קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב על שירותי הסעות: 1. עניינה של תביעה זו מערכת היחסים שבין התובעת - חברה המספקת שירותי הסעות, לבין הנתבעת - מועצה מקומית פקיעין (להלן: "המועצה" ו/או "הנתבעת") ולבין מרכז קהילתי מתנ"ס פקיעין, עמותה רשומה (להלן: "המתנ"ס"). 2. התובעת טוענת כי על המועצה לפרוע חוב בסך 277,485 ₪ בגין שרותי הסעות וטיולים שסיפקה בשנים 2002-2004. זהות המזמין ומקבל השרות, שנויה במחלוקת. 3. התובעת טוענת כי המועצה הזמינה מהתובעת את שרותי ההסעה נשוא התביעה והתחייבה לשאת בתשלום עבורם. ההזמנות בוצעו ע"י המועצה באמצעות עובדיה או שליחיה, ובהתאם להנחיותיה. לטענת התובעת, המועצה הפעילה את המתנ"ס באופן ישיר ופעלה יחד עמו כגוף אחד. כמו כן לטענתה התקיימו בין המתנ"ס והמועצה יחסי שליחות. התובעת טוענת כי נסמכה על מצג שווא שיצרה המועצה בדבר יכולת הפרעון של המתנ"ס וכי היא עומדת מאחר התחייבויות המתנ"ס, דבר אשר היווה את הבסיס להתקשרותה של התובעת. 4. לטענת הנתבעת המתנ"ס הינו עמותה רשומה כדין, המהווה גוף משפטי נפרד מהמועצה, לא היה כל ערוב בין ענייני המועצה והמתנ"ס. המועצה ביצעה הזמנת שרותים מהתובעת עבורה בלבד ושילמה עבורם, היא לא היתה מעורבת בביצוע הזמנות עבור המתנ"ס. לפיכך אין מקום לחייבה בתשלום עבור שרותים שסופקו לו. הראיות 5. מטעם התובעת הוגש תצהיר מנהלה מר כמיל עלי, מטעם המועצה הוגשו תצהיריהם של מר עלי שכיב, גזברה, מר סמיח זין זינאלדין, העובד כמנהל יחידת נוער וקהילה במועצה ומר חמד עלי, מנהל מחלקת החינוך במועצה משנת 2002. 6. הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים והגישו סיכומי טענות בכתב. בהסכמת הצדדים צורפו לסיכומים מסמכים מסוימים. למרות שהנתבעת אחרה בהגשת סיכומיה, לאור ההסכמה הדיונית למתן פסק דין על סמך החומר שבתיק, מצאתי לנכון להתייחס לסיכומיה. מקור החוב 7. מרבית סכום התביעה נובע מהסעות שסיפקה התובעת לקייטנות קיץ בשנים 2003-2004, סה"כ כ- 120,000 ₪ קרן מקרן החוב הכולל העומדת על כ- 170,000 ₪. (חשבונית מס' 886 מיום 1.8.03 בסך 55,106 ₪ עבור הסעות וטיולים קייטנת קיץ 2003, חשבוניות מס' 1107 מיום 5.8.04 ע"ס 55,153 ₪ עבור הסעות וטיולים קייטנת פקיעין, חשבונית 1108 מיום 5.8.04 ע"ס 3393 טיולים קייטנת באסמה עאמר 7/2004, חשבונית 1050 מיום 25.8.04 בסך 6949 הסעות וכניסה לקייקי כפר בלום, החשבוניות נספח ב' לתצהיר התובעת). לפיכך מייחסת התובעת משקל רק לשאלה מיהו המארגן של הקייטנות ואופן ניהולן. 8. מההזמנות והחשבוניות שצרפה התובעת ניתן ללמוד כי היו מספר גורמים שביצעו את ההזמנות שמותיהם כוללים את מר סלמאן בכריה (מנהל החשבונות של המתנ"ס) (ח-ן 766, 776, 969), באסמה עאמר (ח-ן 829), יוסי פיטוסי (מנהל המתנ"ס), עמאד סעידה (ח-ן 867), סמיח זין זינאלדין (ח-ן 895, 1060, 1089, 1050), סלמאן סויד (ח-ן 1039 הזמנה 4365), נעים חיר (ח-ן 1117). גזבר המועצה הצהיר כי אנשי הקשר בין המתנ"ס למועצה היו עובדי מתנ"ס שאינם קשורים למועצה, למעט רכז הנוער מר סמיח זינאלדין שהיה עובד מועצה ש"הושאל" למתנ"ס ושימש איש קשר מטעם המתנ"ס (סע' 18,12 לתצהיר). עובד "מושאל" נוסף, מר נהאד עלי לא ביצע הזמנות (סע' 12 לתצהיר הגזבר). 9. בתצהירו של מנהל התובעת מוזכרת "הנתבעת" כמי שביצעה את הזמנת השרותים וכמי שיצרה מצג כי תשלם עבורם. בתצהירו לא ציין המנהל מי מהמזמינים אמר לו כי ההתקשרות היא בשם המועצה, מי מהם הבטיח כי המועצה תפרע את התשלום. היו מספר עובדים של המתנ"ס שביצעו הזמנות מהתובעת, אך ביחס לאיש מהם לא נאמר במפורש כי הוא זה שהצהיר כי המועצה תישא בתשלום. מנהל התובעת אינו מאזכר עובד מסויים או אירוע מסויים ממנו הסיק כי המועצה תישא בתשלום. מנגד, המצהירים מטעם המועצה העידו על כך שהזמנת ההסעות מהתובעת בוצעה על ידי המתנ"ס. האם המועצה ביצעה הזמנת השרותים נשוא התביעה, האם היה מצג כי תשלם עבורם 10. מר סמיח זין זינאלדין עובד כמנהל יחידת נוער וקהילה במועצה. הוא הושאל ע"י המועצה למתנ"ס ממועד הקמתו ועד שנת 2005 (סע' 3-4 לתצהירו). על פי תצהירו בתקופת עבודתו במתנ"ס הוא הגיש את הבקשות לאישור הסעות למנהל המתנ"ס והנהלת החשבונות של המתנ"ס ולא למועצה (סע' 8 לתצהירו), בתקופת הפעלת הקייטנות על ידי המתנ"ס ההסעות הוזמנו על ידי המתנ"ס בלבד ולא המועצה (סע' 9 לתצהיר). 11. לדדי קיים קושי בסיטואציה בה עובד מועצה עובד בפועל בגוף חיצוני לה ומבצע הזמנות מספקים. אף אם מבחינת הרשות המקומית אין העובד מוסמך לחייבה ובהנחה כי כך הוא, הרי שהדבר יכול להוות בסיס לטענות של הטעיה או טעות מצד הספק, לפיה סבר כי עובד המועצה מתקשר בשמה. יכול ועובדה זו יכלה להוות בסיס לטענת המצג שטוענת התובעת. אולם, מדובר בטענה עובדתית המחייבת התייחסות והוכחה מטעם התובעת. התובעת לא טענה זאת ביחס למר זינאלדין. למעשה אין בתצהיר מנהלה אזכור שמו של מר זינאלדין כמי שהתקשר בשם המועצה או כמי שהטעה את התובעת לחשוב שהיא מתקשרת עם המועצה. 12. בסיכומי התובעת עולה לראשונה הטענה כי אין אמת בטענת הנתבעת לפיה מר זינאלדין "הושאל" למתנ"ס כך שבפועל פעל בשם המתנ"ס. לשיטתה, אין ראיות לכך, נהפוך הוא יש ראיות הסותרות הטענה ולכן הזמנות שביצע בוצעו למעשה בשם המועצה. טענה זו של התובעת היתה צריכה לעלות בתצהיר מטעמה. לו טוענת התובעת כי המועצה נקשרה עימה בחוזה מחייב כי מר זינאלדין הוא עובד המועצה שהתקשר בשמה - היה עליה לטעון זאת בבירור בתצהירה. כאמור, אין בתצהירה אלא אמירה כללית, שאין בה כל התייחסות למר זינאלדין או לכל עובד אחר. בהסתמך על החומר שלפניי איני יכולה לקבוע כי מר זינאלדין התקשר עם התובעת בשם המועצה או יצר מצג אשר כזה. 13. בסיכומיה מפנה התובעת לכך שלמעשה גם בשנת 2005 התנהלו העניינים בין המועצה והמתנ"ס ביחס לקייטנות באותו אופן בו התנהלו שנים קודם לכן. היא מפנה לגרסת המועצה בתצהירה לפיה המתנ"ס הפסיק להיות מעורב בפעילות הקייטנות בשנת 2005, ומאותה שנה ארגנה המועצה את הקייטנות ולכן שילמה עבור הסעות (סע' 17 לתצהיר הגזבר, סע' 5 לתצהיר מר חמד). לעומת התשובות לשאלון שניתנו בעניין זה מהן נלמד כי קייטנות הקיץ הופעלו ע"י המתנ"ס עד שנת 2006 ורק משנת 2007 באמצעות המועצה (סע' 66 לסיכומים, ש.ת 25 לשאלון). אין חולק כי עבור שנת 2005 שילמה המועצה עצמה לתובעת עבור ההסעות לקייטנות. איני מוצאת כי ניתן להסיק מהתשובות לשאלון את שמבקשת התובעת. ההסעות אשר בגינן מתנהלת תביעה זו התרחשו לפני שנת 2005. לא ניתן ללמוד משנת 2005, על אשר סברה התובעת לפני אותה שנה. התשלום עבור ההסעות בשנת 2005, לא יכול ליצור מצג או להוות בסיס להנחות כלשהן באשר לאופן התשלום, או האחריות לתשלום עבור הסעות אשר התרחשו לפני אותה שנה. נכון הוא כי המעורבות בניהולה קייטינה יכולה במקרים מסויימים ליצור מצג כאילו המועצה נושאת באחריות לכל המתרחש בקייטנה. אולם, לא בכל מקרה הדבר הוא כך ויש לפרט את הסממנים המסויימים אשר גרמו ליצרית המצג הנטען על ידי התובעת. 14. התובעת מפנה לשאלון והתשובות לשאלון (נספח' ג' לתצהירה), כמלמד על הודאת בעל דין בהזמנת השרותים ובפרט לתשובה לשאלות 25-26: "25. מי ארגן את קייטנות הקיץ בכפר פקיעין בין השנים 1999 ועד 2008. 26. מי הזמין את שירות התובעת או שירות הסעה עבור הקייטנות בתקופת הללו". התשובות - "25. יחידת הנוער ניהלה את הקייטנה בפן החינוכי שלה ועמותת המתנ"ס ביצעה את העבודה וזאת עד לשנת 2006. ב- 2007-2008 הקייטנה בוצעה ע"י יחידת הנוער וארגון המועצה. 26. הדבר נעשה בשיתוף בין המתנ"ס לבין המועצה בתקופות בהן המתנ"ס הפעיל את הקייטנה ולאחר מכן ע"י המועצה לבד.". התובעת מבקשת להסיק מכך כי הזמנת שירותיה בוצעה במשותף ע"י המתנ"ס והנתבעת. 15. בתצהירו מסביר הגזבר כי התשובה אינה מדוייקת, אין להסיק ממנה את שמבקשת התובעת, הכוונה היתה למנגנון העבודה לפיו מנהל יחידת הנוער שהיה עובד מושאל של המועצה במתנ"ס היה בין הגורמים שנטלו חלק בהזמנת הסעות מהתובעת במסגרת פעילותו במתנ"ס (סע' 15). באשר להודאה בקיומו של "שיתוף" בין המתנ"ס לבין המועצה בהזמנת ההסעות, מעבר להבהרות שמסר הגזבר בתצהירו לא הובהר מהו אותו שיתוף. איני מוצאת כי אמירה זו בתשובות לשאלון מספיקה כדי לקבוע את שמבקשת התובעת. 16. אציין כי מהשאלה ומהתשובה לעיל נלמד נתון חשוב - התובעת סיפקה שרותי הסעה לקייטנות במשך 3 שנים לפחות לפני שהתעוררה המחלוקת בין הצדדים. לא הוצגו נתונים ביחס להתקשרות בין הצדדים בשנים 1999-2001 - ביצוע הזמנות, תשלום כספים. חזקה כי לו היה בעסקאות שבוצעו באותן שנים כדי לחזק את גרסת התובעת ביחס לביצוע ההזמנות על ידי המועצה, היו מוצגות. אזכיר כי עמותת המתנ"ס היתה פעילה בישוב משנת 1996. 17. התובעת למדה כי המדובר בהתקשרות של הנתבעת מכך שההזמנות נושאות גם את שמה של הנתבעת. הנתבעת מצידה טוענת כי אין הדבר נעשה ללא הרשאתה, אין בכך ללמד כי היא ביצעה את ההזמנות, בחלק מההזמנות נמחק שמה. לטענה זו משיבה התובעת כי לאחר שנמחק בחלק מההזמנות שם המועצה, עמדה על כך כי השם לא יימחק ויש בכך ללמד כי דווקא ביחס להזמנות שמופיע בהן שם המועצה יש לחייבה. 18. חלק מההזמנות נושאות בכותרת את הכיתוב "מתנ"ס פקיעין" ומתחתיו, באותיות קטנות יותר "מ.מ פקיעין" ותחתיהן, באותיות קטנות אף יותר מספרי טלפון ופקס'. מדובר בהזמנות מס' 1158 מיום 25.6.03 חתומה בחותמת "יוסי פיטוסי מנהל מתנ"ס פקיעין", מס' 1169 מיום 10.7.03 חתומה בחותמת הנ"ל (נספחי ב' לתצהיר התובעת), ישנן 13 הזמנות נוספות משנת 2002, הנושאות את הכותרת הנ"ל, חלקן חתומות בחותמת הנ"ל וחלקן בחותמת "מרכז קהילתי מתנ"ס ע"ר פקיעין" (נספח ה' לתצהיר התובעת). הזמנות אחרות, משנת 2004 נערכו על טופס הזמנה שכותרתו "מרכז קהילתי מתנ"ס פקיעין" וחתומות בחותמת הנ"ל או בחותמת "מרכז קהילתי מתנ"ס ע"ר פקיעין". הזמנות מס' 1164 מיום 3.4.03, 1191 מיום 7.3.03, הזמנה מס' 5?12 מיום 3.3.03, הזמנה מס' 1189 מיום 5.3.03, הזמנה 1250 מיום 24.1.03, הזמנה מס' 1237 מיום 9.1.03 כולן נערכו על דפי הזמנה דומים לאלה עליהם נערכו הזמנות 1158, 1169, אך להבדיל, בכולן נמחק הכיתוב שמתחת למילים "מתנ"ס פקיעין", היינו הכיתוב "מ.מ פקיעין" ופרטי טלפון ופקס' (נספחי ב' לתצהיר התובעת). 19. השאלה האם יש בציון שמה של המועצה בהזמנה כדי לקבוע כי היא הגורם המזמין. איני סבורה כך. מדובר לכל היותר בראיה לכך שהתובעת סברה כי היא מתקשרת עם המועצה, דהיינו בהטעיה. אולם, מלבד עדותם של עדי הנתבעת ישנן ראיות נוספות המחזקות את טענת הנתבעת לפיה לא היתה מעורבת בביצוע הזמנת ההסעות למתנ"ס מהתובעת וכי התבועת ידעה על כך: כל החשבוניות המצורפות לתביעה הוצאו על שם המתנ"ס. יש בכך ראיה לכאורה נוספת כי התובעת ידעה כי המתקשר עימה הוא המתנ"ס ולא המועצה. איני מקבלת את הצהרת התובעת לעניין זה לפיה כך ביקשה אותה הנתבעת לעשות בהיותה כללית וללא ציון האדם שביקש זאת. באותה תקופה ממש התקשרה התובעת עם המועצה עצמה וסיפקה לה שרותים. בגין התקשרויות אלה אין חולק כי המועצה שילמה וכי אין לה יתרת חוב. מכרטסות הנהלת החשבונות שצורפו עולה כי המדובר בחשבוניות שהוצאו באותה תקופה. למשל חשבוניות 763, 764, 768 מחודש 1/2003 נמצאות בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת במועצה (ביחס לחשבונית 763 נרשם בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת במועצה "הסעות למתנ"ס 12/02"). חשבונית 766 הוצאה על ידי התובעת למתנ"ס ולא נפרעה. חשבוניות 803, 804, 805 מחודש 3/2003 רשומות בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אצל הנתבע. חשבונית 808 הוצאה למתנ"ס ולא נפרעה. העובדה כי חלק מהחשבוניות, אלה שהוצאו עבור המועצה שולמו וחלקן האחר - אלה שהוציאה התובעת על שם המתנ"ס לא שולמו, מעידה על כך כי בזמן אמת התובעת יכולה היתה ללמוד על ההפרדה בין המועצה והמתנ"ס ביחס לתשלומים. בשנת 2002 חזר שיק שנתן המתנ"ס לתובעת ללא שנפרע. לו היה ממש בטענת התובעת כי המועצה התחייבה לשלם עבור שרותים שסיפקה התובעת למתנ"ס, הייתי מצפה כי התובעת תפעל כבר בסמוך למועד החזרת השיק כדי שהמועצה תפרע אותו. התובעת אינה טוענת כי עשתה מעשה, אלא להבטחות כלליות מפי "הנתבעת" לפרעון חוב המתנ"ס, הבטחות שעל בסיסן המשיכה התובעת לספק שירותים למתנ"ס. 20. לסיום, הנני מייחסת משקל רב לאופן ניהול ההליכים המשפטיים מצד התובעת. התובעת הגישה תחילה תביעה נגד המתנ"ס לתשלום החוב נשוא התביעה דנן במסגרת ת.א 2117/05 ואף ניתן בו פסק דין, נפתח תיק הוצל"פ לביצועו אך התובעת לא הצליחה לגבות כספים בהיות המתנ"ס חדל פרעון (סע' 19 לכתב התביעה). במסגרת תיק ההוצל"פ הוטלו עיקולי צד ג' של כספי המתנ"ס אצל הנתבעת (סע' 5 לתצהיר הגזבר). התביעה שלפני הוגשה כשלוש שנים לאחר שהתובעת תבעה את המתנ"ס לבדו בתשלום אותו חוב ממש. אין הסבר להתנהלות זו בתצהירי התובעת, שאינם מזכירים למעשה את התביעה שהוגשה. לו היה ממש בטענות התובעת, הייתי מצפה כי תביעתה המקורית תוגש נגד המתנ"ס והמועצה יחד. בכך שתבעה את המתנ"ס בלבד, מחזקת התובעת את המסקנה כי ראתה את המתנ"ס בלבד כבעל דינה. נראה כי הסיבה האמיתית להגשת תביעה זו היא כי הסתבר שהמתנ"ס חדל פרעון והחוב לא ישולם. מהעובדה שלא הוגש כתב התביעה בת.א 2117/05 במסגרת הליך זה אני למדה כי היה בו כדי לחזק את מסקנתי דלעיל. 21. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי בתקופה בה נוצר החוב בוצעה הזמנת ההסעות נשוא התביעה על ידי המתנ"ס ולא ע"י הנתבעת. מערכת היחסים שבין המועצה והמתנ"ס 22. התובעת טוענת למקור נוסף לחבות הנתבעת בתשלום והוא - זהות בין המועצה והמתנ"ס ולחלופין ערוב עניינים בכלל וביחס אליה בפרט, באופן המצדיק ראייתם כגוף אחד. לשיטת הנתבעת המדובר בשני גופים נפרדים ועצמאיים לחלוטין. 23. דומה בעיני כי ישנם סממנים המעידים על הפרדה בין המועצה והמתנ"ס, אך קיימות גם נקודות השקה ואף ערוב במקרים מסויימים. השאלה היא האם ממכלול הנתונים עולה כי המדובר בגופים נפרדים או בישות אחת ובאם מדובר בגופים נפרדים, האם יש לקבוע כי יש לראותם כישות אחת, בכלל, או ביחס לתובעת, בפרט. 24. התובעת לא התעמקה במערכת היחסים הרשמית שבין המועצה והמתנ"ס, כך שלא הובהר לי מיהם מקימי עמותת המתנ"ס, מהו חלקה של המועצה בהקמתו, מיהם חברי העמותה ועוד. דומה בעיני כי לאור מהותו של המתנ"ס ניתן להפנות, על דרך ההשוואה ומקל וחומר, להלכות שנקבעו ביחס לתאגידים עירוניים, אם כי, כמובן איני קובעת מסקנה ביחס להיותו של המתנ"ס כזה. 25. אפתח בכך כי אין חולק כי המתנ"ס הינו עמותה רשומה. לפיכך בהתאם לסע' 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980 הינו תאגיד כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית. 26. רשות מקומית יכולה לפעול באמצעות תאגידים. בבג"צ 94 / 3250 אברהם אורן נ' מועצת עיריית פתח-תקווה מט (5) 17, 23-24 נאמר ביחס לפעילות רשות מקומית באמצעות תאגיד: "הנה כי כן, תאגיד עירוני נועד, ככלל, לשמש כלי בידי עירייה לביצוע משימות המוטלות עליה, מעין זרועה הארוכה של העירייה. בה בעת, תאגיד עירוני הינו אישיות משפטית הנושאת את עצמה, והרי בעיקר מטעם זה אומרת עירייה להקימו. מרגע התהוותו קונה תאגיד עירוני - ככל אחיו התאגידים - זכויות וסמכויות לעצמו, נושא הוא בחובות לעצמו, ואין רואים בו מחלקה ממחלקות העירייה. דואליות גנטית זו השוכנת בתאגיד עירוני יוצרת מטבע הדברים - מכל מקום עלולה היא ליצור - מתח פנימי: מתח בין העירייה לבין התאגיד, ומתח בתוככי העירייה והתאגיד עצמם. בייחוד כך פני הדברים, ביודענו כי תאגיד עירוני, על-פי עצם הגדרתו, אמור לעסוק בנושאים הנתונים לסמכותה של העירייה אף היא." (בצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 בסע' 146א' (להלן: "הצו"), המסדיר פעילות המועצה, נוסח שונה מזה של סע' 249(30) לפקודת העיריות (הנוסח המקורי של סע' 146 (12) לצו, שדמה בנוסחו לסע' 249(30) בוטל בשנות השבעים). ) 27. המקרה שלפניי אינו המקרה הראשון בו עולה טענה לזהות בין מתנ"ס או חברה הנמצאת בשליטת רשות מקומית, לבין הרשות המקומית עצמה (ראה למשל תע"א 198/05 (בי"ד אזורי לעב' חיפה) חלאבי דלאל נ' עיריית הכרמל ואח' (10.12.08), עת"מ 8146/08 (בש"א 229/08) מאירוביץ בנימין זאב נ' החברה העירונית אריאל בע"מ (2.3.08), ת.א 3147/99 (מחוזי ת"א) החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ נ' עיריית בת ים ואח' (23.11.04), (הפ 48/84 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה, , ת.א 28371/99 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' החברה הכלכלית לפיתוח קרית אתא בע"מ, , ת.א 19723/06 נסר מקלדה נ' החברה הכלכלית לפיתוח דלית אל כרמל בע"מ ועוד). בחלק מהמקרים נדחתה הטענה ובחלקם התקבלה. 28. הקו המנחה הוא כי אין בעובדה שגוף מאוגד כלשהו, יהא זה תאגיד או עמותה, נמצא בשליטתה של רשות מקומית כדי לקבוע כי חד הם. לא הוכח לי כי המתנ"ס היה בשליטתה של הנתבעת, שהכחישה זאת: לא הוצג תקנון העמותה, מיהם חבריה, מיהם מייסדיה, מי המשתתפים במוסדותיה או כל מסמך אחר שיש בו ללמד על מעורבות המועצה בניהול המתנ"ס או מידתה, למעט היותו של ראש המועצה יו"ר המתנ"ס, תפקיד שמשמעותו המעשית לא הובהרה. אף אם סביר להניח מעורבות שכזו, שהרי אין מחלוקת אמיתית לפיה מדובר בגוף העוסק בחלק מהתכנים שעוסקת בהם גם המועצה, עדיין מדובר בעניין המצריך הוכחה. כאמור, אין די בכך כי המדובר בתאגידים העוסקים בתחומים דומים ואף אין די בהשאלת עובדים ביניהם כדי ללמד זאת. אף לו היה מדובר בתאגיד עירוני ממש, לא היה די בכך כדי להטיל על המועצה תשלום חובותיו. 29. דומה בעיני כי כדי לראות בנתבעת ובמתנ"ס "גוף אחד", מעבר להוכחת מעורבות המועצה בניהול עמותת המתנ"ס או בחברות בה, היה על התובעת לעמוד במבחנים המקבילים לעניין הרמת מסך בדיני חברות, לגביו נפסק: "הרמת מסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסוימים - קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של חברת האם בחברה הבת עד כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת. המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם? גם כאן נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת לעניין היחס בין התאגידים העומדים לדיון... השאלה היא, אם הובאו ראיות המלמדות כי החברה, במבנה פעילותה הקיים, מקיימת בפועל יחס של יחידה כלכלית אחת עם המבקשות, בהתאם למשתנים האמורים" רע"א 96 / 8472 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מושב שיתופי מולדת פד"י נא (1) 61, 61-62. לא כל ערוב בניהול ענייניהן של חברות מוליך להרמת מסך, נדרש שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת - ,אמור מעתה, שהרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכול לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור". היבט זה של הרמת המסך חשוב במיוחד כדי להגן דווקא על בעלי המניות מפני קיפוח, עוול ואי צדק העשויים להיגרם להם. , ע"א 90 / 4606 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ מו (5) 353, 363. 30. קיימים סממנים של הפרדה בין המתנ"ס והמועצה, מחד, וערוב עניינים, מאידך אלא שאיני מוצאת כי יש בערוב שהוכח כדי להצדיק ראייתם של שני הגופים כאחד. על ההפרדה בין המועצה והמתנ"ס, בכלל, ובאופן ההתנהלות מול התובעת, בפרט מעידים הנתונים הבאים: א. המתנ"ס רשום כעמותה. עמותת המתנ"ס פעלה בתחום היישוב משנת 1996 ועד 2006 (סע' 14.ה לתצהיר הגזבר). בראש המתנ"ס מכהנת הנהלה ומנהל שמקבל שכרו מהחברה למתנ"סים, העמותה קובעת את מדיניותה, יש לה תקנון, חברי עמותה, וועד, היא התנהלה באופן עצמאי מהמועצה וגם ניהלה מערכת הנהלת חשבונות נפרדת (סע' 3 לתצהיר הגזבר). המתנ"ס קיבל תמיכה כספית מהמועצה אך היא אינה אחראית לניהולו או לחובותיו (סע' 3 לתצהיר הגזבר). ב. הגזבר מפנה לאמנה שצורפה לתצהירו - מסמך שנערך בין המועצה, החברה למתנ"סים והמתנ"ס, כמסמך המלמד כי הקשר היחיד בין המועצה והמתנ"ס הוא ביחס לתקציב ואופן מינויים להנהלה (סע' 11, 5 לאמנה). מהאמנה נלמד כי העמותה עצמאית בפעילותה, קובעת את תכנית עבודתה ומנהלת את תקציבה (סע' 7,9 לאמנה) (סע' 9,10 לתצהיר). ג. הגזבר מצהיר כי המתנ"ס העסיק עובדים משלו, עליהם דיווח לרשויות המס, התקשרויותיו עם נותני שרותים התנהלו במסגרת הנהלת החשבונות שלו, ללא קשר למועצה (סע' 11). כל עובדי המתנ"ס עבדו בתוך הבניין בו שכן המתנ"ס והיו כפופים לוועד המתנ"ס והנהלתו, ולא למועצה (סע' 12). ד. למתנ"ס היו מנהל, מר יוסי פיטוסי ומנהל חשבונות נפרד, מר סלמאן בכריה. עיון בהזמנות שצורפו לתביעה מעלה כי מר פיטוסי חתום על רובן, ישנה הזמנה גם בחתימת מר בכריה. ה. התובעת קיבלה כספים מהמתנ"ס עצמו - צורף שיק ע"ס 23,734 ₪ ז.פ 28.4.02 משוך מחשבון "מרכז קהילתי מתנ"ס פקיעין", חתום עם חותמת "מרכז קהילתי מתנ"ס ע"ר פקיעין" (נספח ד'), צורפה קבלה שהוצאה למתנ"ס בגין תשלום בשיקים ע"ס 118,666 ₪ (קבלה מיום 11.11.02, נספח ה' לתצהיר התובעת). ו. התובעת הגישה תביעה נגד המתנ"ס בגין החובות נשוא תביעה זו עצמה ופתחה תיק הוצאה לפועל משהחוב לא נפרע (סע' 19 לכתב התביעה). כמו כן פתחה תיק הוצל"פ לביצוע השיק שחזר. ז. היתה למתנ"ס כרטסת הנהלת חשבונות אצל המועצה, בו נוהלה ההתחשבנות בין השתיים (נספח ג1-ג9 לסיכומי התובעת). אציין כי כרטסת הנהלת החשבונות של המתנ"ס או של המועצה אצל התובעת - לא הוצגה. ח. כספי הורים עבור קייטנות נגבו מהורי הילדים לקופת המתנ"ס ישירות (תצהיר מר זינאלדין סע' 8). 31. על ההשקה והערוב בין המתנ"ס ומועצה מעידים אלה: א. הן המועצה והן המתנ"ס עוסקות בתחומים קשורים, שתיהן עוסקות בפעילות חינוך, ספורט, תרבות ואחרות למען הקהילה. המתנ"ס תוקצב ע"י המועצה עצמה, שהעבירה למתנ"ס הקצבות שוטפות, תמיכת המתנ"ס אושרה בתקציב המועצה (סע' 20 לתצהיר הגזבר). ב. בנוסף לעובדי המתנ"ס עבדו בו עובדים "מושאלים" של המועצה, כגון מר סמיח זין זינאלדין, שעבד כרכז נוער במתנ"ס ומר נהאד עלי, שעבד כרכז ספורט במתנ"ס. לאחר שהמתנ"ס הפסיק פעילותו, מר זינאלדין המשיך לעבוד באותו תפקיד, אך עבור המועצה (סע' 11-12 לתצהיר הגזבר). הכוונה ב"מושאלים" היא כי מדובר בעובדים של המועצה שעבדו בפועל במתנ"ס, היתה גם השאלת עובדים בכיוון ההפוך (שאלון שאלה ותשובה 32). ג. יו"ר המועצה שימש כיו"ר המתנ"ס. ד. המתנ"ס ישב במבנה השייך למועצה, הציוד היה שייך למועצה (שאלון ותשובה 10, נספח ב' לתצהיר התובעת). ה. התובעת מפנה למקרים בהן קיים ערוב בין המועצה והמתנ"ס - עובד המתנ"ס שתבע אותו בגין שכר עבודה וזכויות קיבל תשלום בדרך של קיזוז חוב הארנונה שלו ושל בני משפחתו לנתבעת. הדבר מעיד על כי הנתבעת רואה בחובות המתנ"ס כחובותיה שלה; עובדת מתנ"ס נפטרה ויורשיה/תלוייה תבעו את המתנ"ס בבית הדין לעבודה בגין זכויות סוציאליות ושכר מולן. הנתבעת הסכימה בפשרה לשלם לתובעים סכום כסף נכבד של עשרות אלפי שקלים; עובדת מתנ"ס הוצאה לחופשה ללא תשלום למשך חצי שנה ע"י יו"ר הנתבעת גם בתוארו כיו"ר המתנ"ס בהתאם למכתב משותף מטעם הנתבעת והמתנ"ס; משכרה של עובדת מתנ"ס נוכו כספים בגין חוב ארנונה שלה לנתבעת תחת סעיף "ארנונה עובדים"; הנתבעת שילמה משכורות לעובדי המתנ"ס בחודשים 3-4/2005 ישירות מחשבונה. הנתבעת משיבה למקרים אלה: קיזוזי ארנונה שבוצעו נעשו ככל הנראה שלא כדין, בצעד חריג שכן הדבר אסור עפ"י חוק. מלבד זאת אין בכך להקים זהות בין שני הגופים (סע' 14.א לתצהיר הגזבר); תשלום השכר מחשבון המועצה לעובדי המתנ"ס בשנת 2005 בוצע כצעד חריג שכן לו היו הכספים מועברים ישירות לעמותה היו נבלעים בחובות בחשבון, הצעד נעשה מתוך הזדהות עם מצוקת העובדים ולחץ ציבורי שהופעל, אין בו כדי לקבוע כי עובדי המתנ"ס הם עובדי המועצה או כי הגופים זהים. למעשה גם צעד זה נעשה שלא כדין וללא סמכות (סע' 14.ב לתצהיר הגזבר). באשר לפיטורי העובדת - יו"ר המועצה כיהן בזמנו גם כיו"ר המתנ"ס ופיטוריה נעשו מתוקף תפקידו זה (סע' 14.ג' לתצהיר הגזבר); עובדת המתנ"ס שנפטרה - הושגה פשרה בשים לב לנסיבות ההומניטאריות המיוחדות בתיק ובהתאם להמלצת בית המשפט (סע' 14.ד); עמותת המתנ"ס פעלה ביישוב במשך 10 שנים משנת 1996 ועד 2006 ואין במקרים הבודדים כדי ליצור זהות בין המועצה והמתנ"ס. 32. כאמור, אכן ישנן נקודות השקה בין פעילויות שני הגופים אלא שאיני מוצאת כי הוכח שהעניינים נוהלו בצורה של ערבוב עסקים והתנהלות משותפת המצדיקה ראייתם כגוף אחד או כדי כדי לחייב את המועצה בפרעון חובותיו של המתנ"ס. 33. איני מוצאת כי הוכח לי שהמועצה והנתבעת התנהלו כישות אחת או כי ההתנהלות היתה תוך ניצול לרעה של מסך ההתאגדות. עדי הנתבעת העידו על התנהלות נפרדת של שני הגופים. לא הובאה לפניי כל עדות מטעם המתנ"ס עצמו, לא הוגש תצהיר של גורם כלשהו במתנ"ס, שהינו "חיצוני" למועצה, כגון מנהלו או מנהל החשבונות, שיכולים היו להבהיר אופן ניהולו של המתנ"ס. 34. מהדוגמאות אותן הביאה התובעת כמעידות על ערוב עניינים, איני מוצאת כי ניתן להסיק כי המדובר בגופים זהים או שהתנהלו במשותף. נראה כי אכן מקרים אלה חורגים מנורמות ההתנהלות המקובלות, אולם איני מוצאת כי ניתן להסיק מהם את שמבקשת התובעת, איני מוצאת כי ניתן ללמוד מהם כי המועצה והמתנ"ס היוו יחידה כלכלית אחת, או כי המתנ"ס היווה "מכשיר" גרידא לביצוע פעולות המועצה. הדוגמאות הנזכרות לעיל אינן מספיקות כדי לבסס זאת. 35. לאור כל האמור, אני דוחה את טענת התובעת כי המועצה והמתנ"ס הם גוף אחד או כי יש לראות בהם ככזה. הנותרו בידי הנתבעת כספים השייכים למתנ"ס 36. התובעת העלתה טענה לפיה הנתבעת לא העבירה למתנ"ס את מלוא התקציב שקיבלה לצורך העברתו למתנ"ס. מהתשובות לשאלון היא למדה כי מדובר בכספים ייעודיים שהתובעת היתה חייבת להעבירם לנתבעת (שאלון ש.ת 8.ג). התובעת מפנה לכך שבתשובות לשאלון נמסר כי לא הועברו כספים ייעודיים לאחר שנת 2001 (ש.ת 18), בעוד שמהמסמכים עולה כי גם בשנת 2003 הועברו לה כספים עבור קייטנות הקיץ, בסך של כ- 190,000 ₪ (נספח ו' לתצהיר התובעת). 37. המועצה אינה חולקת על כך כי לא העבירה למתנ"ס את הכספים שאמור היה לקבל בהתאם לתקציבה, היא מציינת את הסיבות לכך - צמצום בתשלומים ממשרדי הממשלה, כניסה לגרעון תקציבי שלה עצמה, בגינו מונה לה חשב מלווה משנת 2004 (סע' 13 לתצהיר הגזבר, ש.ת 8 לשאלון). 38. מכרטסת הנהלת החשבונות של המתנ"ס אצל הנתבעת עולה כי מחודש 3/2007 המתנ"ס אינו מצוי ביתרת זכות כי אם ביתרת חובה. זאת לאחר שבשנים 2001-2005 היה מצוי ביתרות חובה גדולות. דהיינו, בסופו של דבר לכאורה הועברו לו יותר כספים מאלה שהיה על המועצה להעביר. אמנם מדובר ברישום שערכה המועצה עצמה. אלא איני יכולה להסיק מהמסמכים שלפניי את שמבקשת התובעת, קרי כי נותרו בידי הנתבעת כספים השייכים למתנ"ס. 39. באשר למכתבו של מר פיטוסי לגזבר המועצה מיום 4.3.04 שצורף כנספח י"ד לתצהיר התובעת בו טוען מר פיטוסי כי לא הועברו למתנ"ס כל הכספים המגיעים לו ממשרדי ממשלה, הרי שלאחר מועד מכתב זה העבירה המועצה כספים נוספים למתנ"ס כך שבסופו של יום נותר הוא ביתרת חובה בכרטסת ולא ביתרת זכות (הכרטסת צורפה כנספח ג' לסיכומי התובעת). אציין כי מכתב זה מלמד כי מר פיטוסי, מנהל המתנ"ס לא וויתר על זכויות כספיות המגיעות למתנ"ס מהמועצה. 40. התובעת מפנה לכך שלמרות טענת הנתבעת כי לא קיבלה כספים ייעודיים עבור המתנ"ס בגין קייטנות לאחר שנת 2000 (ש.ת.29 לשאלון נספח ב'), ישנן אסמכתאות המלמדות כי בשנת 2003 הגיעו כספים למועצה בסך כולל של 186,300 ₪ עבור "חווית קיץ" (נספח ו' לתצהיר התובעת). עיון בכרטסת הנהלת החשבונות של המתנ"ס במועצה מלמד כי כספים אלה הועברו למתנ"ס בפועל. בתאריכים 25.8.03, 5.10.03, 7.12.03 הועברו סכומים הזהים לסכומים המפורטים בנספח ו', בתאור ההעברה מצויין "חוויה קיצית". 41. בסיכומיה טוענת התובעת כי לו הועברו הכספים בפועל, לא הועבר התקציב שהקצתה המועצה למתנ"ס, וההיפך, דהיינו כי בכל מקרה נותר חוב של המועצה למתנ"ס. המועצה מכחישה זאת. כאמור, איני מוצאת כי הוכח לי כי נותרו כספים של המתנ"ס בידי המועצה, מכרטסת הנהלת החשבונות של המתנ"ס במועצה עולה תמונה אחרת. 42. אוסיף כי לו סברה התובעת כי נותרו כספים השייכים למתנ"ס בידי הנתבעת היתה יכולה לנקוט בהליך המתאים כנגד מחזיק שהפר צו עיקול. למעשה נראה כי עשתה זאת בפועל (סע' 5 לתצהיר הגזבר), אך לא הובהר גורלה של הבקשה. לא למותר לציין כי העובדה שהתובעת ראתה בנתבעת כ"מחזיק" כספים, כפי שעולה מההליכים שנקטה ביחס אליה (וראה גם מכתב בא כוחה שצורף לסיכומי הנתבעת) סותרת את טענתה כי הנתבעת עצמה היא בגדר חייב עיקרי. עשיית עושר 43. איני מוצאת כי הוכחה עילת תביעה זו. המועצה לא נהנתה במישרין מהשירותים שסיפקה התובעת. מי שנהנה מהשרותים הם התושבים. לשיטת המועצה מי שגבה בפועל תשלום עבור ההשתתפות בקייטנה הוא המתנ"ס (ש.ת 30 לנספח ב' לתצהיר התובעת). סיכום 44. התביעה נדחית. 45. לאור קיומן של נקודות משיקות בעבודת המתנ"ס והנתבעת וכן לאור האיחור בהגשת סיכומי הנתבעת הנני מוצאת לנכון לקבוע תשלום הוצאות מופחת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪. 46. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. שירותי הסעותחוב