הוראת החוק האפשרות לנאשם חזרה מהודיה מעוגנת היא בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, וזו לשון החוק: " הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט פסק כי ככלל, משניתנה הודיה בבית-המשפט, והתקיים הליך שבית-המשפט העמיד בו את הנאשם על משמעויותיה של ההודיה ועל התוצאות שהוא צפוי להן בעקבותיה, תישאר הודיית הנאשם על-כנה, והנאשם לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה מן הטעם שנכזבה תוחלתו להקלה בעונש. לבית-המשפט נתון שיקול-הדעת - על-פי הסמכות המסורה לו בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי - להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו מנימוקים מיוחדים. היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה. דחיית הסדר טיעון, כשלעצמה, אינה מצדיקה היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו. על הרשעה במסגרת הסדר טיעון, נקבע בפסיקה כי הרשעה בבסיסה עומד הסדר טיעון צריכה להיעשות רק לאחר שבית המשפט מוודא הוא כי המדובר בהודיית אמת שעל פיה רשאי, אף חייב הוא, להרשיע את הנאשם. כמו כן בית המשפט צריך לוודא את עובדת היות הודיית הנאשם מבוססת על הבנתו את משמעויות ההודייה וההסדר; כי הודייתו נמסרה מרצון חופשי תוך היותו מודע כי בית המשפט אינו קבול להסדר ותוך הבנתו את התוצאות וההשלכות הצפיוית מכך. (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) ביחס לבקשה של חזרה מהודאה, בית המשפט נוקט בד"כ בשתי גישות כאשר אחת מקלה והשנייה מחמירה יותר. השיקול העומד בבסיס שתי הגישות הינו עיתוי הגשת הבקשה. קרי, נטית הפסיקה להחיל את הגישה המחמירה לפיה מאפשרים לנאשם לחזור בו מהודייתו רק בנסיבות חריגות, זאת כאשר דובר בנאשמים שביקשו לחזור בהם מהודייתם במסגרת הערעור לאחר שהערכאה הדיונית גזרה את דינם. שונים הם פני הדברים במקרים בהם מבקשים נאשמים לחזור בהם מהודיה טרם מתן גזר הדין משום "שבנסיבות כאלה קטן החשש שמא מדובר בתכסיס". אך אין להסיק מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב במכלול הנסיבות.(ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל). במסגרת ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' ד"ר קאסם סמחאת , מה (5) 798 , נקבע כי טעות בשיקול דעתו של הנאשם עת החליט להודות יש בה אף היא כדי להצדיק מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודייתו. בית משפט יחס משקל לטיעוני הנאשם לפיהם אחרי ששקל את פני הדברים היטב, ולאחר שהתנתק מהשפעת סנגוריו החליט הוא ל"לחום" למען טיהור שמו וזאת על אף הסיכון הכרוך בכך. בית המשפט העליון התיר לו לחזור בו מהודייתו כאשר נימק את החלטתו, בכך ששינוי עמדת המערער באה טרם נגזר דינו, והיא מסתברת מאופיין של העבירות שהרשע בהן העלולות להסב נזק לאדם בנסיבותיו ובמקצועו שלו. יפים הדברים כפי שנאמרו במסגרת פסק הדין; בלשון הזו: "לא בחומרתן של העבירות מוכנה אני, אם כי לא בלי היסוס, לראות את הנימוק המיוחד להרשות למערער לחזור בו מההודאה, אלא באופי העבירות המיוחסות לו, בהשלכות של ההרשעה בן על אדם במקצועו וברצונו הכן והנחוש של המערער לנסות להוציא לאור את צדקתו, אף שרצון זה התגבש אצלו רק לאחר שכבר הודה". על בית המשפט בבואו להכריע בגורל בקשה מעין זו, להפוך כל אבן על מנת להגיע אל התוצאה הראויה והצודקת. משכך, במקרה המונח בפני העדפתי להעניק הזדמנות לנאשם להילחם על חפותו מאשר לחפש קיצורי דרכים ו/או חיסכון זמן שיפוטי יקר שעלול הוא לבוא על חשבון טוהר ההליך המשפטי. טעות שבשיקול דעת הוכרה בפסיקה כנסיבה שלעתים מצדיקה היא מתן במה ואפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו. משפט פליליחזרה מהודיהסדר דין פלילי