קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת יבואן רכב להחליף צמיגים: לפני תביעה בסדר דין מהיר שהגישו התובעים כנגד הנתבעות בסך של 37,000 ₪ . טענות התובעים : לטענת התובעים, ביום 30/7/07 שכרה התובעת 1 (להלן תיקרא : " התובעת") עבור התובע 2 ( להלן ייקרא: " התובע" ) מאת הנתבעת 1 רכב חדש מסוג ניסאן מורנו ( להלן ייקרא :" הרכב") בהתאם להסכם השכירות שצורף כנספח א' לכתב התביעה. הרכב נרכש באמצעות הנתבעת 2- יבואנית כלי רכב ניסאן בישראל. בתאריך 19/4/10 או בסמוך לכך, התפוצץ אחד מצמיגי הרכב המקוריים, מסוג "דנלופ" והתובע ביקש לרכוש צמיג אחר תחתיו ואולם לתדהמתו נאמר לו כי בארץ לא קיים צמיג מסוג זה בחתך ובקוטר המתאים לרכב התובעים. בשל כך, שם פעמיו התובע אל מרכז השירות של ניסאן בראשל"צ ושם נאמר לו כי הם אינם מתעסקים עם גלגלים וצמיגי הרכב. משכך הם פני הדברים פנה התובע לחב' ניסאן בכתב ודרש פיתרון מיידי שכן לא היה מוכן לנסוע ללא גלגל רזרבי שאין לו תחליף בארץ, פניה שנותרה ללא מענה והובילה את התובעים לקבלת סיוע של עו"ד הוס בפתרון הבעיה. בתאריך 2/5/10 נציג מטעם הנתבעת 2 ( להלן תיקרא : " קרסו" ) יצר קשר טלפוני עם התובע והציע לו לרכוש 5 צמיגים מסוג "יוקהומה" שמתאימים לדבריו לרכב והתובע סרב ועמד על כך שהוא מעוניין לרכוש צמיג אחד בודד תחת זה שיצא מכלל שימוש מסוג "דנלופ". בו ביום ביקשו התובעים להשיב את הרכב חזרה לנתבעת 1 ( להלן תיקרא : " פרי ירוחם" ) על מנת שימצאו קונה וישחררו את התובעים מההסכם. בתאריך 10/5/10 יצר התובע עם נציג מטעם קרסו קשר וזה האחרון בישר לו כי ברשות החברה שני צמיגים שמידתם מתאימה לרכב, שאינם מתוצרת "דנלופ" וכי החברה מוכנה לספק אותם לידי התובעים באופן זמני עד להגעתם של צמיגי "דנלופ" לארץ, שהוזמנו על ידה. התובעים ראו בהצעה זו "פתרון ביניים" הולם ופנו לנציג פרי ירוחם, אשר היה בסוד העניינים באופן שוטף, זה יצר קשר עם נציג קרסו ומשנודע לו כי עסקינן בתקופה של שבועיים בלבד עד להגעתם של הצמיגים המיוחלים, הודיע לחב' קרסו כי עדיף להמתין להגעתם של הצמיגים. בחלוף שבועיים כאשר נוהלה שיחה בין נציגי הנתבעות, בינן לבין עצמן, הסתבר לנציג פרי ירוחם כי הצמיגים יגיעו רק במהלך חודש יולי ולא במועד שנאמר קודם לכן ומשכך, ביקש לקבל את שני הצמיגים שהוצעו קודם לכן אלא שהפעם דרש נציג קרסו תשלום עבורם. ביום 11/6/10 הודיע נציג קרסו לתובע שהגיע צמיג "דנלופ", הרכב נלקח מפרי ירוחם למוסך אליו הופנה התובע לצורך הרכבת הצמיג, שהורכב לאחר תשלום מלא . לטענת התובע במשך 41 יום נאלצה התובעת לשכור עבורו רכב חליפי אשר לא עמד בתנאים שהתחייבו לספק לו, כתוצאה מכך נגרם לתובעת נזק בסכום של 27,151 ₪ וכן טרחה וטרדה בסכום המוערך ע"י התובעים, הכל כאמור בכתב התביעה בסכום של 5,000 ₪. התובעים טוענים כלפי פרי ירוחם כי המחתה את זכויותיה ע"פ ההסכם שבין הצדדים כלפי מוכרת הרכב בגין הליקויים או אי התאמות ברכב. לטענת התובעים, פרי ירוחם הפרה את הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים לעניין וידוא מלאי צמיגים של הרכב בארץ ובעת שנודע על המחסור לא טרחה להזמין ולספקם במועד המיידי. ביחס לעילת התביעה כנגד היבואנית, חב' קרסו טוענים התובעים כי, הפרו את חובתם כיבואן כשלא וידאו ודאגו למלאי של צמיגים לרכב ומשנתגלה המחסור בשוק, לא יבאה בדחיפות מספר צמיגים מתאימים. חב' קרסו אחראית לספק חלפים לרכב ע"פ הוראות הדין . טענות פרי ירוחם בקצרה: לטענת פרי ירוחם, היא רכשה את כלי הרכב מאת קרסו והעבירה אותו מייד לידי התובעת. בהתאם להסכם ההתקשרות שבין הצדדים, התובעת אחראית על תחזוקת כלי הרכב באופן מלא ועל אחזקת החלקים לרבות צמיגים וממילא עליה לשאת בכל העלויות של החלפתם באופן בלעדי ולנתבעת אין כל חובה ו/או אחריות לשאת בתשלום כלשהו עבור רכישתם. חב' פרי ירוחם טענה כי ,לא חלה עליה כל חובה לוודא כי ישנם חלקי חילוף של כלי הרכב אותם היא משכירה/ מוכרת לצדדי ג' אצל מי שאמור להחזיק בהם, במקרה שלנו, יבואני הצמיגים ומשכך, אין לה כל אחריות במקרה זה ודין התביעה כנגדה להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאות. טענות חב' קרסו בקצרה: לטענת קרסו, אין לתובעת כל יריבות מולה ובהעדר הסכם בין הצדדים, שהרי זה נחתם אל מול פרי ירוחם בלבד, דין התביעה להידחות על הסף. חב' קרסו טוענת כי, האירוע אירע כעבור שלוש שנים לערך מהרגע שנרכש ומשכך, איננו מכוסה במסגרת תעודת האחריות שהנפיקה בגין כלי הרכב לתובעת. למעלה מכך, סעיפים 2.1 ו- 2.8 לתעודת האחריות קובע כי לצמיגים המקוריים המותקנים ברכב ניתנת אחריות ישירה של יצרן הצמיגים על ידי נציגו בארץ וכי האחריות לצמיגים מכוסה באופן נפרד ע"י יצרן הצמיגים. חב' קרסו מבקשת להבהיר כי הצמיגים, בקרות אירוע כפי שארע לתובעת, מוחלפים באופן פרטי ע"י מי שעושה שימוש בכלי הרכב, בפנצריות שאינן קשורות לקרסו, להבדיל מטיפולים שנעשים באופן שוטף לרכב הנעשים תחת אחריות ופיקוח של קרסו במוסכי שירות שלה. קרסו טענה כי המחסור, היה אצל יבואן הצמיגים בארץ ועילת התביעה, ככל שישנה כזו הינה כנגדו או מורשהו וודאי שלא כנגד חב' קרסו, אשר עשתה מאמצים לסייע בידי התובעים, לפנים משורת הדין בלבד ובתמורה למאמציה, קיבלה את כתב התביעה. קרסו טענה כי, אין לה רישיון לייבא צמיגים ו/או חובה לשמור על מלאי של צמיגים ברשותה וודאי שלא אצל יצרן הצמיגים. קרסו אישרה כי, בתאריך 25/4/10 או בסמוך לכך התקבלה פניה של התובע ונטען כי בתאריך 19/4/10 אירע אירוע ובמסגרתו התפוצץ צמיג ברכב וכי האחרון איננו מצליח למצוא צמיג מסוג "דנלופ" חלופי תחתיו בארץ במידה 225.65.18 . מי מטעם חב' קרסו, האמון על מתן שירות ללקוחות, טיפל בפנייתו של התובע ופנה למנהל שירות צמיגי "דנלופ" אשר הודיע כי אכן אין במלאי הצמיג הדרוש לתובע וכי הוזמנו צמיגים מיפן שאמורים להגיע לארץ במהלך חודש מאי. בתאריך 30/4/10 , התקבלה אצל חב' קרסו פניה מאדם בשם יניב אשר טען כי הינו ממשרד התחבורה (נציג ספקי הצמיגים) והודיע כי התובע פנה אליו והוא מנסה לסייע בידו להשיג את הצמיג המיוחל במידה הדרושה לו וביקש מקרסו לנסות לסייע ככל יכולתה למציאת פתרון חלופי וכך עשתה חב' קרסו. בתאריך 2/5/10 פנתה אל המצהיר מטעם פרי ירוחם יועצת שירות בכירה במחלקת השירות בחב' קרסו והודיעה כי איתרה שני צמיגים מתאימים אצל יבואני הצמיגים "יוקוהמה" וכי הלקוח יכול לרכוש אותם אצלה. בשיחה שנערכה, בעקבות האיתור, עם התובע הביע האחרון כעס רב וניתק את השיחה. כל ניסיונות חב' קרסו ויניב מטעם משרד התחבורה לסייע במציאת פתרון חלופי, לצורך הקטנת הנזק, עבור התובעים נתקלו בסירוב מצידם. ביום 23/5/10 נשלח מקרסו מכתב תגובה למכתבו של עו"ד הוס מיום 12/5/10 לעניין ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים וההצעה שהתובעים יגיעו לקחת את הצמיגים שנמצאו עבורם, באופן זמני, עד להגעתו של הצמיג שהוזמן מיפן מסוג "דנלופ", כפוף להתחייבותו להשיבם חזרה ואולם זה לא שב עוד לנתבעת ועקבותיו נעלמו. ביום 10/6/10 הודיעה חב' קרסו לתובע כי צמיגי דנלופ שהוזמנו הגיעו לארץ והם ממתינים לו ב"צמיגי זוארץ" לצורך התקנתם. לטענת קרסו גם התובעים ראו בחב' "דנלופ" אחראית לנזק, הראיה במכתבו של עו"ד הוס מבקשת התובעת לפנות במכתב חריף לחב' דנלופ ואכן היא בעל הדין הרלוונטי שמסיבה שאיננה ברורה לא נתבעה בתביעה שלפנינו כלל ועיקר. דיון: למעשה המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת האחריות של הנתבעים לוודא כי קיים אצל יצרן הצמיגים ו/או מורשה מטעמו, מלאי צמיגים מהסוג שהיה קיים בכלי הרכב של התובעים שנרכש מטעם הנתבעות בעת שקם הצורך לרכוש צמיג אחד בלבד, כתוצאה מאירוע שבמהלכו התפוצץ הצמיג. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין העדר מלאי אצל מורשה יבואן הצמיגים בארץ, ביחס לצמיג המסוים שהיה מורכב בכלי הרכב של התובעים באותה עת מסוג "דנלופ" , השאלה הינה האם מי מטעם הנתבעות אחראי לדאוג למלאי צמיגים בארץ מכח צו הפיקוח על המצרכים והשירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) ו/או מכח ההסכם שנחתם בין התובעים לחב' פרי ירוחם ואשר הומחה בין הצדדים כך שמחייב גם את חב' קרסו , לעניין שימוש סביר בכלי הרכב בכל תקופת השכירות. האם קיימת חובת פיקוח של הנתבעות כלפי התובעים לוודא כי קיים מלאי של צמיגים בארץ, אם כן מכוח איזו עילה בדין ? לטענת הנתבעות, לא חלה עליהן אחריות כלל ועיקר לאחזקת צמיגים ממילא לא למלאי של צמיגים מהסוג הנטען בכל רגע נתון, הראיה שבתעודת האחריות, עניין החזקת הצמיגים והטיפול בהם מוחרג באופן מפורש, כך שהוא מוטל על המחזיק בכלי הרכב ומי שעושה בו שימוש בפועל וכך גם לעניין צו השירותים והמצרכים, זה איננו חל על מלאי של צמיגים שכן ביחס לחלק זה , ישנו יבואן מוגדר האחראי על כך ואם לתובעים טענות יש להפנותן ליבואן הצמיגים ו/או מורשה מטעמו בארץ. ב"כ חב' קרסו טענה במסגרת הסיכומים בעל פה, כי, על פי הוראות משרד הרישוי חלה עליה חובה, בעת שהיא מייבאת לארץ כלי רכב ליידע את יבואן הצמיגים על הייבוא ובכך, הסתיימה חובתה על פי דין, מכאן והלאה החובה לדאוג למלאי של הצמיגים עוברת ליבואן הצמיגים ואין בילתו. חב' קרסו המציאה, לאחר הדיון ובהמשך לעדותו של מי מטעמה לעניין העברת המידע למשרד הרישוי במקרה זה, בהתאם להוראה, את הטופס שהועבר ליבואן הצמיגים מסוג "דנלופ" (למחלקת שרות הלקוחות) שהוגש וסומן נ2 / 1 . בנוסף צירפה ב"כ חב' קרסו עותק מנוהל יבוא ושחרור צמיגים ואבובים לרכב של משרד התחבורה (הוראת נוהל 10/04 ). פרי ירוחם טוענת כי, אין לה כל אחריות לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים ואף תולה את כל יהבה על עדותו של התובע במהלכה טען כי איננו סבור שישנה אחריות כלשהי כלפי הנתבעת 1 אשר במהלך כל הדרך פעלה בשיתוף פעולה מלא וניסתה לסייע. ב"כ התובעים טען כי, אחריותה של חב' פרי ירוחם מקורה במהות ההסכם שנחתם בין הצדדים , לאפשר לתובעת לעשות שימוש במוצר שרכשה, דהיינו, לעשות שימוש ברכב במהלך תקופת ההשכרה/ מכירה ואין מחלוקת כי בהעדר אספקת צמיגים , לא יכולים התובעים לעשות שימוש בכלי הרכב. מנגד טוענת חב' קרסו, כי נציג מטעם פרי ירוחם סיכל אפשרות להגיע להסדר, שהתובע הסכים לו ומשכך, אחראית לשאת בתוצאותיו. לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים לפיה התובעים התקשרו בהסכם שכירות/ מכירה של כלי רכב יוקרתי, על מנת לעשות בו שימוש ולצורך כך חלה חובה על הנתבעות שתיהן לדאוג לכך שהתובעים יוכלו לעשות שימוש בנכס נשוא העסקה, כאשר צמיגים הינם תנאי אין בילתו לצורך שימוש ברכב. התנערות הנתבעות שתיהן בעת הגשת התביעה, איננה עולה בקנה אחד עם הציפייה הלגיטימית של הלקוח שרכש רכב יוקרתי על מנת לעשות בו שימוש כשהוא מגלה להפתעתו, שהעולם מסתובב סביב צמיג קשה להשגה אשר משבש את יכולתם של התובעים לעשות שימוש ברכב תקופה של למעלה מחודש ימים, כשדמי השכירות החודשיים ממשיכים להשתלם. התובע עשה שימוש ברכב כמעט שלוש שנים, כאשר צמיג אחד מבין חמישה צמיגים שהיו מורכבים ברכב התפוצץ , רק אז נודע לו, לאחר אין ספור פניות לכל מי שרק ניתן היה לצורך מציאת פיתרון לבעיה אליה נקלע, לפיה נדרש לכתחילה לרכוש 5 צמיגים חדשים בעלות של כ- 5,000 ₪ לערך, בעוד שרק צמיג אחד היה חסר לו, כי אין מלאי של צמיגים מהסוג שהורכב ברכב במקור. בצר לו פנה התובע לפרי ירוחם, עמה התקשר בעסקה וכן לקרסו ולכל מי שסבר כי יכול היה לסייע, לרבות למשרד התחבורה וליצרנית הצמיגים ביפן וגם אז לקח זמן רב עד אשר עלה בידם להזמין את אותו צמיג מיוחל, כשבכל אותה עת הרכב מושבת, באשר התובע , בצדק רב, לא הסכים לעשות שימוש ברכב מבלי שהיה לו צמיג רזרבי. הנתבעות ניסו לסייע בידו של התובע, מי פחות מי יותר, תוך שלצורך פיתרון הבעיה הוצעו הצעות שונות , חלקן לא היו מקובלות על התובע ובחלקן האחר לא נראו ראויות למי מטעם הנתבעות, אשר סברו לכתחילה כי הצמיג המיוחל שהוזמן אמור להגיע בכל רגע, דבר אשר התעכב מעל לזמן המשוער וגרם לנזק שהוביל את התובעים להגשת התביעה. בחינת התנהלות הנתבעות בזמן אמת, כשהן מנסות לסייע במציאת פיתרון לתובעים, מלמדת על אחריותם לדאוג למלאי של צמיגים, כחלק מחלקי החילוף של כלי הרכב, לצורך שימוש בו שהרי אם סברו שאין זה באחריותן, היו מבהירות לתובעים את העניין למן הרגע הראשון, בעת שפנה אליהן ולא מטפלות בבעיה, לרבות הזמנת צמיגים מהיצרן. טענת הנתבעות שתיהן למתן סיוע לתובעים במציאת פיתרון כמחווה ורצון טוב בלבד איננה מתקבלת על הדעת ואיננה עולה בקנה אחד עם החובות של הנתבעות, כל אחת בתחומה, בעת שהיא עוסקת בממכר כלי רכב. אין המדובר במקרה שלפני באחריות מכח תעודת האחריות אליה הפנתה חב' קרסו שהרי אין לתובעים טענה לפגם בצמיגים שהותקנו בכלי הרכב, גלוי או נסתר אלא כל הטענה הינה להעדר מלאי של צמיגים המורכב בכלי הרכב שמיובא על ידי מי מטעם הנתבעות, כאשר התובעים אמונים על אחזקתם של הצמיגים, ברם יש לאפשר לתובעים, בעת שקורה אירוע כפי שאירע במקרה שלפנינו, לתחזק את הצמיגים, בין היתר לדרוש שבארץ יהיו צמיגים מהסוג שמותקן במקור ו/או מציאת פיתרון ביניים עד להזמנת הצמיג החסר. בראות עיני, חלה חובה על הנתבעות שתיהן, כל אחת במערכת היחסים שבינה לבין מי שמתקשר עימה לציין באופן מפורש במקרה שבו מדובר בצמיגים "ייחודים" המותקנים במקור, אם קיימת בעיה של מלאי באופן שוטף , כחלק מחובת הגילוי הנאות , במיוחד כאשר חלה חובה על הלקוחות , כגון התובעים לדאוג לתחזוקתם של הצמיגים וממילא לשאת בעלות החלפתם , כל זאת במסגרת השיקולים שהלקוח רשאי לשקול בטרם הוא מתקשר בהסכם. חובה זו חלה על יבואן כלי הרכב, חב' קרסו מכח צו הפיקוח, כפי שנראה בהמשך פסק הדין ועל חב' פרי ירוחם מכח הסכם ההתקשרות לצורך מתן אפשרות סבירה לעשות שימוש בנכס. לשאלת ביהמ"ש את מר אילן דיבון , מטעם חב' קרסו לעניין החובה ליידע את הלקוח, באשר לצרכים המיוחדים של הרכב המיובא על ידם מבחינת זמינות הצמיגים החלופיים, השיב האחרון כי זה לא נעשה בפועל וכי אין כל קשר לצמיג , ישנם הרבה סוגים , דבר המשתנה מעת לעת . מהי אם כן, האחריות שיש להטיל על יבואן הצמיגים אל מול אחריותן של הנתבעות לפקח על קיומו של מלאי צמיגים בארץ? לטענת הנתבעות, בעל הדין הנכון הינו יבואן הצמיגים בארץ, להבדיל מיבואן כלי הרכב, אשר אמון על יבוא כלי הרכב בלבד ואין לו כל אחריות ביחס לצמיגים, עניין זה נתון באופן בלעדי לאחריותו של יבואן הצמיגים, שאם לא תאמר כן , לאיזה צורך קיים יבואן הצמיגים ? גם אם נניח כי טענה זו בדין יסודה, האם אז לא חלה חובה על הנתבעות לפקח על קיומו של מלאי אצל יבואן הצמיגים ? בדיון שהתקיים לפני, העיד מר דיבון , מטעם חב' קרסו, כשנשאל על ידי ביהמ"ש האם נמסרת הודעה ליבואן הצמיגים כאשר מייבאים כלי רכב לארץ, כי אכן נמסרת הודעה ליבואן הצמיגים בצורך להחזיק במלאי , בעת שהוא מייבא דגם חדש לארץ, בדרך של הוצאת "מכתב רשמי" כדי שיוחזק במלאי ( ראה לעניין זה עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 30/3/11 מול השורות 25-28 ). בהמשך העיד מר דיבון כי גם במקרה של התובעים נמסרה הודעה רשמית ליבואן הצמיגים וכי המסמך שהוצא נמצא אצל חב' קרסו, אותו מסמך שצורף לאחר מכן וסומן נ2 / 1 . מר דיבון לא התייחס להוראה כלשהי מטעם משרד התחבורה, טענה זו כאמור הועלתה לראשונה ע"י ב"כ במסגרת הסיכומים בעל פה, לדידו הוא עושה כן משום ש"איכפת לו" . ב"כ חב' קרסו טענה כי, ישנה הוראה של משרד התחבורה לפיה על יבואן כלי רכב להודיע בכתב ליצרן הצמיגים בארץ על היבוא, משכך, קיימת חובה על יבואנית כלי הרכב, מכח הוראה של משרד התחבורה לפעול למסירת הודעה בכתב ליבואן הצמיגים. במקרה שלפני, לא זו בלבד שהמסמך , דהיינו, אותו מכתב רשמי שלטענת נציג מטעם חב' קרסו הוצא ליצרנית הצמיגים, מייד לאחר שכלי הרכב של התובעת הגיע לארץ, לא צורף כלל ועיקר הרי שאין התייחסות של אותו גורם מוסמך מטעם חב' קרסו לחובה הכלולה באותה הוראה, כיצד היא מתבצעת ומה היא כוללת שהרי לא יעלה על הדעת שחב' קרסו סברה כי מילאה ידי חובתה לאחר שיגור המכתב הרשמי , בבחינת "שגר ושכח". כיצד אם כן, מבצעת חב' קרסו את אכיפת הנוהל של משרד התחבורה במסגרת עבודתה השוטפת על מנת שלא יוצר מצב שבו לא יהא מלאי של צמיגים, כך למשל לדאוג לבצע מעקב שנתי לצורך בדיקת המלאי ? כאמור, לא זו בלבד שנ2 /1 אשר צורף במהלך הדיון השני שנוהל, לא קשור להודעה שניתנה, ככל שניתנה כזו, למקרה שלפנינו, שכן מסמך זה הוצא במהלך שנת 2009 , בעוד שכלי הרכב נרכש במהלך שנת 2007, אם לא די בכך, היכן "תשובת" יצרן הצמיגים על כך שההודעה התקבלה אצלו והאם ישנו מלאי כזה ? אם נאמץ את גישת חב' קרסו לעניין החובה למלא אחר ההוראה בשיגור מכתב רשמי בלבד, ללא צורך בוידוא שהמכתב הגיע ליעדו וכי אכן מתקבלת תשובה מטעם יצרנית הצמיגים למלאי כזה, מה הטעם וההיגיון מאחורי הנוהל ? - לחב' קרסו הפתרונים. ללמדך כי , הנוהל נועד לקיימו ובהעדר מעקב ו/או קיומם של נהלים בין שתי החברות , כאלו שיבטיחו שהלקוח לא יינזק , אין לו לנוהל כל קיום וממילא תועלת מעשית. ניסיון ב"כ חב' קרסו לתלות את כל יהבה על העדר אחריות בהוראת משרד התחבורה, עם כל הכבוד איננו יכול להצליח ולו רק משום שעסקינן בהוראה בלבד שהוציא משרד התחבורה ואשר בהיררכיה נמצא נמוך יותר ומחייב "פחות" מצו הפיקוח המורה ליבואני כלי הרכב לדאוג לחלקי חילוף במשך 7 שנים. האם צו הפיקוח חל בעניינן של הנתבעות במקרה של חוסר בפריט נחוץ לשימוש בכלי הרכב מסוג צמיגים, דהיינו, האם צמיגים מוחרגים בצו הפיקוח הואיל וישנן הוראות חוק אחרות החלות עליהם ? טענת הנתבעות, לפיה צו הפיקוח איננו חל על צמיגים, כך שזה החריג לכלל המופיע בצו, אין לה על מה שתסמוך, שכן כידוע, כלל גדול הינו שאם רצה המחוקק להחריג דבר מה במסגרת הצו / החוק עליו לעשות כן באופן מפורש ואם לא עשה כן, לא ניתן לפרש זאת אחרת ממה שנרשם בצו. למעלה מכך, די בעיון בצו על מנת להגיע למסקנה לפיה, קיימת חובה על יבואני כלי רכב, כגון חב' קרסו, לספק מוצרי תעבורה לרכב המיובא במשך שבע שנים לפחות מיום מכירתו לצרכן- ראה לעניין זה סעיף 3 (3) לצו. בסעיף ההגדרות בצו ישנה הגדרה למונח "מוצר תעבורה" בדרך של הפניה לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים שם ההגדרה כוללת : " ..מכשיר, חלק חילוף, לרבות חומר נוזלי או מוצק המשמש או היכול לשמש לתיקונו או להחזקתו של רכב וכן אבזר המשמש או היכול לשמש להבטחת פעילותו התקינה של הרכב, או לבטיחותו או לנוחיותו של המשתמש בו, לרבות כל מוצר המתחייב על פי דין להיות חלק מציוד הרכב ". נוכח ההגדרה הרחבה למונח "מוצר תעבורה", נראה כי צמיג בהכרח מהווה מוצר תעבורה , המשמש לפעילותו התקינה של כלי הרכב ואין לו לאחרון מוצר יותר חשוב, לצורכי בטיחותו של כלי הרכב, מאשר הצמיג. סוף דבר, צמיג עונה לקריטריונים המנויים במונח ההגדרה בצו הפיקוח ומשכך, חלה חובה על היבואן של כלי הרכב לדאוג למוצר זה כאמור בצו למשך שבע שנים. ביחס לטענת הנתבעות לחובת ואחריות יצרני הצמיגים בארץ, הרי שהוראות הנוהל שצורפו 10/04 אינן רלבנטיות באשר מדובר בנוהל של יבוא ושחרור הצמיגים בארץ, זה נעשה על ידי יבואנית צמיגים בלבד, לא נטען על ידי התובעים כי מי מטעם הנתבעות אמונה על יבוא של צמיגים לארץ- עניין זה אכן מסור ומצוי בסמכותה הייחודית והבלעדית של יצרנית הצמיגים, האמונה על "תחזוקת" הצמיגים במקום ראוי לכך אל מול המכס וגורמים נוספים ואין בינה לבין החובה לדאוג כי יהיה במלאי אצל היצרנית צמיגים , צמיגים מסוגים שונים בגדלים וקוטרים שונים כל קשר. האם קיימו הנתבעות את החובה החלה עליהן לדאוג למוצרי תחבורה , בהתאם לצו הפיקוח בהתאם למועדים הקבועים בו ? בנסיבות כפי שנוצרו, הגעתי למסקנה לפיה חלה חובה על הנתבעות לדאוג למציאת פיתרון הולם לתובעים על מנת שיוכלו לעשות שימוש ברכב , כאשר חובה זו יכולה לבוא על סיפוקה במציאת פיתרון ולו גם זמני, במקרה של חוסר במלאי,כפי שהציעו נציגי חב' קרסו. הנני נותנת אמון בעדותו של התובע, באשר להעדר חובה של הנתבעות לדאוג דווקא לצמיגים הספציפיים ודי אם היו הנתבעות דואגות למציאת פיתרון ביניים, כפי שהועלה כאמור ע"י חב' קרסו ואשר אין מחלוקת בין הצדדים, בהתאם לעדויות שנשמעו לפני גם מטעם הנתבעות שתיהן, כי פיתרון זה היה מקובל על התובע ברם, מסיבה שאיננה ברורה לא קרם עור וגידים ונזנח, בשל כשל בתקשורת בין הצדדים כולם ו/או אי הבנה עד להגעתו של הצמיג המיוחל. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מחובת הקטנת הנזק החלה על התובעים, אשר מקבלת משנה תוקף במקרה שלפני, גם אם היה הדבר כרוך במימון ביניים של התובעים, היה בו כדי להקטין את הנזק בצורה משמעותית ונראה כי בעניין זה, התובעים לא פעלו לצורך הקטנת הנזק , ההפך הם הגדילו את הנזקים , בדיעבד, ללא כל סיבה נראית לעין. התובע בעדותו, לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא רכש ארבעה צמיגים חדשים עד להגעת הצמיג המיוחל או אז הנזק היה מסתכם בסכום של כ- 4,000 ₪ ולא בסכום העולה בעשרות מונים כפי שנתבע על ידו, השיב כי אין לו תשובה על כך. נראה כי התובעים חשו אזלת יד אל מול ההתנהלות וההתנערות של חב' קרסו בעיקר למציאת פיתרון הולם, במיוחד כאשר לא ניתן היה לעשות שימוש ברכב יוקרתי / מנהלים אשר הושבת בשל העדר מלאי של צמיג אחד בודד מהסוג שהותקן בכלי הרכב שלו במקור. מכאן הדרך להגדלת הנזק והפיכת העניין לעקרוני, תחת נקיטת פיתרון "יצירתי" , היתה מהירה ובלתי נשלטת, כאשר הנתבעות אינן יכולות להיות אחראיות אלא לכל היותר לנזק הישיר שנגרם במועד שבו העלו הצעה לפיתרון ראוי , גם אם זמני והיתר מוטל על התובעים. טענת פרי ירוחם ביחס לסיבה האמיתית בעטיה ביקש התובע למעשה להחליף את כלי הרכב לאחר, תחת כלי הרכב שהיה ברשותו, כשהוא מוצא אמתלה בדמות הצמיג החסר במלאי, דינה להידחות באשר היא לא עומדת בקנה אחד עם התנהלות התובעים , אשר לא ויתרו על הבאת צמיג אחר ומציאת פיתרון כשהם מערבים את כל מי שהם סברו כי יכול לסייע בידם, על כך גם העידו העדים מטעם הנתבעות בעצמן ואם לא די בכך, מבחן התוצאה מעיד כאלף עדים על כך שהבעיה היתה העדר צמיג במלאי, שאכן באה על פתרונה בעת שזה הובא ארצה. למעלה מכך, נראה כי לא היתה לתובעים, אם חפצו בכך, כל בעיה לשדרג, את כלי הרכב ו/או להחליפו באחר, כפוף להסכמות הצדדים, כפי שהעיד מי מטעם חב' פרי ירוחם לעניין האפשרות הזו כאפשרות "עסקית- כלכלית" גרידא. שיעור הנזק וחלוקת האחריות בין הנתבעות: בראות עיני, תובענה זו מקומה במסגרת תביעות קטנות, אלמלא התובעת היתה חב' בע"מ, זו היתה כאמור המסגרת הראויה לבירורה של התביעה. סכום התביעה, בסך של 37,000 ₪ שיקף לכאורה את הנזקים הממוניים שנגרמו לתובעים כתוצאה מרשלנות הנתבעות , שלא סיפקו פתרון הולם למצב שבו לא נמצא צמיג בארץ מהסוג שהותקן בכלי הרכב שהיה בשימושו של התובע. יחד עם זאת, כפי שהובהר על ידי לאורך כל פסק הדין, ניתן היה להקטין את הנזקים של התובעים, באופן משמעותי, לאורך ציר הזמן שנדרש לטפל בנושא ייבוא הצמיג המיוחל, בדרך של רכישת ארבעה / חמישה צמיגים אחרים , בעלות נמוכה בהרבה מהנזק שנגרם בסופו של דבר לתובעים, אשר בנסיבות העניין, יכול להקנות להם פיצוי בסכום משוער של עלות אותה רכישה בסכום אשר נאמד על ידי ביהמ"ש על סך של 4,500 ₪ בלבד. בנוסף, הואיל והתובעים נאלצו להגיש תביעה , לשכור שירותיו של עו"ד ולשאת בעלויות של תשלום אגרות , הנני פוסקת לטובת התובעים סכום נוסף בסך כולל של 2,500 ₪ בלבד בגין הוצאות משפט. ביחס לחלוקת האחריות בין הנתבעות, דומני כי האחריות חלה על שתי הנתבעות, באשר לצורך לוודא ולדאוג לאספקת מוצר תחבורה לרבות ובמיוחד צמיג , אם כי לא בחלקים שווים ביניהן, נוכח קיומו של צו הפיקוח המטיל את האחריות על הנתבעת 2 , חב' קרסו. יחד עם זאת, במקרה שלפני, בהעדר מחלוקת באשר למעורבותה של חב' פרי ירוחם, בניסיון למציאת פתרון הולם, אשר לא צלח וזאת, בין היתר, בשל "המלצה" של מי מטעם חב' פרי ירוחם, להמתין עד לקבלת הצמיג המיוחל, בעוד שבכל אותה עת כלי הרכב נמצא אצל חב' פרי ירוחם כאבן שאין לה הופכין וכאשר הסתבר , בסופו של דבר שמועד המשלוח נדחה, עניין שצריך היה להילקח בחשבון ע"י חב' פרי ירוחם כחלק מהשיקולים ששקלה, בטרם המליצה לתובעים לסרב לאותה הצעה שהיה בה כדי למנוע את הגשת התביעה. אשר על כן, הנני קובעת כי האחריות על יבואנית כלי הרכב, הנתבעת 2 תהא בשיעור של 60% והיתרה בשיעור של 40% תחול על הנתבעת 1. סוף דבר: הנתבעות תשלמנה לידי התובעים שניהם סכום כולל של 7,000 ₪ , בהתאם לחלוקת האחריות בין הנתבעות כאמור בפסק הדין וזאת תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות, מעבר לאמור בפסק הדין וכל צד יישא בהוצאותיו, לרבות ביחס לתשלום שכר עדותם של העדים מטעם הנתבעות. רכבגלגל רכבצמיג רכביבואן