קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילופי שופטים לפני סיום המשפט / פרישת שופט באמצע המשפט פתח דבר תיק זה הועבר אלי במהלך שמיעת הראיות עם פרישתו של כב' השופט אפרתי מכס השיפוט. אין מחלוקת בין הצדדים כי בנסיבות הפרישה נבצר, כהגדרת מונח זה בדין, מהשופט אפרתי לסיים את המשפט. אין גם מחלוקת אמיתית בין הצדדים ביחס לשלב שממנו ימשך המשפט. ב"כ הנאשם עתר לשמוע את כל העדים שנשמעו פעם נוספת בשל חשיבות שאלת מהימנותם, וב"כ המאשימה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת ביהמ"ש בשל נימוקי הסניגור. למרות הסכמת הצדדים, איני רואה עצמי פטורה מלבחון את העדויות, ולהעריך את הצורך בשמיעה חוזרת של עדים שנשמעו בהתאם להלכות המקובלות בעניין זה. בטרם אדרש לעובדות הקונקרטיות של הבקשה, ולמאפייניו של התיק שלפניי, אעמוד על לוז ההלכות לעניין העברת דיון משופט לשופט עקב נבצרות. העברה משופט לשופט עקב נבצרות סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), מורה כי בנסיבות של נבצרות: "...רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו, ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לעניין, לנהוג בראיות שגבה קודמו כאילו גבה אותם בעצמו או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן". הנה כי כן, לבית המשפט שאליו הועבר התיק יש סמכות מלאה לנהוג בראיות כאילו נגבו על ידו, או לחזור ולשמוע ראיות באופן חלקי או מלא. השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו טרם מתן החלטה בעניין זה היא אם יש ביכולתו לאור מכלול נסיבותיו של התיק, לקבוע ממצאים, ולעשות שימוש אפקטיבי בעדות ללא שמיעת העד וההתרשמות הבלתי אמצעית ממנו. ההכרעה בעניין זה מורכבת מתמהיל של שיקולים, אשר בכל תיק ותיק, וביחס לכל עד ועד, משתנה נקודת הכובד באיזון ביניהם. לעניין השיקולים השונים, מושכלות ראשונים הם כי בית המשפט משתית את ממצאיו ביחס לעדים ולמכלול הראיות, על שילוב של התרשמות מעדות העדים, על סימני האמת והשקר שבעדויות, ביחד עם מבחני סבירות והגיון, והשתלבות הראיות במארג הראייתי הכולל. אין חולק כי להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מעדים בתיק יש חשיבות רבה, ובהתאמה נקבעו סדרי העדות בעל פה לפני בית המשפט. כאשר עד לא נשמע לפני ביהמ"ש, עיקר הממצאים מבוסס על שיקולי הגיון, אם כי במידה מסוימת ניתן להתרשם מאופן ותוכן גרסתו של עד גם למקרא עדותו. בית המשפט שאינו שומע עדות, אמנם אינו יכול ליתן אמון בדברי עד שלא נקלטו במישרין בחושיו, אך הוא יכול לקבל או לדחות את גרסתו, או להעדיף גרסה פלונית של העד על פני גרסה אלמונית, על יסוד דברי העד והשתלבותם במארג הכולל של הראיות. ברי כי ככל שמדובר בעדויות טכניות, או כאלה הנתמכות בראיות חפציות, פוחת הצורך בהתרשמות אישית של ביהמ"ש מן העד. באותה מידה נכונים הדברים ביחס לעדויות שאינן מרכזיות בתיק, או ביחס לעדויות שהן חלק ממארג כולל של עדויות באותו עניין, במיוחד אם תהא לבית המשפט הזדמנות להתרשם מחלק מן העדויות. לעומת זאת, ככל שמדובר בעד מרכזי, הנוגע לליבת האישום, ששאלת ההתרשמות הישירה ממנו היא בעלת חשיבות, עשויים השיקולים התומכים בשמיעה חוזרת של העדות לגבור. לצד השיקולים שפורטו לעיל הנוגעים לעצם הערכת הראיות בתיק, יש לקחת בחשבון גם שיקולים נוספים, וביניהם, השלב שבו מצוי התיק, כמות העדים שנשמעה, וכמות העדים שביהמ"ש מתבקש לחזור ולשמוע, גילו של התיק וותק העבירה. כמו כן יש לבחון את האפשרות המעשית לחזור ולזמן את העדים, ואת השאלה אם זימון חוזר יטיל רק טורח על אותם עדים או שהעדה חוזרת עלולה להסב לעדים נזקים ממשיים. ההכרעה אם להמשיך מהמקום שהדיון נפסק או לחזור ולשמוע עדים משתנה לפיכך ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. ומן הכלל אל הפרט כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם שני אישומים. הרקע לאישומים על פי הנטען הוא סיומו של קשר זוגי בין הנאשם לבין רונית ראובן, שהייתה קודם לכן בת זוגו במשך כשנתיים וחצי (להלן: "המתלוננת"). באישום הראשון מואשם הנאשם כי בשורה של מועדים איים הנאשם על המתלוננת, הטרידה ופגע בפרטיותה, בין היתר בשיחות פנים אל פנים, בשיחות טלפון ובמשלוח מסרונים. באישום השני נטען כי איים על אחיה של המתלוננת בעצמו ובאמצעות אחר. על יסוד עובדות אלה יוחסו לנאשם עבירות של איומים ופגיעה בפרטיות. הנאשם כפר במיוחס לו, וטען שהעובדות נוסחו באופן מטעה ובלתי מדויק. לאור הכפירה הכללית נדרשת המאשימה להוכיח את כל המפורט בכתב האישום. כתב האישום מונה 4 עדי תביעה, מתוכם נשמעו לפני המותב הקודם שלושה: המתלוננת, אחיה והחוקר חן אוזן. ב"כ הנאשם עומד על שמיעה חוזרת של כל העדים שנשמעו. לדבריו, כל העדויות לרבות אלה של השוטר הן עדויות מהותיות, קשורות ללוז העבירות, ושאלת מהימנות העדים היא בעלת חשיבות מירבית ומחייבת התרשמות בלתי אמצעית. ב"כ המאשימה בתגובה קצרה ציינה את המועדים בהן נעברו על פי הנטען העבירות בשנים 2005 - 2007, אך הותירה את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש לאור נימוקי הסניגור. לאחר שבחנתי את אופי התיק, התשובה לאישום, ואת אופי העדויות ששמיעתן מתבקשת, לרבות תוכן העדויות, ופוטנציאל המהותיות, הרלבנטיות והחשיבות של העדויות הללו בקביעת הממצאים בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לשמוע פעם נוספת את המתלוננת ואחיה, ואין מקום להיעתר לבקשה לשמיעה חוזרת של השוטר. אציין בהקשר זה, כי אמנם ראיות המאשימה מבוססות על ראיות חפציות מעבר לעדות המתלוננת כשלעצמה, אך ברי כי במקום שמדובר בעדה מרכזית כל כך, ויחידה ביחס למרבית עובדות האישום, שאלת מהימנותה היא משמעותית מאד, ויש חשיבות גדולה להתרשמות בלתי אמצעית מדבריה, כדי להעריך את מכלול עדותה ואת כלל הראיות בתיק, ולהכריע בין גרסתה לבין גרסת הנאשם, ככל שהן במחלוקת. לקחתי בגדר שיקולי את אי הנוחות שיש לעדה בהעדה החוזרת בכלל, ובסיטואציה והקונטקסט של העדות האמורה בפרט. עם זאת, מפאת חשיבות העדות, נסוגים שיקולים אלה, כמו גם שיקולי יעילות מפני הצורך לברר את האמת על סמך התרשמות ממקור ראשון. בהקשר זה אציין כי עמדת המאשימה בנסיבות העניין ראויה ומשקפת הכרה בשיקולים האמורים. אותם דברים נכונים גם ביחס לאחי המתלוננת, אשר מהווה את העד העיקרי, אם לא היחיד ביחס לאישום השני. גם בעניינו של עד זה יש צורך וחשיבות בהתרשמות הישירה, ואין לי אלא להפנות לדבריי בפסקא הקודמת בכל הנוגע למתלוננת. אשר לחוקר, לא התרשמתי כי מדובר בעד ששאלת מהימנותו תהא בעלת חשיבות מכרעת לצורך הכרעה בתיק. מחקירת ב"כ הנאשם משתמעות טענות לגבי מחדלי חקירה כאלה ואחרים שארעו בחקירה, אלא שניתן להעריך את תשובות החוקר בעניין זה גם על בסיס תשובותיו כפי שהובאו בפרוטוקול. אציין, כי לא התרשמתי שמדובר בעד ששאלת אופן מסירת העדות על ידו בביהמ"ש היא השאלה העיקרית, ולא התרשמתי למקרא החקירות הנגדיות, כי ב"כ הנאשם זכה לחוסר שיתוף פעולה מצד העד. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה, שאין בכך שלא שמעתי את החוקר כדי למנוע ממני את האפשרות להגיע למסקנות ביחס להליכי החקירה, על סמך התשובות שניתנו ומתועדות בפרוטוקול הדיון שערך המותב הקודם, ביחד עם מבחני סבירות והגיון, והשתלבות הראיות במארג הראייתי הכולל. אשר על כן אני מורה כי המתלוננת ואחיה ישמעו לפניי פעם נוספת. המאשימה תדאג לזימונם למועד ההוכחות שנקבע. מובהר כי אין בשמיעה החוזרת כדי לאיין את הפרוטוקול שנשמע, ומשכך מומלץ לצדדים לצמצם ולמקד את חקירתם, לאותם נושאים בלב האישום, שיש חשיבות שבית המשפט יתרשם מהעדות, לצורך הכרעה בהם. שופטיםשופט