קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יציאה לחופשה של חולה המאושפז בבית חולים לחולי נפש: לפני ערעור על החלטת הועדה הפסיכיאטרית (מחוז ירושלים) (בהרכב: עו"ד ד' נחמני-רוט, ד"ר א' וייסברוד וד"ר א' בן דור) (להלן: "הוועדה"), מיום 18.7.11, בה אישרה חופשות בתנאים למערער שהינו תחת צו אישפוז כפוי, אולם לא נענתה להמירו בצו לטיפול מרפאתי כפוי. השאלה המרכזית בערעור זה הינה אפוא, האם הוועדה מוסמכת להמיר צו אשפוז כפוי בצו מרפאתי כפוי, לאור נוסח סעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991? הרקע לבקשה 1. ביום 15.12.10 נעצר המערער לאחר שנחשד בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, היזק לרכוש, והסגת גבול. המערער נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, אשר המליצה על אשפוזו מאחר ואינו כשיר לעמוד לדין, וכי בעת האירוע המיוחס לו, לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר ואסור. בית-המשפט השלום בירושלים (כב' הנשיאה ש' דותן) הורה על העברתו של המערער אל בית החולים לפי הוראת הפסיכיאטר המחוזי לצורך אשפוז על-ידי הפסיכיאטר. בדיון בוועדה מיום 7.3.11, ולאור החלטת הבהרה של הנשיאה דותן, נקבע כי אין לוועדה סמכות לדון בעניינו של המערער. המערער הסכים להמשך אשפוזו חרף העובדה כי לא היה נתון תחת צו כלשהו, ואף הסכים להליך שיקומי. ביום 4.5.11 הוגש כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. בחוות דעת עדכנית של הפסיכיאטר המחוזי, נקבע כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין, ובעת האירוע המיוחס לו, לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר ואסור. ביום 17.4.11 הורה בית-המשפט על אשפוזו של המערער, זאת לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"). דיוני ועדות אשר נערכו ביום 20.4.11 וביום 13.6.11 ובהן התבקשו מתן חופשות בליווי, ולאחר מכן חופשות ללא ליווי ולינוי בליווי, אישרו כן. ביום 18.7.11 התקיים דיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. כן הוגשה בקשה מטעם הרופא המטפל לשחרר את המערער מצו אשפוז ולהמירו בצו לטיפול מרפאתי כפוי. בבקשה זו תואר ההליך הטיפולי אותו עבר המערער והשיפור המשמעותי שחל במצבו. כמו כן, נשללה מסוכנות כלשהי, תוארו יציאות לחופשתו וחזרתו ללא אירועים חריגים. בדיון שנערך אימצו חברי הוועדה את המסקנות הרפואיות הנוגעות לשיפור שחל במצבו של המערער. הוועדה הייתה מוכנה לאשר חופשות למערער, כולל חופשות סוף שבוע ללא ליווי, ובכך למעשה ליישם "אשפוז יום". בקשתו של המערער, ובקשתם של הרופאים המטפלים, להמרת הצו לצו טיפול מרפאתי סורבה. לדעת הוועדה אין סעיף 28 לחוק, כפי שהוא מנוסח כיום, מאפשר המרה שכזו. הוועדה פירשה את סעיף 28 לחוק ככזה אשר מקנה לה סמכות ליתן חופשות ולחילופין לשחרר מצו של בית משפט. הא ותו לא, ללא כל אמצעי ביניים אחרים מידתיים יותר. מכאן הערעור שלפני. טיעוני המערער 2. המערער טוען כי לאור הסמכות הנתונה לוועדה לשחרר כליל מטופלים מצו אשפוז, הרי מקל וחומר שמסמכותה של הוועדה להורות על המרתו של צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי. שחרורים לצו לטיפול מרפאתי מתבצעים מעשה יום ביומו על ידי הרכבים אחרים של חברי ועדות דומות. פרשנות זו של הוועדה נוגדת את הדין הרצוי, אשר מחייב נקיטת אמצעים מידתיים ככל שניתן בבואנו לשקול את המשך שלילת חירותו של אדם, ובייחוד הדברים אמורים במי שנקבע כי אינו יכול לעמוד ברשות עצמו. פרשנות שתיקת המחוקק בסעיף 28 לחוק כ"הסדר שלילי", אשר אינו מאפשר מתן החלטה על טיפול מרפאתי כפוי, ובה בעת מעניק סמכות לוועדה לשחרר כליל מכל מגבלה שהיא, אינה הפרשנות התכליתית הראויה. מתן פרשנות מילולית דווקנית לחוק, מעמידה את הוועדות, המטופלים, במצב בו כל אימת שימליצו הרופאים המטפלים על המרת אשפוז בטיפול מרפאתי, יאלצו לעתור לבית המשפט. פרשנות תכליתית ראויה לחוק, אשר אליבא דמערער מגשימה את מטרת החוק, מאפשרת לוועדות המחוזיות כלי מידתי נוסף של מתן צו לטיפול מרפאתי, מקום בו הרופאים המטפלים מחווים דעתם כי אין עוד צורך באשפוז על מנת להיטיב את מצבו של המטופל. המערער מפנה לע"ש (מחוזי-חיפה) 102/00 פזרקר נ' מ"י , שם נדרש בית-המשפט המחוזי בחיפה לסוגיה דומה לנדון בערעור שלפנינו. מנהל המחלקה הפסיכיאטרית המליץ על צו מרפאתי כפוי ואילו הועדה הפסיכיאטרית קבעה כי צו האשפוז יעמוד בתוקפו ויותרו חופשות על פי שיקול דעת מנהל המחלקה הפסיכיאטרית. וכן לע"ש (מחוזי-חיפה) 696/01 יובל נ' מ"י , שם נמנע בית-המשפט המחוזי בחיפה מלהכריע בשאלה האם מוסמכת הוועדה להתנות שחרור בתנאים. החלטת הוועדה 3. לאחר דיון ושמיעת בעלי הדיון, החליטה הוועדה על המשך חופשות לפי שיקול דעת המנהל, וכן על המשך חופשות עם לינה ללא ליווי לפי שיקול דעת המנהל. הוועדה נימקה את החלטתה, ואביאם בשלמותם: "מדובר בחולה שסבל ממחלה נפשית הרבה שנים ללא טיפול עד שמטעמים פסיכוטים תקף את בעל הדירה ודקר את צמיגי מכוניתו. עקב האשפוז חלה רגיעה במצבו, עדיין יש מחשובת שווא פרנואידיות אך כבר הופיעה ביקורת חלקית לכך מצידו של החולה וגם תכנים פסיכוטים נעשו פחות אקטואלים בשבילו ולא משפיעים על התנהגותו. עקב אישור הוועדה הפסיכיאטרית בעבר יצא לחופשות קצרות ולאחרונה ב-13/6/11 לא קיבלה הוועדה את פניית הרופא המטפל לשחררו מאשפוז ואיפשרה לו המשך חופשות קצרות וחופשות עם לינה עם ליווי. לאחר בדיקת החולה ושמיעת בני משפחתו של החולה (אחיו ואחותו), הרופא המטפל, וכן טיעוניו של עורך הדין שבפנינו, אנו סבורים כי אין מקום לשחרורו בשלב זה של החולה. הרופא המטפל מייעד לחולה תכנית של שחרורו או להוסטל או לדיור מוגן אך לא מיידית שכן צריך להפעיל את סל השיקום וכפי הנראה הדבר לא יתאפשר לפני ספטמבר 2011. הרופא הביע את דאגתו שאם יתנתק החולה מרצף טיפול עימו ייתכן ויהיה סיכון לתוכנית ולביצועה, לאחר שהייתה השקעה די רצינית בטיפול ובשיקום החולה. לשאלתנו סבר הרופא המטפל כי הוא מעוניין בשלב זה להעביר את החולה לטיפול יום עד אשר ימצא מימוש לתוכנית כאמור. על רקע מעשיו של החולה עובר לאשפוזו, שהיה אך בדצמבר 2010 וכיוון שעברה תקופה לא ארוכה מדי מאז תחילת הטיפול, כאשר יש צורך חשוב לשקם את החולה ושלא יחזור למצבו הקודם ולא יתדרדר לביצוע מעשים דומים, אנו סבורים כי האלטרנטיבה היא המשך אשפוז תוך מתן אפשרות לרופא המטפל ליתן חופשות כולל חופשות סוף שבוע ללא ליווי ובכך ליישם אשפוז יום, תכשיר את הקרקע בצורה בטוחה יותר בשיקומו של החולה. בקשתו של עורך הדין כי הוועדה תמיר את צו האשפוז בצו מרפאתי כפוי אינה מקובלת עלינו. החוק קובע לפי סעיף 28 שבו כי הוועדה רשאית ליתן חופשות או לשחרר מצו של בית משפט. במצב נוסחו של החוק כיום לדעתנו אין מקום להמיר צו של בית משפט בצו טיפול מרפאתי כפוי והאפשרות היחידה לדעת הוועדה היא שאם ישוחרר החולה והסיכון שלא יטול תרופות יובא לידיעת הפסיכיאטר המחוזי, רשאי הפסיכיאטר המחוזי להוציא הוראה לטיפול כפוי כך שהוועדה לפי סמכויות נוסח החוק הנוכחי להוציא הוראה כאמור. כיוון שמחויבות הוועדה היא להבטיח כי שחרורו של חולה יהא ככל הניתן במצב שלא יסכן אחרים לאור אופי העבירה שביצע אנו סבורים כי האלטרנטיבה של המשך אשפוזו עם מתן אפשרות לרופא המטפל להוציאו לחופשות כך שיהיה בגדר אשפוז יום נכונה יותר בנסיבות המקרה וכך אנו מחליטים." (שם, שם). טיעוני המשיבה 4. עו"ד קפלינסקי, ב"כ המדינה, ציין בראשית דבריו בדיון בערעור לפני, וברוב הגינותו, כי לעניין השאלה המשפטית המתעוררת בערעור זה המשיבה אינה "מקובעת בעמדה", באשר היא ערה לפסיקות הנוגדות בנושא זה. זו של ס.נ. השופט ד' ביין בע"ש פרקר הנ"ל ובפרשת יובל הנ"ל, לעומת גישת כב' השופט א' ביתן בפרשת פלוני, ולאור קיומו של תזכיר חוק בנושא זה (ראו להלן). לדעת המשיבה, במקרה דנן הוועדה קבעה כי מוקדם עדיין לבטל את צו האשפוז לחלוטין לאור תכניות הטיפול במערער. מכאן שיש לדחות הכרעה עקרונית בסוגיה לעת מצוא. תשובת המערער בדיון 5. המערער ציין כי בבוקרו של הדיון לפניי (4/8/11) התקיימה ועדת "סל שיקום", וכי המערער רשאי לגשת לדיון בוועדה כבר בשבוע הבא, ואף הגיש 9 החלטות לגבי אנשים שונים בהן החליטה הוועדה במחוז ירושלים (בשנים 2009 עד 2011) להמיר צו אשפוז כפוי לצו מרפאתי כפוי. כן מציין ב"כ המערער כי בפרשת פלוני מדובר באותו רציונאל עליו סמך ידו השופט ביין הגם שהשופט ביתן הגיע לתוצאה שונה. כמו כן, הוועדה משחררת לחופשה בתנאים של ליווי, לחופשה ללא לינה, לחופשה עם לינה ואף זאת ללא מילה כתובה בחוק לפיה לוועדה יש סמכות לאשר חופשות מסווגות שכאלה. לכן יש לגזור גזירה שווה. גם כשאדם בצו מרפאתי, הוא עדיין תחת צו וחובה להגיע לטיפול, לפי הוראות הרופאים, זה צו לא פשוט. במידה והוא לא מקיימן, ניתן להחזירו לאשפוז. הוא נמצא תחת כפיה, כן מקבל טיפול, אמור להגיע לוועדה בפרקי זמן קצובים, והוא עדיין קשור למרפאה או לבית חולים מסוים שסל השיקום ממשיך במסלולו. דיון 6. הערעור שלפני מעלה שאלה שבעובדה ושאלה משפטית צרופה, לצד שאלה פרקטית, שהינה בקיום הליך משפטי תקין אל מול יעילות הדיון במתחם האדמיניסטרציה השיפוטית. נקודת שיווי המשקל בערעור זה, הינה בשאלה שעורר, ובצדק, ב"כ המשיבה, דהיינו האם חיוני, בלשון מהוססת, להכריע בין שתי הגישות לעניין המרת הצווים, או שמא יש להמתין לתיקון החוק על פי התזכיר המוצע. אשר למצב העובדתי, מדברי הצדדים, ומנימוקים הוועדה עולה כי המערער יוצא לחופשות בליווי, כולל חופשות ארוכות לסופי שבוע, וכי התנהגותו עד כה הייתה תקינה ללא כל חריג. יש לזכור כי המעשה שעשה המערער בו פצע אדם אחר במברג היה ביום 15/12/10, ונקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין (ת.פ. (שלום י-ם) 7304-04-11), ומאז שהוא נעצר ואושפז, הוא מקבל טיפול, לרבות תרופות, וכי היום הוא אמור להגיע לוועדת שיקום. לדברים אלה יש השלכה לגבי מסוכנותו, ככל שעדיין קיימת בתנאים הנ"ל. הוראות הדין 7. סעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, שכותרתו: "דיון תקופתי בעניין חולה שאושפז או נמצא בטיפול מרפאתי על פי צו", קובע: "(א) חולה המאושפז על פי צו בית משפט או הנמצא בטיפול מרפאתי על פי צו כאמור, תדון הוועדה הפסיכיאטרית בענינו לפחות אחת לששה חדשים, וכן רשאית היא לדון בענינו בכל עת אם ביקש זאת החולה או המנהל. (ב) בדיון כאמור בסעיף קטן (א) מוסמכת הוועדה לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע או לשחררו ללא תנאי. (ג) החליטה הוועדה לאשר לחולה חופשות, רשאית היא להסמיך את המנהל לקבוע מועדיהן ובאילו תנאים יינתנו. (ד) החליטה הוועדה על שחרורו של החולה, תודיע על מועד השחרור לפסיכיאטר המחוזי, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המחוז ולמשטרת ישראל." הוועדה אכן קובעת כי הוראה זו מאפשרת לוועדה ליתן חופשות או לשחררו כליל מן האשפוז הכפוי, כמצוטט לעיל מנימוקיה. לאור נוסח החוק, שאינו קובע מפורשות כי ניתן להמיר את צו האשפוז הכפוי בצו מרפאתי כפוי, סבר כב' ס.נ. ד' ביין בע"ש (חי') 102/00 יהונתן פזרקר נ' מדינת ישראל (אתר נבו) (12/1/02), כדלקמן: "עיון בלשון סעיף 28(ב) לחוק, מראה לכאורה, שהועדה מוסמכת לתת אחת משתי החלטות: שחרור מצו האשפוז ללא תנאי, או מתן חופשות בתנאים שהועדה תקבע. לא מדובר בסעיף 28(ב) על אפשרות ביניים של ביטול צו האשפוז והמרתו בצו לטיפול מרפאתי כפוי. נשאלת השאלה, האם שתיקת המחוקק בענין זה הוא "הסדר שלילי". לדעתי, אין לקבל פרשנות זו. לא יעלה על הדעת שלועדה הפסיכיאטרית ינתן מצד אחד, כוח לבטל לחלוטין צו שניתן ע"י בית משפט ומן הצד השני, לא ינתן בידי הועדה הכוח לתת צו שהוא פחות מרחיק לכת של המרת צו אשפוז כפוי בצו מרפאתי כפוי. לדעתי, אין מקום לתת לסעיף 28(ב) פרשנות מילולית ועל פני הדברים נראה, שהמרובה מכיל את המועט. אם ניתנת הסמכות לבטל את צו האשפוז מכל וכל, או לקיימו בשלמותו, הנחת המחוקק היא שניתן במקרים בהם די בטיפול מרפאתי כפוי ע"מ לנטרל את הסיכון על שלום הציבור או שלום הנאשם (סיכון עליו מדבר סעיף 15(ד) לחוק), להמיר את צו האשפוז בצו לטפול מרפאתי כפוי." (שם, שם). ובסופו של דבר הורה בית המשפט להמיר את הצו לאשפוז כפוי לצו מרפאתי כפוי. בהחלטה קודמת (ע"ש (חי') 696/01 יוגב יובל נ' המרכז לבריאות הנפש שער מנשה (אתר נבו) (15/1/01), התייחס השופט ביין לעניין, תוך שקבע כי באותו מקרה אין צורך להכריע אם ניסוח סעיף 28 לחוק מאפשר המרת צווים, באשר במצב המערער דשם, הטיפול היה בעיצומו, אולם קבע כדלקמן: "אם לא תמצא תכנית שיקומית כזאת, יהיה על הועדה הפסיכיאטרית להתכנס בסמוך לתום 30 הימים האמורים ובהעדר נסיבות חדשות, מעבר לאלה הידועות כיום, להחליט על המרת צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי." (שם, שם). ועדת שניט 8. אכן נראה כי מעטים המקרים בהם מתעורר הצורך לערער על החלטת הועדות המחוזיות. נראה בעיני כי אכן היתה מודעות לנוסחו של סעיף 28 לחוק ובזמנו (1998) מונתה על ידי פרקליטת המדינה דאז והפסיכיאטר הראשי, כוועדה משותפת בראשות פרקליטת מחוז מרכז (פלילי) דאז, עו"ד נורית שניט, אשר הגישה את המלצותיה ביולי 2000. הצוות הבינמשרדי 9. על רקע מקרים פליליים קשים בעקבותם נאשם נשלח לאשפוז כפוי, ולאחר תקופה מסוימת שוחרר, התעוררו ארגונים שונים ונוצר הצורך לבחון את הנושא בכללותו בהתחשב במסוכנות של המאושפזים לציבור. לאור זאת הוקם צוות בינמשרדי בראשותה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים) תחילה הגב' יהודית קרפ, ובהמשך הגב' לבנת משיח, בו השתתפו נציגי משרד הבריאות (פסיכיאטרים מחוזיים, לשכה משפטית), משרד המשפטים (מחלקת יעוץ וחקיקה, פרקליטות וסנגוריה ציבורית ומשטרת ישראל, לשכה משפטית). הצוות בחן את הנושא, שמע עדויות ממי שעוסק בנושא בשטח, לרבות גורמים חיצוניים כגון ארגון "נעמת", עיין בדוח "ועדת שניט", בפסיקה בספרות ובחקיקה הקיימת בחו"ל ועל בסיס כל אלה הציע את תיקוני החקיקה המפורטים בתזכיר. 10. אותה עת יצא מלפני בית המשפט העליון פסק דין בע"פ 3854/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(1), עמ' 900, שם, ציין הנשיא אהרן ברק, אגב דיון במקרה בו אושפז נאשם במהלך כ-14 שנה בגין עבירות של תקיפה וגניבה, כי יש לתקן את החוק כדי להגביל את תקופת האשפוז על פי צו האשפוז. בעקבות פסק דין זה בחן הצוות גם את נושא הגבלת תקופת צו האשפוז על פי צו שניתן לפי סעיף 15 לחוק. הצוות הציע לתקן גם מספר פגמים בולטים אחרים בחוק שהועלו, בין היתר, על ידי מבקר המדינה במסגרת ביקורתו על ביצוע המלצות "ועדת שניט" כמו הענקת סמכות לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להמיר צו אשפוז בצו לטיפול מרפאתי או לעכב את ביצוע החלטתה, בין היתר, כדי לתת ליועץ המשפטי לממשלה אפשרות לשקול הגשתו של ערעור, או לשקול את העמדתו לדין של נאשם אשר אושפז לפי סעיף 15(א) לחוק והוחלט לשחררו. בסופו של יום, הוכן השנה תזכיר הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' X), חולים מאושפזים או הנמצאים בטיפול מרפאתי הנאשמים בעבירות רצח או ניסיון לרצח ותיקונים נוספים, התשע"א 2011, 803-10-2009-000896. 11. נוכח המלצותיהם של הצוות ושל "ועדת שניט" בעניין זה, מוצע בתזכיר לקבוע הוראה ברורה במסגרת סעיף 28 לחוק העיקרי לפיה תוסמך הועדה לעכב ביצוע החלטתה לענין מתן חופשה עד 7 ימים ולענין שחרור מאשפוז או מתן טיפול מרפאתי עד 14 ימים. כן מוצע לקבוע סמכות זו כסמכות שבשיקול דעת הועדה הפסיכיאטרית, שכן יהיו מקרים בהם עיכוב ההחלטה תרוקן אותה מתוכן, כגון יציאה לחופשה לצורך אירוע, ואילו במקרים אחרים העיכוב יהיה דרוש, בהתאם לנסיבות. כן נאמר בתזכיר, כי כיום קובע סעיף 28 לחוק כי הועדה הפסיכיאטרית הדנה בעניינו של חולה שאושפז או נמצא בטיפול מרפאתי על פי צו, מוסמכת לאשר לחולה חופשות בתנאים שתקבע או לשחררו ללא תנאי. כלומר, מרגע ששוחרר חולה, הוועדה הפסיכיאטרית אינה מוסכמת עוד להחליט בעניינו. לפיכך מוצע לחולל שינוי בענין זה. נוכח מסוכנותם של חולים אשר הואשמו ברצח או בניסיון לרצח, בעניינם דנה הועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, סבר הצוות כי יש להעניק לה כלים יעילים להתמודד עם התופעה ולהעניק לה סמכויות מיוחדות ודרכי בקרה ביחס לנאשמים בזמן יציאתם לחופשה ולאחר שחרורם, על מנת שתוכל לפקח על מסוכנותם, ככל שקיימת או שתשוב להתקיים, גם לאחר שאינם מאושפזים עוד או מצויים בטיפול מרפאתי, ובזמן חופשתם, ובכך להגן על הציבור. כך גם מוצע אף לקבוע סמכויות וכלים מיוחדים אשר, כאמור, אינם נתונים כיום לוועדה הפסיכיאטרית מתוך מטרה לסייע לועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לעקוב אחר מצבו הנפשי של אותו נאשם, לבדוק את נושא מסוכנותו וכן לקבל מידע רלוונטי לגיבוש החלטה בדבר שחרור, המשך אשפוז, מתן טיפול אחר או מתן חופשה - והכל כדי למנוע סכנה לציבור משחרורו של הנאשם. עובר לנוסח ההצעה נאמר, כי הסמכויות ודרכי הפעולה לפיהן תפעל הועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לשם השגת המטרה אמורה: "הועדה תוסמך לקבוע תנאים לשחרור נאשם מצו, ובכלל זה לחייבו בהתייצבות לבדיקה פסיכיאטרית או לקבלת טיפול במקום ובתנאים שתקבע: (פסקה 4(א) לסעיף 28א לחוק העיקרי)". 12. אביא להלן את הנוסח המוצע לסוגיה שלפנינו: "תיקון סעיף 28 6. בסעיף 28 לחוק העיקרי: (1) בסעיף קטן (ב), בסופו, יבוא "או להורות שיקבל טיפול מרפאתי; דינה של החלטת הועדה להורות על קבלת טיפול מרפאתי כדין צו בית משפט לטיפול מרפאתי". (2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ב1) בדיון לפי סעיף זה תיקח הועדה בחשבון, בין היתר, את מצבו הנפשי של החולה, סיכויי החלמתו והתנאים לכך, הטיפול הדרוש לו והתנאים לשיקומו, מסוכנותו, נסיבות העבירה, עברו הפלילי של החולה ומשך זמן שחלף מאז תחילת האשפוז או הטיפול המרפאתי; (3) בסעיף קטן (ד) אחרי "החליטה הועדה" יבוא "על מתן הוראה לטיפול מרפאתי או" ואחרי "תודיע על מועד" יבוא "ההוראה לטיפול המרפאתי או". ובסופו יבוא "החליטה הועדה על מתן חופשה לחולה, תודיע על כך לפרקליט המחוז או לראש יחידת התביעות שבתחום הוגש התיק, ולסנגוריה הציבורית". (כן ראו דברים ברוח זו מפי דן ביין במאמרו: הפיקוח השיפוטי על החלטות ועדות פסיכיאטריות, ספר שמגר - מאמרים א', 387). הכרעה 13. אכן תמים דעים אני עם הביקורת שנאמרה לגבי ניסוחו של סעיף 28 לחוק, שיצר מצבים בהם ועדות פסיכיאטריות מחוזיות הורו במקרים מסוימים על המרת צו אשפוז כפוי בצו מרפאתי כפוי, ובמקרים אחרים נמנעו לעשות כן, ונקבעו יתר חופשות, תוך בדיקת הליך שיקומו. לא מן הנמנע שחלק מן השיקולים, לבד מהרפואיים הטהורים, היו הרקע בעברו של החולה והעבירה בה הואשם. החלטת כב' השופט ד"ר ד' ביין בפרשת פזרקר הנ"ל, להורות על המרת צו האשפוז הכפוי בצו מרפאתי כפוי, ראויה היא, ויש לילך בדרך זו כל עוד לא תוקן החוק. לסיכום, אכן עיון בלשון סעיף 28(ב) לחוק, מראה לכאורה, שהועדה מוסמכת לתת אחת משתי החלטות: שחרור מצו האשפוז ללא תנאי, או מתן חופשות בתנאים שהועדה תקבע. לא מדובר בסעיף 28(ב) על אפשרות ביניים של ביטול צו האשפוז והמרתו בצו לטיפול מרפאתי כפוי. נשאלת השאלה, האם שתיקת המחוקק בענין זה הוא "הסדר שלילי". אף לדעתי, אין לקבל פרשנות זו, שהרי אם לוועדה הפסיכיאטרית הסמכות לבטל לחלוטין צו שניתן ע"י בית משפט מדוע שלא יינתן בידי הועדה הכוח לתת צו שהוא פחות מרחיק לכת,דהיינו, המרת צו אשפוז כפוי בצו מרפאתי כפוי. אף לדעתי, אין מקום לתת לסעיף 28(ב) פרשנות מילולית. ועל פני הדברים נראה, שהמרובה מכיל את המועט. אם ניתנת הסמכות לבטל את צו האשפוז מכל וכל, או לקיימו בשלמותו, הנחת המחוקק היא שניתן במקרים בהם די בטיפול מרפאתי כפוי ע"מ לנטרל את הסיכון על שלום הציבור או שלום הנאשם (סיכון עליו מדבר סעיף 15(ד) לחוק), להמיר את צו האשפוז בצו לטפול מרפאתי כפוי. 14. דרך זו מונעת פסיקות סותרות, ודיונים מיותרים ועולה בקנה אחד עם דוקטורינת האדמיניסטרציה השיפוטית (ראו ע.א. 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח רכב בע"מ (אתר נבו) (15.8.05). כמו כן ניתן להשקיף על עניין זה מן ההיבט של יעילות הדיון. יפים לעניין זה דברי ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט (2008), כדלקמן: "ניסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה איבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרות יותר במשפט, וההליך הגיע לקצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין. ... איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין". (שם, 177). (כן ראו רע"א 2459/04 אלה הנדסת בנין והשקעות בנין בע"מ נ' פ"ש י-ם, תק-על 2004). סוף דבר, אני מקבל את הערעור ומורה על המרת הצו לאשפוז כפוי, לצו מרפאתי כפוי, והמשך ההליך השיקומי, ככל שיוחלט עליו בקרוב. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. התחום הנפשירפואהחולי נפשבית חולים