כפי הידוע זה מכבר, חובות הנאמנות והזהירות של בנקים הוחלו גם על מי שאינו לקוח הבנק אלא בגדר ערב על פי סע' 17 א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981, הקובע: "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי" כלל זה הוא כלל בסיסי בדיני הבנקאות. ביהמ"ש פסק שהשיקולים שהביאו להוספתו לחוק, היו קיימים, מתוקף תורת תום הלב גם לפני התיקון לחוק. ראו למשל: ע"א 7451/96 אביבה אברהם נ' בנק מס"ד בע"מ, פד"י נ"ג (2) 337). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת הזהירות של הבנק כלפי מי שאינו לקוח: 1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית, בגין ערבותו להתחייבויות חברת "אתי דוד 2007 בע"מ" (להלן: "החברה"). יש לציין כי התביעה הוגשה גם נגד החברה ונגד בעליה, הגב' אתי דוד, נגדן ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה. 2. הנתבע אינו מכחיש שחתם כערב על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי, המוגבלת בסכום של 100,000 ₪ (נספח ה' לתביעה). יחד עם זאת הוא טוען שלוש טענות הגנה עיקריות ואלו הן: האחת - כי חתימתו על נספח ה' הותנתה בחתימת ערב נוסף, שהינו בעל יכולת כלכלית לפרוע את החיוב, למידה שהחברה לא תוכל לעשות זאת. לטענתו, הגב' אתי דוד, כלתו, ביקשה ממנו לערוב להשבת ההלוואה, והודיעה שאדם נוסף מבני משפחתה, שהינו בעל יכולת כספית, יהא ערב נוסף. לטענת הנתבע, חשש שלא יהיה בכוחה של כלתו להשיב את ההלוואה, משום שלאחרונה סיימה הליכי פשיטת רגל, ולכן עמד על ערבות אדם נוסף, בעל יכולת כספית. הנתבע מוסיף וטוען כי פקיד התובע - נחמיה עמר - אישר את דברי כלתו כי ההלוואה תובטח בערב נוסף בעל יכולת כלכלית. בסופו של יום, משלא חתם ערב נוסף על כתב ההתחייבות, אין לו כל תוקף מחייב ולפיכך לא השתכללה ערבות הנתבע. השנייה - כי פקיד הבנק הנ"ל לא הסביר לנתבע את משמעות ערבותו כערב יחיד ו/או מוגן, לרבות ההגנות העומדות לו מכח הגדרה זו. לטענתו התובע לא נהג בו כערב יחיד או מוגן, לא הפנה אליו דרישה לתשלום ולא מסר הודעה על אי פירעון ההלוואה. התובע עשה כן רק זמן קצר לאחר הגשת התביעה, תוך הוא מפר בכך את התחייבויותיו וגורם לגידול בחוב. השלישית - כי התובע חייב את הנתבע בשיעור ריבית גבוה משיעור הריבית המותר ביחס לערבים יחידים או מוגנים. 3. שקלתי את טענות הצדדים ובהתחשב בחקירתו הנגדית של הנתבע ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי: א. הכלל הוא כי אם חתם פלוני על מסמך חוזי שניתן להבין מלשונו כי תוטל עליו חבות מאוחדת או נפרדת יחד עם אחרים ולאחר מכן הסתבר כי האחרים או מי מהם לא חתמו, אז יהיה הוא פטור מהחבות הנדונה. יחד עם זאת, את ההנחה שביסוד הכלל כי החייב חתם על המסמך רק מתוך אמונה שגם אחרים יחתמו עליו, יכול הנושה לסתור על ידי הבאת ראיות המוכיחות כי ויתר על חתימתו של מי שלא חתם. ראה ע"א 610/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית בע"מ, פד"י כ"ג (1) 410; ע"א(י-ם) 100/84 תומס ודנה רוטשילד נ' נתן קפלן ומאשה קרפל, . במקרה שלפנינו, הנתבע ציין מפורשות בתצהירו, כי דברי כלתו אודות ערב נוסף מבני משפחתה שהינו בעל יכולת כלכלית, ויערוב להחזר ההלוואה, אושרו על ידי פקיד התובע. כמו כן הצהיר שלולא התחייבות זו, לא היה מסכים לחתום על כתב הערבות. בעת חקירתו הנגדית בפני, לא נסתרה הטענה כי נדרשו 2 ערבים, אולם התברר שהנתבע לא ביקש מהתובע אישור או דיווח על מצבו הכלכלי של הערב הנוסף, לא דרש לעדכן אותו בדבר זהות הערבות הנוסף והותיר לתובע את שיקול הדעת בנוגע לערב הנוסף (עמ' 2 שורות 7-20 לפרוטוקול). הותרת שיקול הדעת אינה מקנה לתובע סמכות או רשות להתעלם מחובותיו לזהירות ולנאמנות כלפי הערב, תוך קבלת ערבותה של מי שהיה ברור מלכתחילה שאין מקום לקבלה. ב. אין מחלוקת שהגב' אתי דוד ערבה להתחייבויות החברה בערבות בלתי מוגבלת בסכום. אליבא התובע, היא הערבה השנייה, ולפיכך התקיים התנאי שהציג הנתבע וערבותו תקפה לכל דבר ועניין. ג. סבורני, בנסיבות העניין, כי יש מקום ליתן לנתבע רשות להגן בטענה זו, הן משום שלא ידע כי התובע הסכים לקבל את ערבותה של כלתו להתחייבות החברה, והן משום שספק אם ניתן היה לקבל את ערבותה מלכתחילה, נוכח מצבה הכספי ונוכח התחייבות פקיד התובע שלא תועמד הלוואה לחברה או לבעליה, מבלי שיערבו ערב נוסף בעל יכולת. כפי הידוע זה מכבר, חובות הנאמנות והזהירות של בנקים הוחלו גם על מי שאינו לקוח הבנק אלא בגדר ערב על פי סע' 17 א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981, הקובע: "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי" כלל זה הוא כלל בסיסי בדיני הבנקאות. ביהמ"ש פסק שהשיקולים שהביאו להוספתו לחוק, היו קיימים, מתוקף תורת תום הלב גם לפני התיקון לחוק. ראו למשל: ע"א 7451/96 אביבה אברהם נ' בנק מס"ד בע"מ, פד"י נ"ג (2) 337). ד. בנסיבות המקרה שלפני, יש להטיל על התובע חובות זהירות מיוחדות כלפי הנתבע כערב, משום נסיבותיה הכלכליות של כלתו. לא מרחיק לכת יהא לומר כי נוכח סכום האשראי שהועמד לחברה, בנסיבות שבהן לא ברור אם יהיה בכח בעליה לדאוג לפירעון התחייבויותיה, מן הראוי היה שהתובע יבטיח את זכויותיו, ויגן על זכויות הערב, בקבלת בערבות נוספת, ולא של בעלת החברה. לטעמי, נסיבות המקרה מלמדות על כך שהערב ביקש לנקוט משנה זהירות ולהבטיח את פירעון האשראי על דרך החתמת שני ערבים בעלי יכולת. הדבר הובהר במפורש בנספח ה' לתביעה ובטופס גילוי מידע לערב. כמו כן אליבא הנתבע, הובהרו הדברים בעת שהופיע בסניף התובע וחתם על כתב ההתחייבות, כאשר פקיד התובע אישר בפניו נחיצות ערב נוסף בעל יכולת. משהוברר כי התובע הסתפק, בניגוד למצג שהוצג לנתבע ע"י כלתו וע"י פקיד הבנק, בערבותה של הגב' דוד, חרף נסיבותיה הכלכליות, הרי שהפר לכאורה את התחייבותו המפורשת כלפי הנתבע. אף לאחר החקירה הנגדית, אין חולק שהנתבע הסתמך על התחייבות זו של התובע, ואף הותיר לו את שיקול הדעת בנוגע לזהות הערב השני. ה. אעבור כעת לבחינת טענתו השנייה של הנתבע אף בה מצאתי ממש. אומנם, הנתבע אישר בחקירתו הנגדית שלמרות שלא ידע את משמעות המונח גילוי לערב, חתם על המסמך מבלי לשאול או לרדת למשמעות האמור במסמך. יחד עם זאת, ציין מספר פעמים בחקירתו כי לעניות דעתו היה על הפקיד להסביר לו את משמעות הדבר. דעתי עם דעתו. כפי שחב הבנק חובות גילוי ללקוחותיו, כך הוא חב בחובות גילוי מלאות לערב מכח סע' 17 א' הנ"ל. במקרה האמור, כמו גם בכל מקרה אחר, אין פקיד הבנק רשאי להסתפק בחתימת הלקוח, על מסמך שבו מצויין באותיות קטנות: "הריני מצהיר ומאשר בזה כי הבנק הביא לידיעתי את העובדות המפורטות להלן בקשר עם החוב הנערב ... הוסברה לי מהותו של חוזה הערבות". חובת הגילוי של הבנק היא חובה מהותית ואינה מתקיימת במקרה שבו הלקוח או הערב חותם באופן טכני על המסמכים מבלי לקרוא אותם ומבלי להבינם, שהרי פקיד הבנק נוכח במעמד החתימה ומבחין בכך שהחותם לא עיין היטב במסמך טרם שחתם. חלה עליו החובה לוודא שכל הפרטים שיש לגלותם ולהסבירם, אכן הוסברו לחותם והוא מבין ומודע להם. כיוצא בזה, אין פקיד הבנק צריך להמתין לשאלותיו של מי שחותם על המסמכים, אלא להקדים ולהסביר את הטעון הסבר וגילוי. אין ההחתמה על הסע' הנ"ל יכולה לבוא במקום ההסבר והגילוי המהותי, המפורט והמלא. אשר על כן אינני סבורה כי התובע רשאי להסתפק בכך שבידו טופס גילוי מידע לערב, החתום על ידי הנתבע, בשעה שמתברר בחקירה הנגדית שאין הנתבע מבין כלל את משמעות הדברים. ו. דין טענתו השלישית של הנתבע להידחות מהטעם שלא פורטה ולו ראשית פירוט. 4. סופם של דברים, הבקשה מתקבלת בהסתייגות האמורה. התצהיר ישמש כתב הגנה. אני פוסקת הוצאות בסך של 2500 ₪ לפי התוצאה הסופית. חובת הזהירות של הבנקחובת הזהירותבנקלקוחות