קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב אקטוארי זכויות גרושה: השופטת ר. למלשטריך-לטר: זהו ערעור על שתי החלטות של בית משפט לעניני משפחה (כב' השופט בן ציון ברגר) מיום 21.6.10 ומיום 12.9.10. הערעור במקורו הוגש כבקשת רשות ערעור על כך שכב' השופט לא התיר חקירת המומחה שטרנפלד, שערך תחשיב אקטוארי לגבי זכויות האשה בפנסית הבעל, ונתן תוקף של פסק דין לתשובות שהשיב המומחה לשאלות ההבהרה. משהועבר ההליך להליך של ערעור (בהחלטת סגנית הנשיאה כב' השופטת וסרקרוג) התמקדו טענות המערערת בפנינו בשלוש טענות מרכזיות, בהתייחס לדרך החישוב של האקטואר שטרנפלד. 1. רקע רלוונטי לדיון 1.1 המערערת והמשיב נישאו ביום 10.4.78 והתגרשו ביום 1.2.06 . בהסכם גירושין שניתן לו תוקף ביום 30.1.06 בבית הדין הרבני האזורי בחיפה נקבע כי המערערת זכאית למחצית זכויות הפנסיה שצבר המשיב בעבודתו בתעשייה הצבאית, החל מיום הנישואין (10.4.78) ועד למועד בו נפרדו, הוא 30.6.99 (להלן: "הגמלה המקורית"). 1.2 המערערת היתה סבורה כי המשיב יפרוש מעבודתו בהגיעו לגיל 67, אלא נסתבר שהוא פרש כבר ביום 1.5.05, כשהוא בראשית שנות החמישים לחייו. במסגרת הסדר הפרישה רכש זכויות פנסיה נוספות על שמו, באופן שנוספו לו שנות ותק. (ביחד עם הזכויות המקוריות, להלן: "הגמלה החדשה"). 1.3 המבקשת, סברה כי היא זכאית לקבלת החלק היחסי מתוך "הגמלה החדשה", ותביעתה שנדחתה בערכאה ראשונה, נתקבלה בהכרעת רוב בבית המשפט המחוזי בערעור ביום 9.6.09. 1.4 בעקבות פסק דין זה נתבקש האקטואר, רואה חשבון מר שטרנפלד, כמומחה בית המשפט, לערוך תחשיב לגבי זכויות המבקשת. מר שטרנפלד ערך תחשיב כאמור ביום 16.6.09, שהוא נשוא הערעור (להלן: "תחשיב מר שטרנפלד"). תחשיב זה בא לאחר חוות דעת ראשונה שהגיש מר שטרנפלד ביום 28.9.06, שקדמה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. 2. שלוש נקודות המחלוקת להלן שלושת הנושאים בהם מתרכז הערעור, כפי שהוצג בפנינו על ידי ב"כ המערערת וכפי שיפורטו בהרחבה בהמשך - 2.1 קביעת אחוז התקופה המשותפת מתוך התקופה הכוללת של צבירת הפנסיה. 2.2 טענה כנגד ניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות החלים על המשיב, מתוך כספי הגמלה המשותפת, ובקשה להחיל על חלק המערערת בגמלה ברוטו את מדרגות המס שלה. 2.3 האם נכון לקבוע את סכום הפנסיה שזכאית לו המערערת על בסיס משכורת מסויימת או להורות על קבלת אחוזים מהפנסיה המשתלמת בפועל . 3. קביעת אחוז התקופה המשותפת מתוך התקופה הכוללת - 3.1 אין מחלוקת בין הצדדים כי התקופה המשותפת המקנה את הזכאות למערערת הינה מיום הנישואין 10.4.78 ועד יום הפרוד, 30.6.09, סה"כ תקופה של 254.7 חודשים (להלן: "חודשי התקופה המשותפת"). לצורך חישוב החלק היחסי של התקופה המשותפת מהמכלול, יש להשתמש בנתון נוסף, שהוא מספר החודשים הכולל במהלכם צבר המשיב את גימלתו, עד ליום הפרישה (להלן: "חודשי התקופה הכוללת"). לשיטת המערערת מדובר בתקופה של 324 חודשים. בחישוב של רואה חשבון שטרנפלד נלקחה תקופה של 341 חודשים. חילוק מספר חודשי התקופה המשותפת במספר חודשי התקופה הכוללת יתן את החלק היחסי של התקופה המשותפת במכלול התקופה. 3.2 במהלך הדיון עלה שהפער בין הצדדים נובע מהמחלוקת לגבי תחילת מועד צבירת הפנסיה במבטחים. בעוד שהמערערת סברה כי מדובר רק מחודש אפריל 1978, טען המשיב כי תחילת מועד הצבירה הוא מחודש אוגוסט בשנת 1976, כ-18 חודשים לפני נישואיו. 3.3 יצויין כי בתיק המוצגים שהוגש על ידי ב"כ המערערת מצוי דו"ח שנתי של מבטחים משנת 2008 (31.12.08) שבו רשום כי למשיב סה"כ 341 חודשי צבירה וחודש הביטוח הראשון בקרן רשום כחודש אוגוסט 1976 (מסמך 2 בתיק המוצגים).!! כמו כן הוצג על ידי המשיב (מסמך 20 בתיק מוצגיו) דו"ח מבטחים נכון ליום 31.12.05 שנמסר לדבריו לבא כוחה הקודם של המערערת, גם בו מצויין כי מדובר בסה"כ ב-341 חודשי ביטוח. 3.4 ב"כ המערער הונחה בדיון לפנות למבטחים על מנת לקבל את הנתון הרלוונטי, ולהמציאו בתוך 30 יום. ביום 10.2.11 המציא המשיב אישור מקרן הפנסיה מבטחים על כך שמספר חודשי הביטוח שלו כמבוטח בקרן הינם 341 חודשים, לרבות פירוט פרטני של כל חודש וחודש. ממסמך זה עולה כי תחילת הביטוח הוא בחודש אוגוסט 1976, כפי שטען בפנינו המשיב. ב"כ המערערת לא הסתפק בכך ובקש להמציא אישור מטעמו בתוך תקופת הזמן שניתנה לו, דהיינו 30 הימים. משלא הומצא על ידו אישור כלשהו במהלך תקופת 30 הימים, בקש אורכה, וניתנה לו אורכה של 7 ימים נוספים. ביום 7.3.11 המציא ב"כ המערערת אישור מבטחים כי אכן מדובר בתקופת צבירה של 341 חודשים. מהנתונים שהומצאו נלמד חד משמעית כי חודשי התקופה הכוללת הינם 341 חודשים. 3.5 לפיכך אחוז התקופה המשותפת מתוך תקופת הצבירה הכוללת הינו כפי שחשב האקטואר מר שטרנפלד, והוא 74.7%. יש לדעתי לדחות את טענת הערעור בענין זה. כפי שעולה, נטענה טענה סתמית, ללא הבדיקה המתחייבת טרם העלאת הטענה. זכות הבעל לגמלה לפי חוות דעת שטרנפלד מתוך המשכורת היא בשיעור של 62.73% לכן הגמלה העומדת לחלוקה היא - 74.7% X 62.73% = 46.86%. 4. טענה כנגד ניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות - 4.1 לטענת ב"כ המערערת אין להוריד מסכום הגמלה המשותפת, טרם חלוקתה לצדדים, את ניכויי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, שכן שיעורי המס החלים על המערערת נמוכים יותר, אם בכלל קיימים. ב"כ המערערת מבקש לקבל את חלקה של המערערת ברוטו, ישירות מקרן הפנסיה, ולהחיל עליה את מדרגות המס של המערערת. 4.2 תשובת המומחה לשאלת הבהרה - ב"כ המערער הפנה שאלת הבהרה בנושא זה לרואה החשבון מר שטרפנלד וקבל את התשובה הבאה: "מאחר ומר מימרן משלם מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי על הגמלה הרי חלקך יהיה בניכוי חלק יחסי מכך". 4.3 קביעה בהסכם הגירושין שקבל תוקף של פסק דין - הסכם הגירושין שבין הצדדים הורה בס' 19 ה' כדלקמן: "תשלום חלקה של האשה בפנסית הבעל מקרן מבטחים על פי שיטת החישוב הנ"ל יועבר ישירות לחשבונה של האשה מדי חודש בחודשו על ידי קרן מבטחים, החל מיום 1.3.06 ואילך וזאת לאחר ניכויי החובה המוטלים על גימלת הפנסיה וזאת על פי החוק כהכנסה ראשונה, לבנק הפועלים..." (הדגשה שלי, ר.ל.). יודגש ראשית, כי ההסכמה הינה שהסכום יועבר ישירות על ידי קרן מבטחים למערערת, כך שקבלת הסכום המגיע לה על פי החשבון, איננה תלויה ברצונו הטוב של המשיב. על כך אין מחלוקת בין הצדדים. הצדדים יצרו בהסכם הגירושין מנגנון שבאמצעותו מועבר הסכום המחושב לידי המערערת מטעמו של המשיב כשליחות בלתי הדירה (ס' 14(ב) לחוק השליחות התשכ"ה 1965). מסגרת השליחות הינה כי קרן הפנסיה משלמת למערערת את חלקה בגמלה, כשלוחה של הבעל. וראו הצעה של כב' השופטת פרוקצ'ה להסדרת מנגנון מסוג זה בבעם 10916/03 צה"ל מדינת ישראל, נ. פלונית ( נבו 14.6.07 ) - "...מנגנון מסוג זה עשוי להוות אמצעי יעיל במסגרת הסדרי רכוש עתידיים בין בני זוג, המסכימים על חלוקת הרכוש ביניהם, ורואים חשיבות בהסדרת מערכת היחסים ביניהם לטווח ארוך, בדרך שתמנע מחלוקות מיותרות. זאת, במיוחד מקום שהחלוקה הרכושית אינה מסתיימת בסמוך לגירושין, אלא עתידה להמשך על בסיס עיתי לאורך שנים ארוכות". עוד עולה מהסכם הגירושין כי הוסכם במפורש בין הצדדים כי הסכום שיועבר יהיה מתוך סכום הגמלה, לאחר ניכויי החובה המוטלים על גמלת הפנסיה וזאת על פי החוק כהכנסה ראשונה. הוסבר על ידי מר שטרנפלד, כי ניכוי המס שחישב הוא יחסי. תלושי הגמלה שמשתלמים למשיב (לדוגמא מסמך 35,36 בתיק מוצגיו) מלמדים כי הקרן מנכה במקור מס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי. כבר כאן יאמר כי על פניו המערערת מושתקת ומנועה מלטעון כנגד הסכם שהיא עצמה צד לו, אשר קבל תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין הוסדר במפורש כי קבלת הסכומים המגיעים למערערת מתוך קרן הפנסיה, יהיו לאחר ניכויי החובה המוטלים על גמלת הפנסיה כהכנסה ראשונה. יש בכך די כדי לדחות את טענת המערערת בענין זה על הסף. 4.4 בהיבט הכללי - נושא מיסוי חלקה של האשה בגמלת הבעל - 4.4.1 עיקרה של המחלוקת נעוץ בשאלת מהותה של הזכות הקנויה לאשה. האם מדובר בזכות במישור מול הבעל בלבד, או שמא מדובר בזכות שקמה לאשה ישירות מול המוסד החייב בתשלום הגמלה. 4.4.2 מהלך הבדיקה של הזכויות מורכב משני רבדים : א. בדיקת מהות הזכות שהיא מושא הבדיקה, והיא זכות הבעל לפנסיה מקרן מבטחים - "הזכות לגמלה". ב. בדיקת מהות זכות האשה הנובעת מכח הלכות פירוק הנישואין (הלכת השיתוף או איזון משאבים, בהתאמה) או מכח הסכם פרטני להשתתף בזכות לגמלה- "הזכות לשיתוף בזכות לגמלה". 4.4.3 בשאלה דומה עסק בית המשפט העליון בבעם 10916/03 צה"ל, מדינת ישראל נ. פלונית (נבו 14.6.07). שם בקשה אשה לקבל את גמלת בעלה מצה"ל (על פי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב] תשמ"ה 1985 ), ישירות לידיה, לפי מדרגות המס שלה. בפסק דין ארוך ומפורט סוקר בית המשפט העליון את טיבה של זכות האשה, (שם מכח הלכת השיתוף) ואת טיבה של הזכות לגמלה עצמה. " לעניין זה יש להבחין, כפי שמציין פרופ' ויסמן, "בין טיב הנכס נשוא הזכות (ואין מניעה לכך שזכות אישית תהא הנכס שלגביו יש זכות קניינית .... ), ובין טיב הזכות שבנכס (כאשר הזכות יכולה להיות קניינית, כפי שהדבר, למשל, בזיקת הנאה, והיא יכולה להיות אישית, כבדוגמה של זכות המעבר האישית, שלא נוצרה כזיקת הנאה, או כבמקרה של זכותו של קונה מכוח התחייבות למכור, כשהבעלות טרם הועברה)" (מושגי יסוד בדיני קניין, בעמ' 66-67). לפיכך, אין מניעה לקיומה של זכות קניינית, למשל בעלות, בנכס שהוא עצמו מהווה זכות אובליגטורית. במקרה שלפנינו, הזכות לשיתוף הקמה מכוח הלכת השיתוף, מתייחסת לנכס שהוא הזכות לגמלה, ויש להבדיל בין שתי הזכויות". בית המשפט התייחס שם לעובדה שהזכות לגמלה הינה זכות אובליגטורית של הבעל, ולכך שזו זכות אישית שאיננה ניתנת להעברה. נותרה בצריך עיון השאלה האם הזכות להשתתף בגמלה מכח הלכת השיתוף היא זכות קניינית או אובליגטורית. בית המשפט סקר את האפשרויות השונות. בית המשפט התייחס לכך שהלכת השיתוף, במובנה הקנייני, לא תוכל לכלול נכסים שאינם ניתנים להעברה. נקבע שאופיה של הזכות לגמלה כזכות אישית שאינה ניתנת להעברה מונע את החלתה של הלכת השיתוף בפן הקנייני שלה על הזכות לגמלה. כמסקנת בית המשפט שם - "בשלילת עבירותה של הזכות לגימלה אין כדי לפגוע בזכות השיתוף לגבי הזכות לגימלה ביחסים שבין בני הזוג. במערכת יחסים זו נשמרת זכותו של בן-הזוג לקבלת חלקו בגימלה, אך זכות זו שמורה בידו אך ורק כנגד בן זוגו והיא אינה עומדת לו כנגד החייב בתשלום הגימלה". בית המשפט מציין שם כי על פי הגישה הנוהגת היום בפסיקה הלכת השיתוף מבוססת על קונסטרוקציה של העברת זכויות מבן הזוג האחד לאחר כאשר העברת הזכות או החיוב מתבצעת מכח חוק המחאת חיובים תשכ"ט 1969. וראה כב' הנשיא דאז ברק ברע"א 8791/00 שלם נ. טווינקו בע"מ (נבו, 13.12.06) "המחאת הזכות בין בני הזוג אפשרית 'זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, על פי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה,(ס' 1(א) לחוק)". המשמעות: משהוגבלה עבירותה של זכות על פי דין, איננה ניתנת להעברה לבן הזוג. עוד קובע בית המשפט, כי גם אם היה רואה את זכות האשה לפי קונסטרוקציה של "רכישה משותפת" (גישה הרואה את שני בני הזוג כרוכשים במשותף את הזכות), הרי שבעניין גמלה מצה"ל מדובר בזכות סטטוטורית, הקמה מכח חוק הקובע את תנאי הזכאות, ועל פי החוק הזכות לקצבה קמה לזכאי לקצבה בלבד. לכן הוראות החוק אינן מאפשרות לבסס קונסטרוקציה לפיה הזכות לגמלה קמה מלכתחילה לשני בני הזוג, ולא באמצעות אקט של העברה. 4.4.4 הזכות לפנסיה בקרן מבטחים - המערערת לא הניחה בפנינו תשתית עובדתית נורמטיבית כלשהי, שניתן ללמוד ממנה כי זכות הפנסיה של המשיב בקרן הפנסיה לעמיתים ותיקים של מבטחים בע"מ, הינה זכות עבירה. המסגרת הנורמטיבית הכללית מלמדת כי הזכות לפנסיה בקרן מבטחים איננה עבירה. המחבר גייפמן במאמרו, זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים -כנכסים בני חלוקה או בני איזון בין בני זוג" הפרקליט מא (תשנ"ג) 105, בעמ' 115-117 כותב : "בחינה של תכונות הפנסיה וזכויות הפרישה האחרות מביא למימצא, לפיו זכויות אלה בדרך-כלל אינן ניתנות להעברה. אי-העבירות של זכויות פנסיה תקציבית ופיצויי פיטורים (בכפוף לחריגים מצומצמים) הוסדר בחוק. בנוסף לכך קיימות בסעיף 56 בחוק שירות הקבע (גימלאות), תשמ"ה, ובסעיף 49 בחוק שירות המדינה (גימלאות), תש"ל-1970, הוראות מפורשות, הקובעות שהגימלה תשולם לאדם שלו היא מגיעה ולא לאחר ... תכונת אי-העבירות, שמאפיינת נכסים אלה בדרך-כלל, מביאה לכך, שאין בן-הזוג התובע יכול לרכוש זכויות בנכסים האלה של בן-הזוג הנתבע, גם כאשר חלה הלכת השיתוף. אם כך, במערכת היחסים בין בני-הזוג, בן-הזוג התובע הינו נושה בסכום המתאים לחלקו בנכסים אלה. בהיות זכות זו זכות אובליגטורית, היא פועלת במישור הפנימי בין בני-הזוג אולם לא תועיל כלפי כולי עלמא". אוכלוסית העובדים (שזכותם לפנסיה לא היתה מוסדרת בחוק) נהגו להבטיח את זכותם לפנסיה בשלושה מסלולים אפשריים - קופות גמל בנקאיות או מפעליות, "ביטוח מנהלים" וקרנות פנסיה. (על ההבדלים ביניהם ראו מאמרו של מנחם גולדברג, "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה -היבטים משפטיים", שנתון משפט העבודה, כרך ג' (תשנ"ב) עמ' 93) . החברות המפעילות את קופות הפנסיה היו מאוגדות כחברות בע"מ (דוגמת מבטחים) או כאגודות שיתופיות. צורת ההתאגדות היתה מוכתבת על ידי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964 (תק' 7). במקרנו מדובר בקרן פנסיה מבטחים. היחסים בין הקרן למבוטח הינם יחסים חוזיים, אך אין הם נובעים מחוזה ביטוח (פוליסה) אלא מעצם ההצטרפות לקרן. חוק חוזה הביטוח אינו חל על קופות הפנסיה מכוח צו חוזה ביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק) התשמ"ו 1986 (להבדיל מחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א 1981 החל על קרנות הפנסיה). ההסכם היחיד בין העמית לקרן הוא תקנונה של הקרן, הנובע מעצם החברות בתאגיד (ראו מאמרו של מנחם גולדברג, "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה -היבטים משפטיים" , בעמ' 105). חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) תשס"ה 2005 (שהחליף את הגדרת "קופת גמל" שהיתה בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ס' 47 (א)(2)) קובע בס' 25 שבו איסור העברה, שעבוד או עיקול על זכויות עמית. אי העבירות של זכויות הפנסיה מוסדר בתקנונים של קופות הגמל השונות, על פי הוראת תקנה 7 (א) (2) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964 הקובע כי "לא יאשר הנציב קופת גמל, אלא אם כן ..... (2) תקנונה אוסר העברת זכויות עמית או שעבודן לאחר.." עוד קובע ס' 41כו לאותן תקנות כי זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקצבה לא יקבעו אלא בתקנונה. ואכן, מן המקובלות שתקנונים של קרנות פנסיה כוללים איסור על העברת הזכות לקצבה (וראו לדוגמא תקנון אחיד של קרן פנסיה לעמיתים ותיקים, מהדורות שונות, ס' 74 - "זכות לקצבה לפי תקנון זה אינה ניתנת להעברה, לעיקול או לשעבוד בכל דרך שהיא", (). הגבלה זו נובעת מחשש שהעברתה של הזכות תפגע בתכלית הסוציאלית של רווחת העובד. נוכח התשתית הנורמטיבית שנסקרה, כל עוד לא הראתה המערערת כי הזכות לגמלה בעניינו עבירה היא, יש לראותה כזכות שאינה עבירה. 4.4.5 מהות זכות המערערת הנובעת מאיזון המשאבים - לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג 1973 - זכותה של המערערת בנכסי הפנסיה של המשיב המוסדרת בהסכם, צומחת מהתשתית החוקית הרלוונטית, שהיא חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973. ס' 5 קובע זכאות כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי הזוג, כאשר ס' 5 (ג) קובע כי בין כלל נכסי בני הזוג נמנים גם זכויות פנסיה עתידיות, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות וקופות תגמולים וחסכונות. חוק יחסי ממון בין בני זוג קבע משטר אובליגטורי דחוי. הסדר איזון המשאבים איננו מקנה זכות קניינית בנכס, אלא זכות תביעה אישית לבן הזוג בעת פקיעת הנישואין (ראו מאמרו של גייפמן הנ"ל, בעמ' 114 ). לפי גישה זו במערכת היחסים בין בני הזוג, בן הזוג התובע הינו נושה בסכום המתאים לחלקו בנכסים אלו. הגישה העוברת כחוט השני בפסיקת בית המשפט העליון בפרשנות הסדר איזון המשאבים לפי החוק, מלמדת על כך כי מדובר בזכות אובליגטורית הניתנת למימוש רק בסיומו של הקשר הזוגי (ראו ע"א 11550/04 סיטבון נ. סיטבון (נבו 14.3.07, ע"א 3563/92 עזבון המנוח גיטלר ז"ל נ. גיטלר (נבו 9.8.94) שם אובחנה זכות איזון המשאבים מחזקת השיתוף בכך שהראשונה מעניקה זכות אובליגטורית בלבד, וכן ע"א 514/76 חשש נ. דמארי (נבו 24.3.77) שם נקבע במפורש כי אין מדובר בחזקת רכישה משותפת או בעלות משותפת במשך תקופת הנישואין עצמם, אלא בזכות אובליגטורית שקמה עם פקיעת הנישואין). וראו גם בספרו של ניסים שלם, עו"ד יחסי ממון ורכוש - הלכה למעשה פרק שני 2008, עמ ' 240 - "הכלל הגדול על פי חוק יחסי ממון הוא כי במהלך הנישואין חלה הפרדה רכושית בין בני הזוג". 4.4.6 המסקנה המתבקשת הינה כי זכות המערערת הצומחת מההסכם ומבוססת על זכותה לאיזון משאבים, הינה זכות אובליגטורית לקבל את חלקה מהמשיב בנכס המהווה מושא לשיתוף, ולא זכות ישירה מול קרן הפנסיה בגמלה עצמה. משלא נסתרה הנחת המוצא הנורמטיבית כי הזכות של המשיב לקבלת הפנסיה איננה עבירה, ממילא לא יכול המשיב להעבירה למערערת מכוח חוק המחאת חיובים, וזכותה האובליגטורית כנושה בנכס הינה במישור היחסים שבינה לבין המשיב. הסדרת הפרוצדורה בהסכם לפיה המבקשת מקבלת ישירות את הסכום מקרן הפנסיה (לאחר הבטחת הניכויים) הינה במסגרת יישום הצעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה, דהיינו קונסטרוקציה של שליחות בלתי הדירה, שם משמשת קרן הפנסיה כשלוחה של הבעל למסירת הכספים לאשה, כפי שפורט בס' 4.3 לעיל. משאין למערערת זכות ישירה בגמלה עצמה, ממילא אין מקום לדרישתה להחיל על הכספים המתקבלים את מדרגות המס החלות עליה. 4.4.7 הזכות לקבלת גמלה מקרן הפנסיה איננה הופכת להיות זכותה המקורית של המערערת, אלא שחלק לה בכספים שהיו משתלמים לבעל. המערערת לא היתה מבוטחת בקרן הפנסיה נשוא הדיון מעולם, וברור שזכותה לחלק בכספים אלו נובעת מזכותו, ורק מזכותו של המשיב. עוד יש לזכור כי הסדר איזון המשאבים המהווה את התשתית הרעיונית להסכם, שבו נקבעו זכויות המערערת בגמלה, איננו בא להיטיב את מצבה של המערערת לעומת מצבה, לו היתה נשואה למשיב באותם תנאים של הכנסה ראשונה ויחידה. לו היו נשואים, היו מתחלקים בסכום גמלת הנטו שהיתה נותרת לאחר ניכויי החובה של המשיב. עובדת הפירוד אין בה כדי להיטיב או להגדיל את חלקה נטו באותה זכות. 5. האם נכון לקבוע את סכום הפנסיה שזכאית לו המערערת על בסיס משכורת או להורות על קבלת אחוזים מהפנסיה המשתלמת בפועל - רואה חשבון מר שטרנפלד ביסס את חישוב הפנסיה על בסיס שכר קובע מחודש יוני 99 כפי שהוא נכון לחודש יולי 2006 כשהוא מוצמד לכאורה ליום החישוב. בערעור שבפנינו לא נשמעה כל טענה לגבי דרך ההצמדה ליום החישוב. הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקבל תוקף של פסק דין קובע בס' 19 ד' שבו כדלקמן : "חלקה של האשה בזכויות הבעל בפנסיה מקרן מבטחים תחושב ע"פ מחצית צבירת אחוזי (%) הוותק לפנסיה שנצברו לתקופה מיום 10.4.78 מיום הנישואין ועד ליום הפירוד תאריך 30.6.99. רק על פי תקנות קרן הפנסיה מבטחים, ועל פי השכר הקובע בחודש 30.6.99 לתשלום הפנסיה כשהפנסיה לתקופה הרלוונטית לחודש 30.6.99 כשהיא צמודה ע"פ תקנות קרן הפנסיה עד מועד כל תשלום ותשלום. התשלומים ישולמו מיום 1.2.06 ואילך" (הדגשה שלי ,ר.ל.). הנה כי הסכם הגירושין קבע בצורה מפורטת מהי דרך החישוב, כאשר בבסיסה היצמדות למועד "שכר קובע" שנקבע כחודש יוני 1999, והפנסיה עצמה תהיה צמודה על פי תקנות קרן הפנסיה. גם פסק הדין של הרכב הערעור במחוזי (עמ"ש 749/08) קבע מפי כב' האב"ד השופטת הבכירה שטמר - "אנו מורים כי הפנסיה החודשית העומדת לחלוקת בין המערערת למשיב תחושב על פי המשכורת הקובעת בס' 19 להסכם הגירושין. אולם המערערת תקבל לפי אחוז הכולל את חלקה בתוספת האחוזים שהמשיב קבל עם פרישתו המוקדמת לפנסיה". רואה חשבון שטרנפלד התייחס ל"שכר הקובע" מחודש יוני 99, כפי שהוא נכון לחודש יולי 2006 (ראו לצורך זה חוות גם חוות דעתו הראשונה של מר שטרנפלד, מיום 28.9.06, מוצג 6 בתיק מוצגי המשיב.) וכשהוא מוצמד ליום מתן חוות דעתו. ובתשובות ההבהרה ביאר כי התייחס בפועל לתלוש גמלה לחודש מאי 2009 שהועבר אליו. מכל מקום אין כל בסיס לטענת ב"כ המערערת כי יש לקחת את סכום המשכורת בפועל, או להורות על תשלום אחוזים מתוך הגימלה, כפי שמשתלמת מדי חודש בחודשו. טענה זו נסתרת בהסכם הגירושין עליו חתומים הצדדים והם מחוייבים לו. משחתמו הצדדים על דרך החישוב המוסכמת, מנועה המערערת להעלות טענתה זו בפנינו. אציין מעבר לנדרש, כי המשיב שאיננו מיוצג, פרס בפנינו בהגינותו כי בהצמדת השכר הקובע, לטעמו, כנראה נשמטה הצמדה נוספת בשיעור של 1.9% שהמשמעות שלה לפי דבריו הינם תשלום סך של 19 ₪ לחודש למערערת. אך ענין זה לא נטען בפנינו בערעור ולכן גם איננו דורש התייחסות, אין בפנינו כל תשתית עובדתית על מנת להתייחס לכך, וגם אם טענה זו תסתבר בפן העובדתי כנכונה, הרי שמדובר בזוטות. 6. לסיכום 6.1 עולה כי לא נמצא מאום בטיעוני הערעור. 6.2 ראוי שצדדים שמנהלים קרב גירושין מתיש מזה 12 שנה, יניחו לכך. 6.3 אציע לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיב בסכום של 10,000 ₪. ר. למלשטריך-לטר, שופטת השופטת ש' שטמר - אב"ד אני מסכימה. ש. שטמר, שופטת[אב"ד] השופט דר' ע' זרנקין אני מסכים ע. זרנקין, שופט לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינה של כב' השופטת ר' למשטרייך-לטר. אנו מחייבים את המערערת בהוצאות ועבור טרחת המשיב בסכום כולל של 10,000 ₪. אם הופקד עירבון בערעור, יש להעבירו למשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו לו. אקטואריה