קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט כספים ממכירת מכוניות: לפניי בקשה עפ"י סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים התשל"ג-1973 (להלן:"פקודת הסמים") מטעם הטוענת לזכות, חב' א. אלפא סחר בע"מ (להלן: "המבקשת" או "חב' אלפא"), שלא לצוות על חילוט כספים שנתקבלו ממכירת הרכבים הבאים: רכב מסוג קרייזלר גרנד שירוקי מ.ר 90-761-69 (להלן: "רכב השירוקי"). רכב מסוג פולקסווגן טוארג' מ.ר 93-949-61. (להלן: "רכב הטוארג"). רכב מסוג ב.מ.וו 118 מ.ר 59-351-16. (להלן: "רכב הב.מ.וו"). (להלן: "כלי הרכב"). רקע חב' אלפא עוסקת בשיווק כלי רכב. מר לוזון רכש את כלי הרכב מחב' אלפא, באמצעות אשתו (להלן: "לוזון"). בתאריך 9.11.10 הורשע לוזון, ביחד עם אחרים, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שונות, בין היתר, בעבירה של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 108 ק"ג. בגזר הדין הוכרז לוזון כסוחר סמים ונקבע, כי כלי הרכב שנתפסו על ידי המדינה, מכוח צווים זמניים עובר להגשת כתב האישום, יחולטו לטובתה. לוזון אינו מתנגד לחילוט כלי הרכב, במסגרת הסדר הטיעון נושא כתב האישום. הוא אף אינו חולק על בעלותו בכלי הרכב. על כלי הרכב רבץ שעבוד לזכות חב' אלפא, מכוח הסכמי המכר בינה לבין לוזון, לפיהם, עד לתשלום מלוא התמורה עבור כלי הרכב, אלו ישועבדו לטובתה. על פי החלטה שניתנה על ידי בית משפט זה (כב' הש' רג'יניאנו), במסגרת דיון בבקשה לחילוט זמני של כלי הרכב, נקבע כי רכב השירוקי ורכב הטוארג ימכרו ומכספי תמורתם תיפרע חב' אלפא את חובו של לוזון כלפיה והיתרה תופקד בקופת בית המשפט. ביחס לרכב הב.מ.וו, שהיה משועבד לטובת בנק הפועלים בגין חוב של חב' אלפא, נקבע כי זה יימכר על ידי הבנק ומהכספים שיתקבלו, תכוסה יתרת חובה של אלפא כלפי הבנק. לאחר מכן, יקוזז חובו של לוזון כלפי אלפא מהיתרה ומה שיוותר יועבר לקופת בית המשפט. עוד נקבע, כי מכירת כלי הרכב מתחת למחיר המחירון תהא כפופה לאישור המשיבה. בדיעבד, שלושת הרכבים נמכרו מתחת למחיר המחירון ותמורתם הופקדה בקופת בית המשפט (להלן: "כספי התמורה"). 7. בבקשה זו, טוענת חב' אלפא לזכות על כספי התמורה ועותרת להעברתם לידיה. המסגרת הנורמטיבית סמכות חילוט רכוש בגין עבירות סמים קמה מכוח הוראת סעיף 36א לפקודת הסמים: "36א. (ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן - יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". טוען לזכות, אשר הוכיח כי רכש זכותו בנכס בתמורה ובתום לב - זכותו גוברת על זכות החילוט הקנויה למדינה, מכוח הוראת סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים: "36ג. (א) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה". בעניינו, יש לבחון אם הוכיחה חב' אלפא את זכותה בכספי התמורה, מכוח השעבודים הרובצים לטובתה על כלי הרכב ורישום משכון בגינם, ובאם מכרה את כלי הרכב ללוזון בתום לב מבלי שקיבלה את תמורתם במלואה. אין חולק, כי משכון, הקודם בזמן, גובר על זכות החילוט. ראה החלטת בית משפט זה בהליך החילוט הזמני: "המבחן לעניין זה, כפי שהובהר על ידי כבוד השופטת ארבל בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (ניתן ב- 31.10.2007) (להלן: "עניין סיטבון") הוא האם הטוען לזכות הוא "בעל זכות קניינית ברכוש, ולמצער בעל זכות בנכס מסוים באופן היוצר זיקה בינו כנושה לבין אותו נכס", וזאת להבדיל ממי "שאין לו עניין ייחודי בנכס, או זיקה בלתי אמצעית אליו" (שם, פיסקה 48 לפסק הדין). בעל משכון אוחז בזכות קניינית בנכס, ולפיכך, כפי שנקבע בפסיקה, אין החילוט פוגע בזכויותיו (ראו ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 238 (1994) (להלן: "עניין בנק לאומי")). המשיבה טוענת, כי הואיל והצו הארעי לחילוט קדם לרישום המשכון לטובת חב' אלפא אצל רשם החברות, הרי שזכותה לחילוט גוברת. במסגרת ההליך הזמני דן בית המשפט בסוגיה זו וקבע: "ברור כי למצער בעל משכון, אף בטרם הרישום הוא בגדר "בעל זכות בנכס מסוים באופן היוצר זיקה בינו כנושה לבין אותו נכס" (וזאת בשונה מנושים בלתי מובטחים, נושא בו עסק עניין סיטבון). לפיכך, אי רישום המשכון במרשם המשכונות (וכאשר הממשכן הוא חברה - במרשם החברות), אין בו כדי לגרוע מכוח בעל המשכון לטעון לזכות המוגנת בפני חילוט, ובלבד שיוכל להוכיח את קיום זכותו, ויעמוד בתנאי ש"לא ידע על כך שהרכוש שימש בעבירה או שלא יכול היה לדעת כי שימש או הושג בעבירה" (הציטוטים מעניין סיטבון, פיסקה 48)". הדברים מדברים בעד עצמם. משהוכח קיומו של שיעבוד - ועל כך אין חולק - אין נפקא מינא לעובדה שרישום המשכון נעשה באיחור, בוודאי שאין בו כדי להשפיע על זכותה של חב' אלפא על כלי הרכב, כפוף להוכחת תום הלב. המשיבה טוענת כי התנהגות חב' אלפא לוקה בחוסר תום לב נוכח התנהלותה במהלך מכירת כלי הרכב. כך, בהתייחס לפריסת התשלומים הרבים עבור רכישת כלי הרכב וכך, לנוכח העברת רישום הבעלות בהם על שם לוזון על אף שלא השלים את מלוא התמורה ובאשר לחלק מהם, שילם רק חלק מזערי הימנה. העדר תום הלב של חב' אלפא ניכר אף בשיהוי הרב ברישום המשכון במרשם החברות, אשר נעשה רק לאחר פתיחת ההליך הזמני לחילוט. לאחר שבחנתי את טיעוני באי כוח הצדדים, אין בידי לקבל את הטענות הללו. הוכח במסמכים, כי כלי הרכב נרכשו והסכמי המשכון נחתמו זמן רב טרם מעצרו של לוזון וללא זיקה לעבירות שביצע. אין ראיה לידיעה לכאורה המיוחסת למבקשת בדבר מיהות הקונה (לוזון - סוחר סמים). טענת המבקשת, כי הסכם המכר והסכם המשכון שערכה עם לוזון, וכן הפריסה לתשלומים נעשו בדרך נהוגה ומקובלת בענף מכירת כלי רכב, אינה משוללת יסוד. אף השיהוי ברישום המשכון אינו מהווה ראיה לחוסר תום לב. ייתכן, כי המבקשת התרשלה בהתנהלותה זו, אולם זו איננה עולה כדי חוסר תום לב. המבקשת הוכיחה אפוא את זכותה בכלי הרכב, הגוברת על זכות החילוט של המדינה. הצדדים חלוקים אף ביחס לגובה הסכומים בהם נמכרו כלי הרכב ובאשר ליתרה אשר לגביה, קמה למדינה זכות חילוט - אם זו קיימת ומה גובהה. ביחס לרכב השירוקי, המשיבה איננה טוענת ליתרה המקימה זכות חילוט. מנגד, חב' אלפא סחר טוענת, כי חובו של לוזון בגין רכב זה, צבר ריבית בסך 17,708 ₪, שיש לקזזה מהיתרה הכללית, בגין שלושת כלי הרכב. ביחס לרכב הטוארג- קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לסכומים על פיהם יש לחשב את יתרת החוב של לוזון לחב' אלפא. מקור הפער, בקביעת סכום התמורה שהתקבלה על חשבון רכישת הרכב (אשר נרכש על ידי חב' אלפא). זו גורסת כי התמורה עמדה על סך של 215,000 ₪ והמשיבה גורסת כי הסכום שאושר למכירה עומד על סך של 230,000 ₪ ולמצער, על סך של 222,663 ₪ (בהכירה בקיזוז הוצאות חב' אלפא בסך של 7,337 ₪, במקום הסך של 15,000 ₪ בצרוף הוצאות נוספות, כנטען על ידי חב' אלפא). סכום הפער עומד אפוא על סך של 17,337 ₪. הגם שהמחלוקת הגיעה לפתחו של בית המשפט, לא התקבלה החלטה שיפוטית ביחס אליה. ראה החלטת בית המשפט בהליך החילוט הזמני: "מומלץ שהצדדים יבואו בדברים ויגיעו להסכמה על מנת לסיים את הליך מכירת הרכב. הפער בין הצדדים איננו מצדיק התכתבויות נוספות". לשיטת המשיבה, קמה לה זכות חילוט על הסך של 22,647 ₪, לאחר קיזוז חובו של לוזון כלפי אלפא. לטענת אלפא, קיזוז הריבית וההוצאות, אינו מותיר למדינה יתרה לחילוט. ביחס לרכב הב.מ.וו- טוענת חב' אלפא כי יתרת החוב של לוזון עומדת על סך של 22,411 ₪. המשיבה טוענת כי מדובר בחוב של 10,752 ₪. למשיבה אין טענות ביחס לגובה מחיר המכירה במקרה זה, אלא שלטענתה קיזוז החוב של אלפא מכספי התמורה אמור היה להותיר יתרה בסך 87,910 ₪, בניגוד לסך של 76,251₪ בצירוף הצמדה שהופקד בפועל בקופת בית המשפט. המחלוקת הינה אפוא על גובה החוב של לוזון. המשיבה סומכת טיעוניה בהתייחסה ליתרות החוב של לוזון, על כרטסת לקוח אצל חב' אלפא, המצביעה לשיטתה, על היתרות הנטענות על ידה. לטענתה, אלפא הציגה כראיה כרטסת חלקית בלבד והעיון בכרטסת במלואה, מלמד על תשלומים נוספים ששילם לוזון, אשר הקטינו את יתרת החוב. עוד סומכת המדינה טיעוניה על הודעת מר אהרון נחום, בעליה של חב' אלפא, אשר נקב בסכומים הנטענים ע"י המשיבה. יוער, כי בהודעתו, ציין מר נחום שהסכומים אינם כוללים הפרשי ריבית והצמדה (עמ' 2 להודעה, ש' 25). מנגד, בטיעוניה צירפה חב' אלפא ליתרות החוב הפרשי הצמדה וריבית ואילו המשיבה הציגה סכומים נומינליים. על פי הסכמי הרכישה, לחב' אלפא זכות לגבות ריבית על יתרת החוב "כשיעור הריבית המקסימאלית הנוהגת בבנק לאומי לישראל בע"מ (חריגה בחשבון חח"ד( אותו זמן או לחילופין, ריבית פיגורים בשיעור המקסימאלי שיהיה מותר באותה שעה". הפער שנפער בין הצדדים, מקורו בעיקר, בחישובי הצמדה וריבית בגין יתרות החוב של לוזון. המשיבה סמכה חישוביה על סכומים נומינליים - בהתעלמה מהאמור בהסכמי הרכש בדבר חיוב בריבית בגין יתרות חוב. בכך, כשלה המשיבה, שכן קנויה לחב' אלפא זכות לחייב את לוזון בריבית, כפי שעשתה. על פי החישובים שהעמידה חב' אלפא בסיכומיה, יתרת החוב שצבר לוזון בגין רכישת שלושת כלי הרכב עומדת על סך 391,897 ₪ והריבית שנצטברה בגינה מגעת לסך כולל של 50,251 ₪. מנגד, היתרה העומדת לחילוט לשיטת המשיבה, הינה סכום כולל של כ - 34,306 ₪ (סך של 22,647 ₪ בגין רכב הטוארג וסך של 11,659 בגין רכב ה-ב.מ.וו). יוצא אפוא, כי אף אם יתרת החוב לשיטת חב' אלפא גבוהה מזו שאושרה על ידי המשיבה ואף אם החיוב בריבית חושב על הסכומים הגבוהים, לשיטת המשיבה, הרי שכך או כך, הריבית בגין יתרת החוב שאינה שנויה במחלוקת "בולעת" את היתרות לחילוט הנטענות על ידי המשיבה. כך, יתרת החוב לפי המשיבה עומדת על סך של 34,306 ₪. הריבית לפי חב' אלפא עומדת על סך של 50,251 ₪, ללמדך כי כך או כך, אף אם הסכומים גבוהים מעט מאלו המאושרים, הם נבלעים כאמור בריבית. טוב היתה עושה המשיבה, אם היתה מעמידה את חישוביה בצירוף ריבית, כי אז הסכומים אף לשיטתה, היו מעודכנים ומדויקים. משלא עשתה כן, נותרו חישובי הריבית של חב' אלפא והם אלו המנחים את החלטתי. אשר על כן, אין למשיבה זכות חילוט בגין מכירת כלי הרכב. חב' אלפא הוסיפה טענות בדבר שיפוי לכאורה, שהינה זכאית לו עקב הוצאותיה בגין הליך החילוט הזמני, בנימוק כי המשיבה נהגה כלפיה בחוסר תום לב וגרמה להימשכות מיותרת של ההליכים. דין הטענה להידחות משני טעמים, ראשית, המשיבה פעלה באופן הולם ובסבירות. כך, הסכימה למכירת כלי הרכב בהליך הזמני, להקטין את נזקה של חב' אלפא. בניגוד לטענת חב' אלפא, אף הסכימה המשיבה לעקרון לפיו, שעבוד גובר על חילוט בכפוף להוכחת תום לב מצידה של אלפא. המחלוקת בין הצדדים נסבה על סוגיות הראויות לבירור. שנית, אין מדובר בשיפוי. אם אכן נגרמו לחב' אלפא נזקים, הרי שאלו רובצים לפתחו של לוזון וממנו עליה להיפרע, אם הינה חפצה בכך. אין באמור לעיל, משום נקיטת עמדה ביחס לזכויותיה הנטענות של חב' אלפא. המשיבה עתרה בעיקרי הטיעון שהגישה, להורות על חילוט שלושה שיקים על סך של 65,750 ₪ כל אחד, שהעביר לוזון לחב' אלפא ומצויים ברשותה. כן עתרה לחלט רכב מסוג מזדה מ.ר 62-857-56 בבעלות לוזון, המוחזק לכאורה בידי חב' אלפא. דין בקשותיה להידחות. אם סברה המשיבה כי קנויה לה זכות לחלט השיקים והמכונית, שומה היה עליה להגיש בקשה לחלטם. יתירה מזו, חב' אלפא הבהירה בסיכומיה, כי השקים הועברו כעירבון, כי מעולם לא נפרעו וכיום אינם ברי פירעון, בהינתן מועד הפירעון הנקוב בהם. לסיכום - בקשת חב' אלפא מתקבלת ועל המשיבה להשיב לחב' אלפא את כל הכספים המוחזקים על ידה בגין מכירת כלי הרכב. בהתחשב בנסיבות החילוט הזמני, איני רואה מקום לפסוק הוצאות. חילוטרכב