קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב יתר בדמי השתתפות ברכישת תרופות בבית מרקחת קופת חולים: א. מהות הבקשה זו בקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), בטענה לחיוב יתר של דמי השתתפות עצמית בגין רכישת תרופות בבתי המרקחת של המשיבה ו/או בבתי המרקחת של מי מטעמה. ב. עובדות רלבנטיות המבקש הינו חבר במשיבה, שהיא קופת חולים הפועלת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"). על-פי הנטען בבקשת האישור, בדיקה שערך המבקש ברשימת התרופות שרכש מהמשיבה בין השנים 2009-2002 (נספח א' לבקשת האישור) העלתה כי כאשר רכש תרופה, בהתאם למרשם שהנפיק לו רופאו, בכמות שונה מזו המסופקת באריזה סטנדרטית של התרופה, הנמכרת בבתי המרקחת של המשיבה ו/או בבתי המרקחת של מי מטעמה, גבתה ממנו המשיבה בעבור אותה תרופה סכום הגבוה מדמי ההשתתפות העצמית הפרופורציונאליים לכמות שנרכשה. לעמדת המבקש, המסגרת החוקית לקביעת שיעור ההשתתפות העצמית ברכישת תרופות אצל המשיבה, מוסדרת בסעיפים 8(ז)(1) ו-8(ח) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שזו לשונם: "8 (ז) (1). שר הבריאות יפרסם בצו את רשימת התרופות הכלולות בסל שירותי הבריאות ואת גובה תשלום החבר בעדן בהתאם לרשימת התרופות והתשלומים שהיו נהוגים בקופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ביום הקובע". 8 (ח). התשלומים עבור שירותי בריאות ותרופות הכלולים בסל שירותי הבריאות או בסל השירותים והתשלומים של הקופה, יעודכנו ב-1 באפריל של כל שנה בשיעור עליית מדד יוקר הבריאות בשנה הקודמת; המנהל יפרסם ברשומות הודעה על התשלומים כפי שעודכנו כאמור". לטענת המבקש, קיבלה המשיבה את אישור שר הבריאות וועדת הכספים לתוכנית גבייה שהגישה בגין רכישת תרופות על ידי לקוחותיה, כדלקמן: "ברכישת תרופות שנכנסו לסל התרופות עד אוגוסט 1988 גביית דמי ההשתתפות נעשית בשיטת המנות. המחיר למנת תרופה הוא 11 ₪. ברכישת תרופות שנכנסו לסל לאחר 11 באוגוסט 1988 (למעט שש תרופות) דמי ההשתתפות הנגבים הם בשיעור 10% מהמחיר המרבי לצרכן של אותה אריזה, או 11 ₪ - הסכום הגבוה יותר". המבקש גורס שבתוכנית לא נקבע סכום ההשתתפות העצמית בגין רכישת תרופה בכמות שונה מזו המסופקת באריזה סטנדרטית של התרופה, הנמכרת בבתי המרקחת של המשיבה ו/או בבתי מרקחת של מי מטעמה. מוסיף המבקש ומציין, שביום 18.11.07 פורסם חוזר סמנכ"ל לפיקוח על קופות החולים ושב"ן במשרד הבריאות, בנושא חלקיות מנה בתרופות (נספח ד' לבקשת האישור) (להלן: "חוזר 2007"), לפיו במקרה שבו נוצר צורך לספק למטופל תכשיר בכמות שונה מזאת שכלולה באריזות הרשומות, יש לחשב את ערך ההשתתפות העצמית בהתאם לגודלה של המנה שסופקה בפועל. המבקש השתית את התובענה נשוא בקשת האישור על העילות הבאות: הטעייה תוך הפרת סעיפים 2(א)(13), 3 ו-4 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפרת סעיפים 40-37 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח על הביטוח"); הפרת חובה חקוקה, כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); ועשיית עושר ולא במשפט, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). בתגובתה לבקשת האישור התובענה גורסת המשיבה, בתמצית, כי עסקינן בסוגיה שהוסדרה כדבעי על ידי הרגולטור והיא עצמה פעלה בהתאם להוראות הדין ולכללים שנקבעו על ידי משרד הבריאות. לטענתה, עד שנת 1998 הונהגה שיטת תשלומים עבור תרופות על בסיס "מנת תרופה" (להלן: "שיטת המנות"), וזאת מכוח חוק ביטוח בריאות וצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות), תשנ"ה-1995 (להלן: "צו התרופות") (נספח 1 לתגובה). בשנת 1998 קיבלה המשיבה את אישור משרד הבריאות להסדר תשלומים שונה (להלן: "תוכנית הגבייה הראשונה"), אשר התבסס על שיטת חישוב חדשה, במסגרתה חושבו דמי ההשתתפות כאחוז מתוך המחיר המרבי לצרכן של התרופה (נספחים 2 ו-3 לתגובה) (להלן: "שיטת האחוזים"). תוכנית הגבייה הראשונה אושרה, כאמור, על ידי משרד הבריאות, בכפוף לשורת כללים מחייבים שבאו לידי ביטוי במכתב מיום 31.10.00 שנשלח למשיבה על ידי סמנכ"ל לקופות חולים ושב"ן (נספח 4 לתגובה) (להלן: "מכתב הכללים"). בהתאם למכתב הכללים לא הוחלה שיטת האחוזים על כלל התרופות שנכללו עד אז בסל הבריאות (להלן: "התרופות המוקדמות"), אלא רק על תרופות שייכנסו לסל לאחר מועד אישורה של תוכנית הגביה הראשונה, קרי יום 11.8.98, שהוגדר במכתב כ: "מועד הקובע" (להלן: "התרופות המאוחרות"). בהתאם להחלטתי מיום 3.4.2011 נתבקשו הצדדים להתייחס בסיכומיהם לשאלת הסמכות העניינית בלבד. לכן, השאלה הראשונה המתעוררת בענייננו הינה איזו ערכאה שיפוטית מוסמכת לדון בתביעת מבוטחים כנגד קופת חולים. ג. יישום הדין בענייננו נוסח החוק סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". סמכות עניינית עינינו הרואות, כי החוק קובע סמכות שיפוט ייחודית לבית הדין לעבודה בתביעות של מבוטחים נגד קופות החולים, למעט בתביעת נזיקין. עלינו לבחון לכן האם סעיף זה חל על תביעת המבקש. הנושא נדון בבית המשפט העליון ברע"א 363/98 מתן-חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת ( ב-23.11.09, עמ. 4) במקרה של תביעת מבוטחים כנגד קופת החולים. השופט גרוניס, התייחס להשבת סכומים שהוצאו על-ידי המבקש לקבלת שירותים להם היה זכאי לטענתו מכוח חוק, וקבע כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי הסמכות לדון בתביעה מסוג זה נתונה לבית הדין לעבודה. בית הדין הוסמך לדון בתביעות הנוגעות למערך הזכויות והחובות הצומח למבוטח קופת חולים על-פי החוק. דיון בתובענה בבית-משפט זה יגרום לריקון סעיף 54(ב) הנ"ל מתוכן. אכן, ניתן לראות כי בתי הדין לעבודה דנים כעניין שבשגרה בתביעות מסוג זה [השוו, ע"ע (ארצי) 342/03 עיאס נ' שירותי בריאות כללית ( ב- 26.6.06)]. ב- ע"ע (ארצי) 1229/01 מכבי שירותי בריאות-וקסלר, פ"ד לז(2002) 241, פיסקה 7 סיפא נקבע: "סיכומו של דבר, חוק הבריאות מקנה לבית-הדין לעבודה סמכות דיון ייחודית המשתרעת על התחום הרחב אשר נועד להסדיר את זכויות המבוטחים להן הם זכאים על -פי דין, לאור ההיבטים הנורמטיביים שמתחום דיני הבטחון הסוציאלי, המגולמים בחוק הבריאות". אין לי מה להוסיף על האמור לעיל. טענה נוספת של המשיבה היא: כי יש התנגשות בין הוראות סעיף 5(ב)(2)לחוק תובענות ייצוגיות, לבין הוראות סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כאשר ידו של הראשון תהיה על העליונה על-פי כללי ברירת הדין, ולכן יש להימנע מלהעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה; וכן יש מקום להעברת הדיון לבית משפט לעניינים מנהליים אך בית המשפט הנכבד לא התייחס לעניין הסמכות. ביהמ"ש בדיון מקדמי התייחס לנושא המנהלי ושלל אותו, הוא לא התייחס לנושא הסמכות העניינית. סעיף 54 מדבר על ייחודיות הדיון של בית הדין לעבודה, ומכאן אם יש תביעה מעורבת,- סעיף הייחודיות גובר. ואשר להיעדר סמכות עניינית, ניתן להעלות טענה זו בכל שלב משלבי הדיון, ולכן אין כל מניעה, שבדיון אחר ונפרד, בית הדין לעבודה יתייחס אליה (רע"א 10889/07 ג'ורג'ורה איליא קנאזע נ' הנזירות הפרנסיסקניות של הלב הטהור של מריה, תק-על 2008(2), 1130, 1133). ד. סוף דבר בתביעות כדוגמת התביעה העומדת לפנינו, הוגדרה סמכותו של בית הדין לעבודה הן על-פי זהות הצדדים (קופת החולים ומבוטח) והן על-פי עילת התביעה (תביעה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי). הפועל היוצא הוא, שבקשה זו שעניינה החזרת כספים למבוטח של קופת-חולים הינה בסמכות הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה ואשר על כן אני מעבירה אותה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו. רפואהקופת חולים