קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט ערבות שחרור ממעצר: 1. בפני בקשה לחילוט ערבויות לפי סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). רקע עובדתי 2. המשיב 1 (להלן: המשיב) נחשד בשורה של עבירות ובטרם הוגש כתב אישום, שוחרר בתנאים והפר את תנאי השחרור שנקבעו בעניינו, כפי שיפורט. המשיבה 4 הינה אשתו של המשיב והמשיבים 2 ו-3 הינם הוריה. 3. המשיב שוחרר בהחלטת בית משפט השלום בצפת מיום 2.6.11 במסגרת מ"י 2928-06-11, בתנאים של הפקדת סך 40,000 ₪ במזומן, חתימה על התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ והמצאת ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪, שנחתמה ע"י המשיבה 4. 4. ביום 9.6.11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים לבית משפט זה. המדובר בכתב אישום חמור המייחס לו עשרים אישומים שעניינם עבירות זיוף ומרמה חמורות, נשק, מכס, הלבנת הון ואינוס במרמה שביצע, לכאורה, לאורך כ-6 שנים. באותו היום התקיים דיון בבקשה (כב' השופטת ברנט) והוא שוחרר בתנאי מעצר בית מלא לבית המשיבים 2 ו-3, בפיקוחם ובאיזוק אלקטרוני. כמו כן נקבע כי תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט השלום בצפת יוותרו על כנם ותתווספנה ערבויות צד ג' של המשיבים 2 ו-3 בסך 20,000 ₪, כל אחת. הערבויות, אם כן, הן פקדון במזומן בסך 40,000 ₪, התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ ושלוש ערבויות צד ג' בסך 20,000 ₪, כל אחת, שנחתמו ע"י המשיבים 2-4. 5. ביום 29.6.11 יצא המשיב ממעצר הבית לדיון שהיה קבוע בעניינו בבית משפט זה (שלא התקיים ונדחה ליום 3.7.11) ומאז נעלמו עקבותיו. מנהלת האיזוק האלקטרוני מסרה כי החל מיום 29.6.11 בשעה 09:00 המשיב לא שהה בכתובת מעצר הבית (בביתם של המשיבים 2 ו-3). בהמשך לכך הוצא צו מעצר כנגד המשיב, עד שאותר ונתפס בישוב ניל"י ביום 11.7.11. 6. בעקבות הימלטות המשיב הגישה המבקשת בקשה לחילוט ערבויות נגד המשיבים 1-4. ביום 3.7.11 התקיים דיון בבקשה בפני כב' השופטת ברנט, במהלכו נחקרו המשיבים 2-4. המשכו של הדיון התקיים בפניי ביום 12.7.11, בו נכח גם המשיב, שנתפס בינתיים. טענות הצדדים 7. לטענת ב"כ המבקשת המשיב עזב את הבית ללא רשות, לאחר שהדיון שהיה אמור להתקיים בעניינו ביום 29.6.11, נדחה. המשיב נמלט באופן מתוכנן עד לתפיסתו ביום 11.7.11. כן נטען כי יש לתת משקל למעילת המשיב באמון שניתן בו בהחלטת שחרורו בתנאים מגבילים. לכן יש מקום לחלט את הפקדון במזומן ואת ההתחייבות העצמית. בעניין המשיבים 2-4 נטען כי בניגוד למה שמסרו בבית המשפט, בהודעתם במשטרה לא מסרו שלא הבינו על מה חתמו, אלא מסרו גרסה שמיהרו ולא קראו את כתב הערובה. לטענתה, המשיבים 2-4 הינם בגירים, בעלי שיקול דעת, יודעי קרוא וכתוב שהגיעו לבית המשפט במיוחד לצורך חתימה על כתבי הערובה. ב"כ המבקשת הפנתה לפסיקה לפיה מן הראוי שהפרת תנאי מתנאי השחרור תביא לחילוט הערבויות, לצורך שמירה על האינטרס הציבורי ביעילות ההליך הפלילי. 8. ב"כ המשיב טענה כי המשיב קיבל הודעה על דחיית הדיון שהיה קבוע ליום 29.6.11, לאחר שיצא מהבית ולכן בעצם עזיבתו את כתובת מעצר הבית, לא היתה הפרת תנאי השחרור. עם זאת, לא העלתה טענה בהתייחס להתחייבות העצמית. בעניין ההפקדה במזומן טענה כי אמאל נאסר (להלן : אמאל) ולא המשיב, היא זו שהפקידה את הסכום בפועל והפנתה לטיעוני ב"כ המשיבים 2-4 בעניין זה. 9. ב"כ המשיבים 2-4 טען כי יש לצרף לבקשה את אמאל שהפקידה את הפקדון במזומן. כמו כן נטען כי עסקינן בערבות בדין הפלילי, שהיא ערבות מסוג מיוחד, שכן אין המדינה חפצה בכספי הערבים ויש לבחון את שאלת החילוט באספקלריה של האינטרס הציבורי. ב"כ המשיבים 2-4 הוסיף וטען כי לא נבדק האם למשיבים 2-4 היכולת לשלם את כספי הערבות ולא הוסברו להם החובות המוטלות עליהם מכח ערבותם. בנוסף נטען ע"י ב"כ המשיבים 2-4 כי המשיב עזב את מעצר הבית ברשות, על מנת להגיע לדיון בבית המשפט. בהמשך לכך הודיע המשיב למשיבה 4 שהוא עצור ועל כן לא קמה למשיבים 2-4 החובה להודיע למשטרה על הפרת המשיב את התנאים. 10. ב"כ המבקשת טענה בתגובה לבקשה לצרף את אמאל כמשיבה נוספת כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להתחקות אחר מקור הכספים שהופקדו ואין מקום להיעתר לבקשת הצירוף. בדיון ביום 12.7.11, נדחתה הבקשה לצירוף אמאל (עמ' 18 ש' 29 ואילך). דיון והכרעה 11. עיינתי בטענות הצדדים, בהודעות המשיבים 2-4 במשטרה, בכתבי הערובה, בפרוטוקול הדיונים ובפסיקה שהוצגה בפניי. הפרתו של המשיב את תנאי השחרור הינה ברף העליון של החומרה בשים לב לכך שמאז יצא מהבית ביום 29.6.11, עקבותיו אבדו עד שנתפס בישוב ניל"י, לאחר מאמצים ומשאבים מצד המשטרה. 12. א. בעניין ההתחייבות העצמית של המשיב בסך 20,000 ₪, ב"כ המשיב לא העלתה כל טענה ועל כן אני נעתרת לבקשת המבקשת בעניין זה. ב. באשר לטענה כי ההפקדה במזומן בסך 40,000 ₪ בוצעה ע"י אמאל ולא ע"י המשיב, אציין כי פרטי המשלם כפי שמופיעים בקבלת הפיקדון הם של המשיב. יתרה מזאת, בבש"פ 6071/07 עאבדין נ' מדינת ישראל (מיום 18.7.07) נקבע :- "החלטת בית המשפט המחוזי המותירה על כנה את החלטת בית משפט השלום, מתבססת על שתי קביעות: האחת, טענה נורמטיבית, כי אין רלוונטיות לשאלת המימון של כספי העירבון ואין זה מתפקידו של בית המשפט להתחקות אחר שאלה זו. השנייה, טענה עובדתית, כי העורר הפר את תנאי השחרור באופן בוטה וביודעין, וכן כי מדובר בהפרה חמורה המצדיקה את חילוט העירבון. שתי קביעות אלו נראות לי נכונות." משנקבע כי שאלת מימון הפקדון אינה רלבנטית לצורך החילוט ולאור ההפרה הבוטה של התנאים, אני מורה על חילוט הפקדון הכספי, במלואו. ג. באשר לערבויות המשיבים 2-4, בבש"פ 4687/07 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (מיום 2.7.07) נקבע :- "ככלל, משמקבל על עצמו אדם לערוב לתנאי שחרורו של פלוני, משמעות ערבותו כרוכה מניה וביה בסיכון הטבוע בה שמא יפר פלוני את תנאי השחרור ונמצא הערב לוקה בממונו עקב כך. כך הוא בערבות לחיוב כספי של חייב, וכך הוא בערבות להתחייבותו של משוחרר בתנאי שחרור בערובה. הסיכון שנוטל על עצמו הערב לתנאי שחרורו של הנאשם, הוא המגלם בתוכו את מידת הערובה והפיקוח מכוחם נאות בית המשפט להורות על שחרור נאשם או חשוד באותם תנאי ערובה שנקבעו על ידו. שכן, חזקה על אדם שלא יערוב להתחייבותו של פלוני וייחשף תוך כדי כך לסיכון של חילוט ערבותו, אלמלא נכון הוא לעשות ככל אשר לאל ידו למניעת הפרת התחיבויותיו של הנאשם או החשוד לעמוד בתנאי הערובה. המקור המכונן את ערבותו של הערב הינו בהחלטת בית המשפט בדבר השחרור בערובה. תחומי הערבות והיקף השתרעותה יכונו גם הם בהחלטת בית המשפט הקובעת את תנאי השחרור." ד. המשיבים 2-4 חתמו , כל אחד, על "כתב ערבות צד שלישי-כללית" בנוסח הבא:- "אני הח"מ לאחר חתימת הערב מופיע "אימות חתימה ע"י מורשה מטעם בית המשפט" המאשר :- "הערב חתם על ההתחייבות לפני לאחר שזיהיתי את פרטיו ולאחר שהבהרתי לו את המשמעויות הנובעות מערבות זו". ה. המשיבה 4 (אשת המשיב) הודתה בהודעתה במשטרה כי ידעה שהיא חותמת על ערבות אך הבינה שהערבות קצובה ל-10 ימים בלבד. כמו כן הודתה שנכחה בדיון מיום 3.7.11 בו הוארך תוקף הערבויות. המשיבה 3 (אמה של המשיבה 4) מסרה שחתמה על הערבות אך לא קראה על מה היא חותמת. היא חשבה שזה קשור לאיזוק האלקטרוני שנתבקשה לדאוג להסדרתו. עם זאת אישרה שהיתה נוכחת בשני דיונים בבית המשפט. המשיב 2 (אביה של המשיבה 4) העיד שלא הבין שהוא חותם על ערבות, לא הוסבר לו דבר על כך, לא נכח בדיוני בית המשפט וחתם על הערבות לאחר שנתבקש ע"י אשתו להגיע לבית המשפט כדי לחתום. יצוין כי המשיבים לא מסרו כי המשיב התקשר והודיע להם שנעצר, כפי שטען בא כוחם בדיון. ו. באשר לטענת המשיבה 4 בדבר ערבות קצובה בזמן, סעיף 48 לחוק המעצרים קובע כי אם לא הוגש כתב אישום נגד חשוד ששוחרר בערובה תוך 180 ימים, יופטרו הוא וערביו מהתנאים המגבילים. מכאן שכאשר הוגש כתב אישום בפרק זמן זה, יוארך כתב הערבות ועימו תנאי הערבות עד לסיום ההליכים וזאת לאור האמור בסעיפים 44 , 48 ו-63 לחוק המעצרים. המשיבה 4 נכחה בדיון בו נקבע כי הערבויות יעמדו בעינן ולכן יש לדחות את טענתה. ז. טענות המשיבים 2 ו-3 כי לא ידעו כי חותמים על כתב ערבות וכי לא הוסברו להם חובותיהם דינן להדחות. כך גם הטענה כי לא נבדקה יכולתם הכספית. בכתב הערבות נרשם ע"י נושא תפקיד בבית המשפט כי הבהיר לחותם את המשמעויות הנובעות מהערבות. אחד מהתנאים ליצירת חיובו של הערב היא חתימתו בפני נושא תפקיד, כקבוע בחוק וחתימת כתב הערבות הינה אקט קונסטיטוטיבי (בש"פ 653/98 גרבי נ' מדינת ישראל (מיום 1.4.98) (להלן: עניין גרבי). פעולת החתימה בפני רשות מוסמכת היא פעולה מנהלית וניתן להעמיד את חזקת התקינות, דהיינו החזקה שהפעולה המנהלית נעשתה כדין, דהיינו, חזקה שנושא התפקיד הסביר לערבים על מה הם חותמים ומהן חובותיהם בגין כך. מעבר לכך, אין סבירות בטענת המשיבים 2 ו-3 שהם אנשים בוגרים, שומרי חוק ובעלי נסיון חיים, שלא הבינו על מה חתמו ואת חובתם כלפי בית המשפט. המשיב הוחזק במעצר בית בביתם, הם נתנו הסכמתם להתקנת איזוק אלקטרוני ופעלו להסדרתו והם הגיעו במיוחד, כל אחד בנפרד, כדי לחתום על הערבות. ניתן להניח בסבירות גבוהה שהסכימו והיו מודעים לתנאי שחרורו ולחובתם כלפי בית המשפט. ח. בעניין גרבי נקבע כי תכלית הערבות הנדרשת על פי חוק המעצרים היא להבטיח את האינטרס הציבורי של הבטחת התייצבות נאשם לבירור דינו בבית המשפט ולהטיל מורא וחשש על המשוחרר בערובה שאם לא יקיים את תנאי השחרור יבואו הרשויות חשבון עם המקורבים לו שחתמו עבורו. המשיבים 2-4 רצו להיטיב עם המשיב ולסייע בשחרורו ועתה, לאחר שמעל באמונם והפר את התנאים, הם מנסים להתנער ממחויבותם ואין לתת לכך יד. ט. כידוע בית המשפט מוסמך לחלט אף חלק מהערבות ושקלתי אף אפשרות זו. בשים לב לחומרת ההפרה ע"י המשיב, חומרת הפרת האמון של המשיבים כלפי בית המשפט והקלות בה ניתן היה לעמוד בתנאי הערבות ולדווח בהקדם על הפרת המשיב, ובשים לב לכך שמלכתחילה הערבויות היו מתונות ביחס לחומרת המעשים המיוחסים למשיב ומסוכנותו, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על חילוט הערבויות במלואן. 13. התוצאה היא שאני מורה על חילוט הפקדון במזומן וכן חילוט ההתחייבות העצמית של המשיב וערבויותיהם של המשיבים 2-4 בסך 20,000 ₪, כל אחת. שחרור ממעצרשחרור בערובה (בערבות)חילוטחילוט ערבותערבותמעצר