מהי חובת הנאמנות של בורר ? החובה הבסיסית לנהוג בנאמנות מטילה על הבורר את החובה להימנע ממצב של ניגוד עניינים ולהימנע ממצב שעלול להקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל ( ניתן ביום 5.12.10), להלן - "עניין ארט-בי"; סמדר אוטולנגי בוררות, דין ונוהל כרך א' 443 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005). בפסיקה נקבע לא אחת כי המבחן לבדיקת השאלה האם ראוי הבורר לאמון הצדדים אם לאו הוא מבחן אובייקטיבי, ולעניין זה אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של אחד מן הצדדים כדי לקבוע שהבורר אינו ראוי לאמון (ראו, למשל, את ע"א 75/89 אליהו צרפתי נגד ראובן צרפתי, פ"ד מז(5) 516, 518 (1993); רע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט ( ניתן ביום 17.1.08), בסעיפים 29-30). בפסיקת בתי המשפט ובכתבי מלומדים נדונה בהרחבה השאלה האם יש לבחון את פסלות הבורר במבחני פסלות שופט, האם יש להקל עם הבורר או שמא להחמיר עימו והובעו דעות ונימוקים לכאן ולכאן (ראו סקירה והרחבה בענין זה בפרשת ארט-בי הנ"ל, בסעיפים 112- 116). נראה שאמת המידה לבחינת טענת הפסלות היא זו שנקבעה בעניינם של שופטים, קרי חשש ממשי למשוא פנים הנבחן באופן אובייקטיבי (עניין ארט-בי, בסעיף 118). מחובת הנאמנות של הבורר נגזרת חובת הגילוי של הבורר. חובת הגילוי היא מלאה. עליו לגלות לצדדים, טרם מינויו או מיד בתחילת הבוררות על היכרותו הקודמת עם מי מן הצדדים או על זיקתו אליהם. זאת, גם אם בעיני הבורר אין כל משמעות או רלבנטיות לזיקה והוא משוכנע שלא תהיה לה השפעה על פסקו. הצדדים הם שיחליטו האם מדובר בזיקה או קשר מהותיים ורלבנטיים, אם לאו (ראו: בעניין ארט-בי, בסעיף 122). יישוב סכסוכיםבוררנאמנות