוך 3 חודשים ממועד דרישת הכספים, המשיב הגיש תביעתו לשכר טרחה זמן רב לאחר חלוף הזמן שנקבע.   עוד טוענים המבקשים, כי על כספי נאמנות אין זכות עיכבון.   המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הואיל וסעד העיכבון הינו סעד עצמי זמני, הדרישה לעמוד בתנאיו הינה מחמירה והנטל על כתפי מי שמבקש לעשות בו שימוש להוכיח כי התמלאו התנאים להפעלת זכות העיכבון.   עוד לטענתם של המבקשים, כאשר ללקוח עלול להיגרם נזק חמור ובלתי הפיך, כתוצאה מהפעלת זכות העיכבון, גוברת חובת נאמנותו של עורך הדין ללקוח והוא אינו רשאי לעשות שימוש בזכות העיכבון, זכות אותה יש להפעיל בתום לב. לטענת המבקשים, בהשוואת נזקם, קרי, הכסף שדרוש להם לשם פרעון משכנתאות וחובות, ככל שכספם לא יושב להם, ובין דרישת המשיב לתשלום מיידי של שכר טרחתו, כאשר אין חולק, לשיטתם של המבקשים, שהיה מוסכם כי שכר טרחה זה ייגבה בעתיד מרוכשי הדירות - נוטה מאזן הנזקים באופן ברור לטובתם של המבקשים.   אשר לסכומים, אשר מבוקש להשיבם, טוענים המבקשים לסכומים כדלהלן:   סך 147,263 ₪, אשר התקבל בידי המשיב ממינהל מקרקעי ישראל בחודש ינואר 2008, לאחר החלטה בהשגה על שומה, כאשר מסך זה המשיב קיזז כמוסכם את שכר טרחתו בגין הטיפול בהשגה, ואת שכר טרחת השמאי, כך שבידי המשיב נותר סך של 125,174 ₪ .   סך 60,000 ₪ , סכום המהווה סך פקדונות של נרשמי קבוצות רכישה בפרויקט ספיר, בהם מחזיק המשיב כנאמן. החזר זה מבוקש לנוכח התפרקות קבוצת הרכישה.    טענות המשיב  המשיב חולק על זכותם של המבקשים לדרוש היום, במסגרת סעד זמני, את הסעד העיקרי הנתבע על ידם בתביעה שכנגד ולקבל היום את מה שסביר שהמבקשים לא יקבלו, אף לאחר שמיעת הראיות.   לטענת המשיב, מטרת הבקשה דנן הינה לאיין את זכות העיכבון המוקנית לו כדין על כספים בהתאם להוראות סעיף 88 לחוק, ויש בה כדי לפגוע בזכותו לתשלום שכר טרחה ולהבטיחת התשלום.   המשיב טוען, כי עמד בתנאים הקבועים בהוראת סעיף 88 לחוק והגיש תביעתו במועד. לטענתו, ניהל עם המבקשים משא ומתן. במסגרת המשא ומתן נדון, בין השאר, גורלם של הכספים נשוא הבקשה, ודובר מפורשות, כי אלה ישארו בידיו וישמשו מקדמה על חשבון שכר טרחתו. לטענת המשיב, כל עוד נוהל משא ומתן זה, לא החל מירוץ הזמן למניית אותם שלושה חודשים הנזכרים בסעיף 88 הנ"ל. עוד מציין המשיב בהקשר זה, כי במהלך שנת 2008, המשיך לבצע עבור המבקש פעולות רבות לקידום הפרויקטים השונים בהם היה מעורב. גם מטעם זה, לא מצא כל סיבה להגשת תביעה לתשלום שכר טרחתו. לדבריו, רק במהלך חודש אוקטובר 2008, משלא הגיע לכדי הסכמה עם המבקש, פעל להגשת התביעה לקבלת שכר טרחתו.   בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.6.09 הנזכרת לעיל נקבע, כי כונס הנכסים, שמונה במסגרת אותה החלטה, יפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 207,000 ₪ בטרם יבצע כל שינוי ברישום הזכויות במקרקעין בפרוייקט סמין, וזאת לשם הבטחת תשלום סכום תביעתו של המשיב. לשיטתו של המשיב, החלטה זו של בית המשפט המחוזי מהווה הכרה בזכותו לעיכבון, והיא שצריכה לעמוד גם בבסיס החלטה בעניין השבת הכספים.   אשר לעצם הסכומים הנטענים על ידי המבקשים כמוחזקים בידי המשיב, טוען המשיב כדלקמן: ביחס לסך 147,263 ₪ אשר התקבלו מהמינהל : המשיב טוען כי נותר בידיו סך 54,184 ₪ בלבד, הואיל וסך 12,756 ₪ שולם כשכר טרחה לשמאי המקרקעין, סך 12,756 ₪ שולם עבור שכר טרחתו שלו, וסך 67,566.99 ₪ הועבר על ידו לתיק ההוצאה לפועל, בהתאם להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מחודש דצמבר 2008, החלטה אשר פרטיה יצויינו בהמשך. ביחס לסך 60,000 ₪ - המשיב טוען, כי עסקינן בכספי פיקדון על בסיסם המציאו בעלי המקרקעין ערבות בנקאית למינהל לענין הליכי הרישום. במילים אחרות, המשיב טוען כי כספים אלו משועבדים בבנק לטובת ערבות למינהל, שהוצאה לצורך עניינו של המבקש. המשיב טוען, כי בכל מקרה, ביחס לכספים אלו לא נתקבלה אצלו דרישה להשבתם ומכל מקום, לא יכולה היתה להישלח דרישה שכזו.   דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית   סעיף 88 לחוק קובע כדלהלן:   "להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור".   ברע"א 6208/00, כהן, וילצ'ק ושות' עורכי דין נ. ימכ"א השקעות (7000) בע"מ, פד"י נה(3)289, 292 נפסק:   "סעיף זה מקים לעורך הדין זכות לעכב כספים, נכסים ומסמכים מסוימים של לקוחו, על מנת להבטיח את יכולתו לגבות את שכר הטרחה ואת ההוצאות שלהם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו מוקנית לעורך הדין חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עורך דין כלפי לקוחו ,שמכוחה נדרש עורך הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו".   יחד עם זאת, החוק קובע בלשון מפורשת תנאים להפעלת זכות העיכבון. אחד התנאים להפעלת זכותו של עורך דין לעכב את כספי לקוחו, הינה הגשת תביעה לשכר טירחה בתוך שלושה חודשים מהיום בו דרש הלקוח בכתב את השבת מה שעוכב על ידי עורך הדין במסגרת זכות העיכבון. על הרציונל העומד בבסיס דרישת המחוקק להגשת תביעה לשכר טרחה ,בתוך שלושה חודשים, עמד בית המשפט ברע"א 6208/00 הנ"לבקבעו בעמ' 292-293:   "... משמוצגת בפני עורך הדין דרישה בכתב של לקוחו לקבל את שעוכב, נדרש עורך הדין, לפי הוראת סעיף 88 לחוק, להגיש 'תביעה' כנגד הלקוח בגין שכר טרחתו או הוצאותיו בתוך שלושה חודשים. דרישה זו נועדה להבטיח שזכות העיכוב תופעל על ידי עורך הדין אך במקום שבו נתגלע בינו לבין הלקוח סכסוך כספי של ממש, וכאשר הטענות שעל יסודן עומד עורך הדין על זכות העיכוב - המתנגשת כאמור בחובת הנאמנות שחב הוא ללקוחו - לא יהיו טענות סרק. את המונח 'תביעה' יש לפרש אפוא על פי תכלית זו, באופן שעל עורך הדין להראות כי פנה לערכאות המתאימות, בנסיבות הענין, לצורך גביית החוב שלקיומו הוא טוען". בה"פ (ת"א) 285/08, שרונים אבן יהוד נ. עו"ד שרמן יונתן, בסעיף 18 לפסק הדין, נקבע:   "העיכבון שנקבע בס' 88 נועד להמריץ את עורך הדין להביא לפתרון הסכסוך בינו לבין הלקוח. אין מדובר בזכות מוחלטת של עורך הדין, אלא בזכות המותנית בהגשת התביעה כאמור". ומן הכלל אל הפרט א. כספים שהתקבלו מהמינהל בידי המשיב התקבל מהמינהל סך 147,263 ₪ , תוצאת הליכי השגה, כמפורט לעיל. כך עולה מפורשות ממכתבו של המשיב למבקש 1, אשר צורף כנספח ב לבקשה. המשיב מודה כי מתוך סכום זה, עודנו מעכב תחת ידו סך של 54,184 ₪ להבטחת שכר טרחתו, זאת לאחר ניכוי שכ"ט שמאי, חלק משכר טרחתו שלו, וכן סכום כסף שהועבר על ידו לתיק הוצאה לפועל כמי שמחזיק בכספי חייב (סעיף 12 לסיכומי המשיב ).   נשאלת, איפוא, השאלה, האם עמד המשיב בדרישת המחוקק והגיש תביעתו במועד, קרי בתוך 3 חודשים מיום קבלת דרישת המבקשים להשבת הכספים שהתקבלו מהמינהל.   לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק בשאלה זו, ובכלל זה, הבקשה והתגובה, על נספחיהן השונים, תצהירי הצדדים וסיכומיהם, נחה דעתי, כי המשיב הגיש תביעתו לאחר חלוף המועד הקבוע בסעיף, ולפיכך יש לקבוע, כי המשיב לא עמד בתנאי הקבוע בהוראת סעיף 88 לחוק להפעלת זכות העיכבון, ואפרט.   ביום 9.3.08, שלח המבקש 1 למשיב , מכתב ,אשר צורף כנספח ה1 לבקשה. במכתב זה נכתב, בין השאר: "מדוע הכספים שהושבו על יסוד ההשגה הופקדו בחשבון נאמנות ולא הועברו לידיי, ובנוסף 'הופרש' מהם שכרו של השמאי?". במכתב צוין כי נשלח למשיב בפקס וכן צורף אישור על שליחתו במקביל בדואר רשום.   ביום 26.5.08, שלח המבקש 1 למשיב מכתב נוסף, אשר צורף כנספח ה2 לבקשה בו נכתב על ידי המבקש 1, כדלקמן: "1. בתאריך 9.3.08 נשלח אליך מכתב המבקש מידע לגבי כספים המגיעים המגיעים לי שנתקבלו מהמינהל אליך כנאמן. 2. עד היום לא קיבלתי תשובה למכתבי זה, אבקשך במיידי להעביר אלי כספים אלה היות ושימשת כנאמן להשגה זו אלי. 3. הנך מחזיק בכספים אלו שלא כדין. אנא ממך העבר אותם אלי בהקדם".   בפנינו מכתב דרישה מפורש להשבת כספים אשר הוחזקו אצל המשיב, אשר קדמה לו אף פנייה נוספת בכתב, במטרה לברר פשר החזקת הכספים בידי המשיב. על מניין שלושת החודשים להגשת התביעה להיספר ,איפוא, לכל המאוחר מיום 26.5.08. ממילא, על המשיב היה להגיש תביעתו לשכר טרחה לכל המאוחר ביום 26.8.08. המשיב הגיש תביעתו רק ביום 31.12.08, כיותר מארבעה חודשים לאחר מכן. נוכח זאת, ברי כי המשיב לא עמד במועד שנקבע בחוק להגשת התביעה כתנאי להפעלת זכות העיכבון.   יצויין כי ביום 23.9.08 שלח המבקש 1 למשיב מכתב דרישה נוסף , אשר צורף כנספח ה3 לבקשה, בו , בין השאר נכתב על ידי המבקש: "הננו מחכים להחזר הכסף שהתקבל מהמינהל בעקבות טיפולך בהשגה...". אף מנין של שלושה חודשים מתאריך זה, מביאנו ליום 23.12.08, בעוד שהמשיב הגיש תביעתו רק ביום 31.12.08.   כך או כך, בחינת נסיבותיו של המקרה מעלות, כי המשיב לא הגיש תביעתו לשכר טרחה תוך שלושה חודשים, מיום קבלת איזה מדרישות המבקש בכתב לקבלת הכספים, כמתחייב מהוראת סעיף 88 לחוק. על כן, לא התמלא התנאי הקבוע בעניין זה ואין המשיב יכול להמשיך ולעכב תחת ידו את הכספים.   ב. ניהול משא ומתן נשאלת השאלה, האם יש בניהולו של משא ומתן בין עורך דין ולקוחו כדי להאריך את מנין שלשת החודשיםהקבוע בחוק.   ממכתבו של עו"ד הרצל בן שמעון עובדיה, אשר צורף כנספח ב לתצהירו של המשיב, עולה כי בכל הנוגע לשכר טרחתו של המשיב, אכן נוהלו בינו ובין המבקש באמצעות עו"ד עובדיה הנ"ל, הליכי משא ומתן ונסיונות גישור במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2008. המבקש 1 אף אישר בעדותו בבית המשפט, כי ביחס לכספים שהוחזרו מהמינהל ניהל עם המשיב משא ומתן (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 23.12.10, שורות 16-18). ראשית, אין בטענה זו של המשיב כדי לשנות דבר, משום שניהול המשא ומתן היה לאחר חלוף שלושת החודשים ביום 26.8.08, כאמור לעיל, כאשר המשא ומתן התנהל רק בחודשים ספטמבר אוקטובר 2008.   מעבר לכך, אין לקבל את טענת המשיב, לפיה יש בניהול משא ומתן זה כדי להפסיק את מירוץ שלושת החודשים להגשת התביעה.   שאלה זו נדונה בהרחבה ואף הוכרעה בה"פ (ת"א) 285/08 הנ"ל. נאמר שם בסעיפים 16-24 לפסק הדין:   "האם יש לפרש את ס' 88 כך שמרוץ הזמנים על פיו מוארך, כל עוד מתנהל בין הצדדים משא ומתן ביחס לאפשרות להסדיר את ענייניהם בהסכמה? אני סבורה כי התשובה לכך שלילית, ואין די במשא ומתן כדי להאריך את המועד.   אני סבורה כי הפרשנות הנכונה של ס' 88 היא כי המועד שנקבע בו הוא מועד שעל עורך הדין לעמוד בו, ורק במקרים חריגים ביותר יש מקום לאפשר את הארכתו. קיומו של משא ומתן כשלעצמו איננו מצדיק את הארכת המועד.   אכן, ניתן היה לסבור כי הפרשנות הנכונה של החוק צריכה להיות כזו שלא תעודד צדדים להגיש תביעות לבית המשפט, ותעודד אותם דווקא לבוא בדברים ולמצות את המשא ומתן ביניהם לפני שהם פונים לערכאות. אף שככלל שיקול זה הוא כמובן שיקול חשוב, אני סבורה כי מכלול הטעמים הרלוונטיים בהקשר של עיכבון עורך דין, מטים את הכף לכיוון של פרשנות מצמצמת לסעיף, פרשנות שלפיה רק במקרים חריגים ניתן יהיה להאריך את התקופה של 3 החודשים.   העיכבון שנקבע בס' 88 נועד להמריץ את עורך הדין להביא לפיתרון הסכסוך בינו לבין הלקוח. אין מדובר בזכות מוחלטת של עורך הדין, אלא בזכות המותנית בהגשת התביעה כאמור.   פרשנות מצמצמת של הוראת ס' 88 הנ"ל ביחס לתקופת הגשת התביעה, תביא לכך שעורך הדין יצטרך להגיש את התביעה בהקדם, וכי הוא לא יעכב מסמכים או כספים של הלקוח שלו, אלא אם כן יש לו עילת תביעה טובה ורצינית כנגד הלקוח. פרשנות כזו גם תקטין את הפגיעה שיוצר העיכבון על זכותו של הלקוח לקניינו. בנוסף, מביאה הפרשנות המצמצמת לידי ביטוי את חוסר השוויון המבני הקיים בדרך כלל בין עורך הדין לבין הלקוח - המחייב את עורך הדין להקדים ולפנות לבית המשפט, ולא לעכב בידיו את מסמכיו של הלקוח לאורך פרק זמן בלתי מוגבל...   לכן, לדעתי, קיומו של משא ומתן בין הצדדים - ככלל - אין די בו לכן כדי להאריך את התקופה של שלושת החודשים. ראשית, אם היה די במשא ומתן כדי להאריך את התקופה, הרי שהיינו חוזרים לתאריכים שאינם ברורים ומוגדרים - שכן השאלה האם התקיים משא ומתן, מתי הוא התחיל ומתי הוא הסתיים, איננה תמיד שאלה שקל להכריע בה בצורה ודאית. לעומת זאת, קל לדעת מתי היתה הדרישה הכתובה של הלקוח מעורך הדין להשיב לו את המסמכים המעוכבים בידיו.   יתרה מזאת, מובן שבמקרים רבים לאחר מכתב הדרישה של הלקוח, יתחילו מגעים כאלה ואחרים בין עורך הדין לבין הלקוח ביחס לתשלום שכר הטרחה. מכתב הדרישה נועד בין היתר לשם כך. מגעים כאלה עשויים להסתיים בהסכמה, ועשויים אף שלא להביא להסכמה כוללת בין הצדדים. אולם עצם קיומם של מגעים כאלה, אין בו כשלעצמו כדי לעצור את מרוץ הזמנים הקבוע בסעיף - פרשנות כזו תרוקן את הסעיף מתוכן. יש להעיר בהקשר זה כי צדדים יכולים להמשיך להידבר ביניהם גם לאחר הגשת תביעה לבית המשפט ... חרף האמור לעיל עד כה, אני סבורה כי קיימים מקרים בהם יהיה מקום להאריך את התקופה של 3 החודשים (או למנוע מהלקוח להעלות טענה לפיה המועד חלף). אין מדובר במקרים בהם נוהל משא ומתן גרידא, אלא במקרים קיצוניים, בהם ברור כי הלקוח ניהל משא ומתן עם עורך הדין בחוסר תום לב, כשמטרתו היחידה או לפחות העיקרית בניהול המשא ומתן היא לגרום לעורך הדין שלא להגיש נגדו תביעה, עד שהמועד של 3 החודשים יעבור ויחלוף.   מקרה אפשרי כזה עשוי להיות למשל מקרה בו הלקוח אומר לעורך הדין במפורש כי אין מקום לכך שתוגש תביעה, משום שהוא מסכים לשלם לו את שכר טרחתו. יכולים להיות גם מקרים אחרים, ואין זה המקום לפרט את כולם. יוער בהקשר זה כי אינדיקציה חזקה לחוסר תום לב של הלקוח, עשויה להיות ניהול משא ומתן בתקופת שלושת החודשים בלבד, והפסקתו בסמוך מאוד לאחר תום התקופה הנ"ל" (ההדגשות אינן במקור - נ"ש). בענייננו, התרשמתי כי בין המבקש למשיב נוהלו הליכי משא ומתן רגילים ומקובלים שלא היה בהם, מבחינה אובייקטיבית כדי למנוע הגשתה של תביעה. לא הוכח על ידי המשיב, כי המשא ומתן נוהל על ידי המבקש 1 בחוסר תום לב כלשהו, ולא הובאה בפני כל ראיה להוכחת טענה שכזו. המשיב אף לא העלה טענה כלשהי בעניין תום ליבו של המבקש 1 במהלך ניהול המשא ומתן. טענתו של המשיב כי "דובר באופן מפורש שהכספים המוחזקים בידי ,יישארו בידי וישמשו כמקדמה על חשבון חוב שכר הטרחה המגיע לי" כאמור בסעיף 14 לתצהירו, לא הוכחה ונטענה בצורה סתמית למדי. בנסיבות אלו, סבורני, כי המקרה שבפני, אינו נמנה על אותם מקרים קיצוניים המצדיקים סטיה מהמועד שנקבע בחוק.   ג. החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל  המסקנה כי המשיב אינו זכאי לעיכבון להבטחת שכר טרחתו וחייב בהשבת הכספים המוחזקים אצלו, מתבקשת ומתחזקת גם נוכח החלטת ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת ורדה שוורץ, אשר ניתנה במסגרת ביצוע פסק דין לחיוב במזונות, בין המבקש 1 וגרושתו, המבקשת 2. החלטה זו צורפה כנספח ו1 לבקשה. בפני כב' הרשמת שוורץ הונחה בקשה לחיוב המשיב, כצד ג', בהעברת הכספים המוחזקים בידיו לתיק ההוצאה לפועל, שבמסגרתו נוהלו הליכים לגביית חוב מזונות, שחב המבקש 1 למבקשת 2. בהחלטתה מיום 28.12.08, קבעה כב' הרשמת שוורץ:   "5. הצדקו הנטען של צד ג' (המשיב - נ"ש), הוא זכות העיכבון כאשר על פניו אין כל עובדה השנויה במחלוקת בעניין זה. אין מדובר בשאלה האם קיים חוב שכר טרחה אם לאו, אלא האם חלף המועד להגשת התביעה לפי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין. אין מחלוקת כי מועד זה חלף הן לאור מכתבו של החייב (המבקש - נ"ש) מיום 26.5.08 והן לאור הטלתו של צו העיקול ביום 4.5.08. דהיינו, אין מנוס מהמסקנה כי זכותו של צד ג' לעיכבון הכספים פג תוקפה בהיעדר הגשת תביעה ואין הצדק לאי העברתם. 6. אשר על כן, הנני מורה לצד ג' להעביר את הכספים המוחזקים בידיו לתיק ההוצאה לפועל..."   טענותיו של המשיב בדבר זכותו לעיכבון כבר נשמעו, איפוא, לובנו והוכרעו. המשיב עצמו אף מציין בטענותיו, כי פעל על פי החלטת כב' הרשמת והעביר מתוך סך כספי ההשגה שהתקבלו והוחזקו על ידו, את סכום הכסף לתיק ההוצאה לפועל. מן המותר לציין, כי המשיב לא ביקש לערער על החלטה זו של כב' הרשמת שוורץ. קיימת, איפוא, קביעה שיפוטית חלוטה, שניתנה בשאלה, שהיתה טעונה הכרעה לצורך בירור העניין שנידון שם, ואשר ניתנה לאחר שלמשיב היתה הזדמנות לעלות כל טענותיו בעניין. ד. סיכום ביניים תוצאת כל האמור לעיל הינה, כי על המשיב להשיב למבקשים כל הכספים שנתקבלו בידיו מהמינהל, תוצאת הליך ההשגה, אשר עדיין מוחזקים על ידו בסך 54,184 ₪, שבהחזקתם מודה המשיב. המבקשים לא הוכיחו, כי בידי המשיב סכומים נוספים.   ה. כספי רוכשים המוחזקים בנאמנות  לעומת זאת, בכל הנוגע להשבת כספי רוכשי הדירות בפרויקט "ספיר", אשר הופקדו בנאמנות אצל המשיב, יש לדחות את הבקשה להשבתם של כספים אלו. עסקינן בכספים, אשר נתקבלו בידי המשיב מידי רוכשי הדירות בפרוייקט "ספיר", בהתאם ל"כתב התחייבות לרכישת זכויות במסגרת קבוצת שיתוף", אשר צורף כנספח ג4 לבקשה (להלן - כתב ההתחייבות). סעיף 10 לכתב ההתחייבות קובע:   "לצורך הוכחת רצינותי במעמד החתימה על כתב התחייבות זה, הריני מפקיד בנאמנות בידי ח. צברי ושות' עו"ד (המשיב - נ"ש) סך של 15,000 ₪ (להלן: "הפקדון"), אשר במידה ובקשתי זו תאושר על ידכם, ייזקפו על חשבון התמורה. אם הבקשה לא תאושר על ידכם, יושב הכסף במלואו תוך שבעה ימים". אין מחלוקת כי קבוצת הרכישה התפרקה, והעיסקה לא יצאה לפועל. במצב דברים זה, ובהתאם להוראות סעיף 10 היה צורך בהשבת הכספים לרוכשים. המבקש 1 טוען, כי הוא השיב מכיסו את הפקדונות לרוכשים. המשיב אינו חולק על טענה זו. עובדה זו גם עולה ממכתבי הרוכשים דוגמת נספחים ד3, ד4 לבקשה. בנסיבות אלו דורש המבקש 1 את קבלת הכספים לידיו. אולם, בשונה מכספי ההשגה, שעניינם נידון לעיל, מתברר שמי מהמבקשים לא העלה בפני המשיב כל דרישה בכתב להשבת כספי הפקדון. כך אמר בעניין זה המבקש 1 בדיון שהתקיים בפני: "ש. צירפת מסמכים. איפה דרשת מעו"ד צברי (המשיב-נ"ש) את אותם 60,000 ₪ ? ת. הדרישה שלי היתה בעל פה אליו הרבה פעמים כדי שישיב את הכספים. האנשים איימו עלי שאם לא אקבל את הכסף הם לא יסכימו להסיר את הערת האזהרה שלהם. אני זוכר שהיתה דרישה בעל פה לשמואל צברי להחזיר את הכספים. אני לא רואה את הדרישה בכתב" (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 23.12.10, שורות 12-15). לא הוצגה בפני ראיה כלשהי למועד בו נדרש המשיב להשיב כספים אלו, והמבקשים אף לא ציינו מה היה המועד. יוצא, איפוא, כי ביחס לכספי הפקדון, הגשת התביעה על ידי המשיב רק בסוף דצמבר 2008 אינה מונעת ממנו את הפעלת זכות העכבון. משלא העלו המבקשים טענה בדבר המועד בו דרשו את קבלת הכספים, אין הם יכולים להעלות טענה בדבר פקיעת זכות העיכבון עקב חלוף הזמן הקבוע בסעיף 88 הנ"ל. יתירה מכך, בהעדר דרישה בכתב מצד המבקשים או מי מהם להשבת הכספים לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 88 לחוק לתחילת מניית שלושת החודשים האמורים בסעיף הנ"ל. אשר לטענת המבקשים, כי זכות העכבון אינה חלה על כספי נאמנות. כאמור לעיל, סעיף 88 לחוק קובע כי עורך דין אינו יכול לעכב "כספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד". ד"ר ג. קלינג, בספרו אתיקה בעריכת דין, תשס"א-2001, מציין בהקשר זה בעמ' 300-301, כדלהלן:   "(3) כספי פקדון. אין עורך דין רשאי לעכב כספי פקדון. אין בהקשר זה, ואף לא במקום אחר בחוק לשכת עורכי הדין, הגדרה פקדון מהו. נראה, שבהקשר זה יש לפרש את המונח בדרך הרחבה ביותר. יש לראות ,לענין זה, כפקדון, כל סכום, שהגיע לידיו של עורך הדין ואשר יועד לתכלית מסוימת, שאינה מסירתו של הסכום ללקוח. הגבלה זו באה כדי לאפשר את מתן השירות על ידי עורך הדין... זכות העכבון היא רק ביחסים בין עורך הדין ללקוחו, ואין בה היתר לעורך דין, לעכב פקדון שהופקד להבטחת זכויותיו של צד שלישי... (4) כספים שניתנו לעורך הדין כנאמן...נראה שהכוונה היא לכספים המופקדים בידיו הנאמנות של עורך דין, כדי שיעשה בהם בהתאם להוראות המפקידים... (ההדגשות במקור-נ"ש) בחינת כתב ההתחייבות שבפני מעלה, כי עסקינן בכספים שהופקדו אצל המשיב לטובת אליט הנדל"ן בע"מ, אליה מופנה כתב ההתחייבות. אין מחלוקת כי חברה זו נמנית על אחת החברות, אשר הוקמו על ידי המבקש 1 לשם ביצוע הפרויקטים לבנייה ונמצאת בבעלותו (ראו בענין זה סעיף 5 לכתב ההגנה; סעיף 14 לכתב התביעה), שגם בינה ובין המשיב התקיימו יחסי עו"ד - לקוח. פירוש הדבר, המשיב מחזיק בכספים לטובת לקוחו בלבד (המבקש 1 ו/או חברת אליט שבבעלותו), וכספים אלו, בניגוד לכספים שהינם שלא לטובת הלקוח בלבד, קרי, לטובת צד שלישי, על פי הוראת סעיף 88 לחוק, אין מניעה לעכבם. אשר על כן, דין הבקשה להשבת כספי הרוכשים בפרוייקט "ספיר" להידחות.   סוף דבר  הבקשה להשבת כספים המוחזקים בידי המשיב מתקבלת באופן חלקי וזאת ביחס לכספים שהתקבלו ממינהל מקרקעי ישראל בלבד ושעדיין מוחזקים על ידי המשיב, בסך 54,184 ₪.   משהתקבלה הבקשה בחלקה ונדחתה בחלקה האחר, אינני מטיל חיוב בהוצאות. עורך דיןזכות עיכבון