קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב חברה מחו''ל להפקדת ערובה: 1. לפניי בקשה מטעם הנתבעים בהליך העיקרי (להלן - המבקשים), לחייב את התובעת בהליך העיקרי (להלן - המשיבה) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים, ככל שייפסקו לטובתם בסיום ההליך. 2. המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה שבה נטען, כי היא תאגיד סטטוטורי צרפתי המאגד גורמים מקצועיים בענף היין באזור CHAMPAGNE שבצרפת. ביסוד התביעה הטענה כי המבקשים עושים שימוש מפר בכינוי המקור ובסימן המסחר CHAMPAGNE (שמפניה), הרשומים בישראל על-שם המשיבה, בשווקם את מוצריהם (בקבוקי מים מינרלים) תחת הסיסמא "מי עדן - השמפניה של הטבע", הרשומה כסימן מסחר על-שם קבוצת מי עדן (הכוללת את המבקשת 1). 3. המבקשים טוענים בבקשתם דנן, כי כעולה מכתב התביעה, המשיבה היא תאגיד זר, אשר מצבו הכלכלי ודרכי מימונו אינם נהירים ואף אין ברשותו נכסים כלשהם בישראל. בהיותה אישיות משפטית נפרדת, טענו המבקשים כי יש להחיל על המשיבה את החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות), מכוחה חייבת חברה בערבון מוגבל בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות הנתבע. חזקה זו חלה גם על תאגידים אחרים נוכח שיקולים דומים העומדים בבסיס ההסדר, שעיקרם היות התאגיד אישיות משפטית נפרדת מאורגניו והחשש שמא תאגיד חסר יכולת כספית יסתתר מאחורי גוף משפטי ערטילאי. לחלופין, עתרו המבקשים לחיוב המשיבה בהפקדת ערבון מכוחה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), בציינם את סיכוייה הנמוכים של המשיבה לזכות בתביעתה. 4. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, אין בסיס לחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. חזקה היא כי המשיבה - גוף ציבורי סטטוטורי צרפתי - חסינה כלכלית. המשיבה מייצגת אינטרסים של יצרנים בענף היין של מחוז CHAMPAGNE בצרפת, ענף רווחי ובעל מוניטין רב, אשר יש בו כדי ללמד על איתנותה הכלכלית של המשיבה. לאישוש טענה זו, צירפה המשיבה מסמך בן עמוד אחד בשפה הצרפתית, הנטען להיות דוח כספי של המשיבה לשנת 2010, לפיו תקציבה השנתי עמד על כ-21 מליון אירו. המשיבה הוסיפה וטענה כי בהתאם לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט-1968 (להלן - תקנות האג), חל איסור ליתן משקל להיות המשיבה חברה זרה. 5. בתשובה לתגובה טענו המבקשים, כי המשיבה לא הוכיחה שיש לה איתנות כלכלית סבירה כך שתוכל לשלם את הוצאות המבקשים היה ותדחה תביעתה. המשיבה לא הצביעה על נכסים כלשהם השייכים לה והמצויים בתחומי מדינת ישראל, לא הראתה כל מקור אפשרי אחר לגביית ההוצאות ולא סיפקה כל הסבר בנוגע לדרכי מימונה והתנהלותה הארגונית והכספית. הודגש כי המשיבה נמנעה מלצרף תצהיר לתגובתה, הגם שהמידע בדבר איתנותה הכלכלית מצוי ברשותה. עוד נטען, כי תאגיד אינו פטוּר מהפקדת ערבון רק בשל היותו תאגיד סטטוטורי או תאגיד זר, ובית המשפט מוסמך לחייבו בהפקדת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת, ובכלל זאת העדר נכסים שניתן להיפרע מהם בארץ. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אנמק את מסקנתי. 7. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את סמכות בית המשפט "אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע." בגדר השיקולים שעל בית המשפט לבחון בהידרשו לבקשה להטלת ערובה להוצאות, ניצבים מן הצד האחד מימושה של זכות הגישה לערכאות, המצריכה התחשבות במצבו הכלכלי של התובע לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה, ומן הצד השני עניינו של הנתבע הזכאי להגנה כי אם ההליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו ידחה, יהא בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו. מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים מצריך התייחסות ליכולתו הכספית של התובע ולסיכויי ההצלחה של ההליך. בהקשר דנא, נקבע בהלכה הפסוקה כי כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ ואין בידיו נכסים בארץ שמהם יכול הנתבע להיפרע, הנטיה תהא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות (ראו גם: רע"א 3601/04 לין ונצ'ון נ' מדינת ישראל, פסקה 8, לא פורסם (18.10.2007); רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1), 647, 650 (1990); י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 900). 8. אין חולק כי המשיבה הינה תאגיד זר שמקום מושבה בצרפת, וכי אין ברשותה נכסים בארץ. חרף טענות המבקשים באשר לחשש ממשי כי לא יהא בידיהם להיפרע הוצאותיהם, נמנעה המשיבה מלפרט בתגובתה את מצבה הכלכלי, ובכלל זאת נכסים השייכים לה ומקורות מימון אחרים העומדים לרשותה. המשיבה הסתפקה באמירות כלליות באשר לאיתנותם הכספית של גופים ציבורים ססטוטורים, בהטעימה כי כגוף המייצג אינטרסים של יצרנים בענף היין בצרפת, שהינו רווחי ובעל מוניטין רב, קמה חזקה כי בידה לשאת בהוצאות המבקשים. דא עקא, אין באמור די כדי לסתור את טענת המבקשים כאמור. להוכחת איתנותה הכלכלית, היה על המשיבה להצביע על נכסים כלשהם, בארץ או בחוץ לארץ, מהם יוכלו המבקשים להיפרע אם התביעה תידחה תוך חיובה של המשיבה בהוצאות. הפניה למסמך בן עמוד אחד הכתוב בשפה הצרפתית והנטען לשקף את תקציבה השנתי של המשיבה בשנת 2010 (נספח ב' לתגובה), אינה עומדת בנדרש מהמשיבה להוכחת טענותיה, משאין בה כדי ללמד על כושרה הכלכלי, נכסיה, התחייבויותיה או יכולתה לפרוע את חיוביה. יוטעם, כי המשיבה לא צירפה לתגובתה תצהיר התומך בטענותיה העובדתיות. 9. אשר לסיכויי התביעה, הרי אלה אינם מובטחים, מה עוד שלטענת המבקשים התביעה הוגשה יותר מעשרים שנה אחרי שהמבקשים החלו לעשות שימוש בסימן המסחר "מי עדן - השמפניה של הטבע". 10. תקנה 28(א) לתקנות האג - הקובעת כי בית המשפט לא יטיל על תושב אחת המדינות הנמנות על האמנה ערובה להוצאות אך מחמת היותו תושב זר - אינה פוטרת את התושב הזר א-פריורית מן החובה להפקיד ערובה. תכלית האמנה להבטיח כי מעמדו של תובע שהינו אזרח מדינת האמנה לא יהא נחות ממעמדו של מתדיין ישראלי לעניין הטלת ערובה. אין בתחולת אמנת האג כדי להעניק לתושב זר זכויות יתר ובכלל זאת לשלול מבית המשפט הסמכות לחייבו בהפקדת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת, לרבות מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו גם: בש"א 6191/04 Polska Zegluga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, פס"מ תשס"ד(2) 193, 210 (2006)). והדברים נכונים אף בעניינה של המשיבה. 11. נראה כי דין הבקשה להתקבל גם מכוחה של הוראת סעיף 353א לחוק החברות. בהתאם להוראה זו, הכלל הינו חיובה של חברה בערבון מוגבל בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם בית המשפט מצא כי אין הצדקה לחיוב או כאשר החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. הרציונאל שבבסיס סעיף 353א לחוק החברות הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להתחמק מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע (ראו גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, פסקה 6, לא פורסם (13.7.2008)). להוכחת טענתה כי אין היא חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, הפנתה המשיבה למסמך הנחזה להיות דבר חקיקה (נספח א' לתגובה). אך לבד מכך כי המסמך כתוב בשפה הצרפתית מבלי שצורף לו תרגום, כנדרש על-פי דין, הכלל הוא כי הוכחת דין זר תעשה על-פי רוב בידי מומחה מתאים (ראו גם: רע"א 8887/04 ענוגה קושניצקי נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי, פסקה 5, לא פורסם (14.6.2005)). משכך, לא עלה בידי המשיבה לסתור את תחולתו של סעיף 353א לחוק החברות בעניינה. מכל מקום, סבורני כי הרציונאל שבבסיס הוראת סעיף 353א לחוק החברות, חל גם ביחס לצורות התאגדות אחרות שאחריות החברים בה מוגבלת. כאמור, המשיבה לא הוכיחה כי יהא בידה לשלם את הוצאות המבקשים היה ותביעתה תדחה וכן לא עלה בידה להוכיח נסיבות המצדיקות את אי חיובה בהפקדת ערובה להוצאות. 12. לנוכח כוחם המצטבר של השיקולים שמניתי לעיל, אני מחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 75,000 ש"ח בדרך של הפקדת מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד, זאת בתוך 30 יום מהיום. המשיבה תשלם למבקשים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. ערובה