אנשי הבנק אינם נמנים על בעלי החיסיון שבפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התש"א-1971. אין לחיסיון הבנקאי עיגון בפקודת הבנקאות 1941 (להלן: "פקודת הבנקאות"), שכן סעיף 15(א) לפקודת הבנקאות אינו עוסק ביחסי בנק-לקוח (ראו: ע"א 1741/88 גוזלן ואח' נ' קומפני פריזיאן דה פריטיסיפאן פ"ד מ"ב (1) 563). על בנק מוטלת חובת סודיות ללקוח מכוח הסכם מכללא בין הלקוח לבנק, ומכוחה של מערכת יחסי האמון ביניהם. חובת הסודיות החוזית משתלבת בחובת הסודיות הסטטוטורית שבסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981, ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד. חיסיון זה הוא יחסי, ולעתים הוא מתנגש עם ערך חברתי וחיוני אחר - עשיית משפט צדק. יישום חוק הגנת הפרטיות בענייננו כרוך באיזון שני אינטרסים מנוגדים: זכותם של הלווים לפרטיות מול זכותו של המבקש לדעת סכומי החזר הלווים לצורך משפטו. 30. מדובר איפוא, בחיסיון יחסי שיש לאזנו עפ"י מידת הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים. הפסיקה מצביעה על ארבעה פרמטרים: האחד- מידת החיוניות והחשיבות של המידע שחשיפתו נדרשת. השני- התשתית הראייתית העומדת בבסיס הדרישה לחשיפתו. השלישי- חוסר יכולת למצוא לו חלופה. והרביעי- ייעודו של מידע זה לעשיית משפט בלבד ולא מעבר לפרופורציה הדרושה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיסיון בנק לקוח / גילוי ראיות שנטען לגביהן חיסיון: 1. בפני עתירה מטעמו של המבקש - הנאשם בתיק דנן, ולפיה מתבקש ביהמ"ש להורות על "גילוי ראיות שנטען לגביהן חיסיון" (מתאריך 02.05.2011). 2. באי-כוח המבקש חילקו עתירתם לששה ראשי פרקים, כמפורט להלן: א. המבוקש: "דו"ח עדכני של הסכומים שהוחזרו ע"י הלווים מתוך ההלוואות המוזכרות בכתב האישום". 3. אין מחלוקת כי ב"כ המבקש קיבלו חומר חקירה המתייחס להחזרי הלוואות ע"י הלווים עד להגשת כתב-אישום נגד המבקש; ברם, הם עותרים לקבלת הסדרי הלווים עם הבנק גם לאחר שלב הגשת כתב-האישום, לרבות תאריכי החזר וסכומים. 4. ב"כ משיבה 1 ציינה, כי אין בידיה המידע המבוקש, להוציא נתונים שנמסרו למשיבה 1 ע"י לווים עמם הגיעה להסדר טיעון. 5. לטענת משיב 2, אין בידי הבנק המסמך המבוקש ע"י ב"כ המבקש. לדבריו, בידי הבנק מצויים דפי חשבון של הלקוחות, וכן הסכמים שנערכו לחלק מהלווים עמם הגיע הבנק להסדר. אליבא דב"כ המשיב 2, מדובר במסמכים חסויים עקב יחסי בנק-לקוח, וב"כ המבקש יוכלו לבקש מהלווים שימסרו להם את דפי החשבון והמסמכים המהווים חלק ממהסדר הסדרים בעת שיוזמנו למתן עדות בביהמ"ש. ב. המבוקש: "כלל החומר אשר נאסף במסגרת דו"ח הביקורת אשר נערכה בעניינו של הנאשם בפרשה דנן, למעט דו"חות החוקרים הפרטיים שנמסרו לאחרונה למשרדי ב"כ המבקש". 6. באי-כוח המבקש מציינים כי הם קיבלו את הודעות העדים העובדים במחלקת הביקורת של הבנק -אלו הרשומים כעדי תביעה, וכן דו"חות חוקרים פרטיים שפעלו מטעם הבנק, אך לא נמסר להם דו"ח הביקורת עצמו. ב"כ המבקש הדגיש, כי הוא איננו מבקש תרשומות פנימיות של עובדי הבנק, אלא את כלל החומר שנאסף במסגרת דו"ח הביקורת,, שהרי הדו"ח היווה בסיס לתלונת הבנק שהוגשה במשטרה. בניגוד לטענת בא-כוח המשיב 2 כי מדובר בחומר משפטי שהוכן לקראת המשפט האזרחי, גורסים באי-כוח המבקש, כי המטרה הדומיננטית של הכנת המסמכים לא הייתה ההליך האזרחי, אלא החקירה המשטרתית, ועל כן המסמכים אינם צריכים ליהנות מחיסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט רק בשל העובדה שהמסמכים ישמשו גם בהליך האזרחי שבין המבקש לבנק. 7. זאת ועוד, ב"כ המבקש מסתמך על פרסום עיתונאי (עיתון "גלובס" מתאריכים 22.06.2008 ו- 23.06.2008), שם נטען, כי נמצאו מימצאים חמורים בבדיקה שנערכה בעניינו של מרשו, וכשהוא מחבר הפרסום הנ"ל לעובדה שמרשו הוזעק מחו"ל וזומן לפגישה עם אנשי הביקורת בתאריך 15.06.2008, אין מנוס לטענתו, מהמסקנה, כי הדו"ח לא הוכן לקראת ההליך האזרחי. בנוסף טוען ב"כ המבקש, כי סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הביקורת"), אמנם אוסר על הגשת דו"ח הביקורת לביהמ"ש, אך לא מונע עיון בו, ובפועל שימוש בתוכן הדו"ח במהלך חקירת העדים. באי-כוח הנאשם גורסים, כי משיבה 1 בתגובתה מתאריך 07.03.2011 הכירה בטענת ב"כ המבקש כי המסמכים המבוקשים בסעיפים ב' ו-ה' לבקשתם מהווים "חומר חקירה", והעבירה בקשתם לבנק לאומי (להלן: "הבנק") ולא טענה בתגובתה כפי שהיא טוענת כיום, כי דו"ח הביקורת אינו מהווה "חומר חקירה". ב"כ משיבה 1 הסבירה כי במכתבה הנ"ל היא ציינה, ש"חלק מהמבוקש הינו 'חומר חקירה'" בהיותו רלבנטי לכתב האישום, ואף כיום לדעתה, מדובר בחומר רלבנטי לכתב האישום, אך מאחר ומדובר ב"עדות סברה" - אין לראות בו 'חומר חקירה' שאמור להיות מועבר להגנה. 8. לטענת ב"כ משיב 2, החומר שנאסף לבקשת המשטרה והתביעה במהלך החקירה המשטרתית הועבר לרשויות החקירה. לאחר שהחקירה המשטרתית הסתיימה נאספו מסמכים כדוגמת הרגיסטרים של הנפקת שיקים בנקאיים, וכן נעשו תרשומות פנימיות - הכל עפ"י הנחיות שנתנו עורכי-הדין של הבנק, ועל כן תרשומות אלו חסויות בחיסיון עו"ד-לקוח. עוד לטענת ב"כ משיב 2, דו"ח הביקורת נשוא הבקשה נערך לבקשתו, וזאת לצורך ההליך האזרחי, כלשונו: "כי רצינו לתבוע את הכספים שגזל מר פרידמן מבנק לאומי תוך מעילה חמורה, ומכיוון שהתכוונו ועשינו כך - לפטר את מר פרידמן לאור המעשים שעשה, והיה חשש שיגיש תביעה לבית-הדין לעבודה בטענה של שלילת זכויות, רק לשם כך הוכן דו"ח הביקורת" (עמ' 114 לפרוטוקול, שורות 26-29). 9. באשר לנטען ע"י ב"כ המבקש בקשר לפגישה של המבקש עם איש הביקורת - יוסי הורוביץ בתאריך 15.06.2008, טען ב"כ המשיב 2, כי מפגש זה נערך עפ"י הנחיית המשטרה והוקלט, ולא נבע מהכנת דו"ח הביקורת. עסקינן איפוא, לטענת ב"כ הבנק, בדו"ח ספציפי ובלתי מתוכנן שנערך ע"י הביקורת הפנימית של הבנק לאחר שעובדי מחלקת הביקורת כבר נחקרו במשטרה. ג. המבוקש: "דו"חות ביקורת לגבי בדיקות אמיתות הצהרות עושר אשר ניתנו בבנק לאומי, ו/או דו"חות אחרים אשר יש בהם התייחסות להצהרות עושר ע"י המנהלים בדרגים השונים". 10. באי-כוח המבקש מציינים, כי המאשימה מבססת טענתה בדבר מודעות הנאשם למירמה שבמעשיו, בין השאר, על חריגות מסמכותו ומנוהלי העבודה, ואי-עמידה בנוהלי הבנק. על כן, טוענים באי-כוח המבקש כי אם יקבלו את דו"חות בדיקות אמיתות הצהרות עושר - הם יוכלו להוכיח את תום לבו של מרשם אשר לא נהג באופן שונה מקודמו בתפקוד, ופעל בנוהל הרגיל והמקובל. כטענה אגבית, הוסיפו באי-כוח המבקש וציינו, כי ייתכן ויוכלו להוכיח גם טענה בדבר אכיפה סלקטיבית לגבי המבקש; משמע, העלאת טענה של "הגנה מן הצדק". 11. באי-כוח המבקש מוסיפים ומציינים, כי החיסיון הבנקאי לו טוען הבנק הינו חיסיון יחסי, ובחינת איזון האינטרסים בין הצורך לחסות מסמכים לבין הגנת הנאשם מצביעה על כך שזכות המבקש-הנאשם לקיום הליך פלילי הוגן גוברת על יחסי בנקאי-לקוח, במיוחד נוכח הסכמת ב"כ המבקש כי ימחק שמם של לקוחות ו/או פרטים מזהים של לקוחות - אלו המוזכרים בכתב-האישום, ובלבד שימסרו לעיון מסמכים החיוניים להגנת המבקש. 12. ב"כ המשיבה שניזונה בתשובתה מהנאמר לה ע"י נציגי הבנק, וכך גם ב"כ משיב 2 טען, כי בבירור שנערך עם עוברי הביקורת הפנימית העלה, שאין דו"חות ביקורת שכותרתם "הצהרות עושר" ואין בנמצא דו"חות ביקורת אשר דנו באופן מהותי בהצהרות עושר . ב"כ המבקש התנגד כי ביהמ"ש "יסמוך" על זכרון עובדי הביקורת הפנימית, ולטענתו, יש לערוך בדיקה בעניין זה במערכות הממוחשבות של הבנק. על כך השיב ב"כ הבנק כי מערכות המיחשוב אינן יכולות לבצע את המבוקש ע"י ב"כ הנאשם, ואף לא ניתן לדרוש מהבנק שעובדיו יעברו על אלפי דו"חות על מנת לבדוק אם באחד מהם קיימת אמירה כלשהי המזכירה את נושא הלוואות סולו או הצהרות עושר. ד. המבוקש: "כלל דו"חות הביקורת אשר יש בהם התייחסות למתן הלוואות "סולו" שניתנו ע"י מנהלים בדרגים שונים בבנק לאומי במשך השנים (כמות ההלוואות, היקף כל הלוואה, וכמה מתוך אותן הלוואות הוחזרו במלואן ובמועדן), בתקופת עובדיה חסון וקודמו בתפקיד מנהל הסניף המרכזי" 13. ב"כ המבקש מציינים, כי באמצעות הדו"חות הנ"ל יוכלו להראות כי המבקש נהג כראוי במתן הלוואות סולו, ומכל מקום הוא לא פעל באופן שונה מקודמו בתפקיד. 14. לטענת ב"כ משיב 2, עפ"י זיכרון אנשי הביקורת לא נערכו דו"חות ביקורת שנושאן היה "הלוואות סולו". באשר לדו"חות הביקורת המבוקשים מתקופת קודמו של המבקש מדובר בדו"חות שלפני שנת 2003 - המועד בו החליף המבקש את קודמו (האחרון נפטר בשנת 2007). עפ"י נוהלי הבנק, דו"חות הביקורת מוחזקים במשך 7 שנים ולאחר מכן הם נשלחים לביעור, אשר על כן, גם אם היו הערות מסויימות בדו"ח כלשהו, אין עוד בנמצא הדו"חות המבוקשים. ב"כ המבקש חזרו וציינו, כי הם אינם מוכנים להסתמך על זיכרונם של אנשי הביקורת, ומבקשים כי תיערך בדיקה במערכות הממוחשבות של הבנק. 15. בעניין זה ציינה ב"כ המשיבה, כי המבקש לא טען בחקירתו במשטרה שקיימים דו"חות קודמים שעליהם הסתמך, ועל כן לא חרג מנוהלים, והיות והוא לא הצביע במהלך חקירתו על דו"ח או דו"חות ספציפים - לא נפנתה המשטרה ותרה אחר דו"חות אלו. אף כיום אין המבקש מצביע על דו"ח מסויים (למעט דו"ח הביקורת שנערך לטענת ב"כ הבנק לצורך הליך אזרחי). ה. המבוקש: "כל הדו"חות המפרטים ו/או מתייחסים להיקף הלוואות ה"סולו" אשר אושרו בבנק לאומי ועברו לאישור ועדות האשראי טרם אישורן ע"י המנהל, ומסירת הכסף לידי הלווה מתוך כלל הלוואות הסולו אשר אושרו בבנק בתקופת עובדיה חסון ועד היום" 16. לטענת ב"כ המשיב 2 אין בנמצא דו"חות המתייחסים להלוואות סולו שאישר עובדיה חסון. 17. ב"כ המדינה חזרה וציינה, כי היא מסרה למבקש את כל חומר החקירה שבידיה. לדבריה, היא אף פנתה לנציגי הבנק והבירור העלה, כי למעט דו"ח הביקורת אין בידי הבנק דו"חות המתייחסים לבקשה, ובאשר לדו"ח הביקורת, הוא מהווה לטענתה, פרשנות ל"עדות סברה" של אנשי הביקורת, ועפ"י חוק הביקורת- הוא אף איננו קביל. ב"כ המשיבה הוסיפה וציינה, כי החקירה נפתחה בשל הליך אזרחי שקיים הבנק נגד לווים, ומכתבו של מיכאל קורנבליט למשרדי הביקורת הפנימית העלה לראשונה חשד כנגד המבקש. ב"כ המאשימה הדגישה איפוא, כי דו"ח הביקורת לא היווה בסיס לפתיחת החקירה כנגד המבקש כטענת בא-כוחו, ונציגי הביקורת הפנימית של הבנק הוזמנו למתן עדות כעדי תביעה על בסיס ההודעות שמסרו בחקירתם במשטרה. 18. עוד לדבריה, הבקשה דנן אינה עומדת לדעתה, במבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, ובקשת ב"כ המבקש כי התביעה תורה למשטרה לפשפש בין אלפי ועשרות אלפי מסמכים מתקופתו של עובדיה חסון וקודמו על מנת לבדוק אם התבצעו מעשי עבירה גם ע"י אחרים על מנת לאפשר טענה אפשרית של אכיפה סלקטיבית - איננה סבירה. ב"כ המשיבה הוסיפה וציינה, כי נוכח עיתוי הבקשה בסמוך למועד שמיעת ראיות יש להפנות את ב"כ המבקש להליך עפ"י סעיף 108 לחסד"פ, קרי: פנייה לעדים המוזמנים למתן עדות כי ימציאו מסמכים ספציפים הדרושים להגנה. ו. המבוקש: "דו"ח המפרט מה עלה בגורלן של כל אחת מהלוואות ה"סולו" אשר אישר מר עובדיה חסון, קודמו של הנאשם, בתפקידו כמנהל הסניף המרכזי". 19. לטענת ב"כ המבקש, ההגנה תוכל להצביע באמצעות המסמכים המבוקשים על מקרים של אי-פירעון הלוואות ה"סולו" שאירעו כבר בעבר, ומכאן יהיה ניתן ללמוד לטענתם, על תום ליבו של המבקש. 20. ב"כ משיב 2 חזר וציין, כי החיסיון הבנקאי אינו חיסיונו של הבנק אלא של הלקוח, ורק הלקוח יכול לוותר עליו. אשר על כן, על ב"כ המבקש לפנות ללווים האמורים להעיד בביהמ"ש ולבקש מהם כי יוותרו על חיסיון מסמכיהם וימציאו אותם להגנה. דיון 21. אקדים ואציין, כי אין עסקינן בענייננו בבקשה לפי סעיפים 45 או 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התש"ל-1970 כפי שנחזית הבקשה להיראות על-פי כותרתה, אלא מדובר בבקשה לקבלת חומר חקירה ומתן הוראות למאשימה להשלים חקירה ולאסוף מסמכים עבור המבקש בחלוף כשנתיים ימים מאז הגשת כתב האישום, ומאחר וההגנה לא פנתה בעוד מועד בבקשה לקבל חומר חקירה עפ"י סעיף 74 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") - בקשה שהייתה אמורה להיות מופנית לשופט הדן בבקשות מסוג זה, ולא בפני המותב הדן בתיק העיקרי, אזי בסמוך לשמיעת הראיות, עטתה הבקשה "תחפושת" והייתה לבקשה כביכול לגילוי ראיות שנטען לגביהן חיסיון (רק לגבי סעיף א' לבקשה נטען חיסיון בנק-לקוח, ולגבי סעיף ב' נטען חיסיון של מסמך שהוכן לקראת הליך משפטי). 22. אין מנוס איפוא, מלדון תחילה במספר מושכלות יסוד: א. סעיף 74(א) לחסד"פ מעגן את זכותו של נאשם לעיין ב"חומר חקירה", ואילו סעיפים 74(ב) ו- 74(ה) לחסד"פ קובעים מנגנון של ביקורת שיפוטית על החלטות התביעה שלא למסור חומר אשר לטענת הנאשם מהווה "חומר חקירה". מנגנון זה נקבע כדי להגן על זכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן. תכלית זכות העיון של הנאשם בחומר חקירה היא לאפשר לו לקיים את זכותו למשפט הוגן. ב. בתי-המשפט נתנו פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה" תוך הפעלת כללי השכל הישר, ומתוך מגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה. 'חומר חקירה' איפוא, כולל כל חומר ישיר או עקיף הנוגע לעניין המתברר במהלך האישום הפלילי. יחד עם זאת, נקבע בבג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל פ"ד ל"ט (4)124 כי: "אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הנדונה היא רחוקה ושולית". ג. הנחה נוספת היא, שאל לה לתביעה להפעיל שיקול דעתה במה שראוי לו לסנגור לעשות שימוש להגנתו, ויש להותיר זאת לשיקול דעתו המקצועי בבחינת "אין חקר לתבונת סנגור". ד. העובדה שחומר חקירה מצוי או אינו מצוי בידי התביעה מהווה אינדיקציה חשובה לסיווגו כ"חומר חקירה", שכן הנחת המוצא של בתי המשפט כי גורמי החקירה והתביעה פועלים במסגרת תפקידם באופן ענייני ובתום לב, ועל כן העובדה שחומר מסוים אינו נמצא בידי החקירה והתביעה מצביעה בד"כ על כך שאין מדובר ב"חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ (ראו: בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל (פ"ד נ"ד (1)376 (381-382)). ה. ביהמ"ש רשאי אף לקבוע כי "חומר חקירה" לצורך סעיף 74(א) לחסד"פ אינו כולל רק חומר המצוי פיסית בידי רשויות החקירה והתביעה, אלא כולל גם חומר המצוי בשליטתם של גורמים אחרים, אך צריך היה עפ"י טיבו להימצא בידי גורמי אכיפת החוק. (ראו: ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל פ"ד מ"ו (5)8(19), בש"פ 5425/01 אלוחאק נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ה (5)8(450), ובש"פ 3831/02 מצרי נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ו (1) 337 (339). ההנחה, כאמור לעיל, אינה יוצרת "חזקה חלוטה", ויתכנו מקרים שבהם חומר שהיה צריך להימצא בידי גורמי התביעה והחקירה בשל היותו "חומר חקירה" במובהק - אינו מצוי בידיהם על אף שפעלו בתום לב ובהגינות. ו. כאשר מתעוררת מחלוקת בין התביעה לסנגוריה לגבי אופיו של חומר מסוים, נערכת בדיקה הקבועה בסעיפים 74(ב) ו-74(ה) לחסד"פ. במסגרת הבדיקה, נבחנת זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ונבחנת גם האפשרות הסבירה אם תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. כל ראיה שימצא כי היא עשויה להיות רלבנטית לעניין המתברר בביהמ"ש, תיכלל בהגדרת "חומר חקירה" שחובה למוסרו לסנגוריה. ז. על אף כל האמור לעיל, רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן כאשר התביעה תשתכנע שמדובר בחומר הקשור באופן ענייני לתיק הנדון, או בטענת הגנה הראויה לבדיקה מחודשת ע"י המשטרה, תישקל בקשה להשלמת חקירה ותפיסת חומר, אך "בדרך כלל, לא תהא זו דרך המלך להשגתו" (ראו: בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל - שם עמ' 383). וכן ראה בש"פ 1153/98 צבי בן ארי נ' מדינת ישראל שם עתר הנאשם לביהמ"ש להורות לתביעה להעמיד לרשותו "חומר חקירה" הנמצא ברשות גורמי המשפט והחקירה ברוסיה, וזאת מאחר והוזמנו למשפטו עדים מרוסיה, ואלו התייחסו לחומר זה בהודעותיהם. עוד טען הנאשם שם, כי אי-מתן עיון בחומר זה לא יאפשר לו חקירה יעילה של העדים ויגרום לו לעיוות דין. ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה בקשתו בציינו: "אין מקום לעשות את ביהמ"ש צד לאיסוף ראיות שאינן ברשות התביעה" וכן: "אין הצדקה להורות על איסוף חומר ראיות שאיני יודע מה מהותו וטיבעו" וכן: "הסנגורית גם אינה יודעת עדיין לציין איזהו חומר חקירה היא מבקשת שהתביעה תאסוף ברוסיה". ביהמ"ש העליון (כב' השופט י.קדמי) קבע בעניין זה: "יש להבחין בין 'חומר חקירה' המצוי בפועל בשליטת התביעה, לרבות חומר המוחזק ברשות גורמי החקירה ובמיוחד המשטרה, לבין 'חומר חקירה' שגורמי החקירה מתבקשים לאתרו ולתופסו לצורך העמדתו לרשות הנאשם וסנגורו. לשיטתי, סעיף 74 הנ"ל מדבר אך ורק בחומר ראיות הנמנה על הקטגוריה הראשונה, כאשר השגתו של חומר הנמנה על הקטגוריה השניה מצוי במישור אחר, שסעיף 74 האמור אינו חל עליו". אימתי יעשה שימוש בסעיף 108 לחסד"פ? 23. סעיף 108 לחסד"פ קובע בזו הלשון: "ביהמ"ש רשאי לבקשת בעל דין או מיוזמת ביהמ"ש לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לביהמ"ש במועד שנקבע בהזמנה או בצו אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו" סעיף 108 לחסד"פ פותח בפני ההגנה דרך להשיג מסמכים שאינם מצויים בידי התביעה אלא ברשות אדם אחר. העובדה שחומר אינו מצוי בידי התביעה או כי קיים הליך אפשרי נוסף הפתוח בפני ההגנה, אינה יורדת לשורש סמכותו של ביהמ"ש, אלא נוגעת רק לאופן הפעלת שיקול דעתו. צו עפ"י סעיף 108 לחסד"פ הוא עניין המצוי בשיקול דעת ביהמ"ש בשלב הבאת הראיות בכל הנוגע לאופן ניהול המשפט. 24. קיימים הבדלים מסוימים בין הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ לבין הליך לפי סעיף 108 לחסד"פ. ראשית, הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ אינו מתנהל בפני השופט שדן באישום, ובהליך זה קיימת זכות לערור על החלטה, בניגוד לסעיף 108 לחסד"פ. שנית, הפעלת התביעה עפ"י סעיף 74 לחסד"פ על מנת שייתפס חומר שאינו ברשותה מסמיך אותה לתפוס חומר מידי המחזיק בו, אף בניגוד לרצונו, בעוד שעפ"י סעיף 108 לחסד"פ נדרש המחזיק במסמך - להמציאו בעצמו לביהמ"ש. שלישית, להליכה במסלול של סעיף 108 לחסד"פ יש יתרון מסוים, שכן כאשר העד עומד על דוכן העדים, וההגנה מבקשת שיציג את החומר שנצטווה להביאו - ניתן לברר בו במקום טענה של חיסיון - אם נטענת. בבש"פ 5405/05 עמנואל פלד נ' מדינת ישראל תק-על 2005 (3) 318, קבע ביהמ"ש (כב' השופטת ע.ארבל) כי לצורך השגת חומר שאינו נמצא ברשות המשטרה (הדגשה שלי - י.א.) "פתוחה בפני המבקש הדרך לפנות בבקשה בהתאם לסעיף 108 לחוק". ומן הכלל אל הפרט: 25. בענייננו, כמו גם בבש"פ בן ארי שאוזכר לעיל, אין המבקש יכול להצביע על מסמך ספציפי ממסמכי הביקורת אותו הוא מבקש שהתביעה תעמיד לרשותו, והוא מבקש באמצעות התביעה לשלח את עובדי מחלקת הביקורת של הבנק או אנשי המשטרה ב"מסע דייג" על מנת שיתורו עבורו בין אלפי המסמכים והדו"חות, שמא אולי תימצא אמירה שתוכל לסייע לו בהגנתו. למותר לציין, כי ביהמ"ש לא ייתן את ידו לכך, והבקשה נשוא הפרקים ג'-ו' - נדחית. האם דו"ח הביקורת הפנימית שערך הבנק מהווה מסמך שהוכן לקראת משפט? 26. עפ"י ההלכה הפסוקה, מסמך שהוכן לקראת משפט - נהנה מחיסיון מפני גילוי, וזאת כדי לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף בפני יריבו (ראו: ע"א 327/86 זינגר ואח' נ' ביינון פ"ד כ"ב (2) 602 ; ע"א 407/176 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד כ"ט (1) 171) הלכה זו חלה כאשר בזמן הכנת המסמך הייתה הסתברות של ממש כי המשפט יוגש בעתיד. הטוען לחיסיון - עליו הראייה. 27. על מנת שמסמך יהנה מחיסיון, נדרש שהמטרה הדומיננטית שעמדה בהכנת המסמך הייתה המשפט הצפוי. מסמך שהיה נערך בין כה וכה מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט הצפוי - לא יהנה מחיסיון. כך נקבע שדו"ח בדיקה רפואי, שהוכן לבקשת מנהל בית-חולים "הדסה" על מנת להפיק לקחים ולא הוכן דווקא לקראת משפט צפוי, אם כי זו הייתה אחת ממטרותיו - לא נהנה מחיסיון. (ראו: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה אין כרם נ' ע. גלעד ואח' פ"ד מ"ט (2) 516). 28. קיימים דו"חות ביקורת פנימיים המוכנים במהלך הביקורת הרגיל של הבנק, כחלק מעבודת ביקרת הפנים, וכנגזרת מתוכנית העבודה של מחלקת ביקורת הפנים. בענייננו, דו"ח הביקורת הפנימית שנערך ע"י הבנק הוצג בפני ביהמ"ש, ותאריך הכנתו - ספטמבר 2008. שם נכתב: "דו"ח שהוכן לבקשת עו"ד יואלי, אירוע חריג- מר מנחם פרידמן סניף מרכזי ת"א ספטמבר 2008" וכן נרשם בדו"ח: "בעקבות האירועים האמורים, ולאחר התייעצות עם עורכי-הדין של הבנק, התבקשה הביקורת ע"י עורכי-הדין לבצע ביקורת לא מתוכננת, ולהכין דו"ח המרכז את המימצאים החריגים וניתוח האירועים וההתנהלות החריגה של פרידמן בקשר ללקוחות, לצורך בחינת האפשרות להגיש תביעה אזרחית נגד פרידמן". לאור האמור לעיל, אני קובעת כי דו"ח הביקורת הפנימית נשוא הבקשה לא נערך במהלך הרגיל של עבודת מחלקת ביקורת פנים, אלא, הוכן לבקשת עורכי הדין מטעם המשיב 2 לצורך ההליך האזרחי, ועל כן על המסמך ליהנות מחיסיון מפני גילויו לצד שכנגד - המבקש. בקשת ב"כ המבקש לפי פרק ב' לעתירה - נדחית. חיסיון בנק-לקוח 29. אנשי הבנק אינם נמנים על בעלי החיסיון שבפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התש"א-1971. אין לחיסיון הבנקאי עיגון בפקודת הבנקאות 1941 (להלן: "פקודת הבנקאות"), שכן סעיף 15(א) לפקודת הבנקאות אינו עוסק ביחסי בנק-לקוח (ראו: ע"א 1741/88 גוזלן ואח' נ' קומפני פריזיאן דה פריטיסיפאן פ"ד מ"ב (1) 563). על בנק מוטלת חובת סודיות ללקוח מכוח הסכם מכללא בין הלקוח לבנק, ומכוחה של מערכת יחסי האמון ביניהם. חובת הסודיות החוזית משתלבת בחובת הסודיות הסטטוטורית שבסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981, ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד. חיסיון זה הוא יחסי, ולעתים הוא מתנגש עם ערך חברתי וחיוני אחר - עשיית משפט צדק. יישום חוק הגנת הפרטיות בענייננו כרוך באיזון שני אינטרסים מנוגדים: זכותם של הלווים לפרטיות מול זכותו של המבקש לדעת סכומי החזר הלווים לצורך משפטו. 30. מדובר איפוא, בחיסיון יחסי שיש לאזנו עפ"י מידת הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים. הפסיקה מצביעה על ארבעה פרמטרים: האחד- מידת החיוניות והחשיבות של המידע שחשיפתו נדרשת. השני- התשתית הראייתית העומדת בבסיס הדרישה לחשיפתו. השלישי- חוסר יכולת למצוא לו חלופה. והרביעי- ייעודו של מידע זה לעשיית משפט בלבד ולא מעבר לפרופורציה הדרושה. (ראו: רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ג'רבי פ"ד מ"ז (5) 764 (774)) 31. בשלב זה, מצויים אנו בסמוך לשמיעת הראיות. "דרך המלך" היא שימוש בסעיף 108 לחסד"פ ולא בסעיף 74 לחסד"פ. באי-כוח המבקש יהיו רשאים איפוא, להפנות בקשתם בעניין גילוי הסדרי התשלום בין הלווים והבנק - לעדים שיוזמנו למתן עדות, ולאחר שמיעת עמדתם - יחליט ביהמ"ש אם חשיבות המידע האצור בחשבונות הבנק של העדים מצדיק פגיעה בפרטיותם. 32. יחד עם זאת, מאחר וביהמ"ש למד מדברי ב"כ המשיבה, כי נמסרו לה נתונים כספיים ע"י הלווים - הנאשמים במהלך המו"מ עם התביעה להסדר טיעון, ונתונים אלו מצויים כיום בידי התביעה לאחר שאותם לווים כבר ויתרו על זכותם לפרטיות והעבירו הנתונים למאשימה. על כן, נתונים אלו המצויים כיום בידי משיבה 1 מהווים 'חומר חקירה' - והם ימסרו לב"כ המבקש. חיסיוןיחסי בנק לקוחבנקלקוחות